משכורות רעב ומכות, גידופים וחרפות

דיכוי ושיעבוד התימנים ב'

 

10.10.2016

 

"אך יותר ממה שהתימנים סובלים מרוע הדירות והבתים - מדוכאים הם במובן המוסרי. 'שם', בארצנו, אמר אחד מהם, הייתה לנו גלות גשמית, וכאן בארץ-ישראל יש לנו גם גלות גשמית וגם גלות רוחנית. שם היו עובדים אצל הגויים, ופה עלייהם לסבול לפעמים מכות, ומה שגרוע מזה - גידופים וחרפות, מפי אחיהם היהודים, האיכרים הנכבדים של פתח-תקוה. שם, לכל הפחות יכלו לעמוד על נפשם, ופה עלייהם להיות מן השומעים עלבונם ואינם עונים, ולהרכין ראשם לפני כל נבל, שילעג להם, מפני שבהם הם תלויים.

 

"התימנים מרגישים בהבדל שביחסם של האשכנזים אליהם ואל הפועל האשכנזי. 'אל תחשבו, שאין אנו רוצים באוויר נקי, בבגדים נאים, כמוכם' -  אמר אחד מהם. 'גם אנו מבחינים כמוכם בין טוב לרע, ומרגישים מה חסר לנו', אך מה יעשו, והם בעלי משפחה, שצריכים להתפרנס מהשכר הדל שהם מקבלים - ומאין יספיק להם? השכר שהתימנים מקבלים, אפילו אם הם מומחים באומנותם, אינו עולה  על שנים-עשר גרוש ושני פרנק בעין-גנים  (למשל  בעידור  והוצאת  יבלית) ו-8-10 גרוש בפתח-תקווה (בפרדסים), כלומר, מחיר שמקבלים הערבים, בשעה שהאשכנזי העומד על-ידו ואינו עולה עליו בעבודתו, מקבל מחיר יותר גבוה, והתימני חש ומרגיש בזה. היחס התבטא לא רק בקביעת המחיר. עכשיו בונים בניין חדש של תלמוד-תורה מיסוד האגודה הפרנקפורטית ['אגודת ישראל'] בבניין עסוקים תימנים ותימניות, המשתכרים מ-5 גרוש (הנשים) עד 8 גרוש (הגברים) ליום. המשגיח של הבניין דורש מאת  הפועלים התימנים שיעבדו גם אחרי צלצול הפעמון, כלומר גם אחרי ששבים פועלי השדה מן העבודה, ולמי שאינו מסכים הוא נותן ברירה - שלא לבוא עוד אל העבודה. עוד פרט מעניין: כשהרגיש המשגיח על בית 'התלמוד-תורה' שאחדים מן התימנים רוצים להתפלל 'מנחה', גער בהם בנזיפה ואמר בלעג ש'המנחה לעשו'. והמילים האלו נחרתו עמוק בלב התמימים-בדתם הללו.

 

למה באתם? מה לכם בארץ הזאת?

שואלים אותנו האכרים ה"אשכנזים"

 

"נשתדל לרדת למצב נפשם של התימנים האלה, שבמשך אלפי שנה לא יצאו מארצם, ועכשיו הסתכנו ושמו לדרך פעמיהם, הם ונשיהם וטפם 'מחובת השם ומחובת הארץ' לפי מיבטאם. הם הסתמכו על דברי הפונים אליהם והקוראים אותם, אחת היא אם הבינו דבריהם היטב, או הישלו את נפשם בתקוות יתירות, כי בארץ-ישראל יקדמו את פניהם בכבוד ויספקו להם נחלות שדה וכרם. הם עזבו את עריהם ומכרו את אשר היה להם בהחלטה גמורה לעבוד את ארץ ולהתיישב בה. בבואם מצאו, אמנם, דברים אשר לא ראו: מושבות יהודיות מלאות כל טוב עם שדות וכרמים, אולם - אך דבר אחד חסר : במקום קבלת פנים של אחים, נתקבלו ביחס אחר לגמרי: 'האיכר עובר על פני ועל פני הערבים העומדים על-ידי, מניח את היהודי ולוקח את הגוי'... - כך מספר תימני אחד על יחס האיכרים הללו; 'מי קרא לכם, כי באתם הנה? מה לכם פה בארץ הזאת?' - שואלים אותנו האיכרים האשכנזים. ואנו עונים להם: 'לא לכם כי לנו ולאבותינו נתן ה' את הארץ הזאת לרשתה' - כך מספרים עולי תימן על היחסים של אחיהם עולי צפון אליהם... [מזרח-אירופה מחוגי שלטון הקהל, ולא צפון - מ. גבאי] היש להתפלא אחרי זה, שהיאוש מתגבר בקרב התימנים, רבים מהם שבים אל הארץ אשר באו משם בקללה מרה על שיפתותיהם, אחדים עוזבים את עבודת האדמה, אחרי עבודה של שתי שנים ויותר ופונים אל עסקיהם הקודמים - אל צורפות-הכסף, נפחות, סנדלרות וכו'; רבים מוכרחים לחזר על הפתחים, וכבר נשמע מאחדים, שאומרים, כי אם לא יבוא שינוי נמרץ ביחס האיכרים והמשרד הארצישראלי אליהם, יחליטו לעזוב את המושבות היהודיות וחיי העבדים בין אחיהם, ולפנות שוב אל מלאכתם ומשלח ידם, שבהם אחזו בארץ גלותם, ואשר מאסו בהם בעלותם לארץ-ישראל, ולהתיישב בין הערבים, עד כדי כך היאוש הגיע!

 

שקעו ביאוש ומתהלכים כאובדי עצות

נבוכים במדבר, שסגר עלייהם

 

"היאוש, שבו שקעו התימנים, מונע בעדם מלמצוא מוצא ממצבם והם מתהלכים אובדי עצות. הם רואים את עצמם נבוכים במידבר, שסגר עלייהם, ואין מורה דרך ומנהל עצה. כל עסקנינו (מלבד אחד או שנים מ'המשרד' המטפלים בהם תמיד) אינם באים לעזרתם, או שאינם יכולים לבוא לעזרה. והאיכרים - 'אין בהם ממידותיו של אברהם אבינו ע"ה' ואל מי יפנו, על מי יישענו מלבד 'היחיד והמיוחד'!..

 

ועוד ניסיון להתארגנות המעורר עלייהם

חמתם ורדיפותיהם של הקולוניסטים

 

"חברינו באו אל התימנים שבפתח-תקווה בהצעה להסתדר מקודם בינם לבין עצמם ולהיכנס להסתדרותם הכללית של הפועלים החקלאים. הם הראו להם, שאך על-ידי פעולה מיוחדת יוכלו להיטיב קצת את מצבם בצוותא חדא עם הפועלים האשכנזים אחיהם. התימנים מתייחסים לפי שעה באי אימון ובפחד להצעות כאלה, כנראה, מפני שכבר ניכוו פעמים אחדות, אשר פנה אל דעת הציבור בעיתונים, עוררו את חמתם ורדיפותיהם של האיכרים, אשר נקמו בחברי הועד ולא נתנו להם עבודה. התימנים סיפרו מעשים שאינם לשבח גם על ועד הפועלים המקומי: פעמים אחדות פנו אליו בנוגע לענייני מריבה בינם לבין אחדים מהאשכנזים, וזה דחה אותם בלך ושוב עשר פעמים. מפני כל הטעמים האלו אין התימנים מתייחסים באימון מיוחד לרעיון ההתאחדות עם ההסתדרות של הפועלים החקלאים (האשכנזים).

 

"למחרת האסיפה הנזכרת נתאספו התימנים שנית לאסיפה כללית. למרות רוע מזג האוויר נקהלו בבית התלמוד-תורה כארבעים-חמישים איש, מכל שדירות התימנים של פתח-תקווה. אחרי וויכוחים ממושכים ופקפוקים קשים בחרו בוועד מחמישה אנשים, שלידו נמסרו ענייני הציבור הכלליים. על הועד לעיין בתקנות של קהל התימנים בחדרה ולערוך תקנות על פיהן. יחד עם זה עליו לדאוג לעניינים הכלליים ולקירוב התימנים אל הפועלים האשכנזים. - -

(בן-צבי,"זכרונות ורשומות", עמ' 399-400 ; מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 281)

 

 

.

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות