טקסט מאסטר (1)

מחקר: זוגות בלי ילדים מאושרים יותר.

 

1.3.2017

 

 

 

זה הופך לתופעה: יותר ויותר זוגות מעדיפים לחיות ללא ילדים. מחקרים מוכיחים כי הם גם מאושרים יותר מהורים, אבל הבעיה מתעוררת כשאחד מבני הזוג רוצה ילדים והאחר לא. המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסבירים איך לטפל בנושא הנפיץ כבר בתחילת הקשר

 

 

פורום בחירה בחיים  ללא ילדים -  אלהורות

 

"מה, אתם לא רוצים ילדים??? לא יכול להיות! כשתגדלו זה ישתנה על-בטוח! אבל זו מהות הנשיות! ומשמעות החיים! ילדים זה שמחה! לא שמעתי על דבר כזה בחיים! את לא נורמלית! שמעתם את המשפטים האלו כבר מיליון פעמים? לפעמים עוברת לכם בראש המחשבה שמשהו לא בסדר? המשפחה והחברים לא מבינים? כל נהג-מונית שני מנסה לשכנע שמדובר בטעות? איך בונים זוגיות שאינה מבוססת-ילדים?; מה המשמעויות הפוליטיות של הבחירה האישית הזו?; האם יש טעם בכל הטיעונים הדמוגרפיים, הפוליטיים, הפמיניסטיים, הפסיכולוגיים והאישיותיים או שפשוט נולדנו בלי הגן הנכון?; איך מתמודדים עם החברים שלא מפסיקים לדבר על ילדיהם הנפלאים? איך משפיעה הסוציאליזציה על האפשרות לבחירה חופשית? אתם אלהורים או בעצם מתלבטים? בת/בת הזוג רוצה ילדים ואתם לא?  ועוד ועוד מטרת הפורום היא להוות מוקד תמיכה חברתית לאנשים שבוחרים בחיים ללא ילדים. זה המקום להתלבט, לתהות, לחזק, ללוות ולתמוך באלהוריות ואלהורים; 

(תפוז, הנהלת הפורום)

www.tapuz.co.il/forums/forumpage/1105/משפחה/בחירה_בחיים_ללא_ילדים

 

אחת מכל חמש בוחרת לא להביא ילדים

 

"כחמישית מהזוגות בעולם המערבי בוחרים לא להביא ילדים לעולם. Childless by Choice קוראים לזה המומחים. מדובר, נציין, בזוגות באמצע החיים, לאו דווקא צעירים שטרם הבשילו, שחיים יחד, לרוב נשואים, ומעוניינים בחיים "רגילים," רק בלי צאצאים. הבחירה הזאת נעשית מקובלת יותר ויותר בשנים האחרונות (בעשור האחרון בארצות הברית ובבריטניה אחת מכל חמש נשים אינה יולדת מבחירה, לעומת שיעור של אחת מכל עשר נשים בשנות ה-50), ויעידו על כך, בין השאר, הפורומים ברשת שמאפשרים לבוחרים בדרך החיים הזאת לומר את הדברים בקול רם, בלי להשתמש בתירוצים.

 

"לצאת מהארון, גרסת ההטרוסקסואלים, אולי? עד לפני כמה שנים דומה שלא הייתה כלל אופציה לבחור לא לעשות ילדים. השאלה "האם אתם מתכוונים לעשות ילדים" לא נשאלה, אלא רק מתי לעשות אותם, איך ועם מי. אולי זו מורשת ההישרדות של העם היהודי, אולי הדת שמקדשת את ה"פרו ורבו."

 

"ואמנם, סקר שבוצע בארץ לפני כעשור העלה כי90%  מהאוכלוסייה רואים בילדים את "האושר הגדול בחיים" ו-57% סבורים כי חיים ללא ילדים הם חיים ריקים. זה היה כנראה נכון אז, ב.2003- כיום, למרות האיום האיראני, למרות השמרנות ואמירות ה"בקרוב אצלך" שיכולות להוציא מהדעת נשים בגילים מסוימים, גם אצלנו יותר אנשים וזוגות בוחרים לדלג על שלב ההורות. זה מאפיין אנשים ממעמד סוציו-אקונומי בינוני פלוס, אקדמאים בדרך כלל, שמסרבים לקבל אוטומטית תכתיבים חברתיים.

 

כשמתגברים על הנטייה המושרשת לראות בבחירה להימנע מהורות משהו מוזר, צריכה להישאל השאלה - האומנם כולם צריכים ואמורים להיות הורים? "ההחלטה לעשות ילד היא אחת ההחלטות הגדולות והמשמעותיות בחיי האדם," אומרת אריאל שער-מנדל, מטפלת זוגית ומשפחתית ורכזת ההסברה באגודה הישראלית לטיפול משפחתי וזוגי. "למעשה, זאת ההחלטה הבלתי-הפיכה ביותר בחיינו, שכן גם מי שעשו ילדים ובחרו לנטוש אותם - חיים אחר כך עם הנטישה. זאת החלטה שמגדירה אותנו לתמיד והיא מאוד טעונה מבחינה רגשית."

 

לדבריה, "השאלה אם כן או לא להביא ילדים היא שאלה ראויה. אין ספק שהבחירה צריכה להיות מושכלת ואחראית, כדי למנוע במידת האפשר מצב שבו אנשים שאינם באמת מעוניינים בכך יעשו ילדים ואחר כך ינטשו או יזניחו אותם. לצערי, יש לחץ גדול מצד החברה, בייחוד על נשים, להרות באופן כמעט אוטומטי. זה עדיין נתפס כייעוד הנשי המרכזי, והחברה שופטת ומבקרת בחומרה נשים שבוחרות אחרת. מייחסים להן תכונות קשות, אומרים שמשהו דפוק אצלן .'וכו

 

"הלחץ חזק כל כך, עד שלא פעם אנשים חוששים לומר שזה פשוט לא מתאים להם ומעדיפים לדווח על בעיות פוריות פיקטיביות. העיקר לא להתמודד עם התגובות. נראה שהבחירה הזאת מאיימת על החברה. היא נתפסת כקריאת תיגר על הנורמות, והחברה רוצה את כולם בתלם."

 

יש יותר בחירה

 

"אלא שההפרדה המתהווה והולכת בין זוגיות לנישואים, בין מין להיריון, בין הורות לנישואים, מאפשרת - גם אם למורת רוחה של החברה - יותר ויותר בחירה. והמחקרים (ויש לא מעט כאלה) שמוכיחים שאנשים נטולי ילדים מבחירה מאושרים יותר בהשוואה לאנשים עם ילדים - רק מחזקים את המגמה.

 

"הסיבות לבחירה בחיים ללא ילדים רבות. יש מי שמצהירים שאין בהם כמיהה וצורך להיות הורים; יש שאינם מוכנים לשלם את המחירים שההורות גובה; אחרים מעדיפים להימנע בשל שיקולים של נוחות. הם שואלים "בשביל מה לי" ורואים את הפגיעה בעצמאות ובחופש בשורת ההפסד, בלי לייחס משקל לשורת הרווח הפוטנציאלי; לא מעט אנשים נמנעים מכך בשל שיקולים זוגיים: אם קשר זוגי מסוים אינו טוב מספיק, או אם הם עצמם אינם מחויבים לו במידה מספקת, ויש דווקא כאלה החוששים שהוא ייפגע כתוצאה מהצטרפותו של גורם חדש למשוואה.

 

"לצד הסיבות המוצהרות האלה, מציינת שער-מנדל, צריך לזכור את השיקולים האישיים-הפסיכולוגיים. "כאן נכנסים לתמונה החששות להיות הורים לא טובים או הרסניים, החששות מפני האחריות הגדולה מדי - פיזית ורגשית, הפחד מכישלון, לעיתים גם הפחד הנשי שאין מדברים עליו מספיק מהיריון ומלידה, וכן חרדות כלכליות. לסגנון ההורות שחווינו כילדים יש השפעה משמעותית, למסרים סמויים שעברו אלינו, שאפשר היה בלי ילדים ואולי אפילו היה עדיף ככה, שההורות קשה ולא מתגמלת, שהילדים לא מסבים אושר להוריהם וכו'.

 

"גם הורים שלא היו נוכחים מבחינה רגשית בחיי הילדים שלהם, שגרמו לילדים להרגיש בלתי-נראים - מייצרים חוויית הורות שלילית. וכשהמקום הזה כואב, הילדים האלה, בבגרותם, אינם רוצים לחזור אליו."

 

"המצב מסתבך כשאחד מבני הזוג רוצה ילדים והאחר ממש לא. הרצון בילדים, מסבירה המומחית, יכול לבוא מהראש ("כי צריך"), מהלב ("אני אוהב ילדים") או מהבטן (ברמה של דחף ביולוגי ממש). בשלב ראשון כדאי לבדוק מאיפה נובע הרצון האישי בילדים, ואחר כך חשוב ליצור חיבור בין שלושת המקומות הללו, שכן להחלטה שתתקבל אם להביא ילדים או לא תהיה משמעות רבה עבור האדם עצמו, עבור בן זוגו וכמובן עבור הילד שאולי ייוולד להם.

 

"הפער הזה, כמו כל פער זוגי, יכול למרבה הצער להרוס גם קשר טוב, כיוון שהקונפליקט מביא להתנגשות בין שני צרכים בסיסיים מאוד ובעלי פוטנציאל כאב משמעותי.

 

"לא להתעלם מרמזים

 

"כדי לא להגיע לנקודת הפיצוץ ממליצה שער-מנדל לא להתעלם מרמזי בן הזוג בתחילת הקשר, לא להיאחז בתקווה ש"זה יעבור לו" ולהימנע מלחץ שיגרום לצד האחר להתבצר חזק יותר בסירובו. גם אופציית ההיריון הלא-מתוכנן-כביכול, היא מזהירה, איננה ראויה ועלולה להיות הרסנית לקשר.

 

"שער-מנדל: "חשוב לעשות תיאום ציפיות בנושא ערכי הפוריות, לשמוע גם את המסרים שבין השורות ולהתייחס אליהם, ולהשמיע את הדעות בצורה אותנטית. הגילויים עלולים להיות מצערים, אבל עדיף לגלות אמיתות קשות לפני שמגיעים לשלבים המתקדמים ביחסים, וצריך לזכור שלעיתים הסירוב נובע מפחדים שאפשר לעבוד עליהם ולשכך אותם.

 

"הבדיקה צריכה להיות אמיתית: על מה כל אחד מוכן לוותר, על ילד או על זוגיות נהדרת, ומרגע שנעשתה הבחירה צריך לקבל אותה ולחיות איתה, בלי כניעה או הכנעה, ולאמץ אותה כדי למנוע תסכול.

 

"ההחלטה הזאת יושבת לרוב על שני צירים קריטיים - הרצון בשורשים שיעניקו הילדים למי שחש תלישות בחיים, לעומת הפחד מהיבלעות המאיים על מי שאינו מעוניין. השיחות האלה עלולות להוביל לפרידה, אבל חשוב לקיים אותן".    (שיר-לי גולן, יינט, 09.12.13)

 

 

"הצד הפסיכולוגי

"לא רוצים להביא ילדים לעולם? זה הגיוני לגמרי

 

מספר האנשים שמחליטים לא להביא ילדים לעולם גדל בקצב מהיר. והאמת, מי יכול להאשים אותם? הרי אין שום טיעון הגיוני בעד מחסור חמור בשעות שינה והתמודדות עם התקפות זעם. גיל ונטורה מנסה להבין למה בכל זאת יש מי שמחליט אחרת. "לא רוצים להביא ילדים לעולם? זה הגיוני לגמרי.  (גיל ונטורה, יינט, 9.12.13)

www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4462613,00.html

 

 

האנשים שבחרו לחיות בלי ילדים

רוצים שהחברה תכבד את בחירתם

 

"יש אנשים כאלה, גברים וגם נשים, שאינם רוצים להיות הורים, שאינם רוצים להכניס ילדים לחייהם. עכשיו הם רוצים שהחברה תכבד את הבחירה שלהם

"זהו מסע אל עולמם של ה"אל-הורים". עולם של אנשים שאינם רוצים להביא ילדים לעולם. שאינם רוצים להפוך להורים. תשאלו, איך ייתכן? הרי הילדים שלנו מסמלים את השאיפה לאושר, את הכמיהה לשייכות, את הנגיעה בתום ובטוהר שנדמה שחלפו מעולמנו, עולם המבוגרים. הרי באמצעות הילדים אנחנו והחברה שלנו מבטיחים המשכיות, והם מאפשרים לנו להתמודד עם הפחד מבדידות, עם החרדה מזקנה ומהמוות. כל כך הרבה מונח על כתפיהם הצנומות של ילדינו. ומה זה אומר עלינו?

"ברוכים הבאים אל ביתם של נעה דקל ונעם שרון, בני 30 פלוס, שממש לא רוצים ילדים בחייהם; אל חייה של אורנה דונת, דוקטורנטית לסוציולוגיה, אשר מגיל צעיר ידעה שאינה רוצה ילדים וייחדה את התזה שלה לסוגיה זו; אל חייה של אורנה כהן, שאפשרה לבן זוגה זה 11 שנה להביא ילד לעולם עם אישה אחרת, כי היא לא רוצה להיות אימא; אל חייה של "Gertrude", שהקימה לפני ארבע שנים את הפורום העברי "נשים שלא רוצות ילדים" וחוללה מיני מהפכה כשהציפה את העניין ברשת וגילתה לרבים שאינם לבד; ואל חייהם של מיכל ודני, זוג תל-אביבי, אנשי קריירה, היא בעלת אידיאולוגיה סדורה בתחום, שנהנו מתענוגות החיים שמאפשר החופש מילדים; עד שמיכל התבשרה, בגיל 35, שלא תוכל להרות באופן טבעי.

 

אין חובה ללדת

"הייתי רוצה לגלות שאני עקרה", אומרת נעה דקל במלוא הרצינות.

את לא מגזימה?

"לא. אני לא רוצה ילדים. אני כל הזמן מתעסקת עם גלולות למניעת הריון. היה יותר פשוט אם לא הייתי יכולה להיכנס להריון".

"אולי תעשי ניתוח?" מציע בן זוגה, נועם שרון, אף הוא במלוא הרצינות. היא שוללת את הרעיון. "נדמה לי שצריך לעבור ועדה מיוחדת", היא אומרת, "חוץ מזה, זה יכניס אותי לגיל הבלות. אתה רוצה אישה עם אוסטאופורוזיס בגיל 35?"

"- ואם תתחרטי בעתיד על החלטתך לא ללדת?

"יש החלטות הרבה יותר גרועות בחיים להתחרט עליהן מאשר אי הבאת ילדים. אני לא רואה סיבה שאתחרט בעתיד, ואם בגיל 50 אקום בבוקר ואגיד 'אני רוצה ילד' - יש דרכים להביא ילד גם בלי להיות בהריון".

 

"יום שישי בצהריים, רגוע. נעה דקל, בת 33 ונעם שרון, בן 38, כרוב הישראלים, צופים בשידורים החיים ממוקדי השריפה בכרמל. שמש חמימה חודרת מחלון המרפסת הסגור. לצדם, על הספה, שרועים הכלבה שפרה ושלושת החתולים: שלגיה, שמגר ומיצי, שנמצא לפני חודשיים ברחוב. בצד החדר מתקן טיפוס גדול לחתולים. "מתנה ליומולדת שנה של שמגר", מסביר שרון, "שפרה קיבלה פריסבי כשחזרנו מגרמניה".

"הם מתגוררים בדירה צנועה בחדרה, עובדים קשה בחברה ליבוא אופניים, ובזמנם הפנוי רוכבים, נפגשים עם חברים ומשפחה ומטפלים בבעלי החיים. דקל גם מנהלת את פורום כלבים בפורטל תפוז. הם חולקים חיים משותפים זה חמש שנים. בערב הם מוזמנים להדלקת נרות עם עוד שלושה זוגות של חברים טובים, כולם כבר הורים לזאטוטים. "לא נטשנו אותם!" אומרת דקל בחיוך. "וכן, כולם מדברים על הילדים, אני מדברת על שפרה". שפרה היתה מתוכננת, היא מסבירה בהומור, השאר לא - הם נמצאו ברחוב.

"היא גדלה בקיבוץ עין שמר, הקטנה בחמישה אחים ואחיות. בגיל 13 נשלחה לעבוד בבית הילדים עם קטנים ממנה, והבינה שזה לא בשבילה, שאינה רוצה להיות אם. "זה משהו שהוא עמוק", היא אומרת. "אני מעולם לא חשבתי שתינוק הוא חמוד".

 

הצהרה בגיל 16

"מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתברר, כי ב-2009 היו 23 אחוז מהמשפחות בישראל בלי ילדים. קצתם זוגות שעוד לא הספיקו או דחו את המועד, אחרים נתקלו בבעיות פוריות, ויש גם כאלה שנשארים בלי ילדים מבחירה. על ההתפלגות בין הקבוצות השונות אין נתונים.

 

"מחקרים שנעשו בחו"ל מלמדים שאנשים הבוחרים בחיים ללא ילדים נוטים להיות בעלי השכלה אקדמית וממעמד חברתי כלכלי בינוני ומעלה. גם בישראל, אומרת אורנה דונת, דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אלה אנשים משכילים. "הקריירה, בשונה מהסטריאוטיפ", היא מוסיפה, "לא מאוד חשובה להם. כמעט ההפך. לאנשים שלא רוצים ילדים יותר חשוב ללמוד, חשוב המימוש העצמי, חשובים התחביבים".

 

"בגיל 16, באמצע שיעור מחול שבו פטפטו המשתתפות על אהבה ומשובות נעורים, הכריזה דונת, נחרצות, כי אינה רוצה להתחתן ואינה רוצה בילדים. כמה מחברותיה לחוג זוכרות עד היום את ההצהרה יוצאת הדופן. דונת, היום בגיל 34, חיה אמנם בתא משפחתי זוגי אך בלי נישואים ואי רצונה בילדים הפך לנושא מחקר מסקרן בתזה שכתבה והתגבשה לספר שרואה עכשיו אור: "ממני והלאה - הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל" (הוצאת ידיעות ספרים).

 

"היא משווה את התהליך החברתי שעוברים ה"אל-הורים" ליציאה מן הארון. אישית, היא מספרת, לא נאלצה כמעט להתמודד עם דחייה חברתית, היא מוקפת במשפחה תומכת וחברים, אך לאחרים, ההתמודדות עם החברה הישראלית המקדשת את הילודה, הייתה קשה. "רבים מאוכלוסיית המחקר בוחרים בפינצטה למי להגיד מה", אומרת דונת, "כי את יודעת שיש אנשים שאת לא רוצה להיכנס איתם לסוגיה הזאת. בשנים הראשונות של הפורום הוא היה מלא בהודעות כגון: 'אתן לא בני אדם', 'בחיים שלי לא נתקלתי באגואיזם כזה', 'זה לא אנושי'. אחת התגובות הקשות היתה 'תעשו טובה ותתאבדו'. הבחירה שלנו לא להביא ילדים מעוררת כלפינו אמוציות וגלי הדף קשים. בחברה הישראלית, לא אחת, רואים בנו אנשים עם נכות רגשית". (אסתי אהרונוב, הארץ, 24.12.2010)

 

 

 

"עצמאות כלכלית" 7 סיבות למה בחרתי לא להביא ילדים (23.11.2013)

7  סיבות למה בחרתי לא להביא ילדים

 

"כפי ששמתם לב, אין לי ילדים ולעולם לא יהיו. כך בחרתי. במובן זה אני "חופשיה" מילדים (הגם שבאנגלית הביטוי  Childfree נשמע טוב יותר מהמקבילה העברית, אלהורות).

אני לא אובססיבית לגבי הנושא ולא מרגישה צורך תמידי להגן על הבחירה שלי. ויחד עם זאת, העניין עולה לא פעם בתגובות, בעיקר מצד מי שטוען, בעקיפין או שלא בעקיפין, שהעצמאות הכלכלית שלי נובעת מהעובדה שאין לי ילדים (*).

אין כאן קשר סיבתי. את ההחלטה לא להביא ילדים לעולם קיבלתי בשנות העשרים המוקדמות שלי, זמן רב לפני שבכלל חשבתי על פרישה בגיל צעיר ועל עצמאות כלכלית.

הפוסט הזה מתאר את הסיבות שעמדו מאחורי ההחלטה הזו. המטרה כאן איננה לשכנע אתכם להימנע מלהביא ילדים, או חלילה לטעון שמי שהביא ילדים עשה טעות מרה.

אני מאמינה בכל ליבי שהאנשים היחידים שצריכים להיות הורים הם כאלה שבאמת רוצים בכך, ומוכנים לשלם את המחיר האישי הכרוך בכך. לכן, אני חושבת שהניסיון לשכנע מישהו שרוצה ילדים להימנע מכך הוא מעשה נלוז, חסר טעם ופגום מבחינה מוסרית.

בדיוק כמו הניסיון לשכנע מישהו שלא רוצה ילדים להביא אותם בניגוד לרצונו.

שמעתי כבר הכול

"אחד הדברים שמדהימים אותי בדיון הטעון שבין הורים לאלהורים הוא היחס השיפוטי. הורים שופטים אלהורים על בחירתם ואלהורים שופטים הורים על בחירתם.

"זו הסיבה לכך שרוב האנשים ששואלים למה אין לי ילדים לא באמת מתעניינים בתשובה. הם שואלים בעיקר כדי שתינתן להם ההזדמנות לשכנע מדוע אני צריכה להביא ילדים בכל זאת.

"אפשר לחסוך ממני את הטיעונים השחוקים. אני מודעת היטב לכך:

 

 -  שהשעון מתקתק והגיע הזמן לעשות ילדים

 -  שהסירוב שלי להיות אימא הוא הזוי ולא טבעי

-   שאני עקשנית, נרגנת ושונאת ילדים

 -  שיום אחד אני עלולה להתחרט

 -  שאף אחד לא יטפל בי בערוב ימי

-   שאני אנוכית, רדודה ואגואיסטית

-   שאני מוותרת מראש על חווית ההורות ובכלל לא יודעת איך זה

-   שאני מתכחשת לתכלית הביולוגית שלי כאורגניזם או כחלק מהגזע האנושי

יש לי תשובות חדות ונוטפות ארס "בהכנס" לכל אחד מהטיעונים הללו - אחסוך מכם את התענוג לעת עתה.

למה אלהורות? 7 סיבות

 

א. חוסר עניין אמיתי: מעולם לא היה לי אינסטינקט אימהי.

"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי טיפוס מופנם, שצריך לחשוב, לישון, להתעמל ולאכול כמו שצריך. אני לא אוהבת לצעוק ולהעניש אחרים ולא אוהבת שחוט המחשבה שלי נקטע בגלל רעש, בכי, מריבות, מצבי רוח וצרחות.

"אני לא שונאת ילדים, אבל יכולה להתמודד איתם במנות קטנות בלבד. אין לי בעיה לשחק עם ילדים כל עוד אפשר להחזיר אותם להורים שלהם אחרי פרק זמן מסוים. אם אפשר היה לקבל אותם אחרי גיל 21 – הייתי לוקחת.

 

ב. איזון נפשי: אף הורה לא יכול לבחור איזה ילד יוולד לו. הסיכון למפח נפש ולשיברון לב מהסוג שילדים  גורמים להוריהם – במתכוון או שלא במתכוון (סמים, פשע, מחלות, ביריונות, הריון לא מתוכנן, סכסוכים משפחתיים, פיגור שכלי או מוות) – הוא מעמסה נפשית שאני מעדיפה לא לקחת על עצמי.

מעבר לכך, ילדים הם מקור לדאגה אינסופית. יתכן שזו הסיבה לכך שהורים לילדים סובלים מדיכאון ובאופן  כללי מאושרים פחות מהחיים. רכבת ההרים הרגשית שבין גיל שנתיים הנורא לגיל הטיפש-עשרה הנורא מחייבת כמויות אדירות של אנרגיה ותשומת לב. ובהינתן כמויות סופיות של המשאבים הללו, אני מעדיפה להשקיע אותם במשהו אחר מלבד גידול ילדים.

 

ג. עצמאות: האחריות הטוטאלית והשלמה, 24 שעות ביממה, לחייו של בן אנוש קטן וחסר ישע היא כבדה  מאוד. כה כבדה עד שהיא הופכת למשקולת שכובלת את הפרט. כובלת אותו לשגרת חיים מסוימת, לעבודה מסוימת, לחוויות מסוימות ולסביבה מסוימת.

"מעל לכל, היא מכבידה על הזמן הפנוי, המשאב היקר ביותר בחייו של אדם. אני, כידוע, מקדשת את הזמן הפנוי, ועושה ככל שאפשר כדי להגדיל אותו ולהפנות אותו לאזורים שחשובים לי. ללא ילדים אני יכולה לנהל אורח חיים ספונטני, גמיש וסתגלני - לקום וללכת, לעשות דברים כי מתחשק לי, ללא תכנון מורכב ועם מינימום חיכוך ואילוצים.

 

 ד. חיסכון: הבחירה באלהורות היא דרך לחיסכון - לא רק בזמן, כסף, אנרגיה ועצבים, אלא גם במקום פנוי. אין לי צעצועים זרוקים בכל פינה, אין לי צורך בדירת 5-4 חדרים, אני לא צריכה לבדוק שסביבת המגורים שלי "מתאימה לילדים", אין לי צורך ברכב פרטי עם 5+ מקומות, וכמובן אין לי צורך להתעסק בבייביסיטרים יקרים פחות ויותר (מעונות יום, גני ילדים, חוגים).

 "מלבד זאת - המגע הכפוי, הממושך והבלתי אמצעי עם המערכת הציבורית הרקובה והמושחתת ביותר בישראל -  מערכת החינוך הממלכתי -  הוא משהו שהייתי מעדיפה לחסוך מעצמי.

 

ה.  זהות עצמית  -  אני לא רוצה להביא ילדים לעולם רק מפני שזה מה ש"כולם עושים" ושזוהי ההתנהגות  הנורמטיבית והמצופה.

אני לא מעוניינת שהאימהוּת תהפוך למרכיב דומיננטי או מעצב בזהות שלי. לא רוצה להגדיר את עצמי במונחים של אחרים, אפילו אם הם בגובה מטר ויצאו מהבטן שלי. חשוב לי שעולם התוכן שלי יהיה עשיר ומגוון, ולא יתמצה בכרכור סביב ילדיי, מעשיהם, תחביביהם והישגיהם ביחס לילדי השכנים. התחרות ההסמויה בין ההורים על הישגי הילדים אחראית לטעמי על חלק גדול מההוצאות הנלוות לגידול ילדים (ע"ע הילד כסמל סטאטוס).

"אני מאמינה שנולדתי כדי להיות חופשיה, אוטונומית ועצמאית -  לא לשרת, להאכיל, לרחוץ ולהסיע אחרים. לא לדרג את עצמי בתחתית בסולם העדיפויות ולרומם אחרים. לכן כל כך כואב לי על כל אותן "נשים משוחררות" שמנסות ללהטט בין האימהות לקריירה ובדרך נשחקות עד עפר. אירוניה פמיניסטית במיטבה.

 

ו. בריאות: אין לי עניין בטראומה הפיזיולוגית הנלווית להריון ולידה, בשינויים ההורמונליים, ברקמות קרועות,  בחתכים, בתפרים, בזריקות, בטחורים, בשינויים במבנה הגוף, בפוטנציאל התחלואה, במזון הגרוע שרוב האימהות מתרגלות לאכול ועוד כהנה וכהנה. הבריאות שלי חשובה לי יותר.

 

ז. סביבה -  לבסוף, אלהורות מאפשרת לי לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלי באופן דרסטי.

"אני סבורה שאוכלוסיית המין האנושי צמחה יתר על המידה, ושככל שהיא גדלה יותר מצבנו מידרדר (פיצוץ אוכלוסין, רעב, פשע, תחרות אלימה על משאבי טבע). כך שמנקודת מבט פילנתרופית, אני מאמינה שיש לי חובה לעזור למי שכבר נולד בכך שלא אכפה קיום על אדם נוסף שיצטרף למציאות שסועה, אלימה ומידרדרת זו.

 

(*) ילדים מגדילים הוצאות ומכבידים על התקציב המשפחתי. אין חולק על כך ומעולם לא הכחשתי זאת. ויחד עם זאת, אני סבורה שגם אדם שבחר להביא ילדים לעולם יכול להגיע לעצמאות כלכלית אם יאמץ את העקרונות המנחים שביסוד הבלוג הזה. מכיוון שלכשעצמם ילדים צורכים מעט מאוד כסף, ישנו מרחב גדול של בחירה אישית. ביום שבו הורים יבחרו להשקיע זמן בילדים שלהם (ולא לשפוך כספים מיותרים על גאדג'טים, מותגים וחוגים יקרים), נפסיק לראות כתבות פפוליסטיות מסוג זה.

   הסולידית   www.hasolidit.com › עצמאות כלכלית

 

 

"מי מאושר יותר: הורים או זוגות ללא ילדים?

 

"מחקר חדש מעורר דיון ברחבי העולם משום שהוא מעז להט הורים -  רוב המחקרים בתחום  שפורסמו עד עכשיו קובעים שהאל-הורים מבסוטים יותר מהחיים שלהם, בסך הכול. אמהות צעירות, חברות מאמאזון וכו' בוודאי יחלקו על הקביעה הזאת, נכון הן מוסטרסטות, עייפות ולא מכירות את המונח "זמן לעצמי", אבל הן כולן יגידו פה אחד שהילד זה הדבר הכי טוב שקרה להן, שאין, אין כמו אהבה של אימא, שהחיים שלהן היו פחות מאושרים קודם לצאצא.

 

"מחקר חדש של אוניברסיטת פרינסטון והאוניברסיטה הפתוחה באנגליה מעורר ויכוח ברחבי העולם בסוגיה הזאת. המחקר קובע למעשה, שיש הבדל קטן מאוד בין סיפוק מהחיים אצל הורים לבין כאלו שאין להם ילדים ברגע שמוציאים מהמשוואה דאגות כמו מצב כלכלי, חינוך, דת ובריאות, כך קובע פרופ' ארתור סטון, בין עורכי המחקר.

 

"הורים שחיים בבית עם ילדיהם נוטים לשמור טוב יותר על הכסף שלהם, ואף להרוויח יותר, להיות מלומדים יותר, דתיים יותר וגם בריאים יותר, כך טוען הפרופסור לפסיכיאטריה ופסיכולוגיה מסטוני ברוק: "כל הפקטורים האלו מסמנים התקדמות אבולוציונית אישית". אבל מה שקורה ברגע שמוציאים אותם מהמשוואה -  המחקר קבע שאין שום הבדל ברמת הסיפוק שלנו – הורים או אל-הורים. פרופ' סטון מדגיש שהנתונים האלו אף מובהקים יותר בערים גדולות ובמדינות מתפתחות, כמו בארה"ב, בהן הבחירה לא לעשות ילדים נפוצה יותר.

"אני בוחר תפוז כי אני אוהב תפוז ומי שבוחר תפוח אוהב תפוח", אומר פרופ' סטון. "אין סיבה לחשוב שחוויה של אדם אחד טובה יותר משל השני. תפוזים ותפוחים זה דבר שונה לחלוטין, בדיוק כמו להיות הורים או לא להיות הורים. זה לא אומר שאחד טוב יותר מהשני".

"שרה מייזס, מחברת ספר הילדים  ואמא לשלושה מלוס אנג'לס מסכימה. "זה כמו לשאול מי מאושר יותר – אנשים שאוהבים פיצה או אנשים שאוהבים אוכל סיני", היא אומרת. "מה שמעניין אותי לדעת זה מי חי שנים רבות יותר".

"המחקר המשותף שסקר 1.8 מיליון אמריקאים, ביניהם הורים בגילאי 34-46, לאורך השנים 2008 ועד 2012 לא מצא הבדל בין הורים לאל-הורים בעניין הזה, אבל הוא כן מצא שהורים נוטים לחוות עליות ומורדות גדולות יותר. "יש להם רגעי אושר חזקים יותר, אבל גם יותר סטרס ורגשות שליליים", הוסיף פרופ' סטון.

 

"עדינה מקגינלי, אמא לשלושה המתגוררת בפרפרי ניו יורק אומרת ש"לראות ילדים גדלים זה כנראה האושר הגדול ביותר, ובו בעת, הדאגה שיהיו להם חיים טובים תוקפת בכל רגע, ומכבידה מאוד על חיי הנישואים".

 

"וכאן נקודת ההבדל המובהקת ביותר, זו שמנסה לקבוע שהמאושרים יותר הם החופשיים יותר, מכיוון שהעומס גורם להורים להיות פחות מסופקים במערכות היחסים שלהם. על פי המחקר של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה, בו נסקרו יותר מ-5,000 אנשים באנגליה ובארה"ב, אל-הורים שמחים יותר עם הזוגיות שלהם ומאושרים יותר מבני זוגם מאשר הורים. כשנשאלו אותם זוגות מי האדם החשוב ביותר בחייהם - אמהות ענו שהילדים, אבות אמרו שההורים שלהם. "ככל הנראה, הורות מגילאים האלו, של אמצע החיים, מולידה שינוי משמעותי בעבור נשים שמתרכזות כעת בילדים שלהן", אומרת ד"ר ג'אקוי גאב, מעורכות המחקר. ועם זאת הוא מוסיף שזה לא אומר שהבעיה היא במערכות היחסים עצמן. "זה רק אומר שיש הבדל בדגשים שחשובים לנו, שנולדים ככל הנראה מהמחסור בזמן פנוי".

 

"ג'ן בוס, אמא לשניים ובעלת הבלוג "Defining My Happy" אומרת: "לעיתים קרובות מדי זוגות שיש להם ילדים מזניחים זה את זו, ופה הבעיה לא בילדים". למרבה האירוניה, המחקר של האונ' הפתוחה באנגליה מצא שאמהות דווקא שמחות יותר בהשוואה לכל קבוצה אחרת, כולל נשים ללא ילדים, והם מסבירים זאת בכך שאושרן של האמהות נובע מהילדים שלהן. "אם הן הקבוצה המאושרת ביותר, ועדיין הכי פחות מספוקת ממערכות היחסים, כנראה שלילדים יש משמעות חיובית", אומרת ד"ר גאב.

 

אז מה אפשר לעשות?

"אין ספק שהנושא מעסיק את כולנו, אולם כעת נשאלת השאלה איך ממשיכים הלאה, איך חותרים לאיזון או לפחות לרמות שוות של אושר בשני המקרים. התשובה לשאלה הזאת נמצאת במחקר אחר של  האונ' הפתוחה בבריטניה שנקרא "אהבה מתמדת - זוגות ומערכות יחסים במאה ה-21". המחקר מצא שכששואלים אנשים מה גורם להם להרגיש בעלי ערך בתוך הזוגיות, רוב הנשאלים ענו מחוות של אכפתיות. "מספיק לומר אני אוהב/ת אותך", אומרת ד"ר גאב. "מכל הדברים בחיים, כולל אמהות, זו מחווה שכמו שמישהו יגיש לך כוס תה למיטה, שמשמעותית ביותר בנוגע לאושר".

"בארה"ב כוס התה אולי תתחלף בקפה טוב, אבל הבנו את הנקודה. מערכות יחסים תלויות במחוות קטנות ויומיומיות. "אנחנו צריכים לחשוב אחרת על תחזוקת מערכות יחסים, אם זה מה שחשוב לאנשים ועושה את ההבדל, צריך לשים לב אליהן ולמה שמתרחש במערכות היחסים שלנו", מוסיפה ד"ר גאב. "אני חושבת שאני הולכת להכין לבן זוגי כוס קפה הערב. כשזה מגיע לאושר, הורים או אל-הורים, רוב המחקרים עד עכשיו אמנם קבעו שאל-הורים מסופקים יותר בחיים, אבל כאימא לשניים, אני מוצאת את עצמי מגוננת יתר על המידה בנושא. אני מאושרת, אך אני אומרת לעצמי, אני אמנם תחת סטרס, סובלת ממחסור בשעות שינה ומחסור בזמן לעצמי, אבל די טוב לי בחיי. האין זה אפשרי שאהיה מאושרת בדיוק כמו אנשים שאין להם ילדים, למרות שאין להם את החסכים האלו? נו, התשובות הן כן ולא". (לירון שמם, מאקו, 19.1.2014)

 

 

 

אלהורות

"אלהורות היא מצב בו בני זוג או יחידים בוחרים במודע שלא להיות הורים. בשונה מעקרונות,  הנכפית על האדם, אלהורות היא בחירה ולא כורח. המונח אינו מוכר על ידי האקדמיה ללשון העברית,  הוא הוצע ונבחר בפורום "בחירה בחיים ללא ילדים -  אלהורות" (בשמו דאז - "נשים שלא רוצות ילדים") באתר "תפוז אנשים". ועיקר השימוש בו הוא באינטרנט. בשל יצר ההישרדות של המין האנושי בחירה בהימנעות מהבאת ילדים לעולם נחשבת במרבית תרבויות העולם לבחירה נון-קונפורמיסטית שלעתים זוכה לגינוי ויחס עוין.

בעבר האפשרויות המעשיות להימנע מהעמדת צאצאים, שלא באמצעות התנזרות מיחסי מין וגינליים, היו מוגבלות יחסית. כיום, עם הימצאותם של אמצעי מניעה יעילים, האפשרות שלא להתרבות היא בהישג יד.

 

סיבות לאלהורות

·                     היעדר תשוקה להיות הורה או אי מציאת סיבות להיות הורה

·                     רצון לחופש מקשיים שעשויים לעלות בגידול ילדים

·                     רצון להימנע מלהביא ילדים לעולם שבו יש סבל ואלימות

·                     אי רצון להעביר לצאצאים תכונות תורשתיות ( כמו מחלות גנטיות).

·                     חשש לעתיד העולם בשל פיצוץ אוכלוסין

·                     היעדר תנאים סוציואקונומים ראויים לגידול ילדים

·                     רצון להבדל ולמרוד בנורמות חברתיות

·                     רצון להימנע מתסביכים והליכים רפואיים הנלווים להריון

בספרות - אלהורות נמצאת במרכז הרומן "ניצבת" מאת א"ב יהושע. גיבורת הרומן, נוגה, אומרת פעמים אחדות לאורך הסיפור שהיא יכולה ללדת אך אינה רוצה. כאשר הרתה עברה בסתר הפלה מלאכותית,  צעד שהוביל לגירושיה מבעלה. הילד שלא נולד וסירובה של נוגה ללדת ממשיכים להעסיק אותה ואת הסובבים אותה.

https://he.wikipedia.org/wiki/אלהורות

 

 

נטולי ילדים מבחירה? אתם חייבים להיות מאושרים (10.6.2012);

"מרתיח אותי שכדי להתקבל בחברה כהורים בזוגיות חד מינית או כזוג שלא רוצה ילדים, חייבים לעמוד בדרישה של מושלמות בכל בחינה אחרת. למה הם צריכים להוכיח שהחיים שלהם שווים חברתית כדי שהבחירה שלהם תהיה לגיטימית?

"היום התקשרה אלי אישה נחמדה ואמרה שהיא תחקירנית בערוץ כלשהו וביקשה את עזרתי: היא צריכה זוג, לא צעיר, גבר ואישה, שהחליטו ביחד ולחוד שהם לא רוצים ילדים. אבל זה לא מספיק. היא צריכה זוג שטוב להם עם ההחלטה הזאת של האין ילדים; כאלה שהחיים שלהם בסך הכול טובים, יש להם זמן ופנויות לטפח קריירה בלי אשמה; כאלו שיכולים להשקיע בתחביבים. והאהבה שלהם חזקה כתמיד, הם מאושרים.

 

"הקונבנציונלית של אימא-אבא, שלושה ילדים, כלב וארבע על ארבע. אלטרנטיבה שלא נוכל לטאטא מתחת לשטיח, אלטרנטיבה שתעורר קנאה אצל המחזיקים בנורמה הפרו-נטליסיטית.

 

אם אתם לא מאושרים במצבכם, אתם כישלון

 

"אבל מעבר לדרישה שהזוג שיוצג בטלוויזיה יהיה מושלם מבחינת כל הדרישות החברתיות האחרות, מה שעלה מדברי התחקירנית זה שאם אין לכם ילדים, אתם חייבים להיות מאושרים (עדיף כל הזמן) אחרת אתם מוגדרים ככישלון מראש, כישלון צורב, והחיים שלכם לא ראויים. חשבתי גם שמה שעולה מהשיפוט החברתי הקשוח הזה הוא שמי שיוצא נגד הנורמה (במקרה הזה מי שבוחר/ת לחיות ללא ילדים) חובת ההוכחה עליה-עליו. היא או הוא צריכים להוכיח שהחיים שלהם שווים חברתית (לפחות סבבה) כדי שהבחירה שלהם תהיה אפשרות לגיטימית בכלל.

 

"אני מסתכלת מסביב ורואה גרסאות מגוונות של האידיאל החברתי של מעמד הביניים הקפיטליסטי הנאו-ליברלי. זוגות הטרוסקסואלים מטופלים בילדים, בקריירה, בוילה קרוב למרכז ובכרטיס טיסה של פעם פעמיים בשנה לחו"ל, כדי לקבל השראה או לברוח. והם? הם לא נראים לי בהכרח מאושרים, או חדורי אמונה, או נושאי דגל החיים טובים. בכל אופן לא תמיד.

"עלינו, ההטרוסקסואלים ההורים הנורמטיביים (לכאורה) לא חלה חובת ההוכחה. אנחנו יכולים להיות אומללים לגמרי ובכל זאת סגנון חיינו עדיין ייחשב על ידי החברה שלנו לאידיאל. ואילו זוגות בלי ילדים חייבים להראות שזה שווה את זה, שהם מאושרים, שהחיים שלהם מלאי משמעות, שהם מצליחים לעשות את כל מה שאנחנו רק חולמים עליו. אם הם יוכיחו פחות מזה (למשל שהחיים שלהם הם חיי שיגרה אפורה כמו אלה שלנו) אנחנו נביט בהם ברחמים, בוז ועליונות.  (תמר הגר, און לייף, 10.6.2012)

 

 

ממני והלאה -  "הבחירה בחיים בלי ילדים בישראל"

"מדוע מולידים ילדים? מה המחיר שהורים משלמים? האם ישנו קשר בין חופש ואגואיזם לבין גידול ילדים? מה מוביל אנשים (ובהם ישראלים) לבחור לחיות ללא ילדים? איך הסביבה מגיבה לבחירה כזו? האם אפשר להיות אישה בלי להיות אימא? ובכלל, מה זו משפחה?

"ממני והלאה הוא מחקר יוצא דופן על בחירה יוצאת דופן -  הבחירה לא להביא ילדים לעולם. בספר זה בוחנת אורנה דונת מיתוסים תרבותיים ותפיסות חברתיות, היסטוריות ופילוסופיות באמצעות ארגז כלים סוציולוגי ואנתרופולוגי, ומציעה מגוון תשובות לשאלות שרובנו נמנעים מלשאול -  באמצעות ראיונות אישיים וניתוחי פורום באינטרנט. לראשונה בספרות מובא קולם של ישראליות ושל ישראלים, שבבחירתם לחיות ללא ילדים קוראים תיגר על אחד המיתוסים המקודשים בחברה הישראלית. "עשרות המרואיינים והכותבים המצוטטים בספר מתמודדים בישירות,

שמתלבטים וגם כאלה שהולידו ילדים.אורנה דונת היא דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. הספר ממני והלאה נכתב במקור כעבודת גמר לתואר מוסמך

ובביקורת על ספרה של דונת: "מה בעצם אני רוצה לומר בביקורת על ספרה של דונת "בלו בלו" (7.2.2012) לא ברור לי. אני יודעת שבחיים לא הייתי מוותרת על האושר שבגידולן. אני חושבת שהפכתי לאדם טוב יותר בזכותן. כזה שיכול לתת הרבה, ופחות לקחת. שיודע שאפשר לאבד שליטה ולצאת מזה בשלום. ובכל זאת, זה לא בהכרח מתאים לכל אחד. אני עדיין חושבת שלא צריך להביא ילדים באופן אוטומטי, זו שאלה שיש לתת עליה את הדעת בכובד ראש -  זו ההחלטה הכי חשובה בחיים. וככזאת אני ממליצה בחום על הספר של דונת. (הייתי כותבת "ספר חובה" למי שרוצה להיות הורה, אבל אני שונאת את הביטוי הזה...(  (אורנה דונת, סימניה,

 https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=935464

 

לעתים בחיוך, עם ביקורות, עם דעות קדומות ועם סוגיות שמעסיקות אנשים רבים בימינו -  כאלה ללא ילדים, כאלה

 

 

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות