האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

ר' יהוד'ה אלקלעי - מבשר התחייה הלאומית 

 

 

 

 

"רבי יהודה בן ר' שלמה חי אלקלעי נולד בשנת 1798 בעיר סרייבו בירת ארץ בוסניה, ועוד בנעוריו הובא לירושלים, בה למד בישיבה ואף הצטרףלחוגי המקובלים בה. בהיותו בן עשרים וחמש שנה נקרא לשמש ברבנות בעיר סמלין אשר בארץ סרביה. עוד בשנת 1834 מתחיל הוא להפיץ את רעיונותיו בספרו 'שמע ישראל', ניב ראשון לתכניתו הלאומית-מדינית שעיקרה הוא: ישוב ארץ-ישראל כראשית הגאולה..

 

 

 

 

 

"התעוררותו של הרב אלקלעי גברה בייחוד בשנת 1840, שנת עלילת דמשק ופעולתם של גדולי עסקני ישראל, מונטפיורי וכרמיה, שיצאו לישע אחיהם ואף הצליחו. לכבודם כתב את מחברתו 'מנחת יהודה', בה חזר על רעיונו: 'ואני בעניי כתבתי שנים-עשר קונטרסים והוכחתי כי הגאולה היא ישוב הארץ'. 'ומה שאמרו: כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, רוצה לומר: תשובה כללית, שישובו כל ישראל לארץ נחלת אבותינו'. 'המים הזדוניים שעברו על כל העוסקים בענייני הגאולה, מפני שהיו עוסקים בדרך הנס. חוץ מהטבע ובצרופי שמות ומדות'; 'חייבים אנו להתחיל בדרך כל הארץ. התורה מצווה שיעשה האדם כל יכולתו בדרך הטבע, ומה שיחסיר הטבע ישלים הנס'. וכבר הוא מציע אמצעים מפורטים לשיבת-ציון: הסתדרות לאומית כללית; אסיפה כללית שתפקידה יהיה 'לפקח ולהשגיח על התשובה הכללית לארץ נחלת אבותינו'! משגיחים מטעם האספה שיעמדו בראש העבודה המעשית ובראשם נשיא; אמצעים דיפלומטיים להטות לב מלכי אירופה שיתנו רישיון לכך, ובייחוד' מלכת בריטניה... הם יהיו הראשונים לכל בית יוסף להשגיח עלינו בעינא פקיחה'; 'צדקה כללית' לגאולת הקרקע; הפרשת מעשר של בתי הכנסיות והקהילות 'חוק קבוע לישוב הארץ'; הלשון העברית כלשון הדבור המאחדת את כל העדות.'      (א. יערי "אגרות ארץ-ישראל", עמ' 435) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 370)

 

 

 

 

"בשנת 1852 יצא למסע על פני אירופה המערבית כדי לישות נפשות לרעיונו וביקר בגרמניה ובאנגליה. באנגליה ייסד חברה ליישוב הארץ בשם 'שלום ירושלים' והדפיס קונטרס 'מבשר טוב' בצרוף תרגום אנגלי, שבו סיכם את רעיונותיו. ושוב יצא למסעות תעמולה באירופה בשנת 1857 ובשנת 1859, שבהן הדפיס פעמים את ספרו המקיף ביותר בשם 'גורל לה'.' בייחוד בא בדברים עם גדולי עסקני ישראל בצרפת ובאנגליה והתחנן לפניהם: 'תנו לה' אלהיכם כבוד ואל תעכבו גאולתם של ישראל; ביתי חרב, ואתם רצים איש לביתו?' משנוסדה בשנת 1860 בצרפת חברת 'כל ישראל חברים' תלה בה הרב אלקלעי תקוות גדולות, וקיווה שהחברה הקדושה תשים עין השגחתה בענייני הקבוץ, וראשית תבואתה תהיה יישוב ארץ-ישראל, כי היא תשובה כללית ותשועתה והצלחתה כללית'. בהשפעתו יסדה החברה בשנת 1869 את בית-הספר החקלאי מקווה ישראל. הוא לא הסתפק בכך ודרש מעשים גדולים, תוחלתו נכזבה. [!!!]

 

 

 

"בשנת 1871, והוא אז בן שבעים ושלוש שנה, עלה אלקלעי לארץ, כי קיווה לעשות בארץ גופה מה שלא הצליח על-ידי השתדלות אצל גדולי ישראל העסקנים באירופה. בדרכו לארץ עבר דרך קושטא ובא בדברים עם הרב הראשי ר' יקיר גירון, ואמר לו בגאוה: 'אינני כדרך השליחים היוצאים לקבוץ על יד, רק להיות ידו אתי לעזרני לטובת הכלל וישוב נחלתנו לכשאצטרך לו'. ביום כ"ז אייר תרל"א [מאי 1870] הגיע ירושלימה ברכיבה על חמור. בירושלים הטיף בכל החוגים, הספרדים, האשכנזים והמערביים, ליישוב א"י וליסוד מושבות חקלאיות. ביום ט"ו תמוז כינס בירושלים אספה שבה השתתפו ספרדים ואשכנזים*) ובה הניח את היסוד לחברה 'כל ישראל חברים ליישוב ארץ-ישראל' שמרכזה בירושלים ומש יפיץ את הרעיון לכל תפוצות הגולה וישתדל להשיג את האמצעים. עוד בהיותו בארץ הציעה הממשלה התורכית למכירה שטח קרקע ליד מקווה ישראל, בדבר הזה ראה אלקלעי אות לטובה, ואת הבשורה הזאת הודיע לוועד המרכזי של החברה לגאולה והתחנן: 'תנו לה' אלהיכם כבוד שלא תיפול הארץ בידי זרים, פן תהיה הארץ שממה כמהפכת זרים'.

"עמלו הרב של אלקלעי בירושלים לא נשא פרי, כי מיד לאחר שעזב את הארץ התפוררה החברה, מתוך חשש עסקני ה'חלוקה' שפעולת החברה עלולה להזיק ל'חלוקה'...     (א. יערי "אגרות ארץ-ישראל", עמ' 436) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 372)

*) אב"ד האשכנזים, ר' שמואל סלנט הישווה את עבודת האדמה כעבודה-זרה, גילוי-עריות ושפיכות-דמים

 

 

 

 

"אחד ממבשרי רעיון התקומה המדינית על עמנו בארץ-אבותיו; רב מפורסם בישראל, שחזה לפני כמאה וארבעים שנה את שיבת-ציון כתהליך טבעי והשפיע השפעה רבה על רבי יהודה אלקלעי; איש שהרהיב  עוז לקרוא ליהודים לאחוז בנשק, כדי לשחרר את ארץ-ישראל מעול הטורקים כדוגמת העם היווני, - איש זה נשכח אצלנו ובספרי תולדות התנועה הציונית אין לו זכר.  (ד"ר ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 110) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 373)

 

בנגוד לרבני שלטון הקהל ה"אשכנזי", אוכלי בשר קהילותיהם, שמשו הפרנסים והחכמים בקהילות ישראל כמשרתי העדה, ובדרך-כלל בהתנדבות ושלא על-מנת לקבל פרס. החכם הצפון-אפריקאי, יהודה בן ר' שמואל ביבאס, מבשר מדינת ישראל, היה בוגר אוניברסיטה עם תואר דוקטור. ולפי ד"ר קלויזנר;

 

 

 

 

"מלבד בקיאותו בספרות ההלכה והקבלה, רכש לו ידיעות במדעי הטבע, בהיסטוריה ובשפות אירופיות. האנגלית הייתה שגורה בפיו וכן דיבר איטלקית וצרפתית.     (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 111) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 373)

 

 

 

 

 

"דעותיו של הרב על הפצת ההשכלה בתפוצות ישראל נמסרו לנו על ידי שני המיסיונרים [אנדרו בונר ורוברט מק-צ'ין, בשנת 1839] בונר רואה אותו כאחד המתקנים הגדולים וכמתנגד לשיטת לימוד התלמוד בפולין.. (דוד בנבנשתי וחיים מזרחי, "ספונות", כרך ב', עמ' שיא) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 374)

 

 

ב"מסעי נוצרים לארץ-ישראל" הקדיש מיכאל איש-שלום כ-30 עמודים בספרו למסעם של בונר ומק-צ'יין, אך אין אזכור על החכם יהודה ביבס. והסתרת העובדה שעיקר הישוב היהודי הישראלי "ספרדי", חי בארץ במשך מאות שנים על עמלו. אצל איש-שלום:

"... וכל יהודי, אם עני ואם עשיר, הנמצא בארץ שנה אחת, יש לו חלק בחלוקה . קרוב לשלוש וחצי לירות שטרלינג לגולגולת... (מ. איש-שלום, "מסעי נוצרים לארץ-ישראל", הוצאת "עם עובד", עמ' 504) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 374)

 

 

 

 

 

"קריאות להגשת עזרה ליהודי הארץ על-ידי ייסוד יישובים חקלאיים הגיעו אל ועד חברת 'כל ישראל חברים' גם מצד אנשי הישוב בעצמם.

"בראשית שנת 1862 התארגנו בירושלים מאתיים משפחות, שרצו לעבור לעבודת האדמה. ה'חלוקה' לא הספיקה לפרנסתן. אנשים אלה התאספו ובחרו בר' רפאל-אברהם מיוחס ל'ראש ומשגיח'. ר' רפאל מיוחס, שהיה איש בעל השפעה ועמד בקשרים עם נציגויות של מדינות חוץ בירושלים, סייע לאנשים אלה להתארגן ומצא שטח אדמה גדול, שאפשר היה לרכשו לצרכי התיישבותם. האנשים פרסמו בדפוס קול-קורא לעזור להם לרכוש את הקרקעות ולהתיישב. בקול-קורא, המתחיל במלים 'שוועת עניים אתה תשמע', מיום כ' מרחשון תרכ"ב [1861] מבקשות 'מאתים פאמילייס עניים ואלמנות ויתומים', 'למלאות את שאלתנו לעשות לנו תיקון לעבוד את האדמה לפרנס עצמנו ביגיע כפינו לקיים משנ"א 'בזעת אפיך תאכל לחם'... בתעודה בארכיון 'מקווה ישראל'. (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 114) (מ. גבאי, "משעבד", "קום התנער",עמ' 376)

 

 

 

 

"נגד קול-קורא זה יצאו 'כל חכמי ורבני ירושלים'. גם הם פרסמו כרוז, שהתחיל במלים 'קנאתי לירושלים' ובו קריאה לא לשים לב לדבריו של ר' רפאל מיוחס, ש/זה דרכו לחרחר ריב ומדון ולהפוך הקערה על פיה'. אלא להמשיך ולתמוך בתושבי ארבע הערים הקדושות. פעולתו של ר' רפאל מיוחס עלולה הייתה לדעתם 'לקלקל צנורות השפע', כלומר את התמיכה ביישוב הקיים, על-ידי דבורים על עבודת-האדמה (על דבר-דפוס זה עיין בספר הביבליוגרפי 'ספרי ירושלים הראשונים תרנ"א-תר"ן מאת שושנה הלוי. ירושלים תשל"ו, מס' 71, על הקול-קורא הקודם עיין שם, מס' 70...

 

 

 

"הקול-קורא של מאתיים המשפחות בירושלים נשלח לחברת 'כל ישראל חברים' ונמסר לידי קרל נטר, חבר הוועד המרכזי של החברה, שהיה מבקר לרגל מסחרו במצרים והתעניין במצבם של יהודי המזרח בכללם.

"בסוף שנת 1866 נשלח מכתב נוסף של יהודים מירושלים אל חברת 'כל ישראל חברים' בפריס ובו בקשה לתת להם קרקעות וכלי-עבודה וכן לשלוח אליהם אנשים, שידריכום בעבודת-האדמה.  (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 119)(מ. גבאי, "משעבד", עמ' 377)

 

"בראשית שנת 1867 אנו שומעים, כי יהודי ירושלים הפנו את תשומת לב חברת 'כל ישראל חברים' לעניות השוררת אצלם, הם הודיעו על נכונותם לעסוק בעבודת-האדמה אם ממשלת טורקיה תרשה להם לרכוש קרקעות. (בבוליטין של חברת כי"ח משנת 1867 בפרוטוקול מיום ה-14 בפברואר 1867... גם יהודי צפת התאוננו על הפרעות מצד השלטונות המקומיים בהעברת קרקעות ומקרקעין שרכשו להם, לבעלותם... (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 120) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 377)

 

 

"המאור" הגדול של רבני השנור ה"אשכנזי";

 

 

 

"גם לתנועת הישוב החקלאי של יהודי ירושלים, ואף לזו שנוסדה 'על טהרת הקודש', התנגד הרב שמואל סלנט. בשחרה של תנועה זו, בעת שרעיון עבודת האדמה הלהיב את רוחם של צעירי ירושלים והתארגנו באמצע שנות השבעים, באגודת 'גאולת הארץ' לשם קניית אדמה וייסוד מושבות, עודד אותם ר' מאיר אורבוך וחיזק את ידיהם, אבל הר' שמואל סלאנט הביע את דעתו שעבודת האדמה חמורה כעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות-דמים.  (א.ר. מלאכי, "פרקים בתולדות הישוב  הישן", עמ' 191) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 375)

 

 

 

"עדות יפה על שאיפתם הבלתי-פוסקת של חוגים שונים בירושלים לעבודת האדמה הוא מכתב-בקשה, שהגישו שלושים וארבע בני עדות שונות ליוסף קריגר בראש חודש כסלו שנת תרכ"ח (סוף שנת 1867. יוסף קריגר*), יהודי אשכנזי בעל ידיעות בשפות ובעל השפעה, נשלח לירושלים כמתורגמן בבית-הדין המוסלמי, הוא רכש לו מיד עמדה חשובה בציבור והשפעה בחוגי הממשלה. עם בואו ירושלימה פנתה אליו קבוצת צעירים מבני 18 עד 40 בבקשה לסייע להם בשאיפתם לעבודת האדמה. 'אנו יודעים' כתבו הם, טבע הארץ ועבודת האדמה. וגם אנשי מקנה בינינו, לכן קום ברוך ה' ועשה חיל כי ה' עמך וצלח בכל מעשיך, והננו מוכנים לעבוד ולעשות כל הצורך בחרישה ובנטיעת כרמים וכל פרי עץ מאכל בגנות ובפרדסים, ומקוים אנחנו אשר ברצות ה' יהיו לתפארת עבודתנו בקודש. חוש מהר כי בא מועד'. (התעודה בארכיון 'מקווה ישראל'.  (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 120)(מ. גבאי, "משעבד", עמ' 38)

*) יוסף קריגר מיוצאי אשכנז ללא מרכאות, חתנו של חיים אמזלג, עזר בייסוד ראשון-לציון. נרדף עד חרמה על ידי כוללי שלטון הקהל ה"אשכנזי", עד שהביאו בעלילותיהם והלשנותיהם לגירושו מהארץ

 

 

 

 

"נטר הגיע לקושטא ובראשון לספטמבר 1864 נתקבל על-ידי הווזיר הגדול. עצה ועזרה מצא נטר אצל פקיד יהודי בכיר בשם בכור אפנדי, שלידיו הגיעה הבקשה,  מפי הפקיד שמע, כי מועצת השרים תדון בבקשה רק אחרי שמושל סוריה ראשיד פחה יחווה את דעתו עליה. נטר הלך אליו בלוויית י.ל. מנשה מאלכסנדריה, שהיה ידידו של הפחה, והוא קיבל הבטחה מהפחה לתמוך בתוכנית. נטר הוזמן לישיבת מועצת השרים, שבה השמיע את הצעתו; השרים קיבלוה...

"נטר יצא לדמשק ומשם נודע לו מפי המושל, כי הממשלה תמלא את בקשתו במלואה... בראשית חודש אפריל 1870 השיג את הפירמן, שעל-פיו קיבלה חברת כי"ח בחכירה 2.600 דונם אדמה... היה זה אמנם שדה-בור, אך נטר לא נרתע מהקשיים שעמדו לפניו.    (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 125)(מ. גבאי, "רוכב", עמ' 378)

 

 

 

 

"אין ספק, שאחד המשפיעים החשובים ביותר על הברון בענין יישוב ארץ-ישראל היה המופת קרל נטר, ביחוד אחרי נאומו המרעיש 'משא על יהודה וירושלים', שנשא בפני חברת כי"ח בפריז, אחרי שובו משליחותו הראשונה לא"י, בשנת 1868. ואחריו, נאום התשובה הקלאסי של כרמיה – שני הנאומים ההיסטוריים המפורסמים, שהלהיבו באש קדשים את כל אשר הבהב עוד בקרב לבו זיק אהבה לציון. ("ספר היובל פתח-תקוה", עמ' שצה) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 379)

 

 

 

"כל הבאים לארץ-ישראל - השמיע נטר בנאומו הנ"ל - מסכימים פה אחד כי רק ע"י עבודת האדמה יוושע יהודה וישראל, וגם אני ידעתי כי הצדק אתם. עלינו אך לבקש אמצעים נכונים ובטוחים, אשר יביאונו אל התכלית הזאת, ולכן הנני נותן לפניכם היום תכנית מוסד חדש, אשר בו תוכלו להסכין את הדור הבא לעבודת אדמה, על ידו תתנו לחם וחיים למשפחות רבות מאחינו, על-ידו תכינו מקום מחסה ומפלט לאחינו, אשר היום או מחר יברחו עם רב ממקומות מושבותיהם משנאת הגויים שכניהם, על ידו תכבשו מעט מעט את הארץ הקדושה, אשר עיני כל ישראל, כבני הדור הישן וכבני הדור החדש, צופות אליה תמיד. את הארץ, אשר אבותינו קראו עליה לאל אחד עליון, בשבתם איש תחת גפנו ותחת תאנתו, בעת שכל העמים עבדו עוד את אלילי כספם וזהבם. ("ספר היובל פתח-תקוה", עמ' שצה) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 380)

 

 

 

 

"הצעתו של נטר ודבריו על עתידות ישראל בארצו פעלו מאוד על יצחק כרמיה, ראש חברת כי"ח בעת ההיא, והוא פנה אל הקהל בדברים הנלהבים האלה:

"השמעתם, אחינו העברים יושבי ארצות המערב? אנחנו חפצים לייסד בית-לימוד לעבודת האדמה בארץ, אשר אליה נושאים אנחנו תמיד עינינו וזיכרוננו. ארצנו הייתה פוריה תמיד וגם היום היא פוריה וטובה ונותנת עשרה שערים לזורע, ועתה נקל מאוד להרחיב שם את עבודת-האדמה, כי נקל מאוד בימים האלה להפיץ את פרי אדמתה בכל הארצות. הדרך אשר עברו בה בני ישראל בימי משה ארבעים שנה יעברו עתה במשך שעות אחדות, ואם תתרחב באמת עבודת האדמה בארץ אשר בחר בה ה' לתת לעמו, ורבו אחינו לבוא אליה מכל ארצות פזוריהם והתיישבו בה, ואז נראה בעינינו ירושלים חדשה. בראשונה תהיה רק מקדש מעט לישראל, אך יושביה לא ילכו עוד ביום השישי לבכות על האבנים, שארית החומה אשר נהרסה, כי אם יישאו עיניהם אל היושב בשמים ולבבם יהיה מלא תקווה כי קרובה ישועת ישראל לבוא.  ("ספר היובל פתח-תקוה", עמ' שצו) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 381)

 

 

 

"... נטר ועוזריו לנו בששת החודשים הראשונים באוהל או במבנה ארעי מלבני-חימר; במשך מחצית השנה הנוספת, מצאו להם משכן בבור, שלא הגן עליהם מפני מטרות-העוז בחורף. אך העבודה התקדמה בקצב מהיר. הוקמו מבנים אחדים, הוחל בחפירת באר ובסלילת כבישים, ניטעו גפנים ונזרעו זרעים שונים... נטר דרש מכי"ח כי תשלח לו אגרונום, גנן מומחה, כורם ופנקסן, אך אלה לא נמצאו. נטר המשיך אפוא בכוחות עצמו. במהרה נתברר, כי לסיום עבודות הבניה ולעיבוד השדות לא יספיק הסכום של מאה אלף פראנקים, אלא כפליים מזה. נטר תרם מכיסו עוד 25.000 והד"ר גולדשמיד גם הוא תרם כסכום הזה...  (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 126) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 381)

 

 

 

"על אודות שטח האדמה המוצע למכירה על-ידי הממשלה בשכנותה של 'מקווה ישראל' שמע הרה יהודה אלקלעי, שישב אז בירושלים.. הוא כתב אל נטר ויעץ לו להשפיע על חברת כי"ח, שתעביר את השטח 'לידי ישראל'. הרב אלקלעי החשיב מאוד את חברת כי"ח כשרק נוסדה החברה ראה בהקמתה ראשית 'האיחוד הלאומי'. כשנוסד בית-הספר 'מקווה ישראל' פרסם ב'חבצלת' מכתב ברכה, ובו מובעת התקוה, כי בכל פתחה חברת כי"ח 'פתח כחודה של מחט' לשיבת ציון גדולה. בקיץ 1871 עלה הרב לארץ, נפגש עם נטר ושוחח אתו במשך שלוש שעות רצופות. הרב אלקלעי יסד בירושלים 'חברת כל ישראל חברים לישוב ארץ-ישראל', הרב הראשי – הראשון-לציון וראשי העדות הספרדיות והמערביות הסכימו ליסוד החברה, ואילו הרבנים האשכנזים התחמקו משתוף פעולה, אלקלעי יסד גם ביפו ועד של החברה.. (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 127) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 382)

 

 

 

 

"בסוף שנת תרל"ג [1872] נפל נטר מסוסו בעת רכיבה ונפצע קשה ברגלו. הוא הועבר לירושלים לטיפולו של הד"ר לונדון, מנהל בית-החולים על-שם רוטשילד. מצב בריאותו של נטר נתערער, ועד חברת כי"ח הסכים לשחררו מניהול המוסד ובחר בו לחבר ועד בית-הספר. נטר חזר לאירופה והמשיך לפעול למען 'מקווה ישראל'. למנהל המוסד נתמנה מר שמש מבגדאד, בוגר בית-הספר להכשרת מורים של חברת כי"ח בפריס.   (ישראל קלויזנר, "בדרכי ציון", עמ' 129) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 382)

 

 

מסע ר' רחמים אופלטקה למירון 1876;

 

 

"... הלכנו לנחלת 'מקווה ישראל', המפורסמת בתבל בתועלת פעליה. הרחק מעיר הקודש יפו כמהלך שעה, והוא שדה תבואות ובר נרחב, השתולים על שטח אדמתו אילנות רבים וזרעים וירקות, דשנים ורעננים, וכמו שלושים חדרים בו. וכעת שלושים נערים נמצאים שמה. עשרה מהם מתלמדים לשון צרפת עם המורה האדון בחלוי, וארבעה מתלמדים מלאכות שונות, ושאריתם עובדי-אדמה. הר' י. מטראני לומד עמהם איזה שעות מקרא ולשון ערבית, ועתה נסתלק. סדר הנהגת המקום הזה לכל עניניו עומד תחת השגחת היקר החכם בנכבד כבוד הרב יצחק שמאש, יצ"ו שמחה וגיל חגרנו על כל מצעד כף רגל בהמקום הזה, אשר שם אחוזת נחלת ישראל באדמת הקודש. יסער בלבנו שמחה וגיל, כי רק אנשים כמונו אשר גודלו מנוער בממשלת הטורקיא ידעו להוקיר הפרי חסד זה. ביודעם ההבדל שבין ימי הביניים, ימי החושך שחלפו, לימי האור והחופש האלה. כן נשמח בשמחה שלמה בשבת ישראל תחת גפנו ותאנתו... (אופלטקה, א. יערי, "מסעות ארץ-ישראל", עמ' 639) (מ. גבאי, "משעבד", עמ' 382)

 

 

 

 

"... בעניין זה כתב נטר: 'בקונגרס הישראלי ב-13.8.1878 בפריס הוסכם, כי 'כל ישראל חברים'. תרים קול קורא לייסד חברה אשר תעודתה תהה להטיב מצב אחינו בארץ הקודש, כדרך פעולתה על-ידי מקווה ישראל. ובקרוב תמלא 'חברת כי"ח' אחרי העצה היעוצה בקונגרס, ואקווה כי בחברה החדשה יימצאון נדיבי עמנו מכל הארצות ותבצע את הדבר הטוב אשר 'חברת כי"ח' החלה לעשותו ותרחיבו כאשר תהיה לאל ידה'. ('הלבנון', גל' 33, תרל"ט). וארלינגר ונטר בקרו בארץ, ורבני ירושלים דרשו מהם ליישב את הצעירים גומרי בית-הספר על חלקות מאדמתה (בתקופה זו ולפניה התגלתה גם התנגדות קשה מצד ממוני הכוללים ורבנים בירושלים לתנועת ייסוד מושבות בארץ-ישראל).   (שמואל יבניאלי, "תקופת חבת ציון, א', עמ' 8)

 

 

 

 

".. אבל אם רוצים דווקא ליישב על הקרקע מיהודי-ארץ-ישראל, אין לקחת לא את האשכנזים לא את הספרדים ואף לא את ה'מארשקעס'*), כי אם את בני-הכפר פקיעין ושפרעם ואת הפליטים שבאו ממרוקו ומפרס, כי הם צייתנים ומהם יש תקווה. ואם מתיישבים אלה ישמרו על המצוות התלויות בארץ על-ידי העסקת כהנים ולויים בתור 'כלי-קודש' במושבתם, שוב תפרח הארץ השוממה כיום.

*) מארשקעס או מריסקוס – יהודי ארץ-ישראל מדורות קודמים

 

 

 

 

"בקשר לעליתו של פינס, בתור סוכן של 'קרן-מזכרת-משה', מציע ברי"ל ליישב בארץ אנשים, שיוכלו לשאת ברביעית ההוצאות של ישובם. – ובהערה: ('הלבנון', ט"ו, 1979, גל' 20,, עמ' 153) וחזר על הצעתו ליישב את עולי-מארוקו על הקרקע, כי הם מכירים את הערבים, הם צייתנים ומסתפקים במעט'.       (ד"ר בן-ציון גת, "הישוב  היהודי בארץ-ישראל", עמ' 314)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות