האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

 תרבות שלטון הקהל צפת 1882, ישראל 2016

 

"אפילו במקומות קדושים כבתי-תפילה ובתי-מדרש, שכיחות המכות והמהלומות, עד שאין איש שם לב אליהן ואין מי שינחם את המוכה בידי בריון, שהוסת על-ידי הממונה; מכתבי היחידים, היוצאים והנכנסים, עוברים תחת ידי הבריונים, שאינם חוששים לפתחם ולגנבם ולהפריע מן המדבר סרה בממונים,

 

 

מזיכרונות דוד שוב, מייסד ראש-פינה - 1882; "דאגת כולל צפת 'האשכנזים' לעולה - גביית מס";

"החמרים היו מביאים את העולים מבירות או מחיפה לצפת רכובים על חמורים או פרדות, ובהגיעם לצפת היו שבורים ורצוצים, באפס יכולת להזיז אבר, מנסיעתם ברכיבה יומיים מחיפה או ארבעה ימים מביירות לצפת. החמרים היו מניחים אותם ואת חפציהם באמצע המגרש לפני העיר, הנקרא מגרש הפחמים, ששם הייתה המזבלה העירונית הגדולה, ואז יבוא שמש הכולל, ולקח מכל נפש מס מסוים, בשביל מה ומי המס הזה? לא ניתנה רשות לשאול, והמסכנים היו מוכרחים לתת, וככה שכבו האנשים הזקנים ברחוב עד שבא איזה מודע או קרוב ומכיר והכניס אותם לאיזה בית עד שימצאו להם דירה.   (א. יערי, "זכרונות ארץ-ישראל", א', עמ' 494)

 

 

טרסט פשע "בני הגבירה" בצפת;

"תקיפי השנור ה'אשכנזי' סוחטים פרוטות חסרי-הישע"

 

"מסיבות העוני והדלות, ששררו במקום הזה, מעטו בעלי-המלאכה בקרב היהודים, כי לא היה דורש לפרי עבודתם. האשכנזים המעטים שהתיישבו בעיר, עסקו ברובם בהעלאת העולים על החוף ובאכסנאות, והעולים לצפת ולטבריה מצאו לעצמם מנוח באכסניותיהם.

"אחד מבני צפת, ר' מנחם מנדל איילבוים, מרבה לתאר את רשעותם ואת תאוות בצעם של יהודים אלה, שלא נרתעו אפילו ממסירת אחיהם האומללים, הזקנים והתשושים, לידי שוטרים תורכיים, או להסית בהם ערבים פרועים, כדי לסחוט ממסכנים אלה את פרוטותיהם האחרונות ולהתעלל בהם בצורה המבישה ביותר. ('השחר',   עמ' 30 ואילך)       (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 186)

 

 

"פירוד, ריב ואונס ב-26 כוללי האשכנזים בצפת;

"בהסתכלנו על עדת-ה"אשכנזים" תתגלה לענינו תמונה עגומה של פירוד ורוע, מעשי אונס ועושק, הממלאים את הספרות האשכנזית על צפת של אותה תקופה. ... יצירתם של כוללים נפרדים, שמספרם בצפת עלה אפילו על מספר הכוללות הרב שבירושלים. הסיבה לכך היא בעובדה, שרוב האשכנזים נמנו על החסידים, ואלה נפרדו לא רק על-פי מקומות מוצאם אלא אף על-פי הצדיקים, שכל אחד נטה אליו. והמריבות בין בני הצדיקים על ירושת אביהם גורמות להתייסדות כוללים חדשים. רוקח מעריך את מספר הכיתות בצפת בעשרים ושש.    (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 186)

 

 

"צדיקים", "נשיאי א"י" פטרונים לכוללי השנור;

"... הם מקבלים [חלוקה] על פי ה'פשר' משנת תקפ"ג [1823], 168/35 מכספי אמשטרדם, אך חלוקתם העיקרית באה להם באמצעות הצדיקים המשמשים נשיאי-ארה"ק בשביל בני-סיעתם. חסידיהם הקימו בתי-מדרש (קלויז) לכבודם והמתפלל בקלויז מקבל את חלוקתו מן הצדיק, שעל שמו הוקם בית-המדרש. והואיל ולכל אחד מכוללים אלה 'יש להם גבאים מחלקים, ממונים, סופרים, שמשים ועוזרים, חונפים, אשר יחיו על חשבון הקהל...' משום-כך יש שכר בהקמת הקלויז, על כן הגיע מספרם לעשרים וחמשה. (מנחם מנדל איילבוים, "ארץ הצבי", "השחר", י', עמ' 545)

 

 

"כוללי ה"אשכנזים" העתיקו לא"י את משטר העבדות;;

"בעיר נידחת כצפת, שאין לה קשר תקין עם העולם החיצוני, יכלו הממונים להשתלט על בני עדתם ולמשול בהם בלי מצרים, משום-כך רע מצבם של המוני האשכנזים.(בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 186)

 

 

"כספי הצדקה לעריכת משתאות;

"בני אותו דור מאשימים את הממונים בהאשמות, שקשה להאמין בהן והשערות שומרות למקראן (רוקח בספרו 'מצב העיר הקדושה צפת ותושביה האשכנזים', ירושלים תש"ד; איילבוים במאמרו ב'השחר' ט'-י', שיצאו גם בצורת ספר באותו שם, ואף ארז ב'המליץ' נותן פרסום למעשה הזוועה. קופות א"י עוברות הרבה ידיים עד שמגיעות לידי הצדיק בחו"ל, שגם גבאיו ומשמשיו לוקחים את חלקם מכסף הקדשים ואת מעט הנותר ישלחו למאמיניהם בא"י, כי כל אחד מן הצדיקים רוצה שתתקיים כיתות מעריצין משלו באה"ק. אלה בונים קלויז על שמו ומתוך כסף זה עורכים משתאות וחגיגות. 'הכסף הרב ימצא קבר בקרב קדושים, בבטן צדיקים ובגרון חסידים... הנותר מהקדשים הצדיקים והחסידים ימצא קבר בקרב ממונים, בבטן רבנים ובגרון ולוע משמשים ומחלקים. ('המליץ', י"ד, גל' 13). (ד"ר בן-ציון גת,  "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 163)

 

 

"בריונים מכים והורגים - הרוצח מוסיף לשמש בתפקידו;

"הממונים שולטים בקהל בעזרת בריונים מועדים, העומדים הכן לפקודת הראשים, ומכים והורגים את כל מי שיצוו עליהם, ולית דין ולית דיין, הרוצח מוסיף לשמש בתפקידו כאילו היה יהודי תם וכשר. בדברי פולמוס חריפים, היכולים לשמש מופת לפובליציסטיקה ארצישראלית מוקדמת, יוצא א. רוקח בדבריו, שאת אמיתותם קשה לאשר היום. (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 183)

 

 

"חברת מופקרים עזי מצח לשרות הממונים;

"על בעלי-זרוע שומעים אנו אף מפי אחד מ'חובבי-ציון' הראשונים ובוני הישוב החדש בגליל (דוד שוב, 'זכרונות לבית דוד', ירושלים תרצ"ז [1937] עמ' ע"ב) 'השבב - זוהי חברה של מופקרים, עזי-פנים, שהיו מוכנים תמיד להכות וגם להרוג את איש ריבם. בחברה הזאת השתמשו ראשי הכוללים ומנהיגיהם בערי צפת וטבריה בשעת מחלוקת... דבריו אלה מתאשרים גם על-ידי תייר ירושלמי, שביקר בצפת בתרל"ו [1876].   (ב גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 164)

 

 

"פותחים מכתבים, מזייפים וגונבים;

"על כן לא נתפלא, שאפילו במקומות קדושים כבתי-תפילה ובתי-מדרש, שכיחות המכות והמהלומות, עד שאין איש שם לב אליהן ואין מי שינחם את המוכה בידי בריון, שהוסת על-ידי הממונה.

"אף מכתבי היחידים, היוצאים והנכנסים, עוברים תחת ידי הבריונים, שאינם חוששים לפתחם ולגנבם ולהפריע מן המדבר סרה בממונים, הם שולטים בכל, וכל מוסדות הכוללות והעדה בידיהם.

"הממונים מתירים לעצמם לזייף חתימות, לשלוח מכתבים בדויים, כדי לסכסך איש ברעהו וכד'.

"בייחוד גדולה התרעומת על אב"ד האשכנזים, רבי שמואל הליר, תרעומת שיש להשתומם למקראה, כי ר' שמואל הליר ידוע היה כתלמיד חכם גדול, שאפילו מחו"ל פנו אליו בשאלות. (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 164)

 

 

"שוחרי קדמה נרצחים דרך-אגב;

"במהומות החרם נפל חלל ר' דוד רוזנטאל, איש יקר ונלבב, שהיה סופר הכוללות בצפת. הוא לא היה מחסידי צאנז, אבל בהיותו איש משכיל התנגד, כפי הנראה לתועבה זו והתנקמו בו המחרימים, והתנקשו בנפשו, ובאחרונה גם החרימו אותו משום שבאותם הימים ייסד בצפת סניף לחברת 'כל ישראל חברים'. הם עשו אותו גם למלשין, מין ואפיקורס, מפני שעסק בהשכלה ופרסם מאמרים בעיתונות.   (א.ר. מלאכי,"פרקים בתולדות הישוב הישן", עמ' 285)

 

פרק "החרם בדורות האחרונים" בספרו של מלאכי, כולל עוד כמה וכמה חרמות, כמו החרם על "סמל המינות והאפיקורסות, הרשע עזריאל הילדסהיימר", החרם על "המין... ההיסטוריון גרץ", חרם שהוטל על ר' עקיבא יהוסף שליזנגר, שונאו של הילדסהימר; חרם על י"ד פרומקין, עורך ה"חבצלת"; החרם על מונטפיורי ב-1878, על שביקש להכניס את לימוד השפה הערבית, שה"גזרות והחרמות הם אפילו על לשון המדינה גם כן"... והרשימה ארוכה.

 

"שוללים פרנסת [חלוקת] קרובי מתיישבי גי-אוני;

"הממונים שומרים בקנאות על עמדתם ורודפים כל איש, שמנסה לתקן את המצב. מפני החשש שמא יפחתו כספי החלוקה אם יעבדו יהודים בחקלאות. הם מנהלים מלחמה אכזרית ברוקח ובבני-חבורתו מתישבי גיא-אוני, מונעים מהם את החלוקה, יורדים לחיי קרוביהם שבצפת ומקפחים את פרנסתם.

"בהתנגדותם זו הוליכו שולל גם את הראשון-לציון, רבי אברהם אשכנזי [ה"ספרדי"], שהוצא כרוז נגד פעולתו של רוקח לישוב יהודי צפת על הקרקע, דבר, שאחר-כך היה צריך להצטער עליו ולהודות, שהוטעה על-ידי ראשי צפת. (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 164)

 

"ממלאים משרות קונסולריות ורודים;

"ולמרבה הרעה אף נתינותם האירופית של העשוקים אינה עומדת להם, כיוון שאותם הממונים השיגו אף את משרות הסוכנים הקונסולריים של אחדות מממשלות אירופה, ועל כן יכולים לרדות בעם כאוות-נפשם. ר' פסח ריפמן מילא תפקיד של ויצה-קונסול לפרוסיה ור' מרדכי לוי לבריטניה, וכן הרב הראשי הספרדי (אין ההאשמות הללו חלות עליו) לממשלת צרפת.

 

"דירות ההקדש - לאנשי שלומם;

"לא טוב יותר המצב בבית-ההקדש, שהכנסותיהם הוקדשו לכלכלת העניים, האפוטרופוסים עליהם עושים בהם כבתוך שלהם ונותנים את הדירות לקרוביהם ולאנשים כרוחם.  (איילבוים, "ארץ הצבי", עמ' 308)

 

"סחי, לכלוך ומחלות נפש;

"צפת זו שלנו לא הצטיינה בנקיונה, וכול הכותבים עליה מדגישים את הסחי ואת הלכלוך הממלאים את חוצותיה. אולם עוד אויב גדול ארב לבריאותם של בני צפת, לדעת רוקח, והוא הבטלה והשעמום יביאו בכנפיהן מחלות הנפש (פהיזלאניש קראנקהייטן) כך!'.  (ד"ר בן- ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 164)

 

 

"מאורה של מחלות ומוות - מקור הכנסה;

"בשנת 1870 שלחו אחדים מראשי-העדה משולח כדי לקבץ כסף לבנין בית-חולים. צאתו של השד"ר ר' אברהם דב בר הכהן עוררה מחלוקת בעדת צפת ('הלבנון', ז', גל' 1), שגליה הגיעו גם לירושלים, אף הרבנים הראשיים הצטרפו אל מתנגדי השליחות. אך עלה בידי ר' בר הכהן להשיג תעודה מאת השולטן ומשרים, שהוא החכם באשי ליהודים האשכנזים בצפת, ונתמנה אפילו לקונסול פרוסיה בעיר זו.

 

"לאחר שלוש שנים הופיע שוב בערי גרמניה ולמרות התנגדותם של הפקידים והאמרכלים באמשטרדם אסף סכומים נכרים, - - אולם תוצאותיה של פעולה זו לא נראו. ורוקח מתאר את בית-החולים בצפת כמאורה של מחלות ומות, שמשמש מקור הכנסה לגבאים ולחבריהם, המקבצים נדבות בשבילו וגוזלים את החולים לאחר מיתתם בהקדש זה.   בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840", עמ' 168)

 

"בי"ח של כולל רוסיה - שמצאה ידם;

"בית-החולים, שהוקם ע"י כל בני רוסיה, זכה להערכה בפי איילבוים, המקטרג הנמרץ על צפת והנהגותיה. 'הן כל בני כוללות רוסיה גבה בבנין בית-החולים, אשר העמידו מנהלי כולל שלהם, חצר גדול ורחב ידיים וחדרים רבים. וכביר מצאה ידם לאסוף נדבות על פני תבל ארצה, עד כי הבנין שלהם יעלה יותר ממאה וחמשים אלף גרוש.  (בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1840-1881", עמ' 168)

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות