האם טראמפ הכתיר  את נתניהו כמלך מלכי המלכים ?​

החיים עם הפלסטינים - אידיליה

11.6.1927 - ויצמן,  באולם קרנג'י בניו-יורק בתשובה לד"ר פריטש; "יחסי יהודים ערבים בא"י אידיליה"; "... בשנת 1920 החזיקה הממשלה האנגלית בארץ מחנה ואפרט צבאי שעלו לה 20-15 מיליון דולר. עתה אחרי שש שנים, נמצאים בכל הארץ 250 אנשי צבא ומשטרה יהודית ערבית, וההוצאות כמיליון דולר. וגם במחנה קטן זה לא השתמשו במשך כל השנים האלה אלא  פעם אחת במקרה של התנפלות ערבית על ערבים בעבר הירדן. במשך שש השנים האחרונות לא קרה שום מקרה של התנפלות מצד חלק אחד של תושבים על השני - זהו מצב בטחון שקשה למצוא דוגמתו בארצות אירופה ולפעמים גם באמריקה... (חיים ויצמן "דברים", ב', עמ'  407) ("אוליגרכי" עמ' 227)

 

 

אטמן בן-גוריון - במועצת ההסתדרות -  6.2.1931);

למניעת ניצול עדות המזרח

 כריתת מקור הקיום

 

"סיבות שונות גרמו למצב הפרוע בבנין בירושלים; התחרות העבודה הזולה, לא רק של ערבים, כי אם גם של בני עדות המזרח*), - - יש כוח לציבור הפועלים המאורגן לכוף את רצונו על אותם החלקים העושים מעשים לרעת הציבור ולרעת עצמם, המסכנים את עמדת הפועל העברי בבנין והורסים את כל כיבושיו במקצוע חשוב זה. סיבת החולשה והמצב הפרוע בארגון פועלי הבנין בירושלים ובחיפה היא לא בחוסר-כוח, אלא בחוסר הרגשת כוח ובחוסר שלטון מוסדות ההסתדרות, למען עקור את הנגע יש הכרח במלחמה. ההסתדרות צריכה לגייס עשרות ומאות חברים, אשר בכוחם המאורגן ישליטו משמעת האגודה וימנעו עבודה למעלה משמונה שעות, ניצול חברים, התחרות והורדת שכר עבודה - ואל תהיה הסתדרות הבנין לשימצה בערים אלה. (ב"ג, "הפועל העברי וההסתדרות", עמ' 184/5) ("אוליגרכי", עמ' 314)

*) יש מזרח אחד ועדות מזרח אחת -  המזרח הרוסי. אך רבני האוסטיודה ה"על-אדם, שהמירו דתם וגזעם והפכו ל"אשכנזים" ארים שונאי יהודים. הלבישו את האוסטיודה שלהם על יהודי המזרח התיכון וצפון אפריקה. שלא יכלו לקבל יום עבודה בלשכות העבודה של "הסתדרות העובדים העברים....", ונאלצו לעבוד יותר שעות בשכר נמוך..!

 

 

רב-בריונים אהרן בקר, משליט את ההסתדרות על מקורות העבודה בר"ג:

הודעתי לל. ז. לעזוב מיד העבודה

"יום א', 27 ינואר 1929,

"ביקרתי את ל. ז. העובד אצל הקבלן מ. והודעתיו שעליו לעזוב מיד את העבודה. טען שלא יעזבנה, מאחר שבלשכה אין מקבלים אותו. עמדתי על-כך שיעזוב את העבודה לא מפני שאינו חבר בלשכה, אלא מפני שהוא עובד אצל מ. במקום פועל שפוטר. בדין-ודברים התערבה בעלת-הבית שהחלה לצעוק שאין ל. ז. עובד. לפנות ערב הופיע בלשכה ושוב השמיע טענותיו. אמרתי לו, שלא ניתן לו לעבוד, וזאת משתי סיבות: ללמד את מ. 'הלכות' לשכה, ומפני שאין כל בטחון שמ. משלם 250 מא"י שכר עבודה ביום. (אהרון בקר, "בשליחות העובד", עמ' 358) ("אוליגרכי", עמ' 310)

 

ניתן הרמז ומיד פשטו

 

"יום ב' 28 בינואר 1929 - "הבוקר בשעה 7 יצאנו לבנין, נלוותה אלי קבוצת פועלים קטנה, פניתי לקבלן ודרשתי ממנו להפסיק את העבודה הבלתי מאורגנת, 'אינני רוצה בכלל לדבר אתך' - צעק. היה עלי להחליט אם להתחיל לפעול מיד, או לדחות את הפעולות עד שיבואו פועלים נוספים. שלחתי שליח למושבה להזעיק פועלים, שעה ומחצה לאחר מכן סובבוני כ14-12- פועלים והתחלתי ב'פעולה'.

 

"הדרך הפשוטה ביותר הפרעה בכוח - היתה בלתי רצויה, אם כי ה'חברה' דרשו ש'ארשה להם להוכיח את יכולתם' בקושי עלה בידי לעכב בידם -  בלית ברירה ניתן רמז לפועלים ומיד פשטו על הבנין. פרצה קטטה - -.

"- - אני נוטל עלי את כל האחריות - אמרתי לקבלן - כל עוד לא תפסיק את העבודה לפועלים הבלתי מאורגנים ולא תזמין פועלים מהלשכה, לא תוכל להמשיך בעבודה' דברי השפיעו. הקבלן הזמינני לביתו למשא ומתן. בינתיים פסקה העבודה."                         (אהרון בקר, "בשליחות העובד", עמ' 359) ("אוליגרכי", עמ' 311)

 

 

התחלנו להקפיד - אף יום עבודה

"יום ג' 28 אפריל 1931

"ביקרתי היום עם הח"ח רם ושרף בכל הסביבה. במקומות אחדים הורדנו פועלים והפסקנו עבודה. התחלנו להקפיד על כך שפועל מחוץ ללשכה לא יעבוד אף לא יום אחד".   (אהרון בקר, "בשליחות העובד", עמ' 374) ("אוליגרכי", עמ' 311)

 

הודעתיו קטיגורית

שאיש לא יעבוד בבנינו

"יום ב', 29 באפריל 1929,

"בנ. חידש את בניית ביתו בשכונת ברוכוב המורחבת עם פועלים מתל-אביב, הפסקתי עבודתם. בנ. צעק וגידף, אולם הודעתיו קטיגורית שאיש לא יעבוד בבניינו, אלא פועלים מרמת-גן ושישלחו אליו באמצעות לשכת העבודה. לאחר שנרגע בא לביתי וביקש שאשלח פועלים מהלשכה, 'במקרה' היו פועלים אחדים 'פנויים' ושלחתים לעבודה זו.

נאלץ לנקוט בכוח נגד הזקן

ובנו - שעבדו בכביש

"יום ג', 4 באוגוסט 1931,

"הבוקר מצאו אנשינו את הקבלן ובנו עובדים בסלילת הכביש. נעשה נסיון לשכנעם כי יסתלקו מן העבודה, מאחר שזו שלנו. הזקן סירב לתביעות אנשינו. נאלצו לנקוט נגדו כוח. למקום נקרא השוטר אבא. כדרכו, קרא מיד את סעיף 32, האוסר התקהלויות והפרעות. כל-עוד נכח אבא במקום - עבדו הקבלן ובנו, אך ברגע שהסתלק, שוב הוצאו מידיהם כלי העבודה.

"בבואי למקום בשעות הצהריים מצאתי את הקבלן ובנו עובדים. בקושי עלה בידי לשכנעם לעזוב את המקום. (אהרון בקר, "בשליחות העובד", עמ' 384) ("אוליגרכי", עמ' 312)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות