ממסד ציוני עורך פיקניק לינץ' שני בשר יצחק מרדכי

 

כאשר מנהיגי  "מפלגות הציונים", הנשיא וויצמן, אהוד ברק, בנימין נתניהו, צחי הנגבי, שמעון שבס ורבים אחרים נתונים תחת חקירה בעבירות מרמה וקבלת שוחד, מתקזזים ביניהם, תופרים תיק לשר יצחק מרדכי, ועורכים בו פיקניק לינץ', בניצוחה של ח"כ זהבה גלאון ועיתון ידיעות אחרונות, שעל-פי דברי הבלע שלהם נידון מרדכי. הלינץ' נערך בכיכרות הערים ובבתי האזרחים, ותיקיהם של העבריינים והפושעים מכול מפלגות המאפיה הרוסית , התאיידו;

 

ב-8.3.2000 פורסמו למעלה ממאה כתבות בעיתונות המודפסת ופיקניק לינץ' בכול מהדורות חדשות ברדיו והטלוויזיה ועשרות תוכניות טלוויזיה, שהיו לבתי-דין שדה, העלו האשמות זדון מבית היוצר של "ידיעות אחרונות" וחברת הכנסת זהבה גלאו ואחריםן, גזרו את דינו של השר יצחק מרדכי, ותלו אותו בבתי האזרחים, בסלון ובחדר השינה. פיקניק לינץ' מתמשך לאורך חודשים ארוכים, כאשר גופו מרוח בזפת ונוצות.

"עם פתיחת החקירה במשטרה, הועברו ממצאי בדיקת הפוליגרף שנערכה אצל אריה הדר למומחה לפוליגרף מטעם המשטרה, סנ"צ גבריאל אורגל. אורגל התבקש לבדוק את תרשימי בדיקות הפוליגרף והתאמתם לממצאים שבדו"חות, או במלים אחרות לבדוק אם ממצאי הבדיקה פוענחו נכון. אורגל הגיע למסקנה הבאה: "בהנחה שהדיון המקדמי בנושאי הבדיקה ואופן הצגת השאלות נעשו כראוי, על פי השיטה הנוהגת ביחידת הפוליגרף של המשטרה, אני יכול לומר שאין התאמה בין תוצאות הפענוח של תרשימי שתי הבדיקות לממצאים שפורסמו   בחוות   הדעת.  על  פי  התרשימים  הנ"ל, הנבדקת דוברת שקר'.  (אורלי גל, מוסף "הארץ", 2.3.2001, עמ'  53) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 223)

 

במקום להתנצל בפני השר מרדכי ולפתוח תיק לנוכלת ש', המשטרה ועו"ד אברבנאל, שליווה את החקירה מטעם הפרקליטות, הסתירו מהציבור את קביעתו של מומחה הפוליגרף, והטו שכם עם עורכי פיקניק הלינץ' בשר יצחק מרדכי.

 

8.3.2000: "תוך דקות: שמו של מרדכי נחשף באינטרנט"; "כרגיל בפרשות האחרונות, הפרסום הפומבי הראשון לשמו של השר איציק מרדכי, כשר הבכיר שנגדו נפתחה החקירה, היה באינטרנט.

"השם הוזכר לראשונה בפורומים שונים בהם מדברים גולשים שונים. בין השאר, באתר www.rotter.net סיפר גולש תחת השם עודד תאומי כי הוא חושד שהשר הבכיר הוא איציק מרדכי כבר בשעה 8:00  בבוקר. כעבור חצי שעה אישר זאת גולש שכונה 'אורח זמני'.

"בפורטל האינטרנט www.nana.co.il כתב אתמול גולש, שכינה עצמו 'חיים חיים', מעט אחרי השעה 8.30 בבוקר, כי השר הוא איציק מרדכי. קודם לכן, ב-4:00 בבוקר, עוד לפני שהידיעה פורסמה לראשונה, פרסם בנענע גולש המכונה 'סתם יאיר', כי נחקרת תלונה לגבי הטרדה מינית שביצע אחד מחברי הממשלה. (דרור גלוברמן, "מעריב", 8.3.2000, עמ' 11) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 149)

 

8.3.2000 -  "אותם זה מצחיק - בכנסת הפיצו מייד סטיקרים"; "'איציק תסתכל לה בעיניים' - כך נכתב בגדול על מדבקות צבעוניות גדולות שצצו אתמול בכנסת כבר בשעות הבוקר המאוחרות. המדבקות הזוהרות לא היו חתומות, והן הופצו בהיחבא מיד ליד, על-ידי עוזרים פרלמנטריים מסיעות שונות. (גבי ברון וחיים שיבי, "ידיעות  אחרונות", 8.3.2000, עמ' 11) ("לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 150)

 

8.3.2000  -  ''איציק תסתכל לה בעיניים!''; ''ח"כים בליכוד שמחו לאידו"; "פרשת התלונה נגד השר מרדכי הייתה אתמול לשיחת היום בכנסת. מעבר לתגובות הרשמיות, שחיזקו את ידיה של המתלוננת, נסבו רוב השיחות בין הח"כים על הפרשה העסיסית. בשעות הצהריים הופץ בכנסת סטיקר צהוב, שהפך עד מהרה ללהיט: 'איציק, תסתכל לה בעיניים'.  (אריה בנדר, יהודה גולן, מנחם רהט  ורון לוין, "מעריב" 8.3.2000, עמ' 11) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 151)

 

סטיקר צבעוני הופץ בכנסת

איציק

         תסתכל

                לה בעיניים  -

(דורית גבאי, "ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמ' 11) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 151)

 

"הפגנה נגד מרדכי, אתמול מול הכנסת" (8.3.2000); [כיתוב מתחת לתמונה עם עשר נשים ושני גברים, משדולת הנשים בישראל, מפגינים עם 8-7 פלקטים: "מתנה ליום האישה?"; "להשעות את השר לאלתר!"; "מרדכי האיש אשר חפצים ביקרו?"; "אהבת מרדכי?"; "שרי ישראל דוגמא אישית למטיף?"; "ביום האישה הבינלאומי?", ועוד.]

 

"גל שמועות על יצחק מרדכי (8.3.2000) "יחסו לנשים ליווה אותו לאורך כול דרכו, בצבא ובפוליטיקה*); "במשטרה התקבלו אתמול שיחות טלפון מנשים שטענו כי השר מרדכי הטריד גם אותן בעבר הרחוק.

לאורך שנות כהונתו הציבורית של יצחק מרדכי רווחו שמועות שונות על התנהגותו. שמועות אלה, יצוין, לא נבדקו, ולא נמצא להן כול בסיס**), ואולם עתה, על רקע תלונתה של עובדת משרד התחבורה, שבות אחדות מן הנשים שהתלוננו בעבר על התנהגותו של מרדכי, ומספרות את סיפוריהן. (כתבי "מעריב", 8.3.2000, עמ' 8) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 160)

 

*) ומי הפיץ את השמועות? ממסד המאפיה הרוסית על כול שלוחותיה נלחם בפרט אינדיבידואליסט, ומשתמש בכול האמצעים העומדים לרשותו. כולל מלחמה פסיכולוגית, לעשות רצח אופי לפרט דומיננטי. ובמסע הלינץ' הפיצו שקרים ודברי בלע, להלהיב את הציבור להשתתף בפיקניק הלינץ' ביצחק מרדכי.

**) "לא נבדקו, ולא נמצא להן כול בסיס", כיצד ייתכן? רק אם נבדקו, ניתן לומר ש"לא נמצא להן כול בסיס"!. ואם לא נבדקו, לשם מה ה"לא נמצא להן כול בסיס"!. אלא שעורכי "מעריב" הוסיפו את ה"לא"!, ובמקור: "נבדקו ולא נמצא…",  יואל מרקוס כתב: "נכון שהיו עליו שמועות לאורך השנים, לפחות עיתון אחד חקר לעומק את השמועות והעלה  חרס בידו",

 

בתצהירו של אריה הדר לבית-המשפט מדובר בשתי בדיקות, ב-3.3 וב-5.3 השאלות היו זהות, או בשינוי נוסח. אחרת, אריה הדר היה מציין בתצהירו לביה"מ שאובחנו סימנים לאמירת אמת בשבע מתוך שמונה השאלות. אך הוא כתב: "אובחנו סימנים לאמירת אמת לגבי שלוש מתוך ארבע השאלות", גם סנ"צ אורגל דבר על "תרשימי בדיקות הפוליגרף, אך מערכת עיתון "ידיעות אחרונות", הביאה שמונה שאלות. "ידיעות אחרונות" הוסיפה עוד ארבע שאלות שונות, והרבה יותר חמורות מטענותיה השקריות של הנוכלת ש'.

 

שמונה השאלות של "ידיעות אחרונות", להלן: בדיקת הפוליגרף ע"פ יורם ירקוני, ב"ידיעות אחרונות"; ש' דוברת אמת ב-7 מתוך 8 שאלות; ארבע השאלות הראשונות, הם הוספה של ידיעות אחרונות, שלא הועלו בחקירת המשטרה ובעימות של הנוכלת ש' עם השר יצחק מרדכי, אך קובעו על ידי הממסד הציוני כ"אמת", בתקשורת, בפרקליטות ובבית-המשפט.

 

 (כאשר בצילום טופס הבדיקה מופיעים 4 שאלות, ובתוצאות: 'בתוצאות המבדקים אובחנו סימנים לאמירת אמת לגבי שאלות 2, 3, ו-4. לגבי שאלה 1. רישומי הבדיקה לא מאפשרים קביעה חד משמעית מאחר והתגובות לא היו עקביות, כאשר הנטייה היא לאמירת אמת.) - מובאים לצד תמונותיהם של חברי הכנסת בורג וגלאון, שסייעו למתלוננת, (עם חיוך-ניצחון רחב) שמונה השאלות להלן:

 

1. - האם בתאריך 25.2.00, בלשכה בתל-אביב, הכניס השר מרדכי  את ידו מתחת לחולצה שלך וליטף אותך בבטן?

2. - האם בתאריך 25.2.00, בלשכה בתל-אביב, נישק אותך השר מרדכי בצוואר?

3. - האם אמר לך השר מרדכי, בטלפון, שהוא מחבב אותך  ושהוא מבקש שמה שקרה בלשכה יישאר ביניכם?

4. - האם בתאריך 25.2.00, בלשכה בתל-אביב, חיבק אותך  השר מרדכי במותניים שלך?

5. - האם לפני כחודשיים בלשכה בירושלים, הכניס השר מרדכי  את ידו מתחת לחולצה שלך ונגע בבטנך?

6. - האם בתאריך 18.1.00, בלשכה בתל-אביב, ביקש ממך השר  מרדכי לתת לו חיבוק לפני שהוא הולך?

7. - האם ב-18.1.00, בלשכה בתל-אביב, הקים אותך השר  מרדכי מהכסא שלך וחיבק אותך?

8.  -   האם ביום שישי, בלשכה בתל-אביב, משך אותך השר מרדכי  על הספה וליטף אותך בשיער ובפנים?

"שמונה השאלות הללו הוצגו לצעירה בשתי פעמים שונות, כשהיא  מחוברת למכונת-האמת, ועל כולן השיבה 'כן'. מומחה הפוליגרף אריה  הדר, שערך את הבדיקה, קובע: בכול השאלות נמצאה הצעירה דוברת אמת,  למעט שאלה מספר 1 שם לא ניתן היה להגיע למסקנה חד-משמעית, אך אובחנה  'נטייה לאמירת אמת'.(יורם ירקוני, "ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמ' 8) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 157)

 

''מעריב'' (5.3.2000) הביא דווקא את 4 השאלות הראשונות המפוברקות, שלא נשמעו מפיה של הנוכלת ש' בבדיקת הפוליגרף, בחקירתה במשטרה ובעימות עם מרדכי.

 

[טענות השטן של ח"כ זהבה גלאון; שמהם רקח התובע עו"ד אלי אברבנאל את כתב האישום נגד השר יצחק מרדכי, אברבנאל לווה את חקירת המשטרה וידע את האמת..!]

"הטענות ע"פ ח" זהבה גלאון: 'הוא השכיב אותי על הרצפה וניסה להפשיט אותי' (8.3.2000); 'אלה היו עיקרי הדברים שאמרה צעירה בת 23, עובדת משרד התחבורה, לח"כ זהבה גלאון ממרצ, נגד יצחק מרדכי;

 "יום שישי, 25 בפברואר היה יום קריטי בפרשת מרדכי. בצהרי אותו יום טלפנה הצעירה העובדת בלשכת שר התחבורה בתל-אביב לח"כ זהבה גלאון ממרצ, וסיפרה לה בהתרגשות רבה כי השר מרדכי תקף אותה מינית כמה דקות קודם.

"ח"כ גלאון שמעה מפיה של הצעירה בת ה-23, שהייתה באותו יום שישי תורנית בלשכת השר, שמרדכי קרא לה להיכנס ללשכתו, סגר את הדלת והחל לשלוח ידיים לאבריה האינטימיים. עוד סיפרה שהשר משך אותה לספה וליטף אותה, אחר כך השכיב אותה בכוח על הרצפה, ניסה להפשיטה מבגדיה ולא הרפה ממנה אלא רק לאחר שהיא פרצה בבכי מר וקראה לעזרה. בעקבות השיחה הציעה ח"כ גלאון לצעירה לפנות לממונה על תלונות הנשים במשרד ראש הממשלה, עו"ד רבקה שקד. ואכן, עו"ד שקד נפגשה עם הצעירה ושמעה את סיפורה.

"ביום שני, 28 בחודש נפגשה הצעירה עם זהבה גלאון. לפגישה זו הצטרפו אל הצעירה הוריה. אז סיפרה לגלאון כי "במשך ארבעה חודשים היא נתונה להטרדות מיניות מצד השר מרדכי, ולפני חודשיים הוא אף ניסה לשלוח ידיים. ח"כ גלאון הציעה לצעירה לערב את יו"ר הכנסת אברהם בורג בפרשה, ולהתלונן במשטרה.

"למחרת הגיעה הצעירה לכנסת, לפגישה אישית עם בורג. כול אותה תקופה לא ידע איש מעובדי לשכתו של בורג, ולו ברמז, על הפרשה. בורג מדר את כול העובדים ושמר את כול העניין בסוד כמוס.

"ב-29 בפברואר, יום שלישי, נפגש יו"ר הכנסת עם הצעירה. בעקבות פגישה זו פנה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, העלה בפניו את הסוגיה בלא שחשף את שמו של מרדכי, ושאל כיצד ניתן להבטיח את חיסיון הצעירה. במקביל, עירבו בורג וגלאון את עו"ד אנה שניידר, היועצת המשפטית של ועדת הכספים והממונה על מעמד האישה בכנסת. זו המליצה לבורג לדווח הלאה על המקרה גם אם הצעירה לא תתלונן במשטרה.

ח"כ גלאון: "ש' דוברת אמת"; "במקביל פנתה ח"כ גלאון לעו"ד שירה דונביץ, וביקשה ממנה להתחיל ולטפל בצד המשפטי של הפרשה. עו"ד דונביץ נפגשה עם הצעירה, ודיווחה לפרקליטת המדינה עדנה ארבל. בינתיים עברה  הצעירה  בדיקת פוליגרף,  שבה  נראה  כי  היא דוברת אמת.  (יהודה גולן ודורית גבאי, "מעריב", 8.3.2000, עמ' 5)

 

"המקרה החמור ביותר, לדבריה של הנוכלת ש', זה שליטף את פניה ושערה", עוד טענה בשעה של עימות: השר ביקש חיבוק; את הנגיעה בבטן לא העיזה ש' לומר בפניו של מרדכי , והיא אמרה שליטף אותה בגב. אך כאמור מומחה הפוליגרף של המשטרה קבע שש' ענתה שקר.  אלה היו טענותיה של הנוכלת ש', "בשעה של עימות", (עמיר בן-דוד, 'מעריב', 24.3.2000, עמ' 5) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 212); כול שאר דברי השטנה והזוהמה, הם של ח"כ הנוכלת זהבה גלאון

 

על משפט השדה שערכה המאפיה הרוסית ביצחק מרדכי ניתן ללמוד מראיון-מונולוג של עו"ד דונביץ, ששודר בתוכנית הכול דיבורים של קול ישראל, עם שלי יחימוביץ.

'המתלוננת לא צריכה ייצוג', אמרה דונביץ, 'היא לא נאשמת בשום דבר, אבל היא הייתה זקוקה לייעוץ. מדובר בשורה של הטרדות מיניות, לרבות מעשים מגונים, לכאורה כמובן, שהגיעו לשיא ביום 25 בפברואר, שהוא לכאורה תקיפה מינית ממש'.

"דונביץ: 'המתלוננת מאוד הקפידה  לדייק בכול פרט שמסרה למשטרה. לטעמי, היא אישה מאוד אמיצה, שעמדה בלחצים כבדים ביותר שהופעלו עליה בימים האחרונים, שלא להגיש את התלונה. היא מאוד פגועה, אבל בשום אופן לא נראית לי אישה נקמנית. לדעתי, היא נכנסה להלם מזה ששר יכול לעשות דבר שכזה. היא, באופן טבעי, חששה מאוד מכול העניין, מכיוון שלא ידעה ולא התמצאה בשאלה משפטית. היה מאוד חשוב שנבהיר לה שהיא זכאית לחיסיון טוטאלי, אסור לשום כלי תקשורת לפרסם ולו פרט קל ביותר עליה, על משפחתה או כול פרט מזהה אחר. אני חושבת שאחרי שהיא הבינה שהיא תוכל לשמור על חייה, ולא להפוך מזוהה לתמיד עם הסיפור הזה, היא לא התלבטה לרגע בשאלה מה צריכה לעשות אישה שהותקפה תקיפה מינית.

"אני רוצה להוסיף פרט בשמה של המתלוננת - היא לא רוצה להתראיין בשום מקום. היא מבקשת שיניחו לה. כול מבוקשה שהמשטרה תעשה את עבודתה נאמנה, שהדברים ייחקרו והעניין יטופל כנדרש. מדובר בסדרה של הטרדות מיניות, ושל מעשים מגונים לכאורה, ובסופו של דבר גם תקיפה מינית ממש*), שלוותה בתחילתה בהטרדות שהלכו והחמירו, מדובר בתהליך.

"ח"כ זהבה גלאון הייתה אולי הראשונה ששמעה אותה, וגם ח"כ אברהם בורג. שניהם הקשיבו לה בסבלנות, בעידוד בלתי-רגיל. הם נתנו לה הרבה גיבוי, הרבה תמיכה, ועודדו אותה להגיש את התלונה.

"אני חייבת לומר דברים לזכותו של ניצב יוסי סרבון, ראש אגף החקירות במשטרה. הוא קיבל את המתלוננת יחד איתי מיד. הוא נהג בה בדרך המכובדת ביותר, ההגונה ביותר, ניהל את הפגישה באופן עדין. הסכמתי שהפגישה תנוהל על ידו ולא על ידי אישה, תוך שמירה מקסימלית על כבודה.

"לבקשתה של המתלוננת, ביקשתי להבהיר כול מה שאפשר לגבי אמינותה. המלצתי לה לבצע בדיקת פוליגרף. היא נענתה לבקשתי מיד. היא רק ביקשה שאסביר לה איך זה מתבצע, כי מעולם לפני כן היא לא נבדקה. הצעתי לה לעבור בדיקה מאוד יסודית, שתכלול את כול האירועים כולם, את מסכת ההטרדות*), לפני שנפנה למשטרה.

"'למתלוננת אין עמדה באשר לשאלת השעייתו של השר. הרושם שלי הוא שהיא שקועה מאור בדברים שקרו לה. מה שבטוח, אין לה חשבונות עם השר מרדכי, להיפך'.  (יהודה גולן ודורית גבאי, "מעריב", 8.3.2000, עמ' 5) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 155) עד כאן נאום השטנה של עו"ד דונביץ.

*) "כול האירועים כולם, את מסכת ההטרדות", הסתכמו ב"שעה של עימות" לעיל.

 

בשביל להגיש תלונה למשטרה היה צורך במפגשים ותיאום עם ח"כ זהבה גלאון, עם הממונה על תלונות הנשים במשרד ראש הממשלה, עו"ד רבקה שקד, עם יו"ר הכנסת אברהם בורג, היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, עו"ד אנה שניידר, היועצת המשפטית של ועדת הכספים והממונה על מעמד האישה בכנסת. ובמקביל פנתה ח"כ גלאון לעו"ד שירה דונביץ, וביקשה ממנה להתחיל ולטפל בצד המשפטי של הפרשה. [מתבקשת חוות-דעת של משפטן על התיאומים וליווי עו"ד לשם הגשת תלונה].

עו"ד דונביץ', היד השנייה של ח"כ הנוכלת גלאון, בתכנית רדיו בקול ישראל הופכת את הנגיעה בבטן וליטוף הפנים והשער, על פי טענתה השקרית של הנוכלות ש', להטרדות ותקיפה מינית ממש.

 

הריבון האחראי ללינץ' במרדכי,  קרא לנשים להתלונן;

"ראש הממשלה אהוד ברק שנשא אתמול בכנסת, במסגרת יום האישה הבינלאומי, יצא בחריפות נגד תופעת ההטרדות המיניות. ברק קרא לנשים שהוטרדו לאזור אומץ ולהתלונן, (אריה בנדר, איתי אשר "מעריב", 8.3.2000, עמ' 12) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 157)

 

8.3.2000 - [מלוא עמוד ראשון של "ידיעות אחרונות"]; "לראשונה בתולדות ישראל נחקר שר על תקיפה מינית *  יצחק מרדכי הכחיש את החשדות נגדו - ויצא לחופשה; "הסתבכות"; (סימה קדמון, "ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמוד ראשי) (גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 181)

 

8.3.2000 -  "הודעת מרדכי/ פסקה; "לא היו דברים מעולם. האמת תנצח"; "בפתיחת הדברים אני רוצה לומר, שהוטחו בי היום דברים קשים מאוד, האשמות במעשה שהוא לא רק חמור מבחינה פלילית וציבורית, אלא דבר שנוגד את כול עולמי המוסרי, את ערכיי האישיים, את כול מה שאני מאמין ושהתחנכתי לאורו. ("ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמ' 3) (גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 182)

 

8.3.2000   -  "הצוות החוקר" מומחים לעבירות מין"; "צוות החקירה שמונה לחקור את פרשת מרדכי מורכב בעיקר מחוקרים המתמחים בעבירות מין. . (נורית פלתר, "ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמ' 4) ("לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 184)

 

8.3.2000  -  "השר מרדכי ייחקר בקרוב תחת אזהרה";  'גורמים המקורבים לחקירה מעריכים: לא יהיה מנוס מהגשת כתב-אישום. (טובה צימוקי ונורית פלתר, "ידיעות אחרונות", 8.3.2000, עמ' 4) ("לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 185)

 

תקשורת וממסד מאפיה רוסי מאשימים, על פי דברי בלע של נוכלת (ח"כ זהבה גלאון), שופטים ומוציאים  גזר-הדין  לפועל;

תוך יממה אחת קובעה דמותו של השר יצחק מרדכי, בתודעת הקהל בארץ ובעולם, כעבריין חסר מעצורים, כפושע נאלח, המתנפל על נערה צעירה, עובדת לשכתו, שולח ידיו לאבריה האינטימיים, דוחף, מושך אותה אל הספה, דוחף ידו אל מתחת לבגדיה, מלטף את בטנה לכוון מעלה, גורר אותה לרצפה ומנסה להפשיט אותה, ורק בכייה וקריאותיה לעזרה, חילצו אותה מידיו. זאת עשתה הפושעת ח"כ זהבה גלאון שהעצימה את הליטוף בפנים ובשער, כטענתה השקרית של הנוכלות ש'!

מפלגות המאפיה הרוסית ואמצעי התקשורת על כול גווניה, פעלו כמכונת גריסה משומנת ומתואמת. כעדרי זאבי ערבות המשחרים לטרף. כאוגדות צבא המסתערות על אויב כדי לכלותו. כמסדר סכינאים הפועל על-פי פקודה, תוקעים באויב הסניור את הלהב עד הניצב, כאשר כול אחד נאבק להגיע לקרבן, להביא הוכחה, חתימת דם, המזכה בגמול וקידום.

חיות-טרף, המון קוקס-קלאן פרוע החוגג ביחד עם בני המשפחה את פיקניק הלינץ, מימיו היותר שחורים. קיתונות השנאה  היו לשיטפון. תכניות רדיו וטלוויזיה בערוצים השונים הביאו לסלון ולחדר השינה את פיקניק הלינץ' במרדכי והעיתונות מילאה עמודים בסוטה המין שאינו יכול לשלוט ביצריו. ובאחת הוריד העיסוק בשר מרדכי את  החשדות וההאשמות מעל הגנבים, הנוכלים והפושעים וייצמן, נתניהו, ברק, הנגבי, פרס, שבס וכו' וכו'.  ורק "סוטה-המין מרדכי" היה ללהיט מלהיב ומשלהב. (מפלגות המאפיה הרוסית מגלים האחת פשעי  האחר, כדי להתקזז - (נספח 1) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 189)

 

אחד המשתתפים בפיקניק הלינץ', אמיר אורן כתב:

10.3.2000 - ב"החברים של מרדכי; "... לעיתונאים המסקרים את מערכת הביטחון הגיעו בשנים האחרונות לפחות תריסר סיפורים שגיבוריהם המפוקפקים היו קצינים בכירים. כול הסיפורים הללו באו בעקיפין*), קצינה צעירה, שנישאה זה עתה (לבעלה סיפרה מה אונה לה; להוריה לא) ומצפה שמשכורתה הצבאית תתרום חלק נכבד מפירעון המשכנתה על ביתה החדש, לא תסתכן בשעבוד חייה לשמועות זדוניות ובהשחרת אופק הקידום שלה לטובת תלונה נגד הבכיר המעסיק אותה, שאין לדעת כיצד יתגלגל הטיפול בה.

[וכיצד פועלת המאפיה הרוסית, כאשר המטריד, האנס משלנו?] אמיר אורן:

"באביב 1990 הפתיע אחד מאלופי צה"ל עיתונאי בביתו. האלוף בא להתלונן על אלוף אחר, שלטענתו הטריד חיילת, בת אחד מידידיו של האלוף המתלונן. הצעירה, סיפר לו האב, איבדה את אמונה במדינה ובצה"ל; היא מסרבת ליזום הליך משפטי וברצונה רק לעקור מכאן אל מעבר לים. אבל חברו, האלוף, הרגיע אותו והבטיח לו שצדק ייעשה, ועכשיו פועל האלוף לוודא גם קשב תקשורתי. כדי להתקדם, אמר לו העיתונאי, נחוץ תצהיר מפורט בחתימת הצעירה. אין בעיה, הכריז האלוף בבטחה צבאית מופגנת, ועבר לאיפוס שעונים לקראת המבצע. מה השעה כעת? שש בערב? עד מחר בתשע  בבוקר אני חוזר עם התצהיר. הוא לא חזר למחרת. שנים חלפו, ועדיין לא חזר.

"צה"ל מציב, משאיל ולעתים גם מפקיר חיילות המשרתות בו מכוח החוק, או בקבע, טרף למרות אנשי שררה, סולטנים בהרמון, במשרדים אחרים משרד הביטחון, השב"כ, המוסד, המשטרה**).  בידי קציני המודיעין של היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), שמפקדתה בבת ים, יש מאז קיץ 1999 שמות של צעירות שסיפרו למקורביהן, אך לא למשטרה, כי מרדכי הטריד אותן. מידע כזה, על עבירה-לכאורה, מחייב אזרח הנחשף לו להעבירו לרשויות***),. עד להחלטה על פתיחת חקירה, נמנעו ביאח"ה מכול ניסיון לדובב את הצעירות שפרטיהן נרשמו, ללא ידיעתן, בתיק מרדכי, זה התיק שתחילתו בתלונתה המסועפת של חני זיו****) בעניין פעולות שונות של מרדכי בהיותו שר הביטחון.

"סדבון ממתין לסבב הקרוב בצמרת המשטרה כדי לעבור לפיקוד על מחוז גדול. הוא כבר היה מפקד מחוז ש"י, שומרון ויהודה: משם הביא לחקירת מרדכי את רב-פקד אליעזר זרגרוב, מתשאל מנוסה של עבריינים. חוקר מעמיתיו של זרגרוב, ששיבח את תבונתו ויכולתו להכיר דברי אמת, נשאל שלשום אם שררת מרדכי לא תשתק אותו. 'רב-פקד המתחכך בשטח ורואה את החיים מקרוב, מתייחס לשררה ביראת כבוד פחותה מזו של ניצבים', הרגיע החוקר.  (אמיר אורן, "הארץ", 10.3.2000, עמ' ב5) (מ. גבאי, "לינץ'  ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 195)

 

*) הכול מתועד -  משרת ומקדם את טרסט המאפיה הרוסית -  פשעיו מתאיידים ומתוגמל; אחרים נרמסים.

**) זאת לחוגי מפלגות המאפיה הרוסית, שיכולים להטריד מינית וגם לאנוס מבלי לחשוש, שתלונה של מוטרדת או נאנסת, תגיע לכדי תלונה ותפריע להתקדמותם - ראה פסקה קודמת!

***) מדברים על אנ.ק.ו.ד.! כאן זה אנ.ק.ו.ד., סוואק, סקורטטה, גסטפו, וכל המרעין בישין. כאשר מדובר במי שאינו שייך לטרסט המאפיה הרוסית, "המפתח המפלגתי", כול שמועה ודברי רכילות מתועדת. אך עם חוגי שלטון המאפיה הרוסית - "כסהו עד שתחשך", אחרת יבולע לך!!!

****) פרטי "תלונתה המסועפת של חני זיו", עדיין לא פורסמו, ומה עם זכות הציבור לדעת. פורסם ששר-הביטחון מרדכי דחה רכישת רבבות עותקים מספרה, אך שר ביטחון הוא סמכות לדחות או לאשר, ע"פ המלצות המוגשות לו, על ידי ועדת תרבות וקצין תרבות. זכות הציבור לדעת מחייב לפרסם את "תלונתה המסועפת של חני זיו".

 

"מומחה משפטי (9.3.2000); 'בעיה  "חוק ההטרדות  'טרי' מדי"; "הפרקליטות עשויה להתקשות להגיש כתבי-אישום על מקרי הטרדה מינית, שהתרחשו לפני יותר משנה וחצי. כך אמר אתמול פרופ' עמנואל גרוס, מרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

"החוק להטרדה מינית, שהתקבל לפני כשנה וחצי, עוסק במקרים המתרחשים במסגרת יחסים בין עובדים זוטרים לנושאי תפקידים בכירים מהם (יחסי כפיפות, בלשון החוק), החוק לא חל על מקרים שהתרחשו לפני שנחקק. עם זאת, ניתן להעמיד לדין על תקיפה מינית לפי חוק העונשין. (טובה צימוקי, "ידיעות אחרונות", 9.3.2000, עמ' 7) (מ. גבאי, "לינץ'  ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 191)

 

ב-17.3.2000 שמעה בילי-מוסקונה-לרמן מהנוכלת ח"כ גלאון גרסה נוספת: "בחודש האחרון, סיפרה הצעירה, לעוזרת הפרלמנטרית של גלאון*), השר קורא לה "מתוקה", קורא לה "עיניים שלי", "חומד" ו"מותק" ומחליק לה עם היד על הבטן כשהוא עובר לידה...", העוזרת הפרלמנטרית סיפרה לגלאון...;

"הבחורה שמעה את תגובתה של גלאון וביקשה לבוא לדבר. בינתיים, יומיים אחר-כך, יום שישי, התגלגלה בוכה על הרצפה כשהשר, מעליה. נסערת מאוד מלווה בחבר שלה, הגיעה לחדר של גלאון בכנסת...  וש. מספרת ושוב חוזרת ומספרת ולא מפסיקה לבכות... העוזרת הפרלמנטרית כתבה כול מילה...". (בילי מוסקונה-לרמן, 'מעריב', סוף שבוע, 17.3.2000, עמ' 20) (מ. גבאי, "לינץ'  ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 202)

*) זו פעם ראשונה בה נזכרת העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ גלאון בעשרות הכתבות שקדמו לזו של מוסקונה, הובאו הדברים, כמו בכתבה של מוסקונה, מפיה של הנוכלת ח"כ גלאון.

 

אנסים כמו שמוליק פייבר עם תשע הרשעות פליליות, שארבע מהן הן בגין עבירות מין בקטינות, בנוסף מתנהל נגד פייבר בימים אלה בבית-משפט השלום בבאר-שבע, בו הוא מואשם בביצוע מעשים מגונים בשתי נערות בנות 13. המשפט החל לפני כארבע שנים, ועדיין נמשך; או טוביה סער שבעל בת 15.5, לאחר שהבטיח לשאת אותה, או יאיר נווה שבעל חיילת - הם ורבים אחרים - משלנו. ואם מגיעים לבית-משפט-מקווה-טהרה, יוצאים זכים וטהורים. אך כיצד פוסקים בתי-משפט בישראל למטרידים ואנסים, שאינם משלנו (ראה נספח 2) להלן דוגמה:

 

"מורה זוכה ממעשים מגונים ב-3 תלמידות" (29.6.2000); "השופט רענן בן יוסף מבית המשפט השלום באשקלון ציין בגזר דינו, שעדותן של שלושת המתלוננות, בנות 14-16, הייתה אמינה וכך גם עדותם של  תלמידים  שהיו  עדי  ראייה  לעבירות. אך במקרה אחד חל חוק התיישנות. על העבירות. במקרה. אחר. עברו שנתיים   ממועד העבירה ועד הגשת כתב האישום.

"השופט קבע 'שלא הוכח כי בלבו של הנאשם התגבשה מחשבה פלילית כשביצע את המעשים המיוחסים לו'. (עליזה ארבלי, "הארץ", 29.6.2000, עמ' א7) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 301)

 

בכירי חוקרי משטרה בסיוע עיתונאים, עורכים 'ביקור נימוסין' בביתה של א'*), ל"שדלה" להתלונן נגד השר יצחק מרדכי, על מקרה מלפני כ-10 שנים, אף שהיא מלאה סימפתיה לאיש, המשיכה לעבוד אתו עוד שנתיים, וגם לאחר מכן נמשכו היחסים הקורקטיים ביניהם. זאת כאשר בתי משפט בישראל מזכים מטרידי קטינות ובועלי ילדות בהסכמה, בגין "התיישנות" של שנה וחצי שנתיים.

 

אמיר אורן ב"החברים של מרדכי (10.3.2000); "... לעיתונאים המסקרים את מערכת הביטחון הגיעו בשנים האחרונות לפחות תריסר סיפורים שגיבוריהם המפוקפקים היו קצינים בכירים. כול הסיפורים הללו באו בעקיפין, קצינה צעירה*), שנישאה זה עתה ומצפה שמשכורתה הצבאית תתרום חלק נכבד מפירעון המשכנתה על ביתה החדש, לא תסתכן בשעבוד חייה לשמועות זדוניות ובהשחרת אופק הקידום שלה לטובת תלונה נגד הבכיר המעסיק אותה, שאין לדעת כיצד יתגלגל הטיפול בה.

 

*) זו ה"קצינה צעירה", שנישאה זה עתה ומצפה שמשכורתה הצבאית תתרום חלק נכבד מפירעון המשכנתה על ביתה החדש", של אמיר אורן לעיל, ש"שעבוד חייה לשמועות זדוניות והשחרת אופק הקידום שלה" היו מוחשיים, באם לא תמלא את שהכתיבו לה. אמצעי התקשורת והמשטרה ותשחק  את הקטע שיועד לה. וראה להלן.

 

להזכיר שוב, "בשעה של עימות";  "המקרה החמור ביותר, לדבריה של הנוכלת ש', זה שליטף את פניה ושערה", עוד טענה בשעה של עימות: השר ביקש חיבוק; את הנגיעה בבטן לא העיזה ש' לומר בפניו של מרדכי , והיא אמרה שליטף אותה בגב. אך כאמור מומחה הפוליגרף של המשטרה קבע שש' ענתה שקר.   (עמיר בן-דוד, 'מעריב', 24.3.2000, עמ' 5) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 212)

 

מאות כתבות ארוכות-ארוכות, בהם חזרו ולעסו שוב ושוב את השקרים שטפלה הנוכלת חברת הכנסת זהבה גלאון, על יצחק מרדכי, העסיקו את  הציבור שלא יחשוב על פשעי וויצמן, עמותות ברק, המעילות של נתניהו וצחי הנגבי ושאר עברייני טרסט המאפיה הרוסית. זה מצד אחד, ומצד שני להוריד את האף של יהודי האסלאם ו"הספרדים"; הביטו ראו  את האיש שהערצתם

 

יואל מרקוס מיהר ליישר קוו עם גווארדיית התקשורת; יואל מרקוס כתב תחת הכותרת "לא קדושים ולא דרייפוסים" (31.3.2000); "אלה ימים עצובים כשנשיא, ראש ממשלה, שרי המשטרה והמשפטים לשעבר, שר בכיר מכהן ומו"ל של עיתון חשוב בהליכים, וכול אלה לפני שהגענו לחקירת העמותות. זה לא מראה מלבב שנשיא שהיה על הפיי-רול של איש עסקים בינלאומי ממתין ככול חשוד לפסיקת היועץ המשפטי.

"... איש פה לא נרדף פוליטית. איש פה לא עומד לדין משום שהוא מזרחי. יש דין ויש דיין בישראל. מי שנקי יזוכה, מי שאשם ייענש. עבריין הוא עבריין הוא עבריין. אל תרחמו עליהם. לא מדובר פה לא בקדושים מעונים ולא בדרייפוסים.   (יואל מרקוס, 'הארץ', 31.3.2000, עמ' ב1) (גבאי, ממסד השחיתות", עמ' 48) ;

 

יואל מרקוס לא חזר בו מדבריו, גם לאחר שנוכח שכול חוגי ממשל המאפיה הרוסית יצאו "נקיים" על חשבון הדרייפוסים היהודים ה"מזרחים" יצחק מרדכי, עופר נמרודי, אביגדור קהלני וכו'.

 

כאשר ממסד המאפיה הרוסית, מסמנת מישהו כמטרה, ואין זה משנה אם הוא יוצא מזרח או מערב אירופה, ערבי יהודי, מוסלם או נוצרי, המשטרה והפרקליטות  יורים אינסטינקטיבית בסמרטוט האדום שהונף לעיניהם. מקרה ברנס, כנופיית מע"צ, נפסו, סולמי ואלפים אחרים שישבו בבתי-סוהר לתקופות ארוכת, על לא עוול בכפם, הם עדות שלא ניתן להתמקח איתה.

9.4.2000  -   "צוות החקירה המשטרתי המיוחד בפרשת ההטרדה המינית יגיש המלצותיו ער אמצע השבוע.

"גורם משפטי בכיר הסביר אתמול כי בדיקת מהימנות היא קריטית בתיקים של הטרדה מינית, אונס או פגיעה המתרחשת בין שני אנשים בלבד.

"הפרקליט המלווה של התיק, עו"ד אלי אברבנאל מפרקליטות מחוז ירושלים, קיבל גם את העדויות התומכות בגרסתה של המתלוננת.

"במשרד המשפטים העריכו אתמול כי קיימים סיכויים רבים שתיק החקירה של שר התחבורה יוביל לכתב-אישום, שכן זו תהיה הדרך היחידה שבה ניתן יהיה להכריע בתיק. (צבי זינגר, טובה צימוקי ולימור שמואל, "ידיעות אחרונות", 9.4.2000) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 244)

 

30.5.2000 -  ''תיק מרדכי - כתב אישום"; "טיוטת כתב האישום נגד יצחק מרדכי - המסמך המלא.

"אישום מס' 3

" א. העובדות

"1 בראשית חודש אוגוסט 1999, החלה המתלוננת ש' לעבוד במשרד התחבורה, בלשכתו של הנאשם, ששימש באותה עת שר התחבורה.

 

"2. במהלך החודשים שלאחר מכן, ניסה הנאשם ליצור מערכת יחסים קרובה עם המתלוננת. בהזדמנויות אחדות, כשנכנסה לחדרו בלשכה שברחוב יפו 97 בירושלים, וכן בשיחות טלפון שקיים עמה ממכוניתו, נהג הנאשם להחמיא למראה החיצוני של המתלוננת, והביך אותה בשאלות אינטימיות על יחסיה עם חברה.

 

"3. בחודש דצמבר 1999, או בסמוך לכך, במועד שאינו ידוע למאשימה, בעת ששהה בלשכה בירושלים, הורה הנאשם למתלוננת להיכנס לחדרו, ולאחר שניהל עימה שיחת חולין, ביקש ממנה להתקרב למקום ישיבתו.

"משקרבה המתלוננת לכיסאו, שאל אותה הנאשם אם לא קר לה, ולפתע, ובלא שהסכימה לכך, החדיר את כף ידו אל מתחת לחולצתה ונגע בבטנה. בתגובה לכך, נסוגה המתלוננת לאחור ועזבה את החדר.

 

 "4. ביום שישי, 18.2.2000, עבדה המתלוננת בלשכת השר ברחוב המלאכה מס. 8 בתל-אביב. כבכול יום שישי, גם במועד זה, הייתה קומת משרד התחבורה שבבניין ריקה מאדם, למעט נוכחות השר ואורחו.

"במהלך אותו יום, שוחח הנאשם עם המתלוננת על תנאי העסקתה במשרד התחבורה והבטיח לדאוג לכך שתקבל מעמד של עובדת קבועה.

"זמן מה לאחר מכן, פנה הנאשם אל המתלוננת בדרישה 'לקבל חיבוק', ובטרם הספיקה להגיב, משך הנאשם את המתלוננת אליו וחיבק אותה ללא הסכמתה, תוך שהוא מצמיד את גופה לגופו.

 

"5. ביום שישי, 25.2.2000, עבדה המתלוננת פעם נוספת בלשכת השר בתל-אביב.

"בתום יום העבודה, בעת שנותרו לבדם בלשכה, הורה הנאשם למתלוננת להיכנס לחדרו והזמינה לשבת לידו על ספה שהייתה בחדר.

"משסירבה, משך הנאשם בידו את המתלוננת, השכיבה על הספה, רכן על גופה, החדיר את כף ידו אל מתחת לחולצתה וליטף את ביטנה סמוך לחזה, כול זאת ללא הסכמתה המתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו של הנאשם, תוך שהיא מבטאת במלים מפורשות, כי אין ברצונה לקיים עמו מגע גופני מכול סוג שהוא, ומייד קמה מהספה ופתחה את דלת החדר כדי לצאת מהלשכה.

"ואולם, הנאשם טרק בכוח את דלת חדרו, נצמד לגופה של המתלוננת כשגבה אל הקיר, ולמרות התנגדותה, ליטף במשך שניות אחדות את ישבנה. [כול פרטי האשמה לעיל ולהלן, מקורם בדברי הבלע של ח"כ זהבה גלאון. ליטוף הישבן, שלא נזכרה לפני כן, ייתכן שנוספה ע"י התובע עו"ד אברבנאל, וראה נספח 3)

"המתלוננת נחלצה פעם נוספת מידי הנאשם ויצאה מחדרו, כשבכוונתה לאסוף את חפציה ולצאת מהלשכה. שניות אחדות לאחר מכן, יצא הנאשם בעקבות המתלוננת, ניסה להרגיעה ונשק לה על צווארה, ללא הסכמתה. (''מעריב'', 30.5.2000, עמ' 5/4) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי",  2002, עמ' 262)

 

כל הטיעונים של התובע אלי אברבנאל מסתמכים על דברי הבלע של הנוכלת, חברת הכנסת זהבה גלאון, ולא בא זכרן בחקירת המשטרה, בבדיקת הפוליגרף, ו"בשעה של עימות". את ליטוף ישבנה הוסיפו משה ריינפלד או התובע עו"ד אלי אברבנאל.

 

ביום הכרעת הדין כתב משה ריינפלד:

"בית משפט השלום בירושלים ייתן היום את הכרעת הדין" (21.3.2001); "השופטים יכריעו בין גרסת מרדכי לגרסת המתלוננות"; "חקירת המשטרה נגד מרדכי החלה לאחר שצעירה שעבדה בלשכתו כשהיה שר התחבורה התלוננה ש'שלח אליה ידיים' בלא הסכמתה. המעשה החמור ביותר על פיה היה ב-25 בפברואר 2000 כשעבדה בלשכה בתל אביב. לפי תיאורה, הורה לה מרדכי להיכנס לחדרו, הזמין אותה לשבת על הספה לידו, ומשסירבה – משך אותה בידה, השכיב אותה, הכניס את כף ידו מתחת לחולצתה וליטף את בטנה, כל זאת בלא הסכמתה. לאחר שהשתחררה מאחיזתו, נצמד אל גופה כשגבה אל הקיר וליטף את ישבנה. לאחר שהצליחה לצאת מהחדר, יצא השר אחריה ונשק לצווארה, אף זאת בלא הסכמתה.  (משה ריינפלד, "הארץ", 21.3.2001, עמ' א6)

 

שלושת השופטים שדנו את מרדכי, חזרו באותו שבוע מביקור במאדים. הם לא ידעו מה נכתב בעיתונים, לא שמעו את שידורי הרדיו ולא צפו במשפטים הוורטואליים שדנו את מרדכי, גזרו את דינו ועשו בו פיקניק לינץ במשך שנה תמימה ובכול שעות היום.

השופטים לא קראו את המונולוג של עו"ד דונביץ, ב"הכול דיבורים" של יחימוביץ, לא שמעו על כך שס"נצ אורגל קבע שש' ענתה שקר במבדקי הפוליגרף שערך לה איש השב"כ אריה הדר, לא ידעו שיורם ירקוני ב"ידיעות אחרונות" הוסיף 4 שאלות, חמורות יותר, לשאלותיו של אריה הדר, הם לא ידעו דבר על דברי הבלע והשקרים שסיפרה ח"כ זהבה גלאון בשמה של ש'.

 

שלושת השופטים שנעדרו מהארץ במשך השנה שבה התנהל פיקניק הלינץ' ביצחק מרדכי, עלעלו בפרוטוכול החקירה, והתייחסו לדברים שוליים, בעיקר להגזמות ולריבוי הגרסאות של ש'. לא ידעו על הדבר היותר משמעותי, על  העימות על העימות בין הנוכלת ש' לבין השר יצחק מרדכי שקיימה המשטרה. שם "המקרה החמור ביותר, לדבריה של הנוכלת ש', זה שליטף את פניה ושערה", עוד טענה בשעה של עימות: השר ביקש חיבוק; את הנגיעה בבטן לא העיזה ש' לומר בפניו של מרדכי , והיא אמרה שליטף אותה בגב. אך כאמור מומחה הפוליגרף של המשטרה קבע שש' אמרה שקר.

 

שלושת השופטים פסלו את בדיקות הפוליגרף כ"לא קבילות", והרגו כמה ציפורים במכה אחת;

א - ביהמ"ש הוריד מסך על פשעי המשטרה והפרקליטות, שהסתירו מהציבור את העובדה שש' אמרה שקר בתשובותיה על שני הפוליגרפים שערך לה איש השב"כ אריה הדר;

ב - ביהמ"ש שחרר עצמו מטענות השקר של ש', כפי שבאו לביטוי "בשעה של עימות", שסך כול טענותיה השקריות  של ש'  הסתכמו בליטוף שער ופנים ובקשת חיבוק; מותירים את טענות הכזב של ח"כ זהבה גלאון כשרירים וקיימים, ועליהם דנו את השר יצחק מרדכי;

 

"בעדותה בבית המשפט, בתשובה לשאלות השופטים, התובע והסניגורים, התקשתה ש' ליישב את הסתירות. פעמים רבות לא הצליחה להיזכר במדויק וכאשר נתבקשה לתת  הסברים פקעה סבלנותה.

'היא יושבת בעימות במשטרה מול מרדכי יחד עם ניצב סדבון ואומרת 'עזבתי את מקום העבודה הזה כי סגרו אותו', אמר השופט רפי כרמל, 'אנחנו יודעים היום שזה לא נכון. היא פשוט שלפה את זה מהשרוול מול כל אנשי המשטרה והנאשם. זה מעורר הרבה סימני שאלה על היכולת שלה לדבוק בדברים כאלה ואחרים הבחורה בהזדמנויות רבות לא מדברת אמת'.

 

"בשלב הסיכומים, בצעד יוצא דופן, הודה התובע, אלי אברבנאל, שאכן התעוררו סימני שאלה מטרידים באשר לאמינותה של ש'. 'מדובר בבחורה צעירה, אימפולסיווית ודברנית', אמר. 'ברגע הראשון היא יוצרת בכל מקום רושם חיובי אחר כך משתנה הרושם ומתקבלת תמונה של בחורה חצופה שלא תמיד מקפידה לומר את האמת. היא נוטה לדרמטיזציה והגזמה בתיאורי תחושותיה'.

 

"השופטת רבקה פרידמן-פלדמן: 'היא טוענת לחיבוק מצד הנאשם, שטוען שהיה חיבוק מהצד. אולי גם במקרה הזה היא הגזימה? איך אנחנו אמורים לעשות את ההבחנה בין עדויות כאלה לאחרות? האם לא יתכן שהמתלוננת המציאה כמה סיפורים לאורך זמן?'

"עו"ד אברבנאל: דרש מהשופטים להרשיע את יצחק מרדכי בתק של ש'.

"השופט יעקב צבן: 'זה לא פלגינן בדיבורא מה שאתה מבקש מאיתנו לעשות. זה אפילו לא באיזמל מנתחים הכי דק. אתה מבקש מאיתנו לעשות ניתוח מוח'. (כתבת התחקיר של אורלי גל, מוסף "הארץ", 2.3.2001, עמ'  53)

 

בעניינה של א', כאשר עברו תשע שנים, והיא המשיכה לעבוד תחת פיקודו של יצחק מרדכי עוד שנתיים תוך הרמוניה, ולאחר שחרורה המשיכו יחסי חברות קורקטיים, ולא עלה בדעתה להתלונן או לבקש העברה. ובבית-המשפט, תוך כדי הזלת דמעה, הכריזה שהיא מלאה הערצה למפקדה. עוד אמרה במהלך עדותה: 'זה אולי נשמע לא הגיוני, אבל יש לי המון סימפטיה כלפי האיש, הוא היה מאוד יקר לליבי. לא שנאתי אותו ולו לרגע קט'.

 

עדותה של א' אינה מותירה ספק, שביקור קציני המשטרה עם העיתונאים ושיטות השכנוע שהפעילו, אילצו אותה להגיש את התלונה נגד יצחק מרדכי, אף שהיא "מלאה הערצה למפקדה, יש לה המון סימפטיה כלפי האיש, שהיה מאוד יקר לליבי. ולא שנאתי אותו, ולו לרגע קט'.

 

בימ"ש שהורכב כדי להביא הרשעה, לא ייתן דעתו לעובדה שפעילת הליכוד, אילו היה יסוד לדבריה, אילו באמת התרחשו הדברים כפי שנ' ספרה, שבניגוד לרצונה, "פתח יצחק מרדכי את כפתורי חולצתה ודחף את ידו מתחת לחולצתה, והיא לא הצליחה להזיזו ממנה"..! והגברת נ', ש"בניגוד לרצונה פתח את כפתורי חולצתה ועיסה את שדיה", סביר להניח שהייתה פגועה, כעוסה ונסערת, וכאשר נחלצה סוף סוף מידיו המעסים את שדיה, מלאת תסכול ורוגז, לא ניצלה את שיחתו עם נתניהו כדי לצרוח את ה"מניאק" שגם נתניהו ישמע.

ההיגיון אומר שנ' העלילה על מרדכי והעידה שקר, או שספרה דברים בצורה שונה עד קוטביות. יצחק מרדכי סירב להיכנס לעימות, ולהבהיר את הצד השני של המטבע בעניין נ' ו-א'.

 

פרשת הלינץ' הראשון והשני ביצחק מרדכי, שביצעו ממשלות מפא"י וחירות וצאצאיהם, הם פרשת דרייפוס, המהווה אות קין על מצח ישראל והישראלים, שנאלמו בזמן התרחשותם, ושל אלה הנחשפים אליה ושומרים על אלם.

 

ופרט פיקנטי: השופטים ציינו כי החקירה הייתה יוצאת דופן בגלל מעמדו המיוחד והרם של הנאשם*). לכן, היו היועץ המשפטי לממשלה וראש אגף חקירות, ניצב יוסי סדבון, מעורבים בפתיחת החקירה, ובתיק כולו היו מעורבים עיתונאים וחברי כנסת*). 'ממכלול העדויות עולה כי המשטרה אכן גילתה חריצות, אמביציה ונחישות'.  (משה ריינפלד וגדעון אלון, "הארץ", 22.3.2001, עמ' א1) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", עמ' 368)

 

*) מעמדם של העבריינים, הנשיא וייצמן ראשי-הממשלה ביבי נתניהו, אהוד ברק ואריאל שרון היה פחות רם, ונגדם היו האשמות מבוססות ולא עלילת-דם של חברת כנסת נוכלת ותקשורת מגויסת. ומה עם צחי הנגבי  שתיק השוחד שלו עמד בפריזר עשר שנים, ותיק השוחד של שבס שטוהר, ותיק שמוליק פייבר מרכז הליכוד בדרום, מבצע מעשים מגונים כפייתי בילדות בנות 14-13. באלה ורבים אחרים, פועלת הראשות המבצעת לטיהורם

*) אותה בנדה שכוללה את היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, ניצב יוסי סדבון, עיתונאים, חברי-כנסת ועורכי-דין היו שותפים לעלילת-הדם נגד השר יצחק מרדכי. כולם ידעו שש' שיקרה במבדק הפוליגרף, ועל העימות בין הנוכלת ש' לבין השר יצחק מרדכי, שם הטענה הטענות החמורות הסתכמו בליטוף הפנים והשער. ומול המילה שלה עמדה המילה של השר יצחק מרדכי מגובה בעדויותיהם של שמונה אנשים שהזימו את העלילות שלה.

 

 

 

 

פיקניק לינץ' ביצחק מרדכי 2

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות