השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

מעלילות ההגנה באירופה 1945-1948

 

"המשלחת [של מפלגות ה"ציונים"] הייתה מורכבת לפי מפתח מפלגתי. היא סייעה לארגון המפלגות בריכוזי הפליטים [ניצולי השואה], ודבר זה גרם לפיצולים, ליקויים ותככים. כיוון שחלוקת מנות-הקיום של האונר"א ושל הג'וינט הייתה מבוססת, כאמור, על המפתח הארגוני-מפלגתי בעיקרו, הפך המבנה הזה למכשיר-שליטה קשוח ובעל-השפעה לא מבוטלת

 

 

14.3.1940 - בן-גוריון (בועד הפועל הציוני) ירושלים; "מה יאונה ליהודי פלוני ואלמוני בגרמניה או אמריקה אינו עניינינו";

"...יש לי מידה אחת ובחינה אחת - המידה הציונית. ואת מצבנו ודרכנו יש לבחון בחינה ציונית בלבד. אין א"י אחת הארצות, שיש בהן יהודים, ואין השאלה מה יאונה ליהודי פלוני ואלמוני בגלל מעשה זה או אחר, מעניינת אותנו. החשבון, שיש ליהודי בגולה הגרמנית או אפילו בגולה האמריקנית, אינו חשבוננו*)...  אפילו לא החשבון של יהודי ארץ-ישראל. כי גם יהודי ארץ-ישראל - בלי החשבון הציוני - יכולים להיות כיהודי גרמניה או כיהודי אמריקה. ...   (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כ'  ששי, עמ'  411) (מ. גבאי,  "שואה", עמ' 223) 

 

*) לפני עליית הטלר לשלטון כול קהילות היהודים בגולה היו אחיו, והיה אכפת לו מה שקורא אתם, אך לאחר שהיה בן-בריתו של הטלר ומגפיו נחו על צוואר היהודים, הוא כבר לא מכיר אותם ומה שקורא ליהודי בגרמניה  או אמריקה אינו מעניין אותו..! אך עם סיום המלחמה הוא מסתער על הניצולים וכובש אותם עם מקל וגזר.

 

"היא [איטקה], יצאה לבית-הספר בווילדבאד, אך פגישתה עם בית-הספר ושיחתה עם הפיקוד במקום יצרו משבר. היא סירבה לקבל על עצמה את ריכוז הבנות והדרכתן - תפקיד אשר יועד לה עוד בצאתה מן הארץ. נראה היה, שישיבתה בבית-הספר לא תביא תועלת. כיוון שנחושה הייתה החלטתה, ואולי גם הובטח לה על ידי מישהו בארץ, שהיא יוצאת לאירופה לא להדרכת בנות בלבד, הכנסתיה לעבודה לידי במפקדה במינכן. יזמנו את ארגונם של מחנות-הקיץ של בתי-הספר. ייחסתי חשיבות לכך, שאופיים של המחנות יהיה דומה ככל האפשר לזה של מחנות החג"ם והגדנ"ע, שאנו מקיימים בארץ ישראל. ועצם העובדה שמחנות אלה יאורגנו על ידי ה'הגנה', תיתן אפשרות לגייס חלק ממשתתפי המחנות לפעולה במקומותיהם.

 

"איטקה נתמנתה, אפוא, למרכזת מחנות הקיץ. על כך הוסכם גם עם נחום לוין, מנהל מחלקת החינוך של שארית הפליטה מטעם משלחת הסוכנות היהודית ומפקד ותיק מירושלים, שהכרתי מתקופת כהונתי כמפקד גדודי הנוער שם. ישבנו שעות מרובות והכינונו את השלד הארגוני, שבתוכו תוכל להתבצע עבודת ההדרכה של הגדנ"ע במחנות. כך הבטחנו לעצמנו אפשרות, שבתקופת הקיץ יהיו מדריכינו, בוגרי בית-הספר, משובצים במחנות ומדריכים את הנוער במקצועות הקשורים בהגנה עצמית. איטקה נרתמה בכל מרצה לפעולה הזו.

 

"ראינו נוער, שיש לכוונו, להדריכו ולטפל בו. היינו בעלי ניסיון בשטח זה ונסתייענו בשליחים של כל התנועות - 'השומר הצעיר', 'נוחם', 'בני עקיבא', 'דרור' וכו'. דיברנו אתם על מחנות-קיץ, הכינונו תכנית תרבותית וספורטיבית. קיימנו גם השתלמות למטרה זו בצפון-גרמניה, בה התאמנו בחורינו שסיימו את בית-הספר למכ"ים, ואתם כבר הייתה לנו שפה משותפת. החלטנו גם להשתלב בתכניות של בתי-הספר.(יהודה בן-דוד, "חרב בנכר", מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 44)

 

"הנוער בבתי-הספר למד, נוסף על לימודים כלליים, גם עברית וקיבל חינוך ציוני על ידי המורים שבאו מארץ ישראל. אבל לנו הייתה מטרה - לכוון את הנוער ל'הגנה', והנוער גם נמשך לפעילות זו. השתייכות ל'הגנה' הקנתה לו בטחון והכרת ערך עצמו, שאבדו לו בתקופת המלחמה. למזלנו הגיעו באותו זמן מהארץ להופעות במחנות בגרמניה, זאביק בלוך ושאוליק מגבע, וקבוצת רקדנים. הם עזרו לנו בארגון מחנות החג"ם בקיץ. לתכנית הזו היו שתי מגמות: האחת, לחדור לבתי-הספר ולהשתלב בהם ולתת חינוך הגנתי; השנית - למצוא מקום למפקדי ה'הגנה' כמדריכי חג"ם ועל ידי כך לפתור גם את בעיית משכורתם. אנשים אלה היו גם מפקדי ה'הגנה' במקום, גם מדריכי חג"ם בבית-הספר וגם אחראים לענייני בטחון. ההתלהבות של איטקה לנושא ועבודתה המסורה הדביקו והלהיבו את כולם.

"בדיונינו הממושכים, בשיחות יום ולילה עם זאב ושרה, הגענו למסקנה, שעלינו לאייש במהירות מספר תפקידים ראשונים במעלה. בראש וראשונה צריך היה לדאוג לצד החומרי של קיום ארגוננו. היה צריך למנות אפסנאי ולהקים מסגרת, אשר תוכל לקבל את מה שניתן לקבל במצרכים מהמוסדות השונים, להמיר את המצרכים בכסף או להשתמש בהם כשווה-כסף לצרכינו.

"לא יכולנו שלא לראות לנגד עינינו את הצורך ברכישת נשק, אם היה ברצוננו להקים ארגון 'הגנה' מסועף ונרחב, לאמן אנשים ולארגנם להגנה במקומות שהיו מועדים לפורענות. רכש הנשק לסוגיו נראה לנו חיוני כשהוא לעצמו, אבל הוא היה לנו יותר מזה. הרכש היה חלק 'מהמזון הרוחני' הקשור לפעולתנו בגרמניה, וקשור למאבק המדיני בו נטלנו חלק כל אותה תקופה. הייתי אומר, שחבר 'הגנה', ומפקד ב'הגנה' חשבו תמיד על אפשרויות לרכישת נשק. היה עלינו למנות מישהו שיעסוק במודיעין, שעליו יהיה לרכז תחילה את כל הנתונים על איומים נגד היהודים, נגד רכושם ונגד ארגוננו. לשם כך היה עליו לקבוע מערכות ותאים אשר יבטיחו קבלת המידע בזמן המתאים.(יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הבטחון, עמ' 44)

 

"כאשר הגיעה לגרמניה משלחת ה'הגנה' כבר היו בין המשלחת הרשמית של הסוכנות היהודית, כאלה שהשפעתם על הציבור היהודי הצטמצמה עד מאוד. היו לכך סיבות רבות, והעיקרית בהן, המשלחת הייתה מורכבת לפי מפתח מפלגתי. היא סייעה לארגון המפלגות בריכוזי הפליטים, ודבר זה גרם לפיצולים, ליקויים ותככים. כיוון שחלוקת מנות-הקיום של האונר"א ושל הג'וינט הייתה מבוססת, כאמור, על המפתח הארגוני-מפלגתי בעיקרו, הפך המבנה הזה למכשיר-שליטה קשוח ובעל-השפעה לא מבוטלת כפי שעוד יסופר להלן. נוסף למשלחת הרשמית פעלו במחנות גם שליחים לא-רשמיים של מפלגות ותנועות-נוער, אף הם מארץ ישראל. השם  א ר ץ - י ש ר א ל הקנה גם להם מעמד מיוחד בקרב תנועותיהם, ובהיותם מסורים, חרוצים ומוכשרים ברובם רכשו להם גם סמכות אישית רבה. חלקם צורף במשך הזמן למשלחת הסוכנות היהודית שבמדים, ככל שהשלטונות המרכזיים הכירו בצורך בהגדלתה, ואילו חלקם המשיך לפעול בתנאים של שליחים 'שחורים' (שעברו את הגבול באופן בלתי-ליגלי וחיו בזהות מושאלת). עבודתם, שבוצעה בתנאים קשים, הייתה חשובה מאוד להרמת המוראל של היהודים ובמיוחד לגיבושו ולארגונו של הנוער.

"המפגש הראשון של היהודים המשוחררים עם אנשי ארץ ישראל היה עם אנשי הבריגדה והיחידות היהודיות האחרות שבמסגרת הצבא הבריטי. ארגון ה'הגנה' קיים בתוך הצבא מסגרת פנימית מאורגנת וחשאית, מלוכדת יפה, שמגמתה הייתה, נוסף על המלחמה בנאצים, למצוא יהודים ניצולים, לארגנם ולעזור להם להגיע לחוף מבטחים בארץ ישראל.

"חברי ה'הגנה' עמדו לפקודת המ"א (המפקדה הארצית) והמטכ"ל (המטה הכללי) באמצעות מפקדים שמונו על ידי המטכ"ל. כמשימה עיקרית ראו לעצמם את הסיוע לשארית הפליטה. בכל מקום שאליו הגיע חייל ארץ ישראלי, היה בכוחו, בשמו ובשם ארץ ישראל, להניע את אנשי שארית הפליטה לעשות מעשים, אשר בשום מקרה אחר לא היו נכונים לבצעם. (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 49)

 

"בשנת 1947 כבר היו הקבוצות השונות מגובשות פחות או יותר לפי ארצות מוצאם, לפי השקפת עולמם, או לפי השתייכות אחרת. הרכבם וחלוקתם היו ברורים. היהודים שפגשנו הגדירו את עצמם בראש וראשונה לפי ארץ מוצאם. חלקם היו יוצאי פולין ; האחרים - יוצאי רומניה, הונגריה, גרמניה, צרפת ועוד. כל אלה נעקרו ממקומם ומנופם, רוכזו במקומות שונים וחיו יחדיו בתקופת השואה, אם במחנות השמדה, אם במחנות ריכוז בעבודות כפייה. במשך המלחמה הלך וניטשטש ההבדל ביניהם, נצטמצם מאוד או אף נעלם כליל. לאחר המלחמה הגדיר כל אחד מהם את עצמו מחדש כשייך לאיזו שהיא קבוצת-מוצא נפרדת.

 

"היהודים שהגיעו לאחר סיום המלחמה לגרמניה מן המזרח הביאו עמם סגנון אחר. מוצאם לא נבלע ושפתם וקווי-האופי שלהם היו ברורים יותר. חלקם לא התנסו בזוועות מחנות ההשמדה כי הצטרפו לפרטיזאנים ביערות במשך כל שנות המלחמה, חלק אחר הגיע מערבות סיביריה או מרכז אסיה. לשם הוגלו ע"י השלטון הסובייטי. ולא זו בלבד שכל יהודי הגדיר את השתייכותו הוא לקבוצה זאת ואחרת. כל אחד מצא חובה לעצמו להגדיר גם את מוצאם של האחרים, ולשייכם לקבוצות השונות. 'זהו פולאק', היו מצביעים לעברו של פולני; 'וזה הוא יקה. וההוא שם - צרפתי', ועוד כהנה וכהנה.

"היה גם חתך אחר של שייכות. חתך שהיה עמוק הרבה יותר והוא - ההשתייכות לקבוצת-גורל, שנוצרה במלחמת-העולם השנייה והשואה. רבים מן האנשים שפגשתי הגדירו עצמם בראש וראשונה לפיהן. היו שהצביעו על עצמם כיוצאי הצבא הפולני או הרוסי. הם סיפרו על המלחמות שנלחמו עד הניצחון. במקום לקצור, כמו חבריהם הגויים, את פירות הניצחון, הבריחה אותם האנטישמיות ממחנות הצבאות האלה והם פנו וצעדו לעבר ארץ ישראל... [!] (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הבטחון, עמ' 50)

 

"ב-29 ביוני, בהיותנו בבית-הספר, הגיע זאב גל. זאב, ממוצע-קומה, שחרחר, ששפמפם נוסח צ'רלי-צ'פלין מכסה את שפתו העליונה, איש נעים-הליכות, מתון מאוד ורק לעתים רחוקות היה יוצא מכליו. נודע כאחד ממפקדי הפלמ"ח המוכשרים. כחבר קיבוץ, הוא הביא עמו, גם מטען אידיאולוגי ניכר, שהיה לתועלת לכל מי שעבד במחיצתו.

"עם בואו החילונו ב'ספירת המלאי'; בחנו כמה אנשים שכבר שובצו לתפקידים במחנות ובבתי-הספר, כמה עברו קורסים והשתלמויות, כמה מאז"ים בלתי-מוסמכים עומדים לרשותנו.

"זאב נטל על עצמו את כל הקשור ליחסי חוץ, היה צריך לנקוט סגנונות שונים במגע עם חלקי אוכלוסייה שונים. הקשר עם משלחת הסוכנות היהודית, עם הצנטרל-קומיטה, עם הג'וינט במישור הארצי - היו מתפקידו הישיר של זאב, כמפקד ה'הגנה' בגרמניה. על מפקדי הנפות היה לעמוד במגע עם סניפי המוסדות שבתחומי אחריותם - וועדי המחנות, הקהילות, נציגי הג'וינט וכו'.

"קשר זה התקיים באורה רשמי עם אותם גופים שאפשר היה לקיימו, וחצי-רשמי או מחתרתי - עם הגופים האחרים. זאב נטל על עצמו גם את תיק התכנון שכלל תכנון ארגוני ומבצעי, רכש וכיו"ב. כן עמד בקשר ישיר עם מוסדות-הרכש המרכזיים שפנו אלינו כדי להיעזר בקשרים שיצרנו במרוצת הזמן. (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הבטחון, עמ' 100)

 

"עלי, כסגן וכמדריך ראשי הוטלה האחריות להדרכה, לבית-הספר, למושבות הקיץ, לחג"ם, להצבת מפקדים ומדריכים בנפות, לארגון אימונים ברחבי גרמניה, להשתלמויות ארציות ונפתיות ולקביעת תורות הדרכה.

"עלי הוטל גם להקים רשת מודיעין, שעליה לסייע לצרכים המיידיים של ההגנה העצמית, לחפות על פעולות הארגון והאימון שלנו, ולעזור, במידה שאפשר, ל'מוסד' ול'בריחה' על ידי העברת מידע לש"י (שירות הידיעות, המרכזי בנושאים שהם בתחום אחריותו באירופה. לפי שעה היה זה שירות-ידיעות מוגבל לצרכינו בלבד. נוסף על אלה חלה עלי, גם האחריות להסברה. להלכה ניתן היה להבחין בתחומי האחריות של הסגן והמדריך הראשי. אך למעשה היו הפיקוח על בית-הספר וכל הקשור להדרכה, לבעיות האפסניה ולגיוס חניכים לבית-הספר, מבוצעים במשותף על ידי הסגן והמדריך הראשי,  שנתגלמו באיש אחד.

"המזכירות, שבראשה עמד שליש-המטה, כללה את כל תפקידי מחלקת כוח-האדם, האפסנאות והכספים. לתפקיד זה נתמנה שלמה מילט ('אלון') שהגיע עם אשתו חווה. הוא היה 'יקה' רציני, רזה וגבוה, עצבני, בעוד שאשתו חייכנית, ומלאת חיים.

"שרה קרנר ('נורית'), שבאה למינכן זמן קצר לאחר שקבענו את הרכב המפקדה, סייעה בשלב זה לשלמה, עד שהוא הועבר לבית-הספר למפקדים. אז נטלה היא על עצמה את האחריות כולה.

"התקציב הקבוע, הזעיר בהשוואה לצרכים, תוגבר מעתה על ידי הכספים שארגנו במקום. הוא נועד לפתור את בעיות התחבורה והרכב, דמי-קיום לשליחים הארצישראליים ולמפקדים המקומיים המגויסים, אספקה לבית-הספר ואחזקתו, אספקה במצרכים לאנשינו הפזורים בגרמניה. לעתים קרובות היה ערכם של המצרכים רב מערכו של כסף מזומן העובר לסוחר.

"לתפקידים במחנות, בכיסוי של בעלי תפקיד במשטרות היהודיות, או של מורי חג"ם בבתי-הספר במחנות, נקבעו האנשים המתאימים על ידי מחלקת ההדרכה ובוצעו על ידי השלישות. סידור זה אפשר לנו לא רק ליצור את הכיסוי הפורמלי, אלא גם לאפשר לאנשינו לקבל משכורות ואת מנות האספקה הניתנות לעובדים. תוך זמן קצר אוישה מפקדתנו, שלא נזקקה לאנשים רבים. איטקה ('אהובה') עסקה, כאמור, במושבות הנוער ובחג"ם. מתי מגד ('גלעד') איש הפלמ"ח, נתמנה לקצין-הסברה. איש חזון והגות עם נטיית-מה לכיתתיות ומרירות, שלא תמיד סייעו לעבודה. חשד קינן בו כי אנשי ה'ימין' ו'המרכז' במטכ"ל בארץ ישראל רוצים להדיח את אנשי 'אחדות-העבודה' ולפגוע בפלמ"ח ; וחשד זה בא לביטוי בשיחותיו עם האנשים. היה זה חשד-שווא, לפחות בכל הנוגע לשטחי פעולתנו כאן. (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הבטחון, עמ' 101)

 

"קבענו שיגרת מגעים ועבודה: אחת לחודש באו מפקדי 'הקריות' למינכן ואחת לחודש ביקרנו אנחנו במפקדותיהם. בסיורינו החודשיים הקדשנו לכל נפה יום או יומיים לדיונים ולסיורים בסניפים שבמחנות, בקיבוצים ובהשתלמויות, ולשיחות עם אישי ציבור מתומכי 'השורה'. המפגש החודשי במינכן היה מיועד לפגישות נפתיות, עם כל נפה לחוד, ולישיבות משותפות של כל המפקדים עם אנשי המפקדה במינכן. הישיבות החודשיות היו מיועדות להעברת הוראות של מפקדת ה'הגנה' באירופה וביצוען בגרמניה, לשמיעת דוח"ות התקדמות ולקבלת הערכות לגבי אפשרויות גיוס אנשים לקורסים למפקדים, מדריכים ומאז"ים, להקמת סניפי 'שורה', ולהשתלמויות בנושאים, שהתברר כי יש להוסיפם למפקדי הנפות ולמדריכי הנפות מקרב שארית הפליטה.

"עבודתו של מפקד שסיים בית-ספר שלנו הייתה מתחלקת כך : אם נתמנה למדריך-חג"ם היה מורה בבית-הספר, ומתוך ציבור התלמידים והנוער היה מארגן את הגדנ"ע. את המתאימים מבין אלה היה משביע ומאמן בנשק. בו-זמנית היה עליו לסייע בארגון חיי המחנה, בתיאום עם נאמנינו בוועד, לחדור למשטרה היהודית ולהביא לכך שהיא תקבל ותכבד את סמכותנו בפעולות המאבק.

"במחנה בינוני, שבו התגוררו 2,000 עד 3,000 איש, הוטלה כל העבודה על אדם אחד. למחנות גדולים יותר הקציבו, משרווח לנו - 3-2 מפקדים, שלפחות אחד מהם גוייס למשטרת המחנה, כשוטר, או כמפקד המשטרה המקומית.

"מיבנה הנפה ערוך כך: מפקד-הנפה ולידו מפקדה מצומצמת ביותר, מדריך ראשי, לעתים עוזר, פקידה אחת או שתיים ואיש-מנהלה. לפקודתו של המפ"ן עמדו מפקדי מחנות, קיבוצים או ערים, שבמרביתן הוקמה מסגרת, אשר נועדה להקיף את כל סוגי היחידות; ארגון נרחב, מעין 'חיל-המשמר' של אנשים מבוגרים יותר, חוליות בנות חמישה אנשים, שהיו יחידות של צעירים מאומנים בנשק, מחלקות ופלוגות גדנ"ע בבית-הספר ואימון חג"מ. בדרך כלל היה בכל מחנה 'סליק' קטן של נשק קל - בעיקר לאימונים, אך גם לעת צרה. משהגענו להשפעה מכרעת על המשטרה היהודית, נעשתה זו כוח לוחם, מאומן ויעיל יחסית, לשמירת הסדר ולפעולות מסויימות.         (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 102)

 

"בו-זמנית הוטל על כל אחד במקומו לסייע ל'בריחה'. כאן עמדנו בפני מצב מיוחד: 'הבריחה', כארגון, צמחה, כאמור, במידה מרובה מלמטה,  על ידי חברי תנועות נוער ומפלגות מכל הזרמים. ארגון ה'הגנה' תיאם ממרכזו בארץ ישראל, את עבודת 'הבריחה' כזרוע של ה'הגנה' באירופה, כשמפקד-'הבריחה' הוא שליח מן הארץ. אך בארגון 'הבריחה' התבססו הרגלים, שאנו לא ידענום. האנשים גם לא אומנו במידה מספקת ולא תורגלו לעבודה בארגון יסודי ומדורג כדרוש.

 

"כאשר הגענו, כמשלחת מתוגברת, לאחר ניסיון ה'הגנה' במאבק, שכלל פעולות חבלה, 'פגע וברח' נגד השלטון ובו-זמנית בארגון פעולות-מרי המוניות בקשר להעפלה ולהתיישבות - היה בכוחנו לסייע ל'בריחה' בארגון שיירות גדולות, החל מעלייה לרכב, במשמעת-דרכים וליווי עד שהגיעו למחוז חפצו מעבר לגבול.

 

בידע זה שלנו ובמעמדנו במחנות נסתייעה בנו 'הבריחה' כדי לייעל את העבודה. לכן השבנו כי טבעי הדבר שהפיקוד על ה'בריחה' יעבור, תוך זמן קצר, למפקד ה"הגנה" באירופה, כשם שעבר אליו הפיקוד על ה"הגנה" ביחידות הצבא הבריטי, 'הנקם', וכן המחתרת היהודית נגד הנאצים בצרפת, שהעמידה עצמה לפקודת ה'הגנה'.

"לא כך נראו בעינינו הדברים לגבי 'המוסד לעלייה'. את העלייה עלינו לשרת לפי תנאי 'המוסד'. לא היה, כמובן, שום ערעור לגבי סמכותו האישית של שאול אביגור ראש המוסד לעלייה. עמדנו לרשות 'הבריחה', בכל מקרה של צורך, במינכן, בנפות ובכל מחנה ובמיטב יכולתנו השתתפנו בארגון השיירות, באימון סיירים של ה'בריחה' למעבר גבולות, ובסיוע למיון ולשליחת אנשים מן המחנות למקומות-הריכוז. לעתים - אף עד לגבול. תוך זמן קצר נעשו מפקדינו במחנות למפקדיהן של קבוצות-עלייה שונות, משום שמדיניותנו הייתה לאפשר להם לעלות ארצה לאחר שמספר חודשים מילאו תפקידם לשביעות רצון מפקדיהם.

"עצם היותם ממונים כמפקדים עשתה אותם למנהיגים טבעיים של קבוצות העולים, וה'בריחה' יכלה למנותם לתפקידים אחראיים לאורך כל דרכם עד למחנות המעבר ומחנות העלייה. כן צורפו לצוותי הפיקוד באניות של עלייה ב', עד הגיעם לחופי הארץ. לעתים הייתה העלייה כרוכה במאבק פיזי נגד הבריטים, בשבי ובהגליה לקפריסין, או, כמו במקרה של 'אקסודוס', בשיבה לגרמניה. מפקדים אלה תרמו תרומה חשובה לגיבוש רוח העולים ולמאבקים ב'אקסודוס' ובכל ספינות העולים שעמדו בעימות עם האויב הבריטי. (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 104)

 

"אף כי הקורס הראשון היה מיועד להשתלמות מדריכים, שאימוניהם לא חרגו ממה שהיה מקובל אז - קפ"פ ומעט מאוד נשק קל, בתוספת של  ג'ודו, שימוש בסכין, במקל, והרבה ספורט - הרי תודות לבחירה המוצלחת של האנשים ולאווירה בקורס הראשון, נתגבש צוות-העילית מקרב אנשי המקום שעליהם ועל אנשי משלחתנו, אשר הגיעו לאחר זמן, הוטלה הקמתו של הארגון הגדול והנרחב בגרמניה.

"הוחל בריכוז של נשק - רימוני-יד, אקדוחים ועוד. הללו הוכנסו לסליק באזור המחנה והאנשים החלו באימונים ראשונים גם בנשק-קל.

"המחזור הראשון נפתח בסוף שנת 1946 ויוחנן לוסטיג ממשמר-העמק היה מפקדו. שמעון אבידן היה מגיע לעתים מזומנות, משתתף בהדרכת האנשים והיה הדמות הנערצת על הכול ובעלת ההשפעה.

"בדצמבר נתכנס בשווייץ הקונגרס הציוני ונדרשה יחידת סדרנים למשמר לאבטחה. למטרה זו נבחרו עשרים בחורים מקרב הקורס. עליהם פיקדו ארבעה או חמישה אנשים מארץ ישראל, יוצאי הבריגדה. סודרו להם כל הניירות הדרושים, הם הגיעו לבזל וביצעו את משימת השמירה והאבטחה על הקונגרס כפי שהוטלה עליהם.

             (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 151)

 

"כשחזרה החבורה והתרכזה בהוכלאנד, המשיכה להתאמן בנשק. עם סיום האימונים נשלחו למרכזי התנועות החלוציות, לקיבוצים ולמחנות, והחלו בחשאיות רבה, לארגן בהם את התאים הראשונים של ארגון ה'הגנה'. נוסף על תפקיד ההדרכה שביצעו, הוטל על אותם עשרים ושניים מסיימי המחזור הראשון של הקורס, לאתר ולגייס בחורים נוספים כמועמדים למחזורים הבאים.

"חשיבות המחזור הראשון הייתה בכך, שהוא עיצב את גרעיננו הראשון. כל מה שלמדנו בבית-הספר כבר ידענו, לפני שבאנו לבין כתליו. אבל הוא נתן לנו רגש של אחדות, של ייחוד ושל שליחות', אמר מוטקה, לימים אחד המפקדים הטובים שלנו. 'הקורס היה מצוין. הגיבוש החברתי היה מעולה. איש לא נשר מן הקורס'.

"יוסף יונג, שאף הוא היה מחניכי המחזור הראשון, הגדיר את הקורס כך: 'לקורס היו אמצעים דלים יחסית לכלי הנשק שראינו ושחלק מאתנו אף השתמש בהם בפועל במלחמת העולם השנייה, אך הרצון וההתלהבות היו גדולים וכל אחד מאתנו השתדל לעשות כמיטב יכולתו'.

"בהגיע משלחתנו כבר מצאנו, כאמור, גרעין שניתן היה להפעילו ולזרז באמצעותו את הפעולה. היה שם עמנואל אורלנסקי שהביא עמו רוח של מופת אישי, של יחס חברי ונכונות להתנדב לכל מאמץ.

"ארגוננו בגרמניה פעל בשיתוף מתמיד ויום-יומי עם כל שאר הזרועות של 'המדינה בדרך'. הוא גם סייע לשליחי הסוכנות היהודית, שעסקו בארגון המחנות ובטיפול בהם.

"שליחי ה'הגנה' נתנו יד לכל הפעילויות שמטרתן עזרה ליהודים. כשהיה צורך להוציא שיירות לעלייה - עמדנו לרשות ה'בריחה'. כשהיה צורך לארגן את התלמידים בבתי-הספר של שארית הפליטה ולאמנם - היו בחורינו נכונים לכך מיד. אך לא הזנחנו את משימתנו הראשונה במעלה - חיול אנשים והכשרתם לתפקידם העיקרי כאן, ולאחר מכן בארץ ישראל.

יחס החניכים אל שליחי הארץ גבל בהערצה. בקורס השני למניין, היו .חניכי המחזור הראשון מלאים בטחון עצמי. הם באו הנה לעסוק בהדרכה, לאחר שכבר מילאו תפקידים בתוך המחנות. הם הדריכו במקצועות קפ"פ ולוילדבאד הגיעו מתוך רצון לפתח ולהרחיב את ידיעותיהם.

"בקורס זה הייתה תחילתה של הכשרה מתודית בהדרכה והכנת מפקדים בצורה יסודית יותר מזו שניתנה במחזור הראשון.

"יום אחד הגיעו לביקור אצלנו יצחק טבנקין ומשה ברסלבסקי, טבנקין הרצה לפנינו ארבע שעות תמימות! כל חמישים דקה הקימו אותנו לריצה קלה, להתרענן למען לא נירדם. אמנם, ההרצאה על המדינה העומדת לקום ועל הדרכים להגשמתה, הייתה מעניינת מאוד, אך אנו בקושי החזקנו מעמד שלא להירדם מרוב עייפות'.             (יהודה בן-דוד, "מעלילות ההגנה באירופה 48/1945", משרד הביטחון, עמ' 152)

 

 

זכור את אשר עשה בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות