האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

תוקע בשופר גדול את הבלופים של הציונים -הצלבנים

   

המשך פרופ' שלמה זנד תוקע בשופר גדול את הבלופים של האשכנזים-הצלבנים

1914-1904

 

שלמה צמח, ראשון אנשי מסדר ה"עלייה שנייה", מגיע לארץ בשלהי שנת 1904, לתפוס הנהגה על המהגרים המעטים שהגיעו מרוסיה עקב הפוגרומים ומלחמת רוסיה יפן;

"... קרואים היינו בשעות מנחה לשמחת בר-מצווה בביתו של פועל יקב אחד. על יד השולחן הערוך ישבו הותיקים והמשגיחים ומנהלי העבודה שמלאכתם שם כל השנה. מיעוטם אשכנזים ורובם ספרדים ואורפלים ומוגרבים בגלימותיהם הצבעוניות ובתרבושיהם האדומים, ובתוך הקרואים גם כמה מפרחי הפקידות. (שלמה צמח, "שנה ראשונה", עמ' 172)  (מ. גבאי, "צר ואויב",  2000, עמ' 73)

 

לאחר יזום קטטה עם ההנהלה והכאת חיים ה"ספרדי" מנהל העבודה, מחליט שלמה צמח לעזוב את ראשון וללכת לפ"ת. מצטרפים אליו א. ד. גורדון ומאיר וילקינסקי. הם הולכים עם ערבי שהעמיס את תרמיליהם על בהמתו. כאשר הגיעו לבית-דגון כרעה הבהמה  להמליט, ואז...

 

 

"אם  נא  מצאתי  חן בעיניך  אל-נא                                                                                                                       

תעבור מעל עבדך", 'בראשית', ח-ג                                                                                                                       

 

"...חש בנו הנוטר בראש הגבעה וירד אלינו ובירך ברכתו כנימוסי המקום וראה מה שאירע והזמין אותנו לפוש במלונתו ולטעום מפירות שדהו... רזה היה ויבש כשחיפי-קנים ועיניו שחורות ודוקרניות ועמוקות ושוחקות ואין לדעת שחוקן זה מה אומר - ערמה ונכלים של חיה קטנה או תום של אדם שלבו טוב ומסביר הוא פניו לאורחים. מכל מקום טרח הרבה להנעים עלינו את הישיבה במלונתו...

"לא רצה לעמוד על המקח ולא רצה לשמוע על שכר וממון. אורחיו  אנו והריהו נותן חמורו...   (שלמה צמח, "שנה ראשונה", עמ' 191)  (מ. גבאי, "צר ואויב", 2000, עמ' 74)

 

 

"ומתאספים כמה גיבראיסטים-אורטורים בצריפו של חנקין, במטרה לייסד מפלגה-כולל של בני רוסיה, ולאחר ששלמה צמח דיבר על הישוב שאינו נושא עצמו, עבודתו זרה ואוכל לחם-חסד, ועל הצורך בכיבוש עבודה במושבות, והקמת בתי אוכל ו... ו... לפועלים, שואל רוצ'קו:

"מה שם אתם נותנים להתארגנות זו?...

"אותה לשון של 'אנחנו ואתם' אין בשורתה טובה ובכל זאת שוחט מסביר בנחת, משתהא הסכמה בגופי הדברים לא יהא השם עיכוב ומכשול. אבל חנקין והפולצקאי וזייד מוחים בקול אחד ויש קנוניה ביניהם ובשבילם השם עיקר ראשון, שוחט אובד-עצות ושואל בלשון רבים: -  מה שם נראה לכם?

"- בשבילנו הוא קבוע ועומד - משיב הפולצקאי.

"- ומהו?

"-פועלי ציון - מכריז חנקין.

"התחיל שוחט מאריך דיבורו על שום מה אי-אפשר בשם זה, אמנם אין נאה הימנו, אלא בערבו של קונגרס שביעי אנו וארץ-ישראל שטופה אוגנדיות ופועלי ציון בכל מקום רובם ככולם טריטואליסטים והתאגדות חדשה כאן שתשא עלייה שם זה עלולה להטעות. פתאום קפץ גורדון[[ ממקומו:

"- רוצים אתם בסוציאליסטים... רוצים בבונדיסטים, בציון וירושלים... הכל חומר ואין אלהים, אה?

"החמה נתלקחה בעיניו של זייד והוא מטיח בכעס:

"בונדיסטים... אתם ינוקות שכאלה! מאלוקוסוס! רוצים ללמד אותנו? להשכיל אותנו?

"- ישנם דברים שלא תהא נפסד אם תלמדם מפינו - השיבותי .

"- באמת? אתה תלמדני? מה, למשל?

"אפילו כיצד אוחזין כהלכה מעדר ביד. ...    (שלמה צמח, "שנה ראשונה", עמ' 214/5) (מ. גבאי, "צר ואויב", 2000, עמ' 76)

 

 

"... ועד מהרה שוב הכל עומדים על רגליהם ומבזים זה את זה וצריפו של חנקין סופו שיפול תחתיו מפני הקולות. הפיות המתגדלים סופם שיקראו למהלומות כי תוכחת אגרופם של ההומלאים חזקה ממענה לשונם.

"שותקים ופוסעים אנו ארבעתנו - שוחט ושרה מלכין ואני ועוד בחור אחד - בחומו של יום ובמנוחת שבת של מושבה שנתרוקנה, ורואים עצמנו גיס גדול יוצא למלחמה. ...

"... מתיישבים על מיטתו של שוחט ופותחים במשא-ומתן. ההסכמה שלמה ואין ממחה וחולק. מכריזים אנו על עצמנו 'ועד לאינציאטיבה' ומתחילים לחבר קול-קורא... שוחט מנסח ואני רושם והופכים בכל משפט ומסלקים כל רמז לגסות דעת ומצמצמים הכתב למין איגרת.    (שלמה צמח," שנה ראשונה", עמ' 218) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 77)

 

 "אבל איש לא בא ליתן ידו לוועד זה, נצטרף אליו ליפא טויב בן עירי, אלא שאין משום חידוש בכך, מלכתחילה נשתייך לו, חמשה בפתח-תקווה וארבעה ביפו הרי כל קהלו.

"ובחג העצרת התקבצה חבורה זו של תשעה בפתח-תקווה להודיע ברבים על קיומה ולהכריז על עיקריה. באו טורקניץ ושיפריס והחבר רפאל בבגדי יום-טוב ועיניהם מציצות. הישיבות היו בבית אמו של זלמן גיסין.     (שלמה צמח, "שנה ראשונה", עמ' 224) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 78)    

 

 

ר' יוסף ויתקין אל מנחם אוסישקין 

"-  מסחה  (תרס"ה)

"חודשים אחדים עברו מיום הודיעך לי שמר בוגרצ'וב יבוא הנה, ויבאר לי השקפתך על המרכז המדובר בארץ וריכוז השיבולים הבודדות... במכתבי ביקשתי לא פעם להתרחק מהפרסום. הפרסום לפני העבודה הוא אסוננו היותר גדול... בימים האחרונים קיבלתי מכתב ממרכז ציוני ארץ-ישראלי. בתשובה הבלטתי שלושת הדברים הנחוצים לצאת לפועל תיכף על-ידי הקונגרס והציונים בכלל.

"א. יסוד לשכת מודיעין בארץ-ישראל על ידי האנגלו-פלשתינה בנק. הלשכה הזאת צריכה להיווסד על חשבון השקלים וצריכה לעלות 30.000 פרנקים לשנה. את התועלת שהיא תביא לישוב לא תסולה בפז.

"ב. ארגון גדוד צעירים משכילים, אשר ישימו להם למטרת חייהם החדירה אל שדרות הממשלה התורכית בקושטא ובארץ-ישראל,

"ארגון גדודים ליסוד ההתיישבות ובזמן הראשון כפי הצעתי.

 

"יסוד הלשכה צריך להיות על-ידי הקונגרס, וארגון שני מיני הגדודים לא צריך לצאת ממנו, באשר כל מעשי הקונגרס והחלטותיו ניתנים לפרסום, ושתי המסדרות של הגדודים אינן סובלות פרסום.

(יוסף ויתקין, "כתבים", עמ' 145) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 79)

 

 

 

 

"לפי סיפורו של  סעדיה פז, היה הוא הפועל היהודי היחיד באזור זיכרון-יעקב  עד לשבט תרס"ו (פברואר 1905). באותו חורף הגיעה לארץ קבוצת בחורים שירדו מן האוניה בחיפה, ביניהם ישראל גלעדי, צבי בקר ויחזקאל ניסנוב, שעתידים היו להיות בין מייסדי 'השומר'. מחיפה הם הגיעו לשפיה שבה, כנראה התחיל להתרקם רעיון 'השומר' .(יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 77) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 88)

 

 

כאשר יהודים מרוסיה לא הגיעו לארץ בשנים 1904-1, מלבד קנאי-דת שעוד בחו"ל נקבע חלקם בחלוקה, שכר מנחם אוסישקין את המהפכן בר בורוכוב, למצוא נוסחה שתפנה את זרם  המהגרים היהודים הנפלט מרוסיה לארץ-ישראל.

בר בורוכוב ב"לשאלת ציון וטריטוריה" כתב בין היתר: "אף בלי שנכניס יהודים חדשים מן הגולה...", "ניצור שם מרכז יהודי גדול מתוך מזיגה של יהודי המקום עם הפלחים הקרובים לנו קרבת דם ב"לשאלת ציון וטריטוריה" של בר בורוכוב:

 

"טריטוריה זו ארץ-ישראל.

"1. - ארץ-ישראל נתונה לשלטונה של תורכיה. דבר זה מבטיח לנו גם ערך בינלאומי לישוב היהודי העתיד בארץ-ישראל.

"2. - כיוון שנהיה נתונים בעיקר לא לחסותה של תורכיה, אלא לחסותן של כל המעצמות הגדולות.

"3. - בארץ-ישראל כבר מצוי מספר ניכר של יהודים, שנשתקעו שם מכבר, יש התחלה. יש פועלים-פשוטים בריאים מקרב הספרדים והתימנים - פרוליטריון בכוח, רבים מהם - חפרים, גמלים, סבלים.

"4. - האוכלוסיה המקומית בא"י קרובה ליהודים לפי ההרכב הגזעי יותר מכל עם אחר אפילו מן העמים ה'שמיים', יש להניח הנחה המתקבלת מאוד על הדעת, כי הפלחים בא"י - הם צאצאים ישירים של שרידי הישוב החקלאי היהודי והכנעני, בצירוף תערובת קלה מאוד של דם ערבי.

ההבדל הגזעי בין יהודי הגולה לבין הפלחים הארץ-ישראלים אינו ניכר יותר מאשר ההבדל בין יהודים אשכנזים לספרדים.

"בני המקום בא"י מתבוללים ברצון בכל תרבות גבוהה, ובקרבת המושבות היהודיות הם מסגלים להם את התרבות העברית, שולחים את בניהם לבתי-הספר העבריים, והם לומדים שם לדבר עברית רהוטה לא גרועה משל ילדי היהודים. ...  (בר בורוכוב, "לשאלת ציון וטריטוריה", כתבים א', עמ' 48) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 58)               

 

"... בני המקום בארץ-ישראל אין להם כל יסוד לקדם את פנינו באיבה. להיפך, הם חושבים כי על פי הצדק, הארץ היא קניינם של היהודים... אם נתן אל לבנו, כי פלח המדבר עברית, המתלבש כיהודי, המסגל לו השקפת עולמם ומנהגיהם של פשוטי-עם יהודים, לא ייבדל במאומה מן היהודי. נבין, כי במדיניות נבונה נמשוך את תושבי-הארץ אלינו בלי כל כפיה.

"והרי אין כל ספק, כי על ידי מתן חינוך חדש ראציונאלי רק לאותם היהודים בלבד שנמצאים כבר בארץ-הקודש, אף בלי שנכניס יהודים חדשים מן הגולה, ועל-ידי שניטול לידינו את ההשפעה התרבותית על הפלאחים, ניצור שם מרכז יהודי גדול מתוך מזיגה של יהודי הקדם עם הפלחים הקרובים לנו קרבת-דם.  (בר בורוכוב, "לשאלת ציון וטריטוריה", כתבים א', עמ' 49) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 58)

 

 

"לאחר כישלון מהפכת 1905: נעשו פרעות ב-150 קהילות יהודים, ו"ים של ייסורים של אנשים דלים ועניים... בלודז' ממלאים הקבצנים את הרחובות. באודסה נאבקים המוני זקנים, נשים וצעירים על יום עבודה... פרנסה אין ובעתיד - רעב נורא."

"המשבר הכלכלי והפחד מפני הפרעות הגבירו את ההגירה מרוסיה. כבר ב-1904 הגיעו לארה"ב בלבד 78.000 יהודים מרוסיה. בשנת 1905 עלה מספרם ל-92.000 ובשנת 1906 הגיע מספרם ל-125.000 נפש."

ב-1905 הגיעו לארץ ישראל גלעדי, צבי בקר ויחזקאל ניסנוב, מחיפה הם הגיעו לשפיה שבה, כנראה התחיל להתרקם רעיון 'השומר'  ...  (יהודה  סלוצקי, "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה" כרך כ"ב, עמ' 5 והלאה)  (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 83-80)

 

 

ר' יוסף ויתקין לסניור  אוסישקין: 1905אל מנחם אוסישקין - כפר תבור; "מהמספר הגדול של פועלים, כ-200, יישארו בארץ אולי 20, וזה מפני סיבות שונות שאין להם שייכות לארץ",  (יוסף ויתקין, "כתבים", עמ' 141) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 90)

 

 

 

צבי בן-שושן כתב: "מכתב מא"י שהתפרסם בראשית 1906 בעיתונם של פועלי-ציון ברוסיה קבע, כי ה'פועל הצעיר' מנה 90 חברים חבר ו'פועלי-ציון' - 60. שתי המפלגות יחד מנו לא יותר מ-150 איש."   (צבי בן-שושן, "תולדות תנועת הפועלים בארץ-ישראל", א', עמ' 91) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 91)   

   

 

 

דוד בן-גוריון אל אביו - מכתב ללא תאריך;

 

"... התורכים והערבים, עשו עלינו רושם טוב מאוד. כמעט כולם בעלי לב-טוב, וקלים להתרועע ולהתחבר עם איש.

"גם יהודים ספרדים ישבו בסטמבול  ובסמירנה  על אנייתנו. הם לבושים כמו ערבים, מדברים בין עצמם ספרדית, אחדים דיברו עברית ביניהם, כולם יודעים לדבר עברית.. ציונים יש ביניהם אך מעט, כי מפחדים הם מפני הממשלה התורכית, אך כולם אוהבים מאוד את ארץ-ישראל... (דוד בן-גוריון, "אגרות", א', עמ' 70/71) (מ. גבאי, "צר ואויב", קום התנער, עמ' 100)

 

7.9.1906  - דוד בן-גוריון אל אביו – יפו, הידד! היום בשעה התשיעית עליתי על חוף יפו!   [המכתב ללא תאריך]  (דוד בן-גוריון, "אגרות", א', עמ' 70/71) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 100)

 

          

 

"יפו 1904  -  לאוסישקין

"שוב  עלי לכתוב לך - מה לעשות? איני יכול לעכל מזימות 'חדשות'. עם אומלל! כמה חסרי סבלנות הם מנהיגיך - ממש כילדים! שום פעולה שהתחילו בה לא הביאה לידי כל תוצאות; את דרכיכם ועקרונותיכם משנים אתם במהירות כה רבה, ומסתובבים בתוך מעגל הקסמים.

"לבונטין אמר שדרשו ממנו להביע את דעתו, כיצד לסדר את עניני ארץ-ישראל. והנה - אמצאה חדשה - ועדות! ועדה על גבי ועדה... 'הלא יודעים אנו שאין דופק'... אבל יודעים אנו מי ישב בועדות האלה : שנים שלשה עסקנים בלים, שנים שלשה רמאים שיעשו עסקים טובים, ועשרות ראשי צאן, שאין להם כל אופי וכל התענינות. על כולם ינצח  ז. ד. ל.*) במבטו התועה, בעיניו המושפלות ובעיפותו התמידית.

 

"בין שההסתדרות תתקיים או לא, אל נא תערבבו את המפעלים עם האידיאלים של צורות שלטון: בין שיהיה דמוקראטי או אוטוקראטי, צריך המפעל להתקדם מבלי שיהיה תלוי בצורת השלטון. עליכם למנות אנשים ישרים בעלי אחריות ובעלי מרץ.

"מהרו נא למנות את ראש הועד, ולא - יש סכנת התפוררות בכל מושבותיכם; אבל שיהיה ראש ועד אמתי, ולא איזה מזכיר. ושיקבל משכורת הגונה.       (ד"ר הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 348-7)              

 

*) אותו ליבונטין שהפסיד במסחר את כסף הנדוניה, אחר-כך הפסיד את הכספים שעשה מיסוד ראל"צ, נתמנה למנהל  הבנק הלאומי וסוכן שלטון הקהל בא"י. "

"... אשר להסתדרות הארצישראלית, הרי כבר מתכוננים להתקיפה. מתארגנת כנופית בני בליעל ובראשה שנים שלשה 'מנהיגים' מיפו שחונכו פעם ב'בונים החפשים', ו'בני ברית'; מעשיהם לא לשם מטרות ציבוריות, אלא בשביל עניניהם הפרטיים. יודעים הללו לטמון פח, להלעיז ולהלשין. כל האספסוף החליט 'לגמור אתנו'. היו רגעים שהם כאילו השלימו עם ההסתדרות, בתקוה שיחזיקו הכל בידיהם ויעשו אותה למכשיר בשביל עסקיהם הפרטיים. כשהדבר לא עלה בידיהם, עוררו את כל השרצים והרמשים מעמקי בצות ארץ ישראל והעלו משם צחנה שהדהימה  לא רק ועד אחד, עם יושב-הראש שלו החלש.

 

 

 

"הדבר מפליאני ביותר: הן זה שתים עשרה שנה מתכונן הועד של חו"צ לעשות דבר מה, הוא שולח ועדות, מפקחים, נותן לכל מיני 'גאונים' כסף להוצאת ספרים על ארץ ישראל, לדעת מה בתוכה ומה יש לעשות בה, ובכל זאת מעולם לא עשה הועד פעולה מסוימת, ואף גם לא הגיע לכלל החלטות ברורות. וכשאוסישקין רוצה לנסות לעשות איזה מפעל, נתן לו שם ומגמה - כולם נגדו, ורק משום שמצדדי הרצל תוקפים אותו ושהוא אינו כבר 'פריץ' גדול.    (הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 332)

 

 

 

"בקול-קורא שלו, שנכתב בתרס"ה 1904, אנו קוראים: 'עלינו לעמול בהשגת ארצנו, להלחם כמיואשים, כדובים שכולים! כל מכאובינו כל מחאותינו ואנחותינו הנוראות שנעצרו בגרוננו מאין יכולת להתפרץ החוצה מפחד אויב, צריכות להשתפך עתה בעבודה לאומית ענקית להצלתנו ותחיתנו! עלינו לחנך בהכרה זו את עצמנו ואת כל אחינו הצעירים..!

"ובדברים כמתלהמים הוא מסיים: 'עורו, עורו, צעירי ישראל, לעזרת העם, שכחו את ענייניכם הפרטיים ובואו לעבודה! במולדת אינכם מיותרים, נחוצים אתם גם לעם וגם למולדת כאויר לנשימה, איש הירא ורך הלבב בל יכנס במסדרה זו... חדשו את ימי הביל"ויים ביתר שאת ועוז, כי עוד מעט ואבדנו'... טובי הנוער בגולה הקשיבו קשב רב לקול החדש, שבקע מהרי א"י. ואז נוצרה הסתדרות 'הפועל הצעיר' ונפתח דף חדש ומזהיר בציונות בישוב, בתנועת העבודה ובספרות העברית.   (שמואל שפירא, "אשר לאורם הלכתי", עמ' 56) 

 

 

ברל כצנלסון בסמינר לבכירי הממסד,  בנושא: "להכרת עצמנו":

 

 

"האם היה הכרח היסטורי בדבר שה'בונד' יהיה אנטי-ציוני? מדוע קרה שכל מי שרצה לארגן פועלים יהודים על מנת שהם יכירו את עצמם, את מעמדם, יגנו על עצמם, ייטיבו את חייהם, יכירו את מקומם בעולם בשיתוף עם תנועת הפועלים - ראה הכרח בדבר שהם יסתלקו משאיפותיהם הלאומיות? האמנם היתה סתירה אורגנית כזאת בין מעשה זה שהם עשו ובין המחשבה הציונית? - - בזמן שה'בונד' התחיל להתארגן היו פועלים שאמרו: אנחנו חברים ב'קופות הפועלים', ורוצים גם לשקול את השקל ולהיות חברים ל'חיבת-ציון'. שאלה זו נדונה והוחלט עליה בשלילה. כלומר, אבות ה'בונד' החליטו שאדם הרוצה להיות שותף לתנועה הציונית איננו יכול להיות חבר ב'בונד'. זה היה בשנת 1897.

 

"... באחד העיתונים של אגודות הבורסקאים ועושי-המברשות, במאמר ראשי, מוסבר מדוע הפועל אינו זקוק לציונות! וברוסיה אינו יכול להשיגו, כי הרי כאן הפועל מתארגן ונלחם על שכרו, - לכן הוא מטיף לציונות, כלומר, שהפועלים יעזבו את רוסיה וילכו לארץ-ישראל, ושם יוכל לנצלם כהוגן. הנימוק הזה, שבעל-הבית היהודי שאינו יכול לשאת את יוקר העבודה שבתחום-המושב, המציא את הציונות כדי שיוכל יותר טוב לנצל את הפועלים, היה בו כדי למשוך את הפועלים היהודים. כי בזמן ההוא הם היו פרימיטיביים למדי...    ("כתבי ברל כצנלסון",  י"א, עמ' 62-1)

 

 

 

 

א.ד. גורדון מהאגדה, שימש ברוסיה רב מטעם, ולאחר שפוטר ונותר עם משפחתו ללא פרנסה, הובא לארץ כדי להשגיח על המהפכנים הצעירים.

 [2]זו ציונות האלמנה שחורה ליצור מישורים רבים של ועדות ורשויות, ומאוחר יותר גם מפלגוות-כולל בינלאומיות, המורכבות מבעלי אינטרסים העושים לביתם. שמהוים יחד את רשת העכביש של האלמנה שחורה, שתלכוד את האחר, והיהודי בראש הרשימה, -  בנוכלות, בערמה והולכת-שולל

"מתארגנת כנופית בני בליעל", אנשים שעמדו על הסכנה בוועד, ש"יקבע את זכויותיו וחובותיו של כל אחד ואחד", שבראשו עומד ד"ר הלל  יפה. ואם אלה המתארגנים נגד המוסד הטוטליטרי, המאיים על עצם קיומו של היהודי בארץ - הם בני בליעל - נראה שהתואר האלמנה שחורה, אינו מבטא את מידת הרוע, שטרסט הפשע "בני הגבירה", נושאים לסביבתם.

אם יהודי רוסיה שהתגייסו לשורות המהפכנים, נגד שלטון קהל "בני הגבירה", "היו פרימיטיביים למדי", ודאי לי, ש"בני הגבירה", לא הגיעו אז והיום בהתפתחותם, לדרגת אדם. 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות