האם טראמפ הכתיר  את נתניהו כמלך מלכי המלכים ?​

ריצ'רד פרל ודאג פיית אדריכלי כיבוש עיראק

1.10.2002 - "ריצ'רד פרל ודאג פיית הצטרפו בשנת 1996 לקבוצה קטנה של חוקרים שהתבקשו לסייע לבנימין נתניהו בצעדיו הראשונים כראש ממשלה. הם לא יכלו לדעת שכעבור ארבע שנים נייר העמדה שהכינו,  הכולל תוכנית להחזיר את עיראק בעזרת ישראל לשלטון השושלת ההאשמית, ישפוך אור על מדיניותה הנוכחית של המעצמה היחידה בעולם. המסמך שהוכן במכון הירושלמי-הוואשינגטוני למחקרים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים מופיע באתר האינטרנט של המכון www.israeleconomy.org/start 1 htm והוזכר בעבר בעיתונות האמריקאית.

"השותפות החדשה מבית היוצר של פרל ופיית, וחמישה חוקרים נוספים, שולחת זרועות לכל רחבי האזור. כותבת הקבוצה: 'היות שלעתידה של עיראק יש השפעה מהותית על המאזן האסטרטגי במזרח התיכון, מובן מאליו שלישראל יש אינטרס לתמוך במאמציהם של ההאשמים להגדירה מחדש...

"הבונוס שהובטח לנתניהו היה ש'תמיכה רחבה כזאת תוכל לסייע במאמץ להעביר את שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים'. כיצד התיישב הדבר עם תהליך השלום, שהיה אז באחת משעותיו הקשות? המונח תהליך השלום מופיע במסמך במרכאות. כך גם התפישה של 'מזרח תיכון חדש', המערערת 'את הלגיטימיות של האומה ושהובילה את ישראל לשיתוק אסטרטגי'.

"נכון שהחזרת המונרכיה לעיראק אינה עולה בקנה אחד עם חזון המזרח התיכון הדמוקרטי של ממשל בוש. אבל יש סימנים שהיא מתיישבת עם חלומות ישנים של אחדים מהוגי הדעות המקיפים את המשולש בוש-צ'ייני-ראמספלד. לפני כמה שבועות הזמין ריצ'רד פרל את ראשי הפנטגון למפגש עם חוקרי מכון אסטרטגי שלו קשרים הדוקים עם משרד ההגנה.

"לפי מידע שהגיע לידי בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית, החוקרים הקרינו שתי מצגות. האחת של משולש יעדי המלחמה בטרור והדמוקרטיזציה במזה"ת:  עיראק - יעד טקטי,  סעודיה - יעד אסטרטגי, ומצרים - הפרס הגדול.  המשולש במצגת השנייה היה מעניין לא פחות: פלשתין היא ישראל; ירדן היא פלשתין;  עיראק היא הממלכה ההאשמית.         (עקיבא אלדר, "הארץ", עמ' ב3) ("הכל בוער", עמ'  379)

 

 אם לא היה איציק מרדכי שר ביטחון בממשלתו, נתניהו היה נרתם לכיבוש עיראק, על-פי תכניתם של פרל ופיית כבר ב-1996. תכניתם של פרל ופיית נתקבלה ב-1998, בישיבה חגיגית של הקונגרס האמריקני, כתכנית "שחרור עיראק", ותיק שחררור עיראק עמד על שולחנו של הנשיא ביל קלינטון.

 

מרדכי ואבו מאזן מחזיקים

בטיוטה היכולה לסיים את המשבר

 

"לשווא הפציר יצחק מרדכי בבנימין נתניהו ללכת בנתיב ההכרעות ולא בנתיב הקולות. אם יהיו הכרעות, אמר השבוע לראש הממשלה, יהיה גם רוב בכנסת.

"נתניהו לא שעה למרדכי ונכנע בבהלה לסיעת מולדת, בעשותו כן לא הבין את מה שידע כל פוליטיקאי זוטר: רוב הח"כים של הימין העמידו פנים שהם מעוניינים בהיתר להפיל את הממשלה בפגרה, אבל בסתר לבם קיוו כי נתניהו ידחה אותם על הסף. נסיגה בלי הצבעת אמון תאפשר להם לחזור מהחופשה הארוכה ולומר שההסכם על הנסיגה כבר מוגמר ואין טעם להפיל את הממשלה.

"בכל מקרה, הוא הגיע למצב הזה כשה'פעימה' כבר ממתינה על הסף. למרות המרורים שהאכיל את שר הביטחון במהלך המשא ומתן, מחזיקים מרדכי ואבו מאזן בטיוטה היכולה לסיים את המשבר בשני העניינים המרכזיים - סוגיית שלושת האחוזים ואשרור ביטול האמנה הפלשתינית.

"... נתניהו מחזיק בטיוטת הסכם לנסיגה שיכולה להציל את תהליך השלום ואת ממשלתו. אם יחמיץ אותה יפגע לא רק באינטרס הלאומי. הוא עלול גם לגלות שהסכנות אורבות לו לאו דווקא מהימין הקיצוני אלא מהמרכז.

"לחבר מרכז הליכוד אין סיבה לסייע בבחירות לראש ממשלה שנכשל במשימתו המדינית. נכון שמרדכי אינו קורא, אף לא ברמז, תיגר על מנהיגותו של נתניהו, אבל מנקודת ראותו של חבר מרכז הליכוד שאינו רוצה להגיע לאופוזיציה - למה בעצם שלא יקרא?    (דן מרגלית, "הארץ",  3.6.1999, עמ' ב1) (מ. גבאי, "לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 62)

 

הפופולאריות והאהדה חוצת המפלגות, לה זכה יצחק מרדכי, הוציאה את מנהיגי מפלגות הנציונל-ציונים משלוותם. הם חששו ובצדק, שאם יצחק מרדכי יעמוד לבחירה, הוא יזכה באמונם של הישראלים, ללא הבדל מפלגה ומוצא.

אז, כאשר יצחק מרדכי שימש בתפקיד שר הביטחון, הגיעו, לדעתי, מפלגות הנציונל-ציונים, המתפקדים כמאפיה הרוסית  להסכם, להגות את יצחק מרדכי  מהתחום המדיני. אז מונתה תנ"צ מירי גולן לאסוף חומר מרשיע נגד יצחק מרדכי, נחקק חוק שמאריך את תקופת ההתיישנות על תקיפה מינית ל-10 שנים, שיועד יחודית ליצחק מרדכי. מפלגת העבודה "רכשה את פורשי הליכוד" רוני מילוא ודן מרידור, כסוסים טרויאנים, הקימו את מפלגת המרכז, והזמינו את יצחק מרדכי לעמוד בראשה. מכאן ועד ללינץ' השני ביצחק מרדכי הדרך הייתה סלולה.

 

 

3.4.1999, -     "הבטחתי - לא קיימתי" -  (לאחר שפיטר את יצחק מרדכי)

"'הבטחתי - קיימתי', מספר לנו בנימין נתניהו בתשדירי הבחירות. הבטחתי ביטחון - והנה אין טרור ואין פחד לנסוע באוטובוסים; הבטחתי שלום והדדיות - והנה יש הדדיות: הם לא נותנים ולכן גם לא מקבלים; הבטחתי משק מודרני - והנה ישראל הופכת ממשק סוציאליסטי מיושן לעמק הסיליקון של העולם. אז בחרו בי, כי אני האיש ששמו האמצעי הוא אמינות. כל מה שאמרתי ביצעתי.

"אבל זו אחיזת עיניים והסטה מהנושא האמיתי. כי ביבי לא הבטיח לנו ביטחון אישי, הוא הבטיח ב-96' ביטחון אסטרטגי - אך הביטחון האמיתי שלו זקוקה ישראל. הביטחון האמיתי טמון במצבנו הגיאו-פוליטי, אך זה הלך והידרדר מאז 96'.

"היחסים עם מצרים הושעו למעשה. למובארק אין אמון בביבי ויש שם קולות הקוראים לחידוש מרוץ החימוש מול ישראל את היחסים עם ירדן הוא הצליח לדרדר לשפל ועם הפלסטינים הכל עומד על סף פיצוץ.

"את המשא ומתן עם סוריה הוא לא קידם אפילו במילימטר, ואת המחיר אנו משלמים בלבבון. רק תארו לעצמכם באיזה מצב אסטרטגי חדש היינו מצויים אם היינו חותמים על הסדר עם סוריה, ותהליך השלום עם  הפלסטינים היה נמשך. הייתה נוצרת חגורת ביטחון מזרחית שלמה, שהייתה מנטרלת למעשה גם את האיום הצבאי מצד עיראק ואיראן. נתניהו הצליח אפילו לערער את היחסים עם ארה''ב, עקב הפרת הסכם וואי.

"ההבטחה השנייה נוגעת לשלום. ביבי לא הבטיה 'הדדיות' כמו שהוא טוען היום. הוא הבטיח שלום בטוח. ה'הדדיות' משמשת רק תירוץ להפרת הסכם וואי, אף שאת טרפוד תהליך השלום הוא החל מרגע כניסתו לתפקידו. הוא הציע לפלסטינים נסיגה ראשונה מבזה של 2%, שהפלסטינים סירבו לקחת. הוא פתח את מנהרת הכותל באופן חד צדדי וגרם למות 15 חיילים שלנו ו-70 שלהם - ולהריסת האמון שנבנה בין הצדדים. הוא הרס בתים שלהם ובנה התנחלויות שלנו, ולבסוף גם הפר את הסכם וואי*). (יגאל מוסקו הוא חבר מערכת "כל העיר", גיליון 7,   1.2.1997)

 

"נתניהו הבטיח ב-96' משק צומח ומשגשג. הוא קיבל משק עם צמיחה יפה של 4.7%, אך היום הוא מחזיר משק במיתון, עם צמיחה נמוכה של 2% לשנה. הוא קיבל ב-96' משק עם אבטלה של 6.7%, שהם 144,000 מובטלים, אך היום הוא מחזיר משק עם 8.6% אבטלה ו-200,000 מובטלים, זה בדיוק הפוך ממה שהבטיח. אין שלום ואין ביטחון, אין צמיחה ויש אבטלה. (נחמיה שטרסלר, "הארץ", 3.4.1999, עמ' ב1)  ("לינץ' ביצחק מרדכי", 2002, עמ' 56)

 

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות