טקסט מאסטר (1)

הרצאות כמתווה להתנהלות "הציונים"

 

 

26.2.2017

 

 

מספר הילדים הנחוצים יסודר על פי הממלכה, בהתאם לצורך באנשי-צבא

 

אוטופיות ואוטופיסטים, שקבע את אורח חיי החלוצים; מספר הילדים הנחוצים יסודר על פי הממלכה, בהתאם לצורך באנשי-צבא;

"יסוד ושורש האוטופיה הוא, שבני-האדם תמיד ותדיר מרגישים צורך ליצור תכניות של סדר ממלכתי וסוציאלי  השלם בתכלית השלמות, סדר שיבטיח לאנושות אושר מלא ונצחי בעולם הזה.

"אוטופיה - זוהי דמות אידיאלית של עולמות אחרים, שאפשרות מציאותם היא בגדר אמונת-הלב, אבל לא בגדר ההוכחה המדעית. ... ("האדמה", תרף, כתבי י. ח. ברנר, ג', ההסתדרות  הכללית של העובדים בא"י, עמ' 465)

 

המושלים ואנשי-הצבא פטורים

לגמרי מעול כלכלה ודרך ארץ

 

"אפלטון, אריסטוקראט-הרוח, עמד על זה, שהפילוסופים יקשה להם לרדת ממרומם, בכדי לעסוק בענייני העולם השפל, אבל לא התענין בשאלה: היאבה העם, שאינו חכם, לתת את צוארו בעול החכמים? האוטופיה חושבת את שניהם לדברים, שהם בגדר האפשרות: תחילתם באונס וסופם ברצון. הממלכה, על פי זה, יהיה בית-חינוך גדול, אשר יהפוך את לב ההמון הנבער וקל-הדעת להגיע לשלימות הכי-אפשרית. מוסדות-השלטון יגנו על הפילוסופים, השלמים מאליהם, בפני בערות ההמונים, ויחזיקו בהם לבל ימוטו מעקת הסביבה השפלה, למען תפיק כל החברה תועלת מבינתם ושלימות מידותיהם.

"חינוך בני הנעורים בכלל נחשב אצל היוונים כחלק חשוב של העבודה המדינית. גם ב'פוליטיקה' של אריסטו תופסת הפדגוגיה מקום חשוב. לפי השקפת בני דורנו, מטרת החינוך העממי היא יותר כלכלית מאשר פוליטית. תפקיד החינוך להכשיר את האדם למצוא את מקומו בעולם ולעבוד בשביל המשק הלאומי; להכנה האזרחית לא יושם לב ביותר. לא כן החינוך הציבורי של היוונים, שאך המגמה האזרחית הייתה לנגד עיניו.

"בספרו של אפלטון על הממלכה ידובר נכבדות רק בשני המעמדות הראשונים: המושלים ואנשי-הצבא. המעמד השלישי, העם, הרי אינו ענין לפוליטיקה, כי אם לאיקונומיקה, מין קארטופאל, רחמנא ליצלן, ומה יש לדבר על אודותיו? רק שתי המחלקות הראשונות חשובות ברכבת המדינה; רק שני המעמדים הראשונים נושאים עליהם את עול הממלכה, ובזכות זה פטורים הם לגמרי מעול כלכלה ודרך ארץ, שאותו מושך העם לבדו. חלוקת-עבודה גמורה! ("האדמה", תרף, כתבי י. ח. ברנר, ג', ההסתדרות  הכללית של העובדים ב"א, עמ' 467)

 

"ברם, אפלטון עוד מרחיק לכת. בחלוקה זו לא די לו, הוא מעביר קווים בין שני המעמדות העליונים לבין המעמד התחתון, עד כדי להבדיל ביניהם הבדל מוחלט, הבדל שבין טומאה לטהרה, ברוח הכיתות ההודיות, והכל לשם היושר והצדק!  ובאמת, כלום אין היושר-צדק דורש תשלום שכר לכל אחד כפועלו? אפלטון חשב, כי רק באופן כזה תינתן האפשרות לחנך ולהכשיר את אנשי הצבא והשלטון למילוי תפקידיהם המיוחדים. מתוך שלא יהיו להם דאגות העולם השפל, לא יהיו להם כל אינטרסים, שיוכלו לבוא בניגוד עם אינטרסי הממלכה, זאת ראשית. והשנית: החלוקה המעמדית החמורה תגרום לטוב במובן הבחירה הטבעית. הממלכה משגיחה שלא ידבק ארור בברוך למען יגיע הברוך לברכה הכי קיצונית. לתכלית השבחת המין הכל מותר, לרבות  אונס [מצד] הממלכה בדברים שבינו לבינה. ...

 

 

החלשים בעלי המום, הבלתי-מוצלחים,

והממזרים, נולדו שלא ברשות, לא יחיו

 

"הממלכה גוזרת בת פלוני לפלוני! ורק כדי להקל על ההרגשה העצמית של הנשואים, הוא מתיר לרמות ולהשיא אותם, שלא מפי המושלים כי אם מפי הגורל יצא הדבר. מה שנוגע לאנשי-הצבא, הנה אין נישואיהם נישואין קיימים לעולם, וביד הממלכה לחבר את הזוגות ולהפריד ביניהם כרצונה, לשם הברירה הטבעית המכוונת ולשם השמירה על אנשי הצבא מפני פניות ונטיות פרטיות, העלולות לצמוח על קרקע חיי הנישואין הממושכים. חיי-הזיווג הקצרים, האפלטוניים, ניתנים לאנשי-הצבא כגמול בעד הצטיינות מיוחדת במלחמה או בעד מעשים טובים אחרים ומשמשים לאינטרסים של ממלכת-העתיד.

"המשפחה נעדרת בין שומרי ממלכת אפלטון. כמו הקשר בין האיש ואשתו, כן גם הקשר בין ההורים והילדים אסור שיעמוד לאורך ימים. מיד אחרי הלידה יינתק הילוד מעל זרועות הורתו וימסר למיניקות אשר בבתי-הגידול הציבוריים. ההורים לא רק שאינם דואגים לילדיהם ואינם מחנכים אותם, אלא גם אינם יודעים ומכירים אותם. במקום יחסי ההורים הנהוגים מתהווה צורה חדשה של קורבה: כל הילדים בהמשך זמן ידוע נחשבים לאחים ולאחיות, וכל הגדולים זכרים ונקבות, שיש להם בנים בקבוצה זו, נחשבים לאבות ולאמות לכולם. את החלשים בעלי המום, הבלתי-מוצלחים בכלל, וכמו-כן הממזרים, היינו שנולדו שלא ברשות הממלכה, לא יחיו. מספר הילדים הנחוצים יסודר על פי הממלכה, בהתאם לצורך באנשי-צבא. ("האדמה", תרף, כתבי י. ח. ברנר, ג', ההסתדרות  הכללית של העובדים ב"א, עמ' 469)

 

"מה שנוגע לרכוש, הנה כמו לכוהנים וללויים, על פי תורת משה, כך גם למושלים ולאנשי הצבא בממלכת אפלטון אין חלק ונחלה בקנין הפרטי, כי הממלכה היא אחוזתם ונחלתם. אנשי-הצבא חיים חיים 'קומונאליים' גמורים: בדירה, באוכל, בחיי המין - סמוכים הם על שולחן הממלכה, יותר נכון, על שולחן העם, הדומה לחמור והעובד בשבילם כחמור. ...

"הסתדרות שלמה של פקידים דואגת לשמירת הסדר בממלכה. ... החינוך במידה ידועה אף הוא עוד בידי הממלכה; סעודות משותפות רצויות. סדר המלאכות ומשלוח-היד נעשה ע"י הממלכה בכל חומר הדין, הרבה יותר מאשר בחברות-בעלי-המלאכה של ימי הביניים. המסחר אף הוא אינו חופשי: רק הזרים רשאים לעסוק בו ותחת השגחה מעולה וחמורה. ("האדמה", תרף, כתבי י. ח. ברנר, כרך ג', ההסתדרות  הכללית של העובדים ב"א, עמ' 470)

 

"למרות הויתורים שאפלטון עושה באוטופיה זו, שאמנם אינה אידיאלית בהחלט, אבל קרובה לאידיאלו, - ויתורים לעצמיות האזרחים ולחופש פעולתם בגבולות י"ב הגלילים, -  הנה האופי הארכי [הפטריארכאלי] של הממלכה נשאר בכל תקפו. הסתדרות שלמה של  פקידים דואגת לשמירת הסדר בממלכה. ... החינוך במידה ידועה אף הוא עוד בידי הממלכה; סעודות משותפות רצויות.

"סדר המלאכות ומשלוח-היד נעשה ע"י הממלכה בכל חומר הדין. הרבה יותר מאשר בחברות-בעלי-המלאכה של ימי הביניים. המסחר אינו חופשי: רק הזרים רשאים לעסוק בו  ותחת השגחה מעולה וחמורה. אסור להכריז על סחורה בשוק, והעובר על זה חייב מלקות. אסור לעמוד על המקח, אסור לבקש יותר מן המחיר. אסור להכניס מן החוץ דברים שבמותרות ואסור להוציא לחוץ-לארץ צרכי אוכל נפש. אזרח שלא הגיע לגיל ארבעים שנה אסור לו לצאת חוצא לארץ, אם לא בשליחות של טובת הכלל. הדת אינה עניין לכל פרט ופרט, אלא הכל חייבים להיות בני דת-המדינה. ("האדמה", תרף (1919), כתבי י. ח. ברנר, ג', ההסתדרות  הכללית של העובדים ב"א, עמ' 472/1)

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות