שלוש נשים תימניות קשר לזנב חמורו

 

 

 

10.10.2016

 

" 'בשבוע העבר נעשה פה על ידי האיכר י. מ. מעשה גס, המטיל צל על החברה ועל המקום שבהם נעשים מעשים כאלה' [פועל, 'רחובות', 'הפועל הצעיר', גל' 15, ב' שבט תרע"ג]. 'הרבה דברים מחיינו הארץ-ישראליים יתבררו לך רק כשתכיר לדעת שבתוך סביבה של שעבוד, של רודי עבדים אתה נמצא. - - וזוהי אולי גם הסיבה מדוע זכתה עליית התימנים לקבלת-פנים כזו במושבות, ומדוע קורים אצלנו מקרים כאלה שבשום חברה הגונה אי-אפשר להם שיקרו', ומעשה שהיה כך היה: האיכר הנזכר מצא בכרמו שלוש תימניות המלקטות ענפים. ולא הסתפק הלז בזה שהכה את המלקטות, אלא שמצא לנחוץ גם לאסור אותן ולהובילן שבויות למושבה. כמובן שהנשים התנגדו, ברחו והתפזרו בכרם, אולם הפועלים הערבים רצו אחריהן ותפשו אותן. והתפוסות - אסרו את ידיהן בחבלים, קשרו אותן לזנבו של חמור, וככה הובילון אל המושבה: הנשים קשורות, י. מ. מנצח על החמור, וערבי אחד שומר על הנשים מאחוריהן ומאיץ בהן. ליד המושבה ירד המנצח מעל החמור, לקח בידו את קצות החבלים שבהן היו אסורות התימניות והכניסן לתוך המושבה. והנשים תושבות קבועות של המושבה...'

(ברל כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 446; מ. גבאי, "פורע", עמ' 52)

 

 

נבזים ושפלים אנחנו בעיניכם!

ואומרים לנו כלבים, גויים...!

 

"גם התימנים בנס-ציונה תינו ברבים את קובלנותיהם על העבודה הקשה והשכר המועט ועל יחס רע מצד האיכרים. במודעה שפירסמו במושבה נאמר:

 

"מודעה רבה למול אחינו, אנשי קהילתנו ק"ק [קהילה קדושה] היושבים בנס-ציונה - ואדי-חנין, נודיע לכם: כשבאנו אצלכם שמחנו שמחה גדולה בכם, שנשב ביניכם ותתנו לנו עבודה קלה, לנו ולנשותינו. ואחר-כך נתתם לנו עבודה כמו הגוים, ושכר מועט. ואתם יודעים מה אמרה תורה: 'לא תרדנו בפרך', וכתיב: 'לא תפלח ביה בקשיו'. עכשיו אנחנו דורשים מכם עבודה לאנשים ולנשים כדי שיספיק לנו לאכול ולשתות ולכסות ותוסיפו לנו השכר כמו שנותנים לאחינו התימנים שבכל העיירות ותנהגו אתנו במידת החסד ובמידת הרחמים - - וכל המקיים נפש אחת כאילו קיים עולם מלא. עכשיו, נודיע לכם, נבזים ושפלים אנחנו בעיניכם, ואומרים לנו: כלבים, גויים! - - בשביל שאנחנו עניים, בזויים בעין כל. ולא נעלם מעיני רבותי שלא נכנסנו מתימן אלא כששמענו שמעכם, שאתם יושבים בארץ-ישראל, ושנכנסו התימנים, והושיבו אותם בכל עיר ועיר שהם [האשכנזים] יושבים, כדי שיתפרנסו התימנים בכבוד ולא בבזיון, עכשיו אנו דורשים מכם עבודה בנחת, לנו ולאנשי ביתנו תדיר. בשביל שיספיק לנו, לפי שהכל ביוקר.

"אם תהיה עבודה לנו אנו מסתפקים במאכל, במשתה וכיסוי - שלום"

[פורסם ב"אחדות", תרע"ג, גליון 22].    

(יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 236) מ. גבאי, "פורע", עמ' 53)

 

 

יוסף שפירא ב"עבודה ואדמה";

אמרו לתימנים "נהיה אחים!" - השיבו

אם אחים... שיהיו לנו תנאי-חיים

 

"באסיפה כללית של פועלי פתח-תקוה, בטבת תרע"ג [ינואר 1913], קרא ש. יבנאלי את הנאספים להתעניין יותר במצבם של עולי תימן. בליל י"ד בטבת התכנסה בקלוב הפועלים האסיפה הראשונה, שבה השתתפו פועלים תימנים ואשכנזים יחד - 'לשם התקרבות הדדית'. הנואמים האשכנזים דיברו 'על-דבר הגלות שעם ישראל סובל בכל הארצות, על תפקידו ועבודתו של פועל עברי, תימני או אשכנזי בארצנו, על הצער והקרבנות המוכרחים מצד כל מי שרוצה להשתתף בבנין הארץ'. לעומתם דיברו הנואמים התימנים על המחסור בדירות ראויות לשמן, על כך שעד היום לא נחפרה באר במגרש של התימנים, על חוסר-עבודה וכו'. מוסר הידיעה מסכם: 'אפשר לנסח את תוכן האסיפה ככה: באו ואמרו לתימנים: 'נהיה אחים!' והם השיבו: 'אם אחים אנחנו השתדלו שיהיו לנו תנאי-החיים הטובים שישנם אצלכם' - 'ההועילה האסיפה הזאת להתקרבות המבוקשת?'.. אולם כתוצאה מהאסיפה הזאת התכנסו התימנים בבית-הכנסת שלהם ובחרו בועד, ואף ראו צורך להודיע כל-כך במודעה בזו הלשון:

"להודיע למעלת כבוד תורתכם הקדושה. אנחנו התימנים שבפתח-תקווה היינו כצאן אשר אין להם רועה, בלי אחדות, וכעת יתברך השם בחרנו בועד לכל מה שנרצה בין בעבודה בין בישוב, וכעת אנחנו כולנו באחדות, גדול וקטן, תימנים, אשכנזים, ספרדים - עם אחד, שפה אחת, בני אברהם יצחק ויעקב. וכעת צריכים לעזור לנו בעבודה, אלוקים יהיה בעזרכם וכעת יהיה אחד אצלכם בכל לילה בלשכה'. 

(יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 235; מ. גבאי, "פורע", עמ' 53)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות