השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

ב 56 יום כ 424000 מיהודי הונגריה שילחו הנאצים אל מותם

 

"הקמת המועצה היהודית (Judenrat ;Tanacs Zsidd) הייתה בעיני הס"ס צעד ראשון לקראת הגשמת ה'פתרון הסופי' של השאלה היהודית בהונגריה. בכך נהגו על-פי שיטה בדוקה ומנוסה שהשתמשו בה בארצות אחרות באירופה הכבושה מתוך הנחה שקיימת הסכמה הונגרית-גרמנית בנדון וכי הס"ס בלבד אחראי לטיפול בשאלה היהודית. הנחה זאת נתאמתה במלואה לאור העמדה שנקטו שלטונות הונגריה בחודשים הראשונים לכיבוש.

"בהקמת היודנראטים פעלו הגרמנים למעשה על-פי ההנחיות שהתווה ריינהארדט היידריך, ראש 'המשרד הראשי לביטחון הרייך' (RSHA) ב-21 בספטמבר, 1939. במכתב שהפנה למפקדי עוצבות-המבצע בפולין הכבושה הגדיר היידריך את תפקידו של היודנראט כאמצעי להשגת 'המטרה הסופית (שמצריכה תקופת-זמן ממושכת)'. במכתב נאמר, בין השאר, כי היודנראט :

- צריך לכלול את האנשים בעלי ההשפעה ואת רבני הקהילה;

- יהיה 'אחראי (במלוא מובן המלה) לביצוע מדוקדק... של כל ההוראות...';

- יערוך מפקד יהודים בשטח שלו ;

- יקבל 'הודעה על זמן הפינוי ומועד הפינוי ...' וכן

- יהיה אחראי ל'שיכון נאות של היהודים' בגטאות .

"בביצוע תוכניתם לחסל את היהודים נדרשו הס"ס ועושי-דברם ההונגרים להביא בחשבון גורמים אחדים, והם :

- התקדמותם המהירה של הכוחות הסובייטיים במזרח ;

- הכוחות הגרמניים המוגבלים שעמדו לרשות המבצע ;

-הצורך לנטוע בקיבוץ היהודי הגדול אשליה של ביטחון ואופטימיות כדי לצמצם ככל האפשר גילויי התנגדות, "שלא תהיה התמרדות יהודית כבגטו וארשה'.  (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  תשל"ה, עמ' 51)

 

"למנהיגים היהודים נאמר באדיבות אך בלשון תקיפה שמכאן ואילך יקיימו הגרמנים שליטה בלעדית על כל העניינים הנוגעים ליהודים. נאמר להם שעד צהרי יום המחרת, כלומר ה-21 במארס, עליהם להקים מועצה יהודית שתהיה לה סמכות חוקית לגבי כלל היהודים. כדי לאפשר לחברי המועצה ולעובדיהם למלא את תפקידם כראוי תספק להם הגסטפו תעודות מיוחדות, וכן נאמר להם ששום יהודי לא יורשה לעזוב את מקום מגוריו וכי כל הפרסומים היהודיים, לרבות הביטאון הרשמי של הקהילה, חייבים בצנזורה מטעם הגסטפו. לבסוף קבעו הגרמנים אסיפה עם כל ראשי הארגונים והמוסדות היהודיים בבירה לשעה 5 אחר הצהרים למחרת היום. שוב נאמר למנהיגים היהודיים ששום אדם לא ייפגע אך ורק בגלל היותו יהודי. כל אחד צריך להמשיך בעבודתו והקהילה תורשה למלא את תפקידיה, לרבות אלה בתחום החיים הדתיים. מלבד זאת נתבקשו מנהיגי הציבור היהודי להרגיע את האוכלוסייה היהודית ולמנוע בהלה על-ידי מסירת הודעה בביטאון שלהם או באמצעות הרבנים בדבר ההבטחות שניתנו על-ידי הגרמנים.

"לבסוף, כדי לציין ביתר שאת את אופיה הבלעדי של הסמכות שבידי הגרמנים בכל העניינים הנוגעים ליהודים, הודיעו קרומאי וויסליצני לראשי היהודים שכל רשת הפעולות של הקהילה היהודית בפשט תהיה כפופה במישרין לSS-)Obersturmbannfihrer  ו -.rungsrat Oberregi אלפרד טרנקר (Trenker Alfred), מפקד משטרת הביטחון (SIPO) בבודאפשט.

"אחד המנהיגים של הקהילה נתפתה להאמין להבטחות הגרמנים עד כדי כך שמיד לאחר הפגישה טלפן לאשתו ובישר לה ש'... הכל בסדר, הגרמנים אפילו רוצים לעזור לנו'.

"זמן קצר לאחר הישיבה השלים שמו שטרן, ראש קהילת פשט ויושב ראש הלשכה הארצית של יהודי הונגריה (Irodhja Orszigos Izraelit~k Magyarorszigi MIOI), את תוכניותיו להקמת המועצה... (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  תשל"ה, עמ' 53)

 

"... הטראגדיה עוד החמירה בגלל דבקותם של ראשי הציבור היהודי בשיטות הלגאליות המסורתיות, לרבות הגשת בקשות ועתירות, שיטות שהיו יעילות ביותר בעידן הפארלמנטארי-למחצה שמלפני הכיבוש אך החטיאו את מטרתן תחת השלטון הנאצי.

"גם המנהיגים השמרנים-המתבוללים ביהדות הונגריה וגם מנהיגי הציונים ידעו מה שעוללו הנאצים ליישובים היהודיים בשליטתם, ואף-על-פי-כן לא מסרו להמוני היהודים ידיעות מלאות ומדויקות על הנעשה ולא נקטו אמצעי מנע כלשהם לקדם את פני השואה או להקטין את ממדיה במקרה שהונגריה תיפול בידי הנאצים. להמוני היהודים בהונגריה לא היה מושג על תאי הגזים ועל הרציחות ההמוניות במחנות-הריכוז הגרמניים. אלה שהגיע לאוזניהם שמץ דבר ביטלו את הידיעה כשמועה סתם או, לכל היותר, כתעמולה אנטי-נאצית. כמוהם כמנהיגיהם השלו את עצמם במחשבה שכל מה שקרה בפולין ובמקומות אחרים ממש לא ייתכן בהונגריה שבה שזור היה גורל היהודים בגורל ההונגרים הנוצריים זה אלף שנים ומעלה, המנהיגים היהודים, שבידם הייתה האינפורמאציה המלאה, לא מסרו לאוכלוסיה היהודית ידיעות שוטפות על המתרחש בארצות הסמוכות ובהיותם שומרי חוק ומשפט מימים ימימה הקפידו על שמירת כללי הצנזורה החמורים ואסרו על ניצול בתי-הכנסת לצורכי 'תעמולה'.   [בהערה 19]: למשל באמצע יוני 1944, כשרוב רובם של היהודים בערי-השדה כבר גורשו והושמדו, דחה שטרן תוכנית להפצה חשאית של "קול קורא אל החברה ההונגרית הנוצרית''. (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, כ י',  תשל"ה, עמ' 57)

 

"אחד המנהיגים של יהדות הונגריה שיצא נשכר מתכסיסי הנאצים היה פרוידינגר. אחיו הגדול נאסר על-ידי הגסטאפו ביום ג', 21 במארס, ונלקח עם בני-ערובה אחרים לבית המדרש לרבנים שברחוב רק-סילארד 26, ששימש אז כמחנה-מעצר בהשגחת ויסליצני. כיוון שלא קיבל משטרן שום הבטחה בדבר התערבות המועצה לטובת אחיו החליט פרוידינגר לפעול על דעת עצמו ופנה לוויסליצני במלון אסטוריה, ששימש כמפקדה זמנית של ה'זונדרקומאנדו אייכמאן'. הוא מסר לו שבגלל מאסר אחיו לא יוכל להשתתף בפגישה עם המנהיגים היהודיים שהועיד הס"ס לאותו יום אחר הצהריים. ויסליצני, שזיהה אותו כאחד המנהיגים שהכיר יום קודם לכן, הבטיח לו שאחיו ישוחרר. מגעיו של פרוידינגר עם ויסליצני התחזקו לקראת סוף השבוע כשהוזמן עם ניסון כהאן והבארונית אדית וייס להיפגש עם ה'האופטשטורמפירר' שחזר זה עתה מביקור חטוף בבראטיסלאווה. ויסליצני רצה לזכות באמונם של נציגי האורתודוכסים, הניאולוגים והציונים על-ידי הצגת 'מכתב-המלצה' שהביא מן הרב מיכאל דב וייסמאנדל, איש 'קבוצת העבודה' בבראטיסלאווה. כיוון שלא יכלו לאתר את הבארונית וייס יצאו לפגישה כהאן ופרוידיגר בלבד. ויסליצני ביקש מכהאן להמתין באולם-הכניסה; כאשר נשאר עם פרוידינגר לבד מסר לידיו את מכתבו של וייסמאנדל שהיה כתוב עברית. וייסמאנדל הודיע לפרוידינגר שהגיע כנראה תורה של יהדות הונגריה ליפול קורבן לגורל שפגע בשאר היהודים בארצות הכיבוש הגרמני. בכל זאת חייבים מנהיגיהם של יהודי הונגריה לנסות ולהמשיך בשיחות עם ויסליצני, אדם 'שאפשר לסמוך עליו' בעניין הקרוי 'תוכנית אירופה'.    (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  תשל"ה, עמ' 58)

 

"אם כי מגעיו של פרוידינגר עם ויסליצני נתמעטו תוך זמן קצר בגלל קשריו של הלה עם רודולף קאסטנר, שקיבל לידיו את ניהול המו"מ עם הס"ס, עדיין היו חזקים כדי לסחוט ממנו חסדים נוספים. כל פעם שחזר ויסליצני לבודאפשט עם השלמת כליאתם וגירושם של היהודים באחד המחוזות היה פרוידינגר בא אליו עם קופסאות ממתקים שהכילו מלבד סוכריות גם תכשיטים מאוצר המשפחה. כאשר אזלו התכשיטים התחיל להעניק לו מזומנים, עד כדי 50,000 פנגו בשני מקרים. ויסליצני, שהממתקים 'ערבו לחיכו', גמל לפרוידיגר על תשומת לבו ובתמורה הביא לבודאפשט כ-80 יהודים, רובם חרדים, מכמה גיטאות בערי-השדה, לרבות נאג'וואראד (Nagyvirad-Maro Oradea) דברצן (Debrecen), שופרון (Sopron), פאפה (Pipa) וסקשפאהרוואר (SzEkesfehirvir). ויסליצני גם סייע בבריחתם של פרוידינגר ובני-משפחתו לרומניה ב-9 באוגוסט 1944.

"טובות הנאה דומות ניתנו גם לרבים אחרים ממנהיגי יהדות הונגריה. כאשר נודע לאימרה ריינר, יועץ משפטי ראשי לעדת האורתודוכסים בהונגריה ופקיד בכיר במועצה המרכזית, שהוריו הזקנים נמצאים עם אלה שנדחסו לגיטו נירג'האזה (Nyiregyhhza), רץ עם פרוידינגר למלון 'מאג'סטיק' בשוואבהג' (Sv~bhegy), המפקדה הקבועה של ה'זונדרקומאנדו-אייכמאן', כדי להגיש תלונה. שם קיבל הבטחה מקרומאי שבהיותו חבר המועצה היהודית משוחררת משפחתו מחובת המגורים בגטו ואפשר להעבירה לבודאפשט. לדברי פרוידינגר הורה אייכמאן לקרומאי להביא לבודאפשט את קרוביהם של חברי המועצה המרכזית מיחס-קירבה ראשון. לפיכך יכול היה קארוי וילהלם להביא מקאשה (Koiice-Kassa) לבודאפשט שתיים מאחיותיו.

"זכות זאת ניתנה כנראה גם לראשי המועצות היהודיות בערי-השדה. יש אומרים שמפקדי הגסטאפו בערי-השדה קיבלו פקודה להעביר את ראשי מועצות היהודיות המקומיים לבודאפשט. גם ויסליצני קיבל הוראות כאלה, אלא שהנציגים המקומיים של הגסטאפו ושל הזונדרקומאנדו 'חיבלו' בפקודה בהתאם לפירושו של אייכמאן, לפיו מחווה זו 'אינה אלא מעשה חסד לגבי חברי המועצה שעזרו ושיתפו פעולה'. ראשי המועצות בערי-השדה שלא הועברו לבודאפשט, וכאלה היו רוב רובם, גורשו אפוא עם שאר היהודים, על-פי רוב במשלוחים האחרונים. אולם לפני שהתחילו הגירושים הוענקה כרגיל לראשי המועצות הזכות להתגורר מחוץ לגיטו'.  (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  עמ' 59)

 

"בהקשר זה יש לראות גם את ה'טובה' שעשה אייכמן לרודולף קסטנר כאשר אפשר לו להוציא 388 יהודים מגיטו קולוז'וואר (Kolozsvir), עיר-מולדתו. בזיכרונותיו שנתפרסמו אחרי המלחמה טוען אייכמן שהניח לקבוצת קסטנר להימלט שכן 'לא עניינו אותו קבוצות קטנות של אלף יהודים או כעין זה' וכן 'קסטנר עשה לנו שירות רב בזאת שעזר לשמור על השקט במחנות הגירוש...'.

                       

"תעודות חסינות" - "מלבד הצלת החיים של רבים מקרוביהם, ידידיהם ואחרים מבני הקהילה נהנו המנהיגים היהודיים מעוד זכויות אחדות שאומנם אפשרו להם למלא את תפקידם ביתר יעילות, אך גם עשו את חייהם שלהם נסבלים קצת יותר. אחת הזכויות, שעוררה טינה רבה בקרב היהודים בימי הכיבוש ואשר שימשה נושא למחלוקת סוערת אחרי המלחמה, הייתה מה שהיה קרוי 'תעודת חסינות' שאפשרה לבעליה תנועה חופשית, בלי שיהיה כבול בהגבלות הרבות שהוטלו על שאר בני הקהילה, ברור שהתעודות היו חיוניות למנהיגים שפעלו מטעם הקהילה ונדרשו לעתים קרובות ללכת ממשרד גרמני או הונגרי אחד למשנהו, ביום ובלילה.

"התעודות בהונגריה היו כדוגמת ה-d'immuniti carte הצרפתית שאחת מהן הביא מפאריס ארנו גולדשטיין, ראש המושבה היהודית-הונגרית בצרפת ומזכיר הג'וינט. אך להבדיל מן המקור הצרפתי תעודות החסינות בהונגריה היו דו לשוניות וחתומות על-ידי נציגי זרועות הביטחון הגרמניות ומשטרת הונגריה.

 

"המועצה היהודית קיבלה כ-250 תעודות כאלה. הידיעות על התעודות פשטה כאש בלב יער ואלפים על גבי אלפים בעלי קשר כלשהו לקהילה היהודית ביקשו לקבלן. הטלפונים צלצלו בלי הרף ומשרדי המועצה המו מאנשים שהשתוקקו להשיג ביטחון כלשהו. במצב כזה נדרשה המועצה לעמוד במשימה הקשה של חלוקת המספר המוגבל של תעודות. אלה חולקו, בעיקר על סמך השירות השוטף לציבור היהודי :

- לחברי המועצה המרכזית ;

- לחברי קבוצת הקשר שקיימה מגע עם השלטונות הגרמניים וההונגריים ;

- לחברי לשכת הנשיאות ;

- לחשובים שבראשי הקהילות ;

- לראשי המחלקה המשפטית ;

- לראשי המחלקה הטכנית ;

- לראשי מחלקת השיכון ;

- לאנשי חברא קדישא ;

- לראשי מחלקת אספקת המזון ;

- לחשובי הרופאים ;

- לראשי ארגוני הסעד ;

- לפקידי הקהילות החשובים ביותר ;

- לראשי המחלקה הסוציאלית ;

- לראשי המחלקה הממונה על המגוייסים לעבודה ;

- לעורך Lapja Zsiddk Magyar A; וכן

- לראשי הלשכה הארצית (Iroda Orszagos) של יהדות הונגריה שלא נמנו עם אף אחד מן הסוגים הנ"ל.      (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  תשל"ה, עמ' 60)

 

"טובות אחרות" - "נוסף לביטחון האישי בזכות תעודת-החסינות היו כמה מן האישים הבולטים  ביהדות הונגריה פטורים גם מחובת הטלאי הצהוב. מלבד סוגי היהודים הפטורים היו אנשים דוגמת קאסטנר ובראנד, נציגיו הראשיים של קו ההצלה באמצעות הס"ס, שלא חויבו לשאת את מגן-דוד הצהוב ה'חושף'. זאת ועוד: שלושת האישים הבולטים במועצה המרכזית - פטו, שטרן ווילהלם - ביקשו הסדר מיוחד בקשר לרכוש שלהם בסוף קיץ 1944.  (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  עמ' 61)

 

 "הרדמת היהודים החלה עם הכרוז הראשון שפרסמה המועצה המרכזית בגיליון המצונזר הראשון של ביטאון הקהילה הרשמי Lapja Zsiddk Magyar A, (ביולטין יהודי הונגריה). בגיליון מיום 23 במארס, 1944 פרסמה המועצה 'קול-קורא ליהדות הונגריה' בזו הלשון :

"בימים אלה יש לומר דברים גלויים וברורים, שכן כל עמדה ופעולה גוררת אחריה תוצאות חמורות ומעמיקות. דרושים דיבורים ברורים וגלויים גם משום שהם מאפשרים לפזר ספקות רווחים ומצביעים בפירוש על הדרך בה יכול כל אדם להציל את עצמו ואת כלל הציבור מאסון. כי הפעם, יותר מתמיד, חייב להיות ברור שרובצת עלינו אחריות לא כלפי עצמנו בלבד אלא כלפי כל תוצאה שלילית לציבור שעלולה לצמוח מעמדתנו. עם פרסום ההוראות המפורשות מטעם השלטונות המוסמכים אנו מגדירים את העקרונות שידריכו אותנו ואת הפעולות המחייבות את כולנו. מכאן ואילך ימסור Lapja Zsiddk Magyar A ליהודי הונגריה במהירות ידיעות מדויקות על ההוראות הרשמיות והפקודות מטעם השלטונות.

"כל אדם חייב לעבוד, למלא את חובתו ולהקדיש את כל מרצו לעבודה שנדרשת ממנו מטעם השלטונות במקום שתפקידו מחייב.

"לאור העמדה שנקטו השלטונות המוסמכים יש בידינו לציין שחיי הדת, התרבות והחברה בקרב היהודים יקוימו להבא. לדבר זה צריכה להיות השפעה מרגיעה על הכול.

"הקהילה היהודית נדרשה להקים 'מועצה מרכזית' שתקים מתוכה, לפי הצורך, ועדות משלה. המועצה המרכזית היא המוסד המוסמך והאחראי היחיד של כלל הציבור היהודי ובתורת שכזה עליו לקיים מגע עם השלטונות הגרמניים.

"נמסרה הודעה שאף אדם לא ייאסר בגלל יהדותו; כל המאסרים נעשים מטעמים אחרים.

"אסור ליהודי לעזוב את שטח בודאפשט ללא היתר, וכן אסור לו להחליף מגורים ללא היתר. אסור ליהודי לבוא לבודאפשט מערי-השדה. יהודי שהגיע לאחרונה לבודאפשט חייב ברישום מיידי. בקשות להיתרי נסיעות וחילופי כתובת יש להגיש באמצעות המועצה המרכזית.

"אנו חוזרים ומטעימים בפני כל אדם את הצורך בשמירה קפדנית ומלאה של תקנות אלה. רק שמירה מדוקדקת על הכללים עשויה לערוב לכל אדם שיוכל להמשיך בחיים הפרטיים במסגרת המותרת.

 

"המועצה המרכזית מזהירה ומטעימה שכל אדם חייב להתייצב מיד ולהעמיד את עצמו לרשות המועצה ככל שיידרש על-ידיה בפקודת השלטונות.

"ההשפעה המרדימה בכרוז המועצה המרכזית עוד חוזקה שבוע לאחר-מכן בגילוי-דעת שפרסם הרב הראשי ד"ר זיגמונד גרוסמאן, הוא קרא ליהודים 'לבוא לבית-הכנסת' ולא להטות אוזן 'לקול המיואשים או הנוסכים בכם יאוש'. 'נאמר לנו במקום המוסמך ביותר', הוא אמר, ש'לא תופרעו בחיי הדת שלכם על-ידי שום דבר ושום אדם'.  [בהערה]: עם החלת תוקפם של הצווים האנטי-יהודיים נהפכו היהודים מ'יהודים הונגריים' ל'יהודים הגרים בהונגריה'. בהתאם לכך הוחלף שם הביולטין ב-27 באפריל 1944 ל-'Lapja Zsiddk MAagyarorudgi ('הביולטין של היהודים בהונגריה').   (רנדולף ל. בראהאם,  "להערכת תפקיד 'המועצה היהודית' בהונגריה", יד ושם, י',  תשל"ה, עמ' 65)

 

דינה פורת  /   עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה"; 19 במרס עד 19 ביולי 1944 - מה ידע היישוב?

"חששות מבשורות איוב" - "...לקראת סוף 1943 כבר עשה 'דבר' ניסיונות להרגיע את קוראיו. אלה שניסו להזעיק את קוראיהם היו 'הארץ', אז עיתון של המרכז, 'הצופה' שהוצא לאור על-ידי המזרחי, ו'משמר', ביטאון האופוזיציה של השמאל. האם עובדה זו מצביעה על ניצול אפשרי של 'דבר' על-ידי המפלגה? שאלה זו מחייבת בדיקה נוספת, והיא תידון בהמשך.

"מ-19 במרס עד 19 במאי 1944, בין הפלישה הגרמנית להונגריה לראשית הגרושים, התפרסמו הרבה יותר ידיעות על הונגריה ברוב העיתונים, שהעבירו לציבור מידע על כל צעד שננקט על-ידי הגרמנים וההונגרים נגד היהודים, ומספר לא מועט של הערכות חזו כל צעד גרמני המכשיר את הקרקע לגירוש ואחר-כך להשמדה, בהתאם לתקדימים במדינות אחרות שנכבשו על-ידי הגרמנים.

"מ-19 במאי והלאה, העיתונים מגיבים כמו תחת הלם. הם מפרסמים הרבה יותר, בממוצע שתיים עד ארבע ידיעות ליום; 75 ידיעות ביוני ו-121 ביולי בשמונת העיתונים הגדולים. מובאים פרטים מדויקים על הגירושים, כמו כמה אנשים נדחסו בקרון-רכבת אחד, וכמה רכבות עזבו את הונגריה ביום. יש להדגיש שהעיתונים בארץ לא הזכירו את יעד הרכבות, מפני שהם עדיין לא ידעו אותו. רק ביולי 1944 נודע השם אושוויץ כמקום רצח המוני. אבל הם בהחלט חזרו והדגישו בוודאות שהגירושים האלה, יהא יעדם אשר יהא, פירושם השמדה.

 

"בחודשים האלה התפרסמו הרבה יותר ידיעות מאשר קודם לכן. כאמור, שתיים עד ארבע ידיעות ליום, לעתים בתכיפות גבוהה יותר ('הצופה' ו'הזמן' ביולי), ולעתים הרבה פחות (אותו 'הצופה' ביוני), ואלה היו החודשים שבהם היה גירוש יהודי הונגריה עובדה ידועה ומבוססת היטב. יתר על כן, כעשרה פרסומים, רובם שבועונים, ששימשו כביטאונים של מפלגות ומוסדות, לא פרסמו דבר על יהדות הונגריה ברוב תקופת המלחמה, ובעצם גם לא על כל יהדות אחרת. הם שירתו מטרות אחרות, ובעיקר שימשו פורום לדיון כנושאים פוליטיים ואידאולוגיים כלליים, שהטרידו את המפלגות והפלגים בארץ-ישראל. מסירת ידיעות לציבור הייתה מטלה שמולאה על-ידי היומונים.'

"מספר הידיעות החדשותיות ליום בעיתון אינו ראיה מוחלטת ליחס העיתונות או לתשומת הלב של היישוב למצוקת יהודים אחרים. יש להביא בחשבון ראיות נוספות, כמו מיקום החדשות בעמוד העיתון, מספר מאמרי המערכת והפרשנויות המלווים את הידיעות, הניסוח והתכנים. ואמנם, תוכני הידיעות השתנו באופן קיצוני: 'כעת תתחיל חרב ההשמד של הטלר להתהפך גם מעל ראשם של יהודי הונגריה' היה נוסח כותרת יומיים לאחר הפלישה ('הארץ', 21.3.1944). שלושה ימים אחר-כך פרסמו העיתונים מאמרי מערכת ופרשנויות (אם כי לא כותרות ראשיות), בפעם הראשונה במלחמה:

"בחרדה עמוקה מחכה עכשיו הישוב - יחד עם כל יהודי הארצות לידיעות מאונגאריה ... לא מעטים מיהודי אונגאריה יכלו לעזור לעצמם בשעתו ולא מעטים חיכו עד שאיחרו את המועד ['הארץ', 22.3]. (דינה פורת, "עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה",  משרד הביטחון, עמ' 173)

 

 

"בהונגריה החלה השמדת היהודים בשלב מאוחר יותר, רק לאחר השתלטות גרמניה במרס 1944, שכן הורטי, ממלא מקום המלך, לא נכנע ללחץ שהפעיל עליו הטלר למסור את היהודים. בשלב הזה נמצאו בהונגריה כ-800,000 יהודים בעקבות צירופם להונגריה של שטחים מסלובקיה, רומניה ויוגוסלביה. במאי 1944 החלו המשלוחים לאושוויץ-בירקנאו. כ-424,000 יהודים נשלחו ברכבות בתוך 56 יום.

 

 

אלבום אושוויץ

 


רצח יהודי הונגריה - יד ושם - Yad Vashem

www.yadvashem.org/yv/he/holocaust/.../hungary.asp

 

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות