העבר היהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

סבלות יהודי ירושלים בימי מחמד בן-פרוח'

 

 

מזכרונות איש ירושלים 1625-1626, [קטעים];

... ויצו המשנה הרשע לבולוק באשי, הוא ראש הסיימינים (החיילים השכירים), שייסר אותם כל הלילה, ובבוקר השכם יתלו אותם ח"ו בשכונת היהודים. ויכם בלילה ההוא הבולוק באשי, הכה ופצוע, ויחזיקו בר' דוד ויפרפרוהו ויפצעוהו ויפרצוהו פרץ על פני פרץ, ויאמרו לו: 'גאל לך את עצמך בכסף מלא.'

 

 

"וייתן עיניו בעשירי עם הארץ, והוציא מידם כסף וזהב"

והנה קם הרשע בן רשע מחמד בן פרוח' וקנה משרת המושל:

"... ויחל לרדות בקרית מלך רב באכזריות משונה, ויכבד עולו על צווארינו, וגם על הישמעאלים והנוצרים, יותר מכל אשר היה לפניו - -  והיו מביאים אותם כפותים ומוסרים אותם בייסורים משונים ולוקחים ממונם, וייתן עיניו בעשירי עם הארץ, ובעל כרחם הוציא מידם כסף וזהב לרוב. ותמלא הארץ צעקה גדולה על החמס אשר בכפיו. ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי" עמ' 45/6)

 

בנסיעותיו הוא ממנה את אחי אשתו, אברהים אגה, הוא המשנה,

"... ויצו המשנה את אנשיו אשר לא יבחינו בין טוב לרע, והיה כצדיק כרשע, ויתפשו מן השוק ישמעאלים סוחרים ויתנו אותם בבית-הסוהר על לא חמס בכפם, ויוצא מאתם כסף וזהב למאות ולאלפים. אז התחילו לברוח מן העיר ישמעאלים רבים ...

 

"התעללות, סחיטה ועבודת פרך"

"אמנם לא אאריך לספר בהשחתת הנכרים, ובעט ברזל ועופרת אכתוב בלבד אחת מני אלף הרעות רבות וצרות אשר כתרונו, הרדיפונו, מנוחה הדריכונו, ולא נתנו השב רוחנו, שנתיים ימים, יום יום יעמוס קללה מרובה מחברו, וכמשול מושל רשע על עם דל, נשארנו בציון עם עני ומדולדל, נבזה וחדל, כל יושבי בה אומלל, כצאן לבטח יובל, כל היום מני נבל.     ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי" עמ' 47)

              

 

אף אנו נביא מעט מהתאורים המחרידים והמזעזעים שעברו על קהילת ירושלים, תחת שלטון האימים של בן-פרוח'; "ויחזיקו בר' דוד ויפרפרוהו ויפצעוהו ויפרצוהו פרץ"

 

"... ויצו על היהודים לחפור ולהעמיק סביב לחומת ירושלים מבחוץ, ותהי העבודה קשה מאש, ויעשו בה יהודים רבים כשלושים יום. - -

"... ויצו המשנה הרשע לבולוק באשי, הוא ראש הסיימינים (החיילים השכירים), שייסר אותם כל הלילה, ובבוקר השכם יתלו אותם ח"ו בשכונת היהודים. ויכם בלילה ההוא הבולוק באשי, הכה ופצוע, ויחזיקו בר' דוד ויפרפרוהו ויפצעוהו ויפרצוהו פרץ על פני פרץ, ויאמרו לו: 'גאל לך את עצמך בכסף מלא.' ויבך ויתחנן ויאמר כי איש עני הוא, איש הביניים וסרסור, ובזיעת אפו היה מרוויח יום יום לחם חוקו, ויוסיפו עוד לייסר אותו בייסורים קשים, ויתחבו תחת ציפורניו קנים חדים ויאפפוהו חבלי מות ומצרי הבליעל בעתוהו, ויאמרו לתלות על צווארו מחבת אחת מלאה גחלים וגפרית להעלות העשן ההוא באפו, ויירא ויאמר: אמותה הפעם, ויחתוך פדיון נפשו באלפים גרושוש. ויתפרקו כל היהודים את נזמי הזהב אשר באזני הנשים, וכל אשר נמצא אתו כלי כסף וזהב וישאילוהו, כי נכמרו עליו רחמי הכול. ויביא אל המשנה קופה מלאה חפצים בפיקדון עד תשלום פירעון כופר נפשו.      ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי" עמ' 51)

 

"הפרנסים לא רצו לברוח מהעיר - כי חסו על קהל ה'"

"... ופרנסי הקהל כאשר ראו את שבר רעבון הצורר העוור, העוד כי גם עינו לא תשבע עושר ולשונו תדבר תמיד: 'הב! הב!' לכלל ולפרט, לא אבו לברוח מן העיר, כי חסו על קהל ה' והנשים והטף, פן יפרץ בהם ח"ו הצר אם יישארו כצאן אשר אין להם רועה להצילם מן הזאבים השודדים ...  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 52)

 

"אך הגדיל הרשע לעשות כאשר חדשים מספר לאחר מכן, פושטים על בתי הכנסת ואוסרים ט"ו (15) חכמים ומאיימים להוציאם להורג אם לא ישלמו 20.000 גרוש, ולבסוף מתפשר על 11.000 גרוש. תוך 15 יום לווים סך 10.200 גרוש, ואין הקהילה מצליחה למצוא את 800 הגרוש הנותרים, וכך קוראים:

 

"החכמים הפרנסים סובלים מאסר ועינויים"

"... וישארו שמה החכמים המעולים: כה"ר (כבוד הרב) יעקב רומאנו, וכה"ר שמואל חמיץ, ור' אליא ישראל, ור' יעקב לוי, ור' אליא בן טיפא, ור' משה קורדובה, על כי לא מצאה ידם לתת שמונה מאות גרוש אשר חסרו לתשלום פירעון האחד-עשר אלף גרוש, ויכו אותם נוגשי עותמאן לאמר: הבו לכם פדיונכם ...

"ובליל ראש השנה שפ"ו (1625) אשר שברו שתדלני היהודים להוציא את התפוסים מצרה לרווחה ולא יכלו, כי קצרה ידם ממצוא השמונה מאות גרוש, הלכו לדבר על לב התפוסים דברי ניחומים, וימאנו להתנחם, וייראו מאד לנפשותיהם כי נוגשי עותמאן דברו אתם קשות ויפחידום לייסרה אותם אם לא יתנו לכסף מוצא ... ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי" עמ' 55)

 

 

"לבקשת הפרנסים מצטרפים עוד חכמים לשאת יסורי הנוגשים עבור הקהל"

"ויהי בשלשה ועשרים בחשון, (נובמבר 1625) באה השמועה איך שב הרשע בן פרוח' ממכה, וייקהלו הפרנסים את כל העדה ויאמרו אליהם: 'אתם ידעתם את כל אשר עברנו מיום בא בן פרוח' בירושלים עד היום הזה, ומעתה אין אנו יכולים לבדנו למצוא מעות לצורך האומות וההוצאות המתרגשות יום יום, ועתה הבו לכם אנשים חכמים ויודעים וילוו אלינו, ויהיו עמנו ערבנים אל כל אשר ידבנו לבו להלוות אלינו כסף ושוה כסף, וה' אלהים יעזור לנו'.

"וייטב הדבר בעיני העדה, וישם ה' בלב החכמים המעולים כהר"ר שלמה חדידא, וכה"ר יואל הלוי, וכה"ר ישי מוניון, וכה"ר שלמה רומנו, והרופא הנבון כה"ר יעקב אבוהב, וכה"ר אהרן לנביז, וכ"ר דינר מערבי וכ"ר שלמה בן שאנג'י להתחבר עימהם באגודה אחת ולשאת את משא העיר יחדו לקיום והעמדת ישוב עיר הקודש.   ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 57)

 

"באישון לילה ואפלה מארגנים הכסף לפדות את הרופא בן עמרם"

"ותחילת דצמבר 1625 חוזר בן פרוח' לירושלים ומיד ממשיך בסחיטת יהודי ירושלים, כמו את יתר התושבים, אך הפעם בתור שליט, יען הוא השתלט על המבצר, במגדל דוד ושולט על האגא וחיילי משמר המלך, והשוד והחמס נמשך באין מפריע:

"וייקח מאתם את הרופא בן עמרם ויאסור אותו, ויהי שם בבית הסוהר עשרה ימים. ויסובבו את העיר על ככה רבים מבני עמנו באישון לילה ואפלה בבכי מר וצעקה גדולה לקבץ בתורת צדקה ובתורת הלוואה, כסף או כלים למכור ולמשכן, עד אשר פדו את הרופא הנזכר בשלשת אלפים ומאתים גרוש. ויהי כצאתו, ויראו הפרנסים אשר אין להאמין לדברי אישים פועלי און, ויסתרו בבית ולא נתראו כי אם אל חבריהם לבד.  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 60)

 

"החכמים מובלים בתהלוכה כשחבלי תליה על צואריהם"

"ויהי בעשרה בניסן (אפריל 1626), שאל עותמאן מהיהודים אלף ושלש מאות גרוש, ויתנום לו. ובחמשה ועשרים בו תפס מוכסן ישמעאלי, הממונה על בניני העיר, ויצו ליסרו בשוטים ובעקרבים, ויאמר לתלותו עד אשר פדה נפשו בששת אלפים גרוש. ויאמר מוכסן אל השובשי: 'הנה היהודים חייבים לי שבע מאות גרוש, קחם נא מאתם לחשבון הששת אלפים', וייתן השטר חתום מידי הפרנסים. וישלח השובשי לקרוא את החכם הנעלה כה"ר יואל הלוי, ויאמר לו: 'זה השטר נתן לי מוכסן לגבותו מכם, ועתה מהרה חושה הבא לי השבע מאות גרוש'.     ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 62)

 

"... ויצו ויביאו אותם גלויי ראש, בראש כל חוצות בחצות היום מבית-כלא השובשי אל המבצר, וחבלים בראשם, כמשפט היוצאים להתלות. ויהי כראות אותם החכם הנעלה כה"ר יואל ויהודים אחרים, וייראו מאד. ויכנסו החכם הנזכר ושמעון שיך אל-יהוד לדבר אל עותמאן, ויתחננו אליו, ויחתכו פדיון הפרנסים בחמשת אלפים ומאתים גרוש, והפרנסים הובאו בית עותמאן כדי שיודו בפיהם לפרוע הסך הנזכר. וישאלו זמן שלושים יום למצוא הכסף. ויצא הקצף מלפני הרשע ויצו אל השובשי לתלות אותם על פתח ביתם. ויפן ויצא מן המבצר בחרי אף. ... ויגדל המספד בירושלים, כי באו בנים עד משבר וכוח אין לסבול עוד מכאובי הרשע. ואף גם זאת נמנו וגמרו לפדות את הפרנסים בכל נפשם ובכל מאודם, ויתלהבו מעלות כל החכמים ויתאזרו חיל. ויאמרו למסור גופם ונפשם להצילם ולקחת אותם בכוח מיד נוגשי הרשע אם יצטרך, יהיה מה שיהיה!  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 63)

 

"ויתחננו כל היהודים אשר היו במבצר אל בולוק באשי, אחד הגדול בכולם, ושחדוהו ויחמול עליהם, וילך אחר עותמאן להליץ בעד התפוסים, וימצא חן בעיניו, ויאמר לתת להם זמן עשרה ימים, וגם אחרי כן המתין 45 יום, ויעכב הפרנסים במשמר עד אשר תמו לשקול החמשת אלפים ומאתים גרוש, והשבע מאות גרוש של מוכסן, ועוד אלף ושלש מאות גרוש אחרים תוספת על עיקר.  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 64)

 

"ושוב אוסרים את בן עמרם וגאון לשאת בייסורים עבור הקהלה"

לאחר השתדלות יהודי טורקיה מחליט השולטאן להוריד את בן פרוח', לשם כך נשלח חוסן אפנדי, היושב בקושטא ודורש מעותמאן לפנות את המבצר. עותמאן מסרב והוא חוזר לקושטא, אחריו נשלח אברהים אגא, שהצליח לאסור את בן פרוח', אך בירושלים מסרב המשנה עותמאן למסור את העיר, בינתיים בורח בן פרוח' ומגיע לירושלים, הורג את עותמאן וממשיך לעשוק התושבים;

"ויהי ביום 11.10.1626, ויצו לתפוס את פרנסי היהודים ויבואו אנשיו בעת צאת הק"ק מתפלת השחר ויתפסו את הרופא כה"ר יעקב בן עמרם והנבון כה"ר יצחק גאון, כי לא היו מכירים פרנסים אחרים בלתם. ויראם המשנה את פשתגן כתב הדת אשר נתן לו בן פרוח', ולא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו ורפתה רוחם מעליהם. ויאסוף אותם אל משמר, חוץ מהשיך אל-יהוד, וכל ערום ראה רעה נסתר ויתחבאו כמעט כל הק"ק. ...     ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 68)

 

"והעינויים האכזריים-  מדי יום בבית-הכנסת ולעיני כל העדה"

"... וירא ר' דוד את הנוגשים ברע ויירא מאד לנפשו, כי לא ידעו הוא וחבריו מאין ימצאו כסף או שווה כסף, ויתחבא. וייחר אף הצורר על כי לא מביאים לו את הכסף, ויצו ויכו אותם מכות גדולות והחליף את מאסרם חמשת מונים ביום אחד, ויסגר אותם בידי אנשים קשים ואכזרים ומונים ממנים שונים, אשר מדי יום ביומו היו מביאים אותם בבית-הכנסת ושם היו מכים ומייסרין אותם לעיני כל העדה, ויחזיקום בזקנם ויגררום כה וכה סחוב והשלך, ויתלום בידיהם מאחוריהם ויתקעו כפם אל כפם, הימנית עם השמאלית קשורים בעבותות שנאה, וישימו בין אצבעותיהם מקלות חזקים כעובי גודל ארכה  כמלא היסט כפול, ויקשרו בכוח אמיץ את קצות המקלות מזה ומזה עד אשר נעשו כולם כאגודה אחת ואצבעותיהם בין המיצרים. ויוסיפו עוד לייסרה אותם בייסורים אחרים, ויתפסו עוד אנשים אחרים מן הבא בידם ויכום ויכתום, עד אשר ריחם עליהם בולוק באשי, אחד האכזרים שבכולם, כי ראה כי אזלת יד קהל היהודים ואפס עצור ועזוב, ויאמר לבן פרוח': 'הנה יסרתי פרנסי היהודים בייסורים קשים ויתנו אליך קרוב לאלפים גרוש, ועיני ראו כי מכרו כל כלי תשתישם ולא נשאר להם בלתי גוויתם, ועתה הנה בידך כטוב בעיניך עשה, כי איני יכול להתאכזר אליהם יותר'. ...    ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 69)

 

"והחכם כולו מתבוסס בדם מכותיו ויסרו אותם עד שאמרו נשלם"

"... וכזה עשו בביתי כבוד הרב חיים פואה וה"ר יוסף עלי, ויתפשום ויאסרום במבצר ויכום ויאמרו להם : 'מהרו קצצו אתם פדיונכם!' ויהי ממחרת ויביאו במבצר גם את הרופא יעקב בן עמרם וכה"ר יצחק גאון, ויוכו האסורים פעם אחרת מכה רבה, חוץ מן החכם אשר היה כולו מתבוסס בדם מכותיו. וישימו אותם ערומים ממתניהם ולמעלה למטר השמים. ויקיפו ידי כה"ר חיים פואה לאחוריו ויקשרום ויתלוהו בהם, וישפכו עליו מים קרים וייסרו אותו ואתהם עד אשר אמרו לשקול על ידי הצר שלשת אלפים גרוש, ושלש מאות אל משנהו.  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 70)

 

"אנשים נשים וטף - ממושכנים בידי יושבי הארץ"

"הן אלה קצות דרכי הרשע בן פרוח' ומעלליו אשר התעולל, ויחפש את ירושלים בנרות לשלול שלל ולבוז בז. ... כי לא ידעתי ספורות דרך פרט את כל אשר הרבה פצעים חנם ליהודים רבים אשר הפיל במכמוריו על לא חמס בכפם, ויגזול כל אשר להם ועוד אשר לוו בנשך להינצל ממנו. - - כי כאשר תם כל הכסף הנמצא בבית כל איש ואישה וכל אלמנה ויתום אשר הלוו אל הק"ק להחזיקו בעת צרתו, מלבד חומש כל הנזקים אשר פרעו ק"ק האשכנזים, ומלבד העריכות אשר פרעו יחידי הק"ק איש לפי ערכו, ומלבד בתי יחידם רבים אשר נתרוקנו בכל מכל כל, ובפרט בתי האנשים אשר השתדלו בצרכי צבור לשם שמים ובאמונה, הוכרחו מנהיגי הק"ק הספרדים, המאסף לכל מחנות ישראל, חוץ מן האשכנזים אשר יש להם קהל בפני עצמם לסבת הפרש המנהגים, לקחת מאת ישמעאלי העיר שמן זית ושמן סומסומין, בון ובורית (קפה וסבון) לרוב, את השוה מאה  - במאתים, ולמכור אותם בפחות מכדי שווים כדי למלאות שאלת הצוררים, עד אשר הננו כעת היום ממושכנים אנשים נשים וטף בידי יושבי הארץ הישמעאלים בחמישים אלף גרוש, אשר הנשך העולה עליהם הוא יותר מעשרת אלפים גרוש לשנה.  ("זכרונות ארץ-ישראל", א. יערי, עמ' 72/3)

 

ביהודים התעלל, את צאצאי מחמד רצח

עאדל מנאע, ב"פרקים בתולדות ירושלים",  "בראשית התקופה העותומנית" -  שלטון בן פרוח';

"טבח צאצאי מחמד - כפועל יוצא ממעשי החמס של בן פרוח'"

במחקרו "'מושלי ירושלים מבית פרוח' ויחסיהם עם הבדואים' נוגע החוקר בתחום שההיסטוריונים מיעטו לתת עליו את דעתם, למרות חשיבותו המרובה להבנת הסבות לירידה הרוחנית של החברה תחת עול שלטון הכובשים הממלוכים והתורכים, שלאזרחים בעיר ובכפר המנוצלים והמדוכאים, היו לעתים קרובות מטרה לגזל, שוד ורצח מצד המושלים שקנו את השלטון במחוזם.

 

"כאן, נסתפק בהבאת כתב הבירור שנעשה ע"י מחמד פאשה שהחליף את אבן פרוח', ונרשם בבית הדין השרעי בירושלים.

"אבן פרוח', בנו של פרוח בן עבדאללה, שהיה ממלוכ צ'רכסי במוצאו והגיע לדרגת פאשה הודות לשרותו את בהראם באשה, קיבל את השלטון בולאית דמשק בשנת 1581/2, הודות לכישוריו הגיע לתפקיד 'סנג'ק ביי' של ירושלים ואזורים אחרים ומילא את תפקיד אמיר אלחאג' עד לפטירתו בנובמבר 1621.

"אבן פרוח' ירש את תפקידי אביו, שלט בסנג'ק ירושלים שתי תקופות קצרות ועקב תלונות רבות של תושבי עשרות כפרים שזרע בהם רצח והרס והביא לנטישת כפרים רבים, הועבר לסנג'ק שכם ומלא את תפקיד אמיר אל-חאג' עד מותו ב-1639.

 

"פעולתו המפורסמת והאכזרית ביותר של אבן פרוח' נגד האוכלוסיה כוונה נגד תושבי הכפרים באזורי בני זיד ובני חארת' שמצפון לירושלים. בשני אזורים אלה הותקפו בצורה אכזרית ביותר תושביהם של 31 [שלושים ואחד] כפרים מיושבים. מלבד אבן טורבא לקחו חלק בפעולה זו לצד אבן פרוח' הבדואים משבטי קואדרה, מחמוד אל-עאצי, ראש שבטי בני צעב מאזור שכם ושבט ג'רם המפורסם, מאזור ירושלים.

"תושבי הכפרים, אשר סבלו אבידות קשות ביותר בנפש וברכוש, נסו על נפשם ומצאו מחסה בהרי שכם. כמה גולגלות של קרבנות הפעולה הובאו והוצגו בשערי ירושלים. התוקפים לא הסתפקו במעשי ידיהם בכפרים ורדפו את תושביהם באזור שכם. רדיפה זו לא הביאה להם שלל נוסף, אך חללים רבים הפיל, ביניהם נשים וטף. גם תושבי הכפרים שנתנו מקלט לנרדפים נפגעו קשות ושילמו מחיר יקר בנפש וברכוש. בין הנפגעים מתושבי הר שכם הייתה קבוצה של צאצאי משפחת הנביא (סאדאת ואשראף), תושבי הכפרים סלפית ואל-מטולי [מתוולי].

 

"פעולה מרכזית זו של אבן פרוח', חדשים מעטים בלבד לאחר שקיבל לידיו את השלטון, מעוררת פליאה. חלק מהכפרים המותקפים היו בתחומי שטחי הווקף של מסגד אל-אקצא ומסגד מערת המכפלה בחברון. האפוטרופסים הממונים על הווקף העידו על התנהגותם הטובה של תושבי הכפרים שהותקפו ועל מנהגם לשלם את מסיהם לשני ההקדשים. עדות זו, בנוסף להשתתפותם של בדואים רבים בפשיטה הגדולה, מרמזת שלא מדובר בפעולת ענישה כנגד אוכלוסיה מרדנית, אלא במעשה ביזה וסחטנות לשמם. ...    (עאדל מנאע, "פרקים בתולדות ירושלים", עמ' 210/11)

 

"תקופה קצרה לאחר שהתבסס מחמד פאשא בירושלים החלו להתברר ממדי הנזק שגרם אבן פרוח' בתקופת שלטונו. קבוצה גדולה של ראשי הכפרים מאזור בני זיד ובני חארת' ומכפרים אחרים הופיעו בפני מחמד פאשא ותיארו את מצב כפריהם החרבים והנטושים. הם ביקשו עזרה וסיוע מהמושל החדש לשיקום יישוביהם וגירוש שודדי הדרכים השולטים בכפרים ההרוסים. תיאוריהם של ראשי הכפרים קיבלו אישור אכזרי ימים אחדים לאחר מכן. קבוצת יניצ'רים יצאה לאזור יחד עם איברהים, האחראי על הביטחון (סובאשי) באזור בני זיד. הם לנו בכפר דיר אל-סודאן, מיישובי האזור, בלילה תקפו אותם, במפתיע, שודדים ורצחו את אבראהים סובאשי. היניצ'רים העידו שלא הצליחו לזהות את המתקיפים ואינם יודעים אם מדובר בבדואים או בשודדים כפריים. (עאדל מנאע,  "פרקים בתולדות ירושלים", עמ' 213)

 

לסיכום כותב החוקר:

"... אבן פרוח' היפנה את כל מרצו לשמירת שיירת החאג' ולמלחמה בפח'ר אל-דין ובני בריתו. הבטחת האוכלוסייה לא רק שלא נגעה ללבו, אלא הוא עצמו יזם מעשי ביזה, הרס והתנכלויות אכזריות כלפי תושבי האזורים שבהם שלט. בפעולותיו אלה הוא שיתף בדואים, שבזזו, הרגו והרסו ללא רחם וללא חשש מעונש.

"תגובתם של השלטונות העות'מניים על מעשיו של אבן פרוח' הייתה מאופקת למדי. שלטונו בירושלים הופסק והוא הועבר לשכם ... (עאדל מנאע, "פרקים בתולדות ירושלים", עמ' 216)

 

מהתעודות שהחוקר הביא בסוף מאמרו, תעודות מארכיון בית-הדין השרעי בירושלים, במקור, בשפה הערבית ובתרגום עברי, מתבררת תמונה מחרידה, שמושל יוזם ונוטל חלק בשוד, גזל ורצח אזרחים שלווים, מחריב עשרות כפרים (46), ולמרות ייחוסם הרם של חלק מהנרצחים, וההוכחות שהובאו על-ידי עשרות עדים, מסתפק השלטון המרכזי בהעברתו של המושל למחוז אחר, להלן עדות תושבים מכפרי אזור שכם, החוזרות בעדויותיהם של תושבי כפרים באזורים אחרים;

"לאחר מכן התייצבה בבית-הדין בנוכחות השליח מטעם הווזיר, אחמד אגא הנ"ל, קבוצת שיח'ים של כפרים בתחומי סנג'ק שכם אשר נזכיר להלן, והם כמאה איש ויותר. הם התלוננו וקבלו וסיפרו שמחמד ביי אבן פרוח' פאשא, בהיותו מושל בירושלים, התקיף את ארצם וכפריהם בחבורה גדולה, צבא אדיר שלא ניתן למנותו, בדרך הקנאות והכפייה. ביניהם אחמד אבן טורבאי [מושל סנג'ק הלג'ון [….] שדדו כמה כפרים מתחומי סנג'ק שכם והשייכים לווקף חברון, לח'אץ הסולטאני ולתימאר, גזלו את אמצעי המחיה והכספים והרגו יותר ממאה נפשות מהגברים, ביניהם קבוצת סאדאת ואשראף תושבי אותם האזורים, ושפכו את דמם של כמה ילדים קטנים ולקחו אחרים. הרבו הפקרות בסביבות אותו אזור ושדדו את מלבושי הנשים ועזבו אותן ערומות כשאין להן במה להתכסות.

 

"... הרסו את הבתים ולקחו את המזון. רצחו אנשים וכרתו ראשים. [העדים] הנ"ל הביאו אתם נאדות מלאים ראשי בני אדם, אשר נאמר שנהרגו מביניהם במאורע הנ"ל. הם סיפרו שנשאר הרבה ראשי הרוגים מביניהם, אשר חלקם הובאו (על-ידי המושל) ונתלו על חומות העיר ירושלים ונשארו תלויים זמן-מה על שערי העיר.  (עאדל מנאע, "פרקים בתולדות ירושלים", עמ' 223)

  

"לאחר מכן התייצבו (רשימת עדים מכפרי אל-ערקוב), התלוננו וסיפרו, שנגרם להם עוול ובזיון על-ידי מחמד ביי אבן פרוח' פאשא, בהיותו שליטה של העיר ירושלים, ושהוא התקיפם והתנפל עליהם בארצם. הוא וחבורתו, גזלו את כבשיהם ובקרם ושרפו כמה מבתיהם והחריבו אחרים. גזלו את תבואתם ומזונם והעלו באש את בתי הבד (מעצרה) והרסום ולקחו את כל נכסיהם, כך שלא השאירו להם דבר לתזונתם בליל גזילתם. הן (אנשי אבן פרוח') הרגו מביניהם אנשים ועשו כל זאת בדרך הקנאות והכפיה ובניגוד לחוק. הם ביקשו לרשום את עדותם ולבדוק את מצבם. ולפיכך נרשמו דברים אלה לשעת הצורך והבירור ובנוכחות אחמד אגא השליח מטעם הוזיר הנ"ל לבירור פרשה זו. ובנוכחות אלה ששמם ירשם להלן כדי להציג זאת בפני זה אשר בידו הסמכות. הדבר אירע, נרשם ונכתב ביום 13 בחודש גמאדי אל-ת'ני, 1031 (25 אפריל, 1622)  (עאדל מנאע, "פרקים בתולדות ירושלים", עמ' 224/5)

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות