לינץ' באריה דרעי 

 

החלטת בית המשפט העליון בערעור דרעי - מחרתיים" (10.7.2000); "הרכב שופטי בית המשפט העליון שדן בערעורו של אריה דרעי - המשנה לנשיא שלמה לוין, אליהו מצא ויעקב קדמי - יתן את החלטתו בערעור מחרתיים ב-9 בבוקר.

"דרעי הורשע ב-14 באפריל 99', לאחר משפט שארך חמש שנים, בלקיחת שוחד בסך 155 אלף דולר, במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הוא נדון לארבע שנות מאסר בפועל ולקנס בסך 250 אלף שקל או עשרה חודשי מאסר תמורתו. עוד קבע בית המשפט המחוזי בירושלים, כי העבירה של קבלת שוחד שבה הורשע מהווה קלון.  (דליה שחורי, 'הארץ', עמ' א8) (מ. גבאי, "פורעים בש"ס", עמ' 108)

 

 

"ערעור דרעי   -  "הוא זכאי, או שלא" (11.7.2000); "באמצע החודש שעבר מלאו 10 שנים לתחילת החקירה נגד  אריה דרעי, אז יו"ר ש"ס ושר הפנים, מטאור פוליטי ואחד האנשים החזקים במדינה. החקירה הביאה להגשת כתב אישום ולמשפט שנמשך חמש שנים מאז תחילת שלב ההוכחות. היום תינתן בבית המשפט העליון ההכרעה בערעורו של דרעי על תוצאת אותו משפט. הרכב השופטים שישב בבית המשפט המחוזי בירושלים - אב בית הדין יעקב צמח, מרים נאור ומוסיה ארד - קבע בהכרעת הדין שפרסם ב-17 במארס 99', כי מבין עשרת האישומים שבכתב האישום, אישום השוחד הוא המרכזי. 'השאלה העיקרית היא אחת: האם קיבל נאשם 1 (דרעי) מהנאשמים האחרים במשך השנים שוחד. יתר האישומים הם בחינת אידך זיל גמור'.

 

כלומר, כתב האישום יקום וייפול על אישום השוחד. בכך סימנו שופטי המחוזי את העניין העיקרי לא רק בפסק הדין שלהם, אלא גם בערעורו של דרעי בבית המשפט העליון. הם קבעו עוד, שעבירת השוחד שבה הורשע דרעי היא קלון במהותה ובנסיבותיה.

"השופטים פסקו כי היה קשר של שוחד בין דרעי לבין שלושת הנאשמים האחרים - ראש ישיבת 'לב בנים' הרב אריה ויינבדג, בנו משה ויינברג וגזבר הישיבה יום-טוב רובין. הם נתנו ודרעי לקח 155 אלף דולר שוחד, בתוספת טובות הנאה, שערכן לא נתברר בראיות. דרעי הורשע גם במרמה והפרת אמונים ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. הוא נידון לארבע שנות מאסר בפועל ולקנס בסך 250 אלף שקל, או 10 חודשי מאסר תמורתו. ביצוע גזר הדין נדחה עד לקבלת ההכרעה בערעור.

"בערעורו לבית המשפט העליון, באמצעות עורכי הדין יגאל ארנון ונבות תל-צור, ביקש דרעי לזכותו מכל העבירות שהורשע בהן, ולחילופין, לבטל את עונש המאסר בפועל שהוטל עליו. נציגי פרקליטות המדינה, עורכי הדין יהושע רזניק וז'ק חן, שהיו התובעים בתיק בבית המשפט המחוזי, ביקשו מבית המשפט העליון לדחות את הערעור. על העונש אמר רזניק, כי הוא 'אינו עונש חמור כלל ועיקר' אלא עונש 'מדוד ושקול', שכן מדובר בשר, שנטל שוחד על פני תקופה ממושכת של חמש שנים, בסכומים של עשרות אלפי דולרים. הבוקר בתשע יודיעו שופטי בית המשפט העליון - המשנה לנשיא שלמה לוין, אליהו מצא ויעקב קדמי - אם דרעי נמצא חייב או זכאי בעבירות שהורשע בהן או בחלקן, ואם עונש המאסר בפועל שהוטל עליו יישאר בעינו, יקוצר, או יבוטל.

"בצד דרעי ערערו על ההרשעה גם שלושת האחרים, באמצעות עו"ד גלעד בלוי. רק אחד מהם, משה ויינברג, ערער על חומרת העונש. גם בעניינם תינתן החלטה היום.

הדיון בערעור היה מרתוני - 18 ימי דיונים רצופים במשך שלושה שבועות. הדבר העיד על כוונת שופטי ההרכב לתת החלטה מהירה בערעור. ובכל זאת הם נזקקו לחמישה חודשים עד למתן החלטתם, כנראה בשל ההיקף העצום של חומר הראיות, מורכבות הטיעונים ואולי גם בשל התלבטות שהייתה להם בנוגע לתוכן ההחלטה, במיוחד אם יש בה שינוי פסק הדין של בית המשפט המחוזי. קשה להמעיט בדרמה שתתחולל היום באולם ג' של בית המשפט העליון במקרה כזה.

"פרקליטי דרעי ריכזו את עיקר טיעוניהם בערעור על אישום השוחד, וכך ייעשה גם בסקירה קצרה זו. שלושת שופטי ההרכב גילו בקיאות ומעורבות רבה לאורך הדיון. יוזכרו כאן כמה מהערותיהם ושאלותיהם, שייתכן כי יש בהן כדי לרמוז על כיוון מחשבתם.

 

עד המדינה שמולביץ': אמין או לא

"מאמץ ניכר השקיע ארנון בהטלת ספק באמינותו של עד המדינה יעקב שמולביץ'. הוא טען, שאי אפשר להרשיע את דרעי בקבלת שוחד על סמך שתי אמירות של שמולביץ', שהוא 'פנטזיונר ושקרן פתולוגי, ועדותו מלאה סתירות ושקרים'. זאת לעומת קביעת המחוזי, כי שמולביץ' הוא 'עד אמת', 'צוק איתן' ועדותו 'מרשימה במהימנותה, עדות עקבית, מאוזנת ומשכנעת'. בהתייחסו למצבו הבריאותי של שמולביץ' אמר ארנון, שאם שמולביץ' לא שיקר בקשר לכך, הריהו מוגבל בזיכרונו בשל פציעה בראשו בצבא ויש לכך השלכה על עדותו, ואם הוא כן שיקר, הריהו שקרן ונפגעת אמינותו כעד מדינה. כן תקף ארנון בחריפות את קביעת המחוזי, שלפיה 'מרגע שחתם על הסכם עד מדינה והתחייב לומר אמת, הקפיד שמולביץ' לדייק בדבריו'. ראשית, אמר, 'אדם שקרן משקר כל היום'. שנית, שמולביץ' שיקר גם בעדותו בבית המשפט.

"עו"ד בלוי הצביע על פגמים שנפלו בגביית הגרסה של שמולביץ' במשטרה, בשבועות שלפני ואחרי שחתם על הסכם עד המדינה. בעקבות זאת מתחו השופטים ביקורת בדיון על נוהל גביית הגרסאות של שמולביץ' בידי המשטרה ועל גישת המחוזי, שלא הקפיד בעניין זה. השופטים קדמי ומצא מתחו ביקורת על כי שיחה של שבע שעות עם עד המדינה שמולביץ' נרשמה על ידי חוקרי המשטרה על שני דפים וחצי בלבד. רזניק: 'השאלה אם יש סיבה לחשוד, שמישהו עשה זאת במכוון'. מצא: 'מקום לחשוד בוודאי יש. החוקרים, אולי מטעמים שלהם, השמיטו דברים שיכלו לשמש את ההגנה'.  (דליה שחורי, 'הארץ', 11.7.2000, עמ' ב3) (מ. גבאי, "פורעים בש"ס", עמ' 111)

 

''פרשת דרעי – הסוף" (12.7.2000); "באולם זעקות, ודרעי שומר על פני פוקר"; "רק אריה דרעי מסוגל לגנוב את ההצגה מקלינטון, ברק וערפאת גם יחד. הפרק האחרון בסדרה 'אריה דרעי ושלטון החוק' נפתח והסתיים אתמול בבוקר בבית המשפט העליון בירושלים. כרזות עם תמונת הכוכב הראשי, ר' אריה, עם הכיתוב 'חזק וברוך', קידמו את פני הבאים. המאושרים התיישבו בשורות הראשונות, הפחות מאושרים - הנאשמים - בשורה הראשונה.  8.00, והשר לשעבר אליהו סויסה יושב בשורה השלישית. 'כאן תראה רק את מי שהלך עם אריה לאורך כל הדרך', הוא מסביר.

"- ומה עם בניזרי?

"למה שהוא יבוא"? משיב סויסה. "לכאן באים רק הנאמנים או מי שהוא צבוע. נראה לך שבניזרי יבוא"?

"- ואלי ישי?

"אלי ישי שומר עכשיו על הרב".

08:53. אריה דרעי, מתוח וחיוור, מגיע ונותן כניסה, כרגיל. החסידים שרים, האולם קם על הרגליים. מחיאות כפיים. דרעי מפלס את דרכו ומתיישב באמצע השורה הראשונה, כמי שרגיל לכך מימים ימימה. לשורה השלישית מצליח להידחק ח"כ אביגדור ליברמן.

"09:07. 'הננו מבטלים את הרשעתו בלקיחת שוחד בגין טובות ההנאה שניתנו לו...' קורא השופט לוין, והאולם גועש. פניו של דרעי נותרות חתומות. לרגע עומדות דמעות של שמחה בעיניהם של האחים שלמה ויהודה. מסביב צהלות שמחה, מחיאות כפיים. השופט לוין מעווה את פניו בשאט נפש. שלושה פעילים שולפים בחשאי פלאפונים וממהרים לדווח. בשורות האחרונות שוכחים לשבת, ונשארים לעמוד כל ההצגה.

"נאשם מספר אחד קם ממקומו, מסתובב לאחור ומבקש להסות את קהל מעריציו. 'שקט, שקט' הוא מתחנן. בחוץ עוד נמשכות הצהלות, ובפנים מחלחלת ההבנה לאט לאט, וקהל המאזינים עומד על טעותו ומשתתק לשמע קביעת השופט 'הננו מעמידים את סכום השוחד... 60,000 דולר'.

דרעי שומר על פני פוקר. יד ימינו על פיו, רגליו משוכלות, הוא מחליק בידו על זקנו, כוסס ציפורן ומביט בריכוז בשופט. כישלוין מודיע על דחיית ערעורו בעניין קבלת השוחד, הוא מכווץ את עיניו, מתכווץ במקומו ומניד ראשו לצדדים בחוסר הסכמה.

"09:30 . דרעי לוגם מים ומביט למעלה, השופט לוין ממשיך לקרוא: 'את הערעור על חומרת עונשו של דרעי יש לקבל בחלקו, ולהפחית את תקופת המאסר שנגזרה עליו מ-4 שנים ל-3 שנים'.

,,'מה???' זועק האח יהודה דרעי. 'איך יכול להיות דבר כזה? אני לא מבין, לא יאומן'. השקט באולם מופר. דרעי ממשיך לשבת קפוא ולהביט בשופט לוין. או שהוא בהלם, או שהוא ניחן בשליטה עצמית בלתי רגילה. כל האולם נע וזע, מלבד דרעי והשופט לוין. השופט ממשיך לקרוא, דרעי ממשיך להביט בו.

"השופט מסיים, באולם פורצת מהומה של ממש. זעקות שבר ובכי מחד, ומנגד שירה 'אל תירא ישראל אל תירא'. דרעי קם ממקומו. חסידיו מחבקים אותו, מושכים אותו, נוגעים בו, מנחמים אותו, מתחננים אליו. 'רק תגיד לנו מה לעשות ונעשה', צועק אחד. 'התפללתי בשבילך כל הלילה', בוכה אישה אחרת.

"אני לא עצוב, עצוב לי בשביל הציבור הזה. לא, אני לא מופתע. אני כבר השלמתי עם ארבע שנים', הוא ממלמל.  (יוסי לוי, 'מעריב', 12.7.2000, עמ' 5) (מ. גבאי, "פורעים

 

ארי שביט מראיון את אריה דרעי (21.7.2000); "21.7.2000);; ''אתם שולטים. אבל אתם מנותקים";

"לאורך כל השיחה אריה דרעי מנסה שלא לבטא מרירות ישירה. לא להפגין חתרנות בוטה. בשנים האחרונות בכלל ובשנה האחרונה בפרט הרבה לנשוך את שפתיו. הוא מכנה זאת "ניסויים" - הניסוי לא לשנוא את שונאיו, הניסוי לא להתקומם נגד שופטיו.

"אשם או זכאי, מושחת או נרדף, דרעי הוא גיבורה של טרגדיה, וזאת איננה רק הטרגדיה האישית שלו. בין בגרסה המחמירה ובין בגרסה המקלה הסיפור שלו הוא סיפור כישלונה של ישראליזציה. סיפורו של מי שבא מן השוליים אל המרכז וכאילו כבש את המרכז ואז נהדף ממנו. ומאז הוא הולך סביב סביב למרכז ונלחם בו, הולך סביב סביב למרכז ומכתר אותו.

 

"- אריה דרעי, אתה באמת מרגיש את עצמך זכאי? אין שום דבר שעשית לא נכון, שום דבר שאתה מתחרט עליו?

בנושא של כתב האישום, שוחד, אין לי שום ספק. אני משוכנע. לא לקחתי פרוטה אחת לכיסי. ואני גם מאמין שהאמת תצא לאור. כמה זמן זה יקח? זה לא תלוי בי. אבל הייתה תקופה שהסתובבתי עם ארבע דירות על הכתפיים ועם חשד לרצח, ואל המחוזי הגענו עם 250  אלף דולר שוחד ויצאנו עם 155 אלף דולר. ועכשיו אני כבר ב-60 אלף דולר, אז אין לי שום ספק שבסוף הצדק ינצח

 

"הפרשה: אין לי ספק שנסחפתי

"- עשר שנים אנחנו חיים די באינטנסיוויות את הפרשה הנושאת את שמך. מבחינתך שלך, מה העיקר בפרשה הזו? בעצם מה כאן קרה?

"בתחום האישי, יש החיים שלי עד הפרשה והחיים שלי מאז הפרשה. עד יוני 1990 ומיוני 1990. ואלה עשר שנים, שהן רבע מהחיים שלי, למעלה ממחצית החיים הבוגרים שלי. כשהמשפחה, הילדים, כל החיים מתנהלים סביב לזה. עד יוני 1990 הייתי אדם אחר, עד גיל 24 הייתי בחור ישיבה, שקוע בעולם התורה, מנותק לגמרי מחיי המדינה. מגיל 24 נכנסתי לפוליטיקה ובשש השנים עד הפרשה אני חייב לומר שהלך לי, עשיתי קריירה מוצלחת מאוד. מהר מאוד התקדמתי

מיועץ שר למנכ"ל לשר שהוא גם חבר קבינט וגם ראש התנועה, אין לי ספק שנסחפתי, זה קורה כשהולך לך, ובמיוחד כשאתה בא ממושגים אחרים לגמרי ותרבות אחרת ואתה פתאום פוגש חברה חדשה לגמרי, חילונית".

"- המפגש עם החילוניות משך אותך? הלהיב אותך?

"אני אדם סקרן מטבעי. אני אוהב ללמוד דברים חדשים. אין ספק שזה סיקרן אותי. ולא רק סיקרן אותי, אלא הייתה לי איזו שאיפה לגשר. גדלתי בחממה שאמרה שאנחנו מנותקים, לא שייכים, ושאין שום אפשרות לגישור. ואני, כשראיתי שמקבלים אותי וכשראיתי שאני מצליח וכשראיתי שאני הופך להיות מעורה בחיי השלטון והאליטות חשבתי שאולי זה לא כצעקתה והיה לי איזה חלום שאולי זה התפקיד שלי. לגשר כך אני הרגשתי אז".

 

"- במיוחד היה סיפור אהבה בינך לבין השמאל, התקשורת.

"אפשר לומר. לכן אני אומר לך שנסחפתי, כי לקחתי דברים כפשוטם ואולי בנאיוויות מסוימת חשבתי שבאמת קיבלו אותי, הרי טובי הכותבים כתבו אז שדרעי יכול להיות ראש ממשלה. העולם הזה בחר בי לאיש השנה, ונדמה היה שיש איזה גשר. אבל אז היה התרגיל המפורסם. וברגע שש"ס לא סיפקה את הסחורה ולא הצטרפה לממשלת פרס פתאום ראיתי את הארס והשנאה שחוגי השמאל היפנו כלפי וכלפי התנועה שלי. תוך חודש אחד הפכנו שוב לקבוצה קטנה שמחנכת ילדים לפרימיטיוויות על חשבון משאבי המדינה, וכל דברי הבלע האלה, כל השנאה שנטפה פתאום במיוחד מחוגי השמאל. ואז שוב הבנתי שאני בכל זאת זר. שאני לא שותף. שלא קיבלו אותי באמת. ובדיוק אז התחילה הפרשה'.

"- אז מבחינתך פרשת דרעי הייתה בעצם נעילת אותן דלתות שקודם נפתחו לפניך? היא הייתה העונש על כישלון התרגיל המסריח, על כך שלא סיפקת את סחורת השלום?

"אין לי תשובה. אבל זה קרה באותו זמן, באותו יום שישי שבו חתמנו אצל שמיר על ההסכם להקמת ממשלה צרה בראשותו, נכנסו אליו פרקליטת המדינה דורית בייניש ומפכ"ל המשטרה יעקב טרנר והודיעו לו שהם רוצים לפשוט על משרד הפנים בשבת, ויום לפני שהממשלה קמה עשרות שוטרים נכנסו בליווי תקשורת למשרד הפנים ולקחו ארגזים מלאי מסמכים. אז מה זה אומר? יש קשר או אין קשר? אין לי מושג. אני לא יכול להוכיח שום דבר בעובדות. אבל התחושה אצלנו הייתה שיצאנו קירחים מכאן ומכאן. כי השמאל הוריד את חסותו מעלינו ולכן התקשורת והאליטות יצאו נגדנו אבל הימין גם הוא היה נגדנו כי גם הוא חשש שאנחנו עצמאיים מדי'.

"- אבל בפועל, לאורך כל העשור הזה, הפרשה הזו הזינה אתכם. מבחינה פוליטית היא רק היטיבה אתכם. היא בנתה את ש''ס.

"אין ספק. מפני שש"ס קמה על בסיס של תחושת קיפוח. ש"ס קמה כי הציבור הספרדי הרגיש שהוא לא שייך. אין לו מסגרת, אין לו כתובת, גם בתוך העולם החרדי וגם בתוך כלל מדינת ישראל. ש"ס זקפה את קומתם של האנשים האלה. פתאום הם הרגישו שייכות.

 

"המשפט: כמו אייכמן ודמיאניוק

"- מה הרגשת כאשר הוקראה בשידור ישיר הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי?

"נסה אתה לתאר לעצמך מה היית מרגיש אם היו אומרים עליך את הדברים הנוראים הללו. הרי זה לא היה פסק דין משפטי מנומק. רוב הדברים שאז הקריאו ברדיו בכלל לא היו קשורים למשפט. אמרו שאני אדם אכזר, שלא ביקרתי את איסר ורדרבר על ערש דווי. שאני אדם ששם כמטרה בחיים רק להתעשר. לכן לי לא היה ספק שלהקראה הזו הייתה מטרה אחת: שכשאני אצא החוצה אני אקבל עגבניות וביצים סרוחות על הראש, שכל הציבור שתומך בי יוקיע אותי כמושחת ואכזר. כאדם קר לב שלא דם זורם בעורקיו אלא מים.

"- אתה באמת מאמין שמכיוון שאתה מאיים על הממסד, הממסד משתמש בפרשה כדי להתגונן מפניך?

"אני אף פעם לא ראיתי את עצמי כלוחם בממסד. אני לא פנתר. למרות כל מה שעברנו בש"ס אף פעם לא שרפנו צמיגים ומכוניות ופחי אשפה. ובאותו יום כשבאתי לבית ש"ס מבית המשפט המחוזי ואנשים כבר הקימו מטה כדי להבעיר את כל המדינה אני זה שהרגיע  אותם.

"- מה פה חסר תקדים? הלוא היו פרשיות שחיתות רבות של אנשי ציבור אחרים שנחקרו לעומק והגיעו גם הן לבתי המשפט ולהרשעות?

"בכל המקרים שאנשי ציבור נחקרו היה חשד מסוים, הקימו צוות ובדקו את החשד נקודתית וכעבור חודש או חודשיים הגיעו או לא הגיעו לכתבי אישום. אבל במקרה שלי התחילו במשהו מסוים והתפשטו לדברים לגמרי אחרים. בדקו את כל החשבונות וכל הניירות האפשריים, זימנו לחקירה למעלה מאלף עדים. וגם הקראת הדין הייתה ללא תקדים.

" ההרגשה היא שבידי הפרקליטות והמשטרה יש כוח נוראי להחליט לבד נגד מי יעמידו כתב אישום ונגד מי לא. נגד מי יעשו חקירה בצורה זו ונגד מי בצורה אחרת. ואז, לצערי הרב, שלטון החוק נהיה לדיקטטורה שלטונית שנכפית רק על תחום מסוים של אנשים'.

"- אלה דברים קשים.

"המציאות היא מציאות קשה. וכדאי שיפסיקו לעצום עיניים ויבינו שנוצר פה מצב מסוכן ביותר. כי יש פה ציבור גדול, מזרחי, שמרגיש תחושה עמוקה של אי שייכות. וכאשר יש תחושה כזו אתה אף פעם לא יודע לאן זה יכול להוליך.

"האליטה: קח לדוגמה את העיתון שלך

 

"- יש הסתה נגד הציבור של ש"ס ?

"אין ספק שיש הסתה. גם נגד ש"ס וגם נגד החרדים בכלל. קח את הנושא של הכסף. כל היום שומעים הכסף, הכסף, הכסף. אבל הרי פה מדובר בציבור הכי עני במדינת ישראל. אז לאן כל הכסף הלך? ומה בסופו של דבר מקבל אברך שלומד בכולל? הוא מקבל ממשרד הדתות הקצבה של 650 או 700 שקלים בחודש, והאברך הזה יכול להיות שיש לו חמישה או עשרה ילדים.

 

"- אז מה אתה מנסה לומר? שיש קבוצה מובילה בארץ שאינה ערה לכך שהיא מנמרת מעליה את המזרחים ואת החרדים ואת תומכי ש"ס.

"אני מקווה שהקוראים לא יזרקו בזעם את הראיון הזה ויגידו שאריה דרעי במקום להתמודד עם הפשע הנוראי שעשה שוב מנסה להשתלח. אני מקווה שיהיו כמה קוראים ישרים והגונים שיהיה להם האומץ להשתחרר מהסטיגמות שבנו לעצמם. ואני מקווה שהקוראים האלה לא יגידו לעצמם: הנה, בית המשפט העליון פתר את הבעיה. את אריה דרעי גמרנו, הוא הולך לכלא. אבל עכשיו, כשהוא הולך לכלא, בואו אתם ותתמודדו. תסתכלו על עצמכם ביושר במראה, ותשאלו את עצמכם אם השנאה שיש לכם כלפי ש"ס היא שנאה מבוססת. אם היא נובעת מסיבות אמיתיות.

"- יש פה באמת שלטון אליטות?

"יש לך ספק? שים קלפי ברשות השידור, שים קלפי ברחוב צלאח-א-דין במשרד המשפטים, שים קלפי בבתי המשפט. הרי ברור לך מה יהיו התוצאות, תראה, עם כל הכבוד אני לא למדתי מדעי המדינה אבל האלף בית של אזרחות זה שכשאנו הולכים לבחירות כל קול שווה, הקול שלי והקול של קוראי הארץ זה אותו קול, וכל אחד אמור להשפיע באותה מידה, אבל אני שואל אותך: מבחינת ההשפעה על הנעשה במדינת ישראל ועל מרכזי הכוח שלה, למי יש יותר השפעה, ל-11 מנדטים של מרצ או ל-17 מנדטים של ש"ס?

"הפער: אנחנו לא חלק מהמשפחה

 

"- עד כמה זה חמור בינינו אשכנזים מזרחים, חרדים וחילונים?

"מה שמפתיע אותי בשנים האחרונות זה כמה התסכול גדול דווקא אצל אותם מזרחים מעטים שהצליחו להגיע לדרגות בכירות בכלכלה, בבנקים, במשרדי ממשלה ובעיתונות. לכאורה מקובל להשיב שתחושת הקיפוח אצל ספרדים היא בעיקר בשכבות החלשות, אבל כשאני יושב לשיחות בארבע עיניים עם אלו שהצליחו, שחלקם אפילו נשואים לנשים אשכנזיות, אני שומע את הכאב שלהם על כך שהם היו צריכים לעשות פי ארבעה וחמישה מהחברים שלהם כדי להגיע לאן שהגיעו. והכאב שלהם על כך שהם כל הזמן במבחן התמודדות לא על פי כישוריהם אלא על פי מוצאם. אותי עצמי זה מפתיע כל פעם מחדש, זה מדהים. חבל שאני לא יכול להגיד לך שמות: מנהלי מחלקות בכירים שהגיעו לשיא. או אנשים בכלכלה שהגיעו לשורה הראשונה. שמות מאוד ידועים. אבל כאשר הם מדברים איתי אוף דה רקורד הם מדברים בגילוי לב ומספרים לי על התחושה הנוראה שלהם שכשהם יושבים בתוך האליטות הם מרגישים את ההתנשאות עליהם. ואין להם ברירה, כדי להתקדם גם הם חייבים לשחק את המשחק.

"- אז כל המטענים האלה וכל המתחים האלה מתחברים באיזשהו אופן לעשר השנים האלה של פרשת דרעי?

"אין לי הסבר אחר למה שקרה. אני חושב שרק מי שמאוד מפחד מאתנו יכול לעשות את כל הדברים הללו שנעשו. רק מי שמרגיש איום על ביתו מתנהג כך. מי שמרגיש איום על החיים שלו".

"- מי כאן מרגיש מאוים?

"מי שחושב שש"ס יכולה לשנות את האופי התרבותי-חילוני של מדינת ישראל, מי שחושש שהיא תשבור את שלטון האליטות".

 

"מערכת המשפט, יש פה צביעות

 

"- התחושה שלך היא שגם היום, בשנת 2000, יש במרכז החברה הישראלית איזה מעגל כוח כזה שקשה מאוד להיכנס לתוכו ושדוחה את הכוחות החדשים והפריפריאליים שאתה נמנה עליהם?

"כן. קח את השליטה בחיי הכלכלה במדינת ישראל. הבנקים והגופים העסקיים הגדולים. יש כאן קבוצה של אלף אלפיים איש, אולי קצת יותר, שהכול מתרכז סביבה. כמה משפחות גדולות שלא קוראים להן לא דרעי ולא וענונו ולא בוזגלו.

"-שלטון האליטות הזה שאתה יוצא נגדו כולל גם את מערכת המשפט או שאתה כן מקבל על עצמך את מרותו של בית המשפט?

"ברור שחייבת להיות מערכת של משטרה ומערכת של תביעה ומערכת של בתי משפט. בלי זה אין חברה. וליהודי דתי לא צריך להסביר את החשיבות של שלטון החוק. הלא אנחנו אומרים 'ללא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'.

"אבל אני הייתי שואף לכך שהמשטרה תתחשב יותר בזכויות של אדם ולא יהיו בה כל כך הרבה מעצרי שווא והדלפות ששופכות דמם של אנשים, והייתי רוצה שהתביעה תשתנה בצורה כזו שהמערכת תהיה שווה לגבי כולם.

"- אם הדבר היה בידך, אם היה לך רוב בעם ובכנסת, איזו מין ישראל היית מכונן? איזו דמות היית רוצה שתהיה למדינה?

"אין ספק שהחזון שלי והחלום שלי שאליו אני מתפלל כל יום הוא שתהיה מדינה יהודית שתנהג לפי חוקי התורה. אני, כיהודי, רוצה שחוקי מדינת ישראל יהיו חוקי התורה וההלכה. אבל אני יודע שאי אפשר לאכוף דבר כזה. אני יודע שהיום ציבור חילוני גדול לא מקבל שתורה ניתנה משמים ולא מקבל שולחן ערוך. בשבילם בית המשפט העליון הוא שולחן ערוך. וכל עוד זה המצב אני צריך לקבל את כללי הדמוקרטיה. וכללי הדמוקרטיה אומרים שיש בחירות פעם בכמה שנים. והציבור אומר את שלו. וכל עוד אני מיעוט, אני צריך לדאוג לציבור שלי שיקבל מה שיכול. שלא יהיה מופלה. ולא יהיה סוג בית ולא ירגיש פחות מהציבור של מרצ.

"אז מתי אני אוכל להעביר חוק שחוקי התורה הם חוקי מדינת ישראל? רק כשיהיו לי 61 חברי כנסת. כשאנחנו נהיה רוב בבית ונוכל לחוקק חוקים אחרים".

"- ומה יהיה אז? מה דמות המדינה שתשאף אליה כשתהיה רוב?

"כל דבר לגופו של עניין. ברור שאני לא אחייב בחוק כל אזרח במדינת ישראל להדליק נרות בכניסת השבת או ללבוש כיסוי ראש או ללכת לבית הכנסת. אני לא אתערב בשמירת השבת בתוך הבית שלך. אבל כל הפרהסיה תהיה אחרת, לא יהיה החילול שבת הנוראי הזה של פתיחת החנויות ובטח שתינתן אפשרות לכל יהודי להתדיין לפני חוקי תורה. ולבתי דין רבניים יהיה מעמד אחר. גם הטלוויזיה תהיה אחרת, יותר הגונה. הכל יפעל אחרת. תהיה פחות שנאה במדינה. היא תהיה יותר אנושית. ותאמין לי, ההתחשבות במיעוט החילוני תהיה אז מעל ומעבר ליחס שמקבל היום המיעוט החרדי".

 

"- זה דבר שאתה רואה אותו קורה? הוא ריאלי?

"אני מתפלל שלוש פעמים ביום לקדוש ברוך הוא וזו השאיפה, זה החלום שלנו. אבל אם אני רואה את זה בעתיד הקרוב? בלי משהו פנימי או אסוני או נסי אני לא חושב. אבל אני כן רואה שש"ס לא מיצתה את הפוטנציאל שלה. והפוטנציאל האמיתי של ש"ס הוא 28-26 מנדטים".  (ארי שביט, מוסף 'הארץ', 21.7.2000, עמ' 28/23)

 

 

אמנון דנקנר, כן זה מ"אין לי אחות", הינו משפטן, הוא מגלה את החורים השחורים בהתנהלותו של ביה"ש העליון, וקובע שלא היה מקום להרשיע את  אריה דרעי, כתב אמנון דנקנר;

"החורים השחורים בהרשעתו של אריה דרעי" (29.9.2000); ..."ואז, כעבור שנה ומשהו, בא בית המשפט העליון ובייש את כל הפרשנים, הפובליציסטים ובעלי הדעה בכלי התקשורת: הוא עשה את מה שאיש מאתנו לא מצא בלבבו לעשות, ניתח את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ובעצם מוטט אותו ואת קביעותיו כמעט לחלוטין.

"נכון, הוא השאיר את ההרשעה, אבל השאיר אותה תלויה על בלימה רופפת, שלא מסובך לטפל בה באופן ביקורתי, וזאת אעשה בהמשך. אבל עיקר דבריו בפסק הדין היה בעצם התקפה קטלנית - אף כי מנומסת בניסוחיה - על שלושת שופטי בית המשפט המחוזי. לא אלך סחור-סחור ואומר בפירוש: בית המשפט העליון הציג את השופטים מרים נאור, מוסיה ארד ויעקב צמח ככלי ריק במידה רבה. אנשים ששגו פעם אחר פעם בהבנת הראיות שלפניהם, אנשים ששגו פעם אחר פעם בהסקת המסקנות.

"מה אפשר לומר על שופטים אלה אחרי קריאת פסק הדין של העליון? כל מה שיש בלבי לומר עליהם ייחשב במדינה כשלנו, המחזיקה בחוק האוסר על זילות בית המשפט, ...

"אנחנו כולנו, הכותבים בעיתונים, כך הסביר לנו בעצם בית המשפט העליון בפסק דינו בערעור של דרעי, חטאנו, אשמנו ופשענו בכך שלא עשינו את מלאכתו לפניו, וזה לא היה יותר מדי מסובך: היינו צריכים להקדיש כמה ימים לקריאתו של פסק הדין (ארוך אמנם, כמעט אלף עמודים, אבל אנחנו הרי יודעים לקרוא טקסטים) ואחר כך לשוחח עם הסנגורים ועם אנשי הפרקליטות, ואז לא היה לנו כל קושי להקדים את שופטי העליון ולכתוב מאמרים ביקורתיים על פסק הדין הנקוב ככברה של בית המשפט המחוזי.    

 

"יסודות הצועקים לשמים

"והנה הגענו לעוד חור שחור אצל בית המשפט העליון. הוא בוחן את מכלול עדותו של שמולביץ' שעליה מופיעות באותיות נאון זועקות: שקרן! שקרן! שקרן! ואכן אינו יכול להתעלם מן הדברים ואומר בשפה רפה כי אמת שהעליל ואמת ששיקר על דוכן העדים, ובעוד אנחנו עוצרים את נשימתנו כדי לראות את המסקנה העולה כפורחת מכאן כי זהו עד שקר מובהק ששיטה בבית המשפט המחוזי, נאסף פתאום העליון אל שבלולו ואומר לנו כי אמנם, לאור הדברים האלה, ההגדרות המפליגות לגבי יושרתו של שמולביץ' שהשמיע המחוזי הן מוגזמות, אבל - הוי! איזה אבל! - חרף כל אלה 'לא מצאנו יסוד להתערב בעיקר קביעתו של המחוזי כי שמולביץ' הוא עד מהימן'.

"...בפרשת דרעי צעדו המשטרה, הפרקליטות ו'ידיעות אחרונות' שלובי זרוע עד שנוצר מצב שבו, כדבריו של עו"ד פכטר במאמרו ב'הארץ', 'באה התקשורת וליוותה את החקירה באגרסיביות עד שהיה קשה לדעת מי חוקר את דרעי, העיתונות, המשטרה או שתיהן יחד'...

בפסק הדין היה בעצם התקפה קטלנית - אף כי מנומסת בניסוחיה - על שלושת שופטי בית המשפט המחוזי. לא אלך סחור-סחור ואומר בפירוש: בית המשפט העליון הציג את השופטים מרים נאור, מוסיה ארד ויעקב צמח ככלי ריק במידה רבה. אנשים ששגו פעם אחר פעם בהבנת הראיות שלפניהם, אנשים ששגו פעם אחר פעם בהסקת המסקנות.

 

"חזקה מופרכת

"אנחנו ממשיכים על הבלימה. זכרו: היא הדבר היחיד שנותר מכל הבניין שהתמוטט כבר. שלושה נימוקים היו לה. שניים כבר הראינו כי רעועים הם לחלוטין ועכשיו נפנה אל השלישי. שימו לב היטב - זה מה שנשאר עכשיו. דבר אחד ויחיד. שישה שופטים, חמש שנות חקירה, חמש שנות משפט, מאות חוקרים, עשרות אלפי עמודי פרוטוקול, אלפי מוצגים, רבבות קטעי עיתונות, כתבות ושידורים ברדיו ובטלוויזיה, מיליונים רבים של דולרים שהסיפור הזה עלה למדינה ולנאשם - כולם תלויים על הבלימה היחידה הזאת. כולם והכל.

 "נכון. לא קל היה לשופטי העליון לזכות את דרעי. מה היה אומר זיכוי כזה על מערכת שלמה של משטרה, פרקליטות, בית משפט מחוזי ועיתונות מגויסת שלחמה לצדם בנאמנות לאורך שנים? האם לא היה זיכוי כזה מביא לחוסר אמון במערכת ולהתפרצות של קריאות גיל מפיותיהם של חסידי דרעי שהיו קוראים: אמרנו לכם, אמרנו שהוא נרדף על לא עוול בכפו ומי ישיב לו עכשיו עשר שנות סבל ועינוי דין?

"שופטים גם מועדים לטעות כשאר בני תמותה. כל מי שטוען כי אין לערער אחרי מה שנפסק בשתי ערכאות נכבדות על ידי שישה שופטים מדבר כחסיד שוטה המקיים את האמרה המופרכת 'אמת ויציב - יציב עדיף'. כבר ראינו דוגמאות אצלנו שפסיקות של שישה שופטים במחוזי ובעליון בוטלו. עמוס ברנס הולך חופשי וכמותו אנשי כנופיית מע"ץ. רוצחי דני כץ עומדים למשפט חוזר אחרי שהורשעו במחוזי ובעליון. האמת דרכה לבצבץ, ולעתים היא אף מנצחת. והאמת במקרה זה היא כי לא היה מקום להרשיע את אריה דרעי.         (אמנון דנקנר, "מעריב", סופשבוע, 29.9.2000, עמ' 40/31)

 

לשון אחר, אמנון דנקנר המשפטן קבע ש"אריה דרעי הינו חף מפשע ונרדף על לא עוול בכפו". להלן אחדים מצעקות ה"תלו אותו", "שרפו אותו" של כתבים מ"מדינות התקשורת" של ממסד לגיון הזרים, שהשתתפו בחגיגת הלינץ' באריה דרעי. במהלך המשפט במחוזי, לאחר גזר-הדין במחוזי, בזמן הדיון בעליון ולאחר גזר-הדין של העליון. מדברים בהכללה, אף שהיו יוצאים מהכלל רבים שלא השתתפו בחגיגת הלינץ'.

 

לשון אחר, אמנון דנקנר המשפטן קבע ש"אריה דרעי הינו חף מפשע ונרדף על לא עוול בכפו". להלן אחדים מצעקות ה"תלו אותו", "שרפו אותו" של כתבים מ"מדינות התקשורת" של ממסד לגיון הזרים, שהשתתפו בחגיגת הלינץ' באריה דרעי. במהלך המשפט במחוזי, לאחר גזר-הדין במחוזי, בזמן הדיון בעליון ולאחר גזר-הדין של העליון. מדברים בהכללה, אף שהיו יוצאים מהכלל רבים שלא השתתפו בחגיגת הלינץ'.

 

 

משפט דרעי -   "זכות התהייה" (13.7.2000); "בביה"מ התייצבה מערכת תביעה נוספת, של התקשורת, והיא דרשה הרשעה"; "אתמול הסתיים פרק באחת הסאגות המרתקות בהיסטוריה החברתית-תקשורתית-משפטית של מדינת ישראל. תם ולא נשלם. את הכרעת השופטים צריך לכבד, ובוודאי לקיים, אבל זה עדיין לא אומר שאסור להרהר, לשאול, להקשות, לתהות. האם אכן מדובר במשפט צדק.

במרכז שתי הפרשות הגדולות ביותר שבהן התקשורת לא רק חשפה ודיווחה, אלא גם הייתה שותפה מלאה ופעילה, עומד אריה דרעי: פרשת בר-און - חברון ומשפט השוחד שהסתיים אתמול. במקרים רבים, לאורך שתי הפרשות, חצתה התקשורת את הגבולות ואפילו הפרה את החוק. בביהמ"ש לא התייצבה רק התביעה מטעם הפרקליטות בביהמ"ש התייצבה מערכת תביעה נוספת, בעלת עוצמה מפחידה, זו של התקשורת, והיא דרשה הרשעה, הרשעה, הרשעה.

"התחושה הקשה של תומכי דרעי, שיו"ר ש"ס אלי ישי היטיב לבטא אותה אתמול, היא לא רק אשליה. העוצמות האדירות  שהשקיעו המשטרה, התביעה והתקשורת בכל הקשור לדרעי, הן  חסרות תקדים. כל כך הרבה חוקרים, כל כך הרבה מיליוני דולרים, כל כך הרבה חקירות ותחקירים. היו אנשי ציבור אחרים  שהועמדו לדין, פעמיים רבות זוכו, לעיתים הורשעו. אבל לא הייתה פרשה שבה היה להט קולקטיבי כה חזק, מעורר פלצות, כדי להביא להרשעה. דרעי לא היה רק ילד הפלא של הפוליטיקה, אלא גם, וכנראה בעיקר, האיום הגדול על המיין-סטרים של הישראליות.

"האם השופטים הושפעו? המשפטפטנים הצדקנים יספרו לנו, בתגובת רפלקס, שהשופטים הם בעצם מלאכים. הם לא עשויים מבשר ודם, אלא מחומרים אחרים. עיניים להם, והם לא קוראים. אוזניים להם, והם לא שומעים. אבל מה לעשות, וכל מי שמתחכך במערכת המשפט יודע, שגם אם השופטים הם אנשים ישרים, והם ישרים, הם עדיין לא מלאכים. גם הם היו חשופים לרדיפה ולדרישה הכול כך גלויה ובוטה להרשעה גם הם פומפמו, לעיתים מדי יום ביומו, בעוד ועוד תערובות של חשיפה והרשעה. התוצאה לא הייתה מלהיבה. משפטנים שקראו את פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי נותרו עם תחושה לא נוחה, בלשון המעטה.

"בארה"ב, הלא פחות נאורה, בוטלה הרשעה ברצח משום שהחשיפה התקשורתית המרשיעה, כך קבע ביהמ"ש העליון, לא אפשרה משפט צדק. אצלנו אין מושבעים מושפעים. אצלנו יש רק מלאכים, ולנו יסופר שהם לא מושפעים. אנחנו חייבים לכבד את התוצאה, אבל מותר לנו גם להישאר עם כמה תהיות וספקות.

"ועוד משהו! רוב השופטים של דרעי, גם בביהמ"ש המחוזי וגם בעליון, היו ממוצא מזרחי, למרות שבבתי המשפט הם מיעוט. התפוח הלוהט הושלך דווקא לפתחם. נכון שהעניין הזה הוא טאבו. נכון שאסור לדבר על זה. אבל אם מישהו יספר לנו שזה מקרי לחלוטין, ולא הייתה כאן כוונת מכיון, אז אנחנו לא נוכל אלא רק להגדיל את התהייה, את סימני השאלה, את המבוכה. זכות הערעור כבר מוצתה אבל איש לא ישלול מאיתנו את זכות התהייה. (בן-דרור ימיני, 'מעריב' היום, עמ' 3) (מ. גבאי, "פורעים בש"ס", עמ' 126)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות