התנגדות גלויה ונסתרת של היאהודים באמריקה באנגליה (ואולי גם בצרפת) להקמת מדינה יהודית

 

09.09.2016

 

 

 

ר' בן-גוריון - מכתב לד"ר נחום גולדמן – לונדון (22.7.1937); "ידידיו של סמואל, היאהודים וארבורג, וילי כהן, מגנס וכל שאר הכנופיה";  "הרברט סמואל היה היחיד אשר הציע תכנית אלטרנטיבית - קיצוץ העלייה, על מנת שהיהודים יישארו מיעוט וארץ-ישראל תיהפך למדינה ערבית, חברה בפדרציה ערבית יותר רחבה. איני יודע אם נאום זה נישא בהסכמת ידידיו של סמואל, אבל ברור שזוהי העמדה של כל היאהודים: וארבורג, ויילי כהן, מגנס וכל שאר הכנופיה. הצעה זו לא היו לה תומכים בפרלמנט. ארצ'יבלד סינקלר שהילל בנאומו אתמול את דברי סמואל - הביע אחר-כך את צערו לפני שלא שם לב היטב לדברי סמואל - -

 

"לזה יש להוסיף את ההתנגדות הגלויה והנסתרת של היאהודים באמריקה ובאנגליה (ואולי גם בצרפת) להקמת מדינה יהודית. ידוע לנו שהללו אינם טומנים ידם בצלחת. מגנס עומד להתראות עם משרד החוץ הצרפתי - ואחרים בלי ספק חותרים כל אחד במקומו. עמדת ועדת המנדטים יכולה להיות מכרעת, ועלינו עכשיו לכלכל מעשינו בזהירות רבה. הברירה שלפנינו היא: חלוקה - או מיעוט יהודי במדינה ערבית.  (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 314/16)

 

 

"המדינה המוצעת, שלב, אחד השלבים, בהגשמת הציונות"

 

בן-גוריון בעקבות מסקנות ועדת פיל לחלוקת א"י (29.10.1937); "המדינה המוצעת, שלב, אחד השלבים, בהגשמת הציונות"; "אנו עומדים לפני שנויים פוליטיים מכריעים. יתכן שאנו עומדים גם לפני קוממיות ממלכתית, לפני הקמת מדינה יהודית. - -

 

"הקמת מדינה יהודית על-פי תכנית החלוקה, כלומר: בחלקה של הארץ, אין בה משום ביצוע השאיפה הציונית בשלמותה, כי רק בא"י כולה אפשר לפתור את שאלת היהודים בהיקפה המלא. במדינה המוצעת לא תוכל אפוא להיות אלא שלב, אחד השלבים, בהגשמת הציוות. (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", כרך 4, עמ' 403/4)

 

 

מישיבת הנהלת הסוכנות" - ירושלים, 21.11.1937; "ד"ר מגנס רואה אפשרות  להסכם עם הערבים"; "מר שרתוק: העניין האחרון שעלי למסור היום אינפורמציה הוא פרשת המשא-ומתן עם הערבים. דבר זה הגיע אלינו משלושה מקורות, אבל התברר ששנים מהמקורות האלה הם אחד. לפני שבועיים עמד מר שרתוק להיפגש עם מר קלואריסקי[[. ... עוד לא ברורה מה דעת הערבים על המשטר הקונטיטוציוני בארץ, והבטחון והטמפו של העלייה. אותם הערבים סבורים גם שהזמן עוד לא מוכשר להסכם יהודי-ערבי. מר קלואריסקי ביקש שההנהלה תרשה לו להמשיך בשיחות אלה ולבקר למטרה זאת גם בארצות השכנות.

 

"ביום ו', ה-19 לחודש זה, הייתה למר שרתוק שיחה עם ד"ר מגנס. באותו יום קיבל שרתוק חומר מלונדון שצירף גם את העתק מכתבו של מר חיימסון[[ למר לוריה, מזכיר המחלקה המדינית בלונדון. זה הצינור השלישי. מר חיימסון כותב שבאי-כוח הערבים מוכנים להיפגש עם באי-כוח היהודים על יסוד תכנית שהם מוכנים לקבלה כתכנית לדיון על הסכם, והוא, מר חיימסון, מוכן להעמיד את עצמו לרשותנו לשם המשא-ומתן הזה. הצעת ההסכם היא בת 9 סעיפים. (מר שרתוק קורא את סעיפי ההצעה מתוך תיקי המחלקה המדינית).

 

 

"מר לוריה השיב למר חיימסון, שד"ר וייצמן אינו נמצא באנגליה והחומר יועבר להנהלה בירושלים. בינתים העיר שמההצעה אפשר לראות כי הכוונה היא שהיהודים יישארו מיעוט בא"י לצמיתות, והוא מפקפק אם יימצא איזה יהודי אחראי שיוכל להסכים להצעה כזאת. מר לוריה גם ביקש לדעת מי הם הערבים המנהלים את המשא-ומתן, בתוך החומר שמר שרתוק קיבל מלונדון יש גם העתק ממכתב חיימסון לנויל לאסקי[[ (אשר צירף 12 העתקות מהצעתו בשביל חברי הועדה הפוליטית) המוסר גם על חליפת המכתבים הנ"ל שבינו ובין מר לוריה. במכתב לנויל לאסקי אמור, שמנהלי המשא-ומתן הם חברי הועד הערבי העליון המפורק, ואילו רצה היה גם יכול להזכיר את המופתי. עוד אמור במכתב כי ד"ר מגנס קיבל העתק מהצעת ההסכם של חיימסון והראה זאת לד"ר הכסטר. שניהם הסכימו שההצעה היא בסיס מספיק למשא-ומתן.

 

"ד"ר מגנס מסר למר שרתוק שבזמן האחרון היו לו שיחות עם שתי קבוצות של ערבים, ומצא אצל שתיהן נכונות להסכם. השיחות עם כל אחת מהקבוצות הסתכמו בעריכת הצעה בכתב. כל קבוצה לא ידעה על המשא-ומתן עם חברתה. יש אפוא שתי נוסחאות של הצעת ההסכם, שאחת מהן הוא נוסח חיימסון. נוסח זה - כל מלה בו שקולה; הנוסח השני - של הקבוצה השניה - הקיים רק בירושלים, הוא יותר כללי, הקובע רק יסודות. הדגש בנוסח השני הוא על הקונפדרציה הערבית. (מר שרתוק קורא את הנוסח השני, שקיבל מד"ר מגנס, המכיל 4 סעיפים.) ד"ר מגנס מציין גם החשיבות שבהצעה השניה, שגם יש פריטט פוליטי, אבל יחד עם זה אינו מעלים עין מהכוונה הברורה שיש בה שהיהודים יישארו מיעוט בארץ.  (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 438/9)

 

 

 

חיים קלואריסקי-מרגליות - מאנשי העלייה הראשונה, מנהל יק"א בגליל, מראשי "ברית שלום".

 

אלברט מונטפיורי חיימסון. בשנים 1921-1934 מנהל מחלקת העלייה של ממשלת המנדט בא"י, התרחק מהציונות והפך למבקר חריף. פעיל בחוגים ערביים בלונדון בניסיון לתווך בהסכם יהודי-ערבי.

 

מראשי הלא-ציונים בסוכנות היהודית. נשיא "ועד שליחי הקהילות" של יהודי בריטניה  1933-1939.

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות