השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

השמדת יהודי רומניה

ב-23 בספטמבר 1942. שיחת הכנה לפגישה עם הטלר בוויניצה. ריבנטרופ דרש מן הרומנים להמשיך בשיתוף הפעולה להשמדת יהודי רומניה -  הפעם יהודי הרגאט ודרום טרנסילבניה. באזורים שמהם פונו היהודים שורר מאז שקט מוחלט, אמר ריבנטרופ. אנטונסקו ענה שבבסרביה, בבוקובינה וגם בטרנסניסטריה, 'סוכם בזמנו על נקיטת צעדים אלה בשיתוף עם הס"ס הגרמני'.

 

"שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה הורה יון אנטונסקו לגרש בתוך 48 שעות את היהודים מן הכפרים והעיירות ברומניה עצמה ולכלוא את הגברים, ולפעמים גם נשים וטף במחנות בדרום  רומניה. שירות המודיעין המיוחד של רומניה (S.S.I) הקים בהוראתו המיוחדת של אנטונסקו, זמן קצר לפני 21 ביוני, יחידה מיוחדת דומה בתפקידיה לאיינזצגורפן. ב-28 ביוני החלו הפרעות ביאסי - פעולה משותפת של S.S.I, הצבא הרומני והיחידות הגרמניות המוצבות בעיר.

(ז'אן אנצ'ל, "קובץ מחקרים", יד ושם, כרך כ"ג, תשנ"ד, עמ' 166-5)

 

"השלב הראשון של 'טיהור השטח' הושלם באוגוסט 1941. לפחות 150.000 יהודים נרצחו בפקודתו של יון אנטונסקו. לדברי סגנו מיהאי אנטונסקו הייתה המטרה 'טיהור אתני ופוליטי' בבסרביה ובבוקובינה. בבוקרשט, בכינוס של ראשי המינהל שנשלחו לאזורים אלה, התווה מיהאי אנטונסקו את המשך הפעולה ואמר כי יש לנקוט 'צעדים להגירה בכוח של היסוד היהודי' בפרט ושל היסודות הזרים בכלל. לשם כך הוחלט להקים 'חומה אטומה' בין השטחים המשוחררים ובין הגבול הישן. בסקירה זו נעסוק רק בפקודות, בהוראות ובהערות שהיו לפקודות, שנתן יון אנטונסקו במישרין או באמצעות סגנו, ואפשר להוכיח את נכונותן במסמכים אמינים. בישיבת הממשלה ב-8 ביוני 1941 קרא מיהאי אנטונסקו לשרים להיות חסרי רחמים, ואמר להם ש'אין מקום להומניות מתקתקה... אינני חושש שמא תשפוט אותנו ההיסטוריה כברברים... ההיסטוריה לא תעניק לנו רגעי חסד אחרים. עלינו לנצלה... אם יש צורך -  השתמשו במכונות ירייה'.

 

"בסוף אוגוסט 1941 מסר מושל בסרביה הגנרל וויקולסקו לעיתונות בפשטות כי 'שאלת היהודים בבסרביה נפתרה, אין עוד יהודים בכפרים, והוקמו גטאות בשביל  היהודים שעדיין חיים בערים'. השלב הראשון בפקודתו הסודית של אנטונסקו בוצע אפוא בשלמותו בבסרביה ובבוקובינה הצפונית. "האומה היהודית מצצה את לחמם של העניים, בלמה את התפתחותה של האומה הרומנית וניצלה אותה במשך כמה מאות שנים. הצורך להיפטר מאסון זה אינו מוטל בספק. אבל רק לממשלה הזכות לנקוט את האמצעים הנחוצים, ואלה ננקטים ברגע זה ויימשכו לפי הכוללים שאקבע.  

(ז'אן אנצ'ל, "קובץ מחקרים", יד ושם, כרך כ"ג, תשנ"ד, עמ' 168-7)

 

"אנטונסקו ניהל את הגירוש כמבצע צבאי, לכן דרש תמיד נתונים מדויקים וטבלאות על מצבם היום-יומי של היהודים. ב-4 בספטמבר בא הגנרל טופור בכבודו ובעצמו למטה הכללי בבוקרשט והביא את הנתונים הראשונים על מספר היהודים שנותרו חיים בבסרביה. בדוח הופיעו גם שמותיהן ומספריהן של היחידות ששמרו על היהודים, ומסתבר שאף חייל גרמני לא השתתף במבצע. מאחד הגראפים שהוכנו עבור אנטונסקו, הוא 'הגראף על מצב היהודים ב-25 בספטמבר 1941', עולה כי פרט לגטו קישינייב עדיין חיו אז בבסרביה 43.397 יהודים, ויחד עם יהודי הגטו היו שם 53.800 יהודים.

 

"ב-6 באוקטובר סיכם אנטונסקו את מבצע טיהור בסרביה מיהודים בישיבת הממשלה: 'אשר ליהודים, החלטתי להוציא את כולם אחת ולתמיד מאזורים אלה, הפעולה מתבצעת. בבסרביה נותרו עדיין 10.000 יהודים ובתוך כמה ימים יועברו גם הם אל מעבר לדנייסטר, ואם יאפשרו לי הנסיבות, יועברו אל מעבר להרי אורל'. אנטונסקו הזכיר את הרי אורל מאחר שהפירר התפאר באוזניו, שיוכל להדוף את הצבא הסובייטי לשם.    (ז'אן אנצ'ל, "קובץ מחקרים", יד ושם, כרך כ"ג, תשנ"ד, עמ' 170-69)

 

ב-13 באוקטובר החלו הגירושים מבוק ובינה הצפונית, והמגורשים הובלו ברכבות למחנה מרקולשט בבסרביה,, שרוקן מיהודים מקומיים והיה למחנה מעבר למגורשי בוקובינה. היהודים הוכו, הושפלו והוצעדו לעבר המחנה, ולאחר שהות של כמה ימים, שבה שדדו מהם את חבילותיהם ואנסו את הנשים הצעירות, היו ממשיכים לעבר נקודת המעבר באטאקי. הבורות שנחפרו כל עשרה קילומטרים היו כבר מלאים, ואלפי יהודים שכוחם לא עמד להם או 'נמכרו' חיים לאיכרים. סימנו את דרך הייסורים ושימשו טרף לכלבים ולבעלי חיים. ביער קוסאוץ, שימש בור טבעי קבר המוני לאלפי יהודים. יושב-ראש איגוד הקהילות, פילדרמן שלח ב-11 באוקטובר, יום תחילת הגירושים מגטו קישינייב, פנייה נרגשת אל יון אנטונסקו וביקש להפסיק את הגירוש: 'זהו מוות, מוות בלי אשמה, בלי אשמה אחרת זולת  היותם יהודים.'

 

 

"בניגוד ליתר הרודנים הפשיסטים השיב אנטונסקו בעצמו על פנייתו של פילדרמן, ובמכתב ארוך הצדיק את מדיניות ההשמדה שלו. האשים את יהודי בסרביה בשיתוף פעולה עם האויב הסובייטי ובכלל האשים את היהודים -  הפעם את יהודי רוסיה -  במחיר הדמים ששילם הצבא הרומני במלחמה על הדנייסטר, באודסה ובים אזוב'. היהודים, כתב אנטונסקו. 'קיבלו בפרחים את היחידות הסובייטיות', ובזמן הכיבוש הסובייטי 'בגדו ברומנים הטובים, הלשינו עליהם... והביאו צער ואבל על משפחות רומניות רבות'. הוא כרך את יהודי רומניה עם יהודי רוסיה, וטען שהקומיסרים היהודים דוחפים את הצבא הסובייטי להתנגדות נמרצת 'רק כדי לגרום לנו אבדות'. למה היהודים הרוסים שונאים אותנו כל כך? שאל הקונדוקטור, וענה: 'שנאתם היא שנאתכם, של כולכם'.

 

ב-11 בנובמבר קיבל פילדרמן מכתב שני מאנטונסקו, הפעם בחתימתו של המזכיר הכללי של משרד ראש הממשלה. במכתב הזה התווה אנטונסקו את מדיניותו כלפי היהודים, וקבע חד וחלק שאין מקום ליהודים ב'שטחים המשוחררים', ואילו שאר היהודים יוכלו לחיות ברומניה על תנאי:

"יעזבו את המדינה כל היהודים שבאו לרומניה אחרי 1914, וכל היהודים מן השטחים המשוחררים בלי יוצא מן הכלל. יוכלו להישאר היהודים בממלכה הישנה שבאו לכאן לפני 1914, אם הם משתלבים בחוקי המדינה הלאומית שלנו. גם מבין אלה יעזבו הקומוניסטים, מי שמנהלים תעמולה חתרנית, אלה המצטרפים לאויבי הארץ וכל מי שמנסים לחבל בצורה זו או אחרת באינטרסים של המדינה ושל האומה הרומנית."החלטנו להגן על זכויותינו הרומניות ועל ארצנו מפני שעברנו הסובלני מדי נוצל בידי היהודים והקל על השתלטות זרים, ובייחוד של היהודים, על זכויותינו... אנו נחושים בדעתנו לשים קץ למצב זה. אין אנו יכולים לסכן את קיום אומתנו למען מאות אלפי יהודים, או לשם הצלת עיקרון כלשהו של דמוקרטיה הומנית שלא הובן כהלכה...

 

"בדוח מסכם ששלח מושל בסרביה לאנטונסקו, לאחר שהזכיר את הפקודות שקיבל ממנו, כתב המושל שפעולות הגירוש הייתה מאורגנת היטב ובוצעה בדרך תרבותית'. בשלב זה של המלחמה,לא הסתיר אנטונסקו כלל את כוונותיו מעמו, ובמכתב פומבי ששלח לאחד מתומכיו ופורסם בעיתונות, אמרר כך: 'אף אחד ושום דבר לא יוכל לעצור בעדי כל עוד אני חי להשלים את פעולת הטיהור...'.  

(ז'אן אנצ'ל, "קובץ מחקרים", יד ושם, כרך כ"ג, תשנ"ד, עמ' 171-69)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות