נמצא העוז לעמוד מול הממשלה ואינם נרתעים מפני יריות ומאסרים

 

09.09.2016

 

2.11.1933 - בן-גוריון לחברי ההנהלה בלונדון;

 

"התנועה הערבית נתגלתה במאורעות האחרונים באור חדש. לא המון פרוע ומשוסה, שואף לשוד וביזה, מאמין ש'הממשלה אתו' ותוקף את היהודים מתוך הנחה שהם הפקר, אלא ציבור מאורגן ובן-משמעת, מפגין את רצונו הלאומי מתוך בגרות פוליטית וכשרון של הערכה עצמית.. יש התנגשויות קשות עם המשטרה, יש קרבנות - פצועים והרוגים - מבין המפגינים. ההתרגזות והמתיחות גדולה, ואם-כי כל הפעולה מכוונת נגד העליה והבית הלאומי - אין ההמון הנרגז תוקף אף פעם את היהודים; הסיסמה שניתנה על-ידי המנהיגים להילחם רק בממשלה ולא לנגוע ביהודים נשמרת בעקביות ובכיבוש יצר שאי-אפשר היה לשער כלל את מציאותם בציבור זה.

 

בן-גוריון, "זכרונות", כרך א', עמ'  683)

(מ. גבאי, "אוליגרכי", עמ' 359)

 

ליהודי שאינו חבר מפלגה "ציונית"

אין מקום בהסתדרות הציונית.

"...בייחוד עכשיו, כשז'בוטינסקי מנסה להקים הסתדרות מתחרה, וכפי שאני מכיר אותו, לא יעמוד בפני שום דבר במלחמתו נגדנו: ילשין בפני הממשלה עלינו, יתקשר עם כל שונא ואויב ובלבד שיעזור לו להזיק לנו, ישטין ויעליל בתוך העם היהודי ומחוצה לו.

"מלבד המפלגות אין כלל ארגון ציוני. מה יעשה יהודי, שאינו רוצה להצטרף כלל לאחת המפלגות ורוצה להיות ציוני סתם? ליהודי כזה אין עכשיו מקום בהסתדרות הציונית.

(בן-גוריון, "זכרונות", כרך ב', עמ'  410)

(מ. גבאי, "טורף", "קום התנער", עמ' 64)

 

 

יחסי פלסטינים יהודים -  בטחון

שקשה למצוא דוגמתו בארצות אירופה

11.6.1927 -  ויצמן - באולם קרנג'י בניו-יורק בתשובה לד"ר פריטש;

"... בשנת 1920 החזיקה הממשלה האנגלית בארץ מחנה ואפרט צבאי שעלו לה 20-15 מיליון דולר. עתה אחרי שש שנים, נמצאים בכל הארץ 250 אנשי צבא ומשטרה יהודית ערבית, וההוצאות כמיליון דולר. וגם במחנה קטן זה לא השתמשו במשך כל השנים האלה אלא  פעם אחת במקרה של התנפלות ערבית על ערבים בעבר הירדן. במשך שש השנים האחרונות לא קרה שום מקרה של התנפלות מצד חלק אחד של תושבים על השני - זהו מצב בטחון שקשה למצוא דוגמתו בארצות אירופה ולפעמים גם באמריקה...

(חיים ויצמן "דברים", ב', עמ' 407)

(מ. גבאי, "אוליגרכי", עמ' 227)

 

 

אוסישקין מתנגד להקמת מדינה יהודית בחלקה של א"י

 

"הרב פישמן: הצעת ההסכם חשודה מאוד בעיניו, בייחוד מצד המתווכים. דעותיהם של חיימסון, מגנס והרברט סמואל ידועות לו. אין ספק שהצעת המדינה היהודית גרמה להצעת ההסכם, אם היא באה מצד הערבים. גם הוא מתנגד לאוטונומיה עדתית. כל שאיפתנו היא למדינה יהודית, ובתוך המדינה נילחם על עיקרון זה או אחר.  - -

 

"מר אוסישקין: ...צודקת הדרישה של מר בן-גוריון לדעת מי הם מנהלי המשא-ומתן מצד הערבים, אבל לא נכון לדרוש כבר עתה תעודות בכתב. מספיקה לפי שעה הודעת ד"ר מגנס, שניהל משא-ומתן עם איש זה או אחר, ושהם הסכימו להצעה. הוא מסכים למר גרינבוים שכל מדינה שייכת לתושביה, ולכן הוא מתנגד גם להקמת מדינה יהודית בחלקה של א"י, כי מיעוט של 45% הוא מסוכן מאוד בשביל המדינה. הוא היה נוטה להסכם למשך 10 שנים. על ידי הסכם כזה יהיו הערבים בטוחים, שבמשך 10 השנים הקרובות לא נגיע לרוב בארץ, ואולי זה ישפיע עליהם לבוא לידי הסכם אתנו. הוא מתנגד לפריטט, ולכן הוא מתנגד גם להצעה להכניס סעיף בהסכם על אי-הקמת מדינה ערבית או על אי-הקמת מדינה יהודית. כשנהיה רוב בארץ המדינה תהיה שלנו. - -               

(בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 443/4)

 

 

"מר בן-גוריון : ...מתנגד לעמדת אוסישקין שנדון עם הערבים רק בשאלת העלייה. אין טעם לערבים לעשות הסכם אתנו רק בעניין העלייה. מה ירויחו הם מהסכם כזה? - - הוא מסופק מאוד אם בסטדיה זו יש אפשרות ריאלית של הסכם, אבל אם אנו מוכנים לנסות - עלינו להבין את הצד השני. בשביל הערבים העיקר הוא בסעיף הראשון - עצמאות הארץ. אבל כאן יש לברר אם הכוונה היא להקמת מדינה ערבית; אם זוהי הכוונה -הרי נוכל להודיע לציבור את סיבת סירובנו להיכנס במשא-ומתן על יסודות אלה. אם הערבים יסכימו להכנס בהצעה שהארץ לא תהיה גם מדינה ערבית-נוכל לדון על עניני העלייה. לפי שעה הוא מציע שני צעדים תכסיסיים: 1. - לשאול מי ומי הם המדברים מצד הערבים; 2. - מה פירוש הסעיפים א' וב' שבהצעת ההסכם שהמציא חיימסון.

 

"מר שרתוק: העניין הוא דליקטי מאוד. לא יתכן על כל פנים להפסיק מיד את המשא-ומתן. תהיה גם שגיאה מצדנו להגיד לד"ר מגנס, שרק כעבור שבוע ימים נוכל לתת לו את תשובתנו. תשובה כזאת עושה רושם של השתמטות. עלול גם להיווצר רושם שבהנהלה עצמה יש חילוקי-דעות בעצם השאלה, אם להיכנס במשא-ומתן או לא, ולכן אינה יכולה לתת תשובה מיד. אם אפילו מהבחינה התכסיסית הזאת היה מציע את הדרך של שאלות לבירור לפני שנכנסים למשא-ומתן. ועוד:

"יש כיום מחלוקת חמורה בהסתדרות הציונית בשאלה הגדולה. אלה הרואים את הקמת המדינה היהודית בחלקה של א"י כאסון הגדול ביותר, מוכנים להיאחז בכל דבר העלול להכשיל את תכנית החלוקה. צד זה יחייב אולי משא-ומתן עם ערבים גם אם תוצאתו היחידה תהיה הכשלת התכנית.

 

אולם המחייבים יתנגדו למשא-ומתן שאין בו להביא לידי שלום ושפעולתו היחידה תהיה דחיית הקמת המדינה היהודית. הם יראו בעצם התפשטות השמועות על קיומו של משא-ומתן נזק לתכנית. משום זה יש לדרוש שאם יהיה משא-ומתן עליו להיות קצר ככל האפשר. כרגע עלינו רק לשאול שאלות. ואם יגידו לנו שיש משא-ומתן עם הערבים נכחיש זאת, כי לעת-עתה אנו רק שואלים שאלות מוקדמות. לדעתו הצעת המדינה היהודית ממלאה תפקיד מכריע בכל העניין הזה. גם הדחת המופתי ממשרתו היא תוצאה ישרה מהצעת המדינה, דבר זה ברור לא רק לנו כי אם גם למופתי, וכרוז המופתי בסוריה יוכיח. הצלחת המשא-ומתן תלויה במידת הלחץ של עניין זה או אחר על הערבים.

 

הוא מסכים לשתי השאלות שהציע מר בן-גוריון, ומוסיף שאלה שלישית: אם הכוונה שהיהודים יהיו בארץ פחות מ50%- היא רק לתקופת ההסכם. אם התשובה תהיה שהיהודים צריכים להישאר בארץ פחות מ50%- לתמיד, ברור שנדחה את ההצעה ואז דחייתנו תהיה מוצדקת. אם התשובה תהיה נוחה לנו ניכנס למשא-ומתן.

 

"עליו להדגיש שכל העניין צריך להישמר בסוד גמור. הוא מבקש שגם מר בן-גוריון ישתתף אתו בשיחה עם ד"ר מגנס.

 

"מר בן-גוריון דורש שגם מר אוסישקין ישתתף בשיחה זו.

"הצעות מר בן-גוריון ומר שרתוק נתקבלו.

(בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 444/5)

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות