יהדות ודת היהודים

שטים על כנפי הדמיון

 



אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה שמו רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי. מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להן ראשו... אמר ר' עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמוטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ושמו רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה. (יבמות קכ"א, א')

"שאלו חכמים את רב שמואל בר נחמן: יהונתן כומר לעבודה זרה - והאריך ימים! אמר להם: על-ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד? היה בא אדם להקריב שור או כבש או גדי לעבודה זרה, ואמר לו: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת ולא מדברת. אמר לו חייך, ומה אעשה? אמר לו: לך עשה והבא לי קערה אחת של סולת ותן עליה עשר ביצים והתקן לפניה, והיא תוכל מכל-הבא, ואני מרצה אותה עליך. כון שהלך לו אותו אדם היה יהונתן אוכל את הכל. פעם אחת בא בן-פחין [עם הארץ] אחד. אמר לו יהונתן כן. אמר לו: אם אינה מועילה כלום, אתה מה עושה כאן? אמר לו: בשביל פרנסתי. (בבא בתרא ק"י)

כשלא מוצא מנין ה' מתרגז
אמר ר' יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית-הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר (ישעיה ג') מדוע באתי ןאין איש קראתי ואין עונה. אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. וכשמת אומרים לו אי עני אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו (ברכות, דף 1 ע"ב)

כדי שיתאבל מתים בניו ובנותיו
מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר או מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה (שבת דף ק"ה ע"ב)

הקריב תודה... בנה חרבות ירושלים
אמר ר' חלבו אמר ר' הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה וגו' ואם משמחו מהו שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי וגו'. רבי אבהו אמר כאלו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו ל"ג) מביאים תודה בית ה'. רב נחמן בר יצחק אמר כאלו בנה אחת מחרבות ירושלים... אמר ר' אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא השביל זה. ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו. ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו', ע"ב)

מעשה צדיקים גדולים
ממעשה שמים וארץ
דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו (תהלים צ"ב) ויבשת ידיו יצרו. ידו כתיב. והכתיב יצרו. אמר רבי נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב (שם ח') כי אראה שמך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת (כתובות ה', א')

א"ר יוחנן עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הארצות כדכתיב אשדוד ובנותיה מהו כאהלי קדר מה אהלים של ישמעאלים כעורים מבחוץ ונאים מבפנים כך הם ת"ח אע"פ שהן נראים כעורים בעוה"ז הם מלאים מבפנים מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות אי מה אהליהם של ישמעאלים מטלטלין ממקום למקום יכול אף ישראל יטלטלו תלמוד לומר כיריעות שלמה כיריעה של מי שאמר והיה העולם שמשעה שמתחן כאהל לא זזו ממקומן אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להם תכבוסת יכול אף ישראל כן (מדרש רבה, שמות, פרשה כג, פסקה י')


חכמת הקבלה - שער הגלגולים
מאת המקובל האר"י, רבי יצחק לוריא
אשר חיבר הרב הגדול האלוקי מוהר"ר חיים ויטאל זכר צדיק לברכה, כפי מה שקיבל מפי רבו המקובל האלוקי הרב הקדוש רבינו יצחק לוריא אשכנזי זיע"ע אשר דיבר בקדשו כפי הקבלה האמיתית שקיבל מפי אליהו ז"ל
בהוצאת ישיבת "אור חוזר ללימודי הנגלה והנסתר" - שנת תשמ"א

הקדמה ד
"והנה המדרגה הראשונה, היא נקראת נשמה חדשה לגמרי, ולכן כאשר תרד נשמה זו בעה"ז בגוף איזה נפש כשנולד, עליו רמזו רז"ל, בריש פרשת משפטים דף צ"ד ע"ב, וז"ל, ת"ח זכה יתיר וכו'. כי באותה הפעם הא' שבא לעולם, יכול להשיג מנפש דעשיה, עד נשמה לנשמה של אצילות, מדרגה אחר מדרגה, כמ"ש זכה יתיר וכו'. וכל זה בקלות גדול, שלא ע"י טורח מרובה, וכבר נתבאר למעלה בענין זו המדרגה הא'.
"אבל אם בפעם ההיא חטא ופגם, וימות, ויצטרך לחזור בעולם, הנה אז יקרא מגולגל וישן, וכבר נתבאר למעלה, כי הנפש בא לו בעת שנולד, והרוח א"א לבוא עד י"ג שנים ויום אחד, והנשמה מבן כ' שנה ואילך. ועד"ז הולך וגבה מאוד כפי מעשיו, עד שיכול להשיג ר"ן דאצילות, כפי מדרגת שנותיו. ("חכמת הקבלה", שער הגלגולים, ישיבת "אור חוזר", תשמ"א, עמ' כח)

"בעניין הגלגול, ויבאר בו ענין גלגול כפול מה ענינו, וז"ל, עוד יש שני חלוקים אחרים בעניין הגלגול לבדו: האחד הוא, כי מי שבפעם אחד החדשה שבה בעה"ז, זכה והשיג נר"ן [נפש, רוח ונשמה], ואח"כ חטא ופגם אותם, הנה האיש הזה כאשר יחזור להתגלגל לתקן, לא יוכל להשיג בגלגול ההוא נר"ן ביחד, אם לא על דבר התקנה שנתבארה לעיל, שיאמר בשכבו על מיטתו, פסוק נפשי אויתיך בלילה וכו'. והשני הוא, כי מי שבפעם הראשונה החדשה, לא זכה אלא אל הנפש בלבד, וחטא ופגם אותה, הנה כשיתגלגל, יוכל להשיג נר"ן בגלגול ההוא עצמו, כיון שמתחלה לא נפגמו הרוח והנשמה, יכולים עתה לבא עם הנפש אחר שנתקנה, כאלו היה בפעם הראשונה החדשה, שנאמר בה אז זכה יתיר וכו' כנז"ל, משא"כ [מאשר אחר-כך] כאשר בתחילה באו כולם ונפגמו כולם, כי אז איך תהיה נפש המתוקנת מרכבה אל הרוח הנפגם, וכן בענין הנשמה. ואמנם כאשר לא פגם בראשונה רק את הנפש, יכולים לבוא שלשתם אח"כ בגלגול כנזכר. 

והנה צריכים אנו לידע, כאשר האדם זכה לנפש רוח ונשמה, ואח"כ פגם אותם, והנה נתבאר שכשחוזר בגלגול, אין שלשתם באים יחד, רק כל אחד מהם בגלגול בפני עצמו, והנה צריך לידע מה יהיה משפט הנפש והרוח והנשמה האלו, דע, כי כאשר הנפש נתגלגלה בגוף אחר להתקן, ונתקנה, ואז אין הרוח יכול ליכנס שם כנזכר, כי איך יתלבש רוח פגום בתוך נפש מתוקנת. ואם נאמר שיתלבש הרוח הנפגם בנפש קודם שנתקנה, גם זה אי אפשר, כי אין הרוח נכנס, עד תשלום תקון הנפש, שהיא למטה ממדרגתו. ואמנם צריך שהרוח ההוא יהא בגלגול אחר לבדו, מורכב על נפש הגר תמורת נפשו, ושם נתקן. וכן עד"ז באה הנשמה בגוף אחד לבדה, מורכבת על נפש הגר. וז"ס מ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ח ע"ב [שער מאמרי רשב"י זיע"א משפטים דף צ"א ט,א ד"ה שם דף צ"ח. לעיל דף י"ג בהגהות ומ"מ סימן ד'], דפגעי נשמתין בנפשי דגיורי וזכו בה וכו', כי הרוח לבדו, או הנשמה לבדה, אינם יכולים להתלבש בגוף


בין אדם לחברו – דת התרבות של היהודים
במעשה-חסד הפיק אבא-אומנא רצון בוראו

ה-3 שאין עולין מגהנום
כל היורדים לגהנום עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין. ואלו הם, הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים והמכנה שם רע לחברו. מכנה היינו אף על גב דדש ביה בשמיה (בבא מציעה, נ"ח עב)

נתמנה אדם בראש
כל טורח הצבור עליו
"בני אם ערבת לרעך אמר רבי נחמיה נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הצבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך.           (מדרש רבה, שמות פרשה כז, פסקה ט)

 "אבא-אמנא היה בא לו שלום מישיבה של מעלה בכל-יום, ולאביי כל-יום ערב-שבת, ולרבא כל-ערב יום-כפורים. חלשה דעתו של אביי משום אבא-אמנא, אמרו לו: אי-אתה יכול לעשות כמעשיו של אבא-אמנא.
"ומה היו מעשיו של אבא-אמנא? כשהיה מקיז דם היתה לו כסות שיש בה קרן, שהיתה קרועה ככוסלת, וכשהיתה אישה באה לפניו היה מלבישה את הכסות, כדי שלא יסתכל בה. והיה לו מקום צנוע מבחוץ להטיל בו פשיטין [פרוטות] שקבל; מי שיש-לו מטיל בו, ומי שאין לו בא ויושב ואינו מתבייש; וכשהיה רואה אדם שאין בידו, היה נותן לו פשיטין לאחר שעמד ואומר לו: לך הברא עצמך.
"יום אחד שלח לו אביי שני תלמידי-חכמים לבדקו. הושיבם והאכילם והשקם והציע להם מצעות בלילה. בבקר כרכום ונטלום ועמדו ויצאו להם לשוק. ומצאם [אבא-אמנא]. אמרו לו: ישומם [יעריכם] מר, כמה הם שוים, אמר להם: כך וכך. אמרו לו: ושמא שוים יותר? אמר להם: בכך לקחתים. אמרו לו: שלך הם וממך נטלנום.
"אמרו לו: בבקשה ממך, במה חשדתנו? אמר להם: אמרתי, שמא פדיון שבוים נזדמן להם לחכמים ונתבישו לומר לי. אמרו לו: עכשו יטול מר את-שלו. אמר להם: מאותה שעה הסחתים מדעתי לצדקה. (תענית, כ"א-כ"ב)

חובת הציבור כלפי יתומים
יתום ויתומה שבאו להינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אישה מרובה משל איש. תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אישה שנאמר (דברים ט"ו) ונותנים לו די מחסורו אשר יחסר לו. די מחסורו זה הבית, זה מטה ושלחן. לו זו אישה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. תנו רבנן די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה להעשירו. אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלושה מילין (כתובות ס"ז, א')

"למדה תורה דרך-ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר-כך ישא אישה  (סוטה מד)

"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן-האש ואל ילבין פני חברו ברבים  (ברכות מג)

"אמר ר' חיא בר אמי בשם עלא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא-שמים, שהרי אצל ירא-שמים נאמר: 'אשרי-איש ירא את-יי', ואילו אצל נהנה מיגיעו נאמר: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' - אשריך בעולם-הזה וטוב לך בעולם-הבא (ברכות ח)

אחד, אלא ע"י נפש, ולכן לוקחים תמורתה את נפש הגר, ועל ידה נתקנים. ("חכמת הקבלה", שער הגלגולים, ישיבת "אור חוזר", תשמ"א, עמ' ' כ')

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות