השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

מלך מדינת לודז היהודית , משלח את נתיניו להשמדה

ב-13 באוקטובר 1939 משתנה מעמדו של מרדכי חיים רומקובסקי. העסקן הציבורי המתוסכל והמושמץ מגיע לפסגה. קומיסאר העיר. לייסטר מוסר לידיו כתב מינוי המציב אותו בראש המנהל היהודי העצמאי בלודז'-ליצמאנשטאט

זקן-היהודים בגטו לודז', רומקובסקי, נתמנה כדי להוציא לפועל את כל הצעדים הנוגעים לבני הגזע היהודי (כמצווה) מטעם המנהל האזרחי של העיר לודז'. הוא אחראי לפני אישית.

לצורך מילוי התפקיד הוא רשאי:

1 . לנוע חופשי ברחובות בכל שעות היום או הלילה; 2. להתקבל על-ידי הסוכנויות של המנהל הגרמני; 3. לבחור בקבוצת חברים (מועצת זקנים) ולקיים עמהם פגישות; 4. לפרסם את החלטותיו באמצעות כרזות קיר; 5. לפקח על נקודות הריכוז היהודיות לקראת היציאה לעבודה; כל אחד מבני הגזע היהודי נתבע להישמע, ללא תנאי, לכל ההוראות הניתנות על-ידי זקן-היהודים רומקובסקי. כל התנגדות כלפיו תיענש על-ידיו.

היהודים הצילו חלוציהם על חשבון מליוני יהודים

 

הציונים הצילו חלוציהם על חשבון מיליוני יהודים- ”מצילים את קברניטי אוניותיהם הטובעות

"הקמתו ופעילותו של מרכז הצלה חלוצי-הסתדרותי בז'נבה 1939 – 1942 - "משפרצה המלחמה היתה העברת המרכז לארץ נייטרלית לחיונית. יש לזכור שנציגי החלוץ היו שליחי ההסתדרות ומחלקת העלייה של הסוכנות גם יחד ואחראים גם על עליית הנוער, שסופחה אז להחלוץ

מרכז הצלה חלוצי-הסתדרותי בז'נבה 1939-1942

 

עם פרוץ המלחמה נאלץ היישוב בארץ-ישראל להתמודד עם קשיים מרובים. לרבות המנדט הבריטי על הגבלותיו, וכפועל יוצא ממנו – גם  שיוכו לאחד הצדדים המעורבים במלחמה. קשיים אלה הניעו את המוסדות הלאומיים, היישוביים והמפלגתיים לסייע ליהדות אירופה במצוקתה, באמצעות הקמת מרכזי קשר ועזרה במדינות ניטרליות.

 

הקמת נציגות חלוצית הסתדרותית בז'נבה

יתרונותיה של ז'נבה כמרכז אפשרי של קשר והצלה בלטו לעין מיד עם פרוץ המלחמה. ראשית, משום הריכוז הגדול של מוסדות ציוניים – ובעיקר של מחלקת העלייה ושל המחלקה המדינית של הסוכנות. מוסדות כלל-יהודיים כגון "הקונגרס היהודי העולמי" והג'וינט

בין מגן דוד לטלאי צהוב - היישוב היהודי בארץ-ישראל ושואת יהודי אירופה 1945-1939

 
החומר התיעודי המוצג לפני הקורא בקובץ זה נבחר מתוך מקורות שונים ומגוונים, מרביתם מקורות ראשוניים. ראשית, מקורות ארכיוניים, ובעיקר פרוטוקולים ופרסומים של מוסדות, גופים ומשרדים, והתכתבות פנימית שהתנהלה בהם ובינם לבין גופים אחרים. שנית, העיתונות בת התקופה - עיתונות יומית וכתבי-עת. ושלישית, זיכרונות, עדויות, נאומים ומסות. היקפם של המקורות הוא רחב מאוד, והם מפוזרים בארכיונים, בספריות ובמוסדות שונים, בעיקר בארץ, אך גם מחוצה לה

[1] התיעוד ה"ציוני" עוסק בטיהור ממסד היודנראט, מתעלם/מעלים את האמת. המציגה את פניהם המכוערים  של אוסישקין, טבנקין בן-גוריון, ברל כצנלסון וכו', שהיו אחראים לשואה היהודית;  ברל כצנלסון, - הרצאה בבית ארלזורוב בת"א, 23.12.1938; "- - כיום אי-אפשר לשמוע כמעט באנגליה, במקומות אחראים, דברים רעים על הציונות ועל היהודים. בויכוח בבית-הנבחרים נאמר עלינו שאנו הננו הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם. אנגליה, המדינה הקולוניזטורית האדירה, אומרת שהיהודים מצטיינים כמיישבים ושצריך לקחת אותם ולישבם בארצות חדשות... 171)

עשרים ימי לחימה בגטו וארשה הבוער"   (מסיפורי מינכהאוזן)

כמה מלים על הספר ומחברו - "הגרעין בסיפורו של קז'יק הוא סיפורם של עשרים ימי לחימה בגטו המורד, שבמהלכם גם נעשו המאמצים להציל את שרידי הלוחמים ולהביאם למקום מבטחים בצד הארי. ראוי לציין, שעדותו הייתה אחת מחמש התעודות הראשונות של לוחמי האי"ל, אשר הועברו ללונדון מוארשה הארית במאי 1944, והתפרסמה לראשונה בשם 'יומנו של לוחם' בקובץ 'חורבן ומרד של יהודי וארשה' שנערך בידי מלך ניישטאט ויצא לאור בשנת 1946

 

בטבע הדברים, אותה עדות הייתה מתומצתת ולא כללה פרטים רבים וחשובים. עתה מובא לפנינו הסיפור השלם על האירועים שהתרחשו בגטו הלוחם ובצד הארי, שקאז'יק נטל בהם חלק ישיר או עקיף.  יודקה הלמן  - בית-לוחמי הגיטאות (שמחה רותם (קז'יק), "ובתוכי העבר", משרד הביטחון, 1985, עמ' 9)

מרד הליגיונרים ופרעות בוקרשט 23-21 בינואר 1941 והשמדת יהודי בסרביה ובוק ובינה

בפרעות בוקרשט רצחו הלגיונרים ותומכיהם במיתות משונות 125 יהודים. המדינה הנציונל-לגיונרית התאבדה ב-21 בינואר, ובמותה ניסתה לקחת עמה אל הקבר יהודים רבים ככל האפשר. שני המאורעות -  המרד והפרעות -   היו שלובים זה בזה והיו סיום 'הגיוני' למשטר שחרט על דגלו את סיסמת 'פתרון שאלת היהודים'. העובדה ש'משמר הברזל' הוסיף להתנהג כארגון טרור במחתרת גם כשרוב השלטון היה למעשה בידיו היא שסבכה אותו בעימות מיותר וקטלני עם הצבא הרומני ובכך ניצלו למעשה רוב יהודי רומניה מהשמדה.

 

המרד נמשך פחות משלושה ימים. בהכנותיהם למרד ניסו הלגיונרים לכרוך את היהודים ואת היהדות בעימות המתוכנן עם אנטונסקו ואנשיו, ובימי המרד -  עם הצבא ומפקדיו. שוב חזר 'משמר הברזל' על אחת הטעויות הקשות והגסות שלו -  הניסיון לכרוך את אנטונסקו עם היהודים ועם הבונים החופשיים: 'לוחשים שהקונדוקטור עצמו הוא בונה חופשי'.

אנטונסקו משמיד יהודי אודסה וטרנסניסטריה

כיבושה של טרנסניסטריה, השטח בין הדנייסטר לבודג שנמסר לניהולו של הצבא הרומני, העמיד לפני אנטונסקו בעיות חדשות בכול הנוגע ליהודים. בפעם הראשונה נפלה לידיו ההזדמנות לשלוט על "יהודים רוסים", שהיו אשמים לדבריו באבדות שספג הצבא הרומני וגם נשאו בתוכם את נגיף הקומוניזם. לאחר שעברה שם איינזצגרופה D נותרו עוד בטרנסניסטריה עשרות אלפי יהודים. ובאודסה בלבד חיו ביום כניסת הצבא הרומיני לעיר כ-80.000 יהודים מתוך כ-300.000 שהיו שם ערב המלחמה. ביום כיבוש העיר, ב-16 באוקטובר, נורו ליד שפת הים 8.000 "קומוניסטים", מרביתם יהודים, וגופותיהם נזרקו לתוך הים. את הפעולה ביצע אינזצקומנדו  IIB בהשתתפות יחידת משנה מיוחדת של S.S.I בפיקודו של הקולונל יון ליסייביץ'. ליסייביץ' היה כפוף ישירות ליון אנטונסקו. ב-22 באוקטובר אירע פיצוץ במטה הצבא הרומני בעיר ונהרגו בו עשרות אנשי צבא ובהם קצין בדרגת גנרל

מערכת החינוך היהודית ברומניה בימי מלחמת העולם השניה 1940-1944

 

מערכת החינוך ב"רומניה הגדולה"*) פעלה באורח סדיר עד יוני 1940. לבתי-הספר היהודיים היה מעמד משפטי מוכר, ומשרד החינוך הרומני התיר להם להעניק תעודות-גמר שהוכרו רשמית בכול מוסדות ההשכלה.  ב-26 ביוני 1940, נקרעו משטחה של "רומניה הגדולה" חבלי בסרביה ובוק ובינה הצפונית. בעטיו של אולטימאטום סובייטי. וב-30 באוגוסט 1940, בעקבות "דיקטט וינה". גם טרנסלבניה הצפונית.

ב-31 באוגוסט 1940 הורה שר החינוך האנטישמי ראדו בוטישטיאנו ממפלגת "משמר הברזל" על הוצאת התלמידים היהודים מכול מוסדות החינוך וההשכלה הרומניים. על-פי "תקנון-היהודים", שקבע את מעמדם של יהודי רומניה, ניתנה אפשרות ל-6% בלבד מילדי ישראל להמשיך בלימודיהם במוסדות הלא-יהודים.

*) "רומניה הגדולה" קמה בסוף מלחמת-העולה הראשונה עם סיפוחם ל"רומניה הישנה" (שכונתה "הרגאט"), של שלושה חבלי-ארץ חדשים -  בסרביה, בוקובינה וטרנסילבניה.

יהודה באואר נוכל ציוני

הבא לעיין בתולדות הדיפלומאטיה הציונית והמדיניות הביטחונית של התנועה הציונית במלחמת-העולם השנייה יעמוד בפני השאלה, מה ואיזה הם גורמי השינוי שחל במדיניות הבריטית כלפי ארז-ישראל בשנות המרד הערבי, 1933-1936. ואכן, השגת שינוי כזה הייתה מטרתם של מחוללי המרד, שהעלייה היהודית בשנים 1936-1933 אותתה להם סכנה לתנועה הלאומית של ערביי פלשתינה. באותן השנים עלו ארצה 164,267 יהודים, ומ-1936 ועד 1942 עלו 68,287 יהודים נוספים*); רובם באו ממזרח אירופה, וכרבע מניינם נמלטו מתחום שליטתו הישירה של הנאציזם הגרמני. בעת ההיא (1937-1932) גם התקרב, זמנית, שיעור הריבוי הטבעי של היהודים לזה של המוסלמים, בהקדימו את שיעור-הריבוי של הנוצרים בארץ, והיו כנראה מדינאים בריטיים שסברו, כי יבוא זמן ותתבטל כליל העדיפות הערבית בשטח זה

הציונים הפקירו חלוצים מאשכנז

 

ב-25.8.2000 התפרסם ב"מעריב" ראיון של רונל פישר עם "פרופ' יהודה באואר מבכירי חוקרי השואה בעולם משיב מלחמה"; "בורות, אנטישמיות, מחלה

"- אחרי ויכוח נוקב במשך שנים בינך ובין היסטוריונים אחרים בקשר לשאלה אם היישוב*) בארץ עשה או לא עשה כמיטב יכולתו להצלת יהודי אירופה, נדמה בעקבות התבטאויותיו של ח"כ בניזרי שהפסדת במערכה...

"יכול להיות שלא הצלחתי לשכנע, אבל זה לא משנה את העובדות. זה בכלל לא מזיז לי. אם אנשים טוענים שההנהגה הציונית לא עשתה למען הצלת יהודי אירופה, אז הם פשוט לא יודעים על מה הם מדברים.

מועצת יהודים לביצוע

מועצות יהודים (יודנראט "ציוני"), לביצוע הפתרון הסופי של הבעיה היהודית של הטלר. היות ואנשי מנגנון היודנרט: משטרה, מכבי אש ועובדי מנהלה, נהנו מפריבילגיות רבות, עמדו לרשותם אמצעים וסיכוייהם להינצל רבים היו, מובן שמפלגות ה"ציונים" התחלקו בתפקידים על פי "המפתח המפלגתי"    

 

"כבר באפריל 1933 הופיעה המלה יודנראט בטיוטת חוק העוסק ביהודים. כבר אז נועד ליודנראט תפקיד של ארגון יהודי כפוי בגרמניה, שאמור היה לבצע את הוראות השלטונות.    (ישעיה טרונק, "יודנראט", הוצאת יד ושם, 1979, עמ' 240)

 

"מבין חברי כל הסיעות היו למעלה משני שלישים (67.1%) ציונים. רק קצת למעלה מ-21% היו יהודים שומרי מצוות שדגלו בקווים המפלגתיים של 'המזרחי' או ל'אגודת-ישראל' אף-על-פי ששיעור היהודים החרדים היה גבוה בהרבה במוסדות הקהילה שלפני המלחמה... 

אלם מפא"י לנוכח השואה 

"פתח דבר" - "זה שנים רבות מתנהל ויכוח ציבורי על התייחסות היישוב לשואת יהודי אירופה*). מטבע הדברים תופסת מפא"י - המפלגה ששלטה אז במוסדות הלאומיים והיישוביים - מקום מרכזי בוויכוח זה. מקורו של הוויכוח בדילמה הקשה שניצבה לפני הציונות בעת השואה: בין המשך המפעל למען הגשמת החלום הגדול של הגאולה הציונית לבין הצורך הדחוף להציל את הקיבוץ היהודי העיקרי בגולה. איתרע מזלה של הציונות, כי תחזיתה בדבר חיסול הגלות התממשה בעת שהמפעל הציוני עצמו היה בסכנת קיום. ההעדפה שנתנה הציונות, לכאורה, לעניין הגאולה הציונית גרמה, שחוגים אנטי-ציוניים בקרב אומות העולם מצביעים על שיתוף-פעולה בין הציונים לנאצים, וחוגים יהודיים חרדיים טוענים, כי דם יהודי אירופה שימש שמן על גלגלי המהפכה הציונית. (חוה אשכולי וגמן, "אלם, מפא"י לנוכח השואה - 1942-1939", יד יצחק בן-צבי, תשמ"א, עמ' 7)

אסיר מחנה ריכוז סכסנהאוזן,  בן צבי קלישר ותלאותיו בדרכו לארץ ישראל 

בחדרי גוש הבנינים מספר 40 שוכבים מאות יהודים וישנים על הקרקע. הקור עז מאד. כבושים כמליחים שוכבים הם סמוכים זה לזה. רק גניחה וריטון-פרא, הנשמעים לחצאין מפינה מרוחקת, יפסיקו את הנחרה הקצובה של המון-האדם התשוש. גם אני, אסיר מספר 17072, שוכב פה סרוח, ישן שנת ישרים, תשוש מרעב, מעבודת-כפיה, מאימה והתעללות גופנית...

"קום ! שעה חמש! החוצה, חזירי-היהודים!' - נתעופפה הדלת ובחדר הבליח פנס-כיס. במסגרת הדלת עומד מנהיג ס.ס. של הגוש! הראשים נזקפים, הגופות ניתקים זה מזה, קופצים אל המציאות, עומדים עמידת-דום נמרצת, אימה ערטילאית בגב, האצבעות רועדות על תפר המכנסים הבדוי. אולם הסכנה חלפה, הדמות במדי ס.ס. השנואים הסתלקה לגוש הקרוב.

 

אילו ניצח היטלר במלחמה 1

השמדת היהודים בידי הנאצים הייתה ניסוי כלים, הם ביקשו לכבוש את העולם ולהשמיד  את כול העמים והאומות, גם את האנגלו-סכסים. בשיטה שהופעלה על היהודים, שעמים ישמידו  את עצמם, עם מעורבות שולית של הנאצים. מחקרו של ראלף ג'ורדאנו  /  "אילו ניצת הטלר במלחמה", מציג את החיה הנאצית במערומיה

 

"... מכיוון שבתחום שלטונם, שהיה אז עצום-ממדים, הגשימו הנאצים שורה ארוכה של תכניות והעמידו אותן למבחן - תכניות שאותן הועידו לכלל האנושות, אילו עלה הדבר בידם - לכונן את 'שלטון הארים' על-פני האדמה, את 'הממלכה הגרמנית הגדולה', עמ הנשר על כדור-הארץ, שמרכזו היה אמור להיות ברלין ששמה יהיה אז 'גרמניה'. התכניות האלה נרקמו ביסודיות הגרמנית עד לפרט האחרון.

"שנית, במש

אילו ניצח היטלר במחלמה 2

בנובמבר 1942, כאשר רוב יהודי אירופה כבר הושמדו, הוגשה בקשה להענקת פטנט 24KL T58240 מאת חברת 'טופף ובניו', ארפורט, מן ה-4 בנומבר 1942, למתקן-שריפה מרכזי עצום-ממדים, שתכליתו האחת והיחידה להפוך גופות אדם במידת השלמות האפשרית – לאפר. הקמתן של יחידות כפולות - כלומר, הפעלתם של עשרה כבשנים-לשריפת-גופות, שהייתה מובילה לתפוקה של 3.600.000 מיליוני גופות הנשרפות-לאפר. '

ספר הזוועות

 

ספר הזוועות -  קהילות ישראל בחורבנן - וארשה - הימים הראשונים; העסקן היהודי פ. ל., שהיה בוארשה בימים הראשונים לכיבושה על ידי הנאצים, מספר על הנעש בוארשה היהודית בימים ההם;

 

  "הכיבוש - בשעות הראשונות של הכיבוש התחילו ייסורי היהודים. גזירה יצאה מלפני המושל הנאצי שהיהודים מוכרחים לנקות את העיר מהריסותיה, מיד התחילו לחטוף לעבודה ולהתעלל בנחטפים. לגברים גזרו את הזקנים ומרטו את שערותיהם על העור ועל הבשר, ובנשים התעללו באופנים אחרים, אשר כמעט אין להעלותם על הכתב.

"את סבל התושבים היהודים בוארשה אין לתאר במלים. היה זה חג סוכות טראגי עד מאד. אין כמעט בית אשר אינו מבכה את מתו, אשר נקבר אגב בחצי או ברחוב הסמוך. והחיים - אין להם טיפת מים לרוות את צימאונם או לרחוץ בהם את הפנים. וגם לחם אין. ובכל זאת התגברו היהודים וחגגו את חג הסוכות...

קרא עוד

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות