האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

ייסוד בי"ס עילה למלחמת שלטון הקהל בישראלים ה"ספרדים"

 

 

 

 

תחילתה של מלחמת שלטון הקהל ממזרח-אירופה בישוב  הישראלי בא"י קשור ביסוד ביה"ס הראשון בירושלים בשנת 1856, כאשר נציגי למעלה מששת אלפים הישראלים ה"ספרדים" בירושלים, ונציגי חב"ד הצביעו בעד יסוד ביה"ס על-שם שמעון למל, ואילו נציגי  מאות אחדות מרבני הפרושים התנגדו לסקול ולהשכלה. לאחר שהחרמות והשמתות לא הרתיעו את הישראלים לפנות עורף להשכלה, וילדיהם הוסיפו לבקר בביה"ס, נעזרו כוללי שלטון הקהל  בחסותן של המעצמות הנוצריות, שחיפשו יתד שיאפשר להן לממש את זכות הקפיטולציה, כלומר הזכות לאוטונומיה כוללת, איקסטריטוריאלית של נושא החסות. רבני שלטון הקהל היו לאזרחים ובאי-כוח של אוסטרו-הונגריה, הולנד, גרמניה, פרוסיה וכו'. מדינות-"כוללי" רבני שלטון הקהל שהיו ל"אשכנזים", נהגו כאריות-יער שאין עליהם מורא של  דין ודיין. עד שנת 1880 הצליחו לבנות מנגנון אדיר של שלטון הנשען על מערכת מסועפת של מנגנוני איסוף צדקה ציבוריים ופרטיים, בו נטלו חלק כל ה"אשכנזים", שהתעשרו ורכשו נכסים בכספי הצדקה, תוך הפגנת התנשאות ובוז לישראלי  ה"ספרדי" המרושש, שבכספו ורגשי רחמיו נתבססו.

 

 

"פסקויל" החרמות נגד בית-הספר וה"ספרדים", ב"ירושלימה" של פראנקל, להלן:

 

 

 

"מן היום ההוא והלאה סבבוני תמיד, מדי עברי ברחובות ירושלים, המוני נשים עם ילדיהן על זרועותיהן או בידיהן, בקשוני בלשון רכה, ובקול לחש חנונים, בהעמידן מול עיני את גודל עונין ומצוקתן, לאסוף את בניהן, הערומים עד חצי בשרם והנעזבים מאין תומך, לבית-הספר.

 

"בשמעי את קול הבכי והתחינה יללת הזעקה והבקשה מעל עברי, נכמרו רחמי. הנמצאה עדה נאמנה מזאת, כי כל המון ותרועת המהוללים המצטדקים, הקוראים בשמותם פקידי העדה, לא נבע ממקור מרבית קהלת העם. וכי יתעלפו עניי ירושלים מתגרת לחץ הרוח, כמו מרעבון ללחם בעמל אין קץ ובמורך הלבב! ואתכפרה עם נפשי, ובכל-זאת נעצבתי כי אין בסכום הנדבה העומד לרשותי לספק את הביקוש."  (פרנקל, "ירושלימה",עמ' 241)

 

 

"תגרת ילידי רוססיא ופולניה המצטדקים נגד המוסד, החלה עת (פרנקל,  שם, עמ' 242)

 

 

 

 

"שמעו אתם הספרדים! ראו מה בין אחיכם אנשי רוססיא ופולין, אשר עמדו נגד המלך במדינותם ולא אבו לקבל טובות האלה אשר הוא נבלה נגד עיניהם ואתם בחפצכם הטוב קבלתם עליכם ללמד את בניכם כתב ולשונות הגוים האין זאת חטאת קסם ומרי אשר לקול מורכם ורבכם לא אביתם לשמוע ומריתם את פיו דעו חטאתכם אשר תמצא אתכם כי אל תדמי כי על דעתיכם תכון התנהגות הבית מחסה לא כן כ"א ע"ד המינים ואפיקורסים אמנם שבו שובו קרעו את הכתב אשר חתמתם ואל תהיו ללעג ולקלס בכל ארצות ומדינות אשר שם ירושלים עיה"ק מגיע שמה ואשר יבואו ימים אשר תרצו לשוב ולא יהיה עוד שום תרופה ולהשומע עצה טובה תבוא עליו ברכת טוב.

 

"אתם הספרדים תתנאו למה, והלא המתנאה כעכום דומה עוד תוסיפו סרה במרמה, להפך הקערה ללעג ולשמה חדלו לכם מן פרנקל בהמה, כי נחשב הוא במה, כלב בלי מאומה ויצאו וראו הפגרי האנשים הפושעים בי, כי תועלתם לא תמית ורמה.

 

"אברהם אליעזר פריקל מווין חירף וגידף דת משה וישראל, ומסר ישראל לבית אסורים, לכן מן קדם מרא דשמיא וארעא בשמתא הוא. הקונסול יכול ליסר, אבל לא להתיר השמתא.

 

"ידוע כי המת בנדוי הבית-דין שולחים וסוקלין את ארונו ובעת אי-אפשר לקיים זה מאימת מלך לכן אנחנו מקבלים עלינו כל אשכנזים שכל מי שיבוא על הב"ע לילך על קבר הרב המוחרם ולזרוק עליו אבן ולומר ככה יעשה למוחרם ומין חוטא ומחטיא את הרבים ואם יהיה שם איזה ספרדי אזי יכול לזרוק מרחוק נגד קברו ויאמר הנ"ל וכל זה יעשה ז' שנים מיום מות: וכל אשר ינדב לבו לגרד מהאבן אשר על קברו הכבוד הנחקק שם ישא ברכה מאת ה' ויקדש שם ה' ברבים.

 

"אתה בן המרצח אברהם אליעזר לודוויק אוגוסט פריינקל מדוע באת עד הלום נגד שערי ירושלים (הליסד מקור מושחת באת עד הלום) צא צא טמא איש בליעל אתה עובד הבעל? אל תדמה בנפשך כי תייסר את היהודים בבית האסורים יתרפו מעיקרי אמונתם! תדע איש האויל, כי הרי אתה מוחרם ומנודה בזה ובבא בן נעוות המרדות ובית האסורים את חרמך לא יתיר לך.

 

"הנה ידוע שהרשע המחרום כהר פריקיל עשה איסקולה ואמר שלמחר הוא רוצה לילך לאיסקולה הוא והקונסול והמשנה אם כן אנחנו מחויבים לומר שהוא בחרם ואם כן אנחנו מזהירים שלא ילכו שום בר ישראל משום שהוא בחנם ומקומו טמא מטומה והוא לא יהיה אלא אפיקורוס, והרהיה הוא שיש שתי וערב במקום שמניחים ספר תורה אוי לו על שיברו ואם כן כיון שאנחנו מבקשים בקשה לישראל שלא ילכו לאיסקולה משום שישראל כשרים הם והקב"ה יגן עליו החרם ויעקרהו מן העולם שעה אחת קודם הר"ק.

 

"בצוק"ב ובדי"צ ויחידי סגולה אנו מחרימים ומשמתים את הרשע  אברהם אליעזר פרנקל ימח שמו מלהזכרו העושה בעיר הקודש ירושלים בית אפוקסום וגם אנו מחרימים ומשמתים את כל ההולכים אל בית אפקרסית הזה ולא יהיה ירושלים כעיר הנדחת. - - 

 "צורה ועליה כתוב: 'אברהם אליעזר קרנקיל'*) על היד הימין: 'קול מבשר' על השמאל: 'תקינה' על בהטן: 'מחרם' מבינות לרגלים: מלת 'שבר' על כיס מלא, ומתחתיו: 'אוי לי על שברי' ולרגלי התמונה: אני אברהם אליעזר פרנקיל ימח שמי'..."      (אברהם אליעזר פרנקל, "ירושלימה",עמ' 209)

*) הסירוסים, ושגיאות הכתב במקור - ג. מ.

 

 

 

 

 

 

"החרם לא החריד את ראשי 'אליאנס איזראליט' לפתוח את בית-הספר. הם בחרו בנסים בכר הירושלמי למנהלו. כיליד ירושלים ידע בכר להתקרב אל החרדים. היה שומר דת ונוצר אמונה. אבל 'הרבנית הבריסקית' ראתה בזה תחבולה מצדו להשפיע על הקהל למסור את ידליהם לבית-ספרו. ויהי בבוא בכר להתפלל ביום השבת בבית-הכנסת הגדול בחורבת ר' יהודה חסיד, שלחה שלושה משליחיה (שאחד מהם היה ר' י.ח. זוננפלד) להחרימו. שניים מהם יראו למלא פקודתה, אבל זוננפלד, שלא היה ירא ורך לבב, עלה על המדרגות שלפני ארון הקודש והכריז בחפזון את החרם. אבל המתפללים הפסיקו אותו באמצע וגם דחפו אותו מעל המדרגות.

 

 

 

"ובין חרם לחרם החרימו... כלב. קנאי כולל הונגריה ערכו תהלוכה אל הכותל המערבי, ובראשם הלך אחד בשם דוד וובר, שנשא כלב שחור, שעליו היה דבוק שם המוחרם, ובהגיעם אל ה'כותל' תקעו בשופרות, החרימו את הכלב ואת השם שהודבק עליו... (א.ר. מלאכי, "פרקים בתולדות הישוב הישן", עמ' 292) (מ. גבאי, "רוכב",  עמ' 128)

 

 

 

 

 

 

"אין ספק, שהסתלקותו של הרב עזריאל הילדסהיימר הייתה בעוכרי המפעל. הועד הכללי בברלין לא יכול היה לגייס את האמצעים [לייסוד בית-היתומים] כחפצו. על-כן הסתפקו בהחזקת ארבעה יתומים על חשבונם במקוה-ישראל, ראשית המוסד הייתה צנועה מאוד, אך לאט-לאט גדל וכעבור זמן קצר נפתח בו בית-ספר טוב ומסודר, בהנהלתו של הד"ר הרצברג. בבית היתומים קיבלו הילדים דירה, אוכל, מלבוש וחינוך טוב. הם למדו עברית ולימודי-קודש, מקצועות אלמנטריים וגרמנית. מספר היתומים היה בראשונה שישה (ארבעה ספרדים ושני אשכנזים).

"קשיים רבים העמידו הקנאים על דרכו של בית-היתומים והעלילו עלילות שווא על מנהלו המסור והצנוע ד"ר הרצברג. הכנסת כל נער אשכנזי יתום ועזוב גרמה לשערוריות חדשות עד שלא נמנעו מלהדביק כתבי-פלסתר נגד המוסד אפילו בשבת. ('המגיד', כ"ה תרמ"א, גל' 32) (בן-ציון גת, "הישוב היהודי בא"י 1881-1840, עמ' 144) (מ. גבאי, "את מי משרת", עמ' 130)

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות