האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

שיירת יהודה חסיד הגיעה לקבל פני שבתי צבי המשיח,שהתאסלם ומת לפני 40 שנה.!

 

 

"כשהגיעה [שיירת יהודה חסיד] לארץ בא מהר הקץ לשיגעונם. ביום הראשון לבואם מת מנהיגם יהודה חסיד, בשנת 1700. במקום גאולה מצאו צרות רעות. מרוב אכזבה וייאוש באו חלק מהכיתה בברית האסלאם. יתר בני הכתה נפוצו בכל המקומות, והרבה מהם המירו דתם,

 

 

שיירת ההזיה והטירוף של יהודה "חסד"; "עקב הרדיפות עוזבת שיירת יהודה חסיד את פולין";

"...מארץ המזרח ומפולין יצאו לעבור בערים שונות שבתאים חשאים. מפה כמטיפים נודדים ומשם כשליחים מדומים של הארץ הקדושה, וחוללו בלי הרף תנועות משיחיות חדשות. בפולין נוסדה כתה שבתאית, אשר התאמרה לקרב מלכות-השמים על-ידי סגופים קשים. בראש הכיתה עמדו יהודה חסיד מדובנא וחיים מלאך, למדן ומלא-ערמה. שניהם פעלו בעזרת דרשות המביאות לידי התרגשות, ואף מצאו להם שומעים, אשר ששו על אמרותיהם ונספחו עליהם לסגף את נפשם ולעסוק בתיקונים משונים על-פי הקבלה. החברה הזאת קראה לעצמה חסידים... הבערות בפולין הייתה כה גדולה, עד כי הרבנים בעצמם לא הכירו את המטרה הרחוקה של בעלי-ההזיה השבתאים האלה ואת הרעה הנשקפת מהם...

 

"לאחר שהגיעו עדויות של גדולי תורה שהכירו את השבתאים החל בית-דין בקרקוי לרדוף את החסידים, אז עזבו את פולין כאלף וחמש מאות שבתאים בראשותו של ר' יהודה חסיד. כמו האחים הצלפנים הנוצרים לפנים, כן הצטיינו החסידים המדומים האלה בצומות קשים ובסיגופים מכל המינים. ובכל המקומות בהם עברו באשכנז, דרשו מאת שומעיהם כי ירבו בסיגופים. בקולו החזק, בהעוויותיו ובדמעותיו החמות עורר יהודה חסיד בנפש שומעיו תוגה מהולה בשמחה. (צבי גרץ, "דברי ימי ישראל", כרך ו', עמ' 95)

 

"גאולתו של יהודה חסיד לא אחרה -  המרת דת והקפות עם צלם";

"כשהגיעו לארץ-ישראל בא מהר הקץ לשיגעונם. ביום הראשון לבואם מת מנהיגם יהודה חסיד, בשנת 1700. במקום גאולה מצאו צרות רעות. מרוב אכזבה וייאוש באו חלק מהכתה בברית האסלאם. יתר בני הכתה נפוצו בכל המקומות, והרבה מהם המירו דתם, ביניהם בן-אחיו של יהודה חסיד. חיים מלאך ישב שנים רבות בירושלים והיה ראש לכתה שבתאית קטנה... כבד את שבתי צבי כבוד אלהים. וכפי המסופר, עשה בבית התפילה הקפות עם דמותו של שבתי חטוב בעץ ושרו אליה שירי תהילה. חיים מלאך פעל להחריב את היהדות הרבנית או את היהדות בכללה. אחר שגורש מירושלים ולאחר שהוחרם בקונסטנטיפול, הוא שב לפולין והחל לזרוע  את זרע הכפירה השבתאית.   (גרץ, "דברי ימי ישראל", כ' ו', עמ' 95)

 

"משיח לא בא וקהילות אשכנז קפצו ידם";

"אולם כל הכסף לא הספיק [בעמוד 321 טוען יערי,  שר' יהודה חסיד שלח כסף לבנין ארבעים בתים, מקווה ובית-מדרש - טענה חסרת שחר] והיה צורך ללוות כספים בריבית קצוצה, מתוך תקווה שיהודי ארצות אשכנז ישלמו, כי הללו הבטיחו לתמוך בקביעות בר' יהודה חסיד וסיעתו. אולם ר' יהודה חסיד נפטר ביום (הראשון, השליש או החמישי, לפי גרסאות שונות) לבואו בשערי ירושלים ומיד התחילו פגעים יורדים על ההוזים ועל ירושלים כולה. כי יהודי ארצות אשכנז שהבטיחו מה שהבטיחו בצפייתם לגאולה קרובה, אולי ע"י רבי יהודה חסיד עצמו, נתאכזבו ולא קיימו את הבטחותיהם, גם בקרב המרחפים עצמם התחיל רפיון-ידיים עם מות מנהיגם, כי לא זה בלבד שלא היה להם עתה ממה להתפרנס, אלא רבץ עליהם מלכתחילה עול כבד של חובות שלוו לשם בניין המרכז. ... העולים לא יכלו לעמוד בכל אלה, רבים חזרו לחו"ל, ולנשארים לא נשארה אלא הדרך המקובלת: לשלוח שליחים לאחיהם שבגולה ולעורר את לבם לסייע לקיומם ולפדותם מעול החובות. (אברהם יערי, "שלוחי א"י, עמ' 323)

 

 

"השבתאים התגוללו ברפש פריצות";

"רוח-התרעלה השבתאי נעור בפולין, בפודוליה ובסביבות לבוב עלה ושגשג זרע-הלענה, שזרע הנוכל הפולני חיים מלאך מיום שובו מטורקיה. חלק מראשי השבתאים הפולנים היה לפנים מבני סיעתו של הדרשן הנודד יהודה חסיד. יש לפנינו תעודות, המרעישות את לב המעיין בהן, בדבר מעשיהם של השבתאים הפודוליים האלה, שהתגוללו ברפש של פריצות פראית, בהעמידם פני צדיקים, האומרים להביא גאולה לעולם. במשך זמן רב עשו במחשך מעשיהם הנתעבים, שבהם בזו ליהדות התלמודית ולטהרת-המידות. ולמען כסות על תורותיהם המלאות פריצות, פרשו את הזוהר על פי דרכם. כאשר הלכה וגדלה הכת שלהם, הסירו מעליהם את המסוה של יראת-שמים והחלו לעשות מעשיהם בעזות מצח. אז הכריז עליהם הבית-דין בלבוב חרם חמור בפני עם ועדה. (צבי גרץ, "דברי ימי ישראל", כרך ו', עמ' 99)

 

"שיירת ר' יהודה חסיד עולה להקביל פני המשיח שבתי צבי";

לשיירת יהודה חסיד שיצאה ממזרח-אירופה, היו שותפים "אשכנזים" חסידים, שטופים בהזיה קבלית ובטוחים בבואו בשנת (1700). הם נטלו הלוואות, בעיקר מהמוסלמים בסכומים עצומים, ובנו על המגרש ה"אשכנזי" בתים ומבני ציבור, מתוך בטחון שהנה קרב ובא המשיח שבתי צבי, ומיד ימצאו הכספים להחזר החובות. עם הגיע שיירת יהודה חסיד לירושלים, מת יהודה חסיר, שבתי צבי המשיח לא בא ויהדות אשכנז סירבה לשלם ללא הסחורה המובטחת. שנים אחדות עוד הוסיפו השבתאים לקחת הלוואות מהואקף המוסלמי, מהמנזרים הנוצרים, ומפרטים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, לצרכי קיומם, קבוצות שליחים לקהילות ישראל יצאו האחת בעקבות השנייה, אך אף אחד משליחים אלה לא חזר. עליית ר' יהודה חסיד נבדלה מאלה שקדמו לה בזה, שאלה מהם שנותרו ביהדותם, עסקו באיסוף כספים,  כל אחד לעצמו ולביתו ומשוללים היו רגש אחריות ציבורית ולאומית. כולם התנערו מאחריות להלוואות וכאשר נלחצו, הם התאסלמו או התנצרו. בשנת 1719 כילו המוסלמים את חמתם על האבנים והעצים. בתי המגורים, ביה"כ וביה"מ היו לעיי חרבות ואת כספי ההלוואה דרשו מהישראלים ה"ספרדים". עשרות שנים שלמו יהודי האימפריה התורכית מסים והיטלים כבדים מאוד, לתשלום חובות שיירת ר' יהודה חסיד.

 

על צמצום ההויה של רועי קהילות יהדות פולין, מלמד מקרהו של פרוסטיץ  להלן:

"ליבלי פרוסטיץ לומד  עם שבתי צבי והאר"י";

"ר' יעקב הלישויא מפרוסטיץ חי בדוחק גדול, כי היה רוכל הסובב בכפרים, וכל השבוע נשא סחורתו על שכמו, והיה עני מדוכא מאד, ובשנת 1701 בא מגיד ומוכיח לעיר פרוסטיץ, וכשמוע ליבלי הלישויא את דברו אחזהו שער, כי היה האיש בור ועם הארץ, ויחדל מאז לסובב בכפרים, כי לא רצה לדבר עוד עם נכרים וישב בפרוסטיץ והיה מלמד דרדקי לתינוקות...

 

"לאחר כמה חודשים הלך פרוסטיץ לשני אנשים חשובים מופלגים בתורה ובחסידות, ר' יחיאל ור' סנדר, וספר שפעמים רבות באים אליו אנשים בחלום והפצירו בו שילמד אצלם תורה. והוא מבקש עצה. והשיבו שעליו לבדוק אם הם מרוח קדושה או מרוח טומאה, ובעיקר שיבדוק את רגליהם. ולאחר שהסימנים שמסר ליבלי הניחו את דעתם, נתנו לו רשות ללמוד מהם. ולא ארכו הימים וליבלי פרוסטיץ הפליא בפירושיו על פי סודות ורמזים.

 

"וליבלי פרוסטיץ החל לדרוש סודות התורה ברבים, ותהום כל העיר על זאת, ויבואו אליו הרבה אנשים, ובתוכם גם אנשים נכבדים, וישאלו אותו לאמר: מי גלה לו סודות נעלמים כאלה? ויען להם ליבלי, כי יש לו שני רבנים ומגידים מן השמים, אשר ילמדו עמו בחזיון לילה, אחד ילמד אתו פנים אל פנים, והשני אך עורף נגד פנים, וזה אמר לו, כי לא יזכה לראות את פניו עד שיתקן את מעשיו ביותר, ויעסוק הרבה בתורה ובספר הזוהר וכתבי המקובלים. וישאלו אותו מי המה הרבנים האלה, ומה שמותם? ויען ליבלי, כי האחד הוא המקובל הגדול ר' יצחק לוריא האר"י ז"ל, והשני, אשר לא זכה עוד לראות את פניו, הוא שבתי צבי המשיח; אולם ר' יצחק לוריא הוא כולו רוחני, אך שבתי צבי הוא גשמי ממש. כשמוע האנשים האלה את דבריו נבהלו ונחפזו מאוד, ויתנו מהר את ידם אליו, ויאמינו בו בכל נפשם, ויעריצו ויקדישו את שמו, גם נתנו לו מקום בבית-המדרש ללמוד שם, וקצבו לו שכר וספוק למען יחיה את בני-ביתו, ולא ילמד עוד עם נערים. וליבלי ישב בבית-המדרש ויענה בצום נפשו, והתמיד בלמודו כל היום, והיה מגיד ומוכיח להמון העם, והגיד להם אז כי זכה לראות את שבתי צבי פנים אל פנים, וחדש הרבה דברים בתורה.  רבים מן המון העם נתעו אחריו והאמינו בדבריו מאוד, ובתוכם גם הרב וראש הישיבה מפרוסטיץ ר' מאיר בר' יצחק אייזנשטאט, אבל בעיני רבים מבעלי תורה לא מצא ליבלי חן, יען שהורה להאמין בשבתי צבי משיח השקר, שכבר המיר את דתו בדת הישמעאלים.

 

"שבתי צבי המשיח יבוא ב-1706";

"ויהי היום וליבלי גלה לאוהביו הנאמנים, כי שני הרבנים הלומדים עמו בחזיון לילה הגידו לו, שיתנהג בקדושה ובטהרה ביותר, ולא יצא החוצה, רק ישב יומם ולילה בבית-המדרש ויתמיד בלמודו, ויקח עוד עמו מנין של עשרה אנשים, ועמהם יתבודד ויעשה סגופים ואז יזכה להגיע למעלה עליונה יותר מן האר"י ז"ל, ואם יהיה בא"י אז יביא הגאולה במהרה; וגם הגיד אז ליבלי כי בשנת תס"ו (1706) תהיה הגאולה על ידי שבתי צבי אשר יתגלה אז, כי תשלמנה  ארבעים שנה משנת (1666), אשר היה מוכרח שבתי צבי להיות נעלם. ויתנו אוהביו לליבלי עשרה אנשים, והם ישבו עמו יומם ולילה בבית-המדרש והתמידו בלמודם,, וכמעט לא היה להם דבר עם איש; וליבלי הגיד עוד כי הרבנים שלו צווהו לכתוב לו תפילין על פי האר"י ז"ל, ...

"רבים מרבני פולניה אשר יצאו אז חלוצים להציל את כבוד ר' יהונתן איבישץ ולהגן עליו בכל נפשם, לא שמו עיניהם על הנעשה בארצם. כת שבתי צבי נתרבתה אז בערי פולניה, ויותר מכל בפלך פודוליה, כי רבים מהם באו הנה מסאלוניקי ובראשם חיים מלאך, שהדיח הרבה אנשים אחריו. בתחילה ישבו בני כת שבתי צבי בהסתר והצנע ולא היו ניכרים לבני ישראל הכשרים. הם היו מפיצים את כתבי המינות שלהם בין העם, והעם היה נותן כבוד לכתבים האלה כמעט כמו לכתבי קודש. גם הספר 'חמדת הימים', שחבר נתן העזתי, נדפס בזלקווא בשנת 1755 בפעם השניה. ...   (דוד כהנא, "תולדות המקובלים, השבתאים והחסידים", כרך ב', עמ' 168/70)

 

 

"שבתי המשיח עוד חי - חיים מלאך ראה אותו";

"והשמש ר' יהודה ליב ברבי עוזר מאמשטרדם שלח אליו [אל מלאך] בסתר אנשים לדבר אתו לנסותו, למען ידע את מחשבתו. והנה לקצת אנשים הגיד חיים מלאך כי שבתי צבי המשיח עודנו חי, והוא ראה אותו ודבר עמו במדבר עזה, ולקצת מהם הגיד כי לפני שלוש שנים באו אליו מכתבים משבתי צבי, אך אין מגלין אלא לצנועין; גם אמר כי הרב לעדת הספרדים ר' שלמה איילון ישב עמו כל היום סגור בחדרו ודבר עמו הרבה אודות שבתי צבי.והרב איילון נשבע לר' יהודה ליב שהכל שוא ושקר.          (ד. כהנא, "המקובלים, השבתאים והחסידים" אבן אופל, ב', עמ' 175)

 

 

"חובות בני ה"אשכנזים" מוטטו את הישוב היהודי";

עיון בתעודות להלן מראה שהישוב היהודי בירושלים עמד על סף התמוטטות, בגלל העכרת היחסים עם תושבי הארץ שלא רצו לוותר על החובות הרבים שהותירו השבתאים הבורחים, ורק פעולתם הנמרצת של עסקני היהודים בטורקיה, ב"ועד פקידי ארץ-ישראל" עצרה את בריחת יהודי ירושלים, והעמידה את הישוב על רגליו. מהתעודות שמביא פרופ' מאיר בניהו כסמוכין למחקרו "קהל אשכנזים בירושלים בשנות תמ"ז-תק"ז / 1747-1687". להלן פסקאות אחדות מתעודה ה' מוועד פקידי ארץ-ישראל בקושטא וועד הרבנים - כסלו תצ"ה 1735. (כותרות המשנה שלי - מ. גבאי)

 

 

"ארץ הצבי, נהפכו עליה ציריה ואנו ואבלו פתחיה";

תעודה ה':

"את זאת סידרתי לערי אשכנז התצ"ה [1735]. בשם הגבירים הפקידים הי"ו, על עסקי התביעות שתובעים בירושלים בני ספרד מבני אשכנז מסים וארנונות.

"מפני שיבה שיש בה סמיכות חכמים... שרים טפסרים פרנסים גזברים אמרכלים וכל העוסקים עם הצבור לשם שמים אשר במלכות אשכנז...

"... ארץ צבי גדלה שעשועיה וכגנה זרועיה תצמיח ציצין ופרחין לחורב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והנה בעתה בתוכחות על עוון נהפכו עליה ציריה ואנו ואבלו פתחיה, דבר האיש אדוני הארץ אתם קשות, דובים ונמרים פני להבים פניהם, תבל עשו דמיה"ם גם בכנפיהם נמצאו דם נפשות, גוי אכזרי אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון זמר"ן גברי ועניי"ן נשי ויש מבנותינו נכבשות, ציון היא דור"ס הן לה, ...  (מ. בניהו, "קהל אשכנזים בירושלים", ספונות, ב', עמ' קע)

 

 

"פרנסי קושטא השיגו הסדר-חובות ושלחו שליחים לקהילות ישראל";

"מפני שרי גבירתה לוקה, העיר ה' את לב רבני וזקני קושטא עין דור וחכמיו, ועישו פרי תבואה, פתגמא שלח מלכא, כל המצר לישראל ענוש יענש ונכרת מעמו, סכום חובותיהם יתפרעו במשך עשר שנים ונשך ותרבית לא ישמע עוד, שיתנו את דמיו. ואנחנו הבאים על החתום מינו לרעות את צאן קדשים, ...  מיד הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם, לערי פרנקיה עד ים אוקיאנוס מלכות ישמעאל וארץ תימן עד ים הודו עניי עם רשין בימי"ו. וציר בגויים שולח כי עת לחננה לחזק את בית ה' ההרוס וחלוניו ואולמיו. וכן עמא דבר מכנף הארץ בני העיר שולחיו את שקליהם בכל שנה ושנה לידינו ממש, ואנחנו בשם אלוקינו כך חובתנו לשלוח לעה"ק כל צרכם לפרעון חובותיהם ויתר הוצאותיהם והספקת חכמי הישיבה כדי שיתברכו מימיו.

 

"הספרדים שלמו חובות האשכנזים  ו-70 מהם חוסים";

"... הן עתה כי חדל הפירעון, הנה נא ערכנו משפט נגד אחינו כי מיום אשר ידו פרש צר בבה"כ שבעיר הקודש ובעי"ה נעשה קרעים קרעים, הנה בני אשכנז עומדין להתפלל בעזרת ה' של הספרדים קהלה בפני עצמה בכלל אתה מוצא שבעים. והגוי בעלי החובות שרקו ויחרקו שן על הספרדים שמאבדים את ממונם כל הון יקר ונעים. שאלו היו נועלין דלתות ההיכל בפניהם. בקרוב עלי מרעים. מלבד עלילות אחרות העלילו עלינו שבני ספרד הם ערבים לבני אשכנז וסכום רב פרענו בעדם בשבט פשעם ובנגעים וכל היום תמיד מגזימין עלינו יפטירו בשפה יניעו ראש.

 

"הספרדים משלמים כפול - האשכנזים נוטלים";

"מפני שהשכינה למעלה עין רואה משפט הבחירה לנו אחד לדין ואחד לצדקה, מה פשעם של בני ספרד דנפיש טרחה לעיולא ולאפוקא בסבלי חולאים מתנינן להו כפולין בזוגות הוצאות הנהוגות יבעתהו צר ומצוקה שכירות בתי החיים [בתי קברות] וקיסמי"ט (מס ממשלתי המוטל על כל עדה נקרא קיסמי"ט, כלומר חלוקה, שהקהילה הייתה מחלקת את המס על היחידים לפי יכולתם - מ. בניהו) על כל הנפשות שכבר מתו ויסעו מדפק"ה, גאפאר (מס שמירה - מ. בניהו) לעניים הבאים לארץ וכרגא דמלכא בכל שנה בסיומה דפרקא מושארא"ס (מס חודשי - מ. בניהו) לשר הארץ מידי חודש בחודשו, ויתר מיני מסים וארנונות מתחדשות ובאות קרוב לט"ו אלפים גרוש לשנה. בכל זאת בני ספרד מבעלי הכפ"ל (משלמים כפליים - מ. בניהו) ובני אשכנז מעולמי העין (מעלימים עיניהם ולא נותנים - מ. בניהו) ולא חיישי לדוחקא, מפקנא לית להו ומעלנא היינו לדור שם נוטל חלק בראש. (מאיר בניהו, "קהל אשכנזים בירושלים", ספונות, ב', עמ' קע'-קעא)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות