נסיון התאבדות 

 

3.11.2016

 

 

יום אחד הזדמנתי אצל דודתי, אחות אבי, רנה.  בפטיו ישב גבר כבן ארבעים, וספר לדודות שלי ובעליהן, על הכבוד והאירוח שעשה לו יוסף (בן אח של סבי), כשבא לביתו בירושלים עם בן דודו שלמה (האח הצעיר של אבי), דודה רנה מגישה לי פתק בכתב ידו של אחיה: "הגעתי בשלום לירושלים. אני אצל בן דודי יוסף, יש לו בית גדל. הילדים מתוקים, אבנר בן תשע, נעומי בת שבע וזוהר בן שלוש. נשקתי אותם במקומכם (-) שלמה גבאי.  ומתחת: "יש פרנסה בשפע ומקום רחב, למי שיצליח להגיע, ורצוי שעה אחת קודם (-) יוסף גבאי.

 

אני רוצה לנסוע, אומר לטיף. "אבל זה יעלה חמשים דינאר", אומר אבו סלמן, שעוסק בהובלת דגים ומגיע עם משאית-הטנקר שלו פעמיים בשבוע לחיפה. "תראה הכסף לא בשבילי, אני מחלק אותו בתחנות הביקורת, אולי נשאר לי חמש דינאר". "טוב" אומר לטיף, איפוא אתה גר? "הוא שכן שלנו אומרת דודה רנה, אבל אתה עוד צעיר, ואחי שמעון לא יתן לך לנסוע".

לטיף יוצא מבית הדודה כאשר ראשו ריק מלבד ארץ-ישראל וירושלים שמילאו את כל ישותו. "אני אסע לירושלים, כבר מחר" נתקבלה החלטה במוחו. לטיף, שידע להרויח הרבה כסף והיה זורה אותו לרוח. ואילו היה חושב על-כך היה יכול לצבור סכומים הרבה יותר גדולים במהלך חופש גדול אחד, נסתתמו מעיינות מחשבתו באותו יום, ורק ארץ-ישראל וירושלים מילאו את ראשו. באותו יום  הלך לבתי המסחר של הדודים הצורפים שלו, ובמיוחד הוא התחכך עם עובדי התכת הזהב, שם הזהירו אותו בכל פעם שלא להתקרב ל'דרוש-כנא', ששימש לזיקוק הזהב מסייגי הנחושת והכסף שבו, ומותיר אותו זהב טהור עשרים וארבע קראט. אחר-כך מוסיפים נחושת או כסף לפי הגוון והקראט המבוקש.

 

לטיף הצליח להרחיק את שני העובדים בתואנת-שוא ושפך לתוך קונוס-נייר שהכין מעט 'דרוש-כנא. הלך הביתה ובדרכו קנה חצי בקבוק ערק. לטיף ביקש מאמא שלו חמישים דינאר מחר בבוקר, עבור נסיעה לארץ-ישראל. הייתי אצל דודה רנה, סיפר, שם היה אבו סלמן, זה שמוביל דגים לחיפה. הוא הביא פתק מהדוד שלמה בו מודיע שהגיע בשלום לירושלים. ומתחת שורה בכתב ידו של יוסף בן-דודך הכותב: הפרנסה בשפע והמקום רחב, למי שיצליח להגיע, ורצוי שעה אחת קודם. ואני החלטתי שבכל מקרה בקרוב אהיה בארץ-ישראל, אם לא בגופי אהיה בנפשי ואת גופי אשאיר לכם. למחרת שתה לטיף חצי בקבוק העראק, בלע את הרעל ונסק למרחבי השלווה והחופש המוחלט.

 

פקחתי את עיני לראות המון אנשים טורחים סביבי הורים, דודות ודודים, סבים וסבתות, רופאים מברכים את בני המשפחה בחמדללה על-סלאמה, ואמי דמעות ניגרות מעיניה מחבקת ומנשקת, שולפת מתחת לכרית חבילה עבה, שטרות של עשרה דינאר, הנה זה שלך, בני תסע לארץ-ישראל ואלוהי אברהם יצחק ויעקב יהיה בעזרך. הרופא רומז לה, ולטיף צולל שוב למרחבי האין.

 

טיפולם ודאגתם של ההורים והסבים השיבו אותי לאיתני. בכל פעם שפקחתי את עיני מצאתי את אבי בקרבתי עם התהלים או חוק לישראל. בוקר וערב היו מתפללים בחדר סמוך ולפי הרעש היו הרבה יותר ממניין. באחד הבקרים כאשר יכולתי כבר לרדת מהמיטה, שוחח אתי אבי בין חוק לישראל לתהלים, טעית בני, אמר אבי, אלהינו ישתבח שמו מואס בקרבן כזה, שפוגם בעם ישראל. טעית בני כאשר לא דיברת אתי, וטעית כאשר לא המתנת כאשר אמרת. הרי ידעת שאני בבית-המדרש בליל חמישי. בערב אמרת ובבוקר עשית. טעית בני אם חשבת שאמנע בעדך לנסוע לארץ אבותינו, אין לי עוד משאלה ובקשה מאבינו שבשמים מלבד סיועו לשובנו לארצנו, ומאושר אהיה אם תעלה בראש להכין לנו בית ומקור פרנסה בירושלים. אך בקשה לי אליך בני, ראה עמלתי ויגעתי והבורה נתן ברכתו. תלמד בני, תעלה בעוד שנים אחדות, עם הסמכה לרבנות, כמוהל, סופר סתם, ושוחט בודק. הרי כל חכמי בית-זילכה מהללים ומשבחים את יכולת השקידה שלך בלימודים, את כושר הזיכרון שלך והבנתך, ויוצאים מכליהם להעביר לך את כל הידוע להם. רק אתמול סיפר לי חכם חזקל אל-צייע', שמשלמים חצי דינאר ויותר עבור מזוזות שכתבת. בעוד שמזוזות של סופרי-סתם מקצועיים נמכרים בשני שילינג.

כאשר הזכיר אבי את הכתב שלי התפרצו מעיינות הבכי, אבא, דהוד אפנדי מעורר בי יצר רע, אבא תכננתי לפגוע בו אבל חששתי שימות ואהפוך לרוצח. לשעה חזרתי להיות התינוק של אבא, נער המתקרב לגיל שמונה חבוק בזרועות אביו, ושנינו ממררים בבכי, שנבע ממעמקי הלב. "די בני, חדל לבכות, די, אתה ממיס את לבי, די, אני אחזיר אותך לאל-וטניה, ולא תראה עוד את פרצופו של הפרא הזה, דהוד אפנדי.

 

*

שבוע לאחר מכן חזרתי לאיתני. פקחתי עיני כשצבעי פסטל באין-סוף גוונים עוטפים שוב את עולמי, והכל היה בהיר וברור, הבנתי שאי יכולתי להתמודד עם הבעיה גרם לניסיוני לנטוש את המערכה, ונדרתי, בפעם היחידה בחיי שלא אנסה  שוב את דרכם של מוגי-הלב והפחדנים. את הכסף לא נטלתי, להורים הבטחתי שלא אחזור על תעלולי זה שנית, וכסף ארויח בעצמי כמה שאצטרך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות