השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט, 23-21 בינואר 1941

והשמדת יהודי בסרביה ובוק ובינה 

 

ז'אן אנצ'ל

 

"בפרעות בוקרשט רצחו הלגיונרים ותומכיהם במיתות משונות 125 יהודים. המדינה הנציונל-לגיונרית התאבדה ב-21 בינואר, ובמותה ניסתה לקחת עמה אל הקבר יהודים רבים ככל האפשר. שני המאורעות -  המרד והפרעות -   היו שלובים זה בזה והיו סיום 'הגיוני' למשטר שחרט על דגלו את סיסמת 'פתרון שאלת היהודים'. העובדה ש'משמר הברזל' הוסיף להתנהג כארגון טרור במחתרת גם כשרוב השלטון היה למעשה בידיו היא שסבכה אותו בעימות מיותר וקטלני עם הצבא הרומני ובכך ניצלו למעשה רוב יהודי רומניה מהשמדה. המרד נמשך פחות משלושה ימים. בהכנותיהם למרד ניסו הלגיונרים לכרוך את היהודים ואת היהדות בעימות המתוכנן עם אנטונסקו ואנשיו, ובימי המרד -  עם הצבא ומפקדיו. שוב חזר 'משמר הברזל' על אחת הטעויות הקשות והגסות שלו -  הניסיון לכרוך את אנטונסקו עם היהודים ועם הבונים החופשיים: 'לוחשים שהקונדוקטור עצמו הוא בונה חופשי'.

"אנטונסקו היה צריך להתגבר על תנועה שהיו לה, לדבריה, חצי מיליון חברים רשומים ושלטה על חלק נכבד מן המסחר והכלכלה, שיחדה מאות אלפי רומנים ברכוש שדוד מן היהודים והייתה משוכנעת שהיא בעלת ברית לתנועה הנאציונל-סוציאליסטית. היסטוריון רומני חשוב הדגיש כי אנטונסקו 'דחף את אנשי 'משמר הברזל' למהומות חדשות בהכרה מלאה, ובתוך כך עורר רושם מוטעה שיחסרו לו הנחישות והכוח הנחוצים להטיל סדר במדינה'. בזכות הטקטיקה של אנטונסקו נקט הצבא הרומני, שנשמע להוראותיו, 'הגנה פעילה עד לשעות הערב של 22 בינואר' -  ולפי מקור אחר עד השעה 14 באותו היום. במשך יומיים הסתפק הצבא בתגובות לא נחרצות על ההתקפות ובכיתור העמדות העיקריות שהיו בשליטת הלגיונרים:

"הוא הניח בלי השגחה את הרבעים ואת תחנות המשטרה שבהם יכלו המורדים לפעול באופן חופשי, לרצוח מאות בני-אדם, לשדוד ולהצית בלי הפרעה בית אחר בית וחנות אחר חנות לאורך קילומטרים -  למשל הרחובות דודשט ווקארשט -  כלומר להפעיל את כוחם כמעט יומיים תמימים בלא כל התנגדות מצד הצבא.

 

"תיאור זה של ההיסטוריון הרומני על פרעות בוקרשט הוצג בבירת רומניה ב-1971 בכינוס מיוחד שהוקדש לחקר הפשיזם הרומני. אבל ההיסטוריון שכח להוסיף כי הבתים והחנויות שנבזזו היו של יהודים, והנרצחים היו יהודים כמעט כולם. אפשר לשער שאנטונסקו נתן דרור למעשי הרצח וההרס של הלגיון ביודעין, והקריב כמובן את חייהם ורכושם של בני-אדם חפים מפשע, כדי לתת ללגיונרים להכתים את עצמם עד הסוף.

"גורל השכונות היהודיות היה לכלי משחק על לוח השחמט הטקטי והאסטרטגי של הגנרל - אנטונסקו היה זקוק לתמרות העשן של הרבעים היהודיים. ההשתוללות הגדולה משכה אל הרחובות לא רק את הלגיונרים אלא גם את אוהדיהם וכל רומני הצמא לרכוש יהודי, את הצוענים מפרברי הבירה ואת אנשי העולם התחתון של בוקרשט, והיו שהריחו דם יהודים ובאו גם מערים אחרות. ... יש  הוכחות שאנטונסקו ידע כל הזמן על המצב בשכונות היהודיות. עד ראייה שהיה אחד מעוזריו ונמצא בתוך בניין ראש הממשלה, ציין במפורש כי כבר ביום הראשון של המרד ידע אנטונסקו על המתרחש:

 

"ברחבי הארץ ובבירה עצמה הלגיונרים עושים מעשי שוד, רצח והצתה. נעשים מעשי זוועה שלא נשמע כמוהם. ליער בניאסה מובלים עשרות יהודים שהוצאו מבתיהם ונורים למוות ואחר כך מפשיטים אותם ומשאירים אותם במקום. חמור מאוד שבין הרוצחים היו גם תלמידים ומורים.

 

["בפרעות בוקרשט רצחו הלגיונרים ותומכיהם 125 יהודים"...]

 

"'ההגנה הפעילה' שהורה אנטונסקו לצבא עוררה אצל ראשי הלגיונרים את הרושם שהניצחון קרוב וכי בעצם אין הוא בוטח בצבא. כמעט יומיים סירב הקונדוקטור לכל הפניות הבהולות להורות לצבא לפתוח באש על הלגיונרים, ומזכירו האישי ג' בארבול רשם את תגובתו: 'נחכה עד שאי-הסדר יהיה כולל. אי-הסדר צריך להקיף גם את מסילות הברזל ואז יבואו הגרמנים ויתחננו שאחזיר את הסדר'. השגריר הנאצי הגנרל הנסן, שעמד בראש הכוח הגרמני ברומניה פנה כמה פעמים אל אנטונסקו 'כדי שיחליט לפעול' אבל אנטונסקו חשב שהתערבותם אינה מספיקה. 'הוא רצה שהפירר עצמו יתערב' ואמנם, לדברי בארבול שתירגם את השיחה, פנה הפירר עצמו אל הקונדוקטור וביקש ממנו להחזיר את ההסדר על כנו. 'אנא עשה זאת, אינני זקוק לאנשים קנאים, אני זקוק לצבא רומני בריא'. תשובתו של אנטונסקו הייתה קצרה: 'אמור לו כי הסדר יוחזר על כנו בתוך 24 שעות'. אנטונסקו לא רצה עוד לחלק את שלטונו עם 'משמר הברזל, ויהודי בוקרשט שילמו את המחיר.

 

"אנטונסקו מאמץ את 'הפתרון הסופי'

 

"ב-12 ביוני 1941, בפגישה השלישית בין הטלר לאנטונסקו במטה המפלגה הנאצית במינכן, גילה לו הטלר את הסוד הגדול השני של המשטר -  הקווים המנחים לטיפול ביהודי המזרח', כלומר התוכנית להשמדת היהודים במזרח-אירופה. בפגישה הקודמת ביניהם ב-14 בינואר זכה אנטונסקו לשמוע את הסוד הראשון -  'מבצע ברברוסה'. אם כי את התאריך לא גילה לו. מבחינת הצעדים המעשיים שנקט אנטונסקו לביצוע הפתרון הסופי הרומני בבסרביה ובבוקובינה עולה שידע מראש על הקמת האיינזצגרופן ותפקידיהם וגם על התיאום בינם ובין הצבא, וחיקה את שיטותיהם. מאורע זה, שבו גילה הטלר לחביבו את 'הסוד הגדול', ביטא את ההערכה הרבה שזכה לה הגנרל מצד הטלר.

"הגילוי אושר אחרי כחודשיים על-ידי משרד החוץ הנאצי, שלא ידע ביוני על תוכן השיחה בין שני המנהיגים, והוא מעלה שאלות רבות על מהימנות הפרוטוקולים של השיחות בין הטלר ובין אורחיו שלא דיברו גרמנית בכל הקשור לעניין היהודים. מששב אנטונסקו לרומניה, כנראה בתוך פחות משבוע ימים, והוא משוכנע בניצחונה של גרמניה ונתון בהשפעת הטלר, אלתר תוכנית משלו לפתרון שאלת היהודים בשתי הארצות שרומניה נאלצה לוותר עליהם ביוני 1940.

"ב-19 ביוני שלח לגנרל א. שטפליאה חוזר סודי בזו הלשון: 'יש לזהות את כל הז'ידים, את סוכני הקומוניסטים ואוהדיהם... כדי שנהיה מסוגלים לבצע כל הוראה שתינתן בבוא הזמן'. וראה זו הייתה דומה להוראתו של קייטל לוורמכט. לגנרל יון טופור, שהיה המפקד העליון של הפריטוריה, נתנו הוראות מיוחדות בעניין הטיפול ביהודים, ואילו מפקדי הז'נדרמים כונסו ב-18 ביוני ונמסר להם על הפקודה הסודית ל'טיהור השטח' בטריטוריה ממוגבלת - בבסרביה ובבוקובינה הצפונית.   (ז'אן אנצ'ל, "אנטונסקו והיהודים", קובץ מחקרים,  יד ושם, כ"ג, תשנ"ד, עמ' 164-3)

 

"הפקודה הזו נשתמרה בשלמותה, והגנרל ק'' ואסיליו הקריא אותה לפני מפקדי הז'נדרמים בשם אנטונסקו. מדובר בה על 'חיסול במקום של כל היהודים באזורי הכפר, כליאתם בגטאות ביישובים העירוניים, מאסר כל החשודים כפעילי המפלגה הקומוניסטית' ועוד. תוכניתו של אנטונסקו הוצדקה ברצון לנקום ביהודים על ההשפלה שבנסיגה ב-1940 ועל הזדהותם כביכול עם המשטר הסובייטי. תוכנית זו התבססה על הרגשת השחרור מן התסביכים שהותירו בו התרבות והמוסר של המשטרים הדמוקרטיים במערב, שהרי אסור לשכוח שאנטונסקו לא היה פשיסט בחינוכו. בחודש יוני, לאחר השיחה בברלין, התגבשו ההבנות עם המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) 'לפינוי היהודים מבסרביה ומבוקובינה וגם מטרנסניסטריה.

"שחזור הרקע להבנות בין הגרמנים ובין משטרו של אנטונסקו אינו קל מפני שהארכיונים מן התקופה ההיא ברומניה נותרו סגורים עד עצם היום הזה. רוב המסמכים הנוגעים לפשעים נגד העם היהודי נעלמו מן התיקים עוד קודם שהתמוטט משטר אנטונסקו, ואלה שנותרו הוסתרו היטב על-ידי השלטונות הקומוניסטיים. אשר לגרמנים, הוכח שההבנות האופרטיביות בעניין רצח היהודים אינן מופיעות כלל, ולפעמים רק ברמז, בסטנוגרמות של השיחות בין הטלר, גרינג וריבנטרופ ובין יון ומיהאי אנטונסקו. על ההבנות עם הס"ס בקשר לגורל יהודי  בסרביה, בוקובינה וטרנסניסטריה נודע באקראי מתוך שיחה של מהאי אנטונסקו עם ריבנטרוף במטהו בז'יטומיר ב-23 בספטמבר 1942. שיחת הכנה לפגישה עם הטלר בוויניצה. ריבנטרופ דרש מן הרומנים להמשיך בשיתוף הפעולה להשמדת יהודי רומניה -  הפעם יהודי הרגאט ודרום טרנסילבניה. באזורים שמהם פונו היהודים שורר מאז שקט מוחלט, אמר ריבנטרופ. אנטונסקו ענה שבבסרביה, בבוקובינה וגם בטרנסניסטריה, 'סוכם בזמנו על נקיטת צעדים אלה בשיתוף עם הס"ס הגרמני'.

"שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה הורה יון אנטונסקו לגרש בתוך 48 שעות את היהודים מן הכפרים והעיירות ברומניה עצמה ולכלוא את הגברים, ולפעמים גם נשים וטף במחנות בדרום  רומניה. שירות המודיעין המיוחד של רומניה (S.S.I) הקים בהוראתו המיוחדת של אנטונסקו, זמן קצר לפני 21 ביוני, יחידה מיוחדת דומה בתפקידיה לאיינזצגורפן. ב-28 ביוני החלו הפרעות ביאסי - פעולה משותפת של S.S.I, הצבא הרומני והיחידות הגרמניות המוצבות בעיר.

"אימוץ הפתרון הסופי הורגש גם ביחסו של הקונדוקטור כלפי היהודים ובאוצר המלים ששימש אותו כשדיבר עליהם, דומה כאילו חלה בו  מוטציה. ואף-על-פי שגם קודם לכן הייתה השקפת עולמו אנטישמית, הרי מיוני 1941 התפאר אנטונסקו כי 'תקף באומץ' את סוגיית הרומניזציה, נישל היהודים מרכושם והשתית את שיתוף הפעולה עם גרמניה על 'האינטרסים הקבועים של מרחב המחיה שלנו'. שנה לאחר מכן האשים את המדינאים הרומנים בני הדור הקודם כי נאלצו לקבל בוועידת  השלום בברלין ב-1887 את התנאי 'המשפיל' להעניק זכויות אזרח ליהודים, ובגלל ויתור זה 'התייהדה הארץ... וטוהר הגזע שלנו  הועמד בסכנה'.

"אנטונסקו וסגנו, ובעקבותיו ראשי הממשל שלו, התכחשו -  תחילה בחוגים סגורים ואחר-כך בפומבי - לערכים האוניברסאליים כמו מוסר, הומניזם ושלטון חוק, ונתנו יד חופשית לממלאי הפקודות הסודיות ושחררו אותם מערכי המוסר של העולם הדמו-ליבראלי', כפי שכינה יון אנטונסקו את הדמוקרטיות ואת המשטר הישן ברומניה. בכך אימצו ראשי הממשל את האידיאולוגיה הלגיונרים, ששללה את ההומניזם וערכי 'המוסר היהודי', גייסה את הנצרות האורתודוקסית לצרכיה וקבעה את הצורך ב'אדם חדש', משוחרר מתסביכי מוסר, אדם שיהיה 'גברי' ו'קשוח', וישליך מעליו את ה'הומניות המגויסת'.  (ז'אן אנצ'ל, "אנטונסקו והיהודים", קובץ מחקרים, יד ושם, כ"ג, תשנ"ד, עמ' 166-5)

 

"ערב המלחמה הביע יון אנטונסקו את שנאתו לשיטה הדמוקרטית, למדינות הדמוקרטיות, לחבר הלאומים, למשטר המבוסס על בחירות, פרלמנט, דעת קהל, מדינאים, יהודים וכו'. בכך באה לידי ביטוי המורשת הפשיסטית הרומנית של דחיית הדמוקרטיה הפסולה, מפני שהיא מטיבה עם היהודים, מעניקה להם זכויות אזרח, מאפשרת להם להתבטא, ופוגעת ב'רעיון הלאומי' וב'מדינה האתנית' הרומנית. תהליך ארוך שנים של מחיקת היהודי מן ההוויה הרומנית, שהחל עם אנשי הרוח הדגולים של המאה ה-19, הושלם ערב פרוץ המלחמה בידי משטר אנטונסקו.

"על רקע זה יש לבחון את פקודת הממשל הרומני ל'טיהור השטח', המקבילה ל'פתרון הסופי' הנאצי. זו התאפשרה לא רק בגלל השפעתו של הטלר על אנטונסקו, אלא גם בזכות שנים של דה-לגיטימציה של הקיום היהודי ושל היהודי כבן-אנוש. בלי רקע זה קשה להאמין שאפשר היה להפוך בן לילה עם נוצרי, ירא שמים, הומני וסובלני - כפי שאנשי רוח רומנים רבים נוהגים להגדיר את עמם -  לרוצחים של נשים וילדים. ביום שבו התפללו הגנרל ופמלייתו בכנסיית ניקולאי הקדוש בפיאטרה ניאמץ, לפני תחילת המלחמה, פורסמה פקודת היום של אנטונסקו אל חייליו -  אנדרטה לצביעותו שלו ושל הממסד הרומני כולו כלפי היהודים: 'אין אנו אספסוף ברברי פולש. אנו צבא הזכות והצדק, הסדר, היושר והאנושיות. יש לירות בכל מי שייתפס במעשי ונדליות...'.

 

"ציונים" לא הצילו  יהודים, אך ילדים..!

"בשנים 1944-1942 עלו כמה הצעות להצלה בהיקף משמעותי. ביום השלישי לבואי לקושטא הציעה ממשלת רומניה לשחרר 70,000 יהודים, שהיו עצורים בטרנסניסטריה (רומניה), לשם הגירה לחוץ-לארץ תמורת תשלום של 50 דולר לאיש. התכנית הובאה בידי שליח בלתי-רשמי שדיבר בשם Lecca, הממונה על ענייני היהודים ברומניה. המשלחת בקושטא, דיווחה על כך לארץ ונערך דיון בהנהלת הסוכנות. אליעזר קפלן, גזבר הסוכנות אמר, שאין לקוות שהממשלות המערביות יסכימו להעביר סכום של 4-3 מיליון ליש"ט לארצות האויב. ... אי-נכונותן של בעלות-הברית לקלוט יהודים מרומניה וקשיי התחבורה באניות, גרמו לכישלון התכנית.  [70.000X 50= 3.5 מיליון $, כ-3.7 ליש"ט]

"מקושטא העזנו לשאול אם ההססנות של מוסדות היישוב היא שגרמה לכישלון התכנית. העובדה, שלאחר-מכן הציעו הרומנים להעביר 5,000 יתומים מטרנסניסטריה, מצביעה שההצעה על ה-70,000 הייתה רצינית. בריטניה אישרה את התכנית המצומצמת של הגירת הילדים והסוכנות מימנה את המבצע מתקציבה.

"בסוף מאי 1943 , עם שובו של קפלן מקושטא, חל מפנה לטובה ביחסה של הסוכנות לנושא ההצלה, ולעלייה ב'. אולם אז גבר הלחץ של הגרמנים על רומניה, וביצוע התכנית התעכב.     (זאב (וניה) הדרי, "דפים לחקר תקופת השואה",  מאסף ה', עמ' 258)

 

"השלב הראשון של 'טיהור השטח' הושלם באוגוסט 1941. לפחות 150.000 יהודים נרצחו בפקודתו של יון אנטונסקו. לדברי סגנו מיהאי אנטונסקו הייתה המטרה 'טיהור אתני ופוליטי' בבסרביה ובבוקובינה. בבוקרשט, בכינוס של ראשי המינהל שנשלחו לאזורים אלה, התווה מיהאי אנטונסקו את המשך הפעולה ואמר כי יש לנקוט 'צעדים להגירה בכוח של היסוד היהודי' בפרט ושל היסודות הזרים בכלל. לשם כך הוחלט להקים 'חומה אטומה' בין השטחים המשוחררים ובין הגבול הישן.

ב-8 ביוני 1941 קרא מיהאי אנטונסקו לשרים להיות חסרי רחמים, ואמר להם ש'אין מקום להומניות מתקתקה... אינני חושש שמא תשפוט אותנו ההיסטוריה כברברים... ההיסטוריה לא תעניק לנו רגעי חסד אחרים. עלינו לנצלה... אם יש צורך -  השתמשו במכונות ירייה'.

"בסוף אוגוסט 1941 מסר מושל בסרביה הגנרל וויקולסקו לעיתונות בפשטות כי 'שאלת היהודים בבסרביה נפתרה, אין עוד יהודים בכפרים, והוקמו גטאות בשביל  היהודים שעדיין חיים בערים'. השלב הראשון בפקודתו הסודית של אנטונסקו בוצע אפוא בשלמותו בבסרביה ובבוקובינה הצפונית. נותרה סוגיית הטיהור האתני המוחלט של הארצות הרומניות ששוחררו מידי הצבא הסובייטי. פרעות יאסי, שפרצו בעת אחת עם הפרעות בבסרביה ובבוקובינה, הרגיזו את אנטונסקו מאחר שיצאו מכלל שליטה, ולא היה אפשר עוד לשמור על הסוד. הפרטים נודעו מיד לאנשי השגרירויות הזרות, בייחוד ארצות-הברית, צרפת (וישי) ושווייץ, ואלה דיווחו על כך לממשלותיהן. הצעדים נגד היהודים יימשכו אבל 'באופן מסודר', כתב אנטונסקו בפקודה לשר הפנים, ובה הוקיע את אופיין הלא-מאורגן של הפרעות, שבמהלכן שדדו החיילים הרומנים 'ורצחו באקראי':

 

"האומה היהודית מצצה את לחמם של העניים, בלמה את התפתחותה של האומה הרומנית וניצלה אותה במשך כמה מאות שנים. הצורך להיפטר מאסון זה אינו מוטל בספק. אבל רק לממשלה הזכות לנקוט את האמצעים הנחוצים, ואלה ננקטים ברגע זה ויימשכו לפי הכוללים שאקבע. (ז'אן אנצ'ל, "אנטונסקו והיהודים", קובץ מחקרים, יד ושם, כ"ג, תשנ"ד, עמ' 168-7); אנטונסקו דיבר ופעל נגד 500.000 היהודים שנכנסו לרומניה אחר 1914, שרובם ככולם היו פולנים. ב"חיינוך יהודי בשלטון אנטונסקו" בהמשך, ניווכך ש-300.000 היהודים הספרדים, והיהודים הפולנים שהגיעו לפני 1914, נפגעו בשנות המלחמה, פחות מהאזרח הרומני הממוצע.

 

"בכך חזר אנטונסקו אל 'הגישה הממלכתית' בפתרון שאלת היהודים, כפי שתבע מן הלגיונרים. אלא שהפעם לא היה מדובר ברכוש בלבד אלא בחיי היהודים. אנטונסקו עקב כאחוז דיבוק אחר ביצוע הוראותיו לטיהור אתני, כאילו מדובר במבצע צבאי ממש. הוא דרש שידווחו לו כל העת ויכינו לו גרפים וטבלאות. כינס את מועצת הסדר, שחבריה היו ממונים על הביצוע, ודן בנפרד עם הגנרלים וסיליו, שטפליה וטופוור, מושלי שני האזורים ומושל טרנסניסטריה. אנטונסקו נהג להפיץ הוראות אד-הוק: כשנתקל בשיירות של יהודי בסרביה שהועברו ממקום למקום או ממחנה למחנה, הורה באמצעות מפקדת הז'נדרמריה בקישינייב להקפיד מאוד שמא יצליחו היהודים להיעלם, וכן 'לזהות ולאסור את כל היהודים מכל מין וגיל שעדיין חיים בשטח הכפרי.'

 

"ב-11 ביולי מסר הוראות סודיות באמצעות המטה הכללי לגנרל וויקולסקו, ששימש מושל בסרביה. בהוראות אלה דרש 'להעמיד את  היהודי במשטר המתאים ליחסם ומעשיהם בתקופת מסירתה של בסרביה... לידי הסובייטים. אנטונסקו נפגש עם המושל פגישה אישית, ולולא היה בידינו הדוח המסכם של וויקולסקו לא היינו יודעים מה נאמר בפגישת עבודה זו. וויקולסקו דאג להדגיש בדוח שעשה מה שעשה מתוך 'הכרת רעיונך המרכזי על האופן שבו י/ש לטפל ביהודים'. ב-24 ביולי, חמישה ימים לאחר שבא לקישינייב פקד אנטונסקו, 'להקים מחנות וגטאות'. גם גטו קישינייב הוקם לפי פקודה זו. בדרך אל החזית הבחין אנטונסקו באלפי יהודים המרוכזים במחנות מאולתרים, שרידי הגל הראשון של מעשי הרצח. ב-18 ביולי הורה 'להעביד בעבודות קשות את כל היהודים הנמצאים במחנות עבודה וב(מחנות) שבויים. אם יברחו, יש לירות באחד מכל עשרה. אם לא יעבדו כהלכה אין להאכיל אותם ואין לאפשר להם לקבל מזון או לקנותו'.

"תוקף פקודה זו הורחב אחר-כך גם למחנות העבודה ברומניה עצמה. בראשית אוגוסט 1941 דרש אנטונסקו מן ה-S.S.I לערוך מפקד של היהודים הכלואים במחנות ולהעביר את התוצאות לידי ראש הממשלה בפועל מיהאי אנטונסקו. באמצע אוגוסט החלו חיילים גרמנים להחזיר כ-25.000 יהודים שברחו ונתפסו בדרכי אוקראינה לאחר שעברה שם איינזצגרופה D. הדגיש הקונדוקטור כי הדבר נוגד את מה שגילה לו הפירר על כוונותיו בעניין היהודים.

"אנטונסקו קיווה שהנאצים יטפלו ביהודים אלה, ולא הז'נדרמים שלו, שלא הצליחו להסתדר עם עשרות אלפי היהודים והעבירו אותם שוב ושוב ממקום למקום. מבצע ריכוז היהודים והעברתם ממחנות קטנים למחנות מרכזיים נוהל ישירות מבוקרשט על-ידי המטה הכללי של הצבא הרומני, שסר למרותו של אנטונסקו. מושל בסרביה נמלא זעם כאשר דווח לו שאפשר לשחד את החיילים השומרים על גטו קישינייב. 'יש לנקוט את כל האמצעים, אחרת נתעורר ונראה שאנו מוצפים שוב ביהודונים'. המושל הורה להחליף מדי עשרה ימים את החיילים השומרים על  הגטו, והדגיש בדוח לאנטונסקו כי ננקט שורה של אמצעים בעניין הגטו ובענייני השחיתות בכלל, והתערב 'פעם אחר פעם באמצעות פקודות וצעדים שנתבקשו... מאחר שלא התיישבו עם דעותיך בעניין שאלת היהודים.'

"בטיגינה, עיירה רומנית על גדות הדנייסטר, כינס אנטונסקו בסוף אוגוסט 1941 מועצה מיוחדת בהשתתפות מושלי בסרביה ובוקובינה ומי שנועד להיות מושל טרנסניסטריה לאחר כיבושה. 'בהזדמנות זו קיבלנו הנחיות מדויקות בנוגע לאופן שבו עומד להתבצע מבצע שליחת היהודים לעבר הבוג', כתב הגנרל וויקולסקו. ישיבת עבודה זו הוקדשה בעיקר לשאלת היהודים, ובה קבע אנטונסקו כי המטה הכללי יהיה ממונה על ביצוע תכנית הגירוש ובראשו יעמוד הגנרל טופור, וב-7 בספטמבר הוציא המטה הכללי פקודה סודית מיוחדת בעניין זה. לפני כן שלח המטה הכללי שליח מטעמו, הקולונל פאלאדה, כדי שידווח ישירות לבוקרשט על מהלך הגירוש. פאלאדה, הגנרל טופור ומפקדת הז'נדרמריה בבסרביה הסתמכו על פקודותיו של אנטונסקו בעל-פה וחיברו הוראות בכתב 'שתכליתן להבטיח כי פעולות הפינוי ייעשו בתנאים הטובים ביותר.'

"המטה הכללי לא הצליח להכניס סדר במבצע ומדי יום ביומו היו דיווחים על כך מן השטח. מפקדי המחנות והשלטונות האזרחיים דיווחו על שיירות של אלפי יהודים ועל המוני מתים במחנות ובדרכים שאין קוברים אותם, על מחסור במזון ובמים, על מחלות וסכנת מגפות. הממונה על מחוז באלץ דיווח למושל בסרביה כי 'שליחי המטה הכללי דוחים מדי יום ביומו את הפתרון. במצב הנוכחי מתים יום-יום (יהודים) במחנות וסכנת המגפות גדלה בלי קשר לאמצעים שננקוט כדי להלחם בהן.'

"הגנרל טופור החל לרכז את הנתונים על מספר היהודים במחנות. ובסוף אוגוסט נחתם בעיירה טיגינה 'הסכם בנוגע לביטחון, לניהול ולניצול הכלכלי של השטח שבין הדנייסטר לבוג ובין הבוג לדנייפר'. על ההסכם חתמו נציגי המטה הכללי הרומני, הגנרל טטראו, ונציג הוורמכט הגנרל האופה. סעיף 7 של ההסכם דן בגודל היהודים במחנות ובגטאות בבסרביה ובוק ובינה ושל מי שיימצאו בטרנסניסטריה לאחר שתעבור שם איינזצגרופה D. 'פינוי היהודים אל מעבר לבוג איננו אפשרי כרגע. לכן יש לרכז אותם במחנות עבודה ולנצל אותם בעבודה עד סיום פעולות (המלחמה) אז יהיה אפשר לפנותם אל המזרח.'

 

"המועד הראשון שקבע אנטונסקו לתחילת הגירושים היה 6 בספטמבר. הגנרל טופור, שמונה לרכז את המבצע, הורה 'לקבוע את התוואי ולכוון את מחלקות הז'נדרמריה, כך שבבוקרו של 6 בספטמבר נוכל להתחיל בהעברה... הקבוצות ימנו 1.000 איש כל אחת'. אך שוב נוצרו עיכובים, ואז התערב הקונדוקטור עצמו. הוא התקשר אל מושל בסרביה וקבע מועד חדש, 15 בספטמבר. המושל הבריק לגנרל טופור להתחיל 'בהעברת העניינים הידועים לך'. אנטונסקו היה קפדן מאוד בענייני לוגיסטיקה. המחלקה השנייה במטה הכללי, שהשגיחה על הגירוש, ביקשה שוב מן הז'נדרמריה 'להכין ד"וח מצב מדויק על כל מחנות היהודים או הגטאות בבסרביה ובבוקובינה.'

"אנטונסקו ניהל את הגירוש כמבצע צבאי, לכן דרש תמיד נתונים מדויקים וטבלאות על מצבם היום-יומי של היהודים. ב-4 בספטמבר בא הגנרל טופור בכבודו ובעצמו למטה הכללי בבוקרשט והביא את הנתונים הראשונים על מספר היהודים שנותרו חיים בבסרביה. בדוח הופיעו גם שמותיהן ומספריהן של היחידות ששמרו על היהודים, ומסתבר שאף חייל גרמני לא השתתף במבצע. מאחד הגראפים שהוכנו עבור אנטונסקו, הוא 'הגראף על מצב היהודים ב-25 בספטמבר 1941', עולה כי פרט לגטו קישינייב עדיין חיו אז בבסרביה 43.397 יהודים, ויחד עם יהודי הגטו היו שם 53.800 יהודים.

 

"ההוראות לניהול מבצע הגירוש, שהכין הגנרל טופור לפי הוראות בעל-פה שקיבל מאנטונסקו, היו סודיות ונמסרו אף הן בעל-פה למפקדי השיירות של היהודים, שהיו בדרך-כלל קציני ז'נדרמריה. המטה הכללי של הצבא הרומני ציווה 'לירות ביהודים שלא יוכלו לעמוד בקצב השיירות אם בגלל חולשה ואם בגלל מחלה'. כמו כן נקבע בהוראות, שיומיים לפני צאת כל שיירה יש לשלוח ז'נדרמים, שיכינו בעזרת תושבים מקומיים 'בור אחד כל עשרה קילומטר בשביל 100 איש בערך, ובו ייאספו וייקברו המפגרים אחר השיירות שיוצאו להורג'. הגירושים החלו ב-16 בספטמבר 1941 והתנהלו פחות או יותר לשביעות רצונו של אנטונסקו. פרט למעשי השוד והאונס של החיילים - שוד רכוש היהודים, שנחשב בעיני אנטונסקו ל'רכוש המדינה' -  ופרט להתנפלויות של איכרים רומנים על היהודים בשיירות. בבסרביה נהגו אפילו 'לקנות' יהודי חי מידי הזנדרמים המלווים תמורת סכום של עד 2.000 ליי, כדי לקבל את בגדיו לאחר שהחייל יירה בו.

"ב-6 באוקטובר סיכם אנטונסקו את מבצע טיהור בסרביה מיהודים בישיבת הממשלה: 'אשר ליהודים, החלטתי להוציא את כולם אחת ולתמיד מאזורים אלה, הפעולה מתבצעת. בבסרביה נותרו עדיין 10.000 יהודים ובתוך כמה ימים יועברו גם הם אל מעבר לדנייסטר, ואם יאפשרו לי הנסיבות, יועברו אל מעבר להרי אורל'. אנטונסקו הזכיר את הרי אורל מאחר שהפירר התפאר באוזניו, שיוכל להדוף את הצבא הסובייטי לשם. (ז'אן אנצ'ל, "אנטונסקו והיהודים", קובץ מחקרים, יד ושם, כ"ג, תשנ"ד, עמ' 170-69)

 

ב-13 באוקטובר החלו הגירושים מבוקובינה הצפונית, והמגורשים הובלו ברכבות למחנה מרקולשט בבסרביה,, שרוקן מיהודים מקומיים והיה למחנה מעבר למגורשי בוקובינה. היהודים הוכו, הושפלו והוצעדו לעבר המחנה, ולאחר שהות של כמה ימים, שבה שדדו מהם את חבילותיהם ואנסו את הנשים הצעירות, היו ממשיכים לעבר נקודת המעבר באטאקי. הבורות שנחפרו כל עשרה קילומטרים היו כבר מלאים, ואלפי יהודים שכוחם לא עמד להם או 'נמכרו' חיים לאיכרים. סימנו את דרך הייסורים ושימשו טרף לכלבים ולבעלי חיים. ביער קוסאוץ, שימש בור טבעי קבר המוני לאלפי יהודים. יושב-ראש איגוד הקהילות, פילדרמן שלח ב-11 באוקטובר, יום תחילת הגירושים מגטו קישינייב, פנייה נרגשת אל יון אנטונסקו וביקש להפסיק את הגירוש: 'זהו מוות, מוות בלי אשמה, בלי אשמה אחרת זולת  היותם יהודים.'

 

"בניגוד ליתר הרודנים הפשיסטים השיב אנטונסקו בעצמו על פנייתו של פילדרמן, ובמכתב ארוך הצדיק את מדיניות ההשמדה שלו. האשים את יהודי בסרביה בשיתוף פעולה עם האויב הסובייטי ובכלל האשים את היהודים -  הפעם את יהודי רוסיה -  במחיר הדמים ששילם הצבא הרומני במלחמה על הדנייסטר, באודסה ובים אזוב'. היהודים, כתב אנטונסקו. 'קיבלו בפרחים את היחידות הסובייטיות', ובזמן הכיבוש הסובייטי 'בגדו ברומנים הטובים, הלשינו עליהם... והביאו צער ואבל על משפחות רומניות רבות'. הוא כרך את יהודי רומניה עם יהודי רוסיה, וטען שהקומיסרים היהודים דוחפים את הצבא הסובייטי להתנגדות נמרצת 'רק כדי לגרום לנו אבדות'. למה היהודים הרוסים שונאים אותנו כל כך? שאל הקונדוקטור, וענה: 'שנאתם היא שנאתכם, של כולכם'.

"אנטונסקו קבע במפורש במכתבו, שפורסם בכל עיתוניי רומניה, כי החליט להיפטר מן היהודים, והעיתונות קיבלה את הדברים בשמחה גלויה. העיתונות הנאצית ציינה בסיפוק כי הגנרל אנטונסקו חשף את העובדה 'שהיהודים אשמים במלחמה הנוכחית.'

"פילדרמן ענה באומץ רב על דברי הרודן וכתב 'שאי אפשר להעניש עשרות אלפי אנשים על לא עוול בכפם.'הוא הזכיר ליון אנטונסקו את העקרונות הנעלים שהכריז עליהם, עקרונות הצדק, האנושיות וכדומה, אם כי המנהיגים היהודים כבר ידעו שעקרונות אלה אינם חלים על היהודים. ב-11 בנובמבר קיבל פילדרמן מכתב שני מאנטונסקו, הפעם בחתימתו של המזכיר הכללי של משרד ראש הממשלה. במכתב הזה התווה אנטונסקו את מדיניותו כלפי היהודים, וקבע חד וחלק שאין מקום ליהודים ב'שטחים המשוחררים', ואילו שאר היהודים יוכלו לחיות ברומניה על תנאי:

 

"יעזבו את המדינה כל היהודים שבאו לרומניה אחרי 1914, וכל היהודים מן השטחים המשוחררים בלי יוצא מן הכלל. יוכלו להישאר היהודים בממלכה הישנה שבאו לכאן לפני 1914, אם הם משתלבים בחוקי המדינה הלאומית שלנו. גם מבין אלה יעזבו הקומוניסטים, מי שמנהלים תעמולה חתרנית, אלה המצטרפים לאויבי הארץ וכל מי שמנסים לחבל בצורה זו או אחרת באינטרסים של המדינה ושל האומה הרומנית.

"החלטנו להגן על זכויותינו הרומניות ועל ארצנו מפני שעברנו הסובלני מדי נוצל בידי היהודים והקל על השתלטות זרים, ובייחוד של היהודים, על זכויותינו... אנו נחושים בדעתנו לשים קץ למצב זה. אין אנו יכולים לסכן את קיום אומתנו למען מאות אלפי יהודים, או לשם הצלת עיקרון כלשהו של דמוקרטיה הומנית שלא הובן כהלכה...

"בדוח מסכם ששלח מושל בסרביה לאנטונסקו, לאחר שהזכיר את הפקודות שקיבל ממנו, כתב המושל שפעולות הגירוש הייתה מאורגנת היטב ובוצעה בדרך תרבותית'. בשלב זה של המלחמה,לא הסתיר אנטונסקו כלל את כוונותיו מעמו, ובמכתב פומבי ששלח לאחד מתומכיו ופורסם בעיתונות, אמר כך: 'אף אחד ושום דבר לא יוכל לעצור בעדי כל עוד אני חי להשלים את פעולת הטיהור...'.   (ז'אן אנצ'ל, "אנטונסקו והיהודים", קובץ מחקרים, יד ושם, כ"ג, תשנ"ד, עמ' 171-169)

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות