יהדות ודת היהודים

אלוהי מיכיהו שהפך לאלוהי ישראל מתאבל ובוכה לאחר מעשה

 

יחזקאל:

"כּה אָמַר אֲדָני יֱהוִה וּפָרַשְׂתִּי עָלֶיךָ אֶת רִשְׁתִּי בִּקְהַל עַמִּים רַבִּים וְהֶעֱלוּךָ בְּחֶרְמִי; וּנְטַשְׁתִּיךָ בָאָרֶץ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה אֲטִילֶךָ וְהִשְׁכַּנְתִּי עָלֶיךָ כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְהִשְׂבַּעְתִּי מִמְּךָ חַיַּת כָּל הָאָרֶץ; וְנָתַתִּי אֶת בְּשָׂרְךָ עַל הֶהָרִים וּמִלֵּאתִי הַגֵּאָיוֹת רָמוּתֶךָ; וְהִשְׁקֵיתִי אֶרֶץ צָפָתְךָ מִדָּמְךָ אֶל הֶהָרִים וַאֲפִקִים יִמָּלְאוּן מִמֶּךָּ; וְכִסֵּיתִי בְכַבּוֹתְךָ שָׁמַיִם וְהִקְדַּרְתִּי אֶת כּכְבֵיהֶם שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן אֲכַסֶּנּוּ וְיָרֵחַ לֹא יָאִיר אוֹרוֹ; כָּל מְאוֹרֵי אוֹר בַּשָּׁמַיִם אַקְדִּירֵם עָלֶיךָ וְנָתַתִּי חשֶׁךְ עַל אַרְצְךָ נְאֻם אֲדנָי יֱהוִה.  (יחזקאל, ל"ב, ג-ח)

 

 

ירמיהו:

"כִּי כה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם וּבִימֵיכֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; וְהָיָה כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מֶה דִבֶּר יְהֹוָה עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וּמֶה עֲוֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם יְהֹוָה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וְאתִי עָזָבוּ וְאֶת תּוֹרָתִי לא שָׁמָרוּ.  (ירמיהו, טו, ט-יא)

 

יחזקאל:

"כּה אָמַר אֲדנָי יֱהוִה הַכֵּה בְּכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר אָח אֶל כָּל תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ; הָרָחוֹק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרוֹב בַּחֶרֶב יִפּוֹל וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם; וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם אֶל כָּל גִּבְעָה רָמָה בְּכל רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל אֵלָה עֲבֻתָּה מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ שָׁם רֵיחַ נִיחחַ לְכל גִּלּוּלֵיהֶם; וְנָטִיתִי אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה.  (יחזקאל, ו, יא-יד)

 

ירמיהו:

"וּבַקּתִי אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְנָתַתִּי אֶת נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְשַׂמְתִּי אֶת הָעִיר הַזּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כּל עבֵר עָלֶיהָ יִשּׁם וְיִשְׁרק עַל כָּל מַכּתֶהָ; וְהַאֲכַלְתִּים אֶת בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנתֵיהֶם וְאִישׁ בְּשַׂר רֵעֵהוּ יאכֵלוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם איְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם.  (ירמיהו, י"ט, ז-ט)

 

 

יחזקאל

"וַיּאמֶר יְהוָה אֵלָי עֲבר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ: וּלְאֵלֶּה אָמַר בְּאָזְנַי עִבְרוּ בָעִיר אַחֲרָיו וְהַכּוּ אַל תָּחס עֵינְיכֶם וְאַל תַּחְמלוּ: זָקֵן בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת: (יחזקאל, ט', ג-ה)

 

 

ירמיהו:

"כּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו; יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה וּמָלְאוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה דַּם נְקִיִּם; וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לא צִוִּיתִי וְלא דִבַּרְתִּי וְלא עָלְתָה עַל לִבִּי; לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלא יִקָּרֵא לַמָּקוֹם הַזֶּה עוֹד הַתּפֶת וְגֵיא בֶן הִנּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה; וּבַקּתִי אֶת עֲצַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלַם בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְהִפַּלְתִּים בַּחֶרֶב לִפְנֵי איְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְנָתַתִּי אֶת נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ; וְשַׂמְתִּי אֶת הָעִיר הַזּאת לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה כּל עבֵר עָלֶיהָ יִשּׁם וְיִשְׁרק עַל כָּל מַכֹּתֶהָ; וְהַאֲכַלְתִּים אֶת בְּשַׂר בְּנֵיהֶם וְאֵת בְּשַׂר בְּנתֵיהֶם וְאִישׁ בְּשַׂר רֵעֵהוּ יאכֵלוּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק אֲשֶׁר יָצִיקוּ לָהֶם איְבֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם. (ירמיהו, י"ט, ג-ט)

 

"בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל יְרוּשָׁלִַם וְהַטֵּף אֶל מִקְדָּשִׁים וְהִנָּבֵא אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל: וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע: יַעַן אֲשֶׁר הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל כָּל בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפוֹן: וְיָדְעוּ כָּל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה הוֹצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ לֹא תָשׁוּב עוֹד: (יחזקאל, כ"א, ז-י)

 

"וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר; בֶּן אָדָם אֱמָר לָהּ אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא לֹא גֻשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם; קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף נֶפֶשׁ אָכָלוּ חֹסֶן וִיקָר יִקָּחוּ אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ בְתוֹכָהּ; (יחזקאל, כ"ב, כד-כו)

 

 

"כּה אָמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה   (ירמיהו, כ"א, ד)

 

 

יחזקאל:

"וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב: וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב גְּזֵלָה לֹא יִגְזל לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד: בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ: בְּחֻקּוֹתַי יְהַלֵּךְ וּמִשְׁפָּטַי שָׁמַר לַעֲשׂוֹת אֱמֶת צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוָה: (יחזקאל, י"ח, ה-ט)

 

 

לאחר חורבן ירושלים והרג יושביה

 

"אמר להם הקדוש-ברוך-הוא למלאכי-השרת: בואו ונלך אני ואתם לביתי ונראה מה עשו אויבים בו. מיד הלך הקדוש-ברוך-הוא ומלאכי-השרת וירמיהו לפניו. וכוון שראה הקדוש-ברוך-הוא את בית-המקדש, אמר: בודאי זהו ביתי וזוהי מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם. באותה שעה היה  הקדוש-ברוך-הוא בוכה וצועק ואומר: אוי לי על ביתי! בני, היכן אתם? כוהני ולויי, היכן אתם?...

 

"אמר לו הקדוש-ברוך הוא לירמיהו: אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו - ואין לך כאב לא עלי ולא על בני?! לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. אמר לפניו: רבונו של עולם! איני יודע היכן משה קבור. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא: בן עמרם, בן עמרם, עמוד וראה צאנך שקרעון אויבים!

"מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות-העולם: עמדו, שהגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקדוש-ברוך-הוא. אמרו לו: מה היום מימים, שאנו מתבקשים לפני הקדוש ברוך-הוא? אמר להם: איני יודע, מפני שהיה מתירא, שלא יאמרו: בימיך היתה זאת לבנינו.

"הניחם ירמיהו ועמד על שפת הירדן וקרא: בן-עמרם, בן-עמרם, עמוד! הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו: מה היום מימים, שאני מתבקש לפני הקדוש ברוך הוא. אמר לו ירמיהו: איני יודע.

"הניחו משה והלך לו אצל מלאכי-השרת, שהיה מכיר אותם משעת מתן-תורה, אמר להם: משרתי עליונים! כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקדוש-ברוך-הוא? אמרו לו: בן-עמרם, אי אתה יודע שבית-המקדש חרב וישראל גלו? מיד קרע בגדי כבוד שהלבישו הקדוש-ברוך-הוא והניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה והולך עד שהגיע אצל אבות-העולם. אמרו לו אבות העולם: משה רועה ישראל, מה היום מימים? אמר להם: אבות אבותי, אין אתם יודעים שבית המקדש חרב וישראל גלו לבין אומות-העולם? מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשם והיו צועקים ובוכים והולכים עד שהגיעו לשערי בית-המקדש.

"כוון שראה אותם הקדוש-ברוך-הוא, מיד 'ויקרא יהוה  אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק (ישעיה כ"ב, י"ב) (ואלמלי מקרא שכתוב אי-אפשר לאמרו), והיו בוכים והולכים משער לשער, כאדם שמתו מוטל לפניו. והיה הקדוש ברוך-הוא סופד ואומר: 'אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנתו לא הצליח!' (פתיחת איכה רבא, ילקוט איכה).

 

מי ירצה להשתתף בסעודה שמכין הקב"ה לצדיקים, אחר תחיית המתים כמובן, כדי שכל הצדיקים מתחילת הבריאה ועד לאותה סעודה, יהיו נוכחים;

"בסעודת הצדיקים - נבלות וטרפות" - אמרו רז"ל בפ' המוכר אף לוויתן זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה עם זה מחריבין את העולם כולו,מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר (ישעיה כז, א) והרג את התנין אשר בים, ופסוק זה יוכיח בלוויתן שב' (שנים) היו וזהו שאמר (ישעיה שם) על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון, ומה שאמר והרג את התנין יורה שנשאר יחידי מבת זוגו, וכן אמר דוד (תהלים קצ, כו) לוויתן זה יצרת לשחק בו כלומר שהוא מצחק בים אוקינוס,

"ר' ברכיה בשם ר' יצחק אריסטון גדול עתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא, פי' אריסטון סעודה, וכל מי שלא אכל נבלות וטרפות בעולם הזה זוכה לאכול ממנו לעולם הבא הה"ד (ויקרא ז כד) וחלב נבלה וחלב טרפה וגו', (רבינו בחי על בראשית  א', כא)

 

"יהוה  הרג נקבת הלוויתן ומלחה לצדיקים לעתיד לבא" - "וע"ד המדרש התנינים הגדולים זה לוויתן ובת זוגו והזכיר הגדולים להפלגת עוצם גופם כי גוויתו נתונה בים אוקינוס המקיף כדור הארץ... מה עשה הקב"ה סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא (רבנו בחיי על בראשית א', כא)

 

 

"בחגיגה הקב"ה טוחן מן ברקיע לצדיקים, ואולי הסעודה הזאת המעותדת לצדיקים תהיה בסוף הזמן שנוהג בו ענין פעולות גופניות במאכל ובמשתה ואחריה יתבטל מהם הנהוג ההוא ויהיו יושבין ועטרותיהן בראשיהן ומתעדנין מזיו השכינה (רבנו בחיי על בראשית א', כא)

 

"ומה שאמר בריח ואמר עקלתון כאלו היה מבריח הים מן הקצה אל הקצה מרוב גדלו ובמקומות מעקל עצמו מרוב ארכו לפיכך נקרא עקלתון   (רד"ק על ישעיה כז, א)

 

"והרג הנקיבה וכו'. שהרי "תנינם" חסר כתיב. ואין לומר שהרג הזכר, שאמרו בגמ' (בבבא בתרא עד ע"ב) דכיון דכתיב (תהלים קד, כו) "לוויתן זה יצרת לשחק בו", 'אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו - זכר ונקיבה בראם, ואף לוויתן זכר ונקיבה בראם, ואילו נזקקים זה לזה מחריבין העולם. מה עשה הקב"ה, סירס את הזכר והרג את הנקיבה, ומלחה לצדיקים לעתיד לבא'.    (ספר גור אריה על בראשית א', כא)

 

 

כשזוכר את בניו בועט ברקיע - "בשעה שהקדוש-ברוך-הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות-העולם, כביכול, מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו - וזוהי זוועה. חכמים אומרים: בועט ברקיע, ויש אומרים: שואג בקולו ומרעיש עולמות, שנאמר: 'יהוה ממרום ישאג...'   (תלמוד בבלי, ברכות נט)

 

 

כשלא מוצא מנין ה' מתרגז - "אמר ר' יוחנן בשעה שהקדוש ברוך הוא בא בבית-הכנסת ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס שנאמר (ישעיה ג') מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. אמר ר' חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. וכשמת אומרים לו אי עני אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו.   (ברכות, דף 1 ע"ב)

 

 

"רבי יוחנן בן נורי אומר שמונה שרצים יש להן עורות ולא מטמאין... הקדוש-ברוך-הוא יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה. (פסחים קיח)

 

"כל אחד מראה באצבעו ואומר: 'הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו'" - "אמר רבי יוחנן הקב"ה יושב וזן את כל העולם כלו, מקרני ראמים ועד ביצי כנים... בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש אמר גבריאל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש. אמר לו הקדוש ברוך הוא אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל את היחיד  (שבת קז)

 

"אמר ר' אליעזר: עתיד הקדוש-ברוך-הוא לעשות מחול לצדיקים בגן-עדן והוא יושב ביניהם, וכל אחד ואחד מראה באצבעו ואומר: 'הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו.  (תענית לא)

 

רבי יוחנן דרש עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלשים על שלשים אמות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים שנאמר ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו' רבי מאיר אומר מאתים אמה כשתי קומות של אדם הראשון רבי יהודה אומר מאה אמה כנגד היכל וכותליו. (סנהדרין, ק, א)

 

אמר ריש לקיש כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין אותו אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם. (שבת, לב)

 

 

אלוהים שואג, בוכה ובועט - "שאל בלצא את ר' עקיבא, אמר לו: מהיכן הרעש נעשה? אמר לו: בשעה שהקדוש-ברוך הוא מסתכל בבתי עבודה-זרה ובעובדיה היאך נתונין בשקט ובשלוה בעולם, ורואה ביתו חרב ונתון בידן של אומות-העולם, כביכול, הוא מקנא ושואג, ומיד השמים והארץ רועשים, שנאמר: 'ויהוה מציון ישאג ומירושלים יתן קולו ורעשו שמים וארץ'... (שמות רבא כ"ט)

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות