השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

פרגול צלב הקרס

ביום 27 באוגוסט 1939 נשא הטלר נאום באוברזאלצברג בפני המפקדים העליונים.
"'הריסתה של פולין היא העיקר', כן אמר, 'והתכלית היא להשמיד את הכוחות החיים, ולא להגיע לקו מסוים. אמציא עילה תעמולתית לפתיחת מלחמה, ואין דבר אם תתקבל על הדעת או לא. את המנצח לא ישאלו לאחר מעשה אם דיבר אמת או לא...


"ראשית דבר"; "במלחמות המודרניות שקדמו ל-1939 נתארעו תקריות מצערות בין אומות תרבותיות, שהיה בהן משום פשע מלחמה. בבלגיה ובצרפת נעשו בשלבים המוקדמים של מלחמת העולם הראשונה מעשי זוועה רבים על ידי חילות גרמניים, כשעשו דרכם המהירה בכיוון לפאריס. ערים וכפרים היו לבז והועלו באש, נשים נאנסו ואנשים חפים מפשע נרצחו. פשעים אלה היו אמנם יותר מהתפרצויות מקריות של 'מעשי זוועה' מצד יחידות מבודדות או דיביזיות יחידות, אך לא היו חלק ממסע טרוריזם מאורגן, שתוכנן לפני פרוץ מעשי האיבה ושבוצע נאמנה תוך ציות לפקודות.
"לעומת זאת בוצעו במשך מלחמת העולם השנייה פשעי מלחמה על ידי הגרמנים בהיקף שאין לו תקדים. הם היו חלק בלתי-נפרד מן התפישה הנאצית של מלחמה טוטאלית, והוצאו לפועל בהתאם לתוכנית יזומה ומתואמת מראש להטיל אימה ולנצל את התושבים של השטחים הכבושים, ולבער מקרבם אותם יסודות העוינים  לכיבוש הגרמני...
"עוד לפני המלחמה הקימו הנאצים במולדתם-הם עריצות שאין דומה לה בהיסטוריה, על פי 'עקרון המנהיגות'. הם עודדו וטיפחו שנאה גזעית על-ידי העיקרון של 'גזע האדונים', אשר מטרתו האחרונה וההכרחית נועדה להיות הגמוניה עולמית. הם שיסו אח באחיו, ילדים בהוריהם, גויים ביהודים. הם השתדלו להשחית עם שלם, ונגד אלה שמיאנו להיות מושחתים הפעילו טרור ולבסוף השליכום למחנות-ריכוז.
"רק בהעלותנו את זכרם של הדברים שנעשו בגרמניה גופה מ-1933 עד 1939 נוכל לראות באורם הנכון את הפשעים שעוללו בימי המלחמה בארצות הכיבוש.  (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ' 13)

"הפשעים המתוארים בספר זה לא היו פשעי-אקראי; דבר זה מסתבר בהכרח מתוך היקפם העצום. שעבודם של מיליונים והגלייתם לגרמניה, הרצח וההתעללות בשבויי מלחמה, ההוצאה-להורג ההמונית של אזרחים, הריגת בני-ערובה ואסירי-תגמול, ו'הפתרון הסופי' של שאלת היהודים - כולם היו תוצאות של תכנון לזמן ארוך. דבר זה הוכח למעלה מכל ספק, והגרמנים עצמם המציאו הוכחות שאין עליהן עוררים, במסמכים, בדו"חות, בסיכומי-מצאי, בפקודות ובשאר תעודות שנשתמרו בקפדנות ונפלו לידי בנות-הברית אחר כניעתם של הכוחות הגרמניים באירופה.
"כי בעת שהעסיקו שבויי מלחמה בעבודה אסורה לפי החוק הבינלאומי מסרו הגרמנים דו"חות-סיכום לגוף הצבאי המתאים; כאשר בזזו ועשקו ערכו רשימות-מצאי ללא דופי של שללם; כאשר הרעילו יהודים ואחרים בגאזים שלחו דו"חות מפורטים ל-RSHA [מוסד הביטחון הראשי של הרייך] כשהרגו ביריות את בני-הערובה תלו רשימותיהם בבנייני ציבור 'למען יראו וייראו'; אם ערכו ניסויים מכאיבים ומתועבים באסיריהם הכפויים של מחנות-הריכוז רשמו רשימות אירועים מדוקדקות. כמידת המהירות שבה עוללו את פשעיהם כן מידת היסודיות האופיינית שבה ליקטו ורשמו את ההוכחות-במסמכים של אותם פשעים. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ' 14)

"שנים רבות לפני כן כתב הטלר ב'מלחמתי': 'גזע חזק יותר ינשל מפניו את הגזעים החלשים ממנו, כי הדחף הוויטאלי בצורתו השורשית ינתץ את המחסומים האבסורדיים של האנושיות-כביכול של האינדיבידואים, למען פנות את המסילה לאנושיות-של-הטבע המשמידה את החלשים כדי למסור את מקומם לחזקים.' זה חוק הג'ונגל; ומה פלא אם נשא בחובו מצוקה, עינויים, הרס ומוות למכביר.

"בית-הדין הצבאי הבינלאומי לעשיית דין בפושעי-המלחמה הגרמנים הראשיים בנירנברג מיאן להכריז על המטה הכללי ועל הפיקוד העליון כעל ארגונים פושעים. ואולם, בפסק דינם אמרו על אנשים אלה כדלקמן :
"'הם היו אחראים במידה רבה למצוקה ולייסורים שהיו מנת חלקם של מיליוני גברים, נשים וילדים. הם היו חרפה למקצוע הנכבד של הצבא. בלא  הדרכתם הצבאית היו שאיפותיו התוקפניות של הטלר ושל חבריו הנאצים נשארות עיוניות ועקרות... הם היו כת צבאית ללא ריתוי... רבים מאנשים אלה שמו למשל ולשנינה את שבועתו של החייל להישמע לפקודות צבאיות. כשנוח להם להגנתם הם אומרים כי היה עליהם לציית, וכשמציגים נכחם את פשעיו הברוטאליים של הטלר ומוכיחים כי הייתה להם ידיעה כללית על אלה, אומרים הם שלא צייתו. האמת היא שנטלו חלק פעיל בכל הפשעים, או ישבו שלווים ושאננים כשלנגד עיניהם מתחוללים פשעים גדולים יותר ומזעזעים יותר משאיתרע מזלו של עולם להכיר קודם לכן.' אך מכשירי העריצות העיקריים שהשתמש בהם הטלר היו: חבורת המנהיגות, הגסטאפו, הס.ס. והס.ד.
"הם-הם הארגונים שביצעו פשעים מחרידים אלה : הרצח ההמוני במחנות הריכוז; הרצח וההתעללות בשבויי-מלחמה; כפייתם של פועלים נכרים לעבודת-עבדים; החקירות האינקוויזיטוריות; העינויים; הניסויים בשפני-ניסוי אנושיים.
"אותם 'המעילים השחורים' הנוראים, והיינריך הימלר בראשם, תלויים היו במשך חמש שנים ארוכות מעל לאירופה הכבושה כגוש של שחור-עבים קדורני הזורה על כל סביבותיו מוות-בחתף. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  15)

 

"ממש מאותו רגע שעלה הטלר לשלטון החלו הוא והמפלגה הנאצית להוציא לפועל את התוכנית היסודית או מזימת הקשר שמטרותיה כבר הובהרו ב'מלחמתי' ושכללו ביצועם של פשעים נגד השלום, פשעי מלחמה, ושאר פשעים נגד האנושות.
"המסגרת הארגונית של מזימת קשר זאת הייתה המפלגה הנאצית; חבורת המנהיגות הייתה שרשרת הפיקוד האזרחי שדרכה הופעלה התוכנית-הרבתי. כל חבר הושבע שבועת אמונים מדי שנה בשנה : "נשבע אנוכי נאמנות-נצח לאדולף הטלר. נשבע אנוכי לקבל על עצמי משמעת ללא תנאי כלפיו וכלפי המנהיג שימונה על ידו.'
"למן הפיהרר (המנהיג), מקור-הטבוע, דרך מנהלי החבלים, מנהלי המחוזות, מנהלי הקבוצות המקומיות, מנהלי התאים ופקחי-הרובעים זרם זרם התורה הנאצית וחלחל לתוך כל בית. הגאולייטר (מנהל החבל) אחראי לאזורו, מנהל המחוז למחוזו, המשך רדת עד למנהל הרובע האחראי לחמישים משקי בית בערך.
"כל אחד מבעלי משרות אלה, איש איש ברמתו המיוחדת, היה לו מטה שטיפל בכל הבחינות של חיי האזרח ; חינוך, תעמולה, עיתונות, כספים, כשפטים.
"בדרג הראשון מתחת להטלר היו הרייכסלייטרים (מנהלי הרייך) ; רוזנברג, פון שיראך, פריק, בורמאן, פראנק, ליי, גבלס והמלר. כל אחד איה אחראי במישרין בפני הפיהרר לצד מסוים של המדיניות הנאצית. הם-הם שהוציאו לפועל את הנחיותיו של המנהיג. משימתם העליונה נקבעה להיות: שמירת קיומה של המפלגה 'כחרב מושחזת היטב בידי הפיהרר'. עסקם היה בקוי המדיניות הכלליים ולא במנהל המפורט.  (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  15)


"אין ספק כי היו גרמנים רבים שלא היו מעולם נאצים נלהבים, ושראו בהטלר הדיוט גס שעלה לגדולה, ובחבר-מרעיו בריונים נתעבים. אולם איש מאלה לא היה בס.ס., זה גרעינו המוצק של הנאציזם. חבריה של הס.ס. כולם היו חסידיו הקנאים של הפיהרר ולא הכירו בשום נאמנות אחרת לאלוהים או לבני-תמותה.
"בעת שלביו המוקדמים של משפט פושעי-המלחמה הגרמנים הראשיים בנירנברג הופיעה בטורי עיתון מקומי כתבה על ביקורו של עיתונאי אחד במחנה שהיו עצורים בו אסירי ס.ס.. כולם שאלוהו שאלה אחת בלבד: 'מה עשינו מלבד חובתנו הפשוטה והרגילה?' אם רשאים אנו לכנות את הסיוע והעידוד לכמה מיליונים של מעשי רצח בשם של חובה פשוטה ורגילה, הרי שלא עשו דבר מלבדה.
"בספר זה מצויים פרקים העוסקים בהשמדת היהודים, בשעבודם ועקירתם של פועלים מן הארצות הכבושות, בהריגת בני-ערובה, בטבח המוני של אזרחים, ברצח שבויי-המלחמה מצבאות-הברית ובהתעללות בהם. בכל הפשעים האלה מילאו ארגוני ס.ס., ס.ד. והגסטאפו תפקיד ראשי.
"בימי השלום הטילו מנהיגי הנאצים על ארגונים אלה את האחריות להפוך כל מתנגד ל'בלתי מזיק' [מליצה נאצית שמשמעה רצח] בשעת המלחמה הוטלה עליהם החובה לשבור כל כושר התנגדות לכיבוש הגרמני.
"בשנת 1929, ארבע שנים לפני שהגיע הטלר לשלטון, מינה את היינריך המלר כרייכספיהרר ס.ס. (מנהיג כל-ארצי של ס.ס.), והלה נטל לידו את הפיקוח על פלוגות-המגן שהשתייכו אליהן באותה שעה 280 חברים בלבד. הוא ניגש לכינונו של כוח זה כצבא פרטי וככוח משטרתי, שכל המצטרפים אליו יהיו חסידיו המהימנים והקנאים של הפיהרר. בשעה שנתמנה הטלר לקנצלר של הרייך הגיע ארגון ס.ס. לעוצמה של 52.000. ייעודם נקבע והוכרז כהגנה על הפיהרר ובטחונו הפנימי של הרייך, ורייכספיהרר הימלר לא הניח ספק בעניין הדרכים שבהם אמר לבצע את יעודו.        (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  18)


"נמלא ללא-הפוגות את תפקידנו להבטיח את בטחונה של גרמניה כלפי פנים, כשם שמבטיח הוורמאכט (הצבא) את בטחון כבודה גדולתו ושלומו של הרייך כלפי חוץ. עלינו המשימה ונמלאנה, שלא ישובו לעולם היצורים התת-אנושיים ללבות את אש המהפכה היהודית-הבולשביקית בגרמניה, בלבה של אירופה, מבפנים או על ידי שליחים מן החוץ. ללא-ריתוי נהיה אנחנו חרב-אכזר של דין-צדק לכל הכוחות האלה, שקיומם ופעולותיהם ידועים לנו, ביום שיעשו את הניסיון הקל ביותר - היום, לאחר עשור שנים, או בעוד שנות מאה.'
"אכן, אין ספק שהיו חרב-אכזר; אך מה עניין כבוד ודין-צדק לכאן? למשימה זאת נדרש כוח מאורגן היטב והוקם הפיקוד העליון של הס.ס. - שהיה מורכב משתים-עשרה מחלקות. גופה הראשי של הס.ס., ה-Allgemeune (החיל הכללי) היה הגזע שממנו נסתעפו כל הענפים. ארגונו היה בעל צביון צבאי והוא נתחלק למחוזות ולתת-מחוזות, גדודים וגייסות נמוכים יותר, עד לרמה של מחלקה, כשפרצה המלחמה הוא מנה 240,000 נבלים מובהקים ביותר.
"הוא היה מורכב בעיקרו מאותם אנשי ס.ס. שלא היו מומחים, הם היו, אם ניטול מונח מן הכוחות המזוינים שלנו, אנשי השירותים הכלליים של פלוגות-המגן. אחד משירותיהם הנמבזים היה להרכיב את צוותות מחנות הריכוז, וכמעט כל המשמרות במחנות אלה סופקו על ידי ה'אלגמיינה'.
"שני בחשיבותו היה שירות הביטחון, שנודע אחר כך בכל רחבי אירופה הכבושה, כשם שנודע ברייך עצמו, בראשי-התיבות המטילים אימה SD. במקורו לא היה אלא אגף המודיעין של הס.ס., אך חשיבותו גברה לאחר שהטלר נהיה רייכסקאנצלר, ובשנת 1939 היה מן האגפים הראשיים של RSHA. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  20)

"אותה שעה כבר הרחיבו ריינהרד היידריך, והפכו למערכת עצומה של ריגול שלטשה עיניים יוקדות, כמין עיט ענק, על חייו הפרטיים של כל אזרה גרמני, והפכה לסוכנות המודיעין ומודיעין-הנגד הכוללת-היחידה של המפלגה הנאצית.
"שלוש שנים אחר עליית הטלר לשלטון נתמנה הימלר, בנוסף על משרת רייכספיהרר ס.ס., לראש המשטרה הגרמנית במיניסטריון-הפנים, והחלה התארגנותם-מחדש של כוחות המשטרה הגרמניים, לפי שני ענפים נפרדים. האחד היה המשטרה-במדים אוORPO  , [משטרת הביטחון] והשני משטרת הביטחון או  SIPO [משטרה במדים] שנתמזגה ב1939- עם SD תחת פיקוד RSHA.
"ה-Staatspdizei Geheime' [משטרת המדינה החשאית], או גסטאפו כפי שנודעה ברבים, הייתה ארגון של המדינה והוקמה לראשונה בפרוסיה על ידי גרינג ב-1933.
"זה היה כוח-משטרה פוליטי. שלא כמשטרה הסדירה לא עסק במניעת הפשע או בגילויו, אלא בדיכוי כל מחשבה פוליטית עצמאית וכל השקפה פוליטית אישית, ובחיסול כל התנגדות למשטרו של הטלר.
"רשת הדיכוי הושלמה אפוא בסופו של דבר, ובמרכז קורי-עכביש אלה ישב הימלר, כשהס.ס. שלו סביב-סביב לו, ומאחוריו מטיל את צלו מחנה-הריכוז.
"כך הייתה גרמניה 'כפופה בשלמותה ובכללותה לנאציונאל-סוציאליזם', כפי שניסח הטלר כשנאם ברייכסטאג ב-1938. כך גויסו כוחות האומה למטרות תוקפנות, לכיבוש, לשלטון עולמי, למלחמה טוטאלית. המלחמה לא בוששה לבוא; פלישה וניצחונות, עד שנרמסו שני שלישים של אירופה תחת עקב המגף הגרמני, והס.ס., הס.ד. והגסטאפו מוכנים ומזומנים לרדות בהם. מנגנון העריצות הנאצית פעל יפה וביעילות. התווייתו והתקנתו נעשו שנים רבות לפני-כן בכישרון ובקפידה, והוא הוכשר ונבחן בעת שלום. עתה נועדה לו שעתו הנעלה ביותר. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  21)


"הזירה הייתה מוכנה למחזה התוקפנות. ביום 27 באוגוסט 1939 נשא הטלר נאום באוברזאלצברג בפני המפקדים העליונים.
"'הריסתה של פולין היא העיקר', כן אמר, 'והתכלית היא להשמיד את הכוחות החיים, ולא להגיע לקו מסוים. אמציא עילה תעמולתית לפתיחת מלחמה, ואין דבר אם תתקבל על הדעת או לא. את המנצח לא ישאלו לאחר מעשה אם דיבר אמת או לא... אני רק מפחד שברגע האחרון יבוא איזה 'שוויינהונד' (נבילת-חזיר) עם הצעת תיווך... הדרך פתוחה לחייל, אחר שעשיתי אנוכי את ההכנות הפוליטיות.

"לשם כך עוררו הנאצים תקריות גבול בסיוע הס.ס.. אחת התקריות האלה הייתה ההתקפה על תחנת השידור בגלייוויץ בסמוך לגבול הפולני. תכליתו של תרגיל זה, שנודע בשם 'מבצע הימלר', הייתה לעורר את הרושם כאילו נערכה פשיטה לתחנה זו על ידי הפולנים. ריינהארד היידריך אמר לקצין הס.ס., שהוטלה עליו ההוצאה לפועל, בשעת מסירת התדריך: 'דרושות לנו הוכחות ממשיות על התקפות כאלה מצד הפולנים, הן בשביל עיתונות החוץ והן למטרות תעמולה פנימיות.
"המשימה הייתה להתקיף את תחנת השידור על ידי חמישה או ששה אנשי ס.ד. ולהחזיק בה במשך הזמן שיספיק לגרמני הדובר פולנית, אשר נועד להילוות אל חבורת הפשיטה, בשביל לשדר נאום בפולנית. עיקרו של הנאום הוצרך להיות, כי עתה הגיעה השעה לסכסוך בין גרמניה ופולין ועל כל הפולנים להתלכד ולמגר כל גרמני שיגלה להם התנגדות.
"אף כי כוחה הכולל של S.D. (במובן המצומצם) היה רק 3000 איש בשנים 1943 עד 1945, הרי שימשו ראשי-התיבות SD כקיצור לצירוף 'ה-SIPO ו-S.D.', ובארצות הכיבוש לבשו אנשי הגסטאפו לעתים קרובות מדים עם סימני ה- SD. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  23)


 "לאחר שקיבל תדריך זה הלך מפקד הפשיטה לגלייוויץ כדי לחכות שם לפקודות הקוד של היידריך. בזמן שהותו שם נפגש עם היינריך מילר, ראש הגסטאפה שעשה אז באותו אזור. מילר דן עמו בתוכניות לתקרית גבול אחרת, שתעורר את הרושם כאילו ערכו חיילים פולנים התקפות על גייסות גרמניים. הגסטאפו עמדה לספק כמה פושעים שהורשעו בדין - לתכלית המבצע הזה. הללו יולבשו מדים פולניים ויוטלו הרוגים במקום הפעולה, לאחר שיקבלו זריקות קטלניות, וייגרמו להם פצעים של קלעי רובה. אותם 'פולנים'-מתים ייראו כאילו נהרגו בשעה שהתקיפו את הגייסות הגרמניים. אחד מאנשי-דמה אלה יומצא למבצע גלייוויץ. כינויים בכל חליפות המכתבים היה בשם-הקוד 'מזון משומר'.
"התקרית של גלייוויץ אירעה בערב שקדם לפלישה הגרמנית לפולין, וזה תיאורה על ידי מנהיג חבורת הפשיטה, איש ס.ס.:
"בצהריים של ה-31 באוגוסט 1939 קיבלתי מהיידריך בטלפון את מלת הקוד להתקפה שצריכה הייתה להיערך באותו ערב בשעה 8. היידריך אמר שעלי לפנות למילר לקבלת 'מזון משומר'. כן עשיתי, ומילר מסר את הברנש בתחנת השידור. הוריתי להניחו על הארץ בכניסה לבניין. הוא היה חי, אך בלא-הכרה לגמרי. תפשנו את תחנת השידור בהתאם לפקודה, שידרנו נאום של שלוש או ארבע דקות במשדר-חירום, ירינו מספר יריות-אקדח והסתלקנו.'
"כשם שהוטל על הס.ס. להעלות את המסך בתחילת הפלישה לפולין, כן הוטל עליהם להורידו בסופה של ההצגה. באפריל 1945 הותוו תוכניות על ידי אובר-גרופנ-פיהרר (מנהיג-קבוצה-ראשי) קאלטנברונר להחרבת מחנות הריכוז ולחיסול כל אסיריהם. כך אמרו להעביר מן העולם כל מיני הוכחות של תוכנית ההשמדה. תוכניות אלה שנודעו בשמות-הקוד 'ענן א1-' ו'ענן אש' לא הוגשמו מעולם. תם המחזה בטרם ירד המסך. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  24)


"... לאחר ששוסו קבוצות הס.ד. בעם ליטא כתב הגאולייטר של ריגה לרוזנברג, שהיה אז מיניסטר-הרייך לארצות המזרח, וציין בנימה של התנצלות-כמעט כי התנהגות הס.ד. 'גובלת כמעט עם סאדיזם'. לנוכח הפרטים הרשומים בדו"ח נראה, כי ביטוי זה היה בו משום הצנע-אומר.
"'לקבור בעודם בחיים אנשים פצועים קשה', כך כתב, 'שאחרי כן חתרו והגיחו שוב מתוך קבריהם והבקיעו לאוויר העולם, הרי זו בהמיות כה חמורה עד שיש למסור על כך לפיהרר עצמו ולמארשאל הרייך. המנהל האזרחי של רותניה הלבנה אינו חוסך כל מאמץ כדי לזכות באהדת האוכלוסייה לגרמניה, בהתאם להוראותיו של הפיהרר. אין ליישב מאמצים אלה עם השיטות שתיארתי למעלה.'

"צוותות מיוחדים של ס.ס. וגסטאפו הוצבו במחנות שבויי-המלחמה כדי לנפות את השבויים ולברור מתוכם את אלה שנחשבו בלתי-רצויים מבחינה  גזעית או פוליטית. שבויים אלה הועברו למחנות-ריכוז לשם 'טיפול מיוחד', שמשמעו במילון-המוות של הס.ס. אינו אלא: הריגה.
"הס.ד, היה אחראי, יחד עם הגסטאפו, לביצוע 'צו הכדורים'. צו זה הורה, שכל הקצינים והמשקים שברחו, חוץ משבויי-מלחמה בריטיים ואמריקניים, יש למסרם לאחר תפישתם-מחדש לידי הס.ד.  אזי יועברו למחנה-הריכוז מאוטהאוזן ויוצאו להורג על ידי ירייה בעורפם.    (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, עמ'  26)


"באוקטובר 1942 הוציא הטלר עצמו את 'פקודת הקומאנדו', אשר הורתה שכל חיילי בנות-הברית שישתתפו בפשיטות-קומנדו ויפלו בשבי של הגרמנים יוצאו להורג. פקודה זאת קבעה שאנשי-בדד של פלוגות הקומנדו אשר פעלו כסוכנים או כמחבלים ויפלו לידי הצבא הגרמני או המשטרה האזרחית בכל אחת מן הארצות הכבושות בידי הגרמנים, יש למסרם מיד לס.ד.. אנשים אלה, שלבשו מדים ונחתו באופן גלוי בארץ האויב, זכאים היו ליחס של שבויי-מלחמה.
"ואולם, בעקבות פקודתו של הפיהרר נמסרו רבים מהם לס.ד, על ידי החילות הגרמניים שעצרו אותם. רובם הוצאו להורג תוך עשרים וארבע שעות, אך מקצתם הועברו למחנות-הריכוז.
"לס.ד. ולגסטאפו ניתנו בכמה ארצות כיבוש הסמכויות והתוקף להוציא להורג או לשלוח למחנות-ריכוז ביזמתם העצמית אנשים שהיו חפים-מעבירה, וכל חטאם הוא שהיו קרובי משפחה לאחרים שהואשמו בעבירות מסוימות.
"דוגמה טיפוסית זאת של אי-צדק נאצי נקראה בשם הרברבן 'האחריות הקולקטיבית של בני משפחות המתנקשים והמחבלים*). למעשה הייתה זאת דרך טבטונית טיפוסית של נקמה בקרוביהם החפים מפשע של חברי כוחות המחתרת שנמלטו עד אז ממאסר.
"סמכויות כאלה ניתנו לגסטאפו בפולין באמצע 1944 משום שמצב הביטחון  הפנימי הורע בימים ההם, והיה צורך ב'צעדימ חמורים ביותר' כלפי 'רוצחים וחתרנים נכריים'.  (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  27)
*) Sippenhaft, עריבות הדדית של בני בית-אב.

"קיימות הוכחות שהריגתם-בירייה של שבויי-מלחמה בלתי-מזוינים הייתה נוהג כללי בכמה דיביזיות של וואפן-ס.ס. ... כן מעורבות יחידות של וואפן-ס.ס. ברצח ובהתעללות הנרחבים כלפי האוכלוסייה האזרחית של ארצות הכיבוש. כן היו דיביזיות של וואפן-ס.ס. אחראיות לעלילות טבח ולמעשי זוועה רבים בארצות הכיבוש, כגון מעשי-הטבח באוראדור-סור-גלאן ובלידיצה... מעשיו של חייל בוואפן-ס.ס. שהרג בספטמבר 1939, לגמרי ביזמתו העצמית, חמישים פועלים יהודים בפולין שהופקד לשמור עליהם, הוסברו והוצדקו על ידי הטענה, כי בתור איש ס.ס. היה 'רגיש באופן מיוחד למראה של יהודים/ והוא פעל 'ללא מחשבה ממש וברוח של הרפתקנות'; פסק הדין של מאסר שלוש שנים שהוטל עליו בוטל לפי צו חנינה.'
"הסיפור על ארגוני פשע אלה לא יהיה שלם אם לא נזכיר את 'הטלר-יוגנד' [נוער הטלר [H.J. שהיה בית-טיפוחם של אנשי ס.ס. לעתיד.

"גוף זה של פאנאטיקנים בגיל ההתבגרות הוקם וטופח על ידי באלדור פון שיראך, בימיה הקדומים של התנועה הנאצית. הערו עליהם קיתונות של תעמולה נאצית אינטנסיבית, מילאו אותם טרוניה על העוול שבחוזה וורסאי, הלעיטו אותם בדבר החיוניות של מרחב מחיה, בתיאוריה של גזע האדונים, בעקרון המנהיגות, ובעיקרי-אמונה נאציים אחרים הקשים לעיכול, והשקו אותם עד-סיאוב במה שקרא בית-הדין הבינלאומי בנירנברג בפסק-דינו 'גורל הנדיבים של נוער גרמניה - למות בעד הפיהרר'. פון שיראך 'נטע בדור הצעיר את המסורת הגדולה של מוות למען מטרה קדושה, תוך הכרה שבדמם יוליכו בדרך לקראת החירות שבחלומותיהם*).'  [בהערה: מלים אלה הן מנאומו של אדמיראל רדך ביום-הגיבור-הגרמני 1939; החירות שמדובר בה למעלה נאמר עליה בקטע אחר של הנאום כי היא 'החירות להזדיין מחדש']. (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  30)
*) מלים אלה הן מנאומו של אדמיראל רדך ביום-הגיבור-הגרמני 1939; החירות שמדובר בה למעלה נאמר עליה בקטע אחר של הנאום כי היא 'החירות להזדיין מחדש'.

"פון שיראך נסע על פני כל רחבי גרמניה בשנים שלפני 1933, כשהמפלגה הנאצית הגיעה לנקודת השפל שלה וכשנשיאת מדיה הייתה בלתי חוקית, וקרא לנוער הגרמני להצטרף ל-HJ. 'בימים ההם', כן אמר, 'רכש נוער הטלר את החומר האנושי המעולה שלו. מי שבא אלינו בתקופת אי-חוקיות זאת סיכן את הכל... עברנו את חבל הרוהר כשאקדחים בכיסינו ואבנים נזרקות אחריננו.'
"בימים ההם עדיין היו רבים שראו באדולף הטלר רק את שיקלגרובר [שמו האמיתי של הטלר - לפי גרסה מקובלת], ההדיוט המתנשא למלוך. מבין הגרמנים הקשישים יותר, שזכרו את מסורות גרמניה הקיסרית מימי ההוהנצולרנים והרגישו בחסרונן, נשארו רבים אשר, אם כי לא התנגדו באופן פעיל למשטר החדש, מכל מקום לא התלהבו לשיתוף-פעולה עמו. לפיכך רצוי היה ביותר שיקום דור חדש אשר לא ידע את גרמניה אלא זו של הטלר בלבד.
"אולם נוער-הטלר שימש לא רק לאילוף בני הנעורים במטרותיה של המפלגה הנאצית, באידיאולוגיה שלה וביעדיה, בד בבד עם חינוכם בבית הספר; הוא נתארגן ב-1938 באופן שיהווה מקור טבעי לגיוסם של טירונים לס.ס.. והוחל בזה על ידי יצירת ה- Streifendienst (שירות-הסיור), שהיה למעשה כוח משטרתי של הארגון עצמו.
"במסמך שנקרא 'ארגונו של שירות-הסיור', ושנתחבר על ידי המלר ופון שיראך, הוסכם: הואיל ושירות-הסיור בנוער-הטלר ימלא תפקידים דומים לאלה המוטלים על הס.ס, יאורגן כיחידה מיוחדת לתכלית הכשרת טירונים בשביל הס.ס,-הכללית. יתר על כן קובע המסמך, שגם הטירונים ליחידות גולגולת-המוות של וואפן-ס.ס. ולבתי-הספר לפרחי-קצונה יבואו אף הם משירות-הסיור.
"מכאן ואילך התקדמה המיליטאריזאציה של נוער-הטלר בצעדי ענק. הוא אורגן לפי קוים צבאיים, עם מדים ודרגות בנוסח צבאי, ובאוגוסט 1939 העיר קייטל, כי 'שלושים אלף מנהיגים של נוער-הטלר כבר מתאמנים עתה מדי שנה בשנה באימוני קרב. הסכם עם הוורמאכט (הצבא) יאפשר הכפלתו של מספר זה.'
"תכלית האימון הייתה, לפי דברי סגנו של פון שיראך, להבטיח 'כי ידו של נער גרמני תאחז ברובה באותה טבעיות כמו בעט.'
"בימי המלחמה שהחלה מיד לאחר ההסכם הנ"ל עוללו אלפים מחברי נוער-הטלר לפנים, ששירתו עתה בוואפן-ס.ס., פשעי מלחמה בכל רחבי ארצות הכיבוש, כגון הטבח ההמוני באוראדור-סור-גלאן ובפאראדי. אלפים רבים נוספים של בריונים צמאי-דם חיכו בקוצר-רוח לתפוש את מקומותיהם של אלה שנפלו חללים.
"כאלה היו מכשירי העריצות של הטלר. בכל דפי הספר הזה יופיעו שמותיהם ומעשיהם הרעים, ויחזרו ויופיעו. אלה היו החוטים השזורים ביריעת הארג העצומה של פשעי-המלחמה הנאציים. אלה היו בוארשה של כל בהמיות, ביסודה של כל אכזריות. אכן, ראוי היה לו להמלר שיתגאה בהם, וראוי היה לה לאירופה שתיחת מפניהם.                                 (לורד ראסל, "פרגול צלב הקרס", ספרית פועלים, 1954, עמ'  32)


זכור את אשר עשה בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות