האשכנזים והיהודים - מבחר מחקרים ומאמרים

יהודי בבל שהציונים מחקו במאה ה 10

 

"בימי ארגון-כאן התבלטה אישיות יהודית גדולה, שהגיעה לדרגה היותר גבוהה בממשלת הכ'אנים-המונגולים, שלא זכה לה שום יהודי אחר בימי הבינים. אישיות דגולה זו היא: סעד אל-דולה ('אושר ממלכה') בן משה

 

יחס הכליפים ליהודים עד סוף המאה הי"ב

"עליית הצלבנים, מלחמות בתי המלוכה באסיה המוסלמית והתרופפות הסלג'וקים באשר-הם-שם החישו את קיצו של שלטון הסלג'וקים גם בבגדאד. כליפי בגדאד תפסו את השלטון ובאמצע המאה הי"ב שבה המלוכה לזרע בני עבאס... אל-מוקתפי והכליף שבה אחריו, אלמסתנג'ד באללה (1170-1160) נתנו ליהודי בבל את אותה האבוטונומיה שנהנו ממנה בימי תפארתה של הכליפות. הנוסע ר' בנימין מטודלה, שהיה בבגדאד שנים אחדות לפני 1170, כתב על הכליף אלמסתנג'ד שהיה אוהב לישראל מאוד ולפניו משרתים רבים מישראל. והוא יודע בכל הלשונות ובקי בתורת ישראל, קורא וכותב בלשון הקודש...

"כנראה שמצב היהודים היה טוב גם בימי הכליף אלמסתצ'י באמר אללה (1179-1170). ר' בנימין כתב: 'בבגדאד כמו ארבעים אלף יהודים מישראל, והם יושבים בהשקט ובשלווה ובכבוד תחת המלך הגדול וביניהם חכמים גדולים וראשי ישיבות מתעסקין בתורה'. 'והיהודים שבמדינה תלמידי חכמים ועשירים גדולים. ובעיר בגדאד כ"ח בתי-כנסיות ליהודים. (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' טז)

 

ראשי ה גולה בבגדאד באמצע המאה הי"ב

 "ראש-הגולה שקם בימי הכליף אל-מוקתפי היה שלמה (חסדאי) (נפטר לערך 1160 לערך).  הוא נתייחס לזרע בית דוד וקבל את כל הזכויות אשר היו לראשי הגולה לפנים. אחריו ישב תחתיו בנו ר' דניאל (1170-1160) [], שפרש את מצודתו מחוץ לגבול בגדאד. היהודים קראו לו "אדוננו ראש הגולה של כל ישראל" והישמעאלים קראו אותו "סיידנא בן דאוד" ("אדוננו בן דוד"). (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' יז)

 

 

ראשי-הישיבות וראשי-הגולה בבגדאד

במחצית השניה של המאה הי"ב

 

לימוד התורה שנחלש בבבל אחרי מות רב האי גאון, חזר והתעורר שוב בבגדאד לאחר הפסקה של כמאה שנים. 'ראש הישיבה' וה'גאון' השני הידוע לנו אחרי ר' יצחק בן משה בן סכני, היה 'ר' אברהם ראש ישיבת גאון יעקב'. אחריו שימש ר ' עלי הלוי שיחוסו הגיע עד שמואל הרמתי. הוא היה 'ראש ישיבת גאון יעקב' בבגדאד. באחת מאגרות בנו ר' שמואל. לקהלת חלב מתמוז ד"א תתקנ"א (1191) כתוב: "ואגרות החכמים הגדולים אשר היו ביניהם ושאלותיהם היו באות לפני אדוננו אבינו עלי ראש הישיבה זצ"ל כגון רבנו ברוך זצ"ל ורבנא יוסף ורבנא שת.

"אחרי מות ר' שלמה ב"ר שמואל ישב על כסא הגאונות ר' שמואל בן עלי הלוי, הוא עלה לגאונות לפני חשון ד"א תתקכ"ד (1164) ושימש בכהונתו שלושים שנה עד ד"א תתקנ"ד (1194) ר' שמואל לא עלה לגאונות תיכף אחרי מות אביו כי היה צעיר לימים, ומשום כך לא נסמך לגאונות ע"י אביו כי אם על-ידי ר' שלמה ראש ישיבת גאון יעקב. הוא היה אחד הגאונים היותר גדולים שקמו ליהדות הבבלית אחרי מות רב האי, ידע לרומם את ישיבתו ולתת לה את הכבוד והתפארת שהיו לישיבות בבל לפנים.

ר' בנימין מטודילה מצא בבגדאד, בשנת 1170 לערך, עשר ישיבות, ומונה את ראשיהן:...    (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' יט)

 

 

"בין האנשים שתפסו מקום נכבד בהנהלת ענייני הקהילה והישיבה בסוף המאה הי"ב נמנית גם משפחת אל-ברקולי. אבי משפחה זו הוא מבורך בן אלברקולי. באחת האיגרות הוא מכונה 'שרנו ואצילנו השר האדיר הנכבד מר' ורב' מבורך שר העצה, נאמן המלוכה, הוד השרים, עטרת הלויים, סגולת הישיבה', 'איש הנפש הנדיבה, והיד המיטיבה. והרוח החשובה והמתנה הרחבה'.

"ר' שמואל בן מבורך אלברקולי - בן הגביר הנ"ל, מכונה באחת האיגרות "החשוב מ' ור' שמואל שמש השרים פאר [הלויים] חמדת הישיבה', 'נכבדנו ידידינו מחמדנו השר האדיר מ' ור' שמואל שמש השרים, הוד הלויים הברורים חמדת הישיבה'. ר"י אלחריזי מזכירו בהקדמתו לספרו 'תחכמני' וגם הקדיש לו את ספרו זה. הוא כתב עליו: 'פאר דורנו... ידו וביתו פתוח לרוחה... מצרים תתאוה להיות מדרך אדמתו, ודמשק מנוחתו, וצובא תקנא בשמועתו ואשור (= מוצל) תעיד גדולתו, ועדינה תתפאר כי היא אמתו'. אלחריזי מזכיר לשבח גם את שני אחיו: 'השר הנכבד רבי יוסף והשר הנחמד רבי עזרא'. בהיות אלחריזי בעיר 'תוך' (= ואסיט), מצא כי 'שם מושב הנגיד הגדול בחר האל, השר רבי שמואל, אשר הוא מגדל עוז לכל בני עמו, אין בכל ארץ שנער נדיב רק הוא לבדו... ושני אחיו שני צנתרות הזהב, בם חשק האל ואהב, כולם נחמדים וכולם נדיבים ובשלושתם ימצאו הנודדים מנוח, והחליפים יחליפו כח...'.

"במחציתה השניה של המאה הי"ב, נעשתה בגדאד מטרופולין של כל תפוצות ישראל בארצות הקדם. אף 'ישיבת ארץ הצבי' בדמשק הייתה כפופה בימים ההם ל'ישיבת הגולה' אשר בבגדאד. ר' עזרא ראש ישיבת דמשק 'סמכו ר' שמואל (בן עלי) ראש הישיבה מבבל. באחד ממכתביו של ר"ש בן עלי לקהילות דמשק וחדרך משנת ד"א תתק"ן (1190) כתב, שבני קהילות אלו היו אמנם 'לישיבת ארץ הצבי נחולים', אבל 'על פי ישיבת הגולה מתנהלים'.

"גם יהודי רוסיה עמדו בימים ההם במגע עם בגדאד דרך קרים, קאוקז ופרס. ר' משה מקיוב פנה בשאלה אל הגאון ר"ש בן עלי מבגדאד בהלכות יבום וחליצה. בתשובתו נושא ונותן הגאון בבקיאות ובחריפות גדולה. ומתוך שר' משה מקיוב פנה ממרחקים להגאון בבגדאד ולא פנה אל הרבנים בספרד ובמקומות אחרים, יש להסיק, ששמו של ר"ש הגיע למרחקים ושייחסו ערך רב לפסקיו.

"בסוף המאה הי"ב נתמעט לימוד התורה בבבל. כמה ישיבות קטנות נסגרו בגלל המצב הכספי הקשה. ר' שמואל בן עלי קובל באחת מאיגרותיו לכל קהילות סוריה, שנכתבה בשנת 1190, על המצוקה הכספית ועל כובד עול החובות הרובץ עליו. בהמשך דבריו הוא כותב: 'ובזמן הזה חכמי דת נתמעטו ומשען ומשענה נתמוטטו... ואל ספוק מחיתם נטו... ואע"פ כן בתורה מתוך דוחק אנו עסקים'.

"ר"ש בן עלי עמד בראש הישיבה בבגדאד כשלושים שנה (1194-1164). אחרי מותו עלה על כסא הגאונות תלמידו המובהק ר' זכריה בן ברכאל (1194). ר' זכריה נבחר לגאון בהיותו צעיר לימים, כבן ל"ה שנים בערך. ר' יהודה אלחריזי כתב עליו: "ומשוררי מזרח קדמונים הרב שמריה וראש הישיבה זכריה, היו שניהם בתלמוד גבורים ונכבדים ויראי שמים וחסידים ואלו שיר לא הזכירו השכילו ודבתם הסתירו'. רב זכריה לא האריך ימים, ועמד במשרתו זמן מועט.

אחרי רב זכריה שימש בכתר הגאונות ר' אלעזר בן הלל בן פהד (1208-1195). ידועות לנו כמה מאיגרותיו:...      (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' כה)

 

 

ראשי הישיבות בבגדאד במחציתה

הראשונה של המאה הי"ג

 

"אחרי מות הגאון ר' אלעזר בן הלל בן פהד, ישבו על כסא הגאונות :

"א) ר' דניאל בן אלעזר החסיד בן הבת-אללה (= נתנאל) - ישב בשנות (1220-1209). ידוע לנו כתב המינוי שניתן לו ע"י הכליף אלנאצר לדין-אללה (1225-1180), בשנת 1209. ידועים לנו כמה ממכתביו של ר' דניאל. בשנת (1201) כתב מכתב ל'קהלות הקדושים הדרים בואסיט ואלבצרה וכל סביבותיהם'. על מכתבו מיום א' באדר א' תקט"ז לשטרות (1205) רשומה הכתובת: 'דניאל ראש הישיבה של גולה [חמוד אלעזר] החסיד זצ"ל'. מכתבו האחרון הידוע לנו הוא מחודש תשרי אתק"כ לשטרות (1208) .

"אפשר לזהות את ר' דניאל בן אלעזר זה עם 'רב דניאל גאון', שנזכר בספר 'אור זרוע' לר' יצחק בן משה מווינא, ובספר 'שבלי הלקט' לר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא'. מכאן שפסקיו ההלכיים של דניאל הגיעו עד אירופה והיו מקובלים שם, כפי שמצאנו גם אצל ר' שמואל בן עלי.

"ב) ר' יצחק הכהן אל-אואני - כנראה שישב על כסא הגאונות אחרי ר' דניאל בן אלעזר החסיד (1220) במשך זמן קצר, והורחק מן הישיבה נגד רצונו ע"י אדם אחר. ר"י אלחריזי, שביקר בבגדאד בשנה ההיא (1220) כתב עליו: 'הוא מאד עשיר... הוא קנה באלף זהובים הישיבה וזולתו ירכבנה, אשה יארש ואיש אחר ישכבנה'. גם הפייטן ר' אלעזר הבבלי כתב עליו: 'כיצחק כהננו ראש ישיבת גאון בית יעקב ונגיד נגודיו', 'ושרה על בני חכמה והמה, ברוב שכלו ומיטב מעבדיו', 'ישוב וישב עוד עלי כסאו שוקט ובוטח לעולמים'. הוא היה משורר מעולה כפי שאנו רואים מ'שיר האזור' ('מוושה') שלו שאינו נופל בערכו ממיטב השירים מסוג זה .

"ג) ר' יצחק ב"ר ישראל, המכונה בערבית : פכר אלדולה אבו אלפתח יצחק בן אבי אלברכאת בן אלשויך היהודי - עמד בראש ישיבת בגדאד בשנות 1247-1221. חכם אחד בשם ר' מרדכי העתיק בשבילו בשנת 1221 את הפירוש על קהלת של הרופא המומר אבו אלברכת אללה, ובדברי הסיום כתב :

"...צעירו מרדכי עבד עבדיו   /   משרת עם ילדיו החניכים  /

שנת תקל"ב ןאלף לשטרות =1221 / באלול נכתבו טובים ערוכים  /

ליצחק ראש ישיבת החכמים  /  גאון יעקב ונכד המלכים..."

"מכאן שבאלול 1221 כבר היה ר' יצחק מכונה בשם 'גאון' ועמד בראש ישיבת בגדאד. הוא היה לא רק גדול בתורה אלא גם משורר. ר"י אלחריזי כתב עליו: 'ומבחר משורריהם ר' יצחק ב"ר ישראל ראש הישיבה. ו'ממבחר חכמיהם וחסידיהם החכם ר' יצחק בעל נפש יקרה, ודרכו דרך ישרה'. מפיוטיו ותפילותיו ידועים לנו ששה ודוים ותוכחות ליום הכיפורים (לערב יוה"כ, ולתפילת שחרית, מוסף, מנחה ונעילה), שנדפסו בכל המחזורים נוסח ספרד. נפטר בעשירי לחודש רמד'אן שנת 645 להיג'רה (1247) [] (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' לא)

 

 

"ד) ר' דניאל בן שמואל הכהן בן אבי אלרביע - עמד בראש ישיבת בגדאד בשנות (1250-1247).

"ההיסטוריון אבן אלפוטי כתב, כי בשנת 645 להגירה (1247) נתמנה 'דניאל בן שמואל בן אבי-רביע לראש הקהלה. הוזיר מואיד אל-דין מחמד אבן אל-עלקמי שלח אותו לזקן השופטים עבד אל-רחמאן אבן אל-למכ'אני, הוא הושיבו לפניו ואמר לו: 'אני ממנה אותך למנהיג בני קהלתך מאנשי דתך המבוטלת על ידי דת מחמד, למען תנהל אותם לפי חוקי דתם, תצווה עליהם כפי שנצטוו בדתם ותאסור עליהם מה שדתם אסרה עליהם, ותשפוט ביניהם בריבם בהתאם לדתם, ושבח האל על האסלאם'. אחרי כן ר' דניאל קם ולבש את הגלימה באולם הקאצ'י, והלך לביתו ברגל יחד עם קבוצת יהודים וקבוצה מפקידי ה'דיוואן'. כמה מהמון-העם פגעו בו בדרכו כדי לרגמו באבנים, ואגנה את מעשיהם וימנעו מעשות זאת ואקח מהם קבוצה, ונכלאו בבית הכלא ונענשו'. כנראה שנשאר בתפקידו זה עד שנת 1250, כיוון שבשנה ההיא נתמנה גאון חדש. הוא היה אחיו של 'השר מורנו אהרן הכהן אבי מנצור בן מורנו ורבנו שמואל בן אבי אלרביע' שנפטר בשנת 1197.

 

"ה) ר' עלי בן זכריה הארבלי - נתמנה לראש ישיבת בגדאד בשנת 1250. ההיסטוריון אבן אל-פוטי כתב כי בשנת 648 להגירה (1250) 'עאלי בן זכריה היהודי מארבל ביקש כי יתמנה לראש הקהילה היהודית. חפצו ניתן לו. הוא נתקבל לפני הוזיר שהפנה אותו ל'שופט הראשי'. הלה הושיבו לפניו, ואחרי שהודה לאללה  ונביאו אמר לו : 'אני ממנה אותך מנהיג על בני דתך - דת המבוטלת על ידי דת האיסלם, אשר אלהים יאריך ימיה כל עוד השמים והארץ קיימים. ותשפוט בין אלה שיביאו את דברי ריבותיהם לפניך, תצוה עליהם כפי חוקי דתם ותאסור עליהם מה שאסור לפי דתם'. אחרי כן קם מלפניו, לבש הגלימה באולם בית הקאצ'י, ויצאו אתו קבוצה של יהודים מאנשי באב אל-נובי ואתו כתב המנוי אשר נתן לו בדיוואן'. הוא מכונה 'גאון בית יעקב כפיר דת אשר מקבצאל הוא רב פעלות'. 'מקור חכמה ומדע ואשר באמת לו נתכנו בבין עלילות, ומעלתו ירושה מאבותיו'. ידועים לנו שני בניו: זכריה ויהושע. זכריה נשא לאשה את בת שלמה (אבו אלטיב) בן פצ'לאן, והיה 'סגן הישיבה'. הוא מת צעיר לימים בטרם קיבל עליו את משרת 'ראש הישיבה'. בנו השני יהושע (צפי אל-דולה) - נתכנה השר 'אשר מהדרו מלאה ארץ תהלות

ו) ר' יצחק הלוי בן עלי - נזכר כ'ראש ישיבה'.

ז. ר' שמואל בן דניאל בן שמואל בן אבו אל-רביע הכהן - ר"א הבבלי כתב עליו שהיה 'נגיד עם אל' 'ומשרתו ירשה מאב'ותיו', 'תהלתו בפי שרים ומתארו מלאו פני ארץ תהלה'. הוא נשא לאשה את בת ראש-הישיבה יצחק הלוי בן עלי. כנראה שלא ישב על כסא הגאונות תיכף אחרי מות אביו, משום שהיה צעיר לימים. הוא היה הגאון האחרון הידוע לנו מראשי ישיבת בגדאד, ושימש בכהונה זו בין (1288-1258) לערך. הוא סייע לר' דוד הנגיד בזמן הפולמוס להגן על דעותיו של הרמב"ם זקנו. בתשרי ה"א מ"ט (1288) החרים את ר' שמואל פטיט אשר בא מצרפת לא"י והשתקע בעכו[]

"שני בניו של ר' שמואל, חננאל ואהרן, היו תלמידי הישיבה[].(ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' לג)

 

 

משוררים ואישים נכבדים בבגדאד

"למרות פריחת לימוד התורה בבבל במאה הי"ב, שהגיעה לדרגה גבוהה, אנו מוצאים גם כמה מקרים של התאסלמות, מהם נזכיר שלושה:

"א) נתנאל, הידוע בשמו הערבי: אבו אלברכת חבת אללה בן עלי בן מלכה אלבגדאדי – היה אחד משלושת גדולי חכמי הרופאים במלכות הכליפות ונחשב ליחיד בדורו. ידע את הלשון העברית וחיבר פירוש על ספר קהלת. כתב ספרים בפילוסופיה, אסטרונומיה, פיסיקה ורפואה. הוא היה יהיר וגאה ובראותו שאין מכבדים אותו במידה מספיקה כיאות לו בגלל יהדותו, המיר את דתו בדת האסלאם.

"ב) יצחק בן ר' אברהם אבן עזרה - נולד בעיר קורדובה, במחציתה הראשונה של המאה הי"ב, הוא ליווה את אביו במסעיו. שניהם ביקרו בבגדאד. יצחק היה משורר בעל כשרון. ידועים לנו כ"ב משיריו. הוא נשאר בבגדאד שנים מספר והיה תלמידו המובהק של הרופא נתנאל, אבו אלברכת חבת אללה בן עלי הנ"ל.

"לפי עדות אלחריזי, הלך יצחק זה בעקבות רבו נתנאל והמיר דתו בדת האסלאם. הוא כתב עליו: 'אך בבואו לארצות מזרח, כבוד ה' עליו לא זרח, והסיר מעליו מעילי הדת היקרים, ופשט בגדיו ולבש בגדים אחרים'.

"ג) שמואל בן ר' יהודה (אבן אבון) בן שמואל עבאס, הידוע בערבית בשם: אבו-נצר סמואל בן יחיא בן עבאס אל-מוגרבי אלמאדלוסי. אביו ר' יהודה בן שמואל עבאס היה משורר לאומי פופולרי שכונה בערבית בשם אבו אל-בקא יחיא בן עבאס אלמוגרבי. נולד בעיר פאס שבמרוקו. באמצע המאה הי"ב ברח משם בגלל רדיפות-הדת ובא להתיישב בבגדאד... ידועים לנו כעשרים מפיוטיו, אך התפרסם במיוחד בפיוטו הנודע 'עת עשרי רצון' על עקידת יצחק, שנדפס בכל המחזורים לראש-השנה נוסח ספרד. הוא הצטיין בשירים שקולים ובפרוזה חרוזה.

"הבן שמואל, למד תורה אצל אביו עד הגיעו לגיל בר-מצוה, אחרי-כן למד לימודי חול אצל גדולי המלומדים בזמנו, ביניהם למד גם אצל הרופא נתנאל אבו אלברכת חבת אללה הנ"ל. התמחה בחכמת ההנדסה, התכונה, הפילוסופיה והרפואה. לשם השתלמות נסע הרבה בערי עיראק, סוריה ופרס, עד הגיעו לעיר מראגה (במחוז אדרביג'אן) והתיישב בה. במסעיו אלה קרא ספרים רבים, ביחוד בחכמת הרפואה, ואף המציא רפואות חדשות. הוא גם תיקן את ספרו של איקלידס על ההנדסה והקל בהרבה את לימוד ההנדסה. בגלל סיבות בלתי ידועות לנו התאסלם בשנת 1163... שמואל כתב ספרים בערבית על חכמת התכונה, החשבון, ההנדסה והרפואה. ספרו המפורסם ביותר הוא 'אפחאם אל-יהוד' ('הכלמת היהודים'), בו הוא מתפלמס עם דת ישראל. הוא נפטר במראגה בשנת 1180 לערך. (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' לה)

 

"בהשוואה לפריחת לימוד התורה במאה הי"ב, חלה ירידה גדולה במאה הי"ג. לרגל המעמסה הכספית שרבצה על הישיבות נסגרו רובן ונתמעטו התלמידים. הרמב"ם שחי בשנים 1204-1135, אומר באגרת לחכמי לוניל, שכתב לעת זקנתו:'רוב המדינות הגדולות מתות ומעוטן גוססות... ובכל הגולה בבל שנים שלושה גרגרים...

"ר"י אלחריזי שהיה בבגדאד בשנת 1220 לערך כתב: '...וכל משוררי עדינה הוזים נדהמים בחיק הסכלות נרדמים ומהם נערים ועלמים, פרצו בשירים דברי חכמים... ור' משה בר ששת ההולך שמה מארצנו, הדריך בני עדינה בדרך השיר, אולי ירפא מהם מכאוב וכל ציר ולהם ארוכה לא עלתה ורפינו את בבל ולא נרפאתה'.

"למרות משפט קשה זה, אנו מוצאים בבבל בזמנו משוררים בעלי שם ובעלי כשרון פיוטי. נוסף למשוררים יצחק הכהן אל אוואני ור' יצחק ב"ר ישראל שהזכרנו לעיל, אנו מוצאים בבגדאד פייטן ומשורר מובהק ומפורסם, הוא ר' אליעזר בן יעקב הבבלי – שנולד וחי כאן בשנות 1250-1195. הוא עמד בדרגה אחת עם גדולי המשוררים העברים בספרד. כתב שירים רבים לכבוד גאוני בבל, ראשי הישיבות, ראשי הקהילות, השרים והנדיבים בימיו. קובץ שיריו 'דיוואן ר' אליעזר בן יעקב הבבלי', משמש אוצר בלום לתולדות יהודי בבל במחצית הראשונה של המאה הי"ג, מכיל שכ"ב [322] שירים ולמעלה ממאה ושמונים שמות אנשים בעלי שם...

"במחצית הראשונה של המאה הי"ג, אנו מוצאים בבגדאד כמה יהודים רמי מעלה, שמילאו תפקידים מדיניים וכלכליים שונים. שמשו במשרות ממשלתיות גבוהות וזכו לאותות כבוד מאת הממשלה. ביניהם נמנים בני המשפחות אלמשעירי, אלכרם, אבן שבר (שפר), כראתה, כמונה, ואחרים. יהודים רבים היו מפקחים על 'בית המטבעות' ('דאר אל-צ'רב'), מהם ידועים לנו:... [כחמש עמודים, אחרי זה עובר א. בן-יעקב לפרק : "מצבם המדיני והכלכלי של יהודי בגדאד במחצית הראשונה של המאה הי"ג] (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' לז)

 

 

"לפי מקור ערבי, בשעת ההריגה בתושבי בגדאד 'לא נמלט אחד מהם מלבד אנשי החסות מן היהודים והנוצרים ומי שמצא מקלט אצלם ובביתו של הוזיר אבן אל-עלקמי אל-ראפצ'י, ועוד קבוצת סוחרים שרכשו להם אגרות-חסות בעד כסף רב ועל ידי זה היו שלמים בגופם ובממונם'[]. המונגולים הכובשים עוד טרם קבלו אז את דת האסלאם, הם לא פגעו לרעה ביהודים ובנוצרים ורדפו את המוסלמים בלבד. בגדאד הכבושה חדלה להיות עיר בירה, והם קבעו את בירתם בעיר תבריז, במחוז אדרביג'אן אשר בצפון פרס.

"יש אומרים כי המונגולים בכניסתם לבגדאד הרגו לא פחות מ-800.000 נפש. יש שקובעים את מספר ההרוגים ב-1.800.000 ויש שקובעוהו בשני מיליון[].

"הולאגו-כאן היה נכדו של גי'נגיז-כאן (נפטר 1265). הוא כבש את בגדאד בפברואר 1258, את ארם-צובא בינואר 1260 ומשם פשט על דמשק וגלילות ארץ-ישראל. בכל מקום שעבר הניח אחריו מדבר שממה. מכל המקומות שכבש אסף שלל רב. בין החכמים הרבים שנמצאו בחברתו של הולאגו בתור איצטגנינים ורופאים נמצאו גם חכמים יהודים[]. הוא מת בפברואר 1265. 

"הערים חלה וארבל נמסרו למונגולים ללא התנגדות ומשום כך תושביהן לא סבלו וגם היהודים ניצלו. כנגדם ארעו רציחות אכזריות והריגות בערים ואסיט, נציבין, רקה, סרוג', קלעת ג'בר, אל-בירה וקרקסיה - גם שם לא פגעו לרעה ביהודים ובנוצרים.          (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", עמ' נח)

 

 

בימי שלטון המונגולים 1335-1258

טובחים אוכלוסיות והורסים ערים

 

"בצוק העתים ההן ראו היהודים את מלחמת המונגולים כ'חבלי משיח' ואותות מבשרים את הגאולה הקרובה. על-כך מעידה האפוקליפסה העברית 'תפילת ר' שמעון ב"ר יוחאי'. באותו זמן הרגישו גם הנוצרים באירופה בתסיסה משיחית בקרב היהודים ונתמלאו חימה עליהם. לפי דברי הכרוניקות הלטיניות האשימו אותם בכמה מקומות שסיפקו כלי זין בסתר למונגולים.

"אחרי מות הולאגו-כאן, ישב תחתיו בנו אבאקא-כאן (1282-1265) ; ואחריו בנו השני תוכודר-כאן שקיבל עליו את דת מחמד ונקרא בשם סולטאן אחמד-כאן (1284-1282). המונגולים שבפרס לא הייתה דעתם נוחה מזה, לכן הדפו את אחמד-כאן מכסא המלוכה והמליכו תחתיו את ארגון-כאן בן אבאקא-כאן (1291-1284), בימיו עלו היהודים שנית על במת ההיסטוריה בבבל ותפסו מקום נכבד בשדה הפוליטי והכלכלי של המדינה. הוא שטם את דת מחמד והרחיק את המוסלמים מכל המשרות האדמיניסטרטיביות. מצד שני נטה אחרי היהודים והנוצרים ומסר בידיהם משרות גבוהות בממשלתו[].

 

"סעד אל-דולה בן משה;

"בימי ארגון-כאן התבלטה אישיות יהודית גדולה, שהגיעה לדרגה היותר גבוהה בממשלת הכ'אנים-המונגולים, שלא זכה לה שום יהודי אחר בימי הבינים. אישיות דגולה זו היא: סעד אל-דולה ('אושר ממלכה') בן משה[]:.

"סעד אל-דולה נולד בעיר אבהר אשר בפרס. עוד בהיותו נער בא לבגדאד וגמר כאן את חוק לימודיו[]. הוא השתלם בחכמת הרפואה, ועד מהרה התפרסם כרופא הגדול ביותר בעיר[]. נוסף למלאכה קבועה זו היה סעד אל-דולה עסקן ציבורי מובהק, דיפלומאט, מדינאי ובעל כשרון מיוחד בעניני אדמיניסטרציה. הוא רכש לעצמו בקיאות גדולה בכל השאלות הנוגעות לכספי המדינה. כתוצאה מבקיאותו זאת נתמנה בשנת 1284 לחבר ה"דיואן" של האדמיניסטרציה בבגדאד. (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' נט)

 

 

 "בשנת 1289 נתמנה סעד אל-דולה למפקח על ה'דיואן' של עיראק[], ועמד בראש האדמיניסטראציה הפיננסית בבגדאד ובכל עיראק. לידו נמסר הפיקוח על המסים ועל הכנסות והוצאות המדינה. בגלל הצלחתו הגדולה במשרה זו הגיעה הקריירה שלו לשיא חדש. הוא נתגלה לעיני כל כאיש ישר ונבון. הוא החזיר לתושבים את הכסף שנגזל מהם ע"י הממונים הראשונים. איזן את התקציב  והכפיל את הכנסות המדינה. "הצלחה אחר הצלחה באה לו מדי יום ביומו ובכל אשר פנה הצליח"[].

כהכרת תודה לשרותו והצלחתו מינהו ארגון באותה שנה למשרה היותר גבוהה במדינה, לראש המיניסטרים על כל האימפריה המונגולית, לווזיר הראשון בממלכה, ונתן לו סמכויות בלתי מוגבלות[].

"גם במשרתו החדשה גילה סעד אל-דולה את כוחו ויכולתו. הוא הדיח את כל מתנגדיו מכל המשרות הממשלתיות ובמקומם מינה פקידים נאמנים לו, רובם יהודים ונוצרים ומיעוטם מוסלמים. ובכדי למנוע בגידות ומעילות מינה פקידים גבוהים מבני משפחתו: את אחיו אליה נתנאל (פכר אל-דולה אליה צפי אלדולה הבת-אללה) - מינה למושל בגדאד וכל עיראק, יחד עם אחד מקרוביו: יצחק מוהדב אל-דולה) בן אל-מאשעירי. מזכירו היה ג'מאל אל-דין אל-דסתג'רדאני.           (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, עמ' סג)

 

 

"פייטן מוסלמי אחד כתב: 'היהודים עולים למעלה בימינו, אפילו השמים לא יכולים להשיג גדולה כמותם. להם הממשלה, עושר צפון להם, להם המלך. והיועץ, עמי, שמע בקול עצתי : התיהד, כי השמים נהפכו ליהדות! אולם המתן מעט ותשמע קול צעקתם, ותראה שיפלו ויאבדו כמעט'.

"באופן פתאומי חלה ארגון מחלה רצינית בתבריז. כל מאמצי רופאו היהודי להצילו - עלו בתוהו. הוא "היה נבוך בגלל מהלתו, טפולו היה מעולה, השתדל בכל הדרכים שאפשר לרפאו' - ולא יכל. לבו ניבא לו כי גורלו תלוי בגורל מלכו. אויביו השתמשו בהזדמנות זו. כמה מהם האשימוהו שהרעיל את ארגון.

"בסוף חדש פברואר 1291 (ה"א נ"א ליצירה), בערך שנתיים להתמנותו ראש הווזירים, תפסו אויביו את סעד אל-דולה, את ידידו האמיר המונגולי ארדוקיה, ואת כל הפקידים היהודים הגבוהים ואת כל התומכים בהם. מהם נאסרו ע"י הקושרים ומהם הומתו בו במקום. שני הראשונים נהרגו בביתו של האמיר המונגולי טוגרג'אר.                                      אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' סו)

 

"כך נפסק שלטון היהודים בממלכה אדירה זו אשר בזמנו של סעד אל-דולה יש שכינו אותה בשם 'מדינת היהודים'. אכן הייתה זו רק 'הפסקה'. כעבור זמן קצר, לאחר אשר שקטו הרוחות, נוכחו כולם לדעת כי בלי עזרת היהודים לא תוכל ממלכת האילכנים להחזיק מעמד. בעל כורחם הנמיכו ראשם ופנו לעזרת יהודי אחר אשר יציל את מצבם הנואש, כפי שיבואר להלן.

 

רשיד אד-דולה (או רשיד אד-דין)

(פצ'ל אללה בן אבו או-כ'יר בן עאלי אל-המדאני הרופא)

 

"שנתיים אחרי מפלתו של סעד אך-דוללה הוכרח הסולטאן גיכאטו לפנות לעזרת יהודי אחר והוא הזמין אליו את רשיד אל-דולה. את ההזמנה הזאת מתאר בר-הבראוס במלים אלה: 'עתה יהודי אחד בשם רשיד אל-דולה מונה להכין מזון שיהיה ראוי לגיכאטו מכל המינים שאפשר לבקש... היהודי עמד בגבורה בתפקידו. הוא הוציא סכומים עצומים מכספו, קנה רבבות צאן ובקר, מינה קצבים וטבחים והיה מוכן באופן הנפלא ביותר לתנאי שמדי חודש בחודשו יגבה כסף ל'צאחב דיוואן', מפני שאוצר המדינה היה ריק מכל כסף. ואפילו המטבע הקטנה ביותר לא הייתה מצויה בו. הוא כתב איגרות ושלחן לארצות שונות. אולם לא היה באפשרות היהודי לגבות שום דבר וכך כל מה שהיה לו אזל, ולא היה יכול לעמוד בעבודתו כמו שהיה עושה - הוא עזב וברח'.

"אחרי מות גיכאטו-כאן מלך אחריו באידו-כאן במשך חדשים אחדים (1295). אחריו מלך ע'אזאן-כאן (1304-1295) שקיבל עליו את דת האסלאם וקרא לעצמו בשם מחמוד ע'אזאן-כאן. צעד זה הביא בעקבותיו יחס חדש ליהודים. המושג 'אהל אל-ד'מה' שלא נמצא אצל מלכי המונגולים הראשונים נעשה עתה גורם יסודי באדמיניסטרציה של המדינה. מיד עם עלייתו על כסא המלוכה ציווה שעל 'אהל אל-ד'מה' (= היהודים והנוצרים) ללבוש בגדים מיוחדים. והיה סימן הנוצרים - אבנטים במתניהם; והיהודים - טלאי צהוב במצנפותיהם, והמשיכו במצב זה חדשיים...

"רדיפותיהם האכזריות של ע'אזאן, אולגיתו ואבו-סעיד את 'אהל אל-ד'מה' גרמו לכך שכמה מנכבדי היהודים המירו את דתם בדת האסלאם. רובם עשו זאת למראית עין כדי לחזק את מעמדם. בין מתאסלמים אלה נמנה גם רשיד אל-דולה ('הישר ביחסו לממלכה' - תואר המתאים לבלתי מוסלמי), ששינה את שמו לרשיד אל-דין ('הישר ביחסו לדת' - תואר המתאים למוסלמי), שהיה רופא, היסטוריון ומדינאי גדול.    (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' ע)

 

 

"בימי  אולגיתו-כאן נתמנה רשיד אל-דין לראש-הווזירים ולמיניסטר הכספים והיה 'הווזיר הגדול ביותר של שושלת הכ'אנים ואחד האנשים הגדולים ביותר שהמזרח הוציא'. 'ועלתה מעלתו על משרת הווזירים'.

"אבן חג'ר אל-עסקלאני (מת 1449) כתב עליו: 'פצ'ל אללה אבן אבי אל-כיר בן עלי אל-המדאני הווזיר רשיד אל-דולה אבו אל-פצ'ל, אביו היה רוקח יהודי. אך הוא עצמו התאסלם ושימש אצל ע'אזאן בתור רופא מומחה ולבסוף הגיע למשרת ווזיר. הוא היה נאמן למוסלמים והגן עליהם והשתדל לבלתי שפוך דמם. בתבריז עשה צדקות הרבה, היה נדיב לב ועניו אך הכביד ידו על מתנגדיו והמתקוממים עליו. הוא פיזר ממון הרבה לחכמים ולחסידי הדת. כתב פירוש על הקוראן בסגנון הפילוסופיה ולכן רבים חשבוהו לכופר וישרפו את כל חיבוריו אחרי שנהרג'.

 

"ההיסטוריוגרף הממלוכי אל-ד'הבי (מת 1348) אינו מזכיר לגמרי את ההתאסלמות של "רשיד אל-דולה פצ'ל אללה בן אבו אל-כיר בן אבו עלי אל-המדאני, מנהל ממלכות הטטארים' וכותב ש'היה רוקח יהודי בלתי מפורסם, אך שיחק לו המזל עד שהועמדו הווזירים והאמירים תחת פקודתו'.

"גם הנוסע אבן בטוטה (ביקר בבגדאד בשנת 1325) מזכיר אותו כיהודי וכתב עליו שהיה 'אחד היהודים מהעולים-המהגרים והמלך מחמד כד'אבנדה אביו של אבו סעיד לקח אותו לווזיר.

"רשיד אל-דין, גם לאחר שהתאסלם, לא שכח את מוצאו היהודי, ובכל פעם שהייתה לו הזדמנות לעזור להם עשה זאת עד שידו הגיעה בתנאים הקשים של הימים ההם...  (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' עב)

 

 

"בחודש שואל שנת 712 להג'רה (1312) יצא הסולטאן אולגיתו למלחמה על סוריה ויצר על מצודת אל-רחבה, ויבן עליה דיק וישם עליה סוללה. ויארכו ימי המצור עד כי פרץ רעב בקרב הצבא ויקוצו מפני אורך המלחמה. לבסוף ערך הצבא התקפה ויפרוץ פרץ בחומת העיר. רשיד אל-דולה השפיע על הסולטאן לתת חנינה לתושבי העיר והסולטאן נעתר לבקשתו. השופט ונכבדי העיר הגישו לסולטאן מנחה חמשה סוסים ועשרה ככרי סוכר - ויסר מעליהם. יושבי אל-רחבה זכרו לרשיד את טובתו זאת ולא שכחוה.

"מלבד מדינאי ורופא היה רשיד אל-דין גם היסטוריון ופילוסוף גדול. הוא כתב ספר גדול על תולדות המונגולים בפרסית הנקרא בשם 'ג'אמע אלתואריך' (אוסף תולדות) אשר הקדישו לע'אזאן-כאן וקראו בשם "תאריך אלע'אזאני". זהו הספר החשוב ביותר שנכתב בפרסית. הוא היה הראשון אשר אסף מקורות, תעודות ומסמכים רשמיים לתולדות עם זה וכל אלה שבאו אחריו הלכו בעקבותיו. הוא התחיל את חיבורו בימי ע'אזאן-כאן וסיימו בימי אולגיתו-כאן. הספר נחלק לארבעה כרכים ומתאר תולדות שבטיהם 'מימות נח (ע"ה) עד הסולטאן כרבנדא'. מתוך ספר זה ניכר כי רשיד אל-דין שלט לא רק בשפות: פרסית, ערבית, מונגולית, תורכית וסינית, אלא גם בשפה העברית. בכמה מקומות הוא מצטט פסוקים מן התנ"ך ונותן הסברים למלים עבריות, כמו: עולם, כביר, יובל ועוד, ידע את מנהגי היהודים וכמה דינים.                                  (ד"ר אברהם בן יעקב, "יהודי בבל", קרית ספר, 1979, עמ' עג)

 

 

 

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 6: לפי אל-ד'הבי, בספרו 'דול אל-אסלאם', חידראבאד 1337 II, עמ' 124; אל-יאפעי, בספרו 'מראאת אל ג'נאן ועברת אל-יקט'אן פי מערפת חואדת' אל-זמאן, IV, חידראבאד 1339, עמ' 137

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 59:  וצאף (דף 198 א) כתב עליו שהיה (חאכם מאל ומלך); אבן אל-פיט. (458) כתב שהיה (צאחב דיואן אל-ממאלך); בר-הבראוס (עמ' 484) כתב: 'מלך המלכים (ארגון, צווה שסעד אל-דולה היהודי שעד עתה היה מושל בגדאד, יהא ממונה לראש המשרות הרשמיות, כלומר 'צאחב דיואן, על כל הפרובינציות של האימפריה'; לפי אבי-אל-פדא (שם, IV, עמ' 18) הוא מונה 'על כל העניינים שהיו בידי הטטארים'; לפי רשיד אל-דין (דף 52) היה לווזיר; מסתופי (עמ' 587), מפצ'ל בן אבי אלפצ'איל (עמ' 485) ואחרים קוראים לו מהיום ההיא והלאה בשם 'ווזיר'; אל-נוירי (שם, דף 203 א) כתב: 'בראשונה התמחה ברפואה שהרימה אותו, אחרי-כן התקדם הלאה עד שהשיג את ה'ווזירות'; אבן כ'לדון (שם, כרך ה, דף 546) כתכ: 'ומינה (ארגון) את סעד אל-יהודי אל-מוצלי לווזיר שלו, ונתן לו תואר סעד אל-דולה, והוא היה בקי בחכמת הטבע' (השווה פישל, שם, עמ' 103).

הערה 88: לפי בר-הבראוס, עמ' 490, מחלת ארגון הייתה התקפת שתוק; לפי וצאף (דף 203 א) פני ארגון נעשו חוורים-ובדף 204א כתב, שרק לסעד אל-דולה ואמיר ג'ושי בלבד ניתנה רשות הכניסה לארגון.

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות