טקסט מאסטר (1)

רשמי נוסעים יהודים מארצות הנוצרים בפלסטין (ב)

 

23.12.2016

 

אגרת ר' יצחק בן ר' מאיר לטיף מירושלים, לערך ר"מ – רמ"א (1480-1485), עולה מאיטליה;

בשר בהמותינו הכשרות,

חפצים  הערבים לקנות

 

"... הערבים שלמים הם אתנו, לא יכו לעולם ולא יבזו על הרוב. הרווח מצומצם לגרים כמונו, וההוצאה מעוטה ג"כ. באמונה בשר בהמותינו הכשרות, חפצים בהם הערבים לקנות, עד שפעמים רבות יחדלו היהודים לקנות מפני דרך-ארץ, בעלי האמנות מתפרנסים בטוב ויש מהן מתעשרים. - -

 

"... אמנות יהיה מובחר מחבירו אלא הפרקמטיא, ומתעשרים עמים בה, ונושאים ונותנים בכפרים ובכרכים ובדמשק ושבים לבתיהם לשלום, כי הדרכים בטוחים מאוד. ואני וביתי לבד באנו מיפו לירושלים עם זקן בן שבעים, ופוגעים בערביים הרבה ומשיבין שלום לשואליו. - -

 

"... הנה נשארה בירושלים פליטה עם עני ודל חוסים בשם ה' ומתפללין תמיד, כמו ק"ן ועוד [150+] בעלי בתים, ...

(ר' יצחק בן ר' מאיר לטיף, "אגרות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 97)

 

 

 

מסעות משולם מוולטרה (1481);

מכס באלכסנדריה:

יהודים 1% - גוים 10%

 

"בו ביום ירדתי באלכסנדריה, - - וכשהגענו לשער ביקשו אותנו ומצאו עלינו המעות שלנו, אף כי היו תחת כפות רגלינו, ולקחו לי עשרה למאה, ואחרי-כן חזרו לי ט' למאה, בהיות כי היהודים אינם פורעים אלא אחד למאה, אף כי ימצאו אותם עליך שלא הגדת להם, ואינם פורעים פרוטה עבור כל הסחורות, אבל הגויים פורעים י' למאה. - -

 

"... כל האנשים רוכבים על חמורים ועל פרדות, כי אינו רשאי שום אדם אפילו ישמעאלי לרכוב על סוס אלא הממלוקי לבדם… הישמעאלים נמשלו כגמלים, כמו הגמל כך הם הולכים בלי מנעלים! הגמל רובץ ואוכל על הארץ כך הם רובצים ואוכלים על הארץ בלי מפה, אלא על עור אחד אדום; הגמל ישן עם האוכף שלו כך הם ישנים ורובצים על רגליהם ועל הבגדים שלהם ואינם מפשיטים הבגדים מעליהם בלילה מעולם.

 

"היהודים עושים כמו הישמעלים בכל ארצות ומדינות הסולטאנו, ואין להם לא מטה ולא שולחן ולא כסא ולא מנורה אלא אוכלים ושותים וישנים על הארץ תמיד, וכל מעשיהם בארץ ובהסבה. ("אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטין, עמ' 89)  (משולם מוולטרה, "מסעות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 118)

 

 

 

קפריסין כובשת  את אלכסנדריה

ויהודים אינם מחוייבים בתשלום

 

"והסבה כי אלכסנדריה חרבה כולה, היא כי קם עליה מלך ציפורי (קפריסין) למלחמה ותפש אותה ומלך עליה ג' ימים, והסולטן מלך מצרים נלחם בו והרס ושרף העיר ותפש מלך ציפורי חי, - -

" יש באלכסנדריה כמו ששים בעלי בתים יהודים, ואין בהם שום קראי ולא שומרוני, ומנהגם כמנהג הישמעלים במלבוש, ויושבים בבית-הכנסת על הארץ - - ויש יהודים שזוכרים שבימיהם היו שם ארבעת אלפים בעלי בתים, ועתה נתמעטו. - -

 

"באלכסנדריה פורעים כל הגוים י"ג דוקטים זהב לכל אחד אשר יכנס בעיר, ואין יכול לצאת אם לא יפרע, והיהודים אינם פורעים מאומה, רק צריך לבקש רשות מהאמיר... 

(משולם מוולטרה, "מסעות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 121/3)

 

 

קאהיר גדולה מרומא, ויניציא,

מילאנו, פדובה ופירנצה ביחד

 

"ראיתי את קהיר ודרשתי אחרי האנשים לדעת מעשיהם, ובי נשבעתי כי אם יהיה אפשר לשים את הערים רומא, ויניציא, מילאנו, פדובה, פירנצה ביחד עם עוד ארבע ערים אחרות לא יגיעו כולן לסך העושר ומספר העם לחצי קהיר, וזהו ודאי. כי קהיר נחלקת לכ"ד רובעים ביחד עם קהיר הישנה  (פוסטאס)...  (משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטין, עמ' 91)

 

 

"... אלחניקה עיר גדולה, היא רפידים. רחוקה ממצרים שני מילין, ושם עשרים בעלי בתים יהודים. שם המתינה ארחת ישמעאלים תוגרמים כדי ללכת עמנו. בו ביום באנו אל עיר בילביס היא גושן. ושם שלשה בעלי-בתים יהודים נכבדים ובעלי-מלאכה, והכינו לנו מטה ושולחן וכסא ומנורה בבית ההקדש (אכסנאי לאורחים עניים) סמוך לבית-הכנסת. יהודי אחד נכבד ר' מלמד הכהן הביא אותי ואת חברי ביום השבת לאכול עמהם.     (משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 95)

 

 

"עזה היא ארץ טובה ופירותיה משובחים. ויש בה עם רב כחול אשר על שפת הים, וכמו חמשים-ששים בעלי בתים יהודים בעלי מלאכות, ויש להם בית-כנסת יפה אך קטן, וכרמים ושדות ובתים, וכבר התחילו לעשות היין החדש, וכיבדו אותנו ביותר ובפרט ר' משה בר-יהודה ספרדי והוא כבד פה מעט, ור' מאיר ספרדי צורף והוא חותן ר' משה דווילה מארינה ריאלה. היהודים יושבים ברום ההר. יש גם ארבעה בעלי בתים שומרונים והם יושבים בשפוע ההר.

 

"... ואם תשאלני מה מנהגם ומה לעשות? צריך אתה כשתגיע במקומות ההם תיכף לחלוץ מנעליך ולישב על הארץ ורגליך כפופות תחתיך ושלא תוציא רגליך חוצה , ולאכול על הארץ ואם יפול פרורים מן הלחם תלקט אותם ולא תאכל עד שתשים הלחם על ראשך וליתן אל המסובים, מעט מכל מה  שתאכל אפילו שאינם אוכלים עמך. ולא תפשיט מעולם הבגדים מעליך ובהם תישן בלילה. ואם נותנים לך דבר אכילה תושיט ידך לקחתו עם מעט הכנעה. וכשתלך לצרכיך השמר שלא תגביה את בגדיך, גם כשתעשה מי-רגלים תכפוף את עצמך עד שתהיה עם האבר סמוך לארץ שלש אצבעות ועשה צרכיך. והזהר שלא תפול טפה אחת על הרגלים ועל הבגדים כי אז טמא אתה [תצטרך לטבול במים]. ואחר שתעשה צרכיך תקח אבן לקנח פי האבר [בהעדר מים] או שתרחוץ אותו במים תיכף.

 

כלם אוכלים מכלי אחד,

והעבדים עם האדונים שוים,

 

"לא תלך לבית שום אדם אם לא תשב ורגליך כפופות תחתיך. ואפילו שאין לך אלא פת לחם אחת וכוס יין ויבוא אחר ויקחנו ויאכל וישתה, תניח לו לעשות כן, כי אף מלפני מלכים יקחו ואין להשיב ולדבר דבר. ומנהגם כשהם הולכים לאכול יושבים בעגול וכלם אוכלים מכלי אחד, והעבדים עם האדונים שוים, ומשימים הידים בתוך הקערה ואינם משימים לפניהם לא מפה ולא סכין ולא מלח, ואינם מקנחים ידיהם לעולם, אלא לאחר אכילה רוחצים את ידיהם עד חצי הזרוע. ויש שמקנחים את ידיהם בעפר דק והוא ריחני מאד, וקורין אותו בלשון ישמעאל ריחנייא.

 

"מנהגם שלא לתת מספוא לחמורים ולא שום דבר לשתות רק כל בני החבורה יחד, בהיות כי עון גדול בדתם שהסוסים או החמורים האחרים יראו אחד מהם אוכל ומצטערים את שאינם אוכלים, וזה צער בעלי חיים.  ( משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 97)

 

ונותנים לחם בחרדל, ועגל רך

כאשר נתן אברהם למלאכים

 

"חברון – וראיתי מערת המכפלה שהיא בטבור הארץ, והישמעאלים מכבדים המקום במאד מאד ונותנים י"ג אלפים לחמים בכל יום לעניים לכבוד אברהם יצחק ויעקב, ונותנים לחם בחרדל, ועגל רך וטוב, כאשר נתן אברהם למלאכים, וזה תדיר בכל יום לא יחסר. ושם דרים כמו שמונים בעלי-בתים יהודים ולא יותר. שמעתי גם כן כי יש להמערה הכנסה מהקרקעות, כרמים וזיתים ובתים אשר לא יספרו מרוב שנותנים הישמעאלים בעד המתים שלהם לכפרת נפשם, ומעות מהתושבים יותר מחמש מאות אלפים דוקטי זהב בכל שנה.

 

ומתפללים שם היהודים והישמעאלים

 

"הלכנו לבית לחם ועל אם הדרך מצאנו את קבורת רחל, והיא מצבה גבוה מאבנים, והישמעאלים עשו למעלה מקבורתה ארבעה עמודים וכיפה למעלה, ומכבדים אותה ומתפללים שם היהודים והישמעאלים. ובו ביום הגענו לירושלים עיר הקודש לשלום.   (ר' משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 98/9)

 

 

"... והנה ירושלים אין לה חומות אלא מעט מן הצד, ואף כי חרבה כולה, יש בה עשרת אלפים בעלי בתים ישמעאלים וכמו מאתים וחמשים יהודים. - - בשולי בית קודש-הקדשים יש מקום גבוה שתי אמות וחצי, ושם באר מים חיים ואצלו בנויה הכיפה, והישמעאלים אינם נכנסים בו אם לא יעשו טבילה חמש פעמים, וכן אינם נגשים אל אשה שלושה ימים מקודם. ושם שמשים ישמעאלים שעומדים בטהרה לרוב. ובתוכה מדליקין שבעה נרות. העוברים על קבורת אבשלום גם הישמעאלים זורקין אבן על קבורתו בעבור שמרד באביו, ויש בשוליו גל אבנים גדול מאד ובכל שנה מסירים אותו.

 

"לצד דרום הר ציון היא עיר דוד, ולמעלה סמוך לקבורת דוד יש כנסיה של גוים סן פרנציסקו. ומקום קבורת דוד הוא בית בנוי ויש לו פתח גדול של ברזל והישמעאלים מחזיקים המפתח ומכבדים המקום ומתפללים שם.  (משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 100)

 

 

 

אלף איש ממצרים, סוריה ובבל

לעליה על קבר שמואל הנביא

 

"... הרמה מקום אדוננו שמואל הנביא ושם קבורתו ע"ה וקבורת אלקנה אביו וחנה אמו ושני בניו, ולשם מתקבצים היהודים בכל שנה ושנה ובאים גם מחוץ-לארץ, מבבל, מארם-צובא ומחמת ומעזה ומדמשק ומצרים ומשאר מקומות עד שהחיצונים לבדם הם יותר מאלף איש שבאים שם בכל שנה, בכ"ה לאייר, לקונן ולהתפלל במערה ההיא, ובהיות כי גם הישמעאלים מכבדים כל אלו המקומות ויש להם קבלה עליהם כמונו, והם אומרים ליהודים: למה לא תלכו לקבר הצדיק פלוני או לקבר הנביא שמו כך. ואלו הקברים בקשו הישמעאלים כמה פעמים שיהיו סגורים ולהחזיק אותם בקדושה תחת ידם, וה' הפיר עצתם - -

 

"... והישמעאלים וגם היהודים מהמקום הזה חזירים באכילתם כי כולם אוכלים עם האצבעות, בלי מפה, כמו שעושים המצרים, אבל במלבושיהם הם נקיים,  וכל האנשים ונשים וטף יהודים כמו ישמעאלים מתנהגים במדות האלו וישינים לבושים בבגדיהם. ואלה המנהגים מתפשטים בכל מלכות הסולטאנו לא בירושלים בלבד.

 

"אנכי הייתי חולה בירושלים ביום שהגעתי שם עד צאתי ללכת לדמשק, והגעתי לשערי מות, לולי רחמי ה', כי יהודי אשכנזי הנקרא ר' יעקב קולווראני הוא ואשתו וחמותו עשו לי כל הצורך למנהגנו (בענייני אכילה), אף כי עומד הייתי בבית הנכבד הויצי נגיד, במצוות הנגיד ממצרים, מכל מקום לא יכולתי לאכול וליהנות מבישוליהם כי משונים הם לאנשים שלנו וזרים לאיש הבריא כל שכן לחולה כמוני.   

(משולם מוולטרה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 101)

 

 

 

נכבדים ומשכילים בירושלים -

ר' דמונטנייא  ור' שלמון ה"אשכנזים"

 

"... היהודים הנכבדים הם אלו: ר' יוסף דמונטנייא אשכנזי והוא הפרנס, ר' יעקב בכמ"ר משה קוצי נגיד, חכם עמרם צדקיה בכמ"ר עובדיה, שמואל רכבס בכמ"ר מרדכי, חלפתן רכבס בכמ"ר יעקב, יוסף בכמ"ר עובדיה, אברהם בכמ"ר נתן, שמואל ב"ר יוסף, עובדיה ב"ר שמואל – אלו הם הדיינים והישישים מירושלים, והמשכילים שבהם הם ר' שלמון אשכנזי והוא רב, ר' נתן הוא רב, ושלושה או ארבעה רבנים אחרים, והשופטים הם אלו: שיך משה (ר"ל שופט), שיך שמואל, שיך חלפא, שיך שבליאנו, שיך נסים. וכל אלו הולכים בכל שנה ושנה וכל הקהל אחריהם על הר ציון ביום תשעה באב לקונן ולבכות, ...

 

ידעתי שהם כלם אשכנזים וצרפתים רשעים

 

"... ויפו הוא מקום חרוב כולו והוא על הים, ושם מגדל לשומר הים, ושם מצאנו הנייפו מירושלים והתורגמן מהמלך שדר בירושלים שבאו ביום השבת, ועבר הנייפו עם אחוזת מרעיו כארבע מאות איש ועם חבורת עולי רגל שהלכו לקבר ישו בירושלים, ולמען הכנס אל המקום הנזכר פורעים י"ד דוקטי לגולגולת, ועל כן מחוייבים לעשות להם חבורה למען ילכו בטוחים מהארבני או אחרים. ובו ביום נכנסנו בדוגיה, ובעל הדוגיה שמו אגוסטיני קמנטרינו והעלים מאנשי הפלגריני כי אנכי וחברי עברים, אף האמינו כלם כי אנחנו חוים סוחרים, ואנכי בהיות כי ידעתי שהם כלם אשכנזים וצרפתים רשעים וכלם היו גבורים שרים ואדונים, על כן עשיתי להם הנאות לרוב למען לא יעזו להרע לי.  (משולם מוולטירה, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 101/2)

 

 

מכתבי מסע לרבי עובדיה מברטנורא מא"י (1487-8);

בעלי מלאכות חרשי נחשת וברזל,

ובזוים בעיני הגוים,

 

"... ופלירמו היא עיר גדולה וראש מלכות סיציליא, ובה בעלי בתים מן היהודים כשמונה מאות וחמשים, כלם מקובצים ברחוב אחד במיטב הארץ. והם בעלי מלאכות חרשי נחשת וברזל ונושאי סבל וכל עבודה בשדה, ובזוים בעיני הגוים, להיות כלם [לובשים בגדים] קרועים ומזוהמים, וכרוחב דינר זהב (חתיכת) בגד אדום צריכים לשאת על לבם לסימן. ואנגריא (מס עובד) של המלך כבדה עליהם. כי מוכרחים הם ללכת לעבודת המלך לכל מקום אשר תתחדש שם עבודה, כגון משיכת הדוגיאות ליבשה ועשיית הסוללות או זולת זה.  

(ר' עובדיה מברטנורה, "ספר אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 108)

 

 

ברודוס - לא ישחטו בשר

ולא יקנו יין מרשעת היוונים

 

"... נכבדי קהל רודוס הקבילו פנינו בשמחה, כי ר' משולם אשר היה עמנו היה אחיו של ר' נתן הרופא שהוא גדול ליהודים ברודוס. בתי היהודים ברודוס נשמות ונהרסות, אשר הרס אותם מלך התוגר הראשון, והפילו החומה אשר סביב לרחוב היהודים. וכל בתי היהודים נהרסו. והיהודים אשר נשארו ברודוס מעטים מאד, ואין בה היום כי אם שנים ועשרים בעלי בתים, וכולם דלים ואביונים וחייהם חיי צער, רוב פרנסתם (מזונם) מירקות וזרעונים, ובשר ויין לא יבוא אל פיהם, כי לא ישחטו בשר ולא יקנו יין מרשעת היוונים היושבים בה. וכאשר יקנו מהם  דבר בשוק לא יגעו בידיהם בכל אשר להם. – לא ראיתי כיהודים אשר ברודוס – מקטן ועד גדול איש לא נעדר, כולם אנשי שכל ומביני מדע, צחי הלשון ובעלי מוסר ותרבות ודרך ארץ, ומכבדים את הבריות, כי גם העבדנים ועושי מלאכת הבורסקי אשר שם נקיים במלבושיהם ונאים בדיבורם. וכולם מגדלי בלורית ותארם כתואר בני מלך.

(ר' עובדיה מברטנורה, "ספר אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 110)

 

 

 

בכל לילה צריכים הנוצרים

להאסף ולהסגר בבתיהם

 

"...מרודוס באנו לאלכסנדריה בששה ימים. אלכסנדריה היא עיר גדולה מאד ומוקפת חומה והים סביב לה, וגם כי עתה השני שלישים שבה מדבר שממה ובתים גדולים מאין יושב, מראיתה מוכיח עליה שהיתה יפה ביותר, והחצרות הנושבות בה רצופות באבנים כעין המוזאיקה ואילנות של פרישים ותמרים באמצע… בכל לילה צריכים הנוצרים הנמצאים בעיר להאסף ולהסגר בבתיהם וסוגרים הישמעאלים בעדם מבחוץ, וכל בוקר פותחים להם. וכן בכל יום הששי מחצות היום עד עת הערב שמתקבצים הישמעאלים בבית תפלתם, צריכים הנוצרים להיות מוסגרים בביתם, והנוצרי אשר ימצא בעת ההיא בחוץ דמו בראשו. ובאלכסנדריה היה איש יהודי שנדר ללכת לירושלים לחוג שם את חג המצות הוא ואשתו ושני בניו, וארחתי לחבורה עמו.  

(ר' עובדיה מברטנורה, "ספר אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 112)

 

 

במצרים - אין מספר לגרים

הנמצאים בה מכל הגויים

 

"היהודים בקהיר היום כשבע מאות בעלי בתים יהודים, חמשים מהם שומרונים הנקראים כותים, ומאה וחמשים קראים, והשאר כולם רבנים… ויש במצרים היו כחמשים בעלי-בתים מן האנוסים אשר היו בספרד, כולם בעלי תשובה ורובם עניים אשר עזבו את בתיהם ואת עשרם ואת אבותיהם שהיו שומרים את דתי הגוים, והם באו לחסות תחת כנפי השכינה. ויש מן היהודים במצרים שולחנים ובעלי סחורה במשא ומתן… ואין מספר לגרים הנמצאים בה מכל הגויים ומכל הלשונות, והולכים בה בלילה וביום, ובכל הרחובות והשווקים אבוקות דולקות בלילה והאנשים ישנים בלילה על הארץ על פני החנויות והדרכים בכל אשר יחפוצו.   (ר' עובדיה מברטנורה, "ספר אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 114)

 

 

אימה יתרה נוהגים הישמעאלים

בקברי האבות בחברון

 

"... ובעזה היום כשבעים בעלי בתים רבנים ושני ב"ב שומרונים. ויש היום רב אשכנזי נקרא ר' משה מפראגה, אשר ברח מירושלים (מחמת הזקנים) והביאני אל ביתו בעל כרחי והייתי עמו כל הארבעה ימים אשר ישבתי בעזה, וביום השבת באו כל הפרנסים לסעוד עמנו והביאו אשישי ענבים ופירות כמנהגם, ושתינו שבעה או שמונה כוסות קודם אכילה והיינו שמחים.

 

"באנו לחברון והיא עיר קטנה בצלעי ההר והישמעאלים יקראו לה אל-ח'ליל, הייתי במערת המכפלה ויש עליה בנין גדול של כנסת ישמעאלים, וכבוד גדול ואימה יתרה נוהגים הישמעאלים במקום ההוא. ובאים מכל מלכות ישמעאל להשתטח שם, ובתוך המערה לא יכנס שם לא יהודי ולא ישמעאלי, אבל עומדים הישמעאלים למעלה ודרך ארובה משלשלים למטה אבוקות דולקות שמדליקין שם תמיד בתוך המערה.

 

"והבאים להשתטח שם מישמעאלים מתנדבים מעות ומשליכים בתוך המערה דרך הארובה ההיא, וכאשר ירצו לקחת המעות משלשלים בחבלים נער מהול אל תוך המערה ולוקח המעות. ובתי חברון ושדותיהם ומגרשיהם שייכים למערת המכפלה, ומהכנסותיהם מחלקים בכל יום לחם ונזיד עדשים או תבשיל אחר של קטניות לעניים בין ישמעאלים בין ישראלים ובין ערלים לכבודו של אברהם אבינו. וחברון ארץ הרים וכרמים וזיתים הרבה, ובה היום כעשרים בעלי-בתים כולם רבנים, מחציתם הם מזרע האנוסים אשר מקרוב באו ...  

(ר' עובדיה מברטנורה, "ספר אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 116)

 

 

בירושלים בא לקראתי אשכנזי

דה קולונמנו (קולימבאני) [!!]

 

ובאנו עד שערי ירושלים ונכנסנו בה. שם בא לקראתי אשכנזי אחד אשר נתגדל באיטליא שמו יעקב דס קולונמנו (קולימבאני) והביאני אל ביתו. וירושלים רובה חרבה ושממה, ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב, והעם אשר בה  כפי אשר ספרו, כארבעת אלפים ב"ב [בעלי בתים] ומן היהודים נשארו בה היום שבעים ב"ב מדלת העם אשר אין להם מחיה, וכמעט לא נשאר איש שלא יחסר לחמו, ואשר ימצא לו לחם לשנה אחת נקרא עשיר במקום הזה. ולעת כזאת יש בתוכה אלמנות רבות וזקנות וגלמודות אשכנזיות, ספרדיות ומשאר לשונות, שבע נשים כנגד איש אחד. - -

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות