השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

"עיתונות היישוב*) ורצח  יהודי הונגריה

חברי ועד ההצלה של הסוכנות היהודית דיברו פולנית בישיבותיהם; עלוניהם הקדישו 17 עמודים בממוצע לפולין וחצי עמוד לכל אחת משאר המדינות, לרבות הונגריה, ביוני וביולי 1944, בעיצומם של הגירושים מהונגריה שהיו כבר אז ידועים לכול, וכאשר למעשה יהדות פולין לא הייתה קיימת עוד.


"אחד הנושאים הכאובים ביותר, המטרידים הן את ההיסטוריונים והן את הציבור - ובמיוחד הציבור היהודי - מאז מלחמת-העולם השנייה, הוא זה: מה ידע היישוב, הקהילה העברית בפלשתינה-א"י דאז, או ביכר לדעת, על גורלה הצפוי של יהדות הונגריה? הנושא כאוב במיוחד מפני שכאשר גורשו יהודי הונגריה לאושוויץ הייתה המלחמה בחזית המזרחית בשלבים מתקדמים. יתר על כן, במועד מאוחר זה הייתה המדיניות האנטי-יהודית הגרמנית ידועה כבר עד פרטיה האחרונים, והייתה ציפייה מן היישוב הציוני, מקור גאוותם ושמחתם של רבים מבני העם היהודי - ולאו דווקא ציונים פעילים - שיגיב בהתאם לחומרת המצב. יהדות הונגריה מנתה באותה העת כשלושת רבעי מיליון נפש. יחד עם הקהילות בבולגריה וברומניה, היה זה המרכז היהודי הגדול האחרון באירופה. לפיכך, אביב 1944 היה הסיכוי האחרון להצלה רחבת-ממדים, ואולי סיכוי אחרון להביא מספר גדול של יהודים לארץ-ישראל, בשלב האחרון של המלחמה או לאחריה.


"כאב ומעורבות רגשית משפיעים על חקר מאמצי ההצלה של היישוב. בדיוק בשל כך נדרשות שתי הערות מקדימות: הראשונה קשורה במשקלו האמיתי של היישוב בזמן המלחמה, והשנייה באופי היחסים של יהדות הונגריה עם היישוב.


"לאחר המלחמה הפך היישוב למעין מדינה ששליחותה היא להציל יהודים ולשמש להם מקלט. כמבט לאחור, ורק כך, הפכו חשיבותו של היישוב במהלך המלחמה, ומחויבותו להציע לפחות תדמית של מושיע, לגורם מרכזי במחקר ההיסטורי בישראל ובדיון הציבורי הכללי. בפועל חסרו ליישוב - קהילה של חצי מיליון נפש - אמצעים צבאיים והשפעה כלכלית או פוליטית, והוא יכול היה לעשות מעט מאוד כנגד ההחלטיות הגרמנית לבצע את 'הפתרון הסופי' וכנגד סולם הקדימויות של בעלות-הברית, שהציבו את הניצחון במלחמה בראשו. בתמונה הרחבה יותר של המלחמה והשואה, אם כן, יכול היה היישוב להטביע חותם שולי בלבד. (דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה",  משרד הביטחון, עמ' 53)
*) "היישוב" זה ההנהלה ה"ציונית", לציבור היהודי בפלסטין, בין שתי מלחמות-העולם, לא הייתה אפשרות להביע דעה. בדיוק כפי שהיה בשלטון בן-גוריון, ועד לתקופת שלטונם של פרס, נתניהו, ברק, שרון, אולמרט ונתניהו. שהשלטון יושב על צוואר האזרח, רודף עד חורמה את המתנגדים למדיניות הגזע והעוולה של ה"ציונים" וסוחט את לשד הציבור.

 

"ההערה השנייה נוגעת ליחסים בין יהדות הונגריה לבין היישוב. בקרב יהדות הונגריה רק מעטים, כחמישה אחוזים, היו ציונים או מעורבים בפעילות ציונית כאוהדים*). רוב האחרים היו אורתודוקסים, ניאולוגים או מתבוללים. בהתאם לכך לא היוו יהודי הונגריה גורם מרכזי בחיי היישוב. רוב העולים החדשים שהגיעו לארץ-ישראל בין שתי מלחמות העולם ומנהיגיהם היגרו מפולין ומברית-המועצות, אותם אזורים שהפכו מאוחר יותר ל'לב השואה' ועל כן זוהו בארץ ישראל עם השואה. חברי ועד ההצלה של הסוכנות היהודית דיברו פולנית בישיבותיהם; עלוניהם הקדישו 17 עמודים בממוצע לפולין וחצי עמוד לכל אחת משאר המדינות, לרבות הונגריה, ביוני וביולי 1944, בעיצומם של הגירושים מהונגריה שהיו כבר אז ידועים לכול, וכאשר למעשה יהדות פולין לא הייתה קיימת עוד. ההשפעות של התרבות הפולנית והרוסית היו הדומיננטיות ביותר ביישוב, ויהדות הונגריה הייתה זרה משהו לאורח חייו ולסביבתו.
"עם זאת, מאחר שהציונות לקחה על עצמה להיות נושאת הפתרון לעם היהודי, לשאלה כמה היה ידוע בארץ-ישראל וכיצד טיפלו במידע הזה, יש משקל רב מבחינה רגשית ולאומית.


*) וכמה יהודים במזרח הרוסי היו "ציונים"? עד עליית הטלר לשלטון, ולאחר חמישים שנות תעמולה, וים של כסף שעמד לרשותם – מנו ה"ציונים" בארץ בשנת 1932 כ-4.500 נפש. זאת מפני שזיהו את ה"ציונים" עם שלטון הקהל, שאכל את קהילות ישראל במזרח הרוסי במשך מאות שנים.

"ידיעות סותרות
"נושא הדיון כאן הוא המידע הבלתי-מסווג שהיה פתוח לציבור, לכל פרט בארץ-ישראל, בלי קשר לעיסוקו ולשיוכו הפוליטי. בעוד שנושא המידע שהצטבר בידי הנהגת היישוב כבר טופל בהרחבה, הנושא המועלה כאן עדיין לא נחקר ולא נדון. הגדרת 'מידע' במקרה זה שלנו תתייחס לא רק לכל פרט שהיה ידוע על יהדות הונגריה במשך המלחמה, אלא גם לתחום הרחב יותר של ידיעה ומודעות למנגנון ולשלבים של המערכת האנטי-יהודית הגרמנית, שחזרו על עצמם פחות או יותר בכל אירופה הכבושה.
"מקור מרכזי לדיון שלנו הגיע לידינו לאחרונה עם מציאתו ורכישתו של אוסף פרטי גדול של כ-600 קטעי עיתונות, שפורסמו ונאספו בארץ בין 1940 ל-1944. הקטעים הוצאו מתוך חמישה-עשר פרסומים בעברית וארבעה ביידיש, המייצגים את כל הקשת הפוליטית מימין לשמאל, חוגים חילוניים ודתיים, וארגונים פרטיים וציבוריים. חלק מן הפרסומים קשה מאוד, או אפילו בלתי אפשרי, להשיג היום. המקור החשוב השני הוא אוסף העלונים של ועד ההצלה המאוחד.
"על סמך שני מקורות מרכזיים אלה נידרש לשאלות הבאות:
* האם היה לקהילה העברית בארץ-ישראל ולמנהיגיה מידע מספיק, מיידי, בלתי מצונזר ושוטף על האירועים המתרחשים בהונגריה, לפני הפלישה הגרמנית ובעקבותיה ועם תחילת הגירושים?
* האם ידעו המנהיגים יותר מן הציבור? האם ייתכן שהעיתונות דנה בנושא באורח אינטנסיבי יותר מן המנהיגים?
* האם ההנהגה ניצלה את העיתונות, כדי להדליף או לחסום מידע, או לפרסם הודעות רשמיות ביחס ליהדות הונגריה?
* האם העלונים שחוברו על-ידי ועד ההצלה המאוחד (שהיה מוסד רשמי של הסוכנות היהודית) הם מקור מידע טוב יותר מן העיתונות? (דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה",  משרד הביטחון, עמ' 169)

 

"...העיתונות סיפקה לציבור בארץ-ישראל תמונה מלאה על האירועים בהונגריה. זאת ועוד, זרם המידע היה שיגרתי ביותר ומעודכן, ועבר ללא הפרעה מצד הצנזור הבריטי או מצד כל גורם אחר. תחילה יש לבחון את הידיעות עצמן ומשמעויותיהן:
"במשך השנים 1940 ו-1941 כמעט לא הוזכר המצב בהונגריה בעיתונות העברית: שבעה פריטים ב-1940 ותשעה ב-1941. למותר לציין שבשנים הללו הונגריה הייתה עדיין מחוץ לעין הסערה ונחשבה מקלט ליהודיה וליהודים מחוצה לה. בנובמבר 1940 נטשה הונגריה את הנייטרליות שלה, והצטרפה למדינות הציר. אולם לא היה כל דיון בעיתונות העברית בחודשים הבאים בהשלכותיו של צעד פוליטי חשוב כזה. רק לאחר הפלישה הגרמנית לברית-המועצות ביוני 1941 התפרסמו מספר ידיעות עיתונאיות - שבע - שהתייחסו למצב החמור הצפוי ליהודי הונגריה, במיוחד לנוכח האיום להגלות 120,000 יהודים מטרנסילבניה.
"ב-1942 התפרסמו כ-45 ידיעות, רובן לקראת סוף השנה, מאוקטובר עד דצמבר. ההודעה הרשמית של הנהלת הסוכנות היהודית, שהתפרסמה בכל העיתונים בסוף נובמבר, לפיה מתחוללת השמדה שיטתית של יהודי אירופה, הגבירה באורח דרמטי את המודעות לשואה ביישוב, ובכלל זה בעיתונות. רוב החדשות שהתייחסו להונגריה באותו זמן דנו בגורל 200,000 היהודים שאולצו להצטרף לגדודי עבודת הפרך, שפעלו קרוב לחזית המזרחית. אחת הידיעות לוותה בהערכה: הצעדים שננקטו על-ידי ההונגרים ביחס לעבודת הפרך הם המשך לצעדי ההשמדה האנטי-יהודיים שננקטים במקומות אחרים ('דבר', 23.12.1942). זו הייתה כנראה הפעם הראשונה שנשקלה אפשרות קודרת כזאת, וניתן בהחלט להסבירה במודעות הגוברת ביישוב לתכנית ההשמדה הגרמנית הכוללת ולרעיון שהיא עלולה לחול גם על מדינות נוספות. (דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה",  משרד הביטחון, עמ' 170)

"כ-123 ידיעות על הונגריה התפרסמו ב-1943, רובן בשמונת החודשים הראשונים של השנה. זוהי עובדה תמוהה, כי לקראת סוף אותה שנה התקרבה החזית להונגריה, והאפשרות של פלישה גרמנית נעשתה מוחשית יותר. מספר סיבות יכלו לגרום לסתירה הזאת בין חומרת המצב לבין עוצמת גילוייה בעיתונות. ראשית, במחצית הראשונה של 1943 הגיעו אל היישוב ידיעות אחרות, מלוות בהערכות סותרות. לצד כותרות כמו 'רדיפות על יהודי הונגריה' ('הבוקר', 26.1.1943), ו'הורע מצב יהודי הונגריה' (שם, 8.3.1943), ניתן למצוא כותרות כמו 'הקלת הגזירות על יהודי הונגריה?' ('הארץ', 10.2.1943), או 'נאצים-אונגרים מתנגדים לרדיפות על היהודים' ו'הונגארים וצ'כים עוזרים ליהודים' ('הבוקר', מאותו היום, 26.1.1943 !).
"בשלב הזה עדיין לא התפרסמו מאמרי מערכת או פרשנויות על המצב בהונגריה אף באחד מן העיתונים, ודעות העורך או הכתב באו לידי ביטוי כמעט רק באמצעות נוסח הכותרות. שני היוצאים מן הכלל היחידים - שניהם באפריל ושניהם מאמרים כתובים על-ידי כתבים באיסטנבול - חיזקו את הדעה האופטימית: הראשון - הונגריה מתחרטת על הצטרפותה למדינות הציר, ותפנה ל'צד הטוב' בהזדמנות הראשונה. והשני - חוקי נירנברג אינם ניתנים ליישום בהונגריה. בחודשים שלאחר מכן לא חל שינוי: 'הונגריה תבחר בהגירה כפתרון הרצוי ביותר, ולא תסטה מעקרונותיה הנעלים של הנצרות' ('דבר', 31.5.1943), העיתונות הנאצית מתלוננת: 'אונגריה אינה רודפת יהודים' ('הארץ', 25.5.1943), 'מחאות בהונגריה נגד האנטישמיות וגרוש יהודים' (שם, 1943 2,4.6.), 'הוקל מצב היהודים בהונגריה' ('המשקיף', 16.7.1943), ו'אין רדיפות יהודים בהונגריה' ('הבוקר', 3.8.1943).
"הידיעות הסותרות וההתייחסות האופטימית אל המדיניות ההונגרית כלפי היהודים מנעו קריאה מפוכחת ומציאותית יותר של המפה, ומפת-המלחמה כללה ברגע הנתון הזה לא רק אפשרות פלישה, אלא את תוצאותיה ליהדות הונגריה. שני עיתונים אף הרחיקו לכת כדי כך שכותרותיהם הכריזו 'ערים הונגריות מקבלות את היהדות' ו'רוב האצולה ההונגרית יהודית' ('הצופה', 17.6.1943 ו'הבוקר', 12.7.1943).

 

"חששות מבשורות איוב
"...לקראת סוף 1943 כבר עשה 'דבר' ניסיונות להרגיע את קוראיו. אלה שניסו להזעיק את קוראיהם היו 'הארץ', אז עיתון של המרכז, 'הצופה' שהוצא לאור על-ידי המזרחי, ו'משמר', ביטאון האופוזיציה של השמאל. האם עובדה זו מצביעה על ניצול אפשרי של 'דבר' על-ידי המפלגה? שאלה זו מחייבת בדיקה נוספת, והיא תידון בהמשך.


"מ-19 במרס עד 19 במאי 1944, בין הפלישה הגרמנית להונגריה לראשית הגרושים, התפרסמו הרבה יותר ידיעות על הונגריה ברוב העיתונים, שהעבירו לציבור מידע על כל צעד שננקט על-ידי הגרמנים וההונגרים נגד היהודים, ומספר לא מועט של הערכות חזו כל צעד גרמני המכשיר את הקרקע לגירוש ואחר-כך להשמדה, בהתאם לתקדימים במדינות אחרות שנכבשו על-ידי הגרמנים.
"מ-19 במאי והלאה, העיתונים מגיבים כמו תחת הלם. הם מפרסמים הרבה יותר, בממוצע שתיים עד ארבע ידיעות ליום; 75 ידיעות ביוני ו-121 ביולי בשמונת העיתונים הגדולים. מובאים פרטים מדויקים על הגירושים, כמו כמה אנשים נדחסו בקרון-רכבת אחד, וכמה רכבות עזבו את הונגריה ביום. יש להדגיש שהעיתונים בארץ-ישראל לא הזכירו את יעד הרכבות, מפני שהם עדיין לא ידעו אותו. רק ביולי 1944 נודע השם אושוויץ כמקום רצח המוני. אבל הם בהחלט חזרו והדגישו בוודאות שהגירושים האלה, יהא יעדם אשר יהא, פירושם השמדה.

"בחודשים האלה התפרסמו הרבה יותר ידיעות מאשר קודם לכן. כאמור, שתיים עד ארבע ידיעות ליום, לעתים בתכיפות גבוהה יותר ('הצופה' ו'הזמן' ביולי), ולעתים הרבה פחות (אותו 'הצופה' ביוני), ואלה היו החודשים שבהם היה גירוש יהודי הונגריה עובדה ידועה ומבוססת היטב. יתר על כן, כעשרה פרסומים, רובם שבועונים, ששימשו כביטאונים של מפלגות ומוסדות, לא פרסמו דבר על יהדות הונגריה ברוב תקופת המלחמה, ובעצם גם לא על כל יהדות אחרת. הם שירתו מטרות אחרות, ובעיקר שימשו פורום לדיון כנושאים פוליטיים ואידאולוגיים כלליים, שהטרידו את המפלגות והפלגים בארץ-ישראל. מסירת ידיעות לציבור הייתה מטלה שמולאה על-ידי היומונים.'
"מספר הידיעות החדשותיות ליום בעיתון אינו ראיה מוחלטת ליחס העיתונות או לתשומת הלב של היישוב למצוקת יהודים אחרים. יש להביא בחשבון ראיות נוספות, כמו מיקום החדשות בעמוד העיתון, מספר מאמרי המערכת והפרשנויות המלווים את הידיעות, הניסוח והתכנים. ואמנם, תוכני הידיעות השתנו באופן קיצוני: 'כעת תתחיל חרב ההשמד של הטלר להתהפך גם מעל ראשם של יהודי הונגריה' היה נוסח כותרת יומיים לאחר הפלישה ('הארץ', 21.3.1944). שלושה ימים אחר-כך פרסמו העיתונים מאמרי מערכת ופרשנויות (אם כי לא כותרות ראשיות), בפעם הראשונה במלחמה:


"בחרדה עמוקה מחכה עכשיו הישוב - יחד עם כל יהודי הארצות לידיעות מאונגאריה ... לא מעטים מיהודי אונגאריה יכלו לעזור לעצמם בשעתו ולא מעטים חיכו עד שאיחרו את המועד ['הארץ', 22.3]. (דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה",  משרד הביטחון, עמ' 173)

 

זכור את אשר עשו בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות