השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

 

מרכז הצלה חלוצי-הסתדרותי בז'נבה 1939-1942

 

שאיבת כספי היהודים והוצאתם לצורכי מפלגות ה"ציונים" בארץ, נהוגה הייתה מאז 1882/1, אך היא התעצמה בשנות המלחמה. ה"ציונים" שאבו כספי יהודים, פרטים ומוסדות והוציאו אותו לרווחתם והצלתם של ה"חלוצים". גם בצלחת מרק למאות אלפי רעבים בגטאות בכספי הסעד של הג'וינט, לא בחלה  מפא"י, והם שולחים הוראה למדינות  "החלוצים": "שלא יוציאו את אמצעיהם למטרות כמו סעד", כך ה"ציונים" לא רק שלא הצילו יהודי אחד, אלא שהם התייחסו ליהודים כאל אויב.

 

הקמת נציגות חלוצית הסתדרותית בז'נבה

יתרונותיה של ז'נבה כמרכז אפשרי של קשר והצלה בלטו לעין מיד עם פרוץ המלחמה. ראשית, משום הריכוז הגדול של מוסדות ציוניים – ובעיקר של מחלקת העלייה ושל המחלקה המדינית של הסוכנות. מוסדות כלל-יהודיים כגון "הקונגרס היהודי העולמי" והג'וינט, ומוסדות בינלאומיים כמו "הצלב האדום הבינלאומי; ושנית, משום שבאותו זמן שהו בה מספר שליחי תנועות מארץ-ישראל ועסקנים ציונים רבים משטחי הכיבוש, שהגיעו לקונגרס הציוני, שהתקיים באוגוסט 1939, ערב המלחמה.

"משפרצה המלחמה הייתה העברת המרכז לארץ ניטרלית לחיונית. יש לזכור שנציגי החלוץ היו שליחי ההסתדרות ומחלקת העלייה של הסוכנות גם יחד ואחראים גם על עליית הנוער, שסופחה אז להחלוץ. המשימות היו רבות: לדאוג לניצול יתרת הסרטיפיקטים של החלוץ והנוער; לחידוש ההכשרות ברחבי פולין שנפגעו בהפצצות; להרחבת 'הכשרות-חוץ' בהולנד ובדנמרק... תפקידו יהיה, להשפיע על מוסדות העזרה הנמצאים שם, שלא יפזרו את משאביהם למטרות כמו סעד, כי אם יועידו את הכספים להצלת אלפי חברים מארצות הכיבוש באמצעות הכשרה, בריחה ועלייה*). [בהערה 5: עיין אורבוך, אורן ושינד לוועד הפועל, 24.2.1940, ארכיון העבודה (להלן אה"ע IV 2853/208]. (חוה (וגמן) אשכולי, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 110)

*) מניעת סעד..! צלחת מרק בכספי הג'ויינט למיליוני היהודים הנענים תחת המגף הנאצי והיודנראט ה"ציוני", ולהפנות את כספי הצדקה  להצלתם של חברי מפלגות השותפות ה"ציונים"

 

 

"רק במאי 1942, בעת ביקורו בקושטא, הציע לראשונה שליח ההסתדרות  מלך  ניישטט, לכונן בז'נבה ועדת הצלה מפלגתית, שתכלול את זילברשיין, שוואלב ופוזנר - הרכב שהבטיח, לדעתו, כי הוועדה תהיה יעילה ואמינה. [בהערה 16: ניישטט לזילברשיין. 17.5.1942 (גרמנית), ארכיון יד-ושם (להלן - איו"ש). 20/36M. מלך ניישטט (נוי), מנהל לשכת המס ההסתדרותית, שימש כאחד משני המזכירים של האיחוד העולמי ומיולי 1942 עמד בראש 'הוועדה להקלת מצוקת החברים בגולה' שליד ההסתדרות].  ואולם בשלב זה דומה ששוואלב כבר שינה את טעמו. לאחר שהצליח, בעבודה עצמית קשה, לפתח רשת מסועפת של קשרים באמצעות הדואר ועל-ידי בלדרים, חשש שהוועדה רק תכבול את ידיו ותפגע בקצב ובחשאיות הנדרשים לסוג זה של עבודה. לפיכך מיהר להשיב שוועדה כזו מיותרת...    (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ מחקרים, יד ושם, כ', תש"ן, עמ' 113)

 

"קשר וידיעות - שוויץ הנייטרלית שימשה מקום להשגת מידע ולקשר עם כול ארצות הכיבוש הגרמני והגרורות. המידע הושג באמצעות שיחות אם פליטים יהודים ולא-יהודים שהגיעו לשם; באמצעות קשריו של ד"ר פוזנר עם ראש הביון הבריטי במקום ועם פרופסור גרמני בעל עמדה בצבא הגרמני; באמצעות סוכני ה"אבווהר" – הריגול הנגדי של הצבא הגרמני בפיקודו של קנריס, שפעל במחתרת נגד המשטר הנאצי; וכאמור, בעזרת הקשרים שפיתחו עסקנים יהודים ובאי-כוח הסוכנות והחלוץ בשווייץ עם חוג ידידיהם בארצות הכבושות: פעילי המפלגה, מרכזי החלוץ וחברים יהודים של התנועה החלוצית והנהגות הקהילות.

 

"את מערכת הקשרים המסועפת ביותר פיתח ללא ספק שליח החלוץ שוואלב, שהיה צעיר וחרוץ  ועבד, כדבריו "במלוא האינטנסיביות האפשרית". הוא התכתב עם כ-6 איש בכול עיר ועיירה, קיבל כ-30 מכתבים ביום וענה ליותר מ-100 מכתבים בשבוע. ואכן המקורות שבידינו מאשרים כי שוואלב פיתח קשרים ענפים עם חברים של כול התנועות החלוציות, באפריל 1942, כשניישטט ביקר בקושטא, העביר לו שוואלב עשרות דרישות-שלום שמיות מן הארצות הכבושות: מחברי מפלגה למזכירות האיחוד העולמי, מחברי הקיבוץ המאוחד למזכירות בארץ, מחברי הנוער הציוני בפולין למנהיגם מישה קולודני (קול). מחברי השומר הצעיר בפולין למאיר יערי, מחברי החלוץ המזרחי למשה שפירא, ועוד.

"נראה שאחד הגורמים להצלחתו של שוואלב בטיפוח הקשרים הייתה העובדה שהצעירים, בין חברי מרכז החלוץ ובין חלוצים יחידים, גילו יתר אומץ ותושייה הן בהיקף דיווחיהם והן באיתור דרכים בטוחות יותר להתכתבות. כך למשל השתמשו בכתובות  של ידידי התנועה בחל "הארי" של העיר, כתבו בלשון רמזים וסגנון "מששפחתי"... המוני הגלויות המשפחתיות הגיעו לתעודתן, ואתן מידע על המתרחש בסביבתם הקרובה והרחוקה יותר של חברי התנועה. מערכת קשרים נוספת שפיתח שוואלב עם שלייחי ארץ-ישראל בהולנד שהועברו למחנה-שבויים בשלזיה. כך למשל בקיץ 1942 כשפסק הקשר עם גטו וארשה, רמז על כך שוואלב לצבי קוטנר, שליח גורדוניה, וביקשו לכתוב מן המחנה לכתובת נוצרית, ששימשה לקשר עם הגטו. ואמנם מכתבו הגיע לוארשה.

 

"כדי לספק את התעניינותם של החברים בארצות הכיבוש, חיבר שוואלב "דו"ח לחבר", ולפחות פעמיים בחודש הפיץ ידיעות על הנעשה בארץ, בהסתדרות ובתנועה הקיבוצית. הידיעות שהקיפו כשישה עמודים, הוכנו על-פי העיתון "דבר". (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ מחקרים, יד ושם, כ', תש"ן, עמ' 120/117)

 

"כשליח גורדוניה והחלוץ התמקד שוואלב, מטבע הדברים, בדיווח על גורדוניה ועל תנועת החלוץ באירופה בכלל...

"משלוח חבילות. ביוזמתם של נתן שוואלב וד"ר אברהם זילברשיין הוחל בז'נבה כבר ב-1940 במשלוח חבילות לחברי התנועה בארצות הכיבוש... החבילות, שנשלחו בתחילה מיוגוסלוויה ומשוויץ ואחר-כך מליסבון, היו קטנות, כ-400 גרם כל אחת, והכילו בעיקר תה, קפה, קקאו ופירות יבשים. בערים כמו ורשה ולודז', שבהן התרכזו פליטים רבים, שימשו החבילות בחלקן כדי להציל את החלוצים מרעב ובחלקן למכירה, לשם תשלום משכורת למורים בגימנסיה של 'דרור'... היו מקרים ששוואלב יעד את החבילות גם לפעילי המפלגה, ולעתים אנשי התנועה, ביניהם יצחק קצנלסון ונתן עק, נהנו מהן בעקיפין, כיוון שהסתופפו בהכשרה ובקבוצות העבודה.  (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ  מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 122)

 

"ד"ר אברהם זילברשטיין, ממנהיגי "ארץ-ישראל העובדת" בפולין לפני המלחמה, נמנה גם הוא עם יוזמי מפעל החבילות לחברי התנועה בארצות הכיבוש. חברת "רליקו" לעזרת יהודים בארצות הכיבוש שיוסדה ב-11940 בז'נבה, הייתה הראשונה שקיבלה על עצמה משלוח חבילות בקנה-מידה גדול. לתכלית זו אף הקימה בליסבון ועד פעולה, שבראשו עמד יצחק וייסממן. קשריה ואמינותה הביאו לכך שכול ארגוני העזרה הגדולים בשוויץ שלחו את החבילות באמצעותה. החברה נהגה לגבות תספת למחיר העלות של החבילות, והשתמשה בכספים אלה למשלוח חבילות חינם למי שנצרך במיוחד. בקטגוריה זו כלל זילברשטיין בראש וראשונה את ותיקי התנועה, אליהם נשלחו משלוחים גדוליים בקיץ 1041. בין מקבלי הסיוע היו כמה ארגונים נוספים כמו החלוץ, שיכלו לצרף לכול הזמנה רשימת נצרכים כזו.

 

"בדצמבר 1941, בעקבות כניסתה של ארצות-הברית למלחמה והתגברות הגירושים באירופה, ירדו הכנסות החברה ופעולותה הצטמצמו. זילברשטיין גייס עזרה מן המפלגה הציונית בארצות-הברית ומן הג'וינט. עד ראשית מאי 1942 העבירה "רליקו" דרך ליסבון למעלה מ-100.000 חבילות בנות חצי ק"ג וכמה מאות חבילות בנות חמישה ק"ג לכתובות פרטיות, והחלה גם במשלוח ארגזים במקובץ ובמשלוח קרונות שלמים עם שעועית ברכבות מן הארצות השכנות. משלוחים גדולים אלו הועברו באמצעות הצלב האדום הגרמני ל"עזרה העצמית היהודית" בקרקוב. ומכאן נועדו לחלוקה על-פי רשימת אנשים ומקומות שצורפה למשלוח. (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ  מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 124)

 

""בסוף מאי 1942, לאחר שניישטט חזר לארץ, הצליח זילברשטיין לממש את משלוח החלב. 95 ארגזי חלב מעוקר (בכול ארגז 48 קופסאות) נשלחו לחבים. 150 ארגזם כאלה וכן קרונות שעועית ותרופות, תרומת הג'וינט, נשלחו לכלל האוכלוסייה היהודית בפולין. בחודשים אוגוסט-אוקטובר, שלחו זילברשטיין ושוואלב, שקיבלו לראשונה הקצבה לחבילות מאת ההסתדרות, 140 ק"ג תה, 140 ק"ג קפה וכמות מסויימת של שמן-זית לחברי המפלגה ולחברי החלוץ בפולין. משלוחים גדולים אלה, שזילברשטיין אף הצליח לבטחם בחברת ביטוח בליסבון, הועברו ל"מרכז העזרה היהודית העצמית" בקרקוב. ... בסוף  דצמבר 1942 כבר היה זילברשטיין מסויג יותר. הוא ציין כי טרם התקבל אישור מקרקוב שהחבילות הגיעו ליעדן. (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ  מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 126)

 

"לאחר כיבוש דרום צרפת בידי גרמניה בנובמבר 1942, נחסמו כמעט לחלוטין אפשרויות המעבר בגבול צרפת-שווייץ, ואולם באותה עת פלשו בעלות הברית לצפון אפריקה. בעקבות הפלישה נאלצה ספרד לגלות התחשבות הולכת וגוברת באינטרסים שלהן, ויתר פתיחות לניסיונות הצלה. מאז ועד סוף המלחמה הפכו ספרד ופורטוגל למטרות העיקריות בניסיונות הבריחה. העובדה שלא נמצא כאן, בזמן ההוא משרד ארץ-ישראלי, השפיעה על היקף ההצלה.

ראינו אפוא ששבמסגרת מפעל הברחת הגבולות, שקיבל את חסות משרד החלוץ בז'נבה, ניצלו עד סוף 1942 מאות – ילדי עליית-הנוער, חלוצים ופעילי התנועה הציונית. לדעת שוואלב, אז והיום, ניתן היה להגדיל את ממדי ההברחה לו אך הוכנו סכומי כסף גדולים יותר, ובזמן.

 

"העברת כסף. בשנים 1942-1939, הסכומים שהקציב להעברה לארצות אירופה הכבושות היו צנועים. סכומי הכסף שהועברו לארצות אירופה הכבושות היו צנועים. סכומי הכסף הועברו בעיקר למרכזי החלוץ המקומיים, נועדו בדרך-כלל לפרודוקטיביזציה (הקמת חוות הכשרה, בתי-מלאכה וכו'), להחזקת מחנות עבודה, לעבודות התנועה (הוצאת עלונים, ביקורים ותרבות), למימון בריחה ועעלייה, להוצאות קשר וכו'. לנוכח מגבלות הקשר בין ז'נבה לארץ-ישראל והעובדה שהעברת הכסף נחשבה בלתי לגלי, היה צורך לנקוט לשון חשאית ומעורפלת בדיוול, וכיום קשה לקבל תמונה מדויקת לגבי הסכומים שהועברו לארצות השונות.

 

 "ביקורו של ניישטט בקושטא באפריל-מאי 1942 ואישור 500 לא"י מכספי ההסתדרות למען מרכזי המפלגה, העניקו תנופה משמעותית לפעולות העזרה בכלל ולהעברות כסף בפרט. שוואלב דיווח כי הלירה הארצישראלית קיבלה שער מצויין וההעברה נתבצעה במהירות. בינתיים הגיע שוואלב להסכם נוסף עם הג'וינט, שניאות לשלוח לוורשה 54,000 פרנק שווייצריים, אלא שאז נערכו האקציות הגדולות הראשונות בגטו וארשה, הקשר הופסק למשך תקופה מסוימת והתכנית לא יצאה אל הפועל. מסיבה זו הדגיש שוואלב בדוחות ששלח לארץ-ישראל בסוף 1942 את העדיפות של העברת מזומנים לארצות הבלקן, ולא לפולין. בארץ, לעומת זאת, לא מיהרו לוותר על מרכזיותה של פולין. וניישטט כתב בתשובתו, שהתמיכה לתנועה שהועברה  לזילברשיין  נועדה  בראש  ובראשונה   בשביל  התנועה  בפולין.       (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של מרכז הצלה", "קובץ מחקרים,  יד ושם, כ', עמ' 133)

 

"המפתח לחלוקת הסיוע. הדיון בתקציבי העזרה וההצלה וחלוקתם בפועל לווה מטבע הדברים, בשאלת 'המפתח', קרי - על-פי איזה יחס יחולק הכסף בין התנועות השונות בתוך החלוץ...

"מפתח נוסף נדרש לחלוקת העזרה בין ארצות הכיבוש השונות. הוועדה בז'נבה נתבקשה להקצות שני-שלישים מסיוע ההסתדרות לפולין ולגליציה, ... אבל קודם כל רוצים בבית שתוגש העזרה לילדי צביה'... 

"... במכתב לוועדה בז'נבה חודדו הדברים עוד יותר. נאמר שם כי כספי ההנהגה נועדו לעזרת כל חלקי התנועה החלוצית המוכרים בהסתדרות הציונית, קרי גם החלוץ המזרחי ואחרים, ואילו בהקצבות ההסתדרות נעזרת אך ורק תנועת ארץ-ישראל העובדת על כל זרמיה, במסגרת הסתדרות העובדים.        (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 137)

 

בשמונה העמודים הבאים במחקרה של חוה וגמן, יש פירוט סכומי הכסף שנשלחו לחלוצים בארצות השונות, ומסכמת:

"אנו רואים אפוא שבשנים הראשונות למלחמה שימשה ז'נבה בסיס עיקרי לקשר. עזרה והצלה ליהודי אירופה. בבואנו לסכם את ניסיונות העזרה וההצלה שנעשו בידי נציגי תנועה ארץ-ישראל העובדת בז'נבה, נוכל ללומר  בוודאות שהושקעו כאן מאמצים כבירים, אשר בימים כתיקונם נדרשת הייתה לשם כך מחלקה שלמה. לעומת המוסדות בארץ, אשר לטענתו של ניישטט בשעתו, פשעו באיחור ובאי-היענות מספקת לקריאות העזרה של התנועה בארצות-הכיבוש, בלטו בפעילותם המסורה הנציגים בז'נבה. אלה היו הכוח המניע מאחורי פעולות הצלה רבות, שגם אם מימונן בא ממוסדות העזרה היהודיים (הלא ציונים), ניכרת בהם השראה חלוצית. גם התלונות שהוטחו לעתים מזומנות נגד שוואלב, על קיפוח בחלוקת העזרה, מחוירות למול היקף פעולותיו. נדמה כי רק מי שאינו עושה אינו טועה אף פעם. (חוה וגמן, "הקמתו ופעילותו של  מרכז הצלה", "קובץ  מחקרים, יד ושם, כ', עמ' 141)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות