בן גוריון השמיד את היהודים במודע ותכנון מוקדם

 

23.08.2016

 

 

"עלייה שנייה" מבצעת ג'ינוסייד ביהודי פלסטין", באגרת הרביעית מ-15.1.2015, בישראלי הורטואלי

 

ד"ר הלל יפה, ב"כ הועד האודיסאי בא"י מ-1900-1895, במכתב למיכאל לנגה מ-23 במרץ 1920:

"אנו צריכים להלחם בנטיות הקיצונים במחננו התובעים לתפוש את הכל בידיהם, ואפילו מסרבים לקשור יחסי נימוס עם השכנים.

"מוזרה העובדה כי דווקא בזמן האחרון מבליטים האוכלוסים הערבים אדיבות רבה, כאילו נדברו ביניהם.   (הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 559)

 

יחסי נציונל-ציונים עם הערבים והאסלאם; הערבים תומכים בהצהרת בלפור  כל היהודים הנרדפים רצויים";

 

"ה'טיימס' הלונדוני מיום 12 לדצמבר 1918 -  כשנה לאחר מתן הצהרת בלפור, פירסם הצהרה שמסר האמיר פייסל, בנו של המלך חוסיין, לבא-כוחו של 'רויטר', ובה נאמר:

"שני הענפים העיקריים של המשפחה השמית, הערבים והיהודים, מבינים איש את אחיו, ואני מקוה, שלאחר חילופי דעות בועידת השלום, שתודרך ברעיונות של הגדרה עצמית לאומית, כל אחת משתי האומות תתקדם בהצלחה לקראת הגשמת שאיפותיה. הערבים אין עינם צרה ביהודים הציונים, ובדעתם להתיחס אליהם כהוגן, ...   יאחזו בכל האמצעים הדרושים לאמץ ולעודד עלית היהודים לארץ בקנה-מידה רחב, ובמהירות האפשרית יעמידו את היהודים על הקרקע.

"אם הם יהוו רוב - יהיו הם השליטים.  (בן-גוריון "במערכה", ב', עמ' 132) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 133)

 

 

11.6.1927 - ויצמן - באולם קרנג'י בניו-יורק בתשובה לד"ר פריטש; "יחסי יהודים ערבים בא"י אידיליה";

 

"... בשנת 1920 החזיקה הממשלה האנגלית בארץ מחנה ואפרט צבאי שעלו לה 20-15 מיליון דולר. עתה אחרי שש שנים, נמצאים בכל הארץ 250 אנשי צבא ומשטרה יהודית ערבית, וההוצאות כמיליון דולר. וגם במחנה קטן זה לא השתמשו במשך כל השנים האלה אלא  פעם אחת במקרה של התנפלות ערבית על ערבים בעבר הירדן. במשך שש השנים האחרונות לא קרה שום מקרה של התנפלות מצד חלק אחד של תושבים על השני - זהו מצב בטחון שקשה למצוא דוגמתו בארצות אירופה ולפעמים גם באמריקה. (חיים ויצמן, "דברים", ב', עמ' 407) (מ. גבאי, "אוליגרכי פשיסטי", עמ' 227)

 

1931 - בן-גוריון בקונגרס הציוני הי"ז בבזל; חושף טפח; "הפרובוקציה הרויזיוניסטית שקדמה לפרעות 1929"; "בליל יום-הכיפורים תרפ"ט (23.9.1928) התכנסו מאות יהודים להתפלל ברחבת הכותל, השמש קבע מחיצה[] באמצע להבדיל בין הנשים והגברים. סגן מושל ירושלים, קיתרוטש, שהגיע עם קצין המשטרה דאף לרחבת הכותל אגב סיורם בסביבה, ראה את המחיצה, ופקד על דאף להסיר את המחיצה...   (ב"ג, "זכרונות", כרך ב', עמ' 341;  מ. גבאי, "אוליגרכי" עמ' 292

 

 

             

ברחבת הכותל הונף דגל

ונישא נאום קצר

 

"'ההיסטריקה של הרבנות ושל ברית טרומפלדור וכו',' הזהיר יוסף אהרונוביץ, המנהיג של 'הפועל-הצעיר' - 'יכולות להביא לידי שפיכות דמים בתשעה באב'... רק קומץ קטן בישוב, רובם רביזיוניסטים, שימש, שלא מדעתו, מכשיר בידיהם של המעוררים לפרעות...

"בערב תשעה באב [14.8.1929] התקיימה בירושלים, ברשות הממשלה ובניגוד לעצתו של רוטנברג ללוק, הפגנת בני-נוער, רבים מהם חברי 'ברית טרומפלדור' ורביזיוניסטים, ...ברחבת הכותל הונף דגל ונישא נאום קצר. אחר-כן חזרו המפגינים דרך רחוב המלך דוד ושער יפו בקראם בדרכם: 'הכותל - כתלנו! בוז לממשלה!', הניפו את הדגל מול משרדי ההסתדרות הציונית, שנמצאו אז על גבול האזור היהודי והערבי...

"הריויזיוניסטים היו מרוצים מאד. הם הפגינו ברשות הממשלה ולמרות רצון מוסדות הישוב, אף 'הערימו' על הממשלה בהניפם דגל ברחבת הכותל ואף נשאו נאום אחד.  (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 342) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  293)

 

 

 

"לינץ' בעוברי-אורח רצח נשים וילדים ושריפת ספרי קודש במסגד";

 

"גם במאורעות תרפ"ט ביצעו יהודים מעשי טרור בערבים, לרבות מעשי לינץ' בעוברי-אורח ואף רצח נשים וילדים.

"ארתור רופין, ראש "המשרד הארץ-ישראלי", כתב ביומנו: "היו יהודים שחרגו בצורה מבישה מן המסגרת של הגנה עצמית". בעניין תזכיר, המדווח כיצד התפרצו יהודים למסגד והעלו באש את ספרי*), נכתב: "למרבה הצער זה נכון". נראה אפוא, שהטרור לא החל ב"מרד הערבי (1939-1936). ניצניו, ארגוניו ומעשיו מלווים אותנו מאז חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בעת החדשה**) (ימי העלייה הראשונה, החל מ-1882).  (דן יהב, "מקורות לסכסוך הציוני-פלסטיני", ספרי עתון 77, עמ' 79)  (מ. גבאי, "שואה",  , עמ' 168) (דן יהב, "מקורות לסכסוך הציוני-פלסטיני", ספרי עתון 77, עמ' 79)  (מ. גבאי, "שואה",  , עמ' 168)

*) מאיר פעיל ופנחס יורמן, מבחן התנועה הציונית, 1948-1931, עמ' 40. שם פירוט של ירי והטלת פצצות ורימונים בשווקי-העיר, בתי-קולנוע, שערי-העיר, בבתי-קפה, באוטובוסים וברחובות.

**) מאות פליטי הפרעות ביהודי רוסיה ב-1882-1881 שהגיעו לא"י, לא חידשו את הישוב היהודי. הוא התקיים ברציפות מאז גירוש הצלבנים ב-1295 ע"י ביברס. כפי שהתקיים ברציפות במשך 450 שנות שלטון  האיסלאם לפני מסעי הצלב

 

 27.9.1930 – "בקונגרס "ארץ-ישראל העובדת", ברלין: "רופין: עם יהודי -  רוסים דוברי אידיש";

הד"ר רופין מרצה על המבנה הסוציאלי של העם היהודי. שסיכומו: עם יהודי הם יהדות מזרח אירופה שיש להם שפה משותפת, יידיש, תלבושת משלהם ופרנסות משלהם, ובמשך המאה התשע-עשרה התקיים ניגוד ביניהם לבין היהודי המתבולל.  (ב"ג, "זכרונות, א', עמ' 440)  (מ. גבאי, "אוליגרכי", עמ' 250)

 

 

30.6.1931 - ד"ר חיים וייצמן בקונגרס הי"ז - בזל; "א"י עם ירדן - אין בהן פתרון כמותי לשאלת היהודים";

"... סבורני, כי מראשית צריך היה להבין, שא"י, ואפילו יחד עם עבר-הירדן לא תוכל אף פעם לתת בשום תנאים שהם את הפתרון ה'כמותי' לשאלת היהודים.

"וחשבנו כי ידיעת הדברים האלה תביא לבסוף לידי פתרון 'איכותי' של השאלה היהודית, ותאפשר לכל הפחות מוצא חלקי ללחץ הגדול שבו נתונים המוני היהודים באירופה המזרחית . (ד"ר חיים וויצמן, "דברים", ג', עמ' 615) (מ. גבאי,  "אוליגרכי", עמ' 250)

 

 

 

"מכתב לסימון מרכס" – ירושלים (31.12.1935)

עזרה  ליהודי גרמניה  רק פה,

ורק בתכנית התישבותית

"סימון מרכס היקר,

"בישיבת ההנהלה היום המשכנו לדון על המפעל של יהודי גרמניה ואני רואה לי לחובה למסור לך את הדברים, אשר אמרתי בישיבה, מפני שחלק מדברי היה מכוון נגדך.

 

"גורל יהודי גרמניה בידינו ולא בידי העשירים האלה. הם לבדם רק יאבדו ממונם של ישראל*), יאבדו תקוותיהם של יהודי גרמניה,יזיקו למפעלנו ויהרסו את התנועה הציונית

 

"יהודי גרמניה מוכרחים לצאת בכל אופן - חלקם. הנפזר אותם לכל הרוחות, ובניהם ייהפכו לספסרים וקבצנים ויולידו תנועה אנטישמית בארצות שלשם יברחו, או נרכזם בארץ - אם לא כולם, הרי לכל הפחות חלקם הגדול - על יסוד ישובי בריא למען ייהפכו לכוח יוצר ותרבותי. (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 572/70) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 162))

*) כן, גורלם של היהודים היה נתון, ועדיין, בשלהי 1935  בידי טרסט הפשע "בני הגבירה", והנה מנהיגי יהדות המערב מבקשים להוציא מידיהם את יהודי גרמניה, "ולאבד ממונם של ישראל"!! שכן "בני הגבירה הנציונל-ציונים הם ישראל, ושאר יהודים הם "בני שפחה", שילכו כפרה "על ישראל"

 

 

"מכתב לברוך צוקרמן ולגולדה" - 31.12.1935;

הולכים לאסוף כסף ליהודי גרמניה

שלא על דעת הסוכנות

"ברוך וגולדה היקרים,

"יצא ככה שאתה, ברוך, הפלגת לאמריקה יום לפני בואי, ואת גולדה, שנסעת כמה ימים אחרי זה, כמעט שלא הספקתי לראותך. איני צריך להגיד כמה אמריקה מדאיגה אותנו, לא רק אמריקה הקטנה של מפלגתנו, אלא התנועה כולה" :אנשי לונדון עיבדו תכנית חדשה, ועומדים לנסוע לאמריקה, הרברט סמואל, לורד ברסטד וסימון מרכס,לאסוף כסף ליהודי גרמניה שלא על דעת הסוכנות ולא דוקא בשביל א"י. זה יפגע במגבית שלנו, בשלמות התנועה ובארץ-ישראל.

"יש צורך בריאורגניזציה יסודית של התנועה הציונית באמריקה. היא לא תיעשה על-ידי אנשי אמריקה. אני הצעתי בהנהלה שנשלח קומיסר(*, ואם תצא משלחת כאשר הצעתי, אני מוכן לקבל עלי את תפקיד זה לשנים-שלושה חדשים.

"חושש אני שידידנו הלא-ציוניים ייהפכו לגורם שלילי בעבודתנו. נוכל לעמוד נגדם אם תהיה תנועה ציונית מתוקנת, המאמינה בעצמה והמעוררת אמון לעצמה.    (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 572/3)(מ. גבאי, "טורף", עמ' 167)

*) קומיסרים, שיזעקו כקוזקים נגזלים על זכותם על רכושם של היהודים,  וממשלות צרפת, אנגליה וארה"ב עומדים לימינם ומקופפים את יהודי ארצם

 

משווקים את תוצרת גרמניה

כדי לקבל כספם של היהודים

 

"מישיבת הנהלת הסוכנות, דו"ח מר שרתוק מנסיעתו למצרים" (5.1.1936); "עומדים במ"ומ עם ממשלת גרמניה על פעולת טרנספר מחוץ לא"י";

 

"מר שרתוק מוסר, שיחס יהודי מצרים ל'העברה' היה מתחילה יחס של התנגדות מוחלטת, אולם לאחר החלטות הקונגרס הי"ט*) בשאלה זו הודיעו כי מתוך משמעת לא ילחמו ב'העברה' אבל יתנגדו להרחבתה גם למצרים. יש גם טענה שאנגליה מביטה בדאגה על גידול האכספורט מגרמניה למצרים. גם ממשלת מצרים תביט בעין רעה על הרחבת הטרנספר למצרים.

"...הם טוענים ש'העברה' פועלת במצרים גם כיום, וכאשר הכחיש זאת טענו שפלוני ואלמוני עוסקים בהפצת סחורות גרמניה מטעם 'העברה' במצרים. (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 6) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 172)

*) ע"פ החלטת קונגרס ציוני מנהלת ממשלת הנציונל-ציונים בארץ מו"מ עם ממשלת גרמניה, להרחיב את שיווק סחורות גרמניה, גם למצרים

 

 

אחד האפיקים היותר אטרקטיביים להצלת יהדות אירופה, בהצעות ערביות משלהי שנת 1937, וראה "ישיבת הנהלת הסוכנות" - ירושלים, מ-21.11.1937; ו"ישיבת הנהלת הסוכנות" - ירושלים, מ-19.12.1937, להלן. בהצעה האחרונה הייתה הסכמה לעלייתם של למעלה מ-100.000 יהודים לשנה לארץ, ופתיחת שערי מדינות ערב בפני יהדות אירופה שאינם רצויים במולדתם. אך ב"ג ניתק את הקשרים עם ברית שלום של מגנס, עם מנהיגי ארצות ערב ויהדות מערב אירופה וארה"ב ופנה לטירור. (בן-גוריון, "במערכה", ב', עמ' 88)

 

ה"ציונים" לא רצו את יהודי המזרח הרוסי, שונאי רבני העוולה והשחיתות, שרמסו את גוילי ספרי הקודש ברחובות, על פי עדותם של וויצמן ובן-גוריון, ובכוח המעצמה העולמית מנעו יציאתם לטריטוריות נרחבות, לחיי רווחה ושלווה, כדי שלא יקום עלייהם האויב מאתמול.

 

 

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות