אין לציונים להגזים בקטסטרופליות התקופה מבחינת צרכי בנין הארץ ותחיית האומה

 

14.09.2016

 

אליעזר  ליבנשטיין [ליבני]  ב"כנסת", לזכרו של ביאליק, 1942:

 

 "משהעמיד היטלר את שאלת היהודים במשכנות הגויים בכל חריפותה, ומשחידד ודרבן אותה  באמצעיו האכזריים-המהפכניים - שוב אין כוח בעולם, שיוכל להתעלם ממנה. הדאגה העומדת כיום בפני האנושות המתקדמת  איננה עוד, כיצד  ל ק י י ם  את הגולה, אלא כיצד לחסלה,  לטובת האנושיות ולטובת העם היהודי עצמו. 

 

"אין לציונים כל עניין להגזים בקטסטרופליותה של תקופה זו בחיי היהודים, מבחינת צרכי בנין הארץ ותחיית האומה ודאי שהיה רצוי מאוד,  לו היה התהליך אטי יותר ומהפכני פחות. הלואי ותוכל הציונות להתאים  את עצמה   לאותו   קצב   של  התפרקות  הגולה, שאין כבר  כל  תקוה  להימנע ממנו, והרי זה גורם חיובי מבחינתנו, כי הרעה הגדולה לא פגעה עדיין ביהודי אמריקה וגם ברוסיה הסובייטית, אולי קיימים קצת סיכויים לחייי גלות בנוסח הקודם. 

 

"ברם, אין לנחמות האלו סיכוי רב בנוגע לגוש היהודי הגדול, שהתגורר בקונטיננט האירופי, בארצות המסורתיות של התפוצה היהודית. כאן יגלה הניצחון את הגולה היהודית במלא התפרקותה, כשהיא עקורה משרשיה, מיותרת ברוב תפקידיה הקודמים, ומכבידה על מחדשי החיים ומתקני החברה, כאשר לא הכבידה זה דורות רבים.  

(א. ליבנשטיין, "כנסת",לזכרו של ביאליק, ז', עמ' 394 ) 

 

בגיטו  המודרני הפגיעה של הנאצים לא התבטאה באכזריותיש להם מתחרים בין ערביי עיראק ושאר אומות מזרחיות    "עיקר פעולתם של הנאצים כלפי היהודים התבטאה לא כל כך באכזריות הפגיעה האינדיוידואלית (בזאת -- כפי שנוכחנו -- יש מתחרים בהם בין ערביי עיראק ושאר אומות מזרחיות, אלא בהוצאה המוחלטת של היהודים ממסכת החברה והכלכלה והכלאתם ב'גיטו'  מודרני. - - ה'גיטו' הנאצי עוקר את היהודים מכל פעילות משקית ואינו משאיר בידם שום פונקציה כלכלית או ציבורית, - חוץ משירות ישיר של מנגנון-המלחמה הגרמני, כגון בנין דרכים, תיקון ביצורים, הכנת בגדי-צבא וכדומה.

 

העקירה היא איפוא טוטלית בהחלט. לא איזולציה אלא ליקוידציה.    

 

"לאחר שיעברו יהודי אירופה את 'הסדר החדש' של הטלר - ואלה יהיו רוב יהודי הקונטיננט - לא יוכלו ליהנות הרבה משיווי-הזכויות האזרחי שיוחזר להם כתום המלחמה. במלחמת-העולם הקודמת נראו שרשיהם המשקיים של יהודי אירופה תקינים פחות או יותר, ולשם שיפור קיומם תבעו שווי-זכויות וגם קצת סמכויות לאומיות-אוטונומיות. עם גמר מלחמה זו תעמוד לפניהם לא שאלה של זכויות ושיווי-זכויות, אלא שאלה יסודית יותר - עצם בעיית קיומם.ושאלת   הקיום   תזדהה   אז   במידה  רבה  עם  שאלת  היציאה.

 

לא יופיע עוד היריב הגדול של הציונות "- - יש לשער אפוא, שבבוא דמדומי השלום יקטן מאוד הרצון להתקשר בפתרונות טריטואליים. יתכן, כמובן, שעל אף הלקח הנ"ל ימשיכו  מדינאים  לא-יהודים  אחדים להאחז בסיסמאות טריטואליסטיות לשם תכסיס חיצוני, כדי להחליש את התביעה היהודית לארץ-ישראל; כמו-כן יתכן, כי שתדלנים יהודים ועסקנים מתבוללים ינסו להחיות את האידיאולוגיה הטריטוריאליסטית מתוך תכסיס יהודי פנימי. אולם במידה שהמדובר אינו בתעמולה אלא במעשה התישבותי, הרי שמשו של הטריטואליזם החדש נטתה כבר לשקוע. הוא לא יופיע כיריב הגדול של הציונות בימי ההכרעה בגלות אירופה.הברירה לא תהא: ארץ-ישראל או 'טריטוריות', אלא ארץ-ישראל או תפוצה חדשה.  

(א. ליבנשטיין, "כנסת",לזכרו של ביאליק, ז', עמ' 403 )

 

 

הציונות עלולה להפסיד את כיבושיהשרכשה בעבודה עקשנית של עשרות שנים    "הגלות החדישה לא תדמה לגולה המפוארת של גרמניה מלפני הטלר, של אנגליה וצרפת מימי האמנסיפציה. זו תהיה גלות מושפלת ועלובה, רעועה ומסוכנת פי כמה. 

 

"נימוקים הומניטריים, רגש יהודי טבעי, והנטיה הגלותית לעשות צדקה תוך שרות למלכויות (ההגירה לשטחי האקווטור הן תתאים לצרכים אימפריאליים חשובים) - כל אלה יצטרפו יחד, כדי להפנות כוחם הכספי, השפעתם הציבורית וקשריהם הדיפלומטיים של יהודי הארצות האנגלו-סכסיות אל ביסוס התפוצה החדשה. ארץ-ישראל תועמד בצל, ולא רק מבחינת הנזקקים לפתרון אלא מבחינתה של האומה  כולה. הציונות עלולה אז להפסיד תוך שעה קצרה עמדות, שרכשה בעבודה עקשנית של עשרות שנים. המבחן החדש יעמיד בסימן שאלה את כל הכיבושים הקודמים."ההכרעה על גורל הציונות בארץ ועל גורל הישוב, שהוא נושאה החי, מתקרבת בצעדים קצובים.    

(א. ליבנשטיין, "כנסת",לזכרו של ביאליק, ז', עמ' 404 )

 

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות