השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

ה"ציונים" ידעו בזמן אמת על השמדת ההודים

 

"היהודים [קרי ה"ציונים"]  הקימו רשת תקשורת מחתרתית ולא תלויה בדואר הגרמני (Osten Post Deutsche) שקישרה בין הגטאות. מארגן פרייהייט המחתרתי כינה אותה 'דואר נעליים', והיא הייתה אמנם פרימיטיבית אבל יעילה למדי. בני-אדם יצאו מן השכונות הסגורות על-אף עונשי המוות הצפויים להם - לצורכי פרנסה, בענייני משפחה ובשליחות המחתרת.

 

 

שתי צורות המרי בגטו  וארשה

 

"מאמצע אוקטובר 1939 ועד אמצע יולי 1942 נספו בוארשה הכבושה קרוב ל-100,000 יהודים ברעב ובמחלות, ומ-22 ביולי 1942 ועד 21 בספטמבר רצחו הנאצים בטרבלינקה עוד כ-300,000 מאנשי גטו וארשה.

"גם ההרעבה האיטית וגם ההמתות ההמוניות בתאי הגזים ובירייה נעשו על-פי מדיניות ההשמדה של הנאצים על שני שלביה: שלב ההשמדה העקיפה - במעשי שוד, עבודות פרך, כליאה בגטאות - ושלב ההשמדה הישירה - חיסול מוחלט של היהודים במקומות מושבם ובמחנות המוות.

 

"מבין מעשי ההשמדה העקיפים נראה שהרעב היה המסוכן ביותר. לכן ייחדה המחתרת את עיקר תשומת לבה ומרצה למלחמה ברעב, בצד המערכה נגד התחלואה, היתמות, העזובה והתמותה בקרב הילדים. אבל לא בצורכי הגוף בלבד עסקו בגטו, ומאבק דרמטי על ערכים ניטש כל אותה העת - ערכים שבין אדם לחברו וערכי הרוח של הפרט. זה היה מאבק לשמירת צלם אנוש בקרב אוכלוסייה שנדחפה והלכה אלי תהום, וביקשה לה מפלט וסעד רוחני בלימוד, במדע, בתפילה, בספרות ובמוסיקה ובשאר תחומים של חיי התרבות. נתברר שההשתתפות הפעילה בחיי תרבות מחזקת את היצר הביולוגי של ההישרדות.  (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ כ"א, תשנ"א, עמ' 153)

 

 "עמנואל רינגלבלום היה חבר הנהגת 'פועלי ציון – שמאל' ועמד בראש המגזר הציבורי של יס"ס, שנשען על תמיכת ועדי הבתים - אלה החוליות הלא רשמיות של הממשל העצמי בגטו. עסקן אחר באותה מפלגה, הירש וסר (Wasser Hersz), שימש מזכיר ראשון בעו"ש ובה-בעת החזיק גם בתפקיד ניהולי בוועד הפליטים המרכזי של יס"ס. ועד הפליטים המרכזי ייצג כ-60 אגודות של יוצאי ערים, ובאמצעות וסר זרם לארכיון המחתרת מידע מכל רחבי המדינה. המזכיר השני של עו"ש, אליהו גוטקובסקי, היה בין ראשי הפעילים ב'פועלי ציון – ימין'. במידת מה היתה לשמאל הציוני השפעה מכרעת בין אנשי צוותו של רינגלבלום, אבל היו בצוות העובדים גם בעלי השקפות אחרות, כגון הרב שמעון הוברבנד - חסיד שמיזג בדמותו התלהבות דתית עם גישה שכלתנית ושיטתיות מדעית בעבודת התיעוד.

 

"גם צוות המדווחים שמסרו את המידע לעו"ש היו חבורה רבגונית. הם נבחרו מתוך סביבות חברתיות שונות, ואף-על-פי-כן נמנו רבים מהם עם תנועות הנוער המחתרתיות: מרדכי אנילביץ, ישראל חיים ('אריה', 'יורק') וילנר, שמואל ברסלב ויוסף קפלן היו פעילים ב'שומר הצעיר', יצחק צוקרמן, פרומה פלוטניצקה, לאה קוז'יברודסקה וחוה פולמן בתנועת 'דרור', מרק אדלמן וזלמן פרידריך היו אנשי הבונד, והיו גם פעילים של פפ"ר ובהם הסופר יהודה פלדוורם (פלד) ורבים אחרים.

"עו"ש היה ביסודו מוסד למחקר מדעי, אבל בראשית דרכו הגביל את עיסוקיו לתיעוד בלבד. רינגלבלום היה ההיסטוריון המקצועי היחידי בצוות, מיוצאי המכון המדעי היהודי של וילנה, מוסד שעסק במחקרים בין-תחומיים בהיסטוריה, כלכלה, סוציולוגיה ואתנוגרפיה, ושיתף בעבודתו גם תחקירנים מקרב אנשי הציבור. (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ"א, תשנ"א, עמ' 154)

           

"מקורות המידע

"קשרי הדואר עם השכונות היהודיות המסוגרות הוגבלו עד למינימום על-ידי הכובשים, ובכמה מקרים ניתק הקשר עמם כליל. מקלטי רדיו הוחרמו, עיתונים עצמאיים ירדו למחתרת מסתיו 1941 ואילך, ומי שיצא מן הגטו בלי היתר נשקף לו עונש מוות.

"אף-על-פי-כן לא היה גטו וארשה חסום לגמרי למידע. ידיעות מן העולם ומחזיתות המלחמה פשטו בגטו מתוך האזנות סתר לתחנות רדיו זרות, ועיתונות מן הצד 'הארי' הופצה, לדברי רינגלבלום, על-ידי שוטרים ומנקי רחובות פולנים בעלי נטיות פטריוטיות. אוספי העיתונים של עו"ש משקפים את הקשת הרחבה של העמדות וההשקפות של המחתרת הפולנית, ומצביעים על קשריו של הגטו עם ארגוני המחתרת הפולנית - קשרים שעדיין לא נחקרו כל צורכם. חרף איסורי השלטונות הנאציים הופצו בגטו גם עיתונים גרמניים ועיתונים חוקיים בשפה הפולנית. האיסור לא היה יעיל, כך סיפר רינגלבלום, ותמורת 50 גרושים היה אפשר להשיג את Krakauer ieitung או את Warszawski Kurier Nowy בשפה הפולנית.

"הנאצים לא היו מסוגלים לאכוף את כל צוויהם, ואלה הופרו גם בגטו וגם מחוצה לו. ארכיון עו"ש מכיל עשרות גלויות דואר ובהן גם מגטאות שעמדו לפני חיסולם. מתוך חותמות הדואר אפשר ללמוד שהגלויות האלה היו מגיעות לגטו וארשה בתוך ארבעה או חמישה ימים.

"היהודים הקימו רשת תקשורת מחתרתית ולא תלויה בדואר הגרמני (Osten Post Deutsche) שקישרה בין הגטאות. מארגן פרייהייט המחתרתי כינה אותה 'דואר נעליים', והיא היתה אמנם פרימיטיבית אבל יעילה למדי. בני-אדם יצאו מן השכונות הסגורות על-אף עונשי המוות הצפויים להם - לצורכי פרנסה, בענייני משפחה ובשליחות המחתרת. פליטי מחנות וגטאות אחרים היו מתייצבים ב'לנדסמנשאפט' שלהם מיד עם בואם לוארשה, ומוסרים ידיעות מערי מוצאם. קשריות של המחתרת היו חוצות את המדינה הכבושה לאורכה ולרוחבה למרות המחסומים ובדיקות הפתע ברכבות ובתחנות. (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ"א, תשנ"א, עמ' 155)

 

"השמדת היישוב היהודי בספר המזרחי

"מתוך בדיקת עיתוני המחתרת של גטו וארשה שנשתמרו נקבע שהידיעות הראשונות על רצח האוכלוסייה היהודית הופיעו בו כבר בקיץ של 1941. בעיתון המחתרתי Mlodych Slowo מחודש יולי 1941 נאמר: '... עתה זה חצו הצבאות הנאציים את נהר בוג וכבר זורם דמם של אלפי נרצחים בחוצות ביאליסטוק, למברג, בריסק וערים רבות אחרות...'

"דיווחים מפורטים על המאורעות הטרגיים בביאליסטוק ובצ'יז'ב (Czyzew) וזרבי (Koscielne Zareby) הסמוכות לה, והידיעות על הרציחות שאירעו בפינסק, בבריסק, בקוברין, בחומסק ובמוטול שבפולסיה, הופיעו רק באוקטובר 1941. רושם מיוחד עוררו הידיעות על הטבח ההמוני בפונאר שליך וילנה (מיולי ועד דצמבר 1941 נרצחו שם כ30,000- נפש).  (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ"א, תשנ"א, עמ' 157)

 

"באמצע אוקטובר באו לגטו וארשה השליחים הראשונים מווילנה, ובהם גם אריה וילנר, לימים המקשר בין הארגון היהודי הלוחם ובין 'צבא המולדת' (א"ק - Krajowa Armia), הוא 'יורק' הנודע לתהילה. אריה וילנר הוא שמסר לאיש עו"ש דניאל פליגלמן את הדוח שבו נודע לראשונה סודה הנורא של פונאר. נשים שעלה בידן להיחלץ מקברי ההמונים בפונאר שבו לווילנה וסיפרו על מה שאירע שם. (ממקור אחר נודע שהנשים האלה - מגואלות בדם, ערומות ומכוסות בסיד - מצאו מקלט אצל בני משפחה פולנית, ואלה טיפלו בהן והחזירו אותן העירה). סיפורו של וילנר שימש יסוד למאמר 'ימי הדמים של וילנה' שראה אור בעיתון המחתרתי נגד הזרם. דיווחים מאוחרים יותר של פליטים מווילנה אימתו את הידיעות האלה.

"רינגלבלום וחבריו הבינו מיד את משמעותן של בשורות האימים מווילנה. ברישום המאורעות האלה השתתפו כמעט כל אנשי צוות עו"ש : הירש וסר, אליהו גוטקובסקי, הרב שמעון הוברבנד, סלומאה אוסטרובסקה ונחמיה טיטלמן, והם שכתבו את המאמרים שראו אור בעיתונות המחתרת. [בהערה 17: העיתונים שלהלן כתבו על השמדת האוכלוסייה היהודית בווילנה עצמה ובסביבתה ובאזור קובנה: יוגנט-שטימע, אוקטובר 1941: wolnosc wasza i nasza Za, דצמבר 1941 : אונזער וועג, דצמכר 1941: Jutuna (השומר הצעיר), 21 בפברואר 1942, מאמר ששמו 'Bialystok ,Grodno , Wilno' (רינג 1- מספר 731); אוגזער האפנונג (הודפס על-ידי הציונים הכלליים),]  בתוך זמן קצר היתה פונאר מלה נרדפת למוות.        (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ"א, תשנ"א, עמ' 158)

 

 

"ב-15 בנובמבר 1941 רצחו הנאצים למעלה מ-9,000 יהודים בסלונים שברוסיה הלבנה. מתוכנם של גיליונות מאוחרים של עיתוני המחתרת, מדיווחי עו"ש ומרישומיו של רינגלבלום עצמו עולה שהמחתרת בוארשה ראתה במידע הזה אות חשוב המבשר את ההשמדה הצפויה. המידע הובא לוארשה זמן קצר לאחר שנודעו שם מאורעות פונאר, אבל לפני בואם של המכתבים מחלמנו, כלומר בשלהי 1941.

 

"חלמנו שעל נהר נר (Nerem nad Chelmno)

 

קודם שהספיקו אנשי גטו וארשה לעכל את הידיעות מווילנה החלו להגיע ידיעות אימים מן הקצה המערבי של פולין הכבושה, מחבל ורתלנד (Wartheland). שמועות פשטו בגטו על מעשים שקשה להעלותם על הדעת, שאירעו בחורבותיו של ארמון נסתר ושמור מאוד בחלמנו שעל נהר נר.  אבל האמת על מחנה ההשמדה שהופעל לראשונה ב8- בדצמבר 1941 נחשפה בזכות שלושה אסירים נמלטים, שהיו עדי ראייה לרצח יהודים וצוענים במשאיות הגז. ב19- וב20- בינואר הגיעו הנמלטים אל רבה של העיירה גרבוב (Grabow) הסמוכה לחלמנו, ומשם פשטו השמועות במהירות אל היישובים הסמוכים . עד מהרה החלו להגיע לגטו וארשה מכתבי פרידה מיהודים תושבי גרבוב, גוסטינין (Gostynin), קרושנביץ (Krosniewice), קוטנה (Kutno) ועיירות אחרות בחבל ורתלנד. (רותה סקובסקה, "שתי צורות המרי של... רינגבלום, יד ושם, כ"א, תשנ"א, עמ' 159)

 

 

זכור את אשר עשו בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות