האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

פרעות ביהודי רוסיה 1881/2

 

"סופות בנגב" – פרעות ביהודי רוסיה

 

ה"סופות בנגב" הביאו ליפו כמה מאות מפליטי רוסיה. עקב  שמועות שהופצו, שאוליפנט ישקיע מכספו בארץ-ישראל, לישובם של יהודי רוסיה מאה מיליון לירות זהב. קמו אגודות שהבטיחו אחוזה נגד חתימה, ו/או תמורת רובלים אחדים בתשלומים. חלק מהמהגרים הגיעו לירושלים ונתקלו ביחס עוין מצד הרבנים ה"אשכנזים", ולטענתם, לא רק שלא עזרו להם, אלא שגנבו שלושים אלף פרנק, כספי צדקה שנשלחו אליהם. חלקם השאירו את ילדיהם במיסיון וחזרו לרוסיה. היהדות הישראלית ה"ספרדית" נחלצה לעזור בכסף ובהשפעה על השליטים העות'מנים. חיים אמזלג, קונסול בריטניה יסד את ראשון לציון, נדיבים בעלי השפעה בטורקיה בראשות קומונאדו יסדה את זכרון יעקב, האחים אבו מצפת עזרו לייסד את ראש-פינה ונטלו אותה תחת חסותם, אברהם מויאל בא-כוחם של "חובבי ציון" בא"י בונה את פ"ת, ומניח יסוד למושבת הביל"ויים גדרה. זו היא היאחזות ה"עליה ראשונה".

 

 

יהודה סלוצקי – מאכס מאנדלשטאם

הפוגרומים של 1881 הותירו מאות אלפי פליטי-חרב

"הסופות בנגב" היו פוגרומים נגד יהודי אוקראינה, שגרמו למאות הרוגים, אלפי פצועים ומאות אלפי יהודים שבתיהם ורכושם נשרף, ונותרו ללא בית לגור וללא אמצעי קיום. עשירי היהודים ברוסיה לא נקפו אצבע לטובת אחיהם המוכים, את תרבות ההתנדבות והעזרה ההדדית, את ישראל ערבים זה לזה, ואת ומאחיך לא תתעלם ולא תעמוד על דם רעיך, לא הכירו. לדרגה כזו של תורה הוריד אותם שלטון הקהל. משפחת מנדלשטאם שבניה נחלצו להגיש מזור לאחיהם היו יהודם שמוצאם מגרמניה.

 

 רוב כספי העזרה, מיליוני רובלים באו מחו"ל

 "ביזמתו של מנדלשטאם נוסד תיכף לאחר הפרעות 'ועד לתמיכת נגועי הפרעות'. מאנדלשטאם היה פעיל בכל המחלקות, ובראש וראשונה הקוספונדנציה עם קהילות רוסיה ועם שליחי יהדות אירופה המערבית. רוב הכספים אשר אסף הועד (כרבע מיליון רובל) באו מחוץ לארץ. חשובה ביותר היתה תמיכתה של חברת 'כל ישראל חברים' אשר שלחה 40.000 פרנקים. שליחי ה'אליאנס' באו במיוחד לקייב לשמוע ממאנדלשטם ושאר חברי הועד דין וחשבון על המאורעות. על כך מספר מרדכי בן הלל הכהן: 'הוועד היה שביב אור בממלכת החושך -- האלוהים שלח את הועד להיות למחיה ולכלכלה ולפליטה גדולה לאדם רב. בגלל זה הצליח בידי הועד לעשות הרבה, כי בראשו לא עמדו הגבירים אילי הכסף ואף לא החכמים והמשכילים מאחינו בקייב. לא המיליונר בראדסקי עמד בראש הועד רק הרופא-עיניים ד"ר מאכס מאנדלשטם.  (''העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, ד', עמ' 67 )

 

 ברשותנו  הסימפטיה וכמה מיליוני פרנקים

"... ב18.5.1881- שמעה קיוב היהודית את נאומו הגס של התובע הממשלתי סטרילניקוב, שבמקום להאשים את הפורעים פנה לנפגעים ואמר: 'הגבול המערבי פתוח ליהודים', ודבריו הפכו במהרה לאמרה שגורה בפי כל טפסרי השלטון עד לשר הפנים איגנטייב... הועד בקיוב, בהשפעת מאנדלשטם תמך ברעיון העזרה ליהודים על-ידי הגירה, אך, כנראה, לא העיזו לקבוע עמדה מוחלטת כי כאשר פנתה ה'אליאנס' לועד לברר את עמדתו בשאלה זו דחה את מתן תשובתו.

"בספטמבר 1881 התכנסה בפטרבורג ועידה חשאית של באי-כוח יהדות רוסיה. מאנדלשטם, שהופיע כבא-כוח קהילת קיוב, היה היחידי שתמך בתכנית ההגירה. יש לנצל את הרגע 'כשכל הסימפטיה של אירופה ואמריקה הן לצדנו, וברשותנו הוכחות מעשיות לסימפטיה זו בצורת כמה מיליוני פרנקים, שהיו מספיקים לחלוטין להתחלת העניין'. ("העבר",לדברי ימי יהודי רוסיה, ד', עמ' 68)

 

"חמישה סופרים  אל הוראץ גיזבורג*)-[קטעים]: "בקשתנו שטוחה לבקש תרופה"

 

"אנחנו קטני ארץ, סופרי בני ישראל הנצבים פה לפניך, מרהיבים עוז בנפשם לערוך דברים אליך, הגיבור באחיו ואלוף עמו, ולכל הנכבדים מלאכי סגל חבורה מקהלת ישראל אשר בתוך התחום של מושב בני עמנו בארץ רבה רוססיו,--

"מרבית האנשים החתומים בקצה הגיליון ראו עוני עמנו בשבט עברתו. בעינינו ראינו את כל הצרות והחרבנות, ההריסות וההריגות, השוד והשבר אשר באו בגבולינו,-- ומתוך ההפיכה הגיע לאוזננו קול כנסת ישראל מנהמת כיונה ומתבוססת בדם התמצית שלה, דם ונפש האומה, וכאוב מארץ צפצפה אמרתה: הושיעו !! הצילו !! ואין מציל ואין מושיע ..

 

גשם נדבות בתפוצות ישראל

ועשירנו לא הזילו פרוטות

 

"כל יתר הדברים גלויים וידועים לכל בני עינים כשמש בצהרים איך נפתחו לרווחה שערי רחמים לאחינו הנמלטים מתוך ההפיכה, את זרם מים כבירים שוטף צדקה בכל  ארצות החיים, מלבד הארץ הריקה מאנשי אמת וצדק, אבל יש בה נחשים ועקרבים וגיבורי ציד לצוד ציד ישראל. אך דאבון נפש כל טובי עמנו בארצנו, ראינו כי כאשר ירד גשם נדבות בכל תפוצות ישראל, בכל עיר ומדינה מקום אשר דבר אסוננו מגיע ממזרח שמש עד מבואו, מים הבלטי עד מעבר לים האטלנטי ומנהר הריין עד גדות המיסיסיפי , נדיבי עמים נאספו אל עם אלוהי אברהם, בני נכר רועי אמונות אחרות קראו וקוראים בקול גדול ולא יסף לעורר את לב מרעיהם לחמלה על פליטת צאן אובדות, ואילי- הכסף בארצנו, אדירי העושר ואלופי העם אשר העדר ניתן על ידם, עצם מעצמות האומללים, בשר מבשרם, אחיהם בצרה הקרובים אל החללים בקרבת אומה, אמונה, משפחה וארץ מולדת, המה כמעט לא נקפו אצבעותיהם ולא הזילו גם פרוטות מכיסם לטובת היוצאים והנשארים, וכל ימי הקיץ בתקופת הרעמים והרעשים. - -

" על החתום : שאול פנחס רבינוביץ', משה ליב לילינבלום, יהודה ליב לוין, יעקב ליפשיץ, שלום פרידברג.

 

*)דרויאנוב מביא הערתו של יהל"ל  כלהלן: 'את המכתב הזה שלחנו אנחנו, הסופרים, לברון גינזבורג על דעת עצמנו. תשובה לא קיבלנו.'   (דרויאנוב,"כתבים לתולדות חיבת ציון", כרך א', עמ' 196-203 )

 

עשיר יהודי רוסי דאג רק לגופו

  ד"ר אוגוסט פרנקל, בספרו "ירושלימה" מספר, שזמן מה לאחר הטבח (גזירות ת"ח-ת"ט)  שעשו האוקראינים ביהודי אוקראינה, עלה לירושלים אחד מאדירי העשירים היהודים ברוסיה, עם שלושים מבני ביתו והון של שלוש מאות אלף כסף. אך לאחר שנתיים הוא ירד עם בני ביתו. ועד היום מספרים בירושלים את דברי האיש בהפרדו: "מי שחפץ חיי העולם הזה, ילך לשבוע נעימות במחוז המולדביה, ומי שנפשו שוקקה  לנוחות העולם הבא ילך לרוסיה, ומי שמואס בחיי העולם הזה וגם על חיי העולם הבא מוותר, ילך לחיות בירושלים". (אוגוסט פרנקל, "ירושלימה", עמ' 266)

 

ברוך שוחטמן, ב"פרקים מתולדות ספרותנו העתית". להלן פסקה ממאמרו של פינסקר בגליון "ציון" הראשון מ-7.6.1881;

יהודי רוסיה ופולין

 הסתגרו בקליפתם

 

"ציון" היה המשכו של ה'ראזסוויט', עורכו הראשון היה פינסקר, מחבר ה'אוטואמנציפציה', ו...'פינסקר היה בימים ההם מתבולל או מתבולל למחצה, ושאיפתו העיקרית הייתה התקרבות מכסימלית בין יהודים והעם השליט עם שמירה על הדת והתעניינות בחכמת ישראל...' להלן פינסקר;

 

"אל לנו לשכוח שבכל מקומות פזורנו רכשנו גם את לשונות הסביבה, שחוץ מהרמב"מ, אבן עזרא, ראש"י, ר' יהודה הלוי והרלב"ג יש לנו פילון, יוסף פלביוס, שפינוזה, מנדלסון וגאנז, שכתבו בכל הלשונות של העולם התרבותי, שעל יד המחוקקים הגדולים שלנו מתנוססים בתולדות תרבותנו שמותיהם של משוררים גדולים. אסטרונומים, חוקרי-טבע, מדינאים, מלומדים בעלי שאיפות אנושיות-כלליות. לדאבוננו היו אחינו ברוסיה ופולין בנידון זה יוצאים מן הכלל. הם הסתגרו בקליפתם, השתמשו בניב גרמני-יהודי, לא דאגו לדעת מה שנעשה מחוץ לגבולות עמנו ובהכרח נמצאנו מפגרים. וכשהזנחנו לגמרי את לשון המולדת (רוסית) ולשונות אחרות - - לא יכל להיות אחרת... '(ברוך שוחטמן, "העבר", לדברי יהודי רוסיה, ד',  עמ' 114)   (מ. גבאי, "שלטון קהל,  גזענות ושד עדתי",  עמ' 156)

 

 

הפוגרומים של 1882/1 הותירו

מאות אלפי פליטי-חרב

 

"הסופות בנגב" היו פוגרומים נגד יהודי אוקראינה, שגרמו למאות הרוגים, אלפי פצועים ומאות אלפי יהודים שבתיהם ורכושם נשרף, ונותרו ללא בית לגור וללא אמצעי קיום. עשירי היהודים ברוסיה לא נקפו אצבע לטובת אחיהם המוכים, את תרבות ההתנדבות והעזרה ההדדית, את ישראל ערבים זה לזה, ומאחיך לא תתעלם, לא הכירו. משפחת מנדלשטאם שבניה נחלצו להגיש מזור לאחיהם היו יהודים שמוצאם מגרמניה.

 

יהודה סלוצקי - מאכס מאנדלשטאם: "כספי העזרה, מיליוני רובלים באו מחו"ל"

 

 "ביזמתו של מנדלשטאם נוסד תיכף לאחר הפרעות 'ועד לתמיכת נגועי הפרעות'. מאנדלשטאם היה פעיל בכל המחלקות, ובראש וראשונה הקוספונדנציה עם קהילות רוסיה ועם שליחי יהדות אירופה המערבית. רוב הכספים אשר אסף הועד (כרבע מיליון רובל) באו מחוץ לארץ. חשובה ביותר הייתה תמיכתה של חברת 'כל ישראל חברים' אשר שלחה 40.000 פרנקים. שליחי ה'אליאנס' באו במיוחד לקייב לשמוע ממאנדלשטם ושאר חברי הועד דין וחשבון על המאורעות. על כך מספר מרדכי בן הלל הכהן: 'הוועד היה שביב אור בממלכת החושך -- האלוהים שלח את הועד להיות למחיה ולכלכלה ולפליטה גדולה לאדם רב. בגלל זה הצליח בידי הועד לעשות הרבה, כי בראשו לא עמדו הגבירים אילי הכסף ואף לא החכמים והמשכילים מאחינו בקייב. לא המיליונר בראדסקי עמד בראש הועד רק הרופא-עיניים ד"ר מאכס מאנדלשטם. (''העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, ד', עמ' 67 )

 

ברשותנו  הסימפטיה

וכמה מיליוני פרנקים

 

"ב-18.5.1881 שמעה קיוב היהודית את נאומו הגס של התובע הממשלתי סטרילניקוב, שבמקום להאשים את הפורעים פנה לנפגעים ואמר: 'הגבול המערבי פתוח ליהודים', ודבריו הפכו במהרה לאמרה שגורה בפי כל טפסרי השלטון עד לשר הפנים איגנטייב... הועד בקיוב, בהשפעת מאנדלשטם תמך ברעיון העזרה ליהודים על-ידי הגירה, אך, כנראה, לא העיזו לקבוע עמדה מוחלטת כי כאשר פנתה ה'אליאנס' לוועד לברר את עמדתו בשאלה זו דחה את מתן תשובתו.

"בספטמבר 1881 התכנסה בפטרבורג ועידה חשאית של באי-כוח יהדות רוסיה. מאנדלשטם, שהופיע כבא-כוח קהילת קיוב, היה היחידי שתמך בתכנית ההגירה. יש לנצל את הרגע 'כשכל הסימפטיה של אירופה ואמריקה הן לצדנו, וברשותנו הוכחות מעשיות לסימפטיה זו בצורת כמה מיליוני פרנקים, שהיו מספיקים לחלוטין להתחלת העניין'.  ("העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, ד', עמ' 68)

 

 

ליבנדה בא לידי מסקנה: "עם הארץ אינו רוצה בהתבוללות היהודים!"

 

"במאמר שפרסם ליבנדה בחודש פברואר 1881 בירחון 'ווסחוד' על הנושא 'מה הקושי בפתרון בעיית היהודים ברוסיה', הוא בא לידי מסקנה, כי הקושי נגרם בעיקר על ידי השלטונות, שאינם די החלטיים במתן זכויות ליהודים, ועל-ידי עם הארץ, שאינו רוצה בהתבוללות היהודים בו. ליבנדה התחיל איפוא לראות את הקושי לא רק ביהודים, שלא רצו להדמות בכל לעם-הארץ ולהפוך לרוסים בני דת משה.

דוחים אותנו במוט ברזל ובאלות

 

"ליבנדה פרסם בשבועון 'רוסיה יבריי' בגליון א' של שנת 1882, את סקירתו האחרונה בעתון זה בסידרת 'מעל גדות הוויסלה'. הוא התווכח בה עם העתון הוורשאי  'איזראעליטה' (בפולנית) בבעיית ההתבוללות. זה שלושים שנה, כתב ליבנדה, חשבו רבים וכן טובים כי בהתבוללות פתרון לכל צרותינו. אולם מה לעשות אם אלה, שאתם רצינו להתמזג, דוחים אותנו במוט ברזל ובאלות.   (י. קלויזנר, "בדרכי  ציון", עמ' 175) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 225)

 

אלפי מהגרים יהודים במערב רוסיה גוזלים

את הלחם היבש מפי אחיהם

 

"...אין איש יכול לצאת מ'תחום המושב', כדי להגר אל פנים המדינה ולדרומה, וגם אלה שכבר הגרו שמה, מוכרחים לחזור. מה ערכם של כמה מאות אנשים שנמלטו ועברו את הגבול האוסטרי, לעומת אלפים מרובים שפנו אל מולדתם הרוסית-מערבית? כל אלפי האנשים שהרדיפות הרסו את נויהם, שהפחד מכריחם לעזוב את מולדתם, שגורשו למאות ולאלפים מערי המערב וערי-הפנים, פונים עכשיו למולדתם המערבית, ומגדילים בה עוד יותר את הצפיפות והדוחק, וגוזלים באופן זה או אחר את הלחם היבש מפי תושבי המקום. זה מזמן אין לדבר על הזנה מספקת של שלושת מיליוני היהודים במערבה של רוסיה.

"האוכלוסיה שוב אינה יכולה לשאת ולסבול בגיטו הרוסי-המערבי. המצוקה - מלבד הרדיפות, העלבונות והענויים – דוחפת אותם להגירה, ששנתה עכשיו לגמרי את כיוונה. היא מתפרצת עכשיו מערבה, כדרך שהתפרצה קודם מזרחה. ואם רוסיה המסוגרת עכשיו תחסום את גבולה המערבי גם בחומת-ברזל, ואם משמר-הקוזקים לאורך הגבול יוגדל פי שבעה - 'גדול כוח המצוקה מכוח-הברזל' - זרם-הגירה כביר זה יפרוץ דרך בתוך חומת-הברזל ובתוך השורות המלוכדות של חיל-הגבול הרוסי.   (יצחק רילף, "ספרית שורשים", עמ' 146) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 229)

 

יהודים הטיפו לפרעות ה"סופות בנגב"

 

"...היו צעירים יהודים שלא הסתפקו בהפצת השכלה בעם, אלא בשאבם את האידיאות הסוציאליסטיות דרך הספרות הרוסית נעשו נלהבים להן ופנו לסוציאליזם הרוסי, הם נעשו חסידים של העם הרוסי, של המוז'יק הרוסי. ... ליברמן [ראשון היהודים האינטלקטואלים המהפכנים] אמר: מהרופאים ועורכי-הדין והמהנדסים אין לי שום תקוה. מי שמסוגל להיות מהפכני אמיתי - זה בחור הישיבה. הוא בעצמו פרולטארי...

"והדברים הגיעו לידי כך שהיו מהפכנים יהודים אשר, מתוך מסירות למהפכה, לפי תפיסתם הם, השתתפו בתעמולה לפרעות ביהודים. - - זה היה בשנת 1881, בזמן הפרעות ברוסיה. והיו יהודים אשר הדפיסו פרוקלמציות [כרוזים] ברוח זו...   (חסיה טורטל, "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, כ"א, עמ' 45)

 

 

"פני" יהדות רוסיה

לא הכירו "וחי אחיך אתך"

 

"הגדיל לעשות הסופר י.ל. לוין (יהל"ל) במאמרו החריף והשופע ארס ותוכחה 'יכירו וידעו'. במאמר זה מוקיע הוא את אדישותם של העשירים וחוסר המעש שלהם, דווקא בשעה הטראגית והגורלית בחיי יהדות רוסיה: 'האם מטוב לב עוזבים אנו את הארץ, כמו שאתם עוזבים אותה בימי הקיץ באירופה'? לא, הוא משיב: 'היהודים העוזבים את רוסיה עושים ככה מפני שאין להם ברירה אחרת, מפני שמעמדם בחיים נהרס ואין ביכולתם להקימו מחדש'. הוא מסתייג לחלוטין מן העשירים, שאין להם חלק ונחלה בישראל: 'מה לכם ולהעם? האת תתנו מחיה לעם הרב המוטל ברעב, מה זה תכבידו אפכם עלינו, לעצור בעדנו בתחבולותיכם שלא נוכל לעשות בעד נפשותינו'?       (חסיה טורטל, "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה, כרך כ"א, עמ' 55)

 

משכילי היהודים מעדיפים את אמריקה

 

משכילי היהודים העדיפו את אמריקה  אם להתיישבות קבע או ל"לינת לילה", הסופרים יהודה ליב לוין, דוד גורדון, שאול  פנחס רבינוביץ, סמולנסקין, ליוונדה, זמנהוף ואחרים היו בעד הגירה לאמריקה, הסופר שמעון דובנוב, ששהה זמן-מה בא"י כאחד ה"ביל"ויים", וישב עם שאר הביל"ויים, בישיבתו של ר' יחיאל מיכל פינס בירושלים שעסקה בתעשיית "עילוי נשמות", פרסם בעיתונות: "כי לארץ-ישראל עלו הגרועים שביהודים, 'עלוקות הקהל' ובטלנים, שבאו לארץ-ישראל לעת זקנה למות בה; מצבם המוסרי והאינטלקטואלי של יהודי ארץ-ישראל ירוד מאוד, והם ישפיעו לרעה על העולים החדשים, שיעזבו את המחרשה וייהפכו למגידי-תהלים מקבלי תמיכה מן החלוקה...   (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 112)

 

יהל"ל: לא לא"י - בגלל החרדים

 

"עמדה דומה תפס הסופר העברי (יהודה ליב גורדון), יהל"ל היה תחילה קוסמופוליט וסוציאליסט, ומהפכה בהשקפותיו על הלאומיות באה עוד בשנת 1878, אחרי ששמע את דבריו של נציג רוסיה בקונגרס ברלין, שאין לתת ליהודי רוסיה שיוויון זכויות מפני שהם מזיקים לתושבים העיקריים... כשפרצו הפרעות בקיוב וראה כרוזים של סוציאליסטים הקוראים להכות ביהודים, נקעה נפשו מסוציאליסטים אלה. כשפרצו הפרעות, סבר שהן מעשי ידי המהפכנים. בסוף אוגוסט 1881 יכול היה לראות את הכרוז שפרסם הועד הפועל של מפלגת הסוציאליסטים המהפכנים 'נארודניה ווליה' ('רצון העם') 'אל העם האוקראיני' שקרא להמשיך בפרעות ביהודים...

"הוא נטה אפוא אל הרעיון שהוצע על-ידי שפ"ר בדבר ייסוד מדינה יהודית כחלק מארה"ב. בענין זה כתב אל דוד גורדון מכתב ב'המגיד', גליון 39, מיום י"ג בתשרי תרמ"ב (7 באוקטובר 1881). הרגש, כותב יהל"ל, מושך לא"י, החיים הריאליים - לאמריקה...   (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 113) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד...", עמ' 233)

 

 

שפ"ר ויהל"ל: מדינה יהודית בארה"ב

 

"... שפ"ר (שאול פנחס רבינוביץ) העדיף במאמרו ב'הצפירה' (גליון 31 משנת 1881) את אמריקה מפני שסר כי אפשר יהיה ליסד שם מדינה יהודית כחלק  מארצות-הברית. בזה הושפע מדעותיו של משה שרנצל מלבוב, שהציע במחברת רעיון כזה, לפי חוקי ארה"ב עשויות 5000 משפחות, המתיישבים בחבל אחד, לקבל זכויות של טריטוריה עם חוקה עצמית, ואחר-כך, כשיגיע מספרן לששים אלף, הן יכולות להחשב כמדינה...     (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 113) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 234)

 

 

הסופר שמעון דובנוב: "לא"י עלו הגרועים שביהודים "עלוקות הקהל" ובטלנים"

 

"הסופר הצעיר שמעון דובנוב יצא במאמר גדול בשבועון 'ראזסבייט' בקריאה לתמוך בהגירה אך ורק לאמריקה, בהסתמך על ההודעה, כלומר המכתב-החוזר של חברת כי"ח, שנתפרסם בעיתונות*). דובנוב טען, כי לארץ-ישראל עלו הגרועים שביהודים, 'עלוקות הקהל' ובטלנים, שבאו לארץ הקודש לעת זקנה למות בה; מצבם המוסרי והאינטלקטואלי של יהודי א"י ירוד מאוד, והם ישפיעו לרעה גם על העולים החדשים, שיעזבו את המחרשה וייהפכו למגידי-תהלים, מקבלי תמיכה מן 'החלוקה'. כנגד זה ראה עתיד מזהיר למושבות שתיווסדנה ברחבי ארה"ב על-ידי חברת כי"ח ו'וועד שלוחי הקהילות' בניו-יורק. (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 107) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 235)

*) "בגליונות 35-34 של 'ראזסבייט', 1881. עיין גם ב'ספר החיים' לשמעון דובנוב, ספר א"י, תל-אביב תרצ"ו, עמ' 129. בתאור המצב בא"י הסתמך על המאמרים 'ארץ הצבי', שפורסמו ב'השחר' בשנים 1880-1879)

 

סמולינסקין: השפה העברית מתה

ונגד עבודת-האדמה

 

"סמולנסקין פירסם ב'השחר' בשנת תר"ם ובראשית שנת תרמ"א (בחוברת ב'-ד' של כרך 10) מאמר 'שאלת היהודים -  שאלת החיים', ובו ניסח מחדש את השקפותיו, שלא נשתנו מיסודן: שאלת היהודים איננה שאלת מצבם הכלכלי במדינות השונות, אלא שאלה רוחנית, השאלה מה לעשות, כדי שהיהודים יוסיפו להתקיים כעם. הוא התקיף במאמרו זה ביתר חריפות את אלה שקראו להחזיר את היהודים לעבודת-האדמה; אם כי הודיע, שאין כוונתו לאלה הרוצים לייסד מושבות ברוסיה, הרי אלה הבינו שחיציו מכוונים אליהם.

"סמולנסקין ציין במאמרו, כי השפה העברית מתה כשפת דיבור, אבל יש לה תפקיד חשוב כשפת הספרות, שבה יכתבו על ענייני היהדות. על א"י עבר בשתיקה, בוודאי לא ראה בזה בעיה, שכדאי לעמוד עליה.     (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 113) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 234)

 

זמנהוף: מולדת ליהודים באמריקה

 

,,'גאמזפון', הוא מרק זאמנהוף, מורה לשפה הגרמנית בבית-ספר ריאלי בווארשה, שפירסם ב'ראזסבייט' שורת מאמרים (גל' 5-3), ובהם קרא לרכז את היהודים בארץ אחת ולהקים מולדת עצמאית לעם היהודי. כמקום למולדת-המדינה היהודית הציע בארצות-הברית. זאמנהוף כתב את מאמרו אחרי הפרעות בווארשה, וסבר שה'מאורעות' נעשו כרוניים.

"זאמנהוף מתווכח גם עם חובבי-ציון, הסוברים כי אבדן המולדת העתיקה הוא הסיבה העיקרית לסבלו של העם ןמציעים את השיבה לא"י כפתרון יחיד, ורדיקלי ביותר. עמים אחרים נדדו והקימו להם מולדת חדשה. זכרה של א"י נשאר אצלנו רק על-ידי ספרי הקודש, כזכרון דתי. בסבלנו מחוסר מולדת, אנו מחזיקים באופן מלאכותי בזכרונות של המולדת העתיקה. (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 137) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 236)

ההגירה ממערב המדינה - דווקא

לאמריקה ודרום אפריקה

 

"... הפרעות לא הגיעו עד ליטא, אבל גם שם היו היהודים בפחד מתמיד מפני פרעות, ובייחוד מפני הצתות שפגעו שם בערים ובעיירות רבות. ההגירה ממערב המדינה, שהתחילה עוד לפני שנים בגלל המצב הכלכלי הירוד במחוזות האלה, התגברה עכשיו. רוב המהגרים פנו לאמריקה, במקום שהיו להם קרובים שהספיקו למצוא את פרנסתם, וחלק מהם פנו לדרום אפריקה.     (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 122) (מ. גבאי, "רוכב",  עמ' 67)

 

שפ"ר ויהל"ל: מדינה יהודית בארה"ב

 

"... שפ"ר (שאול פנחס רבינוביץ) העדיף במאמרו ב'הצפירה' (גליון 31 משנת 1881) את אמריקה מפני שסר כי אפשר יהיה לייסד שם מדינה יהודית כחלק  מארצות-הברית. בזה הושפע מדעותיו של משה שרנצל מלבוב, שהציע במחברת רעיון כזה, לפי חוקי ארה"ב עשויות 5000 משפחות, המתיישבים בחבל אחד, לקבל זכויות של טריטוריה עם חוקה עצמית, ואחר-כך, כשיגיע מספרן לששים אלף, הן יכולות להיחשב כמדינה...     (ד"ר ישראל  קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 113) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד הישראלי", עמ' 234)

 

 

 

אוליפנט מתנגד להגירת יהודים לאמריקה -

לא"י הוא יתרום מיליון, והנוצרים..!

 

"בזמן שאוליפנט ישב בלבוב בא אליו שלוח מבאלטה, העיר שסבלה מפרעות איומות בימי חג הפסחא 1882, אל השליח נלווה העיתונאי אליעזר משבר. אוליפנט נראה מדוכא מתיאור הזוועות בבאלטה; הביע את התנגדותו להגירת היהודים לאמריקה, בהסתמכו על מכתב משם, שלא כל המהגרים הסתדרו כראוי. הוא אמר, כי אילו רצו יהודי רוסיה להתיישב בארץ-ישראל, היה נגש לפעולה בצורה אחרת לגמרי. הוא הכריז בשם הנוצרים באנגליה, שהיו תורמים תרומות של מיליונים; הוא עצמו מוכן לתרום מיליון. בוועד של 'מנשן האוז' משתתפים כמעט רק יהודים, משום כך לא אספו הרבה כסף. אם ישלחו יהודי באלטה שני שלוחים שיסעו אתו ללונדון, ויצטרפו אליו עוד שני עשירים מעיר אחרת, שיתרמו סכום מספיק להתחלה, הרי הוא בטוח בהצלחה.

"אוליפנט עשה מעשה למען פליטי באלטה בברודי: הוא שלח שבעים מהם, בעלי-מלאכה, לארץ-ישראל, בתקוה שימצאו שם עבודה...   (י. קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 174) (מ. גבאי, "את מי משרת", עמ' 247)

 

 

למרות הבטחת המיליון של אוליפנט

יהודי לבוב - לאמריקה!

 

"בלבוב התקיימה אסיפה של ראשי הקהילה ונוסד ועד להגשת עזרה למהגרים מרוסיה. בישיבה השתתף מ. ברג, ששימש מזכיר לאוליפנט. ברג הציע בשמו של אוליפנט, שהוועד ייקרא בשם 'ועד עזרה לעולים לא"י', ההצעה נדחתה. כמעט כל הנאספים היו בעד הגירה לאמריקה...

 

אוליפנט לרב מוהליבר - אעמיד 50

מיליון לי"ש לישוב א"י!

 

"בניגוד לעמדת העסקנים היהודים האלה, דבר אוליפנט עם הרב מוהליבר בהתלהבות על ישוב ארץ-ישראל; בהתלהבותו נתן חופש לדמיונו, ואמר כי אם היהודים העשירים מרוסיה ומפולין יתחילו לרכוש קרקעות בארץ-ישראל, יעמיד מן האנשים הקשורים עמו חמישים מיליון לי"ש (מכתבו של הרב ש. מוהליבר אל א.ז. אפשטיין בלודז', באייר תרמ"ב, פורסם ב'ספר שמואל', ירושלים תרפ"ג, עמ' י"ח)...            (י. קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 174) (מ. גבאי, "את מי משרת", עמ' 248)

 

 

אוליפנט יעמיד 50 מיליון

לי"ש ליישוב ארץ-ישראל

"אוליפנט ישב בלבוב בחג הפסחא 1882, כאשר נערכו פרעות איומות ביהודי באלטא, 'הוא אמר, כי אילו רצו יהודי רוסיה להתיישב בארץ-ישראל, היה נגש לפעולה בצורה אחרת לגמרי. הוא הכריז בשם הנוצרים באנגליה, שהיו תורמים תרומות של מיליונים; הוא עצמו מוכן לתרום מיליון...', אך למרות מיליון לירות השטרלינג של אוליפנט, דחתה אסיפת ראשי הקהילה בלבוב את הצעת מזכירו של אוליפנט, לקרוא את שם הועד שלהם 'ועד לעולים לא"י', ההצעה נדחתה. כמעט כל הנאספים היו בעד הגירה לאמריקה... אוליפנט דבר עם הרב מוהליבר בהתלהבות על ישוב ארץ-ישראל, בהתלהבותו נתן חופש לדמיונו, ואמר כי אם היהודים העשירים מרוסיה ומפולין יתחילו לרכוש קרקעות בא"י, יעמיד מן האנשים הקשורים עמו חמישים מיליון לי"ש...                (י. קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 174)

 

 

לאוליפנט אין שום מטרה בחיים מלבד א"י

 

"קונסטנטינובסקי, כתב "המגיד", ו"המליץ", נשלח לשפגוש את אוליפנט בלבוב, מטעם אגודת "חובבי-ציון" באודיסה, אליה השתייך. לאחר פגישתם כתב קונסטנטינובסקי ב'מכתב גלוי לבני עמי חובבי-ציון... תיאר את רשמיו מפגישותיו, אוליפנט ואשתו מתלבשים בפשטות, כאחד-העם; אין להם שום מטרה בחיים מלבד ישוב ארץ-ישראל'    (י. קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 178) (מ. גבאי, "את מי משרת הממסד", עמ' 249)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות