האשכנזים והיהודי - מבחר מחקרים ומאמרים

ויסוצקי שליח ממשלת "חובבי -ציון" - שרלטן

 

קלונימוס ויסוצקי, שליח "חובבי-ציון", נשלח לא"י עם 15 אלף רובל, חלק מפדיון מכירת תמונות מונטפירי לתמיכה במתיישבי פ"ת וגדרה, וכספי השנור מחו"ל. בדרכו מתעכב ויסוצקי בטורקיה, שם הוא מפרסם חוזרים בעיתונות, מבקש עו"ד לקנות אדמות במיליון רובל. בא"י הוא מסתובב עם פמליה ויועצים, מייסד ועדים ציבוריים בירושלים וביפו, ומצפה לתשועה מהחכם באשי של טורקיה, אליהו פחה והאחים וינציאני המקורבים לשלטון, ולממון שיביא עבורו הרב הראשי של יהודי אנגליה. הוא מתאכזב מהסכום המועט שקבל מהרב הראשי של יהודי אנגליה 500 לי"ש. לאחר רעש ומהומה הוא מבקש מנהל מרוסיה. אך האיש, סטארובולסקי דורש 1000 רובל ונדחה. לבסוף נמצא המתנדב, אברהם מויאל, אחד הסוחרים הגדולים של יפו, שבא עם 30.000 פרנק של רוטשילד, ועמס על שכמו את תפקיד ב"כ "חובבי-ציון" בא"י, חוזר ויסוצקי לרוסיה עם הכסף שהביא אתו. להלן מבטים על ההתרחשויות  בארץ-ישראל .

 

 

ד"ר ישראל קלוזנר ב"מקאטוביץ עד באזל":

ייסוד זיכרון-יעקב בסיוע אליהו פשה

 

"ויסוצקי הגיע לקושטא בערב חג הפסח. בימים הראשונים של החג נפגש עם ד"ר שלמה שווארץ, שהיה פעיל בענייני  יישוב  ארץ-ישראל כבר בשנת תרמ"ב ...

"שלמה פרנאנדז, יושב-ראש חברת 'כל ישראל חברים' בקושטא לא היה בעיר. ד"ר שווארץ הציג את ויסוצקי ואת מזכירו לפני ד"ר אליהו פשה, רופאו של הסולטאן, שהיה בעל השפעה רבה בחצר הסולטאן ומקורב לשרים. אליהו פשה שמע מפי אליהו שייד על המושבה סמרין (זכרון יעקב) וסייע בידו להשיג אישור על העברת הקרקעות על שמו של ארלנגר ורשיון לבנות שם בתים. אליהו פשה סיפר לויסוצקי ולחבריו, כי בהשתדלותו בוטל האיסור על יהודים נתיני תורכיה לבוא לארץ-ישראל ולהשתקע שם, והוא חל רק על יהודים נתיני ארצות-חוץ, הרוצים להתיישב בארץ מבלי לקבל את נתינות המדינה. ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 70)

 

 

האחים ונציאני פעילים לטובת יישוב א"י

 

"הם (ויסוצקי ופמליתו) נפגשו גם עם אכילס ונציאני, אחיו של פ. ונציאני, ושמעו ממנו על השתדלויותיו של אליה שייד בקושטא; שייד בא בענייני סמרין [זכרון-יעקוב], אבל השיג על-ידי א. ונציאני, שאחד השרים שלח מכתב אל הפחה הירושלמי, שלא ינהג לפי כל חומר הגזירה.

 

ויסוצקי מחפש עורך-דין לרכישת קרקעות

 

"ויסוצקי חיפש בקושטא עורך-דין שיוכל לעזור ברכישת קרקעות, אבל לא מצא איש מתאים. הוא השיג מכתבים מבעלי-קרקעות בסוריה ובארץ-ישראל שנתנו לו אפשרות לראות את קרקעותיהם העומדים למכירה. ד"ר י. קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 71)

 

 

ויסוצקי: החכם-באשי  הלוחם - "מוג-לב"

 

"באותו יום נתקבלו ויסוצקי ורוקח מזכירו, על-ידי החכם באשי משה הלוי. השיחה התנהלה בעברית ונסבה בעיקר על הצורך בביטול הגזירה על העלייה. הדובר הראשי היה רוקח. הרב הציע, כי אגודות חובבי-ציון ברוסיה תגיש מכתב-בקשה לסולטאן, שממשלת תורכיה תעניק נתינות ליהודים שיבואו לארם-נהרים, סוריה וארץ-ישראל לעבוד את האדמה ולעסוק בתעשיה; מועצת השרים כבר החליטה ברוח זו, אבל ההחלטה לא קיבלה עדיין אישור מהסולטאן. הרב הציע שישלחו את מכתבי-הבקשה אליו, והוא יגישו לשר ויבקש מן השר שימלא את הבקשה. ויסוצקי קיבל רושם שהרב הראשי הוא איש ישר אבל מוג-לב, אין איפוא לקוות ממנו לעזרה חשובה. (ד"ר  ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 71)

 

 

התקווה: אליהו פחה  והחכם-באשי ה"מוג-לב"

 

"… במכתב ששלח אל פינסקר בערב היום האחרון של חג הפסח הודיע, כי באיסור העליה יד ממשלה זרה היא כנראה באמצע; האיסור חל גם על הגליל, אבל הפחה של עכו אינו רודף את התנועה כמו פחה ירושלים; נתינות תורכית קל להשיג בקושטא, אבל קשה להשיגה בארץ-ישראל ובסוריה. ויסוצקי סבר שיש להשתדל בפני ממשלת תורכיה בדבר היתר התיישבות בארץ-ישראל; להשתדל צריכים חובבי-ציון עצמם, ולא יהודי מערב-אירופה. ויסוצקי תלה תקוות רבות בד"ר אליהו פחה. הוא הציע לכתוב מכתבים אל החכם-באשי, אל אליהו פחה ואל ד"ר שווארץ. (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 72)

 

 

ויסוצקי יקנה אדמות בא"י במיליון רובל!!

הברון רוטשילד: לא אתמוך בפ"ת

 

"נסיעתו של ויסוצקי לקושטא  עוררה  דאגה  בפאריס, ארלנגר כתב  אל  שפ"ר [הסופר שאול פנחס רבינוביץ, שנבחר למזכיר 'חובבי ציון' בועידת קטוביץ] לפני הנסיעה, כי יזכיר לויסוצקי שינהג בזהירות, משום שממשלת תורכיה מביטה בחשד על עליית יהודים לארץ. מקושטא כתבו לארלנגר, כי ויסוצקי אומר שם בכל מקום, שהוא נוסע לקנות בארץ-ישראל קרקעות רבים, יש לו מיליון רובל משלו ויוציא את הכסף בארץ, והוא חיפש שם מנהל ועורך-דין. הברון רוטשילד קיבל ידיעות אלו ורגז על חובבי-ציון, שהם נוהגים בחוסר זהירות. תגובת הנדיב על הידיעות האלו הייתה, שלא יעשה יותר כלום למען פתח-תקווה [כלומר שקודם לכן הוא כן עשה!]; יתמכו חובבי-ציון במושבה זו, יהיה להם על מה להוציא את כספם ולא יחפשו קרקעות נוספים, דבר העלול רק להעלות את מחירי הקרקעות. ארלנגר כתב על זה לזימל, וציין כי באי-זהירות גדולה מזו של ויסוצקי בקושטא אי-אפשר היה לנהוג. כן כתב לזימל וגם להנהגה בווארשה, כי הזמן אינו נוח לקניית קרקעות, ואם ויסוצקי מעוניין בקרקעות חדשים - יוכל לקבל מאלה שכבר נקנו על ידי הנדיב.  ...   ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 73)

 

 

ויסוצקי מפרסם חוזרים

 בעיתונות הטורקית

 

"שייד וארלינגר כתבו גם אל ההנהגה והתרעמו על הרעש שהקים ויסוצקי. נגד התנהגותו של ויסוצקי, שפעל על דעת עצמו, בלי להתחשב בהוראות שניתנו לו, התקומם גם יאסינובסקי. הוא ספר, כי ויסוצקי חייב היה להגיש דו"ח משליחותו רק לוועד-המרכזי; הדברים שפרסם ויסוצקי בעיתונות עלולים להזיק, אם יוודע עליהם לממשלת תורכיה, ולעורר התמרמרות אצל יהודי המערב.    ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 94)

 

 

מתיישבי פ"ת ב"יהוד" עדיין ללא בית!

בחפץ הפחה להרוס בתים שנבנו

 

"במכתבו הראשון של ויסוצקי מא"י לפינסקר, הוא כותב: "... בין כה וכה יצאה הגזירה מאת הממשלה לאסור על אחינו לבוא ולהתישב בארץ, והפחה מירושלים הזמין לדין את האנשים אשר בנו בתים בלי הורמנא דמלכא, ותשבת המלאכה, וגם הבתים שכבר נבנו עמדו בסכנה, כי היה בחפץ הפחה להרסם, אך לא עלתה בידו. האנשים שכבר קנו להם אחוזות בפ"ת, בראותם כי לא יוכלו לבנות להם בתים ב'יהוד', גם קשה מאוד לחיות בריחוק גדול כזה,  - גמרו בנפשם לבנות בתים בהמושב הישן, אף כי בנפשם הוא.  [אכן החלו בבניית שני בתים, אך אולצו להחריב אותם] וגם הרב פרומקין, שקנה עבור ה' לחמן מברלין נחלה גדולה בפ"ת, בנה בית גדול בפ"ת.

 

 " ... הנה לפנינו שתי מושבות, שתיהן מיושבות במשפחות ושתיהן מבקשות תמיכה כללית ופרטית. בקשותיהם נכללות בהסעיפים האלה: א) למנות להם מנהל נאמן ונבון דבר אשר יוציא ואשר יביא כל ענייני המושבות, כי מבלעדי ראש ומשגיח יסתבכו תמיד בעניינים הפרטיים והכלליים, וריבות וקטטות תצמחנה אשר תזקנה להמושבות והישוב הכללי. ... ד) להקים בית עראי ב'יהוד', אשר יוכלו הנשים והטף למצוא בו מעון ומשכן בהחדשים האחרונים של ימי הקיץ הקשים מאד.(ספר יובל השבעים "פתח תקווה", עמ' רפ)

 

 

 

חוסה ורחם על רבני השנור

 

ההבדל בין מחקר היסטורי לשכתוב היסטוריה מגמתית, הנשענת על סילוף, מרמה ונוכלות, כאשר נוטלים ציטוט שנאמר בקשר עם סבלם של ה"ספרדים" שהתפרנסו מיגיע כפיהם ולא נטלו חלק במפעלי השנור, ומיחסים אותו ל"תושבי ירושלים" סתם. וכאשר מתעלמים-מעלימים את היהודים, ונותר "ישוב ישן אשכנזי", המתייסר למען עמו וארצו ומעורר התפעלותם של משכתבי ההיסטוריה.

"ר' מיכל כהן, עורך 'האריאל' ובעליו, מתאר באופן דרמטי את דמות תושבי ירושלים: '... נשוח מעט בחוצות ירושלים ולבך יהגה אימה ופלצות תכסך, חמס ושוד תקרא על שבר בת עמך, בראותך אנשים חשך משחור תוארם, מעיהם חמרמרו, עיניהם נמקו בחוריהן. נודדים כצללים, ויתמוגגו מחוסר לחם ומים...' ותיאור זה אינו אפייני רק לתקופתו שנת תרל"ז [1877], אלא בדומה לו נמצא גם בדין וחשבון של הקונסול הבריטי הראשון בירושלים, יאנג, ללורד פלמרסטון משנת תקצ"ט [1839], ואצל תיירים נוצרים, שבקרו בזמנים שונים. הרעב והמחסור כל-כך החלישו את גופם, שבשעה שהם מוצאים עבודה גופנית אין בהם כוח למלאה. אותו תיאור חוזר ונשנה בואריאציות שונות אף בעיתונות של התקופה. עניות נוראה שוררת בירושלים. ...' (ד"ר בן-ציון גת, "היישוב היהודי בארץ-ישראל", עמ' 34)

 

 

אגרת ר' זאב יעב"ץ מיהוד; "למי העתיד? למי אחרית הימים? ליהודי אשכנז!"

 

"... באתי בבתי הספרדים, וארא את הניקיון אשר בבגדיהם ובמעונותיהם, ואת הנימוס הנאה הנהוג בתוכם וישמח לבי. שחרתי את פני הרבנים הספרדים וארא כי גם הנוי, הכוח, הכבוד והזקנה נאה באמת לתלמידי חכמים, ונאה לעולם, כי בהיותם מופלגים בנוי בכוח ובקומה, ודברם, מראיהם ומלבושם, שבתם וקומם, כמשפט בני חורים יודעי ערכם, על כן גופם מכובד על בני עדתם. בעת ההיא עלו על לבי דברי לוי 'תלמידי חכמים שבבבל דומים כמלאכי השרת' (קדושין ע"ב), דמצינין כמלאכי השרת במלבושים נאים (רש"י). ובאמת דומים הספרדים הרבה הרבה לבני בבל בכל המנהגים ובנוסח תפילתם ובמבטא אשר יבטאו את לשוננו הקדושה. כי בירושלים ראיתי רבים מבני בבל, וקרוב הדבר בעיני מאוד כי רוח גאוני בבל נחה בראשונה על רבותינו שבספרד, כי רבנו משה השבוי ורבנו חנוך בנו, הבאים מבבל, היו ראשי הרבנים בספר. ורבנו יצחק אלפסי רבן של כל גאוני ספרד היה תלמי רבנו חננאל, בן ותלמיד לרבנו חושיאל שבא גם הוא מבבל.'

"עדת הספרדים בתכונתה החיצונה, מעין מצבת זיכרון היא לכל גדולי ישראל שקמו בקרבם לשרים הגאונים אשר העיר בעל סדר הקבלה כי 'מדותם מעידות עליהם שהם מזרע המלוכה ומן הפרתמים' אך כל תפארתם היא תפארת העבר, תפארת הגולה, כי אמנם מאור הגולה הייתה ספרד כולה, מימות רב חסדאי הנשיא עד ימי אברבנאל. אך למי העתיד? למי אחרית הימים? ליהודי אשכנז! להם כוח לבב, להם רוח חיים, להם אהבת תורה ויראת שמים! הם היו הראשונים בירושלים אשר חרפו נפשם לצאת ולבנות ולשבת מחוץ לעיר, ולא פנו אל המרפים את ידיהם לאמור: מחוץ תשכל חרב, ויצאו וישבו ויצליחו, ויבנו סביבות ירושלים שווקים ורחובות ואיש מן הספרים לא שת ידו עמהם.' (זאב יעבץ, אגרות ארץ-ישראל, א. יערי, עמ' 484-483)

 

ב"משעבד" ראינו את בתי "משכנות שאננים" עומדים בשממונם במשך חמש שנים, עד שהוחלט לתת אותם לצמיתות, לאלה שיואילו להסתכן ולגור בהם. ולא נמצא אף אשכנזי בעל "רוח גבורה", בין  20 משפחות הספרדים שיצאו לגור מחץ לחומה.

7 שנים לאחר מכן, באוגוסט 1869, ר' יוסף ריבלין הלך ללון בביתו בנחלת שבעה, רק בימות חול ובלוית יהודי ספרדי. תופעה מיוחדת בתולדות יהודי ירושלים מהווה שאול בן שלמה יהודה שב-1860 החל לרכוש חלקות בכפר קולוניה (מוצא) והוא בן 20 שנה ורק שש שנים בארץ. הוא ייסד התיישבות חקלאית ראשונה בירושלים בעת החדשה, ובהון משפחתו.

קיימת תופעה שגם לאחר שרבני העוולה האשכנזים, החלו להלחם ביהודים כאויב, בסיוע המעצמות הנוצריות, תמיד נמצאו יהודים שהתנדבו לתמוך ולסייע בידי אשכנזים, שתוך כדי קבלת העזרה חפרו מתחת רגלי עוזריהם. דוגמה, ר' שנור יעבץ, שק שנור, עוולה, מרמה ושקרים.

 

 

דרוש לנו איש שבכוחו לפעול

 

"במכתבו לפינסקר כותב ויסוצקי בין היתר: א) 'בטרם כל נחוץ לנו איש אשר ינהל כל עסקי המושבה, איש אשר יעמול לתקן ולטהר את האויר (ע"י נטיעות אקליפטוס) וישגיח על כל אחד מהקולוניסטים כי יעבוד עבודתו. המנהל הזה ימלא מקום ח"צ, ובטח צריך להיות איש אשר חברת ח"צ תוכל לתמוך ולהשען עליו ועל דבריו ואשר בכוחו יוציא לפועל את אשר תחשוב חברת ח"צ לעשות בהמושבות. (ספר היובל "פתח תקווה", עמ' רפא)

 

 

מזמין סטארובולסקי

מביאליסטוק לנהל את פ"ת

 

"... חפצו אנשי פתח-תקווה שיהיה מנהל. הם גם ביקשו לתמוך במשפחות, עד שתוכלנה להתקיים מפרי עמלן. ויסוצקי סבר, כי המנהל צריך להיות מאנשי חוץ-לארץ. הואיל ואנשי ביאליסטוק המליצו לפני נסיעתו על סטארובולסקי, שלח מברק לביאליסטוק, שישלחוהו לתפקיד המדובר... (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 74)

 

 

הקציבו לפ"ת 5000 פרנק

ולשאר מושבות 5000 פרנק

 

"ראשית כל נתבקש ויסוצקי לבקר במושבות פתח-תקווה, גדרה, יסוד-המעלה וראשון-לציון, לחקור מה מצבן ולקבוע כמה יש להקציב לתמיכה בהן. ראשון-לציון נתמכה ברובה על ידי הנדיב, לתמיכה היו זקוקים רק אחדים מאלה שעמדו ברשות עצמם. לפתח-תקווה הקציבה האסיפה 5000 פרנק, ואילו לתמיכה במושבות האחרות ולהוצאות עוזריו של ויסוצקי עוד 5000 פרנק*). ... בביאליסטוק הוחלט לתת רשות לויסוצקי לתרום בשביל האגודה 'עזרת נדחים' ועולי תימן בירושלים 100-150 רובל. גם זו הייתה משאלה של ארלינגר. בקופה של ההנהגה היו כ-21.000 רובל**), אבל בהתייעצות הוחלט, שיש להשאיר 20% מהכסף כקרן שמורה. (מכתב מן ההנהגה בווארשה, ו' ניסן תרמ"ה, אוסף דרויאנוב 145/72. מכתב פינסקר אל פין, כ"ב סיון תרמ"ה, 'כתבים' א', עמ' 291). (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 51)

*) סמוך לכך העריכו פקידי הברון את ההשקעה  הראשונית להתישבותה של משפחה בסך 5.000-5.500 פרנק מלבד קרקע, הפיתוח, מוסדות-ציבור וכו'.

**) ראה ההערה הבאה

ויסוצקי בגדרה: רובם מחוסרי

מקצוע שהגיעו לפני חצי שנה

 

"ויסוצקי בא לגדרה כשהוא מושפע מרוקח נגד אנשי ביל"ו ונגד פטרונם י. מ. פינס, מראה ה'מושבה', שיש בה רק בית אחד ואין לה באר, אין לה רישיון לבנות בתים ואין לה עדיין שטר-מקנה, עשה עליו רושם עלוב, דעתו של מלווהו, מר לובמן, לא הייתה גם היא טובה על מושבה זו. יתכן שהוא שעשה לויסוצקי חשבון, כי בכספים שיש להשקיע בביסוס תשעת האנשים חברי ביל"ו אפשר ליישב עשרות משפחות. ויסוצקי התחיל בגדרה לשאול את האנשים כמה זמן הם יושבים בארץ, מהי השכלתם ומקצועם. נתברר לו, כי רק אחד מהם יושב בארץ מראשית העלייה החדשה, מעטים מהם עלו לפני כשנתיים והשאר באו לפני חצי שנה; שנים מהם למדו בבית-ספר תיכון, השאר עבדו כפועלים בבתי-חרושת או הם מחוסרי כל מקצוע שהוא. ויסוצקי הציע להם, בהתאם להוראות שקיבל בביאליסטוק, שימנה מנהל לגדרה, ורמז להם שיהיה זה איש משלהם. בקרב חברי ביל"ו קמה התנגדות להצעה; - - ויסוצקי יצא מגדרה זועף. וסבר שיש לפזרם בפ"ת כפועלים. (ד"ר ישראל  קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 75)

 

 

סטארובולסקי דורש 1000 רובל

 

"שליחת מנהל למושבות שנתמכו על ידי חובבי-ציון [נתמכו ממקורות אחרים!],עמדה אפוא על הפרק; ש. הירש דרש שליחת עוזר כזה. עלייתו של סטארובולסקי מרוז'ינוי לא יצאה לפועל, כי הודיע שאיננו יכול לעזוב את עסקיו בלי הפסד גדול, והתנה תנאים שנראו להנהגה קשים (הוא דרש אלף רובל, מכתב ויסוצקי אל פינסקר בפנקס התעודות מביאליסטוק, מס' 1. מכתב דומה, מיום ח' שבט תרמ"ו, פורסם ב'קבוצת מכתבים' לויסוצקי, אבל בלי פרט זה.) ההנהגה פנתה אפוא בחוזר אל האגודות וביקשה מועמד מתאים אחר. ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 159)

 

 

אלישר מבטיח עזרת היהודים הספרדים

 

"מהרב שמואל סאלאנט קיבל  ויסוצקי רושם שהוא רחוק מרעיון יישוב ארץ-ישראל. כנגד זה הבטיח הרב י. ש. אלישר את עזרת היהודים הספרדים. ויסוצקי נפגש עם י. מ. פינס ושוחח אתו על המושבות וענייני היישוב; נפגש גם עם י. ד. פרומקין, עורך 'חבצלת', עם נסים בכר ועם עוד אנשים. באסיפה בבית-הוועד של 'עזרת נדחים' השפיע שתיבחר ועדת-ביקורת, ומסר לאגודה זו 150 רובל [כ- 15  לי"ש] בשמם של חובבי-ציון לבניית בית בשביל עולי תימן, וכן תרומות של תורמים שונים.

 

ויסוצקי עורך בחירות

לשני "וועדי-פועל"

 

"... נגשו - בוודאי לפי הצעתו של ויסוצקי - לבחירת שני ועדים, אחד שיהא יושב בירושלים והשני ביפו, בהצעה חשאית [מי הציע! מי בחר!] נבחרו חמישה וחמישה; לוועד בירושלים: י. מ. פינס, נסים בכר, ד"ר הרצברג, מ. ויטנברג ובן-יהודה; לוועד ביפו: ח. שמרלינג, אברהם מויאל, ש. הירש, י. אוסובצקי ודוד גוטמן. הוחלט כי המכתבים מן ההנהגה יישלחו לירושלים על שמו של ד"ר הרצברג, וליפו על שמו של שמרלינג, ובאופן כזה תחזיק ההנהגה את הקשר עם הוועדים בירושלים וביפו וכי הגזבר יהיה הירש.

[לבחירת שני הועדים הייתה התנגדות וביקורת חריפה על רוב האנשים שנבחרו לוועדים, מתח לילינבלום במכתב אל שאול פ. רבינוביץ, ומוהילבר דרש להכניס את פרומקין כמשקל נגד לפינס. פינסקר לא אשר את ועד יפו].

 

הירש ונסים בכר סירבו להשתתף בוועד

 

"ש. הירש וניסים בכר לא הסכימו להיות חברים בוועד-הפועל. הירש לא רצה גם להיות 'סוכן הכסף', הגזבר [נראה שלא שאלו את פיהם!]. בלתי מרוצים נשארו גם האנשים שליוו את ויסוצקי ועזרו לו בפעולותיו בארץ. רוקח לא רצה בוועד-פועל בירושלים, משום שידע כי ועד זה יהיה נתון להשפעתו של פינס.    (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 86/7)

 

 

הרב אדלר מוסר לויסוצקי 300 לי"ש

 

"הרב ד"ר אדלר מסר בירושלים לידי ויסוצקי 300 לי"ש וחילק בעיר לעולים מרוסיה 200 לי"ש. לפני שמסר את הכסף לידי ויסוצקי רצה אדלר לברר, אם הממשלה תרשה לבני פתח-תקווה לבנות בתים, ולשם זה נפגש עם הפחה הירושלמי. ראוף פשה אמר לו, שהממשלה איננה רואה בעין טובה התיישבות אזרחי-חוץ בארץ-ישראל, כי היא חוששת שמא תמצאינה ממשלות זרות תואנה להתערב בענייניה הפנימיים; היהודים בפתח-תקווה בנו בלי רישיון, הם גם לא חדלו לבנות אחרי שהוטל איסור. אדלר ביקש לסלוח לאנשי פתח-תקווה ולתת להם רשות לגמור את בניית הבתים. הפחה אמר, כי פנה אל השלטונות בקושטא בדבר רישיון, עוד לפני שנתבקש, והוא מקווה שהרישיון יינתן.   (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 79)

 

 

ויסוצקי קיווה על  לונדון

 

"בפ"ת נמצאים לערך 35 משפחות הסובלות עד מאוד ואם יש בידנו רק 15.000 רובל?*) וקטרה [גדרה] לבדה דורשת 10.000 רובל (מלבד באר וכו') ומה נעשה עם יסוד המעלה? ועם אלה היחידים שבשאר המושבות הנצרכים לתמיכה? קווינו על לונדון, כי משם יבא לנו עזר, אבל ביום א' ש"ז נכזבה תוחלתי, כי ביום הזה ראיתי (במשך איזה רגעים, יען הד"ר היה אץ לדרכו) , כי כל התמיכה אשר בידו עולה לסך 500 לי"ש, מהם מחויב  לתן עבור נודדי רוסיה בירושלים 200 לי"ש, ואין  לו עבור פ"ת רק 300 ליש"ט, וגם זה עבור אלה שברחו מרוסיה מחמת הרדיפות. (ספר היובל, "פתח-תקווה", עמ' רפא) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 182)

*) הודיעו כבר שיש ברשותם 30 אלף רובל, והחליטו להשאיר בידיהם 20%. ובכן נותרו לביסוס המושבות 24 אלף רובל, כ-60 אלף פרנק. והנה אומרים שהקציבו לפתח-תקווה 5 אלף פרנק ולייתר המושבות ולהוצאותיו של ויסוצקי 5 אלף פרנק, כ-5% מכספי הצדקה שבקופתם. והנה ויסוצקי מודיע שברשותו 15 אלף רובל... הויסוצקי הזה משאיר בידי אברהם מויאל את האורדר של רוטשילד ע"ס 30 אלף פרנק, וחוזר לרוסיה עם הכסף שהביא אתו. וכאשר מויאל דורש "מחובבי ציון" כסף, מלווה פינסקר 12 אלף פרנק מארלינגר, אף שבקופתם עמדו ה-30 אלף רובל, עליהם הודיעו בועידת פולטבה, ועשרות אלפי רובל כספי צדקה זורמים לקופתם.

 

 

ויסוצקי : להעביר את ביל"ו לפתח-תקווה

 

"בחודש מאי נתקבלה הצעת הציר מאה"ק (ק. ז. ויסוצקי), אשר זה תכנה: בהיות שאין בכוח ח"צ לעזור גם לבני פ"ת, גם לבני ביל"ו שהתיישבו בגדרה, מפני שהאחרונים הם כמעט כולם פנויים, ועל כן הדעת מחייבת, כי יותר טוב לתת כסף התמיכה לבעלי המשפחה מאשר לפנויים, בייחוד, כי התמיכה הדרושה להם עולה לסך גדול... האומנם דעת הקהל הוגה חשיבות יתרה לבני ביל"ו, בחשבה אותם לאנשים שגמרו בתי-ספר גבוהים, אבל אין הדבר כן, רק יש ביניהם איזה שלמדו בבתי-ספר ולא יותר. אם כן, אולי יותר טוב היה לחלק את בני ביל"ו בין בני פ"ת להיות אצלם פועלים ולתת לאחרים, בעלי הון, את אדמת גדרה.

"הצעתו זו של ויסוצקי לא נתקבלה ואולם העזרה באה למושבה ממקום שכמעט לא פללו לו. - -           (ספר היובל, "פתח-תקווה", עמ' רפב)

 

על "הקפיצה הנחשונית" של פתח-תקווה שחולל המתנדב אברהם מויאל, באונו בממונו ובנפשו -  באגרת השנייה לממשלת המתנחלים מ-16.8.2015

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות