השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

תמונות מבית הבובות

 

"...פעם בפעם חלפו במרוצה על פני פתח-הפרוזדור נשותיהם של פקידי 'מועצת-היהודים' [היודנראט], ובידיהן סלים מלאים, סגורים או מכוסים היטב בשמיכה, לבל תראה עין-זר את הנמצא בתוכם. לפנים היה בית זה בית-ספר יהודי. כיום הוא משמש מחסן לאספקה של 'מועצת היהודים'. מאות אנשים היו יכולים למצוא כאן מחסה וקןרת-גג. ואולם אין זה לרצונה של 'מועצת-היהודים' שיוודע ברבים מה מתרחש כאן.

 

 

"מאצל האשנב שבעדו היו מחלקים את מנות-המרק, בקעו ועלו צווחות של בני-אדם עד לשמיים. הרעב היה בוחש ומעסה באכזריות בעיסת-האדם המיטלטלת הנה והנה כגוש אחד. בליל עצום של גופי אדם ופרעות-ראשים טרופים ומסוערים; ידיים לופתות מעל הראש סירים; יללות נשים המבקשות רחמים על נפשן. עיסת-אדם בלולה ובלוסה במי-שלגים. כל אחד ואחד מהם ירא, שמא, בהגיע תורו, יוטח לו האשנב הקטן בפניו: חסל סדר חלוקה ! אין מרק עוד ! נשים זעקו בקולות פולחי-לב שרומסים אותן ברגליים; גברים דחקו במרפקיהם את החלשים מהם, ופילסו לעצמם דרך אל האשנב. סדרני 'מועצת היהודים' עמדו מרחוק, רק כדי להשגיח שלא יגיעו אל האשנב אלא אותם האנשים שמסרו קודם לכן את תלושי-המזון שלהם. השאר לא היה מעניינם.

"כל פעם שהגיסטאפו דורשת להמציא לה אנשים למשלוח, לוקחת 'מועצת-היהודים' ראשית-כל מבין אלה הנזקקים לבית התמחוי. כבר סוד גלוי הוא לכל, להיכן מובלים הנלקחים. ואף-על-פי-כן הומה תמיד כיכר בית-התמחוי מאדם רב. האנשים נוטים להתעלם ממה שיקרה איתם אחר-כך. אחת הם יודעים: עתה אפשר לרוץ עם הכלי הריק ביד לבית-התמחוי ולהביא מרק חם בשביל הילדים. (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ' 58)

 

"באחרונה אין הסדרנים באים עוד לבדוק אם הבלתי-חוקיים לנים כולם ב'נקודה'. הסדרנים עסוקים בלילות בהוצאת אנשים ממיטותיהם. אך פלא הוא שעדיין משאירים את הבלתי-חוקיים ב'נקודות'. 'בלתי-חוקיים'! המלים נשמעות כמהתלת השטן. מי אינו בלתי-חוקי כיום! כל הגטו כולו דומה לספינה בוערת בלב-ים. הארי - ה'חוקי' - שולח, ואילו היא - ה'בלתי-חוקית' - הושארה. בשעת דליקה בבית-הסוהר, נמלטים, קודם-כל, הנידונים למיתה. היום משלחים מבתי-מלאכה 'חסרי חשיבות מלחמתית'. זה לא כבר היו עובדיהם שאננים ובוטחים, ועתה הם כבר במחנות-המוות.   (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ' 94)

 

 

"רחבת בית-התמחוי שממה מאדם. האשנב היה מוגף במסמרים. לא ניתן להכיר שאי-פעם היו מחלקים כאן מרק לאנשים. הללו, שטעמו כאן מן המרק, לא נותר להם כל זכר. ואולם הבית עדיין נקרא בפי כל: 'בית-התמחוי של מועצת-היהודים'.    (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ' 98)

 

"מתוך אחת הסמטאות האפלות פורץ ובא במרוצה מוניאק מאטרוז, ראש 'מועצת-היהודים', מלווה מבחר פקידיו ומפקדים גבוהים של המיליציה... בידיו מלבין גליון ארוך. אף נערה אחת לא תתחמק הלילה מרשימתו. הוא, מנהל 'מועצת-היהודים' בעצמו ובכבודו, מנצח הפעם על ה'אקציה'. מעט-מעט מתמלא הרחוב המוני נערות. אי-כאן אי-שם נפער שער של בית, ופולט מתוכו קרבן חדש, מוקף גיסטאפואים וסדרנים. פארבאר אמר : 'בקרוב עומדת להתחולל 'אקציה' גדולה. אם אינני טועה תהא זו 'אקציה' על נערות.

" עתה ברי : זוהי 'אקציה' של לילה על נערות.

"משני העברים מכתרים אותן סדרנים בכובעים כחולים-לבנים. מן הסמטאות הסמוכות מביאים נערות חדשות. מובילים אותן על פני המדרכות; באמצע הכביש; ביחידות ובקבוצות. הלילה מליט את כולן במעטה-שחורים, ומובילן אל הבלתי-מודע רב התעלומה. (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  112)

 

 

"שומרי-הטראנספורט הגרמניים נסתלקו.

"נקישות כבדות בגונג נידרדרו פתאום באוויר ונתגלגלו על פני המחנה כחביות-פח ענקיות. דלתות נפרצו בסערה. הסגר הבלוקים, אשר הוטל על המחנה בשל המשלוח החדש העומד להגיע, הוסר. הבלוקים הוורודים המנומנמים ניעורו בבהלה. כל התכונה הזכירה התנפלות פתאומית של גרמנים על הגטו.

"מתוך שערי הבלוקים פרצו החוצה במרוצה נשים גזוזות-שער ואלות בידיהן, על שרווליהן ענודים סרטים עם הכתובת 'קאליפאקטורית'. לבושות היו סינרים מנומרים פסים דקים, כחולים, ונעולות מגפיים. מפרצופי כולן ניבטה אותה רצחנות אילמת.

"- לקום !... לקום !... להסתדר !...          (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ' 171)

 

 

"מבהילים והודפים אותן. דופקים אותן באלות. דניאלה רצה בין כולן. מבוך של בלוקים. עולם זר, חדש. עולם שכולו בלוקים. סמטאות ובלוקים. פינת הקסמים של גן-העדן נעלמה זה כבר, כהעלם חזיון-שרב בלב ישימון. הקאליפאקטוריות מאיצות בנחשלות : לא לפגר ! לרוץ ! לרוץ !...

"פתאום נחשפה התמונה האמיתית הראשונה של המחנה 'עבודה תוך חדווה'.

"בעד חלונות מסורגים של בלוק בודד ניבטו, מגובבים זה על זה, ראשי-שלדים. נראה היה הדבר כאילו הבלוק גדוש מן המסד עד הטפחות ראשי-שלדים. מהם נופפו אגרופים גרמיים לעומת הבאות החדשות המורצות על-פני הבלוק, מהם ירקו לעומתן קללות ניחרות מבין טורי-שיניים פעורים. אימה ומגור. הבני-אדם הם אלה, אם צללי-רפאים? מה מתרחש במקום הזה? לאן מבהילים אותן עתה? מה אומרים לעשות בהן שם? מדוע מנופפים לעומתן השלדים אגרופים קפוצים? מדוע אוררים הם אותן ?

"ככל אנשי המשלוחים הקודמים כן לא ידעו גם הנערות של המשלוח הזה, כי בגלל הגיען למחנה יופיע כאן מחר, כעלות השחר, אבטומוביל ענק אשר יסיע את השלדים הללו למשרפה, וכי מניין להן לחדשות לדעת כי הוותיקות, המצוצות-כבר-עד-תום, מביטות אליהן כהביט אל מלאך-המוות הבא לקחת את נפשן? ומניין תדענה כי לא יארכו הימים, והן עצמן תבטנה כך מתוך בלוק-הבידוד אל הנערות החדשות אשר תוספנה לבוא הלום אחריהן? 

"אצל שער-הבלוק מתחלפות הקבוצות: משמאל - היוצאות, לובשות את מדי המחנה הניתנים להן מתוך ערמת מדים, ומימין - הנכנסות, מתפשטות, זורקות בגדיהן על ערמת השמלות והמעילים המתגבבת שם והולכת, וניגשות ערומות אל השולחן הארוך, במקום שמבצעים את ה'סידורים' הפורמליים הראשונים במחנה. (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  172)

 

"לאורך הכתלים ניצבות קאליפאקטוריות ובידיהן אלות. הן עומדות זקופות, מתוחות, שותקות, ומבטן מצווה. רצחנות מחרידה מזרות עיניים אלו.

"ריח משונה נודף מסינר-המחנה. הסינר משומש, קרוע. מי יודע כמה נערות הוליך כבר סינר זה עצמו לבלוק-הבידוד, שמשם נשלח הגוף הערום אל המשרפה, ואילו הסינר חוזר לבלוק-השירות, כדי להעטות שוב גופה של נערה שאך עתה באה.

"השורה נעה קדימה. אצל שולחן מיוחד קעקעה אחת הלבלריות בצבע כחול מספר סידורי בין השדיים, ותכף לכך הצמידה לבלרית אחרת אל הבשר, מעל למספר, חותמת חשמלית מוארכת.

"בהיות החיים תלויים מנגד כדבר זר, לא חש הגוף כל כאב בשעה שקעקעו בו ידיים נכריות מספר סידורי, או כאשר צרבה בו חותמת חשמלית את המלים HURE-FELD; לא הגוף ולא הנשמה לא הרגישו אז בבלוק השירות של המחנה 'עבודה תוך חדווה' מה גדולים הם באמת הכאב והצער.

"אצל השולחן האחרון, מקום מושב הרופאת והקאליפאקטורית הראשית, נחתך סופית גורלה של כל נערה. שם נפל הפור לאיזה מחלקי המחנה תישלח - לפלוגת-העבודה או לפלוגת-ה'חדווה'.       (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  174)

 

 

"הבלוק היה ארוך עד מאוד, חשוף וריק מכל חפץ. רק סביב סביב בכתלים, כמטר מעל הרצפה, היו קבועות טבעות-ברזל, כבאורוות-סוסים. מאות מאות נערות היו מוטלות כאן על הקרקע של 'בלוק-הכינוס הזמני', הוא בלוק המעבר לבנות המשלוחים החדשים. מכאן יצאו הנערות, בקבוצות של חמישים, אל 'בלוק השירות' הסמוך, כדי למלא שם את הסידורים הפורמליים הראשונים של המחנה. הנערות של כל קבוצה חוזרת שבות ונדחקות בין השוכבות, צונחות דומם על הקרקע, ושתיקתן נבלעת ומתמזגת בתוך שתיקתן של קודמותיהן.

"איזה סימן הוא זה ? HURE FELD - מה פירושה של כתובת גרמנית משונה זו? במצח אביו של שלאמאק היה צרוב השם JUDE  מן המלה זב דם. והמלה מובנת הייתה כמו הדם הזב ממנה. כאילו דבר ברור הוא שמן המלה JUDE זב דם. ואולם מלה זו, הצרובה בין שדיהן - אין דם זב מאותיותיה ומשמעה סתום; איזה מין סימן הוא זה, שבו סימנו כאן את כולן?         (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  178)

 

"כרעמים כבדים, ארוכים, ניתכו שלוש נקישות הגונג על פני  המחנה. קאליפאקטוריות פרצו כרוחות סועות מתוך הצריפים כשהן מנופפות אלותיהן, חבטו על ראשי האסירות, והבהילון אל רחבת ההריגה. כל האסירות, משני אגפי המחנה, חייבות להיות נוכחות במערך 'הטיהור הפומבי' ב'אגף-החדווה'. כאשר מלקים במחנה, מצווות כל האסירות לצפות במחזה.

"שיטה גרמנית שכזאת.

"שני האגפים מופרדים זה מזה בשתי גדרות תיל דוקרני. ובאמצע, בין גדר לגדר, משתרעת רחבת-ההריגה.

"קאליפאקטוריות מ'אגף-החדווה' מובילות כעשרים נערות ערומות אל רחבת-ההריגה. כופתות אותן, כל אחת ואחת לחוד, אל כסא: רגליהן אל כרעי-הכסא הקדמיות, וידיהן אל כרעי-הכסא האחוריות, והפנים אל הקרקע. ליד כל אחת ניצבת קאליפאקטורית ובידה אלה. הקאליפאקטורית הראשית מנצחת דומם על מבצע הטיהור. עיני כל תלויות בה בציפיה למתן אות-ההתחלה, ואילו היא מתמהמהת, ממתינה היא ליאגה, מפקדת-המחנה הבלונדית, העומדת לבוא עם פמליתה לרחבת-ההריגה, לחזות ב'טיהור החטאים' הנערך כאן.

"כשמופיעה ה'חיה הצהובה', מצליפה הקאליפאקטורית הראשית במגלבה על גבה של אחת הקאליפאקטוריות - אות להתחלת הטיהור; והללו, אשר אומנו ואולפו במיוחד לתפקיד רצחני זה - מתחילות במלאכתן.

"אלות מתרוממות בקצב אחיד, בסדר ובדייקנות גרמנית, וניתכות כאחת על הגופים הערומים, בלי הפוגה, בלי-הרף. היללות פולחות את השמיים, בוקעות מתוך הכסאות בלי סדר, בלי משמעת כלשהי, אך השמיים במרומיהם מחשים, כמו על-פי צו גרמני, מתוך משמעת.

"משני עברי רחבת-ההריגה מושחלות על חוטי-התיל הדוקרניים - עיניים. עיניים אין-מספר. עיני-אסירות הן אלה, הצופות משני עברי המחנה בטקס 'טיהור החטאים' הנערך עתה ברחבת-ההריגה.

"האוטומוביל הגדול עומד מוכן. הקאליפאקטוריות משליכות אל תוכו את גופותיהן המרוסקות של ה'מטוהרות'. אחר-כך פונה האוטומוביל לעבר 'אגף-החדווה' כדי לקחת בהזדמנות זו, בדרך אגב, את השלדים החיים מבלוק-הבידוד.

"ב'אגף-העבודה' זוחלות ומטפסות המוזלמאניות מעצמן אל תוך האוטומוביל. משל למזחל של מתים, השבים מרצונם הטוב, בזה אחר זה, אל תוך בור-קברם המשותף.  (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  194)

 

 

''אגף-החדווה"; "כאן, בבלוקים הצבועים ורוד, לא היו מלקים. כאן נזהרו בגופיהן של הנערות, שיהיו שלמים; לבל תימצא בהן חבלה. כאן אם הולקתה נערה, לא הורשתה עוד לחזור אל 'אגף-החדווה'. מיד הושלכה על האבטומוביל, והישר - למשרפה !

"כאן קיבלה כל נערה מערכת-בגדים חדשה; מדי שבוע בשבוע - תחתונים נקיים. אכן, לעומת האוכל ב'אגף-העבודה' היה פה 'גן-עדן', כאמרתה של ראניה זיידנר. ואולם אלה שנכשלו בחטא בגן-העדן - קיבלו 'הודעה'. רק 'הודעה' ותו לא. והחטאות, ששלוש 'הודעות' כאלה נפלו בחלקן, היו מוצאות - על-הרוב עם הגיע משלוח חדש - לרחבת-ההריגה, ושם טיהרה אלזה, הקאליפאקטורית הראשית, את גופיהן מחטא. 'טיהור החטאים' קורא לכך. מיד לאחר מכן הושלכו גופות המטוהרות על האוטומוביל. תראינה שאר נערות גן-העדן ותיזהרנה לבל תחטאנה.

"לכאן מגיעים יום-יום, בשעה שתיים בצהריים, אנשי-צבא גרמניים - לפני יציאתם לחזית הרוסית - ממחנות-המעבר שבסביבה, לצחק ולהשתעשע בנערות של 'בית-הבובות'. הנערות חייבות להשביע רצון את אורחיהן רמי-היחש. ואם אין השעשוע מניח את דעתם, אין להם אלא להודיע זאת בלשכת-הלבלריות עם יציאתם, ולמסור את מספר-החזה של נערת-שעשועיהם. אחרי שלוש 'הודעות' כאלה, כבר היה גזר-דינה של נערה כזאת חתוך וחתום ממילא : בעלת ה'מספר' לא ידעה להעריך כיאות את הכבוד שנתכבדה בו, ופגעה ברגשותיו הנאצלים של איש-צבא גרמני !       (ק. צטניק, "בית הבובות",  דביר, תשי"ג עמ'  228)

 

זכור את אשר עשו בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות