השואה - מבחר מחקרים ומאמרים

ההמתה בגאזים  ב'מכוניות-המוות' - קצין ס"ס מדווח  

 

בן-גוריון הכניס את הטלר  לאטרף, שהעמיד את השמדת היהודים בעדיפות ראשונה בלי להתחשב בתוצאות המלחמה. "בברלין אמרו לנו: לשם מה טרחה רבה כזאת? באוסטלאנד או ברייכסקומיסאריאט אין להם מקום, השמידו אותם בעצמכם. רבותי, בקשתי היא, כי תחסנו את עצמכם בפני כל היסוסים רחמניים. עלינו להשמיד את היהודים בכל מקום שהדבר ניתן, ובכל מקום שאנו נתקלים בהם.

 

 

"הנאצים הקפידו להעביר לארץ רק "ציונים", שקיבלו את אישור המשרד הארץ-ישראלי של בן-גוריון. ולהלן:

"ב-1.2.1940 הפיץ 'האיחוד הארצי' חוזר לסניפים בדבר ההסכם, שנחתם בינו לבין משרד הנסיעות 'אפאלה'. ההסכם כלל את הסעיפים הבאים :

א. כל המעוניינים יופנו למשרד הנסיעות בידי המשרדים הארצישראלים.

ב. משרד 'אפאלה' יודיע ל'איחוד הארצי' מה הם הנתונים הנדרשים מהנוסעים.

ג. הרשימות יועברו למשרד הארצישראלי, והוא שיקבע ויאשר את המועמדים לעלייה, הן המממנים את נסיעתם בעצמם והן הזקוקים לעזרה במימון.

ד. משרד 'האפאלה' יקבל רק מועמדים, שיאושרו בידי המשרד הארצישראלי. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה", מאסף לתולדות ההצלה, ו..., בעריכת אניטה שפירא,  עם עובד, 1990, עמ' 128)

 

באוקטובר 1940 הביאו האוניות הגרמנית כ-10.000 "ציונים", שעמדו בקריטריונים של המשרד הארץ-ישראלי, אך  בן-גוריון פוצץ את ה"פאטריה", גרם למותם של יותר מ-250 מהנוסעים ושם קץ, בצורה מכוערת להצלת יהודים בידי הנאצים. ואלה  הגבירו את הפרעות, ההתעללות והרצח ביהודים.

 

                       

"נוסף על המתת-המונים בירייה הייתה נהוגה בידי האיינזאץ-גרופאן גם שיטת המתה ע"י הגזה במיתקנים נעים. על-גבי מרכב של משאית הורכבו תאים הניתנים לסגירה הרמטית. פי-המפלט היה מופנה לתוך התא, וכאשר המנוע התחיל לעבוד, היו גאזי-הפליטה ממלאים את התא וממיתים את המיועדים-להשמדה. במיתקנים אלה השתמשו בעיקר באקציות נגד קבוצות קטנות. אוטומובילים אלה היו בשימוש גם ביוגוסלביה.

"לפנינו דו"ח של מומחה ל'מכוניות-המוות' המסייר באזור פעולתן לשם הדרכה, בחינה ופיקוח. [...]

 

דואר צבאי 32074

קיוב, 16 במאי 1942

סודי בהחלט

אל

ס"ס-אובארשטורמפיראר ראוף

ברלין, רח' פרינץ אלבראכט 8

"את המכוניות של [איינזאץ-] גרופא D פקדתי להסוות: משני הצדדים הותקנו תריסי-חלון (אחד במכונית קטנה, ושניים - אם המכונית היא גדולה), כאותם התריסים שאפשר לראותם בכפר בבתי-איכרים. המכוניות נודעו ברבים עד-כדי-כך, שלא רק הרשויות, אלא גם האוכלוסין, משראו אחד מאותם כלי-הרכב, ידעו לכנותו בשם 'מכונית-המוות'. לדעתי, אין הוא יכול להישאר בגדר סוד, גם כשהוא מוסווה. [...]

"נוסף על כך נתתי הוראה, שבזמן ההגזה יתרחקו אנשי-הצוות ככל-האפשר מהאוטו, כדי שבריאותם לא תיפגע מהגאזים העלולים לפרוץ החוצה. בהזדמנות זאת ברצוני להעיר: יש שקומאנדו מסויימים מבצעים אחרי ההגזה את הפריקה בידי אנשיהם. העירותי למפקדי זונדר-קומאנדו אלה, עד כמה עלולה עבודה זאת לפגוע באנשיהם מבחינה נפשית ובריאותית, אם לא לאלתר, הרי במשך הזמן. האנשים התאוננו לפני על כאבי-ראש המופיעים אחרי כל פריקה. למרות זאת, אינם רוצים לחדול מנוהג זה, מתוך חשש שאם תוטל עבודה זאת על האסירים - תפתח פתח לבריחות. כדי לשמור על האנשים, מבקש אני אפוא לתת את ההוראות המתאימות.

"ההגזה מתבצעת בצורה לא-נכונה בהחלט. כדי לסיים את האקציה מהר ככל-האפשר, נוקטים הנהגים במתן גאז מלא. כתוצאה מכך, מתים המוצאים-להורג בחנק ולא במיתת-הרדמה, ככתוב. בעקבות הוראותי הוכח, כי בהכוונה נכונה על הדוושה, בא המוות מהר יותר, והקרבנות נופחים נשמתם בשלווה. לא נראו עוד פנים מושחתות ואף לא הפרשות.

"היום אמשיך בדרכי ל[איינזאץ]-גרופא B ולשם אפשר להפנות הוראות חדשות עבורי.    (-)  ד"ר בטקאר / ס"ס-אונטארשטורמפיראר מתוך "הפתרון הסופי" (שמאי גולן, "השואה, פרקי עדות וספרות", ספריית פועלים, עמ' 88)

 

 

"הפתרון הסופי

"מיומנו של הגנראל-גוברנר פראנק על התכנית להשמדת האוכלוסייה היהודית

 

"הגנראל-גוברגר האנס פראנק (Frank r. Hans (]) גילה בישיבת ה'ממשלה' שלו בקראקוב, כי הגיעה שעת השלב האחרון בפתרון הבעיה היהודית בשטח הגנראל-גוברנמאן. בנאום, שאין דומה לו בציניות, קורא פראנק את עוזריו להתכונן לביצוע שלב אחרון זה, שפירושו השמדה פיסית של כל היהודים באזור הנתון לשליטתו. ההתייעצות, אותה מזכיר פראנק, אמנם התקיימה בברלין ב-20 בינואר 1942, והיא ידועה בשם התייעצות-ואנזא.

 

 [קראקוב, ב-19 בדצמבר 1941]

"כנאצי ותיק עלי לומר, שאם נקריב את מיטב דמנו להצלת אירופה, וגזע היהודים יוסיף בכל-זאת להתקיים ביבשת זו, הרי ניצחוננו במלחמה יהיה רק הישג חלקי בלבד. לכן מושתת יחסי העקרוני ליהודים על התקווה שהיהודים ייעלמו. עליהם להסתלק. [...]

"אבל מה יהיה על היהודים? האם חושבים אתם שניישב אותם באוסטלאנד*) בכפרי מתיישבים? בברלין אמרו לנו: לשם מה טרחה רבה כזאת? באוסטלאנד או ברייכסקומיסאריאט**) אין להם מקום, השמידו אותם בעצמכם. רבותי, בקשתי היא, כי תחסנו את עצמכם בפני כל היסוסים רחמניים. עלינו להשמיד את היהודים בכל מקום שהדבר ניתן, ובכל מקום שאנו נתקלים בהם, כדי לשמור על שלימותו האורגאנית של הרייך. מובן, שהדבר יוצא-לפועל ע"י שיטות אחרות, שונות מאלו, עליהן דיבר מנהל המשרד, ד"ר הומל***) לא נוכל להטיל את האחריות לכך על שופטי בתי-הדין המיוחדים, כיון שעניין זה אינו שייך לתחום הפרוצידורה היורידית. השקפותינו המקובלות אינן יפות למאורעות גראנדיוזיים וחד-פעמיים כאלה. אם כך ואם כך, עלינו למצוא את הדרך המובילה למטרה, ובעניין זה יש לי כבר תכניות משלי.

"היהודים הם לגבינו גם זוללנים מזיקים ביותר. יש לנו כעת בגנראל-גוברנמאן, לפי האומדן, כשניים וחצי מיליון יהודים, ואם נוסיף על כך את הקשורים בהם קשרי-משפחה ואת כל מה שכרוך בזה - יגדל ודאי המספר עד לשלושה וחצי מיליון. שלושה וחצי מיליון יהודים אלה אין אנו יכולים להוציא-להורג ביריה, לא נוכל גם להרעיל אותם. אבל יכול נוכל לנקוט צעדים, שיובילו אותנו באיזו דרך שהיא לתוצאות של ממש במבצע החיסול. כוונתי לפעולות בקנה-מידה גדול שייקבעו ברייך. הגנראל-גוברנמאן צריך להיות פנוי מיהודים, ממש כמו הרייך. איך ייעשה הדבר והיכן ייעשה - עניין זה שייך לגופים שנקים ונפעיל אותם כאן, ואשר על תחומי פעולתם אודיע לכם במועד הנכון. מתוך "הפתרון הסופי" (שמאי גולן, "השואה, פרקי עדות וספרות", ספריית פועלים, עמ' 119)

 

*) Ostland  יחידה מנהלית שכללה את ליטא, לאטביה, אסטוניה וביילורוסיה, הכבושות בידי הגרמנים.

**) Rcichskommissariat - הכוונה לשטח הרפובליקה האוקראינית הסובייטית, הכבושה בידי הגרמנים.

***) ד"ר הרברט הומל, סגנו של הגוברנר בדיסטריקט וארשה וראש משרדו.

 

 

בן-גוריון מכניס את הטלר לאטרף

 

"ליל הבדולח", בנובמבר 1938. פסגת אותה אורגיית הצתות, ביזה ורצח הייתה כליאתם של כ-80 אלף יהודים במחנות-הריכוז. עצירים אלה שימשו כבני-ערובה ושחרורם מהמחנות הותנה בעזיבתם המיידית את תחומי גרמניה. מרבית יהודי גרמניה רצו בכל מאודם להימלט מהמדינה, אולם לא היה להם לאן לברוח..(מנחם שלח, "הקשר היוגוסלבי", "עם עובד", עמ' 36)

 

"הציעו אוסטרליה המערבית, אלסקה, אקוואדור, סן-דומינגו, חבש ו... "העם היהודי ואומות העולם הוצגו בפני בעיה בוערת ואיומה של מאות אלפים פליטים - ומי יודע, אם מחר לא יגיע מספרם למיליונים. ומן ההכרח שיצופו תכניות ואידיאולוגיות טריטוריאליסטיות - גם בקרב היהודים וגם בקרב הגויים. (המסתכל, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ו', עמ'  437); 

 

 בא-כח העם היהודי, בן-גוריון: "הציונות בסכנה"; "... מאות אלפים יהודים נדרסים ונשמדים - אנשים, נשים, זקנים וילדים. ועם כל הטמטום המוסרי שהתפשט בעולם, עם כל האלימות שנשתלטה בארצות גדולות, יש עוד מצפון אנושי, והמצפון אינו שקט. ודווקא משום כך - צפויה סכנה לארץ ישראל, ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות, מציעים לנו מקום בטנגניקה, גויאנה, אנגולה ועוד כמה ארצות.

"אני מציין זאת בצער וחרדה. כי הצעות  אלו  יתבדו,  מוכרחות להתבדות  [...]: הציונות בסכנה ... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 86) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 166);

שכן אם העדרים, יהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה, ובעקבותיהם, יהודי רומניה, פולין והונגריה יברחו, בשם מי ידרוש בן-גוריון מדינה יהודית?

 

תשובה להטלר על "ליל הבדולח" נתן בא-כוח העם היהודי, "בן-גוריון, במועצת מפלגת מפא"י במרץ 1939": בן-גוריון הצהיר: "נלחם בפילנטרופיה - המבקשת לפזר את שבויי הטלר בעולם"; "הפתרון היחידי - ציונות גדולה. "לאור החורבן של מיליונים יהודים*) עלינו להתאזר בציונות גדולה. לשבר העם היהודי בימינו אלה יש רק תרופה אחת ויחידה: העברה מהירה בגמר המלחמה, לאחר ניצחונה של אנגליה, (ב"ג, "במערכה", ג', עמ' 56) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 261);

*) "במרץ 1939 [עדיין לא היה] חורבן של מיליונים יהודים" וגם לא של אלפים. אך בן-גוריון, לאחר ששבר את החרם היהודי על סחורות גרמניה והניח מגף על צוואר היהודים, סגר את הארץ בפני יהודי אירופה ומנע את יציאתם, והתאמץ להכניס את הטלר לאמביציה...

 

הציונות היא 'ההרפתקה' -  והפקחים

ראו סכנה ממשית - ולא לגמרי בלי יסוד

 

"הציונות היא פרי אמת פשוטה: יש לו רק יהודים - אלא יש עם יהודי...

"מיליוני יהודים נחנקים עכשיו ונתונים במחנה-הסגר גדול, ששמו שלטון נאצי. אולם יש גם מיליוני יהודים חופשים - הם קשורים לארץ, ...

"...הציונות היא 'ההרפתקה' הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי לאחר החורבן. ו'הפקחים' ו'אנשי המעשה' בגולה ראו סכנה ממשית - ולא לגמרי בלי יסוד - ב'הרפתקה' זו.  (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ששי, עמ' 417 והלאה) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 229)

 

 

בן-גוריון (בוועד הפועל הציוני) ירושלים (14.3.1940); "החשבון, שיש ליהודי בגולה אינו חשבוננו"; "יש לי מידה אחת ובחינה אחת - המידה הציונית. ואת מצבנו ודרכנו יש לבחון בחינה ציונית בלבד. השאלה מה יאונה ליהודי פלוני ואלמוני בגלל מעשה זה או אחר אינה מעניינת אותנו. החשבון, שיש ליהודי בגולה הגרמנית או אפילו בגולה האמריקנית, אינו חשבוננו. (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  ו', עמ'  411) (מ. גבאי, "שואה",עמ' 223)

 

"שטורפר ארגן רק משלוח אחד גדול של 'עלייה ב' לארץ-ישראל.  עם בואם של המעפילים לנמל חיפה החלו השלטונות הבריטים להעביר את הנוסעים לאונייה 'פאטריה', כדי לשלחם מהארץ. כדי למנוע את הגירוש, פוצצו אנשי 'ההגנה' בעזרת אחדים מנוסעי האונייה את חדר המכונות ב'פאטריה'. הפיצוץ גרם לטביעת האונייה. 250 אנשים מצאו את מותם בטביעת ה'פאטריה'...    (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת יהודים מגרמניה",   מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא,  עם עובד, 1990, עמ' 129); זו הייתה תשובה בוטה לרצונם של הנאצים להעביר יהודים לפלסטין.

 

כתב על כך ביומנו משה שרת ב-7.11.1940: 'לפי מכתב מה'פסיפיק' מתברר, כי באוניה 525 אנשים מגרמניה. הם מהווים חטיבה מלוכדת לפי סוגי עליה רגילים, 70% צעירים רובם חלוצים, 30% ציונים ותיקים והורים'. (רות זריז, "ברטולד שטורפר וחלקו בהצלת  יהודים מגרמניה",  מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא,  עם עובד, עמ' 131)

 

כ"ציוני" מחליט בא-כווח העם היהודי בן-גוריון להקריב את יהודי אירופה, למען מדינה בשליטתו;

"מצבנו בא"י גרוע ממצב היהודים בגולה החשכה ביותר";   אנו חייבים לשאול את עצמנו, כיצד נופיע אנחנו בועידת השלום - אם גם נניח שמוכרחה להתאסף ועידת-שלום בגמר המלחמה - ומדוע יטו אוזן קשבת לדרישתנו? ידונו על צרת ישראל? - יתכן. אבל למה ידונו על פתרון   ציוני   -  אם אנו מסתלקים עכשיו מציונות ומשליכים יהבנו על ועידת-שלום. ומה לנו פתרון שאלת היהודים, אם אינו פתרון ציוני? כל פתרון ממין זה אינו אלא אשליה, ושבענו אשליות אלו.

"שיקול פוליטי קר, ריאלי, אכזרי שאינו רשאי להירתע משום מסקנה"; גם אנו חייבים לשקול המצב שיקול פוליטי קר, ריאלי, אכזרי. והשיקול שלנו אינו רשאי להירתע משום מסקנה, אם המסקנה יש בה הכרח ציוני. ... [כך במקור, קטעי פסקאות - מ. גבאי]   (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  ו', עמ'  413) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 224)

 

 

בתגובה על יחסו של ב"ג להעברת יהודים לפלסטין על ידי הנאצים - "גטו וארשה נסגר בתוך חומות ושערים ב-15 בנובמבר 1940... "...המוני היהודים העניים רוכזו רובם בצפיפות איומה במקומות מגורים ארעיים: בבתי-ספר שנסגרו, בבתי מדרש, במחסנים וכדומה. 'מרכזי-פליטים' אלה היו ברובם ללא סידורים סאניטאריים, ללא מים, ללא אפשרות להתרחץ, ללא אפשרות לרכז ולסלק אשפה, ואף ללא תנור לחימום ... ולא עוד אלא שלא היה ליהודים אלה כל מקור פרנסה. כאן שרר המחסור האיום ביותר. האנשים התהלכו נפוחי רעב, או שהיו מוטלים בחוסר אונים על  משכביהם, בזוהמה ובקור.  (שרה נשמית, "מאבקו של הגטו", משרד החינוך והתרבות עמ' 112) 

 

 

בן-גוריון, בא-כוח העם היהודי משדר להטלר: "למנוע פתרון הבעיה היהודית בנפרד מבעית ארץ-ישראל"; אוקטובר 1941 - כאשר הנאצים עוסקים בהשמדת היהודים בן-גוריון, ב"יעודי הציונות בשעה זו", לונדון; "בינתיים החריפה הבעיה היהודית. הדבר שקראו לו בשם 'שאלת היהודים' לא היה אף פעם כה טראגי, דוחק, חריף ורחב-מידה כאשר יהיה לאחר מיגורו של המשטר הנאצי.

"היעוד הציוני בשעה זו, הוא למנוע פתרון נפרד לשתי שאלות אלו. לא פתרון לארץ-ישראל לחוד ולעם ישראל לחוד, אלא לכרוך את שתי השאלות ולשים את הארץ במשטר אשר יכשיר אותה לקלוט את המוני ישראל בזמן הקצר ובכמות הגדולה ביותר.

 

"הפרדה זו מתכחשת לתכנה ויעודה של הציונות, מעמידה בסכנה את עתידנו היהודי בארץ ומפקירה את היציאה היהודית לאשליות והרפתקאות כושלות.(ב"ג, "במערכה", ד', עמ' 13) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 289)

 

 

כך הכניס בן-גוריון את הטלר לאטרף, שהעמיד את השמדת היהודי בעדיפות ראשונה, בלי להתחשב בתוצאות המלחמה.

 

זכור את אשר עשה בן-גוריון וה"ציונים" ליהודים..!

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות