השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

אילו ניצח הטלר במלחמה 2

 

בנובמבר 1942, כאשר רוב יהודי אירופה כבר הושמדו, הוגשה בקשה להענקת פטנט 24KL T58240 מאת חברת 'טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנומבר 1942, למתקן-שריפה מרכזי עצום-ממדים, שתכליתו האחת והיחידה להפוך גופות אדם במידת השלמות האפשרית – לאפר. הקמתן של יחידות כפולות - כלומר, הפעלתם של עשרה כבשנים-לשריפת-גופות, שהייתה מובילה לתפוקה של 3.600.000 מיליוני גופות הנשרפות-לאפר. '

 

בפרק "השואה האחרת"

"תכניותיהם של הנאצים אחרי הניצחון הסופי, אלה המונחות לפנינו, אינן מותירות כל ספק בכך שאחרי תהליכי הניפוי של 'הרשימה הלאומית הגרמנית' והשיבוץ בקבוצות-הערך, חוץ מן המיעוט שנמצא 'בעל-ערך מבחינת הגזע', האוכלוסייה שבמרחבי-הכיבוש העצומים בין הארכנגלסק בצפון ואסטרחן בדרומה של ברית-המועצות האירופאית הייתה נכרתת או מגורשת דרך האורל אל מערב סיביר, ושם הייתה מופקרת לגורלה.

"ביחס לכמות האוכלוסייה היו בין הפולנים מירב הקורבנות, שנספו באלימות במהלך מלחמת-העולם השנייה. אבל על-פי מספרים מוחלטים מהווים הלאומים של ברית-המועצות את קבוצת הקורבנות המסוימת הגדולה ביותר, 20 מיליוני בני-אדם בערך - אזרחים, שבויי-מלחמה, חללים. שם במזרח נוצר מנגנון השמדה כזה שההיסטוריה העולמית לא ידעה עד אז - יחידות-הרצח הניידות של קבוצות-המבצעים (Einsatzgruppen) ארבע במספר, A.B.C ו-(], שהתפרסו מדרום לצפון על פני חזית המזרח העצומה כולה. מחולקים למספר קומנדו-מבצעים (Einsatzkommandos), סיפקו הללו באמצעות מה שנקרא תשדורות-אירועים למרכז, המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין, דיווחים מדויקים, כמה, איפה, מתי ואיך נרצחים אנשים - על-פי אומדנים זהירים, מיליון-וחצי. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 120)

 

 

"מתוך 5.7 המיליונים בערך של שבויי-המלחמה הסובייטיים, נספו במחנות ובנקודות-האיסוף בין שניים וחצי לשלושה מיליונים, למעלה ממחציתם בין יוני 1941 ומארס 1942. כריסטיאן שטרייט (strcit Christian) חשף על-פי מסמכים גרמניים את החישובים הנוראים האלה ואחרים בצורה שלא ניתן להפריכה בספרו "לא חברים לנשק. הוורמאכט ושבויי המלחמה הסובייטיים 1945-1941", שבינתיים נחשב כבר לקלאסיקון. הספר מנתץ אחת ולתמיד את האגדה על אודות 'טוהר-הנשק' של הוורמאכט הגרמני, ומציג אותו לא רק כאמצעי המכריע להגשמתן של תוכניות הכיבוש העולמיות של הנאציונל-סוציאליסטים, אלא גם כמעורב-עמוק בהוצאה-לפועל של מנגנון ההשמדה - הקץ לדנאציפיקציה שלו ולדהיסטוריזציה שלו, הקץ לטיהורו מכל רבב נאצי והיסטורי: צווים שיצאו מאת הפלד-מרשאלים אל הכוחות שבמזרח, המורים לבזות את כל קביעות החוק הצבאי והלאומי שעליהן הוסכם באמנות הבין-לאומיות, ולעצום עיניים אל נוכח רצח-ההמונים מחויב-האידיאולוגיה של יחידות-הרצח; קריאה גלויה מאת הגנרלים למען השתתפות במדיניות הנאציונל-סוציאליסטית של ההשמדה ושל העקירה במלחמת המזרח באמצעות ארבע 'הפקודות הנפשעות': צו בנוגע לעבודת-הצוות של הצבא יחד עם קבוצות-המבצעים - צו בנוגע לצמצום הסמכות השיפוטית של בית-הדין הצבאי - פקודת הקומיסארים - והנחיות לגבי התנהגותם של החיילים ברוסיה.

"שם משולבים בפעם הראשונה בגלוי על-ידי הגנרלים אנטי-קומוניזם עם אנטישמיות, והמונח 'יהודי' הופך, בהתאם לאידיאולוגית-הגזע של הנאציונל-סוציאליסטים, למונח פלילי, אבל נוסף על כך מוכרזת האוכלוסייה כולה כהפקר לכובש.

"צמיחתן המתפרצת של תכניות-המזרח אחרי ההתקפה על ברית-המועצות אינה מותירה כל מקום לספק בדבר מדיניות אוכלוסין, הנוגעת לא רק בהגשמתו של קולוניאליזם מטורף, אלא גם בהשמדתו של השכן ממזרח, במחיקתו של העם הרוסי, שיועד לו גורל דומה לזה שיועד ליהודים, שואה גדולה בהרבה מבחינה כמותית על-פי מספר בניו של העם, הרי היא השואה  האחרת.  (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, עמ' 121)

 

  

 

"התזכיר של 'המכון למדעי-העבודה של חזית העבודה הגרמנית' מן ה-17 בנובמבר 1941, אחד המסמכים המעניינים ביותר בנושא התכנית הכללית לגבי המזרח, מסיים בקטע:

"תוך 100 שנה בערך יהיה האזור שעד לאורל מיושב בדחיסות גרמנים, כלומר בצפיפות של ההתיישבות הסובייטית דאז - אם להסתמך על שכיחות הלידות הגרמניות בימינו ואם אפשר יהיה להדוף לאחור את האוכלוסייה הסובייטית-לשעבר, ככל שייחשב מועיל מבחינה פוליטית, אל האזורים שממזרח לאורל, שאינם פחות פוריים ועשירים באוצרות אדמה מאשר החלק האירופאי של ס.ס.ס.ר-.לשעבר.'

"לשעבר...

"כל התכניות הגרמניות האלה של גזל ושל כיבוש, מתקדמות ככל שהיו - לא היו חדשות כל עיקר! מחקר ההיסטוריה חושף את ההמשכיות הממארת שלהן כבר מימי הרייך השני, הרייך של 1871, ויחד אתה גם את תאוות-ההתפשטות של המדינה הלאומית הגרמנית המאוחדת. היא היוותה מלכתחילה סכנה לשכנותיה, אבל בעיקר לאלה שבמזרח. אופייני במיוחד לתופעה הזאת הוא תזכיר-מטרת-המלחמה מן ה8- ביולי 1915, החתום בידי 1347 אינטלקטואלים, ומופנה אל הרייך-קאנצלר תיאובלד פון בתמאן הולווג. וכדאי לבחון אותו כאן מקרוב.

"מתחת לערך 'רוסיה' מובע בו תחילה החשש שהמון האוכלוסייה של הממלכה הרוסית - 250 מיליוני בני-אדם בדור אחד - יהיה הסכנה הגדולה ביותר לעתיד הגרמני והאירופאי. אל מול פני הסכנה הזאת תוכל גרמניה להחזיק מעמד רק אם תוקם סוללת-גבול חזקה נגד הסלאביזציה החותרת-קדימה, אם בדרכי שלום ואם מול איום אלים במלחמה - לצד צמיחתו הבריאה של כוח לאומי גרמני עצמי. על-פי נוסחאות כאלה של איום על גרמניה מצד רוסיה הצארית, החופפות לתעמולה המאוחרת-יותר נגד זו הבולשביסטית, יידרש בגלוי הסיפוח, כיבוש טריטוריאלי, תפיסת-ארץ בדרך אלימה. יש לקרוא את הקטעים המתאימים מתוך התזכיר מן ה8- ביולי 1915:

"אבל סוללת-גבול ותשתית להגנה על הצמיחה הלאומית שלנו מהווה ארץ, שרוסיה חייבת למסור לידינו. היא חייבת להיות ארץ של התיישבות חקלאית. ארץ שתביא לנו איכרים בריאים, מקור-הנעורים של כל כוח מדיני ולאומי. ארץ המסוגלת לקלוט חלק מן הריבוי של האוכלוסייה שלנו, ולהציע מולדת חדשה במולדת הישנה ליורדים הגרמנים, המבקשים, או נאלצים, להפנות את גבם לארץ הזרה העוינת. ארץ המגבירה את אי-תלותה הכלכלית של גרמניה בארצות זרות באמצעות אפשרויות של כלכלה-עצמית, המגבשת את משקל-הנגד החיוני מול התיעוש והעיור המתקדמים של העם שלנו, השומרת בעתות מלחמה על איזון, שהסתבר כמבורך, של כוחותינו הכלכליים, ומונעת את ההידרדרות המסוכנת לחד-צדדיות אנגלית. ארץ המונעת את ההאטה בקצב הילודה, הבולמת את ההגירה וממתנת את מצוקת-הדיור, שהיישוב-מחדש שלה והגרמון שלה מספקים אפשרויות-מחיה חדשות גם לפרולטריון הרוחני. ארץ כזאת הדרושה לבריאות הגופנית, המוסרית והרוחנית שלנו, ניתן למצוא בראש ובראשונה במזרח.'

 

"ארץ, ארץ, ארץ! והמונח גרמון גם הוא כבר מופיע כאן - 1915. כמו גם הקטלוג של היוזמות הנאציונל-סוציאליסטיות ל'מרחב המחיה', הרבה לפני שה-נסדא"פ נוסדה, והתיזה של רייך גרמני מוגן-היטב המספק את צורכי עצמו, כפי שהגה גם התיאורטיקן והמוציא-לפועל היותר-מאוחר שלה, אדולף הטלר, עוד בתור רץ-מודיעין בחיל הרגלים הבאווארי בחזית המערב, בדרגת טוראי-ראשון.

"גרמניזציה, פינוי, עקירה -  על הכל כבר חשבו אז: (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 129)

 

 

"הטלר על  מדיניות ההתיישבות:

"איכר-הרייך (צריך) לשכון בהתיישבויות יפות במיוחד. המשרדים והרשויות הגרמניים צריכים לשכון במבנים נהדרים, ארמונות המושלים... סביב העיר תימתח טבעת של 30 עד 40 קילומטרים רצופים כפרים יפים, מחוברים בכבישים המשובחים ביותר. מאחורי כל זה יהיה העולם האחר, שבו אנחנו מתכוונים להניח לרוסים לחיות איך שהם רוצים. רק שאנחנו נשלוט בהם. במקרה של מרד יהיה עלינו להשליך על עריהם כמה פצצות בלבד, ותם ונשלם. פעם בשנה יובל כוח קירגיזי לאורכה של עיר הבירה של הרייך, כדי שתדמיתה תומחש באמצעות עצמתן וגודלן של אנדרטות האבן שלה. מה שהייתה הודו לאנגליה, יהיה לנו מרחב-המזרח... עכשיו מבינים איך הגיעו הסינים לידי כך שהקיפו את עצמם בחומה כדי להגן על עצמם מפני הפשיטות הנצחיות של המונגולים. ומתפתים לבקש את הקמתה של סוללה ענקית, שתגן על המזרח החדש מפני המוניה של אסיה התיכונה... אבל בסופו-של-דבר החומה המוצלחת ביותר היא תמיד חומה חיה... אסור לנו להניח לגרמנים נוספים לעבור מאירופה לאמריקה. את הנורווגים, את השוודים, את הדנים, את ההולנדים, את כל אלה עלינו להוביל אל תוך אזורי המזרח: אלה יהיו איבריו של הרייך. אנחנו עומדים בפני משימת העתיד הגדולה, והיא להוציא אל הפועל מדיניות גזע שיטתית...

"גם חצי-האי קרים צריך להתפתח באופן כזה שדבר לא יניע את העם הגרמני, גם אחרי פרקי-זמן ממושכים, לוותר שוב על נתח העבודה הגרמנית במקום. לכן יהיה צורך להרחיב בדחיפות את הנמלים שעל חצי-האי קרים, ולהקים מצודות חזקות על מיצריו. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 131)

 

 

"הטלר על  בית-הספר ועל חינוך:

"מעל לכל אסור לנו להתיר למורה הגרמני ללכת לאזורי המזרח. אחרת אנחנו מאבדים את ההורים ואת הילדים... הפתרון המוצלח ביותר היה ללמד אותם רק להבין שפת סימנים. באמצעות הרדיו יוגש לקהילה מה שמועיל בשבילה: מוסיקה בלי הגבלה. רק עבודה רוחנית אסור להם ללמוד. ואסור לנו להרשות להם להדפיס שום דבר!... אחרת אנחנו מטפחים לעצמנו את האויב הנורא ביותר!

"משום כך אסור שיבוא לשם פתאום איזשהו מורה ויכריז על חינוך-חובה לעמים הכפופים. הידע שירכוש לעצמו הרוסי, האוקראיני, הקירגיזי וכן הלאה בקריאה ובכתיבה, עלול רק להזיק לנו. כי הוא מאפשר לראשים הצלולים-יותר לרכוש הכרה מסוימת של ההיסטוריה, ובאופן זה להגיע להגיגים פוליטיים שבדרך כלשהי יכוונו תמיד את חציהם נגדנו... לכן אסור לנו כלל להעלות בדעתנו לספר לעמים הכפופים ברדיו דברים על-אודות ההיסטוריה שלהם או על אבותיהם.

 

"על  היגיינה ומדיניות אוכלוסין:

"בכל הנוגע להיגיינה של האוכלוסייה הנשלטת, לא יכול להיות לנו כל עניין בהקניית הידיעות שיש לנו בנושא, מאחר שכך אנחנו עלולים לספק לה בסיס לגמרי לא-רצוי לריבוי עצום-ממדים. לכן הוא אוסר להוציא אל הפועל מבצעי ניקיון בסגנון שלנו למען האזורים האלה. גם חובת החיסון תחול בהם רק על הגרמנים. יש להציב רופאים גרמניים בהתיישבויות הגרמניות, אך ורק לצורך טיפול בגרמנים. שטות גדולה נעשה גם אם נברך על הקניית הידע שלנו בתחום רפואת השיניים לשבטים הכפופים לנו. אבל עלינו לגשת במשנה-זהירות למלאכה הזאת, כדי שמגמת פנינו לא תבלוט לעין.       (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", עמ' 132)

 

 

"אירופה צועדת - הסדר החדש של המנצח"

"כלכלת-המרחב-הגדול - בהנהגה גרמנית

 

"בשלבים השונים של התכנית למימוש שלטון הארים בעולם מהוות 'תכניות הסדר החדש' של השנים 1941-1940 פרק נפרד. הן חושפות באופן מקיף ומרוכז את מטרות הכיבוש והלחימה של ההנהגה המדינית, של הוורמאכט כמו גם של הקונצרנים הגדולים, ושל הבעלים והמנהלים שלהם המשולבים בקורפורציית התעשייה של הרייך, שנתהוו בהתרוממות הרוח לקראת הניצחון העתידי. גם אותן תכניות ל'סדר החדש', שנרקמו לפני ההתקפה על ברית-המועצות, כוללות שלא-במפורש ובאופן חתרני את השלטון הגרמני העתידי על ס.ס.ס.ר., עוד לפני שיתפתחו אחר-כך במקביל לתכנית-כללית-מזרח ויבדקו את התנאים שבהם 'המרחב הכלכלי הגדול', שיתהווה באופן כזה, יוכל לצאת למאבק על 'כדור-הארץ כגביע-נודד'. המושג הזה - כלכלת-המרחב-הגדול - עולה עכשיו שוב ושוב בנאומים פומביים, בשיחות פרטיות ובתזכירים, כן, נוסדים גם ארגונים ששמם כולל אותו, כמו 'החברה לתכנון כלכלה אירופאית וכלכלת-המרחב-הגדול", שנוסדה מיד אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב- 21 באוקטובר 1939. בתזכיר שלה מן ה-31 במאי 1940 אנחנו קוראים: 'כלכלה אירופאית-יבשתית של המרחב-הגדול בהנהגה גרמנית חייבת לכלול במטרת-השלום הסופית שלה עמים שלמים של היבשת, מגיבלרלטר ועד להרי האורל ומן הכף הצפוני עד לאי קפריסין, עם זרועות ההתפשטות הקולוניאליות הטבעיות שלה למרחב הסיבירי ומעבר לים התיכון, אל תוך אפריקה.'      (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 153)

 

 "מטה-מיוחד אנגליה"

"הרעיונות שהגה המנצח לגבי גורלה של בריטניה הגדולה במסגרת 'הסדר החדש' שלו, היו מדויקים בדיוק כמו אלה שנהגו לגבי הארצות שכבר נכבשו, או לגבי אלה שהוא עמד עוד לכבוש - מטרתן הייתה שיעבוד מלא, כלכלי ומדיני כאחת. ו'אי.ג. פארבן' התבלטו במיוחד גם הפעם. כבר ב15- ביולי 1940, יום אחד לפני שפורסמה פקודת-הטלר מס. 16. מן הפיקוד העליון של הוורמאכט - נחיתה באנגליה - תבעה ה'מחלקה לכלכלה מדינית' של אי.ג. ממפעלי הקונצרן לנקוט צעדים על מנת שיוכלו לתפוס, מיד אחרי הניצחון הצבאי על בריטניה הגדולה, את כל המתקנים של התעשייה הכימית ואת אלה הקשורים בה. ובין יולי ונובמבר 1940 נרקמו בעקבות ההוראות האלה כל אותן תכניות רחבות-ממדים, שמטרתן הייתה להפסיק את יצוא המוצרים הכימיים הבריטיים אל היבשת וחיסולה של המתחרה השנואה, תכניות שעליהן כבר דווח בפרק על 'אי.ג. פארבן', במסגרת 'הסדר החדש של המנצח'. ב30- ביולי 1940 הוקם 'מטה-מיוחד אנגליה' בראשותו של אדמירל אנקר, על-פי הוראה של משרד הכלכלה והחימוש OKW. המשימה שהוטלה עליו הייתה לתכנן ניצול יעיל ככל האפשר של הפוטנציאל הכלכלי הבריטי בהתאם לאינטרסים הגרמניים. 'מטה אנגליה' עבד תוך שיתוף פעולה הדוק עם משרד הכלכלה של הרייך והיה מחולק לשישה פיקודים כלכליים: לונדון, ברמינגהאם, ניו-קאסל, ליברפול, גלאזגו ודבלין.  (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 182)

 

"בתחילת ספטמבר 1940 הגבירו ארגוני-הכיבוש המיועדים לבריטניה הגדולה את פעילותם. כך המציא משרד הכלכלה והחימוש של OKW לכל הצוותים והאיגודים השותפים לעניין זה מסמך, שנשא את הכותרת 'כלכלתה של בריטניה הגדולה', מסמך שאליו צורפו ב6- וב7- בספטמבר תדרוכים מפורטים בנוגע לאמצעים הכלכליים-צבאיים המיידיים שיש צורך לנקוט אחרי הנחיתה. ב9- בספטמבר הוציא ולתר פון בראוכיטש, ראש המטה הכללי של חילות היבשה, צווים המורים איך אמור להיות מאורגן המנהל הצבאי באנגליה ואילו משימות תוטלנה עליו, כלומר ניצולו של כלל כוח העבודה והייצור לצרכיה של כלכלת המלחמה הגרמנית. יהיה צורך להפקיע: את כל מתקני התעשייה וממצאי המחקר החשובים, את כלל אמצעי התעבורה, ואת כל מלאי העפרה, העץ, הדלק, הפרוות, העורות ומצרכי המזון. אבל גורלם של הבריטים הכשירים לשירות צבאי, שגילם נע בין 17 ל-45  שנים,   נ ח ר ץ    ל ה ג ל י ה  -  להם תוכננה, אפוא, עבודת-כפייה ביבשת. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 183)

 

 "מאושוויץ לעירו של הימלר

"לא תיתכן הפרדה של האפר

"כל מבקר במוזיאון של מחנה-הריכוז בוכנוואלד שליד ויימאר יודע, ש'טופף ובניו' סיפקה גם למחנה הקבע הזה את המשרפות. אבל הבקשה להענקת פטנט T58240 KL24 של החברה הארפורטית חרגה בכל-זאת מכל הממדים שהיו ידועים עד אז ותיארה, על גבי חמישה עמודים ועד לפרט האחרון, מתקנים לשריפת גופות שליכולת הקיבול שלהם לא היה אח ורע. את העובדה שהמהנדסים המתכננים ידעו בדיוק מה הם עושים ובמה מדובר, מוכיחות בלי שום ניסיון של הסוואה שלושת הפסקאות הראשונות של ה'תיאור' שהיה מיועד למשרד הפטנטים של הרייך, ברלין SW 61:

"במחנות-הקלט שבשטחי המזרח הכבושים, המותנים במלחמה ובתוצאותיה, עם שיעור התמותה הגבוה שלהם הבלתי-ניתן למניעה, קבורתם-באדמה של המוני המתים מבין יושבי המחנות אינה ניתנת לביצוע. מצד אחד בגלל מחסור במקום ובכוח-אדם, ומן הצד האחר בגלל הסכנה, המאיימת באופן אמצעי ובאופן בלתי-אמצעי על הסביבה הקרובה ועל הסביבה היותר-רחוקה, בעקבות קבורתם-באדמה של אנשים שנפטרו לעתים קרובות ממחלות זיהומיות.

"לכן יש הכרח לפנות את הכמות הגדולה והקבועה הזאת של גופות באמצעות שריפה לאפר - במהירות, בצורה בטוחה והיגיינית ללא דופי. את התהליך הזה אי-אפשר כמובן להוציא אל הפועל על-פי ההוראות החלות בהתאם לחוק על שטחיו הגרמניים של הרייך. אי-אפשר אפוא לשרוף לאפר בכל פעם רק גופה אחת, ואת תהליך השריפה לאפר אי-אפשר להפעיל בלי תוספת של חימום ובלי חימום נוסף. לכן מוטב לשרוף לאפר יהד ובמקביל שורה רצופה של גופות בזו אחר זו, ובמשך כל פרק הזמן שבו מתרחש תהליך השריפה לאפר חייבים הלהבות והגזים של האש לפעול ישירות על הגופות שנועדו להישרף לאפר. הפרדת אפרם של הנשרפים הרבים בעת ובעונה אחת, איננה אפשרית; את אפר הגופות אפשר רק לשמור יחד. לכן אסור, אם כך, לומר 'שריפה לאפר' כשמדברים על המבצעים המשמשים לפינוין של הגופות כפי שתואר כאן, מאחר שלאמיתו של דבר מדובר כאן בשריפת גופות.

"לצורך הוצאתה אל הפועל של השריפה הזאת - וכבר על-פי ההיבטים שתוארו כאן - הוצבו עד עכשיו בכמה מחנות כאלה מספר תנורי-כבשנים רב-שימושיים, שבאופן טבעי הם מסופקים ופועלים בפרקי זמן מוגדרים. כתוצאה מכך אין הכבשנים האלה מניחים עדיין את הדעת בצורה מושלמת, כי השריפה בהם עדיין איננה מתנהלת במהירות הדרושה על מנת לפנות את הכמות הגדולה והרצופה הזאת של גופות תוך פרק הזמן הקצרביותר.'  (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, עמ' 185)

 

 

"מדובר אם כך באופן חד-משמעי במתקן-שריפה מרכזי עצום-ממדים, שתכליתו האחת והיחידה להפוך גופות אדם במידת השלמות האפשרית - לאפר. טופף ובניו מסבירים את הפטנט בצורה זהירה, שופכים אור על תחומי חימום ושריפה, מווסתי-אוויר בארובות-עשן וכבשני-מנהרה, ניצולם המרבי האפשרי של חומרי בעירה, וציפוי-שמוט חסין-אש. במקרה של תקלה באחד ממרכיבי המכונה האמורים לנוע אל עבר האש, הם מבטיחים אפילו: 'הגופות מחליקות פנימה מכובד משקלן-הן על גבי מצעים נטויים ומעוצבים בהתאם, אל תוך הכבשן הלוהט, ואחר מטה, מטה, עד שהן נקלעות בדרכן זו לשריפה, ובסופו של דבר, במקום ההולם בתוך הכבשן, הן כבות ולא נותר מהן אלא אפר.'

"התיאור הזה מומחש בעזרת דיאגרמות ורישומים מפורטים, משהו כמו מסלול החלקה זיגזגי עם משטחי החלקה עטורי סבכות, שהעליון שבהם רחב למדי: 'את רוחבו של פתה הכניסה הזה תחצנה הגופות שנועדו להישרף לכל אורכן, ותונחנה על מסלול ההחלקה העליון  על מנת לאפשר את מבצע החצייה הזה, מותקן הכבשן ברוחב ובגובה המתאימים. מרווחי הזמן בין הכנסת הגופות הנפרדות המיועדות לשריפה בכבשן, מותאמים למהלך השריפה הכללית האמור להיות מואץ ככל האפשר הודות לתכונותיו המיוחדות של הכבשן הזה.'

"בהמשך ניתנים הסברים לנושאים הבאים: השמוט, הוא הטין חסין-האש שהיה אמור לרפד את דפנות הכבשן ולשמש לסבכה, חדר האיסוף המתוכנן לאפר, הסבכות הנוספות למשטח ולמדרגות, הסקה בעזרת גנרטור, בגז ובנפט, כמו גם יתרונותיו של מחמם-אוויר מקדים במעשנות. כל זה מוביל אל המסקנה:

 

"כך נחשפות הגופות שנועדו להישרף, בדרכן לאורך הכבשן, באופן קבוע לפעולתם של הלהבות או של הגזים השולחים את זרועותיהם לעומתן בשעה שהן חולפות על פניהן. באמצעות מגוף-שמוט זחיח שאפשר להסיטו הצדה, המורכב גם מחלקים שימושיים רבים, מתאפשרות התערבות או חסימה של דרכי המעבר לגופות לאורך הכבשן. יתרה מזו, הודות לפתחי יציאה ערוכים באופן מתאים ניתן לסייע מבחוץ במקרה של התגבשות האובייקטים-לשרפה... עיקר האפר מצטבר מתחת לסבכה חסינת-האש 1 שבחדר האיסוף לאפר שכבר נזכר כאן, שבו הוא נתון עדיין באופן קבוע להשפעתו של גז-הבערה על-פני השטח העליונים שלו, כך שהשרידים שאולי עוד לא כבו לחלוטין, שרידיהם של האובייקטים שנועדו לשרפה, עשויים עוד להמשיך להישרף עד תום ולכבות גם בחדר האפר הזה.'

"עד כאן תקצירים מתוך הבקשה להענקת פטנט של החברה 'י.א. טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנובמבר 1942. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 186)

 

 

"בשנת 1985 פונה קלאוס קונץ לאיש מקצוע בתחום מתקני השריפה-לאפר בגרמניה הפדרלית, ומבקש לברר אם תכניתו של טופף להתקנת כבשן-לשריפת-גופות הייתה ניתנת למימוש. בתגובה קיבל הברלינאי אישור מקצועי ומנומק היטב לעובדה שבבקשה הארפורטית להענקת פטנט לא היה מדובר בשום פנים ואופן באוטופיה.

"וכך סיכם קלאוס קונץ בקצרה את תוכנה של התשובה הזאת:

"על-פי המבנה ניתן להניח כי כ-50 גופות לא תישרפנה עדיין בשלב הראשון הזה בבת אחת, אבל תאבדנה כולן יחד את המים שבקרבן. תהליך השריפה הממשי של הגופות המחליקות מכובד-משקלן-הן (ושאחריהן מגיעות גופות נוספות מלמעלה) יושג בשלב השני, בטמפרטורה של 1000 מעלות צלסיוס. בשלב השלישי יסתיים תהליך הפיכתם המלא של שרידי הגופות לאפר, והם יצנחו באופן אוטומטי לתוך חדר האיסוף לאפר.

"אחרי שאיש-המקצוע משנת 1985 מפנה את תשומת-הלב לעובדה ש'תאריכים ופרקי זמן מדויקים יכולים להיות מחושבים ביחס לתכנית רק באופן תיאורטי, כי הערכים המדויקים היו אפשריים לקביעה באופן טבעי רק אחרי ניסויים ובדיקות מעשיים', נאמר בהמשך הסיכום: 'על-פי מידותיו המקובלות של האובייקט, סביר להניח כי ניתן היה לשגר כ-50 גופות על גבי המצע האלכסוני I באורך של 25 מטרים בערך. תהליך האידוי שכבר הוזכר בעמדה A יסתכם כ-15 דקות בערך, 'כך שבאמצעות הפעלה רצופה יכול היה תהליך השרפה להניב הספק של 4.800 גופות ל24- שעות בערך. את זמן החימום לכבשן כזה העריך איש המקצוע של גרמניה הפדרלית כ'יומיים לכל הפחות'. אחרי זמן החימום הזה לא יידרש לכבשן עוד כל חומר בעירה נוסף, מהיות הגופות מוליכות-חום בעצמן, 'ולכן יוכל הכבשן הזה לקיים את הטמפרטורות הדרושות בתהליך של חימום עצמי.' לצורך השגתה של 'טמפרטורת הפעלה' קבועה ורצופה היה כמובן צורך לערב גופות מלאות עם גופות מדולדלות, מכיוון שרק הפרשתו של השומן האנושי הייתה מהווה ערובה לקיומן של טמפרטורות גבוהות קבועות.

"מתקבל על הדעת היה גם 'שיגור כפול' של גופות, שבעקבותיו היה התהליך המתואר לעיל מתארך בכחמש דקות בלבד, אבל במקרה כזה היה אפשר לשרוף 7.000 גופות תוך 24 שעות, במקום 4.800 גופות בתהליך שתואר כאן קודם. סיכומו של החישוב המקצועי מסתיים בקטע: 'הצופה מבחוץ היה רואה מתקן, שמתוך הארובה העצומה שלו מיתמרים בסדרה רצופה ענני עשן סמיכים, כבדים וכהים מאוד.'

"מאחר שנתבקש לעשות כן על-ידי קלאוס קונץ, הוציא אותו איש מקצוע מתחת ידו 'חישוב תפוקה' חוזר, מתאריך ה-10 במאי 1985. הפעם מדובר בכבשן-לשריפת-גופות שמידותיו כדלהלן: קומת-מרתף - גובה 5.0 מטרים; קומת-קרקע - 3.75 מטרים; קומת-ביניים - 3.75 מטרים; קומה עליונה - 4.0 מטרים, כך שגובה המבנה כולו היה מסתכם ב-17.5 עד 18 מטרים. בעקבות המספרים האלה אפשר היה לערוך גם מדידה פנימית; שיפוע סבכה a, - 5.0 מטרים אורך בקירוב; שיפוע סבכה 1a - 3.5 מטרים בערך; שיפוע סבכה a2 - 3 מטרים בערך; סבכת הכיבוי העשויה שמוט - .1.0 עד 1.5 מטרים.        (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 187)

 

 

"תוך שעה אחת אפשר היה לשרוף לאפר בתנאים האלה 50 גופות, עובדה שהבטיחה תפוקה של 1.200 ליום. אם מחשבים - כך ממשיך המסמך ממאי 1985 ואומר - את תפוקת הכבשן הזה במשך שנה שלמה, כלומר 300 ימי עבודה (האחרים מחושבים לצורך בדיקות, שיפוצים וכדומה), מקבלים תפוקה של 360,000 גופות. אם לוקחים בכל-זאת בחשבון שהיו מופעלים שם חמישה מתקנים מעין זה, כי אז מתקבלת תפוקה של 1.800.000. איש המקצוע של זמננו מניח בהחלט כאפשרית, תוך הסתמכות על 'נתונים הנוגעים לטכנולוגיה של ההסקה', את הקמתן של יחידות כפולות - כלומר, הפעלתם של עשרה כבשנים-לשריפת-גופות, שהייתה מובילה לתפוקה של 3.600.000 מיליוני גופות הנשרפות-לאפר. 'חמש היחידות הכפולות האלה היו ככל הנראה מתאימות, על פי מידותיהן (בלי לחשב עכשיו את גובה המבנה) לבלוק-קרמטוריום בגודל של אושוויץ.'

"איש-המקצוע מדבר עכשיו עוד על בעיית גודלה של המעשנה, לפי חישוב תפוקה של 50 גופות לשעה: לחתך הרוחב היה נדרש משטח פנוי של 6 עד 7 מטרים מרובעים, בממדים גדולים יותר לא היה אפשר לבנות בזמן ההוא. בתחומה זה של המעשנה היו הטמפרטורות מגיעות עוד ככל הנראה ל-600 מעלות צלסיוס. 'על-פי המסמכים הקיימים ידוע, במיוחד לגבי אושוויץ-בירקנאו, שהמעשנות סבלו מעומס-יתר רציני, ובחלקן אף נפערו סדקים חמורים.'

"עד כאן המסמך שהוציא מתחת ידו איש-המקצוע בן-זמננו לענייני שריפה-לאפר, עם מסקנות לגבי הבקשה להענקת פטנט 24KL T58240 מאת חברת 'טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנומבר 1942. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", עמ' 188)

 

 

בנובמבר 1942, כאשר רוב יהודי אירופה כבר הושמדו, הוגשה בקשה להענקת פטנט 24KL T58240 מאת חברת 'טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנומבר 1942, למתקן-שריפה מרכזי עצום-ממדים, שתכליתו האחת והיחידה להפוך גופות אדם במידת השלמות האפשרית – לאפר. הקמתן של יחידות כפולות - כלומר, הפעלתם של עשרה כבשנים-לשריפת-גופות, שהייתה מובילה לתפוקה של 3.600.000 מיליוני גופות הנשרפות-לאפר. '

 

בפרק "השואה האחרת"

"תכניותיהם של הנאצים אחרי הניצחון הסופי, אלה המונחות לפנינו, אינן מותירות כל ספק בכך שאחרי תהליכי הניפוי של 'הרשימה הלאומית הגרמנית' והשיבוץ בקבוצות-הערך, חוץ מן המיעוט שנמצא 'בעל-ערך מבחינת הגזע', האוכלוסייה שבמרחבי-הכיבוש העצומים בין הארכנגלסק בצפון ואסטרחן בדרומה של ברית-המועצות האירופאית הייתה נכרתת או מגורשת דרך האורל אל מערב סיביר, ושם הייתה מופקרת לגורלה.

"ביחס לכמות האוכלוסייה היו בין הפולנים מירב הקורבנות, שנספו באלימות במהלך מלחמת-העולם השנייה. אבל על-פי מספרים מוחלטים מהווים הלאומים של ברית-המועצות את קבוצת הקורבנות המסוימת הגדולה ביותר, 20 מיליוני בני-אדם בערך - אזרחים, שבויי-מלחמה, חללים. שם במזרח נוצר מנגנון השמדה כזה שההיסטוריה העולמית לא ידעה עד אז - יחידות-הרצח הניידות של קבוצות-המבצעים (Einsatzgruppen) ארבע במספר, A.B.C ו-(], שהתפרסו מדרום לצפון על פני חזית המזרח העצומה כולה. מחולקים למספר קומנדו-מבצעים (Einsatzkommandos), סיפקו הללו באמצעות מה שנקרא תשדורות-אירועים למרכז, המשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין, דיווחים מדויקים, כמה, איפה, מתי ואיך נרצחים אנשים - על-פי אומדנים זהירים, מיליון-וחצי. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 120)

 

 

  

"התזכיר של 'המכון למדעי-העבודה של חזית העבודה הגרמנית' מן ה-17 בנובמבר 1941, אחד המסמכים המעניינים ביותר בנושא התכנית הכללית לגבי המזרח, מסיים בקטע:

"תוך 100 שנה בערך יהיה האזור שעד לאורל מיושב בדחיסות גרמנים, כלומר בצפיפות של ההתיישבות הסובייטית דאז - אם להסתמך על שכיחות הלידות הגרמניות בימינו ואם אפשר יהיה להדוף לאחור את האוכלוסייה הסובייטית-לשעבר, ככל שייחשב מועיל מבחינה פוליטית, אל האזורים שממזרח לאורל, שאינם פחות פוריים ועשירים באוצרות אדמה מאשר החלק האירופאי של ס.ס.ס.ר-.לשעבר.'

"לשעבר...

"כל התכניות הגרמניות האלה של גזל ושל כיבוש, מתקדמות ככל שהיו - לא היו חדשות כל עיקר! מחקר ההיסטוריה חושף את ההמשכיות הממארת שלהן כבר מימי הרייך השני, הרייך של 1871, ויחד אתה גם את תאוות-ההתפשטות של המדינה הלאומית הגרמנית המאוחדת. היא היוותה מלכתחילה סכנה לשכנותיה, אבל בעיקר לאלה שבמזרח. אופייני במיוחד לתופעה הזאת הוא תזכיר-מטרת-המלחמה מן ה8- ביולי 1915, החתום בידי 1347 אינטלקטואלים, ומופנה אל הרייך-קאנצלר תיאובלד פון בתמאן הולווג. וכדאי לבחון אותו כאן מקרוב.

"מתחת לערך 'רוסיה' מובע בו תחילה החשש שהמון האוכלוסייה של הממלכה הרוסית - 250 מיליוני בני-אדם בדור אחד - יהיה הסכנה הגדולה ביותר לעתיד הגרמני והאירופאי. אל מול פני הסכנה הזאת תוכל גרמניה להחזיק מעמד רק אם תוקם סוללת-גבול חזקה נגד הסלאביזציה החותרת-קדימה, אם בדרכי שלום ואם מול איום אלים במלחמה - לצד צמיחתו הבריאה של כוח לאומי גרמני עצמי. על-פי נוסחאות כאלה של איום על גרמניה מצד רוסיה הצארית, החופפות לתעמולה המאוחרת-יותר נגד זו הבולשביסטית, יידרש בגלוי הסיפוח, כיבוש טריטוריאלי, תפיסת-ארץ בדרך אלימה. יש לקרוא את הקטעים המתאימים מתוך התזכיר מן ה8- ביולי 1915:

"אבל סוללת-גבול ותשתית להגנה על הצמיהה הלאומית שלנו מהווה ארץ, שרוסיה חייבת למסור לידינו. היא חייבת להיות ארץ של התיישבות חקלאית. ארץ שתביא לנו איכרים בריאים, מקור-הנעורים של כל כוח מדיני ולאומי. ארץ המסוגלת לקלוט חלק מן הריבוי של האוכלוסייה שלנו, ולהציע מולדת חדשה במולדת הישנה ליורדים הגרמנים, המבקשים, או נאלצים, להפנות את גבם לארץ הזרה העוינת. ארץ המגבירה את אי-תלותה הכלכלית של גרמניה בארצות זרות באמצעות אפשרויות של כלכלה-עצמית, המגבשת את משקל-הנגד החיוני מול התיעוש והעיור המתקדמים של העם שלנו, השומרת בעתות מלחמה על איזון, שהסתבר כמבורך, של כוחותינו הכלכליים, ומונעת את ההידרדרות המסוכנת לחד-צדדיות אנגלית. ארץ המונעת את ההאטה בקצב הילודה, הבולמת את ההגירה וממתנת את מצוקת-הדיור, שהיישוב-מחדש שלה והגרמון שלה מספקים אפשרויות-מחיה חדשות גם לפרולטריון הרוחני. ארץ כזאת הדרושה לבריאות הגופנית, המוסרית והרוחנית שלנו, ניתן למצוא בראש ובראשונה במזרח.'

  ללכת לאזורי המזרח. אחרת אנחנו מאבדים את ההורים ואת הילדים... הפתרון המוצלח ביותר היה ללמד אותם רק להבין שפת סימנים. באמצעות הרדיו יוגש לקהילה מה שמועיל בשבילה: מוסיקה בלי הגבלה. רק עבודה רוחנית אסור להם ללמוד. ואסור לנו להרשות להם להדפיס שום דבר!... אחרת אנחנו מטפחים לעצמנו את האויב הנורא ביותר!

"משום כך אסור שיבוא לשם פתאום איזשהו מורה ויכריז על חינוך-חובה לעמים הכפופים. הידע שירכוש לעצמו הרוסי, האוקראיני, הקירגיזי וכן הלאה בקריאה ובכתיבה, עלול רק להזיק לנו. כי הוא מאפשר לראשים הצלולים-יותר לרכוש הכרה מסוימת של ההיסטוריה, ובאופן זה להגיע להגיגים פוליטיים שבדרך כלשהי יכוונו תמיד את חציהם נגדנו... לכן אסור לנו כלל להעלות בדעתנו לספר לעמים הכפופים ברדיו דברים על-אודות ההיסטוריה שלהם או על אבותיהם.

 

 

את התנאים שבהם 'המרחב הכלכלי הגדול', שיתהווה באופן כזה, יוכל לצאת למאבק על 'כדור-הארץ כגביע-נודד'. המושג הזה - כלכלת-המרחב-הגדול - עולה עכשיו שוב ושוב בנאומים פומביים, בשיחות פרטיות ובתזכירים, כן, נוסדים גם ארגונים ששמם כולל אותו, כמו 'החברה לתכנון כלכלה אירופאית וכלכלת-המרחב-הגדול", שנוסדה מיד אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב- 21 באוקטובר 1939. בתזכיר שלה מן ה-31 במאי 1940 אנחנו קוראים: 'כלכלה אירופאית-יבשתית של המרחב-הגדול בהנהגה גרמנית חייבת לכלול במטרת-השלום הסופית שלה עמים שלמים של היבשת, מגיבלרלטר ועד להרי האורל ומן הכף הצפוני עד לאי קפריסין, עם זרועות ההתפשטות הקולוניאליות הטבעיות שלה למרחב הסיבירי ומעבר לים התיכון, אל תוך אפריקה.'      (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 153)

 

 "מטה-מיוחד אנגליה"

"הרעיונות שהגה המנצח לגבי גורלה של בריטניה הגדולה במסגרת 'הסדר החדש' שלו, היו מדויקים בדיוק כמו אלה שנהגו לגבי הארצות שכבר נכבשו, או לגבי אלה שהוא עמד עוד לכבוש - מטרתן הייתה שיעבוד מלא, כלכלי ומדיני כאחת. ו'אי.ג. פארבן' התבלטו במיוחד גם הפעם. כבר ב15- ביולי 1940, יום אחד לפני שפורסמה פקודת-הטלר מס. 16. מן הפיקוד העליון של הוורמאכט - נחיתה באנגליה - תבעה ה'מחלקה לכלכלה מדינית' של אי.ג. ממפעלי הקונצרן לנקוט צעדים על מנת שיוכלו לתפוס, מיד אחרי הניצחון הצבאי על בריטניה הגדולה, את כל המתקנים של התעשייה הכימית ואת אלה הקשורים בה. ובין יולי ונובמבר 1940 נרקמו בעקבות ההוראות האלה כל אותן תכניות רחבות-ממדים, שמטרתן הייתה להפסיק את יצוא המוצרים הכימיים הבריטיים אל היבשת וחיסולה של המתחרה השנואה, תכניות שעליהן כבר דווח בפרק על 'אי.ג. פארבן', במסגרת 'הסדר החדש של המנצח'. ב30- ביולי 1940 הוקם 'מטה-מיוחד אנגליה' בראשותו של אדמירל אנקר, על-פי הוראה של משרד הכלכלה והחימוש OKW. המשימה שהוטלה עליו הייתה לתכנן ניצול יעיל ככל האפשר של הפוטנציאל הכלכלי הבריטי בהתאם לאינטרסים הגרמניים. 'מטה אנגליה' עבד תוך שיתוף פעולה הדוק עם משרד הכלכלה של הרייך והיה מחולק לשישה פיקודים כלכליים: לונדון, ברמינגהאם, ניו-קאסל, ליברפול, גלאזגו ודבלין.  (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 182)

 

"בתחילת ספטמבר 1940 הגבירו ארגוני-הכיבוש המיועדים לבריטניה הגדולה את פעילותם. כך המציא משרד הכלכלה והחימוש של OKW לכל הצוותים והאיגודים השותפים לעניין זה מסמך, שנשא את הכותרת 'כלכלתה של בריטניה הגדולה', מסמך שאליו צורפו ב6- וב7- בספטמבר תדרוכים מפורטים בנוגע לאמצעים הכלכליים-צבאיים המיידיים שיש צורך לנקוט אחרי הנחיתה. ב9- בספטמבר הוציא ולתר פון בראוכיטש, ראש המטה הכללי של חילות היבשה, צווים המורים איך אמור להיות מאורגן המנהל הצבאי באנגליה ואילו משימות תוטלנה עליו, כלומר ניצולו של כלל כוח העבודה והייצור לצרכיה של כלכלת המלחמה הגרמנית. יהיה צורך להפקיע: את כל מתקני התעשייה וממצאי המחקר החשובים, את כלל אמצעי התעבורה, ואת כל מלאי העפרה, העץ, הדלק, הפרוות, העורות ומצרכי המזון. אבל גורלם של הבריטים הכשירים לשירות צבאי, שגילם נע בין 17 ל-45  שנים,   נ ח ר ץ    ל ה ג ל י ה  -  להם תוכננה, אפוא, עבודת-כפייה ביבשת. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 183)

 

 "מאושוויץ לעירו של הימלר

"לא תיתכן הפרדה של האפר

"כל מבקר במוזיאון של מחנה-הריכוז בוכנוואלד שליד ויימאר יודע, ש'טופף ובניו' סיפקה גם למחנה הקבע הזה את המשרפות. אבל הבקשה להענקת פטנט T58240 KL24 של החברה הארפורטית חרגה בכל-זאת מכל הממדים שהיו ידועים עד אז ותיארה, על גבי חמישה עמודים ועד לפרט האחרון, מתקנים לשריפת גופות שליכולת הקיבול שלהם לא היה אח ורע. את העובדה שהמהנדסים המתכננים ידעו בדיוק מה הם עושים ובמה מדובר, מוכיחות בלי שום ניסיון של הסוואה שלושת הפסקאות הראשונות של ה'תיאור' שהיה מיועד למשרד הפטנטים של הרייך, ברלין SW 61:

"במחנות-הקלט שבשטחי המזרח הכבושים, המותנים במלחמה ובתוצאותיה, עם שיעור התמותה הגבוה שלהם הבלתי-ניתן למניעה, קבורתם-באדמה של המוני המתים מבין יושבי המחנות אינה ניתנת לביצוע. מצד אחד בגלל מחסור במקום ובכוח-אדם, ומן הצד האחר בגלל הסכנה, המאיימת באופן אמצעי ובאופן בלתי-אמצעי על הסביבה הקרובה ועל הסביבה היותר-רחוקה, בעקבות קבורתם-באדמה של אנשים שנפטרו לעתים קרובות ממחלות זיהומיות.

"לכן יש הכרח לפנות את הכמות הגדולה והקבועה הזאת של גופות באמצעות שריפה לאפר - במהירות, בצורה בטוחה והיגיינית ללא דופי. את התהליך הזה אי-אפשר כמובן להוציא אל הפועל על-פי ההוראות החלות בהתאם לחוק על שטחיו הגרמניים של הרייך. אי-אפשר אפוא לשרוף לאפר בכל פעם רק גופה אחת, ואת תהליך השריפה לאפר אי-אפשר להפעיל בלי תוספת של חימום ובלי חימום נוסף. לכן מוטב לשרוף לאפר יהד ובמקביל שורה רצופה של גופות בזו אחר זו, ובמשך כל פרק הזמן שבו מתרחש תהליך השריפה לאפר חייבים הלהבות והגזים של האש לפעול ישירות על הגופות שנועדו להישרף לאפר. הפרדת אפרם של הנשרפים הרבים בעת ובעונה אחת, איננה אפשרית; את אפר הגופות אפשר רק לשמור יחד. לכן אסור, אם כך, לומר 'שריפה לאפר' כשמדברים על המבצעים המשמשים לפינוין של הגופות כפי שתואר כאן, מאחר שלאמיתו של דבר מדובר כאן בשריפת גופות.

"לצורך הוצאתה אל הפועל של השריפה הזאת - וכבר על-פי ההיבטים שתוארו כאן - הוצבו עד עכשיו בכמה מחנות כאלה מספר תנורי-כבשנים רב-שימושיים, שבאופן טבעי הם מסופקים ופועלים בפרקי זמן מוגדרים. כתוצאה מכך אין הכבשנים האלה מניחים עדיין את הדעת בצורה מושלמת, כי השריפה בהם עדיין איננה מתנהלת במהירות הדרושה על מנת לפנות את הכמות הגדולה והרצופה הזאת של גופות תוך פרק הזמן הקצרביותר.'  (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, עמ' 185)

 

 

"מדובר אם כך באופן חד-משמעי במתקן-שריפה מרכזי עצום-ממדים, שתכליתו האחת והיחידה להפוך גופות אדם במידת השלמות האפשרית - לאפר. טופף ובניו מסבירים את הפטנט בצורה זהירה, שופכים אור על תחומי חימום ושריפה, מווסתי-אוויר בארובות-עשן וכבשני-מנהרה, ניצולם המרבי האפשרי של חומרי בעירה, וציפוי-שמוט חסין-אש. במקרה של תקלה באחד ממרכיבי המכונה האמורים לנוע אל עבר האש, הם מבטיחים אפילו: 'הגופות מחליקות פנימה מכובד משקלן-הן על גבי מצעים נטויים ומעוצבים בהתאם, אל תוך הכבשן הלוהט, ואחר מטה, מטה, עד שהן נקלעות בדרכן זו לשריפה, ובסופו של דבר, במקום ההולם בתוך הכבשן, הן כבות ולא נותר מהן אלא אפר.'

"התיאור הזה מומחש בעזרת דיאגרמות ורישומים מפורטים, משהו כמו מסלול החלקה זיגזגי עם משטחי החלקה עטורי סבכות, שהעליון שבהם רחב למדי: 'את רוחבו של פתה הכניסה הזה תחצנה הגופות שנועדו להישרף לכל אורכן, ותונחנה על מסלול ההחלקה העליון  על מנת לאפשר את מבצע החצייה הזה, מותקן הכבשן ברוחב ובגובה המתאימים. מרווחי הזמן בין הכנסת הגופות הנפרדות המיועדות לשריפה בכבשן, מותאמים למהלך השריפה הכללית האמור להיות מואץ ככל האפשר הודות לתכונותיו המיוחדות של הכבשן הזה.'

"בהמשך ניתנים הסברים לנושאים הבאים: השמוט, הוא הטין חסין-האש שהיה אמור לרפד את דפנות הכבשן ולשמש לסבכה, חדר האיסוף המתוכנן לאפר, הסבכות הנוספות למשטח ולמדרגות, הסקה בעזרת גנרטור, בגז ובנפט, כמו גם יתרונותיו של מחמם-אוויר מקדים במעשנות. כל זה מוביל אל המסקנה:

 

"כך נחשפות הגופות שנועדו להישרף, בדרכן לאורך הכבשן, באופן קבוע לפעולתם של הלהבות או של הגזים השולחים את זרועותיהם לעומתן בשעה שהן חולפות על פניהן. באמצעות מגוף-שמוט זחיח שאפשר להסיטו הצדה, המורכב גם מחלקים שימושיים רבים, מתאפשרות התערבות או חסימה של דרכי המעבר לגופות לאורך הכבשן. יתרה מזו, הודות לפתחי יציאה ערוכים באופן מתאים ניתן לסייע מבחוץ במקרה של התגבשות האובייקטים-לשריפה... עיקר האפר מצטבר מתחת לסבכה חסינת-האש 1 שבחדר האיסוף לאפר שכבר נזכר כאן, שבו הוא נתון עדיין באופן קבוע להשפעתו של גז-הבערה על-פני השטח העליונים שלו, כך שהשרידים שאולי עוד לא כבו לחלוטין, שרידיהם של האובייקטים שנועדו לשריפה, עשויים עוד להמשיך להישרף עד תום ולכבות גם בחדר האפר הזה.'

"עד כאן תקצירים מתוך הבקשה להענקת פטנט של החברה 'י.א. טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנובמבר 1942. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", מטר, תשנ"א, עמ' 186)

 הרוחב היה נדרש משטח פנוי של 6 עד 7 מטרים מרובעים, בממדים גדולים יותר לא היה אפשר לבנות בזמן ההוא. בתחומה זה של המעשנה היו הטמפרטורות מגיעות עוד ככל הנראה ל600- מעלות צלסיוס. 'על-פי המסמכים הקיימים ידוע, במיוחד לגבי אושוויץ-בירקנאו, שהמעשנות סבלו מעומס-יתר רציני, ובחלקן אף נפערו סדקים חמורים.'

"עד כאן המסמך שהוציא מתחת ידו איש-המקצוע בן-זמננו לענייני שריפה-לאפר, עם מסקנות לגבי הבקשה להענקת פטנט 24KL T58240 מאת חברת 'טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנומבר 1942. (ראלף ג'ורדאנו, "אילו ניצח הטלר במלחמה", עמ' 188)

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות