רשמי נוסעים יהודים מארצות הנוצרים בפלסטין - א

 

21.12.2016

 

רשמי נוסעים יהודים מארצות הנוצרים בפלסטין (א)

 

בפוסטים קודמים הצגנו את דת-התרבות היהודית, של יהודי האסלאם וה"ספרדים", שהעמידה את האדם, גם האחר והזר בראש ההתעניינות והעשייה שלה. ראינו יהודים מתחרים ביניהם לחטוף מעשי חסד, ועשירים מייסדים באמצעיהם בתי-ספר, בתי-חולים, מוסדות השכלה, וגם ישיבות, בתי-כנסת ובית חולים לכול כוללי ה"אשכנזים" בפלסטין. הפוסטים הבאים יעסקו בתרבותם ודתם של יהודים מהמזרח הרוסי במולדתם ובפלסטין.  נפתח ברשמי נוסעים יהודים מארצות הנוצרים מביקורם בפלסטין וארצות ערב;

 

 

מסעות ר' בנימין מטודילה 1165-1178;

היוונים משליכין המים המטונפים

בחוצות היהודים לפני פתחי ביתם

 

"... מדינת קושטנדינה הגדולה היא בירת המלכות לכל ארץ יוון, חציה על הים וחציה על היבשה, וכל הסוחרים באים מארץ בבל וארץ שנער וארץ פרס, וכל מלכות ארץ מצרים וארץ כנען ומלכות רוסיא ואונגריה וספרד. והיא עיר הומיה, אין כמותה בכל הארצות חוץ מבגדאד, העיר הגדולה אשר לישמעלים. ושם שוכן האפיפיור של היוונים מפני שאינם נכנעים לדת האפיפיור של רומא.

"... המקום אשר דרים בו היהודים הוא פיירא. ושם כמו אלפים יהודים רבנים וכמו חמש מאות קראים. - - וביניהם אומנים של בגדי משי וסוחרים הרבה ועשירים גדולים. אבל אין מניחים שם ליהודי לרכוב על סוס, חוץ מר' שלמה המצרי שהוא רופא המלך, ועל ידיו מוצאין היהודים רווח גדול בגלותם, כי בגלות כבר הם יושבים. והשנאה רבה עליהם, והיוונים משליכין המים המטונפים של הבורסקין עובדי העורות בחוצות היהודים לפני פתחי ביתם ומלכלכין מגרש גיטו היהודים. כן שונאים היוונים את היהודים בין טוב ובין רע ומכבידין עולם עליהם, ומכין אותם בחוצות ומעבידים אותם בדרך...      (ר' ב. מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 22-3)

 

 

 

"מצור מהלך יום אחד לעכו, ושם נמל גדול, ושם כמו מאתים יהודים ובראשם ר' צדוק ור' יפת ברבי יונה. ומשם שלשה פרסאות לחיפה היא גת חפר על שפת הים. ומשם שש פרסאות לקיסריא, ושם כמו עשרה יהודים ומאתיים כותים, הם היהודים השומרונים. ומשם חצי יום ללוד, ושם יהודי אחד צובע. משם לשכם היושבת בין הר גריזים להר עבל, ובה כמו מאה אלף כותים השומרים תורת משה ע"ה לבדה וקורין להם שומרונים. משם שלוש פרסאות לירושלים, היא עיר קטנה ובצורה עם שלוש חומות ובה אנשים הרבה, וקורין להם הישמעלים יעקובינים וארמים ויוונים וג'וגים ופרנקים ומכל לשונות הגויים. ויש שם בית הצביעה ששוכרים אותו היהודים בכל שנה מהמלך. והם כמו מאתים.     (ר' ב. מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 25-6)

 

 

 

 

בא"י הנוצרית צבעים אחדים

וקברות הרבה

 

"מירושלים שתי פרסות לבית-לחם. ובבית-לחם שנים יהודים צובעים. על מערת המכפלה במה גדולה שקורין שאנט אברם דיברון, והיא היתה כנסת היהודים בימי הישמעלים ועשו הגויים שם ששה קברים על שם אברהם ושרה יצחק ורבקה יעקב ולאה, ואומרים לתועים שהם קברי האבות ונותנים להם ממון, אבל אם יבוא יהודי ויתן שכר לשוער, יפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מימי אבותינו וירד אדם למטה במדרגות ונר דולק בידו, - -

ומשם שלוש פרסאות לגבעת שאו או גבע בנימין, ואין שם יהודים. ומשם שלש פרסאות לבית נוב עיר הכוהנים, ושם שני יהודים צובעים. ומשם שלש פרסאות לרמלה, ושם כמו שלוש מאות יהודים. ומשם חמש פרסאות ליפו אשר על שפת הים, ושם יהודי אחד צובע. ומשם שלש (חמש) פרסאות ליבנה, ואין בה יהודים.  ומשם שתי פרסאות לאשדוד ואין בה יהודים. ומשם שתי פרסאות לאשקלון ובה כמו מאתים יהודים, וכמו ארבעים קראים, וכותים כמו שלוש מאות. ומשם מהלך יום ללוד. ומשם מהלך יום וחצי ליזרעאל, ושם יהודי אחד צובע. ומשם שלוש פרסאות לציפורי, ושם קברו של רבינו הקדוש ורבן גמליאל ורבי חייא שעלה מבבל ויונה בן אמתי, ויש שם עוד קברים הרבה. (ר' ב. מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 27-8)

 

בתדמור גבורי מלחמה -

נלחמים ועוזרים לשכניהם הישמעלים

 

"... דמשק היא תחילת ממשלת נור-אל-דין מלך התוגרמים הנקראים תורקיש. והיא עיר גדולה ויפה עד מאוד ומוקפת חומה. ויש בעיר כמו שלושת אלפים יהודים וביניהם תלמידי חכמים ועשירים, ושם ראשי הישיבות של ארץ-ישראל. ושם מן הקראים כמו מאתים ומן הכותים כמו ארבע מאות. וביניהם שלום אך אין מתחתנים אלו עם אלו. - -

 

"... בתדמור כמו אלפים יהודים גבורי מלחמה ונלחמים עם בני אדום ועם בני ערב שהם תחת ממשלת נור-אל-דין המלך, ועוזרים לשכניהם הישמעלים, ובראשם ר' יצחק היווני ור' נתן ברבי עוזיאל ז"ל.  - -

"רקא היא כלנא בתחלת ארץ שנער ובה כמו שבע מאות יהודים. ומשם שני ימים לחרן הקדמונה ובה כמו עשרים יהודים, ושם כנסת עזרא, ובאותו מקום שהיה שם ביתו של אברהם אבינו ע"ה אין עליו בנין, והישמעלים מכבדים אותו מקום ובאים שם להתפלל. ומשם שני ימים לנציבין, היא עיר גדולה ובה כמו אלף יהודים. ומשם שני ימים  לגזירה אבו עמר והיא אי בתוך נהר חדקל לרגלי הרי אררט. - - (ר' ב. מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 29-30)

 

 

 

חולה שיבוא שם יתפרנס

מממון המלך עד שיתרפא

 

"ומשם שני ימים לאל-מוצול היא אשור, ושם כמו שבעת אלפים יהודים ובראשם רבי זכאי הנשיא מזרע דוד המלך, ור' בורהאן אל מלך והוא חוזה בכוכבים למלך זון-אל-דין, אחיו של נור-אל-דין מלך דמשק. - - רחבה היא רחובות אשר על שפת הנהר פרת, ובה כמו אלפיים יהודים. ומשם שני ימים לאלינבר היא פומפדיתא אשר בנהרדעא ושם כמו שלושת אלפים יהודים. ומשם חמשה ימים לחדרה, ושם כמו חמשה עשר אלף יהודים. ומשם שני ימים לעוקברה היא המדינה אשר בנה יכניה המלך, ובה כמו עשרת אלפים יהודים, - -

 

כל חולה שיבוא שם יתפרנס

מממון המלך עד שיתרפא

 

"מעוקברה שני ימים לבגדאד, היא העיר הגדולה, ראש ממשלת כליפת אמיר אל-מואמנין אל-עבאסי ממשפחת מחמד הנביא שלהם. ויש לו ארמון בתוך בגדאד שלושה מילין ובתוך הארמון יער גדול מכל מיני אילנות שבעולם. ושם המלך הגדול אחמד, והוא אוהב ישראל מאוד, ולפניו משרתים רבים מישראל, והוא יודע בכל הלשונות ובקי בתורת ישראל, וקורא וכותב בלשון הקודש, ואינו רוצה ליהנות אלא מיגיע כפיו ועושה מחצלות וחותם חותמו בהן ומוכרים אותן שריו בשוק, ומדמיהן הוא אוכל ושותה. - -

"... [הכליף] איש טהור וחסיד, ועשה ארמון מעבר לנהר על שפת זרוע פרת, ובנה בו בתים גדולים ושווקים ופונדקאות לעניים החולים הבאים להתרפאות שם. וכל חולה שיבוא שם יתפרנס מממון המלך עד שיתרפא. - - בבגדאד יש כמו ארבעים אלף יהודים, והם יושבים בהשקט ובשלוה ובכבוד תחת המלך הגדול. וביניהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקים בתורה. והראש לכולם הוא ר' דניאל בן חסדאי ויש לו ספר היחס עד דוד המלך. היהודים קוראים לו אדוננו ראש הגולה והישמעלים קורין לו סיידנא בן דאוד, ויש לו שררה גדולה על כל קהלות ישראל תחת יד אמיר אל-מואמנין אדון הישמעלים. שכך צוה הנביא מחמד לתת לראש הגולה חותם שררה על כל קהלות ישראל הדרים תחת יד תורתו, וכך צוה שכל בר אינש ישמעלי או יהודי או מכל אומה שבממלכתו יקום לפניו ויתן לו שלום, וכל מי שלא יקום לפניו מלקין אותו מאה מכות.  (ר' בנימין מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 32)

 

 

פנו דרך לאדונינו בן דוד

 

"והולכים עם ראש הגולה פרשים מן הגוים ומן היהודים בכל יום חמישי, שהוא הולך לראות פני המלך הגדול, ומכריזין לפניו: פנו דרך לאדונינו בן דוד כראוי לו. והוא רוכב על סוס ולובש בגדי משי ורקמה ומצנפת גדולה על ראשו. ובא לפני המלך ומנשק את ידו והמלך יקום לפניו ויושיבהו על הכסא כנגדו, וכל מלכי הישמעלים הבאים לראות פני המלך כולם עומדים לפניו, כי כן ציווה הנביא מחמד לקיים הכתוב 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו'.

"וכל קהילות שנער ופרס וכראסן ושבא היא אלימן ודיאר בכר וכל ארץ ארם נהרים וארץ קוט וארץ אליאנים וארץ סיביריה וכל ארץ התוגרמים עם הרי אסיה וארץ גורגאן ועד שערי סמרקנד וארץ טיבת וארץ הודו ראש הגולה נותן רשות לכל הקהלות האלה לשים על כל קהל וקהל רב וחזן, והם באים אליו לקחת הסמיכה והרשות, ומביאין לו דורונות ומתנות מאפסי הארץ. ויש לו גנות ופרדסים בבבל ונחלות הרבה מאוד מנחלות אבותיו, -

 

"... ביום שעושה לו המלך הסמיכה על השררה מרכיבין אותו במרכבת המשנה אשר למלך ומביאין אותו מבית המלך הגדול לביתו בתופים ובמחולות, והוא עושה הסמיכה לראשי הישיבה. והיהודים שבמדינה הם תלמידי חכמים ועשירים גדולים, וכנסת גדולה של ראש הגולה היא בנין מעמודי שיש בכל מיני צבעים ומצופים בכסף וזהב, ובעמודים אותיות זהב מפסוקי תהלים. ושם לפני הארון מדרגות מאבני שיש כמו עשרה, ובמדרגה העליונה יושב ראש הגולה עם נשיאי בית דוד.

 

"בגדאד היא עיר גדולה כמו עשרים מילין בהקפת העיר והיא ארץ תמרים וגנות ופרדסים שאין כמוה בכל ארץ שנער, ובאים אליה בסחורה מכל הארצות. ובה אנשים חכמים פילוסופים יודעים בכל חכמה, ...   (ר' בנימין מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 33)

 

 

קבר יחזקאל כמקדש מעט לישראל

וכל בני ערב באים להתפלל

 

"מבגדאד לגהיאגן שני ימים, והיא עיר גדולה ובה כמו חמשת אלפים מישראל. ובתוכה כנסת גדולה של רבא - - ומשם חמשה מילין לחילה, ושם כמו עשרת אלפים מישראל, ובה ארבע כנסיות, אחת של ר' מאיר והוא קבור לפניה, וכנסת מר קשישא והוא קבור לפניה, וכנסת רב זעירא בר חייא, וכנסת רב מארי, ומתפללים שם יהודים בכל יום. ומשם שלוש פרסאות לכנסת יחזקאל הנביא ע"ה, ובמקום הכנסת כנגדו, ששים מגדלים ובין מגדל ומגדל כנסת ובחצר הכנסת התיבה ועליו כיפה גדולה ובנין.

"ואותו מקום מקודש כמקדש מעט לישראל, ובאים מארץ מרחק להתפלל מראש השנה עד יום הכיפורים, ועושים שם שמחה גדולה. גם ראש הגולה וראשי ישיבות באים שם מבגדאד וחונים על פני השדה כשני מילין. וגם בני גדולי ישמעאל באים שם להתפלל מרוב חיבתם ליחזקאל הנביא. וכל בני ערב באים שם להתפלל. וגם בשעת חירום אין אדם בעולם נוגע במקום קברו של יחזקאל לרעה לא בישמעאלים ולא ביהודים. (ר' ב. מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 34)

 

 

 

בתימן 300.000 יהודים -

גבורי מלחמה ועובדי אדמה

 

"- - ומשם דרך המדבר לארץ שבא הנקראת אל-ימן, ושם חונים היהודים הנקראים בני כיבר ואנשי תימא, ובעיר תימא ראש הממשלה שלהם, והיא עיר גדולה ויפה ומהלך ארצם ששה עשר יום בין ההרים. ואין עול גויים עליהם, והולכים לשלול שלל ולבוז בז לארץ מרחק עם בני ערב שכניהם ובעלי-בריתם. בין היהודים יש עובדי אדמה ובעלי מקנה וארצם רחבת ידיים. ונותנים מעשר מכל אשר להם לתלמידי חכמים ולעניי א"י ולפרושיהם אבלי ציון ואבלי ירושלים.

"- - ויש באל-ימן כמו ארבעים מדינות (ערים) ומאתים כפרים ומאה כרכים ומספר בני ישראל בכולן כמו שלוש מאות אלף. (ר' בנימין מטודילא, "ספר מסעות", יהודה דוד איזנשטיין, עמ' 35)

 

 

 

סבוב ר' פתחיה מריגנשפורק 1175-1185;

בירושלים, אין אלא ר' אברהם הצבע

 

"ר' פתחיה  בן ר' יעקב ואחיו של רבינו יצחק הלבן מבעלי התוספות, היה נוסע כעשר או חמש-עשרה שנה אחרי רבי בנימין מטודלא. כנראה נולד בריגנסבורג גרמניה, אך התישב בעיר פראג, ומשם התחיל נסיעותיו, ועבר בארצות פולין, רוסיא (קיוב), חצי האי קרים טרטריה, ארמיניה, מדי פרס ובבל, ארם נהרים, סוריה ,ארץ-ישראל וארץ יוון.

"בתיאורו של ר' פתחיה רב הדמיון, ההגזמה  והדגשת הבלתי שגרתי, שנמסר לו ממי ששמע,  - ולהלן:

 

"והלך לגליל העליון שעומד בהרים, ושם ניתאי הארבלי בארבל. והר געש גבוה מאוד ובו קבור עובדיה הנביא, ובאמצע ההר קבור יהושע בן-נון ואצלו כלב בן יפונה. ואצלם נובע מים טובים מן ההר, ובנוים היכלות נאים אצל הקברים, וכל בנין של ארץ-ישראל הוא של אבנים, ואצל היכל אחד ניכרת פסיעה אחת כאדם הפוסע בשלג, וזו היא שדרך בה המלאך, ונתגעשה ארץ-ישראל לאחר מות יהושע. - - [עמ' 55]

 

"והלך לירושלים, ואין שם אלא ר' אברהם הצבע, והוא נותן מס הרבה למלך שיניחו שם. והראו לר' פתחיה הר הזיתים, וראה שהמעזיבה היא רצפה גדולה שלוש אמות והיא רחבה, והיכל נאה שם שבנו הישמעאלים בימי קדם, כשהיתה ירושלים בידי הישמעאלים, - - (ר' פתחיה, "אוצר מסעות", יהודה דוד אייזנשטיין, עמ' 56)

 

 

 מסעות יהודה אלחריזי בא"י 1218 - מתוך ספר המקאמות "תחכמוני", שער 28, בקורו בירושלים;

'מיום לכדוה ישמעאלים, /

שכנוה ישראלים.' /

 

"אמרתי לו: 'מתי באו היהודים לעיר הזאת?', אמר לי: 'מיום לכדוה ישמעאלים, / שכנוה ישראלים.' / אמרתי: "ומדוע לא שכנוה בהיותה ביד הערלים?' / אמר: 'מפני שאמרו כי הרגנו אלהיהם / ועשינו חרפה להם; /  ואילו בתוכה מצאונו, / אזי חיים בלעונו: / - - - ויער אלהים את רוח מלך ישמעלים בשנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמשים ליצירה / ונחה עליו רוח עצה וגבורה / ויעל הוא וכל-חילו ממצרים / ויצר על-ירושלים. / ויתנה יי בידו, ויצו להעביר קול בכל-עיר / אל-כל-רב וצעיר / לאמור: דברו על-לב ירושלים / לבוא אליה כל-הרוצה מזרע אפרים / אשר ישאר מאשור וממצרים / והנדחים מקצה  השמים / ויתקבצו מכל-פאה אליה /  וחנו בגבולותיה.  ("מסעות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 67)

 

עליתו של ר' משה בן ר' נחמן (הרמב"ן) – 1267;

בירושלים איש יהודי נגש ונענה,

והוא צבע / ובוז ישבע, /

 

"ר' משה בן נחמן (הרמב"ן), מגדולי חכמי ישראל בימיו, נולד בעיר גירונה שבספרד בשנת 1194 ונפטר בא" בשנת 1270. לא"י עלה לעת זקנתו, והוא אז בן שבעים ושלש. – להלן קטע מאגרתו לבנו;

"- - היום הזה, ראיתי בך קדושה / חזות קשה, / מצאתי בתוכך איש יהודי נגש ונענה, והוא צבע / ובוז ישבע, / ואליו יאספו בביתו בין גדולים וקטנים אם ישלימו מנין / עדה, שאין לה ענין / לא מקנה וקנין, / עם עני ודל ורש ומסכן הלך ואביון. / ופרי הארץ לגאון ולתפארת, ופריה טובה / ותבואתה מרובה, / ועדיין היא זבת חלב ודבש ליושבים בה. / דמיתיך הורתי ליולדת שמת בנה בחיקה, והחלב בשדיה למכאובים / ותניק את גורי הכלבים. / ועם כל זה מאסו בך עוגבים / ושממו עליך אויבים, / ובמרחקים יזכרוך ויתפארו בעיר הקדושה / לאמר: לנו נתנה למורשה, / וכאשר יבואו אליך ומצאו כל מחמדי עין, / יברחו כמפני חרב ורודף אין, / ורבה העזובה / בקרב הארץ השמנה והחרבה / כי הם אינם הגונים לך' / וגם את אינך ראויה להם  / ...  (הרמב"ן, "מסעות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 76)

 

 

 

"כתב מסע", לר' יצחק בן אלפרא מעיר מלקה - 1411;

השמשים ישמעאלים

מדליקין נרות עליהם

 

"רמה בסביבות ירושלים – באים מסוריה וממצרים ומאלכסנדריה ומארץ בבל להשתחוות על קבר שמואל הנביא ע"ה ברמה שהיא קרובה מירושלים שני תחומי שבת, ויש שם רמה אחרת כנגדה שיש בה ישמעאלים ובכ"ח לאייר בלילה שהוא זמן פטירתו. והיינו בתמנת-סרח הנקראת בלשון ישמעאל כפר חנון [ושם קבורים] נון אבי יהושע ובנו יהושע וכלב בן יפונה, ועל כל אחד מהם בנין גדול, והשמשים ישמעאלים מדליקין נרות עליהם ופותחים [הדלתות] ליהודים, ואומרים שם שירות וסליחות. –   (בן אלפרא, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטין, עמ' 81)

 

 

"אגרת מסע", לר' אליהו מעיר פירארא, אשר כתב מירושלים לבני משפחתו בשנת 1435;

הישוב היהודי מתפרנס

מזיעת אפו כולם חמורים

 

"באתי פה בירושלים עיר הקודש ועדיין הייתי ברוב החולשה מצד העדר הבריאות ורוב היגון והאנחה ועודני באבלי וצערי. ונכבדי הקהל באו אלי ובקשו ממני לדרוש להם בבית-הכנסת הפרק במימוני כמנהגם, ומאז שתו עיניהם עלי והעמיסו עלי משא כבד להגיד שלש פעמים ביום, הפרק בבית הכנסת, וההלכה עם תוספות בבית-המדרש. - -

 

"... דבר [מגפה] גדול היה באלו הגלילות, במצרים ובדמשק ובירושלים. נפטרו  פה קרוב לתשעים נפשות ובדמשק חמש מאות נפשות, ועתה מקרוב המגיפה נעצרה. - - למען תדעון איך האנשים מתפרנסים במקום הזה: קצת בדרך הסחורה לישב [בחנויות] ולמכור, וקצת במלאכת הנגרים ובמלכת הבשמות ואינם בקיאים במלאכת המרקחות והשרופים ודברים אחרים הניאותים למלאכה רק לישב ולמכור דברים אלו. ואין צריך לאמר שאינם בקיאים בחכמת הרפואה שכולם חמורים. עוד מתעסקים רבים במלאכת הצורפות ובמלאכת הרצענים, וקצתם משתדלים במלאכת המשי, האנשים לקנות ולמכור והנשים בעצם המלאכה. היהודים יושבים למלאכתם אצל הישמעאלים ואינם מקנאים ולא מקנטרים להם כאשר ראיתי במקומות אחרים. ( ר' אליהו, "אוצר מסעות", יהודה דוד איזנשטין, עמ' 83)

 

 

אגרת יצחק צרפתי ליהודי אשכנז – 1452;

ועתה ישראל מה לך נרדם!

בואו ורשו את הארץ

 

"'ספרו לי כל התלאות אשר מצאו ומוצאים מר ממות את אחינו בני ישראל היושבים באשכנז והגזרות והקדושין (המרת הדת) והגרושין, הנעשים בכל יום ממקום למקום ומעיר לעיר ואין לדבר סוף… קול ענות אנכי שומע גוי עריץ על גוי אמונים יהפוך ידו כל היום… וי מביתא, וי מברא יוצאים עלינו באוכלוסין חדשים לבקרים, חקים ונמוסים, ומסימים עלינו… קול גדול ולא יסף, - - קול מלחמה במחנה ירשיע אל כל אשר יפנה, להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים… הנמצאים באדום וברומי – על כל רב-חובל להיות מקלקל ופטור במבעיר וחובל, כל יהודי אשר ימצא דרך ירושלים בירכתי הספינה להטילו אל הים. – על אלה אחי ורבותי, אלופי ומיודעי, אשכנזים וצרפתים בכל מקום שהם, הנה אני עבדכם ואחיכם הקטן  יצחק צרפתי, ואף כי משפחתי היא מצרפת, באשכנז נולדתי ויצקתי מים על-ידי רבותי רבני-אשכנז. - - ועתה אל תתעצלו ואל תתרשלו, שובה ישראל! קומה למנוחתך, ויפוצו אויביך מפניך! קול ענות גבורה… על הגורמים לנפשם חטאת שארית בני-ישראל, היושבים תחת בני –אירופא ולא תחת ישמעאל. ופה יושבים לבטח איש תחת תאנתו ותחת גפנו, וכמה מעלות טובות למקום הזה  וחן על יושביו, מה שאין כן במדינת אשכנז וכל סביבה. בכל עריהם לא ילבש היהודי ירוק ואדום… אם יהיה אדום יאדים גופו בדם, ואם יהיה ירק, ירק יירק בפניו, - - ועתה ישראל מה לך נרדם! בואו ורשו את הארץ אשר ה' נותן לכם… ובאו האובדים בארץ אשכנז והנדחים בארץ צרפת והשתחוו לה' בהר הקודש ירושלים'.

 

"כרוזו של יצחק צרפתי עורר באמת את לב יהודי רבים לצאת לארץ-ישראל ולטורקיה. אולם מנהיגי-הנוצרים לא השאירו להם אף את החופש המעט הזה, לתור להם מקום-מנוחה. אכן הם הפריעו בעד יציאת היהודים מארצם.  (צבי גרץ, "דברי ימי ישראל", כרך ה', עמ' 54)

 

צוו לחזור מא"י -

"אין מרחמים וצריך לעבוד"

 

"בודאי אין להתפלא אם במצב פוליטי שכזה לא היה אפשר להגדיל את העליה היהודית לא"י; להיפך: גם בין אלה שכבר היו שם, היו אחדים שהתחרטו על בואם שמה, ואף כאלה היו שצוו לבניהם אחריהם לחזור. כך נמצאת בענין זה בין תשובות מהר"ם מרוטנברג, שחי במאה השלש עשרה בדרום גרמניה, השאלה: 'אם שמע, למה צוו הגדולים לבניהם לחזור?' – והשיב: 'לפי שאין שם מרחמים כלל, וגם אין יכולים לעסוק בתורה מחמת שצריכים לטרוח אחר מזונות, וגם מתוך שאין שם תורה, אינם בקיאים בדקדוקי מצוות -  כמדומה שכך שמעתי מבניהם'.       (פרופ' שלמה קליין, "תולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל", "מצפה", עמ' 150)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות