העבר היהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

ערב רב של שבטים שמו את אירופה למשיסה ניצחון הברבארים 

 

בפעם הראשונה מזה שמונה מאות שנים נכבשה עיר-הנצח בידי אויב  (410). שלושה ימים תמימים הופקרה רומא למשיסה - - מן הנמנע היה להשתלט על ההונים והעבדים במחנה העצום בן ארבעים אלף נפש. מאות עשירים נטבחו, נשיהם נאנסו ונהרגו וכל הפגרים התגוללו בראש-חוצות וקובר לא נמצה להם.

 

 

"- - גאליה עלתה עתה על איטליה בהדר רומאי, בסדר ובעושר, אך בכל דור ודור נאלצה להתגונן מפני הטבטונים אשר פריון נשיהם רב היה מפוריות שדותיהם. רק חלק קטן מחיל-המצב הקיסרי אפשר היה להקצות להגנה על בריטניה הרומאית מפני הסקוטים והפיקטים מן המערב והצפון או מפני שודדי-הים הנורדים והסכסונים מן המזרח והדרום. חופי נורווגיה שרצו מאורות-פיראטים ובניה סברו כי עבודת-הצבא מוגיעה פחות מעבודת-האדמה וכי ההתנפלות על חופי-זרים היא עיסוק נאה ויאה לאנשים רעבים מחוסרי-פרנסה. הגותים טענו כי צור-ממחצבתם בדרום שוודיה ואייה; קרוב לודאי שהיו ילידי חבל-הויסלה. מכל מקום התפשטו דרומה-מערבה אל הדנובה, מקום שם נודעו בשם ויזיגותים, ובתור אוסטרוגותים השתקעו בין הדנייסטר והדון. בלב אירופה - בין תחומי הויסלה, הדנובה והרהיינוס - נעו שבטים חסרי מנוח שעתידים היו לשנות את פני המפה ולעצב מחדש את אומותיה: תורינגים, בורגונדים, אנגלים, סכסונים, יוטים פריזיאנים, גפידים, קואדים, וונדאלים, אלמאנים, סואבים, לומברדים פרנקים. מול הנחשולים האתניים הללו לא היתה לאימפריה כל חומת מגן - -      

 

"...ספרד, אשר נחבאה מאחרי חומת הרריה וימיה, נדמתה בטוחה בידי רומא, ואיש לא פילל כי במאה הרביעית תיפול בידי הגרמנים ובשמינית בידי המוסלמים... חופי נורווגיה שרצו מאורות פיראטים ובניה סברו כי עבודת-הצבא מוגיעה פחות מעבודת-האדמה וכי ההתנפלות על חופי זרים היא עיסוק נאה ויאה לאנשים רעבים מחוסרי פרנסה. הגותים טענו כי צור-מחצבתם בדרום שוודיה ואייה; קרוב לודאי שהיו ילידי חבל הויסלה. מכל מקום התפשטו דרומה-מערבה אל הדנובה, מקום שם נודעו בשם ויזיגותים, ובתור אוסטרוגותים השתקעו בין הדנייסטר והדון. בלב אירופה - בין תחומי הויסלה, הדנובה והרהיינוס - נעו שבטים חסרי-מנוח שעתידים היו לשנות את פני המפה ולעצב מחדש את אומותיה: תורינגיים, בורגונדיים, אנגלים (Angles), סכסונים, יוטים, פריזיאנים, גפידים, Gepidae  קואדים, וונדאלים, אלמאנים, סואבים, לומברדים פראנקים מול הנחשולים האתניים הללו לא הייתה לאימפריה כל חומת-מגן חוץ מאשר בבריטניה, זולת מצודה וחיל-מצב אקראי בצדי דרכים. (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 17)

 

 

"מרחוק מערבות מונגוליה, נפתחה רעת הפלישה הגדולה. במאה השלישית לספה"נ היה האזור הנמצא צפונית לאגם באלקאש וים-אוראל תפוש בידי ההונים (שנקראו הסיונג-נו או היונג-נו ונמנו על קבוצת העמים הטוראניים). לדברי יורדאנס היו פרצופיהם נשקם העיקרי:

"חזות-פניהם הילכה אימים על אלה אשר אולי לא נפלו מהם בקרב. אויביהם נסו מפניהם מנוסת-בלהות בראותם את הקלסתרים החשוכים... תחת קדקוד היה להם גוש ללא-צורה ותחת עיניים חורים קטנטנים. אל ילדיהם התאכזרו מיום לידתם: את לחיי הבן הילוד שיספו בחרב למען ילמד לשאת את פגעי-הקרב לפני אשר יוגש חלב אל שפתיו. על-כן לא יצמח זקנם בהגיעם לבגרות, ופניהם מצולקי-חרבות...

"המלחמה הייתה מלאכתם והמרעה שעשועם. 'ארצם גב-הסום,' כדברי אחד הפתגמים. חמושי חיצים ופגיונות, אזורי אומץ ומהירות, רדופי דלדול אדמותיהם ולחץ אויביהם ממזרח, חדרו לגבולות רוסיה בסביבות (355) הדבירו והטמיעו את האלאנים חצו את הוולגה (372) והתקיפו  באוקראינה את האוסטרוגותים שהגיעו כמעט לכלל-תרבות... צבא ויזיגותי יצא לקרב על גדות הדניסטר מול ההונים המתקרבים אך נוצח במערכה.  (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, א' עמ' 18)

 

 

,...ואלאנס נזעק מהמזרח והתייצב מול הגותים בשפלת אדריאנופול עם חיל זעום שרובו היה מורכב מברבארים שהועסקו בשירותה של רומא (378). התוצאה, כלשונו של אמיאנוס - הייתה 'מפלה הרה-שואה שכמוה לא ידעו הרומאים מאז מפלת קאנא' לפני 394 שנים. חיל הפרשים הגותי גבר על חיל הרגלים הרומאי...

 "הנחשול עטור-הניצחון הסתער על קונסטנטינופול אך לא הצליח להבקיע את הביצורים אשר ארגנה דומניקה, אלמנתו של ואלאנס. אזי הצטרפו אל הויזיגותים גם האוסטרוגותים וההונים אשר חצו את הדנובה שלא היה לה מגן, וכולם יחד בזזו באין-מפריע את הבאלקנים למן הים השחור ועד  גבולות איטליה.   (וויל דוראנט,

"תולדות התרבות", הוצאת ניומן, תשכ"ה,  א' עמ'

 

 

"תיאודוסיוס הצליח להשקיט את הגותים בהעסיקו אותם במלחמה ובשלמו להם תמיכה שנתית כבני-ברית. יורשו סירב להמשיך תמיכה זו וסטיליקו שילח מעל פניו את גייסותיו הגותיים הלוחמים שנגזרה עליהם בטלה. נכספו לכסף ולהרפתקאות ומנהיגם החדש, אלאריק, סיפק להם את מבוקשם הכפול בזריזות שהערימה על הרומאים בדיפלומטיה כבמלחמה...

"...עוד בשנת מותו של תיאודוסיוס הוליך אלאריק כמעט את כל המוני הגותים התראקיים אל אדמת יוון, עבר באין-מפריע את מעבר התרמופילה, טבח בדרכו כל גבר יוצא-צבא, כבש את הנשים לשפחות, בזז את הפאלופונז, החריב את מקדש דמאטר אשר באלאוזיס וחשך שבטו מאתונה רק כאשר שולם לו כופר שעלה במחיר רוב נכסי-המטלטלין של העיר (396)...

 

"בשנת 401 פלש אלאריק לאיטליה ובדרכו בזז את האוכלוסיה. אלפי פליטים נהרו למילאו ווארונה ומשם נסו לרומא. האיכרים מצאו מקלט בערי-חומה ואילו העשירים אספו את כל הרכוש הניתן לאסוף וביקשו נואשות לעבור בדרך הים לקורסיקה, סרדיניה או סיציליה. סטיליקו עירטל את הפרובינציות מחיל-המצב שלהן כדי לגייס צבא אשר יוכל לעצור את הנחשול הגותי בפולאנציה, בבוקר הפסחא של שנת 402, התנפל על הגותים אשר הפסיקו מביזתם לעמוד בתפילה. הקרב לא הכריע את המערכה: אלאריק נאלץ לסגת אך הייתה זו נסיגת-איום על רומא עיר הפרזות, ורק מתן-שוחד ראוי להתכבד מיד הונוריוס שכנעו לעזוב את אדמת איטליה.   (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 20)

 

אלנים, קואדים, אוסטרוגותים  וונדלים

הופכים את אירופה לגיא הריגה

 

 "... אלאריק הוליך כמעט את כל המוני הגותים התראקים אל אדמת יוון, עבר באין-מפריע את מעבר התרמופילה, טבח בדרכו כל גבר יוצא-צבא, כבש את הנשים לשפחות, בזז את הפאלופונז, החריב את מקדש דמאטר אשר באלאוזיס וחשך את שבטו מאתונה רק כאשר שולם לו כופר שעלה במחיר רוב נכסי-המטלטלין של העיר (שנת 396 ).

"בשנת 401 פלש אלאריק לאיטליה ובדרכו בזז את האוכלוסיה. אלפי פליטים נהרו למילאנו ווארונה ומשם נסו לרומא. האיכרים מצאו מקלט בערי-חומה ואילו העשירים ביקשו לעבור בדרך הים לקורסיקה, סרדיניה או סיציליה.- - ורק מתן שוחד ראוי להתכבד מיד הונוריוס שכנע את אלאריק לעזוב את אדמת איטליה.

 "בקרוב אלאריק אל מילאנו ביקש הקיסר הפחדן להעתיק את בירתו לגאליה. עתה תר אחר מקום בטוח מזה ומצאו בעיר ראוואנה, אשר מפאת הבצות סביבה, נבצרה הגישה אליה בדרך-היבשה, ומפאת השרטונים גם בדרך הים. אך הבירה החדשה רעדה לא פחות מקודמתה בשעה שהוליך הברבארי רדאגסיוס מחנה בן מאתיים אלף אלאנים, קואדים, אסטרוגוטים וונדאלים אל מעבר להרי-האלפים והסתער על העיר פלורנציה אשר עמדה בגדולה.- -   (וויל  דוראנט, "תולדות התרבות" , א, עמ' 21)

 

 

הרקע האיטלקי - התנוונות האימפריה

                       

"בשלהי המאה הרביעית הייתה האימפריה הרומאית המערבית גיא-חזיון של התאוששות והתנוונות, פעילות ועקרות ספרותית, הדר מדיני ורקב צבאי. ארץ גאליה שגשגה ואיימה להוריד את איטליה מגדולתה בכל שטחי-החיים. מתוך שבעים מיליון הנפשות ברחבי האימפריה היו למעלה מעשרים מיליון גאלים ולמטה מששה מיליון איטלקים. כל השאר היו ברובם בני-מזרח דוברי יוונית. מבחינה אתנית הייתה רומא עצמה עיר מזרחית מאז שנת 100 לספה"נ. פעם הייתה מחייתה של רומא על המזרח, כשם שעד מחצית המאה העשרים הייתה מחיית אירופה של ימינו על כיבושיה ומושבותיה...

"עמוד-התווך של חיי העיר באיטליה היו המעמדות הבינוניים ועתה נחלשו גם הם בגלל הניוון הכלכלי והניצול הכספי. על כל בעל-רכוש  רבץ עול המסים הגדלים והולכים שנועדו לתמוך בביורוקרטיה מתפשטת אשר ראש תפקידיה היה גביית המסים. הסטיריקאים טענו כי 'רב מספר החיים על חשבון הציבור ממספר המספקים את כספי הציבור'. רוב הממון שנאסף ממיסים עלה בעשן השחיתות... (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 22)

 

 

תחילת חורבן בירת האימפריה

 "- - אלאריק חצה את האלפים, בזז את אקויליאה וקראמונה, רכש את אמונם של 30.000 שכירים שרגנו על רצח מנהיגיהם והסתער בדרך הפלמיניאנית עד עצם חומות רומא (408).- - עד מהרה החלה האוכלוסיה גוועת ברעב ויד איש הייתה ברעהו - ואף יד אמהות בבניהן - להשביע את רעבונם.- - אלאריק הסכים לקבל 5.000 ליטראות זהב, 30.000 ליטראות כסף, 4.000 טוניקות עשויות כסף, 3.000 עורות ו-3.000 ליטראות פילפל.

"בינתיים נחלצו לשירותו של אלאריק המוני עבדים ברבאריים אשר נמלטו מעול אדוניהם הרומאים. מאידך, כמו שילומים על עריקות אלו נטש המנהיג הגותי סארוס את צבאו של אלאריק, עבר אל הונוריוס בקחתו עמו כוח גותי ניכר ותקף את מחנה הברבארים הראשי. במעשה זה ראה אלאריק הפרת ההסכם שנחתם זה-עתה וחזר לצור על רומא. אחד העבדים פתח לפניו את שערי-העיר, הגותים נמהרו פנימה ובפעם הראשונה מזה שמונה מאות שנים נכבשה עיר-הנצח בידי אויב  (410). שלושה ימים תמימים הופקרה רומא למשיסה - - מן הנמנע היה להשתלט על ההונים והעבדים במחנה העצום בן ארבעים אלף נפש. מאות עשירים נטבחו, נשיהם נאנסו ונהרגו וכל הפגרים התגוללו בראש-חוצות וקובר לא נמצה להם. כמו-כן נלקחו בשבי אלפי אנשים. הזהב והכסף נחטפו באשר נמצאו, שכיות-אמנות הותכו בעבור המתכות היקרות שבהן והרבה חמדות פיסול וקדרות נופצו. (וויל  דוראנט, "תולדות התרבות" , א, עמ' 28)

 

הוונדאלים מצטרפים למצעד

הכיבושים והטבח

 "עוד בימי טקיטוס היו הונדאלים אומה גדולה וחזקה אשר שלטה בחלקה המרכזי והמזרחי של הארץ הנקראת כיום פרוסיה. לאחר שנחלו צבאותיהם תבוסה מכרעת מידי הויזיגותים ביקשו שרידיהם רשות לחצות את הדנובה ולהיכנס לגבולות האימפריה. קונסטנטינוס נענה לבקשתם ובמשך שבעים שנה פרו ורבו בפאנוניה. הצלחותיו של אלאריק הסעירו את דמיונם; ובשנת 406 נהרו המוני וואנדאלים, אלאנים וסואבים על פני הריינוס ובזזו את גליה. הם שמו למשיסה את מגנצה וטבחו רבים מאוכלוסיה ואחר שמו פעמיהם צפונה, אל אדמת בלגיקה, ושרפו עד היסוד את העיר הקיסרית טריאר. הם צלחו את המאוז והריין, בזזו את ריימס, אמיאן, ארא וטורניי והגיעו כמעט עד תעלת למאנש. אחר פנו דרומה, חצו את הסיינה והלואר בואכה אקויטניה ושפכו את חמתם הונדאלית כמעט על כל הערים  - משם פנו מזרחה ובזזו את נארבון. רק לעתים נדירות ידעה גאליה פלישה כה מצמתת.

"בשנת 409 חדרו לספרד, כמאה אלף במספר. שם, כמו בגליה ובמזרח, - - ניחתו על חצי-האי , שנדמה בטוח מכל פגע, ניחתו הונדאלים, הסואבים והאלאנים, ושנתיים-ימים בזזו את ספרד מן הפירנאים עד מיצר גיברלטר וגם אל חוף-אפריקה הגיעו כיבושיהם. 

 "בהגיעו לאפריקה הצטרפו אל 80.000 לוחמיו הונדאלים והאלאנים של גייזריק, עם נשיהם וטפם, גם המאורים הפראים אשר עוינים היו זה- מכבר את שלטון רומא, וכן הכופרים הדונטיסטים שנרדפו בידי הנוצרים האורתודוכסים.- - במשך ארבעה עשר חודש (430-1) עמדה העיר

הנצורה על נפשה; גייזריק קיים שביתת- נשק עד אשר רפתה ערנות הרומאים ואז התנפל  לפתע על קרתגא העשירה וכבש אותה במחי-יד. האצולה והכמורה הקתולית נושלו מנכסיהן ונכבשו לעבדים או לצמיתים,- - 

אטילה מפיל חתיתו על עולם ומלואו

 

 "בשנת 433 לערך מת המלך ההוני רואה והוריש את כס-מלכותו לאחייניו בלאדה ואטילה. בסביבות שנת 444 נהרג בלאדה -  - ואז משל אטילה ('אבא-זוטא' לשון הגותים) על שבטים שונים מצפון לדנובה, מן הדון ועד הריינוס. ההיסטוריון הגותי יורדאנס מתאר אותו  - -

"הוא האיש אשר יולד לזעזע עמים, האיש אשר הפיל את חתיתו על עולם ומלואו בשמועות אשר נפוצו אודותיו. גאה היה בהילוכו, מזוור עיניו אנה ואנה למען תעדנה תנועות גופו על רהב נפשו. את המלחמה אהב בכל מאודו אך במעט כבש את יצרו. גיבור-עצה, חנון לנכנעים ונוטה-חסד לבאים תחת חסותו. קצר-קומה היה חזהו רחב, ראשו גדול, עיניו קטנות,  זקנו דליל ושיבה זורקה בו. חוטמו השרוע וחזות-פניו הכהה העידו על צור-מחצבתו.

"עתה, בשנת 444, היה הוא האיש החזק באירופה. הקיסר המזרחי תיאודוסיוס השני והקיסר המערבי ולנטיאנוס הרימו לו מס מפני דרכי שלום, - - בשנת 441 חצו מצביאיו וצבאותיו את הדנובה, לכדו את סירמיון, סינגידנון (בלגרד), נאיסוס (ניש) וסארדיקה (סופיה) ואיימו על קונצטנטינופול  עצמה - - בשנת 447 חדרו ההונים לתראקיה, תסאליה וסקיתיה (דרום רוסיה), שדדו שבעים ערים וכבשו אלפי אדם לעבדים. השבויות נוספו על נשי השובים וכך החלו דורי-דורות של עירוב-דמים אשר בגללו ניכרים עד היום התואים המונגולים הרחק-מערבה עדבוואריה. פשיטות הוניות אלו החריבו את הבלקנים למשך 400 שנה ורבות בשנים חדלה הדנובה מהיות נתיבות-סחר בין המזרח והמערב, והערים על גדותיה נשמו מאין יושב. (וויל  דוראנט, "תולדות התרבות" , א, עמ' 29)

 

"בשבת 433 לערך מת המלך ההוני רואה והוריש את כס-מלכותו לאחייניו בלאדה ואטילה. בסביבות שנת 444 נהרג בלאדה - יש אומרים בידי אטילה - ואז משל אטילה ('אבא-זוטא' בלשון הגותים) על שבטים שונים מצפון לדנובה, מן הדון ועד הריינוס. ההיסטוריון הגותי יורדאנס מתאר אותו תיאור שאין אנו יכולים לדעת את מידת דיוקו:

"הוא האיש אשר יולד לזעזע עמים, האיש אשר הפיל את חתיתו על עולם ומלואו בשמועות אשר נפוצו אודותיו. גאה היה בהילוכו, מזוור עיניו אנה ואנה למען תעדנה תנועות גופו על רהב נפשו. את המלחמה אהב בכל מאודו אך במעש כבש את יצרו. גיבור-עצה, חנון לנכנעים ונוטה חסד לבאים תחת חסותו. קצר-קומה היה, חזהו רחב, ראשו גדול, עיניו קטנות וזקנו דליל ושיבה זורקה בו. חוטמו השרוע וחזות-פניו הכהה העידו על צור-מחצבתו.

 

"עתה, בשנת 444, היה הוא האיש החזק באירופה. הקיסר המזרחי תיאודוסיוס השני והקיסר המערבי ולנטיניאנוס הרימו לו מס מפני דרכי שלום, וכלפי אומתם טענו כי אין אלה בלתי אם שלמונים למלך בן-חסות. מאחר שהיה לאל-ידו להוציא למערכה חצי מיליון איש לא ראה אטילה כל מניעה להשתלט על אירופה והמזרח התיכון כולו. בשנת 441 חצו מצביאיו וצבאותיו את הדנובה, לכדו את סירמיון, סינגידונון (בלגראד), נאיסוס (ניש) וסארדיקה (סופיה) ואיימו על קונסטנטינופול עצמה. תיאודוסיוס השני שלח נגדם צבא אשר נחל תבוסה, והאימפריה המזרחית זכתה בשלום רק במחיר מס שנתי מ-700 ועד 2100 ליטראות זהב. בשנת 447 חדרו ההונים לתראקיה, תסאליה וסקיתיה (דרום-רוסיה), שדדו שבעים ערים וכבשו אלפי-אדם לעבדים. השבויות נוספו על נשי השובים וכך החלו דורי דורות של עירוב-דמים אשר בגללו ניכרים עד היום התוואים המונגולים הרחק-מערבה עד בוואריה. פשיטות הוניות אלו החריבו את הבלקנים למשך 400 שנה ורבות בשנים חדלה הדנובה מהיות נתיבת-סחר ראשית בין המזרח והמערב, והערים על גדותיה נשמו מאין יושב.

 

"בשנת 451 שם אטילה פעמיו אל הריינוס עם חצי מיליון איש, שסס ושרף את טריאר ומץ והכריע לטבח את תושביהן. פלצות אחזה את כל גאליה: הפעם לא היה לה עסק עם לוחם בן-תרבות כיוליוס קיסר, עם פולש נוצרי ויהא גם אריאני -כגון אלאריק וגייזריק; הפעם ירד עליה ההוני הנורא והאיום, אותו dei flagellum אשר נועד להעניש את הנוצרים ועובדי-האלילים כאחד על אשר נאה דרשו ולא נאה קיימו...

"..מקובלנו כי 162.000 איש ספו-תמו במערכה וביניהם המלך הגותי הגיבור בגיבורים. ניצחון המערב לא היה מכריע: צבאות אטילה נסוגו בסדר והמנצחים היו רצוצים, או חלוקים בדעותיהם, מכדי לרדוף אחריו. בשנה הבאה פלש לאיטליה. (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 30)

 

 

"... אם נאמין לדברי פרוקופיוס, נשאה אבדוקסיה חן בעיני גייזריק לא פחות מחינה של הונוריה בעיני אטילה. להיענותו של גייזריק היו טעמים ונימוקים: שוב התעשרה רומא על אף פשיטתו של אלאריק ומאת הצבא הרומאי נבצר להגן על איטליה. המלך הוונדאלי הפליג לדרך עם צי שאין לנצחו (455)...

 

"... ארבעה ימים תמימים הופקרה העיר והייתה לבז; כנסיות נוצריות לא נפגעו אך כל אוצרות-המקדשים שנותרו לפליטה נלקחו אל ספינות-הוונדאלים. שולחנות-הזהב, המנורות בעלות שבעת הקנים ושאר כלי-קודש מבית-המקדש בירושלים אשר הביא טיטוס לרומא לפני ארבע מאות שנה, נלקחו עם שאר המלקוח. כל המתכות היקרות, העדיים  והרהיטים נחמסו מארמון-הקיסר ומבתי-העשירים,  אם רק נותר בהם בז לפליטה. אלפי שבויים נכבשו לעבדים, נשים נקרעו מעל בעליהן, הורים מעל ילדיהם. גייזריק לקח עמו  לקרתגא את הקיסרית אבדוקסיה ושתי בנותיה, השיא את אבדוקיה לבנו הואריק ולפי בקשת האפיפיור לואי הראשון שלח את הקיסרית ואת בתה פלאצידיה לקונסטנטינופול.

"... בדרך-כלל אפשר לומר כי חורבן זה שנתנסתה בו רומא לא היה וונדאליות בלי-אבחנה אלא תגמול כדת וכדין לפי הלכות-המלחמה בימי-קדם. במידת-הרחמים מדדה קרטגא לרומא על אכזריותה משנת 146 לפני הספירה.

עתה היה מעשה התוהו-ובוהו באיטליה שלם. יובל-שנים של פלישות, כפן ומגיפה הותיר אלפי חוות הרוסות ואלפי אקרים בלתי-מעובדים, לא מדלדול האדמה אלא מדלדול האוכלוסייה. אמברוזיוס הקדוש (ס. 420) קונן על חורבנן ושממונן של בולוניה, מודאנה, פיאצ'נצה, האפיפיור גלאזיוס (ס. 480) תיאר אזורים גדולים בצפון-איטליה והנה אין בהם כמעט נפש-אדם חיה. רומא עצמה נצטמקה מ- 1,500,000 נפש עד 300,000 נפש. וכל זאת תוך מאת-שנים בלבד! כל ערי-האימפריה הפורחות התרכזו עתה במזרח. הקמפאניה סביב רומא, שהייתה פעם עשירה בחוילות וחוות פוריות, נעזבה למען ביטחון הערים הבצורות, והערים גופן התכווצו עד ארבעים אקרים למען יקל להקים סביבן חומות מגן. (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 32)

                                               

"תוצאות הכיבוש הברבארי היו רבות לבלי ספור. מבחינה כלכלית היה פירושן שיבה אל הכפר. מחייתם של הברבארים הייתה על יוגבות, מרעה, ציד ומלחמה ועדיין לא למדו כל אותן סביכויות-מסחר שבזכותן שגשגו הערים; אחר ניצחונם בטל למשך שבע מאות שנים צביונה העירוני של הציביליזציה המערבית. מבחינה אתנית הביאו עמן הנדידות הללו עירוב חדש של סממנים גזעיים - עירוי ניכר של דם גרמני לאיטליה, גאליה וספרד ודם אסיאתי לרוסיה, הונגריה ומדינות הבלקן...   (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 33)

 

 "...האימפריה המערבית ספה-תמה אך תחתיה באו לעולם מדינות אירופה של ימינו. אלף שנים לפני הולדת הנוצרי חדרו פולשים מן הצפון לאיטליה, הדבירו את תושביה והתערבו בהם, שאלו  מעמם ערכי תרבות ויחד אתם הקימו תרבות חדשה שארכה שמונה מאות שנים. ארבע מאות שנה אחר הולדת הנוצרי נשנה התהליך וגלגל ההיסטוריה חזר במלואו; תחילה וקץ נפגשו, אך, הן תמיד היה הקץ אתחלה חדשה. (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, א' עמ' 34)

 

 

 "אירופה לובשת צורה;                   

"בריטניה נעשית אנגליה: 577-325

 

"תחת שלטון רומא שגשגו בבריטניה כל המעמדות חוץ מהאיכרים בעלי-הנחלאות. האחוזות הגדולות גדלו על חשבון החוות הקטנות ולא פעם נאלץ האיכר בן-החורין למכור את חלקתו ולהיעשות אריס או פרוליטרי עירוני. איכרים רבים סייעו לפולשים האנגלו-סאכסים כנגד האריסטוקרטיה של בעלי-הקרקעות.

 

"אך במאה הרביעית והחמישית נשקפו לבטחה זו סכנות מארבע רוחות השמיים: מצפון מאת הפיקטים בקאלדוניה, ממזרה ומדרום מאת הפושטים הנורדים והסכסונים, ממערב מאת הקלטים התקיפים בוולס ומאת הגיילים וה'סקוטים' באירלנד. בשנות 384-7 נתרבו פשיטות-החוף ה'סקוטיות' והסכסוניות עד להחריד; גייסות בריטיים וגאליים הדפו את ההתקפות הללו אך מקץ דור נאלץ סטיליקו להתחיל הכל מבראשית... 'בשנת 409', אומר ביד הקדוש, 'פסה ממשלת הרומאים מבריטניה'.

"לנוכח סכנתה של פלישה פיקטית בקנה מידה רחב קרא המנהיג הבריטי וירטיגרן לעזרה כמה שבטים גרמניים. הסכסונים באו ממחוז האלבה, האנגליים משלזוויג והיוטים מיוטלנד. מפי המסורת - ואולי מפי האגדה - מקובלנו כי היוטים הגיעו בשנת 449 תחת פיקודם של שני אחים שכינויים החשדני היה הנגיסט והירסה, לאמור סוס וסוסה... הגרמנים רבי-האייל הדפו את הפיקטים וה'סקוטים', קיבלו בשכרם נחלות ואחוזות, הבחינו בתורפתה הצבאית של בריטניה ומיהרו לבשר את הבשורה הטובה לאחיהם במולדת. בחופי בריטניה נחתו המוני גרמנים לא-קרואים והתנגדות לנחיתה זו נערכה באומץ לב אך לא בחריצות יתירה. מאת-שנים תמימה ארכה מלחמת הגרילה אשר בה התקדמו הגרמנים ונסוגו חליפות. לבסוף הצליחו הטבטונים להנחיל תבוסה לבריטים בדיאורהאם (577) והשתלטו על הארץ שעתידה הייתה להיקרא אנגליה. במרוצת הזמן השלימו רוב הבריטים עם הכיבוש והתערבו בכובשים הזרים...    (וויל דוראנט, "תולדות התרבות", ניומן, תשכ"ה, כרך א' עמ' 65)

 

 

לאחר שסקר ארבע מאות שנות מלחמות מלוות השמדה, פולשים במחצית המאה התשיעית שבטים סקנדינביים ומרחץ-הדמים נמשך

הסקנדינביים משלימים את חרבן אירופה

 

"בימי כל אותן מלחמות-אזרחים שעלו הון-תועפות והתישו את הממשל, כוח-האדם, עושרה ורוחה של אירופה המערבית, פלשו השבטים הסקנדינביים המתפשטים אל צרפת בנחשול ברבארי אשר החריף והשלים את החורבן והאימים שחוללו הנדידות הגרמניות ארבע מאות שנה לפני -כן. בעוד השוודים מסתננים לרוסיה, - הנורווגים קונים להם דריסת-רגל באירלנד והדנים כובשים את אנגליה, פשט ערב-רב של סקנדינבים שאפשר לכנותם נורדים-צפוניים על ערי-החוף וערי-הנהר של צרפת. אחרי מות לואי החסיד הפכו הפשיטות הללו למסעות גדולים בלוויית ציים אשר מנו למעלה ממאה כלי-שיט מלאים לוחמים תופסי-משוט. במאה התשיעית והעשירית סבלה צרפת ארבעים-ושבע התקפות נורדיות. בשנת 840 החריבו הפושטים את רואן ופתחו במאה שנות גיחה על נורמנדיה. בשנת 843 נכנסו לנאנט וטבחו את ההגמון על מזבחו; בשנת 844 הפליגו לאורך הנהר גארון עד טולוז; בשנת 845 עלו במעלה הסינה עד פריז אך הניחו לעיר תמורת כופר 7000 אוקיות-כסף, בשנת 846 - בעוד הסרצינים תוקפים את רומא - כבשו אנשי-הצפון את פריזיה, (פריזלנד), העלו באש את דורדרכט והשמו את לימוז'. בשנת 847 צרו על בורדו אך נהדפו אחור; בשנת 848 ניסו שנית את מזלם והפעם כבשוה, חמסוה, טבחו את אוכלוסייתה ושרפוה עד היסוד בה. בשנים הבאות המיטו גורל דומה על הערים בוביי, באיי, סנט-לו, מו, אבריי וטור, אם ניתן דעתנו על כך שהעיר טור נבזזה שוב ושוב בשנות 853, 856, 862,  872, 886, 903, ו-919) נוכל לשוות לנגדנו מעט-מזעיר מן הבלהות ההן. פריז נבזזה בשנת 856 ושוב בשנת 861 והועלתה באש (865). באורליאן ובשארטר העמידו ההגמונים חילות-צבא והדפו את הפולשים (855), אך בשנת 856 נשסתה העיר בידי שודדי-ים דנים. בשנת 859 הפליג צי סקנדינבי ועבר את גיברלטר והגיע אל הים התיכון. פשט על הערים לאורך הנהר רהון והציתן והצפין עד ואלאנס; אחר חצה את מפרץ גינואה וחמס את פיזה ושאר ערים איטלקיות. הפולשים שצעדיהם סוכלו פה ושם על-ידי מצודותיהם של האצילים שדדו או האבידו את אוצרותיהם של כנסיות ומנזרים חסרי-ישע. לא-פעם שרפו אותם על ספריותיהם ולעתים טבחו את הכמרים והנזירים. בתפילותיו  בחשכת הימים ההם התפלל העם 'הצילנו מזעם הנורדים!' כאילו בקנוניה אחת עם אנשי הצפון כבשו המוסלמים בשנת 810 את קורסיקה וסרדיניה,  (820), שדדו את ארל  (842) והחזיקו ברובו של חוף הים התיכון הצרפתי עד שנת 972. (וייל דורנט, "תולדות התרבות" כרך 7, עמ' 399)

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות