האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

ספר החוקים שמבקשים להחיל אותו על ירושלים

 

 

 

 

במזרח הרוסי ועד למהפכה הקומוניסטית ב-1917, הצאר היה שליט אבסולוטי, כאשר 96% מאזרחי הארץ היו צמיתים, שנמכרו עם האדמה כבעלי חיים. ב"תחום המושב" היהודי, מילאו הרבנים את תפקיד האצולה, והשלטון תמך ברבי שקנה קהילה ל-12-10 שנים. ב-1874, הפך האזרח הרוסי לישות משפטית, שהשלטון בא איתו בקשר אישי, והיהודי לא היה זקוק עוד לפספורט, תשלום היטלים ועדים, כדי לקבל מהרבי היתר לנסוע לעיירה סמוכה.

                                          

ליהודים בתחום המושב היהודי היה אוטונומיה והם שלטו ביד ברזל, היה להם מנגנון שנשען על כוחות המדינה, ובמשך הזמן הפכו הרבנים ל"בני הגבירה", ואכלו בכול פה את הציבור, "בני השפחה" והורידו אותם למחילות חשוכות, עד כדי לא לדעת את שפת המדינה, בה חיו מאות שנים.

אפיק הקידום היחידי לאדם היהודי בתחום המושב, שיכול היה לסייע למשפחתו, היה תפקיד במנגנון שלטון קהל "בני הגבירה", שם נתקבלו עילויים שידעו להכשיר את החזיר על-פי התורה. לכן התאמצה כול משפחה לשלוח ילד אחד ללימוד התורה, כלומר התלמוד בבלי ששימש כספר-חוקים של שלטון הקהל. וזה שנתקבל למנגנון רבני העוולה, ממלא היה כול תפקיד שהוטל עליו, לסחוט את פרוטותיהם של העניים או לשמש כרודף, המוציא לפועל גזרי-דין מוות.

 

 

 

אמר רבן גמליאל פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה שמו רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו בראשי. מכאן אמרו חכמים אם יבואו רשעים על אדם ינענע להן ראשו... אמר ר' עקיבא פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמוטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה ושמו רבי מאיר. כשעליתי למדינת קפוטקיה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו בני מי העלך? אמר לי גל טרדני לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה. (יבמות קכ"א, א')

 

"שאלו חכמים את רב שמואל בר נחמן: יהונתן כומר לעבודה זרה - והאריך ימים! אמר להם: על-ידי שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד? היה בא אדם להקריב שור או כבש או גדי לעבודה זרה, ואמר לו: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת ולא מדברת. אמר לו חייך, ומה אעשה? אמר לו: לך עשה והבא לי קערה אחת של סולת ותן עליה עשר ביצים והתקן לפניה, והיא תוכל מכל-הבא, ואני מרצה אותה עליך. כון שהלך לו אותו אדם היה יהונתן אוכל את הכל. פעם אחת בא בן-פחין [עם הארץ] אחד. אמר לו יהונתן כן. אמר לו: אם אינה מועילה כלום, אתה מה עושה כאן? אמר לו: בשביל פרנסתי. (בבא בתרא ק"י)

 

 

אמר ר' יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית-הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר (ישעיה ג') מדוע באתי ןאין איש קראתי ואין עונה. אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. וכשמת אומרים לו אי עני אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו (ברכות, דף 1 ע"ב)

 

כדי שיתאבל מתים בניו ובנותיו

מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים? כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר או מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה (שבת דף ק"ה ע"ב)

 

 

אמר ר' חלבו אמר ר' הונא כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות שנאמר (ירמיה ל"ג) קול ששון וקול שמחה וגו' ואם משמחו מהו שכרו? אמר רבי יהושע בן לוי זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי וגו'. רבי אבהו אמר כאלו הקריב תודה שנאמר (ירמיהו ל"ג) מביאים תודה בית ה'. רב נחמן בר יצחק אמר כאלו בנה אחת מחרבות ירושלים... אמר ר' אלעזר אמר הקב"ה כל העולם כולו לא נברא אלא השביל זה. ר' אבא בר כהנא אמר שקול זה כנגד כל העולם כולו. ר' שמעון בן עזאי אומר ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ברכות ו', ע"ב)

 

 

 

דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. השיב בבלי אחד ורבי חייא שמו (תהלים צ"ב) ויבשת ידיו יצרו. ידו כתיב. והכתיב יצרו. אמר רבי נחמן בר יצחק יצרו אצבעותיו כדכתיב (שם ח') כי אראה שמך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת (כתובות ה', א')

 

א"ר יוחנן עתידה ירושלים להעשות מטרפולין לכל הארצות כדכתיב אשדוד ובנותיה מהו כאהלי קדר מה אהלים של כעורים מבחוץ ונאים מבפנים כך הם ת"ח אע"פ שהן נראים כעורים בעוה"ז הם מלאים מבפנים מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות אי מה אהליהם של ישמעאלים מטלטלין ממקום למקום יכול אף ישראל יטלטלו תלמוד לומר כיריעות שלמה כיריעה של מי שאמר והיה העולם שמשעה שמתחן כאהל לא זזו ממקומן אי מה אהליהם של ישמעאלים אין להם תכבוסת יכול אף ישראל כן (מדרש רבה, שמות, פרשה כג, פסקה י')

 

 

חכמת הקבלה - שער הגלגולים

מאת המקובל האר"י, רבי יצחק לוריא

אשר חיבר הרב הגדול האלוקי מוהר"ר חיים ויטאל זכר צדיק לברכה, כפי מה שקיבל מפי רבו המקובל האלוקי הרב הקדוש רבינו יצחק לוריא אשכנזי זיע"ע אשר דיבר בקדשו כפי הקבלה האמיתית שקיבל מפי אליהו ז"ל

בהוצאת ישיבת "אור חוזר ללימודי הנגלה והנסתר" - שנת תשמ"א

 

הקדמה ד

"והנה המדרגה הראשונה, היא נקראת נשמה חדשה לגמרי, ולכן כאשר תרד נשמה זו בעה"ז בגוף איזה נפש כשנולד, עליו רמזו רז"ל, בריש פרשת משפטים דף צ"ד ע"ב, וז"ל, ת"ח זכה יתיר וכו'. כי באותה הפעם הא' שבא לעולם, יכול להשיג מנפש דעשיה, עד נשמה לנשמה של אצילות, מדרגה אחר מדרגה, כמ"ש זכה יתיר וכו'. וכל זה בקלות גדול, שלא ע"י טורח מרובה, וכבר נתבאר למעלה בענין זו המדרגה הא'.

"אבל אם בפעם ההיא חטא ופגם, וימות, ויצטרך לחזור בעולם, הנה אז יקרא מגולגל וישן, וכבר נתבאר למעלה, ועד"ז הולך וגבה מאוד כפי מעשיו, עד שיכול להשיג ר"ן דאצילות, כפי מדרגת שנותיו. ("חכמת הקבלה", שער הגלגולים, ישיבת "אור חוזר", תשמ"א, עמ' כח)

 

"בעניין הגלגול, ויבאר בו ענין גלגול כפול מה ענינו, וז"ל, עוד יש שני חלוקים אחרים בעניין הגלגול לבדו: האחד הוא, כי מי שבפעם אחד החדשה שבה בעה"ז, זכה והשיג נר"ן [נפש, רוח ונשמה], ואח"כ חטא ופגם אותם, הנה האיש הזה כאשר יחזור להתגלגל לתקן, לא יוכל להשיג בגלגול ההוא נר"ן ביחד, אם לא על דבר התקנה שנתבארה לעיל, שיאמר בשכבו על מיטתו, פסוק נפשי אויתיך בלילה וכו'. והשני הוא, כי מי שבפעם הראשונה החדשה, לא זכה אלא אל הנפש בלבד, וחטא ופגם אותה, הנה כשיתגלגל, יוכל להשיג נר"ן בגלגול ההוא עצמו, כיון שמתחלה לא נפגמו הרוח והנשמה, יכולים עתה לבא עם הנפש אחר שנתקנה, כאלו היה בפעם הראשונה החדשה, שנאמר בה אז זכה יתיר וכו' כנז"ל, משא"כ [מאשר אחר-כך] כאשר בתחילה באו כולם ונפגמו כולם, כי אז איך תהיה נפש המתוקנת מרכבה אל הרוח הנפגם, וכן בענין הנשמה. ואמנם כאשר לא פגם בראשונה רק את הנפש, יכולים לבוא שלשתם אח"כ בגלגול כנזכר.

 

והנה צריכים אנו לידע, כאשר האדם זכה לנפש רוח ונשמה, ואח"כ פגם אותם, והנה נתבאר ש והנה צריך לידע מה יהיה משפט הנפש והרוח והנשמה האלו, דע, כי כאשר הנפש נתגלגלה בגוף אחר להתקן, ונתקנה, ואז אין הרוח יכול ליכנס שם כנזכר, כי איך יתלבש רוח פגום בתוך נפש מתוקנת. ואם נאמר שיתלבש הרוח הנפגם בנפש קודם שנתקנה, גם זה אי אפשר, כי אין הרוח נכנס, עד תשלום תקון הנפש, שהיא למטה ממדרגתו. ואמנם צריך שהרוח ההוא יהא בגלגול אחר לבדו, מורכב על נפש הגר תמורת נפשו, ושם נתקן. וכן עד"ז באה הנשמה בגוף אחד לבדה, מורכבת על נפש הגר. וז"ס מ"ש בסבא דמשפטים דף צ"ח ע"ב [שער מאמרי רשב"י זיע"א משפטים דף צ"א ט,א ד"ה שם דף צ"ח. לעיל דף י"ג בהגהות ומ"מ סימן ד'], דפגעי נשמתין בנפשי דגיורי וזכו בה וכו', כי הרוח לבדו, או הנשמה לבדה, אינם יכולים להתלבש בגוף

 

 

בין אדם לחברו – דת התרבות של היהודים

 

 

 

כל היורדים לגהנום עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין. ואלו הם, הבא על אשת איש והמלבין פני חברו ברבים והמכנה שם רע לחברו. מכנה היינו אף על גב דדש ביה בשמיה (בבא מציעה, נ"ח עב)

 

 

 

"בני אם ערבת לרעך אמר רבי נחמיה נאמרה על החברים כל הימים שאדם חבר לא איכפת לו בצבור ואינו נענש עליו נתמנה אדם בראש ונטל טלית לא יאמר לטובתי אני נזקק לא איכפת לי בצבור אלא כל טורח הצבור עליו אם ראה אדם מעביר בייא על חבירו או עובר עבירה ולא ממחה בידו הוא נענש עליו ורוח הקדש צווחת בני אם ערבת לרעך אתה ערב עליו תקעת לזר כפיך.           (מדרש רבה, שמות פרשה כז, פסקה ט)

 

 "אבא-אמנא היה בא לו שלום מישיבה של מעלה בכל-יום, ולאביי כל-יום ערב-שבת, ולרבא כל-ערב יום-כפורים. חלשה דעתו של אביי משום אבא-אמנא, אמרו לו: אי-אתה יכול לעשות כמעשיו של אבא-אמנא.

"ומה היו מעשיו של אבא-אמנא? כשהיה מקיז דם היתה לו כסות שיש בה קרן, שהיתה קרועה ככוסלת, וכשהיתה אישה באה לפניו היה מלבישה את הכסות, כדי שלא יסתכל בה. והיה לו מקום צנוע מבחוץ להטיל בו פשיטין [פרוטות] שקבל; מי שיש-לו מטיל בו, ומי שאין לו בא ויושב ואינו מתבייש; וכשהיה רואה אדם שאין בידו, היה נותן לו פשיטין לאחר שעמד ואומר לו: לך הברא עצמך.

"יום אחד שלח לו אביי שני תלמידי-חכמים לבדקו. הושיבם והאכילם והשקם והציע להם מצעות בלילה. בבקר כרכום ונטלום ועמדו ויצאו להם לשוק. ומצאם [אבא-אמנא]. אמרו לו: ישומם [יעריכם] מר, כמה הם שוים, אמר להם: כך וכך. אמרו לו: ושמא שוים יותר? אמר להם: בכך לקחתים. אמרו לו: שלך הם וממך נטלנום.

"אמרו לו: בבקשה ממך, במה חשדתנו? אמר להם: אמרתי, שמא פדיון שבוים נזדמן להם לחכמים ונתבישו לומר לי. אמרו לו: עכשו יטול מר את-שלו. אמר להם: מאותה שעה הסחתים מדעתי לצדקה. (תענית, כ"א-כ"ב)

 

 

יתום ויתומה שבאו להינשא משיאין את היתומה ואח"כ משיאין את היתום מפני שבושתה של אישה מרובה משל איש. תנו רבנן יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אישה שנאמר (דברים ט"ו) ונותנים לו די מחסורו אשר יחסר לו. די מחסורו זה הבית, זה מטה ושלחן. לו זו אישה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. תנו רבנן די מחסורו אתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה להעשירו. אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו שלושה מילין (כתובות ס"ז, א')

 

"למדה תורה דרך-ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואחר-כך ישא אישה  (סוטה מד)

 

"נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן-האש ואל ילבין פני חברו ברבים  (ברכות מג)

 

"אמר ר' חיא בר אמי בשם עלא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא-שמים, שהרי אצל ירא-שמים נאמר: 'אשרי-איש ירא את-יי', ואילו אצל נהנה מיגיעו נאמר: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' - אשריך בעולם-הזה וטוב לך בעולם-הבא (ברכות ח)

 

אחד, אלא ע"י נפש, ולכן לוקחים תמורתה את נפש הגר, ועל ידה נתקנים. ("חכמת הקבלה", שער הגלגולים, ישיבת "אור חוזר", תשמ"א, עמ' ' כ')

 

"אמר שמואל, קול באישה ערווה, שנאמר, (שיר השירים ב) "כי קולך ערב ומראיך נאוה", אמר רב ששת, שער באישה ערוה, שנאמר, (שם ד) "שערך כעדר העזים" (ברכות עד)

 

"ישב רבן גמליאל ודרש: עתידה אישה שתלד בכל יום. לגלג עליו אותו תלמיד. אמר: בוא ואראך דגמתו בעולם הזה. יצא הראה לו תרנגולת (שבת ל)

 

"אמר רב שמואל בר אוניא משמו של רב: אישה גולם היא, ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר: 'כי בועליך עושיך' (סנהדרין כב); "אמר רב חסדא: וכולן לזנות (שבת סב); "אמרו חכמים: כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הציד (נדרים כ); "אמר רב אידי: אישה כלי-זינה עליה (יבמות קטו); "שנו, אישה חמת מלא צואה ופיה מלא דם - והכול רצין אחריה (שבת קנב)

 

"רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו מה שירה אמרו ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים רבי יהושע אומר שירה זו אמרו ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם (סנהדרין צב, ב)

 

"אמר רב יהודה, זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרין דברי תורה מה עשה העלו לו שלוש מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשו תנו רבנן מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל ויצאה אש מחשמל ושרפתו וביקשו לגנוז ספר יחזקאל אמר להם חנניה בן חזקיה אם זה חכם הכל חכמים הן מאי חשמל אמר? (חגיגה יג)

 

[נוח] וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם [יכול] קודם למעשה בראשית תלמוד לומר (דברים ד) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ מה תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אתה דורש ואי אתה דורש מה למעלה מה למטה מה היה ומה עתיד להיות: (חגיגה ב)

 

ונשותיהם יותר מהם; "שנינו, אמר ר' עקיבא: כשהייתי עם-הארץ אמרתי: מי ייתן לי תלמיד-חכם ואשכנו כחמור. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור ככלב. אמר להם: זה נושך ושובר עצם, וזה נושך ואינו שובר עצם; "אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: עם-הארץ מותר לקרעו כדג. אמר ר' שמואל בר יצחק: ומגבו; "אמר ר' אלעזר: עם-הארץ מותר לנחרו ביום הכפורים שחל להיות בשבת. אמרו לו תלמידיו: רבי, אמור לשחטו. אמר להם: זה טעון ברכה וזה אינו טעון ברכה (פסחים מט)

 

"ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות ר"ל (רוצה לומר) שאין מזמנין אותו לעדות לשום דבר ואין מקבלין ממנו עדות ר"ל אם נזדמן לשם מאליו נראה מפני שמן הסתם חושדין אותו על השבועה ועל הגזל ודנין אותו פסול לעדות לגמרי ואין ממנין אותו אפוטרופוס על היתומים מפני שחשוד על הגזל ועל הגניבה ומטעם זה גם כן אין מוסרין לו קופה של צדקה והוא הדין שאין ממנין אותו פרנס על הצבור ובכלל זה היא ואין מתלוין עמו בדרך מפני שחשוד הוא על שפיכות דמים ועל העריות (המאירי על מסכת פסחים דף מט/ב)

 

"עץ-החיים - עץ שהוא פוסה [משתרע] על פני כל החיים. אמר ר' יהודה בר אלעאי: עץ-החיים מהלך ת"ק שנה וכל מימי בראשית מתפלגין ויוצאין מתחתיו. ולא סוף דבר נופו מהלך ת"ק שנה, אלא אפילו קורתו מהלך ת"ק [700] שנה (בראשית רבה, ט"ו)

 

עץ החיים בקוראן זו ה"סדרה", גם היא גדולה מהלך ת"ק שנים, ויש בה כל מיני הפירות, בהישג ידם של הזוכים בגן עדן. הקוראן, התורה שאלוהים נתן לעבדו מוחמד, אינה שונה בעיקריה מהתורה  שנתן אלוהים לעבדו משה. ורק שהקוראן מצטיין ביתר אנושיות. יסוד ועיקר בקוראן זה הצדקה ומעשה החסד. ציווי זה גרם שמוסלמים רבים יתרמו את החלק הארי מרווחיהם למעשה צדקה בחייהם, והקדש לקהילה לאחר מותם.

שכן, בהגיע יומו לתת דין וחשבון לפני בוראו, הוא נשאל מה עשית בפיקדון שהופקד בידך. והספר פתוח. אם חלק את הפיקדון לנצרכים והיה ענו וצנוע, פניו מזהירים ומלאכי שרת מלווים אותו לגן-עדן, וזה שמנע עזרה מהנצרך ולא פיזר כספו לצדקה, פניו משחירים ומובל לגהנום.

אפשר למצוא בקוראן ובפירוש על הקראן, דמיונות, הזיה ומעשה קוסם שהדעת דוחה, אך בתורת משה, בתלמוד בבלי ובמדרשים אפשר למצוא את אותם דברים בכפולות. וראה בהמשך

 

"; תנו רבנן דבר בעיר אל יכנס אדם יחיד לבית הכנסת שמלאך המוות מפקיד שם כליו כאשר אין תלמידי בית רבן ואין מניין מתפללים. (מסכת בבא קמא, ס, ב.)

 

 

התורה אסרה על היהודי קיום יחסי מין עם שבע מקרובותיו: אמו, בתו, אשת אביו, אחות אביו, אחות אמו, שתי אחיות ואם ובתה, אך:

"הבועל אישה דרך זנות לא נאסרו עליו קרובותיה שהן השבע נשים שאמרנו אבל חכמים אסרו על מי שנאף עם אישה לישא אחת מן השבע נשים קרובותיה כל זמן שהזונה קיימת ... (הרמב"מ, "היד החזקה", הלכות איסורי ביאה, י"א)

 

 

 

"הבא על אישה ובתה דרך זנות או על אישה ואחותה וכיוצא בהן הרי זה כמי שבא על שתי נשים נכריות שאין נעשות ערווה זו עם זו אלא בנישואין לא בזנות וכן אם אנס אביו או בנו או אחיו או אחי אביו אישה או פיתה אותה הרי זו מותרת לו וישאנה שלא נאמר אלא אשת ואין כאן אישות: (הרמב"מ, "היד החזקה", הלכות איסורי ביאה, י"ג)

 

 

 

"כי ייקח איש אישה ובא אליה ושנאה; ושם לה עלילת דברים והוציא עליה שם רע ואמר את האישה הזאת לקחתי ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים; ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה אל זקני העיר השערה; ואמר אבי הנערה אל הזקנים את בתי נתתי לאיש הזה לאישה וישנאה; והנה הוא שם לה עלילת דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי, ופרשו השמלה לפני זקני העיר; ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו; וענשו אותו מאה כסף ונתנו לאבי הנערה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל,

"ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים לנערה; והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה וביערת הרע מקרבך.  (דברים, כ"ב, י"ג-כ"א)

 

 

 

 

"אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקיבות רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקייה וקלה ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות: רבי שמעון בן אלעזר אומר אם ראית מימיך: תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר עונותיכם הטו: רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות וכו':

"תניא רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה שכל אומנות שבעולם אין עומדת לו אלא בימי ילדותו אבל בימי זקנותו הרי הוא מוטל ברעב אבל תורה אינה כן עומדת לו לאדם בעת ילדותו ונותנת לו אחרית ותקווה בעת זקנותו בעת ילדותו מהו אומר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים בזקנותו מהו אומר עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו. (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, פ"ב, ב)

 

ואם הזונה היא בת כהן, אף שנפסלה מן הכהונה, כגון שנבעלה מקודם לפסול לה או הבעל הוא פסול, מ"מ החמירה תורה בבת כהן שחייבת שריפה. ודווקא הנבעלת, אבל הבועל הוא בחנק כמו בכל אשת איש. ושריפה חמורה מן חנק, כמבואר בש"ס סנהדרין פרק ארבע מיתות מ"ט ע"ב, סקילה שריפה הרג וחנק, עי"ש באריכות. וא"כ הכלל, כל היכא שבת ישראל בחנק אם היא בת כהן בשריפה, כגון נכנסה לחופה או בוגרת, כל הנ"ל בבת כהן בשריפה דחמור. אבל נערה או אפילו קטנה מאורסה כגון שקיבל בה אביה קידושין, ולא נכנסה לחופה ולא נמסרה לרשות הבעל והיא בתולה, הבא עליה, אם היא נערה שניהם הבועל והנבעלת בסקילה, אם היא קטנה [פחות משלוש שנים ויום אחד] הבועל בסקילה והיא פטורה, ואין חילוק אפילו אם היא בת כהן הוו בסקילה, ... (ספר מנחת חנוך, מצוה ל"ה,  אות ג')

 

הבא על קטנה המאורסה כל שהיא מבת שלש שנים ויום אחד ולמעלה נסקל על ידה והיא פטורה ומכל מקום אם הוציא עליה שם רע והביא עדים והוזמו פטור מן הקנס ומן המלקות ובאונס ומפתה מיהא חייב כמו שהתבאר ועליהם אמרו כל שנאמר נערה חסר אפילו קטנה במשמע:

שמועה זו הנזכרת כאן שלש מדות בנערה נתבלבלו בה קצת מפרשים ועיקר הדברים בפירושה כך הוא באו עליה עדים בית חמיה ר"ל אחר שנשאת שזינתה בבית אביה באירוסין סוקלין אותה על פתח בית אביה ועל זה נאמר והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה. ... (המאירי על מסכת כתובות דף מד, ב')

 

"כי ימצא איש שוכב עם אישה בעולת-בעל (נשואה), ומתו גם שניהם האיש השוכב עם האישה והאישה, ובערת הרע מישראל. (דברים, כ"ב, כ"ב)

 

 

 

"וכי ימצא איש נערה בתולה אשר לא אורשה ותפסה ושכב עמה ונמצאו; ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמישים כסף, ולו תהיה לאישה תחת (בגלל) אשר עינה אותה, לא יוכל שלחה כל ימיו. (דברים, כ"ב, כ"ח)

 

כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם וְהָאישה פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאישה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אָמְרוּ לוֹ, שְׁמוֹנִים נָשִׁים תָּלָה וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ו)

 

 

 

 

"יש לבית דין להלקות מי שאינו מחויב מלקות ולהרוג מי שאינו מחויב מיתה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה וכיון שרואים בית דין שפרצו העם בדבר יש להן לגדור ולחזק הדבר כפי מה שיראה להם הכול הוראת שעה לא שיקבע הלכה לדורות מעשה והלקו אדם שבעל אשתו תחת אילן ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו ומעשה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים ביום אחד באשקלון ולא היו שם כל דרכי הדרישה וחקירה וההתראה ולא בעדות ברורה אלא הוראת שעה כפי מה שראה:      (רמב"ם, "יד חזקה", הלכות סנהדרין, כד)

 

 

 

"בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, פרק ח, א)

 

אדם וחווה ילדו רוחות, שדים ולילין

"'ויחי אדם שלושים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו'. מעיד כיופרישתו מן האישה ק"ל (130) שנה מיום שנברא היה לסבה, כי הוצרך זמן כזה  וכמו שדרשו כל אותן 130 שנה שפרש אדם מן האישה, רוחות נקבות היו מתחממות מאדם ויולדות זכרים, ורוחות זכרים היו מתחממין מן האישה ויולדים נקבות.  (מדרש רבינו בחיי, א', בראשית ה', י"ט, ע"א)

 

 

הציטוטים לעיל הם מהתלמוד בבלי שנכתב במאות ה-5-3 לס"נ, שביחד עם המדרשים נקראים "תורה שבעל-פה", שאמורים היו להסביר את תורת משה שניתנה משובשת, כדי שהגויים לא יגנבו לנו אותה.

חובה לציין שאותם אנשים שעסקו במכלול הבעיות שבין אדם לחברו ובין אדם לאלוהיו, היו אנשי עמל, ביניהם איכרים, נגרים סבלים וכו', וידיעותיהם עלו אך במעט על אלה של בני דורם. זאת, לפני, ובזמנם של רב ושמואל ואביי ורבא. אחריהם עשתה היהדות צעדים נחשוניים עם רס"ג, בן מימון, אבן עזרא ואחרים. אך "רבני" הליטאים נשארו תקועים עם התלמוד בבלי, שרואים בו את התגלמות הדת.

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות