כל כיבוש ציוני מנוף למפעלים חדשים

 

05.09.2016

 

 

ר' בן-גוריון - "מכתב למרכז מפא"י" – לונדון (1.7.1937); "כל מפעל ציוני וכיבוש ציוני אמצעי לכיבושים חדשים"; "אחרי ששים שנות פעולה התיישבותית הגענו לארבע מאות ועשרים אלף יהודים ולמיליון וארבע מאות אלף דונם קרקע ולמאתים 'מדינות יהודיות' קטנות וגדולות, כפריות ועירוניות, בא"י. כשלושה רבעים של הרכוש הזה עשינו לאחר המנדט, בעזרת (ובהפרעת) המשטר המנדטורי.  (ב"ג, "זכרונות", ד',  עמ' 261)

 

"כשם שאני רואה בכל מפעל ציוני ובכל כיבוש ציוני לא מטרה לעצמה - אלא כמנוף למפעלים חדשים וכיבושים חדשים - כך אני רואה בהקמת 'מדינות יהודיות', כיחידות עצמאיות בכפר ובעיר, את המכשיר להקמת מדינה יהודית יותר גדולה ויותר גדולה - עד שתבוצע הגאולה השלמה של ארץ-ישראל כולה.

"א) פחד היהודים - הפחד ממדינה יהודית באשר היא מדינה יהודית ולא דו-לאומית, שנתפס לה 'השומר הצעיר' (יחד עם כל המתבוללים והאנטי-ציונים).

"ב) פחד הערבים של כמה מחברינו - מרד, זכויות מיעוט, וכו'. הפחד הזה, במידה שיש לו יסוד ריאלי, מתייחס לציונות כולה, ולאו דווקא לשלב של מדינה יהודית בחלק מן הארץ. לא ה'מדינה' הולידה או המציאה את הערבים, אלא הם קיימים ועומדים בא"י כולה ובסביבותיה, התנגדותם לכל כיבוש ציוני תלך ותגדל במשך הזמן, ולא להיפך. והתנגדות זו תהיה הרבה יותר גדולה והרבה יותר מרה ונואשת להגשמת המנדט 'במהדורה מתוקנת' מאשר להקמת מדינה עברית בחלק הארץ.  (בן-גוריון, 1.7.1937, "זכרונות", ד', עמ' 265/67)

 

 

ר' בן-גוריון - "מכתב למשה שרתוק" – לונדון (3.7.1937); "הגליל נמסר לנו -  את הקוץ נוציא בזמנו";

 "עד הרגע האחרון לא האמנתי שהגליל כולו נמסר לנו - וגם אחרי כל האישורים של חיים ולואיס ובפי הייתי מלא פקפוק - כי הדבר  נראה לי לנמנע. במחוזות עכו וצפת בלבד - שטח של 1.564.200 דונם, יש ישוב ערבי של למעלה מ-90.000- לעומת 3.800 יהודים, וקשה לי היה להעלות על הדעת שכל זה יוצע לנו. כשחיים הודיע בביטחון בשם הפרופ' ובשם אורמסבי-גור שאסכולת הצפון ניצחה ואנו מקבלים את הגליל הייתי סבור שהכוונה היא לעמק החולה ממזרח הים ממערב - בלי הגוש ההררי העצום שהוא ערבי טהור. ורק המברקים שלך עקרו ספק זה מלבי. בן-גוריון, "זכרונות", ד',  עמ' 276)

 

 ר' בן-גוריון - "עם פרסום הדין וחשבון" – ירושלים (4.7.1937); "הפולנים מוכנים לעזור ומחכים להצעותינו";  "מר שרתוק:  חברי ההנהלה קראו את הטלגרמה על חילופי הדברים המתוחים שבין ד"ר וייצמן לבין מזכיר המושבות והנציב העליון. מר אורמסבי-גור הזמין את ד"ר וייצמן לפגישה מחר. הטלגרמה אומרת שד"ר וייצמן סירב לקבל את ההזמנה.

 "העיתון הממשלתי הפולני יצא נגד החלוקה, וזה מתוך חשש שהשטח היהודי יהיה קטן מדי ולא יאפשר הגירה מספיקה מפולין לא"י. העיתון מזכיר את הצעתו של ז'בוטינסקי על אבקואציה. [פינוי 1.500.000 מיהודי פולין לא"י]. אגב, בהזדמנות ביקורו האחרון של  גרינבויים בפולין אמרו לו במיניסטריון החוץ שאם אנו מתכוונים לעלייה גדולה של יהודים לארץ-ישראל הם מוכנים לעזור לנו ומחכים להצעותינו.  (בן-גוריון, "זכרונות", ד',  עמ' 285/6)

 

 

ר' בן-גוריון - "מתוך היומן" – לונדון (5.7.1937); "נתאר לעצמנו שאנו ערבים  מוסגרים למדינה עברית";

"הסערה שקמה אמש בגלל פרסומי 'פלקור' שככה. בפי שמעה עוד אתמול בצהרים על הדבר מפי לוריה - מבלי להעיר כל הערה. כשנזדמנה אמש אצל חיים יחד עם לואיס, הפליטה במשך השיחה כלאחר יד שהידיעות כבר נתפרסמו. חיים ולואיס קפצו כנשוכי נחש. אני לוריה ודוריס מאי ישבנו באותה שעה במשרד, ופענחנו המברקים של משה. הטלפון החל לצלצל. חיים, לואיס ולבסוף בפי. איך נעשה כדבר הזה, איך זה לא נועצתי בהם.

"הבוקר הסברתי הדבר לחיים ונחה דעתו בהחלט.

"אמרתי לו: א) לא הודעתי כלום, למען יוכל - אם יישאל - להגיד באמת ובתום-לב שלא היה לו מושג מכל הדבר. ב) הפרסום היה נחוץ:

"למען המעיט ההתרגשות והסערה העלולה לקום בקרב הערבים בארץ עם הפרסום הרשמי. נתאר לעצמנו שאנו ערבים בגליל, ובבוקר או בערב לא-עבות אחד אנו 'מתבשרים' שמאתים אלף ערבים עם כל אדמתם ואנשיהם ובתי קברם ומסגדיהם מוסגרים למדינה עברית - לחיים ולמוות. אם הדבר יתפרסם לא רשמית - ישמעו, יאמינו ולא יאמינו כי השמועות עד עכשיו כבר הרגילום קצת לרעיון של מדינה, וכשתבוא ההכרזה הרשמית לא יהיה כבר הרושם ('שוק') כל כך מסעיר וממחיץ. (ב"ג, "זכרונות", ד',  עמ' 288)

 

 ר' בן-גוריון - "מתוך היומן" – לונדון (6.7.1937); "יתברר שיש רוב ערבי ואי-אפשר יהיה להגשים "התכנית";

"הודעת הממשלה הדהימתנו. לא שמונת אלפים סרטיפיקטים כאשר הבינותי מדברי משה בטלפון (הטעה הוא או טעיתי אני בשמיעה) - אלא מכסימום של 800 עולים מכל הסוגים, ולא מחליטים אלא לפי יכולת הקליטה שיקבע הנציב...  הערבים יהיו כמובן חופשים להגר 'לשטח היהודי'.

 

 "זוהי ראשית 'תקופת המעבר'. עלייתנו תיחנק. השטח הערבי ייסגר מיד - גם לקניות קרקע וגם לעלייה. במשך השנים יוכלו הערבים להתרכז כרצונם בשטחינו. הריבוי הטבעי שלהם בלבד יעלה על העלייה ה'פוליטית' שלנו - ובבוא יום הפקודה יתברר שיש רוב ערבי במדינה היהודית - ואי-אפשר יהיה להגשים 'התכנית'.     (בן-גוריון, "זכרונות", רביעי, עמ' 290)

 

היהודים רוצים מדינה יהודית-ערבית

ה"ציונים" חותרים למדינה פאודלית

 

ר' בן-גוריון "מתוך היומן" (17.7.1937); "השפויים - הסכם עם הערבים שלטון הקהל רוצה מדינה פאודלית"; "הפחד ממדינת היהודים אינו נותן לוארבורג לישון - והריהו מגייס את כל מי שאפשר להיפטר מפורענות זו. הבוקר בא מברק חתום על-ידי וארבורג, בקר, כורש אדלר*), רותנברג**), מק, וייז בהצעה לפנות יחד עם הערבים המתנגדים אף הם לחלוקה לועדת המנדטים שתדחה את דין-וחשבון הועדה. טאנוס***), ריחני****)  ועוד מי שהוא מהערבים מוכנים לדון עם היהודים על עלייה לעשר השנים הבאות לפי יכולת קליטה 'מדעית' - על מנת שאחוז היהודים לאחר עשר שנים לא יעלה על 40% (למעשה - עלייה של לא יותר מעשרים אלף לשנה). וארבורג דורש מויצמן להתייעץ עם ד'אביגדור*****) וליונל כהן******).

"חיים שלח לי תשובה חריפה. מוכן להתייעץ עם ירושלים והידידים בלונדון, אבל ההסתדרות הציונית כולה תדחה כל הצעה המכוונת לדון את היהודים להישאר מיעוט. אם באי-כוח הועד העליון הערבי יפנו אלינו - נשב אתם לדון על הסכם, אבל לא לפני הקונגרס.

"חיים ביקשני לבוא אצלו בשש אחרי-הצהרים. הוא ראה היום את לוגארד*******). סיפר לו על הצעת טאנוס - ולוגארד הסכים שאין זו הצעה ושאין לדון אלא עם מיופי-כוח רשמיים. לוגארד מחייב את טרנספר הערבים, וסבור שהממשלה יכולה וחייבת להוציא זאת לפועל. כי זהו עיקר הסידור החדש. הוא ראה את הדין-וחשבון בטרם נתפרסם, הפרופסור התיעץ אתו במשך כל הזמן. לוגארד העיד על הפרופסור שהוא ציוני מובהק וידיד נאמן של העם היהודי.

"לוגארד הבטיח לכתוב להיילי********) (הנציג החדש של אנגליה בועדת המנדטים) דעתו. הוא בטוח שחבר-הלאומים לא ייתן הסכמתו לשינוי המנדט בטרם יקבל ערובות מספיקות שההצעה תתקיים במלואה ושתקופת המעבר תכשיר את ההגשמה.

"ביושבי בחדרו של חיים טילפן גורביץ מפריס. חזר חורי, ויש לו כאילו סמכות מהמופתי לבוא בדברים עם היהודים, חיים אמר לו שלא יכנס בשום משא-ומתן עד הקונגרס, בימים ההם נהיה כולנו בציריך והמשלחת הערבית תהיה בז'נבה, ואם ירצו להיפגש אתנו - בסמכות רשמית - ניפגש - גם הכסטר טילפן בעניין זה.  (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 302)

 *) היסטוריון ובלשן, מ1929- נשיא הועד היהודי האמריקאי.

**) מוריס רותנברג, ממקימי הסוכנות היהודית המורחבת ונשיא ההסתדרות הציונית באמריקה ב1932-.

***) ד"ר עיזאת טאנוס - רופא, עסקן פוליטי. מראשי המפלגה החסיינית.

****) אמין אל ריחני - סופר ערבי ממוצא לבנוני היה פעיל בתנועה הלאומית בארה"ב ובמזרח.

*****) סר אוסמונד אלים ד'אביגדור מראשי יהדות בריטניה, בשנים 1926-1934 יושב-ראש 'ועד הצירים'. מ1934- נשיא חברת יק"א.

******) סר אוסמונד אלים ד'אביגדור מראשי יהדות בריטניה, בשנים 1926-1934 יושב-ראש 'ועד הצירים'. מ1934- נשיא חברת יק"א.

*******) לורד לוגרד, מדינאי בריטי, נציג ארצו בועדה המתמדת לעניני מנדטים, שליד חבר-הלאומים בשנים 1922-1936.

********) לורד היילי, מדינאי בריטי, נציג בריטניה בוועדה המתמדת לענייני מנדטים של חבר-הלאומים בשנים 1936-1938.

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות