בן גוריון יוצר יודנראט אשכנזי לחסול דת-התרבות היהודית - פוסט 3

 

20.09.2016

 

"בשיחה עם קבוצת סופרים ואנשי-רוח התנבא בן גוריון שהעולים מארצות ערב עוד יוציאו מתוכם ברל כצנלסון חדש, כי לדבריו 'גם העולה ממרוקו שנראה כאילו פרא אדם, שלא קרא ספר מימיו ואפילו לא 'מלכי רבנן' ואינו יודע גם להתפלל - עומדת מאחוריו ביודעין ובלא יודעין שכינה של אלפי שנים (...)' אך כעבור זמן-מה הוא פרסם מאמר ובו המשפט הזה: 'נסתלקה השכינה מעדות יהודי המזרח והשפעתם בעם היהודי פחתה או חדלה לגמרי. במאות השנים האחרונות עמדה יהדות אירופה בראש העם גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות'.

 

כדי להסיר ספק מלב הוסיף בן גוריון שיהדות אירופה משמעה 'בעיקר' יהדות מזרח אירופה.

 

הדברים פורסמו בשנתון הממשלה ובכך כמו אימצה לה המדינה את ההשקפה שביתו של סמרטוטר יהודי בפלונסק בורך ב'שכינה' ואילו ביתו של רופא יהודי, חניך הסורבון, באלג'יריה - לא בורך בה.' יהדות אירופה, כתב בן גוריון, עיצבה את דמותו של העם היהודי בעולם כולו ואילו 'ארצות האיסלם (...) מילאו במאות השנים האחרונות רק תפקיד פאסיבי בתולדות העם'. לדבריו, הציונות היתה בעיקר תנועה של היהדות המערבית, כלומר של יהדות אירופה ואמריקה. הוא הסתמך בתוך כך על השוואת ההכנסה ממכירת השקל הציוני בארצות-הברית, אירופה ובארצות ערב. יהודי אירופה היו לגביו 'הקנדידטים הראשונים לאזרחות במדינת ישראל'. זו היתה בעיניו משמעותה האמיתית של השואה: 'יותר משפגע היטלר בעם היהודי אשר ידע ושנא, חיבל במדינה היהודית שלא ראה בואה. הוא השמיד את הנושא והכוח הבונה המרכזי והעיקרי של המדינה. המדינה קמה ולא מצאה את העם שציפה לה'.

 

באין לה העם - העלתה את יהודי ערב; בן גוריון השווה אותם לכושים שהובאי לאמריקה כעבדים.'   

 

(תום שגב, "1949 הישראלים הראשונים", דומינו 1984, עמ' 156)

 

 

"זמן-מה לאחר שמספר הבאים מארצות ערב החל לעלות על מספר הבאים מאירופה, פנה הרבעון 'מגמות', שעמד אז בראשית דרכו, אל חמישה מלומדים והזמינם להידרש לבעיה החדשה. עקיבא ארנסט סימון, נתן רוטנשטרייך, משולם גרול, יוסף בן דוד (גרוס) וקרל פרנקנשטיין, כולם ילידי מרכז אירופה או מזרחה, נמנו עם עמודי-התווך של האוניברסיטה העברית; הם כתבו בכובד-ראש פרופסוראלי. מאמריהם נשאו כותרות כמו 'אמת-מידה מוחלטת' ו'על כבוד האדם'. בסיומו של אחד מהם, מאת קרל פרנקנשטיין, הופיע המשפט הזה: 'עלינו להכיר את המנטליות הפרימיטיווית של רבים מבין העולים הבאים מארצות נחשלות'. עמיתיו היו תמימי-דעים אתו. פרנקנשטיין הציע כי על-מנת להכיר את המנטליות של העולים ראוי להשוותה, בין-היתר, ל'ביטוי הפרימיטיוויות' של ילדים או של מפגרים בשכלם או של מופרעים בנפשם. יוסף גרוס סבר שהעולים מארצות ערב סובלים מ'נסיגה נפשית' ו'התפתחות לקויה של האני'. עמיתיו נכנסו לדיון ממושך על 'מהותה של הפרימיטיוויות'. כשסיכמו את מאמרי המשתתפים בדיון דיברו עורכי 'מגמות' על 'הוויכוח', ואכן איתרו אי-אלה חילוקי דעות ביניהם. לימים הזדקר מתוך המאמרים ההם קונצנזוס אשכנזי, חלקו פטרנליסטי אך מבקש להיטיב, חלקו אומר התנשאות ובוז: פה ושם ניכרה כבר אז תחושה שהתרבות האירופית צפויה לסכנה. כל המשתתפים בסימפוזיין של 'מגמות' ראו בקליטת העולים מארצות ערב משימה תרבותית: הם האמינו שאם רק ניתן יהיה להקנות לעולים את ערכי התרבות האירופית כי אז ייטשטשו ההבדלים בין העולים לוותיקים והגלויות יתמזגו...

 

(תום שגב, "1949 הישראלים הראשונים", דומינו, עמ' 156) 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות