האשכנזים והיהודים - מבחר מחקרים ומאמרים

שעת תרבות "רחוב היהודים" שירו של חיים נחמן ביאליק

 

 

 

במרחב הככר המוני המונים:     

                                       עבריות וחנויות, קבצנים אביונים.

הנשים הדלות תשבנה בטורים,

                                       מוקפות ירקות צבורים צבורים.

עריבות ודלתות סלסלות ותריסין

                                       ובתוכן פול, שום, צנון ובצלים וגריסין.

אף סלי תפוחים באושים נתעבים

                                       ממעוך ומשמוש של העוברים ושבים

בין אישות החיל על מחצלות של קנים  

                                       ראיתי בת שוע היפה מלפנים

בין שומים ובצלים יושבת בתווך –

                                      הוי אישה עבריה! בדם אריוך

ארוך דמעתי ממקור לב נגוע   

                                      הזאת היא בת שוע, זאת היא בת שוע?

זכרתי ילדותך ואני אז באיבי      

                                     ואראך ואתאו את יפיך בלבי.

ועתה נבלת בלא יומך, הפרח! -  

                                    איככה נהייתה זאת? אי זה הדרך?

מי עכר חייך, אומללה? - אך מה זאת 

                                   קול עולה באזני כקול דובר עזות?

 הקול קול השוטר הוא, נוטר הקרת,

                                   חוד אפו התאדם וחמתו בוערת.

הוא הקיץ בלב-רע מלא בושת   

                                  מיינו -  ויחש בגרונו יבושת!

ויזורר, ויקלל, ויגהר וירק:        

                                  הו, יהודיות ארורות! - ויצא כברק

ואחרי הברק קול רעם כגלגל,   

                                 תפוחים מושלכים, סל ירק מתגלגל...

נוס עדר אדני, הצילה סליך,     

                                  בא זאב אל דברך, 'גוי קטן' עליך!..

ואחרי הרעם צליל כסף, ואחר   

                                 ישת, ישכר ויתגל עד יעל השחר.

ואל מלא רחמים מתענג על כסאו 

                                קא-חיך אדוני למסת עם בריתו...

רבונו של עולם! מהא לחמא עניא

                               האצול אצלת גם יין לוניה

(כול כתבי חיים נחמן ביאליק, דביר, תשי"ג, עמ' שטז)

 

 

 

 

שלטון הקהל מחדיר ניכור והרגשת-מצור בלב  הילדים, ומגדלים דורות של מורעלי-נפש;

 

 מוחקים זכרם של ישראלי ספרדים

ו"הכיבושים"...! תוך כדי "עמידה על נפשם"

 

ב ספריית ארץ-ישראל לילדים בהוצאת "אמנות" והקק"ל, ו"בהסכמת מחלקת החינוך של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל", 1931, - מאת מ. חריזמן:

 

 

"לפני עשרים שנה עוד היה הישוב העברי בארץ-ישראל קטן מאוד, מעט היה מספר היהודים בערים. והמושבות העבריות - כמעט שלא עלה מספרן על מספר האצבעות של שתי הידיים. ורב היה המרחק ממושבה למושבה, ורבה מסביב השממה. ביום היו האיכרים עובדים את עבודתם בשדה, ובלילה היו מוכרחים לשמור על מושבתם מפני התנפלות שודדים. ויש שגם בעצם היום היה שומה עליהם לאחוז רובה ביד למען הגן על נפשם ועל רכושם מפני אויב.

 

"בעת ההיא עלתה לארץ-ישראל קבוצת יהודים מארץ תימן, כארבעים משפחה בערך, רובם צורפי כסף ומיעוטם בעלי מלאכה פשוטה. אלה ואלה עניים מרודים. לארץ-ישראל באו לעבוד את האדמה, אדמת הקודש, אשר זכרונה היה שעשועים להם כל ימי שבתם בארץ גלותם המרה - תימן.

 

"הם באו לארץ רזי גו, עיפים, רעבים וכמעט ערומים, רק כתונת-בד לבשרם, וטלית מצויצת על שכמם. עוד בעיניהם פחד הגלות. והיה בהביט איש על תימני ולא האמין, כי אדם חלש וצנום כזה יהא מסוגל לעבוד עבודת האדמה...

 

"אחרי שירדו מהאניה על החוף וחוננו בדמעות את עפר ארץ הקודש, נשלחו על ידי עסקני הישוב העברי החדש אל מושבה אחת עבריה, הסמוכה ליפו על מנת לסדר אותם שם בעבודה בפרדסים.          (מ. חריזמן: "מעשה ברועה ערבי", עמ' 3 והלאה)

 

 

 

"הסיפור ארוך ואין אף ישראלי ערבי או "ספרדי", ורק התימנים השוכנים ב"תל שפי" שבפאתי המדבר, כמצורעים מנודים, ואין קשר והידברות בין ה"מתיישבים" לבינם, ורק "עסקני הישוב העברי", שאפשרו להם להתגורר בסוכות קרשים ומחצלות, ו"כשבא הסתיו, ועמו הרוחות והגשמים, נעשו עד מהרה חייהם של התימנים קשים ומרים עד בלתי נשוא... הרוחות והגשמים היו מערערים את הצריפים, קורעים את המחצלות, ושבע ביום היו מוכרחים בעליהם לעמוד ולתקנם.. - -" ושנים של התדיינות עם הקרן קיימת, העומדת כסמכות ושלטון-על. והנוסח: "באה המשלחת לפני הקרן הקימת, הגידה לפניה את בקשתה, והקרן הקיימת ענתה ואמרה:". אך במקום "העמידה על הנפש" פוגשים במוצטפה, הנער הערבי, שבאחד משיטוטיו מצא את סוכות התימנים, ונכנס אליהם להתארח, כמו שנהוג בין ערבים, ובין מוצטפה, בן כפר רחוק לבין התימנים ב"תל-שפי", נשמר קשר ידידות ואחווה.

"אך הדורות שהתחנכו על ספרות תועבה זו, המטיפה להתבדלות ו"לעמידה על הנפש" מפני הערבים הפראים, להכרה של כובש, שבכוח הנשק נאחז בקרקע המולדת השוממה, שלא היה בה לפני כן יהודים. והיחס המפלה ומבזה לתימני "תל-שפי" הינו שיעור, כיצד יש להתייחס לסוג נחות זה של יהודים, זוהי המנבטה שהצמיחה את הגזענים של שלטון הקהל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות