יהדות ודת היהודים

סיפורו של ארון הברית

סיפורו של ארון ברית יהוה - "ויהוה, [הספון בתוך ארון הברית והכוהנים נושאים אותו] הולך לפניהם יומם בעמוד ענן להנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם (שמות, יג, כא-כב)

 

מיכה מכין את ארון יהוה -  "וְהָאִישׁ מיכיהו לוֹ בֵּית אֱלוהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכוהֵן: וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם: וַיָּבוא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מיכיהו לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ: (י) וַיּואמֶר לוֹ מיכיהו שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכוהֵן וְאָנוכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי: (שופטים, יז, ה-ח)

 

בני דן שודדים את אלוהי מיכיהו - "וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ: בָּאוּ בֵּית מיכיהו וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכּהֵן מָה אַתֶּם עושִׂים: וַיואמְרוּ לּוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכוהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כוהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כוהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל: וַיִּיטַב לֵב הַכּוהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבוא בְּקֶרֶב הָעָם: הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מיכיהו וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מיכיהו נִזְעֲקוּ וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן:  וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיּואמְרוּ לְמיכיהו מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ:  וַיואמֶר אֶת אֱלוהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכּוהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תּואמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ: וַיואמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ: וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם וַיַּרְא מיכיהו כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ: (שופטים, יח, יז-כו)

 

פסל מיכיהו בבית ה' בשלה - "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשׁום בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כוהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מיכיהו אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלוהִים בְּשִׁלה: (שופטים, יח, ל-לא)

 

לאחר שאיש האלוהים אמר לעלי: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ (שמואל א', פרק ב', לא); והנה הפסל של מיכיהו קורא שמואל! ושמאל רץ לעלי: "הנני כי קראת לי". לא קראתי לך, אומר עלי, לך לישון. והפסל של מיכיהו קורא שוב, שמואל..! ורק בפעם השלישית, אומר עלי לשמואל, להשיב "דבר כי שומע עבדך"; וַיָּבֹא יְהֹוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ: (יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו: (יב) בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה: (יג) וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם: (שמואל א', פרק ג', יא-יג)

 

הקטע לעיל מעיד על רמת האינטליגנציה של הפסל מיכיהו-יהוה-האלוהים, ורמת  כותבי ספר שמואל, שעשו מהפסל של מיכיהו יהוה-האלוהים; לאחר ש"איש האלוהים הודיע לעלי, שגודע את זרעו מהיות זקן בביתו". הוא בא לספר לנער שמואל את החדשה המרעישה... למעשה הוא נותן  נתן לנער דו"ח על  עשהו ההירואי.

 

ארון הפסל והתרפים של מיכיהו בידי פלשתים - "וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ: וַיָּבוא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיּואמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהווָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלוה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהווָה וְיָבוא בְקִרְבֵּנוּ וְישִׁעֵנוּ מִכַּף אויְבֵינוּ: וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלוה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלוהִים חָפְנִי וּפִינְחָס: וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְהווָה אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהום הָאָרֶץ: וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְהוָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה: וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאוד וַיִּפּול מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלשִׁים אֶלֶף רַגְלִי: וַאֲרוֹן אֱלוהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס: (שמואל א', ד, ב-יא)

 

פסל מיכיהו מכה את ערי פלשתים - "וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֵת אֲרוֹן הָאֱלוהִים וַיְבִאֻהוּ מֵאֶבֶן הָעֶזֶר אַשְׁדּוֹדָה:  וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן הָאֱלוהִים וַיָּבִיאוּ אותוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אותוֹ אֵצֶל דָּגוֹן: וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נופֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אותוֹ לִמְקוֹמוֹ: וַיַּשְׁכִּמוּ בַבּוקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נופֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהווָה וְראשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל הַמִּפְתָּן רַק דָּגוֹן נִשְׁאַר עָלָיו: וַתִּכְבַּד יַד יְהוָה אֶל הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אותָם בַּטְּחורִים אֶת אַשְׁדּוֹד וְאֶת גְּבוּלֶיהָ: וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים אֲלֵיהֶם וַיּאמְרוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל וַיּאמְרוּ גַּת יִסּוב אֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּסֵּבּוּ אֶת אֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל:  וַיְהִי אַחֲרֵי הֵסַבּוּ אותוֹ וַתְּהִי יַד יְהווָה בָּעִיר מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאוד וַיַּךְ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר מִקָּטון וְעַד גָּדוֹל וַיִּשָּׂתְרוּ לָהֶם טְחורִים: וַיְשַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלוהִים עֶקְרוֹן וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן הָאֱלוהִים עֶקְרוֹן וַיִּזְעֲקוּ הָעֶקְרונִים לֵאמור הֵסַבּוּ אֵלַי אֶת אֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל לַהֲמִיתֵנִי וְאֶת עַמִּי: וַיִּשְׁלְחוּ וַיַּאַסְפוּ אֶת כָּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיאמְרוּ שַׁלְּחוּ אֶת אֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשׁוב לִמְקומוֹ וְלא יָמִית אותִי וְאֶת עַמִּי כִּי הָיְיתָה מְהוּמַת מָוֶת בְּכָל הָעִיר כָּבְדָה מְאד יַד הָאֱלוהִים שָׁם: וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לא מֵתוּ הֻכּוּ בַּטְּחורִים וַתַּעַל שַׁוְעַת הָעִיר הַשָּׁמָיִם: (שמואל א', ה, א-יב)

 

פלשתים מחזירים את פסל מיכיהו - "וַיְהִי אֲרוֹן יְהוָה בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים: וַיִּקְרְאוּ פְלִשְׁתִּים לַכֹּהֲנִים וְלַקֹּסְמִים לֵאמר מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲרוֹן יְהוָה הוֹדִעֻנוּ בַּמֶּה נְשַׁלְּחֶנּוּ לִמְקוֹמוֹ: וַיֹּאמְרוּ אִם מְשַׁלְּחִים אֶת אֲרוֹן אֱלוהֵי יִשְׂרָאֵל אַל תְּשַׁלְּחוּ אֹתוֹ רֵיקָם כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיבוּ לוֹ אָשָׁם אָז תֵּרָפְאוּ וְנוֹדַע לָכֶם לָמָּה לא תָסוּר יָדוֹ מִכֶּם: וַיּאמְרוּ מָה הָאָשָׁם אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ וַיּאמְרוּ מִסְפַּר סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים חֲמִשָּׁה טְחורֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב כִּי מַגֵּפָה אַחַת לְכֻלָּם וּלְסַרְנֵיכֶם: וַעֲשִׂיתֶם צַלְמֵי טְחורֵיכֶם וְצַלְמֵי עַכְבְּרֵיכֶם הַמַּשְׁחִיתִם אֶת הָאָרֶץ וּנְתַתֶּם לֵאלוהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם וּמֵעַל אֱלוהֵיכֶם וּמֵעַל אַרְצְכֶם: וְעַתָּה קְחוּ וַעֲשׂוּ עֲגָלָה חֲדָשָׁה אֶחָת וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת אֲשֶׁר לֹא עָלָה עֲלֵיהֶם עֹל וַאֲסַרְתֶּם אֶת הַפָּרוֹת בָּעֲגָלָה וַהֲשֵׁיבֹתֶם בְּנֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם הַבָּיְתָה: וּלְקַחְתֶּם אֶת אֲרוֹן יְהוָה וּנְתַתֶּם אותוֹ אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת כְּלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁבותֶם לוֹ אָשָׁם תָּשׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אותוֹ וְהָלָךְ: (שמואל א', ו, א-ח)

 

הפסל של מיכיהו מכה את בית שמש - "וַיַּעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים כֵּן וַיִּקְחוּ שְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת וַיַּאַסְרוּם בָּעֲגָלָה וְאֶת בְּנֵיהֶם כָּלוּ בַבָּיִת: וַיָּשִׂמוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה אֶל הָעֲגָלָה וְאֵת הָאַרְגַּז וְאֵת עַכְבְּרֵי הַזָּהָב וְאֵת צַלְמֵי טְחורֵיהֶם: וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ עַל דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלךְ וְגָעוֹ וְלֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמאול וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הולְכִים אַחֲרֵיהֶם עַד גְּבוּל בֵּית שָׁמֶשׁ: וְהָעֲגָלָה בָּאָה אֶל שְׂדֵה יְהוֹשֻׁעַ בֵּית הַשִּׁמְשִׁי וַתַּעֲמוד שָׁם וְשָׁם אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְבַקְּעוּ אֶת עֲצֵי הָעֲגָלָה וְאֶת הַפָּרוֹת הֶעֱלוּ עולָה לַיהוָה: וְהַלְוִיִּם הוֹרִידוּ אֶת אֲרוֹן יְהֹוָה וְאֶת הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אִתּוֹ אֲשֶׁר בּוֹ כְלֵי זָהָב וַיָּשִׂמוּ אֶל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה וְאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ הֶעֱלוּ עֹלוֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים בַּיּוֹם הַהוּא לַיהֹוָה: וַחֲמִשָּׁה סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים רָאוּ וַיָּשֻׁבוּ עֶקְרוֹן בַּיּוֹם הַהוּא: וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן יְהוָה וַיַּךְ בָּעָם שִׁבְעִים אִישׁ חֲמִשִּׁים אֶלֶף אִישׁ וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם כִּי הִכָּה יְהוָה בָּעָם מַכָּה גְדוֹלָה: וַיאמְרוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ מִי יוּכַל לַעֲמוד לִפְנֵי יְהוָה הָאֱלוהִים הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה וְאֶל מִי יַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ: וַיִּשְׁלְחוּ מַלְאָכִים אֶל יוֹשְׁבֵי קִרְיַת יְעָרִים לֵאמור הֵשִׁבוּ פְלִשְׁתִּים אֶת אֲרוֹן יְהוָה רְדוּ הַעֲלוּ אותוֹ אֲלֵיכֶם: (שמואל א', ו, י-כא)

 

פסל מיכיהו בקרית יערים -  "וַיָּבואוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיָּבִאוּ אותוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ קִדְּשׁוּ לִשְׁמור אֶת אֲרוֹן יְהוָה: וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי יְהוָה: (שמואל א', ז, א-ב)

 

הפסל והתרפים של מיכיהו אלוהי ישראל מכה את עֻזָּה - "וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלהִים אֲשֶׁר נִקְרָא שֵׁם יְהווָה צְבָאוֹת ישֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו: וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נוהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה: וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלהִים וְאַחְיוֹ הולֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן:  וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי יְהוָה בְּכול עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנּורוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֶלִים: וַיָּבואוּ עַד גּורֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלהִים וַיּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר: וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלהִים עַל הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלהִים:  וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ יְהוָה פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וַיִּרָא דָּוִד אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וַיּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן יְהוָה:

וְלא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן יְהוָה עַל עִיר דָּוִד וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עובֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי: וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עובֵד אֱדום הַגִּתִּי שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עובֵד אֱדום וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ: וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עובֵד אֱדום וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלוהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלוהִים מִבֵּית עובֵד אֱדום עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה:  וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נושְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא: וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד: וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר: וַיָּבִאוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וַיַּצִּגוּ אֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ בְּתוֹךְ הָאהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד וַיַּעַל דָּוִד עֹלוֹת לִפְנֵי יְהוָה וּשְׁלָמִים: (שמואל ב', ו', ב-יז)

 

בית מקדש לפסל של מיכיהו - "וַיִּבֶן שְׁלמה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ: וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים: וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מִיַּרְכְּתֵי הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:  וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל לִפְנָי: וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים הַכּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה: וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה: וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אורֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רוחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז: וַיְצַף שְׁלמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר בְּרַתּוּקוֹת זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב: וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב: וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ: וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו: וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים: קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי: וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נוגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעות כָּנָף אֶל כָּנָף:  (מלכים, א', ו', יד-כז)

 

פסל מיכיהו בבית המקדש וכבודו מלא את בית ה' - "וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקּודֶשׁ אֲשֶׁר בָּאהֶל וַיַּעֲלוּ אתָם הַכּהֲנִים וְהַלְוִיִּם: וְהַמֶּלֶךְ שְׁלמה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לא יִסָּפְרוּ וְלא יִמָּנוּ מֵרב: וַיָּבִאוּ הַכּוהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים: כִּי הַכְּרוּבִים פּורְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסוכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה: וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְהִי בְּצֵאת הַכּוהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה: וְלֹא יָכְלוּ הַכוהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה: (מלכים, א', ח', ד-יא)

 

זה סיפורו של ארון ברית יהוה אלוהי היהודים. אפשר שרבים מיהודי בבל, מהמחצית השנייה של המאה ה-19, שחדלו להתפלל ולעסוק בתלמוד בבלי, מותירים את מוסר הצדק של נביאי ישראל, את האוניברסאליות והדאגה לאחר ולזר - כדת - הגיעו להכרה עקב קריאת החומש שמעורר את האנטי באדם האוניברסאלי.

 

הגילוי היותר מרעיש בספרו של אריך פון דניקן, זה שעשה מארון הפסל והתרפים של מיכיהו "מכשיר קשר בין משה לבין החללית". "אם נשחזר אותו כיום לפי ההוראות שמסר משה, נפיק מתח של כמה מאות וולט. הקבל (קונדנסור) נוצר על ידי לוחות הזהב, שהאחד מהם הוא בעל מטען חיובי, והשני – שלילי. אם בנוסף על כך שימש אחד הכרובים שעל הפרוכת כמגנט. – הרי לפנינו רמקול מושלם, ואולי אפילו מכשיר קשר בין משה לבין החללית. (אריך פון דניקן, "מרכבות האלים", צ'ריקובר, 1968, עמ'  60)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות