יהדות אירופה הולכת ונשמדת באכזריות מדעית, ממקורות יהודיים אחרים נשאב גרעיני יוצרים והונים

 

14.09.2016

 

פנחס לבון - במועצת גורדוניה - "על חשבונה של היהדות"  - לראשונה - גם יהודי ארצות ערב ; מרכז יהודי שממנו יש לשאוב את גרעיני הבונים והיוצרים למפעל הציוני בא"י  1943;

 

"חמישה מרכזים יהודיים בעולם: המרכז האירופי, המרכז הסובייטי, היהדות בארצות ערב, היהדות האנגלו-סכסית, ואחרון-אחרון - יהדות א"י. יהדות אירופה הולכת ונשמדת באכזריות מדעית, יהדות רוסיה עוד סגורה ומסוגרת ואין לדעת אם ייפתחו השערים הסגורים האלה גם כתום המלחמה. בארצות אסיה ואפריקה חיה היהדות בחלקה חיי גיטו ובחלקה בהתבוללות ובפחד מפני פרעות. 

 

"היהדות החופשית היחידה שבתוכה אפשר לעת עתה לזרוע ולקצור, לחנך ולהכשיר, לגלות מעיינות יצירה ורצונות מלחמה, היא זו שבארצות האנגלו-סכסיות ובארץ-ישראל. כאן המקור העיקרי ליוזמה לאומית, לאחריות ציונית, למעשי הגשמה והעפלה חלוציים בתקופה הזאת. כאן צריכה להיבנות תנועת הנוער החינוכית-חלוצית, כמרכז הדאגה, הפעולה והאחריות היהודית. ממרכז זה יצאו הכוחות לחידושה ולהצלתה של פליטת יהודי אירופה, להיאבקות על האמנציפציה הלאומית והאנושית של יהודי אסיה ואפריקה,

להתאזרחותו של הנוער היהודי הרוסי בתנועת הגאולה העברית, בשעה שתפולנה החומות המפרידות*)

 

."- - מצב זה מחייב אותנו שבתקופת המלחמה תקום תנועת נוער חינוכית-חלוצית מאוחדת, שתקיף את כל תפוצות ישראל שאפשר להגיע אליהן ותזרע היום על מנת שהציונות תקצור מחר.

 

נחפש דרך הולמת גודל המצוקה הנפשית והמוסרית של הדור

 

"בשארית הפליטה של יהדות אירופה יהיה עלינו ללקט שיבולים פזורות לאלומות מלוכדות, לעורר מחדש תקוה יהודית וחדוות-חיים, לשחרר דור שלם מפגעי הזמן המבעיתים, ליישר את הגב המוכא ולרפא את הנפש הרצוצה. נצטרך לטוות מחדש את חוט הקשר עם האומה והארץ, ללמד תורה, דרך ארץ ועבודה.

 

"ועוד זאת, דור זה של יהדות אירופה לא יוכל להוסיף ולשמש כמקודם נושא ההוויה היהודית המקורית, נושא מאמצי הגאולה והיצירה העצמיים, ממקורות יהודיים אחרים תצטרך לשאוב הציונות את גרעיני היוצרים והבונים, שיקבלו על עצמם את התפקיד ללכת אל הניצולים, לחיות אתם, לבנות אותם.

 

"הציונות ותנועת הפועלים בארץ הדואגים את דאגת העתיד הלאומי, עומדים לפני התפקיד ללכד את הכוחות החינוכיים  המגשימים  ולבנות כבר היום תנועת נוער חלוצית חדשה  שתוכל למלא את היעוד הלאומי והסוציאלי של תקופתנו. 

 

"הנוכל ללכת בארצות אלו בדרכינו הקודמות? הנצליח במעשינו באמריקה ובאנגליה, באפריקה הצפונית ובעיראק, כשנופיע מפורדים ומפוצלים? היש תקווה, כי בדרך זו נצליח לארגן המונים, לחנכם לתפקידי ההצלה וההגשמה של הדור? כלום אין אורבת לנו הסכנה שמתוך מריבה, קנאה ושנאה נאבד את הסיכוי האחרון להתעוררות ציונית-חלוצית גדולה? [במועצת גורדוניה שהתקיימה בקרית ענבים 15.1.1943]

(פנחס לבון, "בנתיבי עיון ומאבק", עמ' 224/5) 

 

*) לבון מדבר על התאזרחותו של הנוער היהודי הרוסי בתנועת הגאולה העברית, בשנת 1943, כאשר בשישים השנים שקדמו למועד המדובר, הגיעו לארץ "חלוצים" ו"ציונים" מחוגי שלטון הקהל מרוסיה, שנותרו ככיתה עדתית, שחומות הפרידו ביניהם לבין שאר היהודים בארץ. וחומות אלו היו חומות של התנשאות של כובשים שנטלו לעצמם את משאבי הארץ.

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות