אגרות שנשלחו לר"מ ישראל, לחברי הממשלה ולחברי בית המחוקקים הישראלי

אגרת שמינית 15.11.2015

 

 

ה"ציונים באו לכבוש ולשעבד את ילידי הארץ, כתב בן-גוריון: "הציונות היא 'ההרפתקה' הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי", ו'הפקחים' ו'אנשי המעשה' בגולה ראו סכנה ממשית - ולא לגמרי בלי יסוד". בן-גוריון דחה הסכם עם הפלסטינים, שהיה מייתר את השואה. אך בן-גוריון רצה מדינה, במחיר חייהם. ויש לו מיליוני יהודים חופשים, שיכול לשעבד בעזרת אדוניו, המעצמות הנוצריות.

 

"כל מפעל ציוני וכיבוש ציוני אמצעי לכיבושים חדשים"; 1.7.1937 -  "מכתב למרכז מפא"י" - לונדון;     "אחרי ששים שנות פעולה התישבותית הגענו לארבע מאות ועשרים אלף יהודים ולמיליון וארבע מאות אלף דונם קרקע ולמאתים 'מדינות יהודיות' קטנות וגדולות, כפריות ועירוניות, בא"י. - מיד לאחר הצהרת בלפור היו לנו תקוות-נשר שנתאכזבו. קיבלנו נציב יהודי עם חבר עוזרים יהודים שהיוו כמעט ממשלה יהודית - והכזיבו מרה.   (ב"ג, "זכרונות", ד', עמ' 261)

 

 

"נכניס בחמש-עשרה שנים  מיליון וחצי יהודים ונהיה אנחנו הרוב"; "במדינה בכלל אני רואה רק מכשיר זמני, מכשיר חברתי לשם השגת מטרות קיבוציות, ובמדינה יהודית בפרט אני רואה מכשיר להגשמת הציונות - לקיבוץ גלויות בארץ-ישראל. וכשם שאני רואה בכל מפעל ציוני ובכל כיבוש ציוני לא מטרה לעצמה - אלא כמנוף למפעלים חדשים וכיבושים חדשים. (בן-גוריון, 1.7.1937, "זכרונות", ד, עמ' 265) ("שואה", עמ' 53)

 

בריטניה מסרה את הגליל למאפיה הרוסית!

"הגליל נמסר לנו - את הקוץ נוציא בזמנו"; 3.7.1937 - בן-גוריון - "מכתב למשה שרתוק" - לונדון; "עד הרגע האחרון לא האמנתי שהגליל כולו נמסר לנו - וגם אחרי כל האישורים של חיים ולואיס ובפי הייתי מלא פקפוק - כי הדבר  נראה לי לנמנע. במחוזות עכו וצפת בלבד - שטח של 1.564.200 דונם, יש ישוב ערבי של למעלה מ-90.000, לעומת 3.800 יהודים, וקשה לי היה להעלות על הדעת שכל זה יוצע לנו.

"נתחוור גם עניין חיפה ואף כי נתקע קוץ באליה - האליה בידינו. את הקוץ נוציא בזמנו. נדהמתי כמובן לדגניה ובנותיה. מבחינה עקרונית אני מחייב הישארות נקודות יהודיות בשטח הערבי. - - ברור לי בהחלט גמור (במידה שיש החלטה במחשבות על העתיד) כי אין זה סידור סופי. נפרוץ הגבולים האלה. (בן-גוריון, "זכרונות", 4, עמ' 276) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 55)

 

"יהדות גרמניה מממנת מהפכה טכנית תעשייתית בקבוצים"; "המשקים עברו בהדרגה לביצוע רוב עבודות הפלחה ע"י טרקטורים וקומבינים. בשנות ה-20 מנה הציוד הכבד בקיבוצים טראקטורים ספורים בלבד, ואילו בשנת 1937 כבר נמנו כאן 139 טרקטורים ו-31 קומביינים. בענף הלול הוכנסו מדגרות חשמליות, וכן חלה התקדמות אגרוטכנית מרובה שהתבטאה בשיפור הזנים המקומיים של גידולי השדה, בשיטות יעילות יותר להדברת מחלות ומזיקים, בפריון העבודה וביבולים.  (חיים דרבקין, "החברה האחרת", ספריית פועלים, עמ' 76) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 216)

 

בקיץ 1938 תלו העיתונות והציבור היהודי בבריטניה תקוות רבות, משיחיות כמעט, בוועידה הבינלאומית שהתכנסה באוויאן. ה-Chronicle Jewish ראה בכך אפשרות להצגת עמדה יהודית מאוחדת בבעיית הפליטים בפני נציגי הממשלות המשתתפות בוועידה.

"אף כי א"י, כארץ מפלט לפליטים, לא הוזכרה כלל בוועידת אוויאן, עקב התנגדותה של ממשלת בריטניה, המשיך העיתון בפניותיו ובקריאותיו לממשלה לפתוח את שערי א"י בפני היהודים נרדפי הנאצים. לפיכך היו הזעזוע ומפח-הנפש קשים ביותר כאשר בעקבות אימי 'ליל הבדולח' לא הותרה עלייתם של 10,000 הילדים היהודים מגרמניה. (ננה שגיא ומלקולם לו, "תגובות למדיניות הנאצית", "קובץ מחקרים", י"ג, יד ושם, 1979, עמ' 285)

 

"אורגיית הצתות, ביזה ורצח ו-80 אלף יהודים במחנה ריכוז"; כישלונה המוחלט של ועידת אוויאן שכנע אותם כי מדינות העולם יעשו ככל יכולתן כדי למנוע מהיהודים המגורשים מגרמניה מציאת מקלט וחסות. מתוך כך נתגבשה בחוגי הס.ס. דעה כי רק אמצעים אלימים, מקיפים ויוצאי-דופן עשויים לזעזע את דעת הקהל והמדינות, להאיץ את בריחת היהודים ולקרב את מה שהם כינו כבר אז (בהקשר שונה) 'הפתרון הסופי של הבעיה היהודית'. זו הייתה מטרת הפוגרום הכל-גרמני רחב ההיקף של 'ליל הבדולח', בנובמבר 1938. פסגת אותה אורגיית הצתות, ביזה ורצח הייתה כליאתם של כ-80 אלף יהודים במחנות-הריכוז. עצירים אלה שימשו כבני-ערובה ושחרורם מהמחנות הותנה בעזיבתם המיידית את תחומי גרמניה. מרבית יהודי גרמניה רצו בכל מאודם להימלט מהמדינה, אולם לא היה להם לאן לברוח..(מנחם שלח, "הקשר היוגוסלבי", "עם עובד", עמ' 36)

 

"הנציונל-ציונים - כתת מתבדלים רוסים"; "יש שאני יושב באחת המסיבות שלנו, במסבת ההסתדרות או המפלגה, ומעביר עין על המסובים ועורך בדיקה קטנה, ואני מוצא שרובם הגדול, אם לא כולם, הנם יוצאי ארץ אחת... ודאי לא מקרה הוא שהורתה ועלייתה של תנועת הפועלים הארץ-ישראלית מקורן באותן הארצות, הנתונה תחת שרביטה הרוחני של התרבות הרוסית. אך כשאני מוצא עוד היום כי במוסדותינו הרבים לא ניכר רישומם של יהודי אשכנז ויהודי המזרח ויהודי אמריקה וכמעט גם של יהודי גליציה ... הרי הדבר מעורר מחשבות נוגות..  [ זאת המאפיה הרוסית!]  (ברל כצנלסון, "כתבים" ח', עמ' 113)  ("שואה",  עמ' 71)

 

"בארץ אנו נלחמים - כובשים עמדות חדשות"; 3.10.1938 - בן-גוריון - לונדון; "הטרגדיה המזעזעת והמדכאת של היהדות בגולה עכשיו היא לא רק זו, שקבוצים שלמים וגדולים נרדפים, נהרסים ונחרבים, אלא שאנו מחוסרי ישע ומגן, ואין אנו יכולים אפילו לעמוד על נפשנו. יהודי גרמניה, פולין, רומניה וצ'כיה אינם יכולים אפילו להלחם על זכויותיהם, אינם יכולים אפילו למחות ולצעוק על החמס והנישול והגירוש וההתעללות. אין שומע לצעקותיהם. בארץ אנו נלחמים - ומלחמתנו אינה עולה בתוהו. אנו כובשים עמדות חדשות ומבצרים ישנות. (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", רביעי, עמ' 451) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 154)

 

"כשנקבל מכה, ירימו אויבינו היהודים ראש"; "כשנקבל מכה, ירימו אויבינו היהודים ראש. הם כבר הרימו, ובסכנות האורבות לנו יש לאויבים אלה יד. המלחמה נגד המדינה היהודית (והציונות כולה!) מתנהגת לא רק על-ידי המופתי ומלכי ערב והאנטישמים באנגליה, לשונאי-ציון היהודים יש חלק לא קטן במלחמה זו. (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", כרך רביעי, עמ' 452) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 155)

 

"כולל הסוכנות - נציג רשמי של היהדות"; 20.10.1938 - כאשר התעוררה "סכנת" כינוס "שולחן עגול" ערבי-יהודי; "רק הסוכנות היא נציגה הרשמי של היהדות. הסוכנות רשאית להזמין את מי שהיא רוצה, ואם ועידה כזו תקום ונשתתף בה - אנו מעונינים בשתופם של כמה מגדולי ישראל, אף אם אינם חברים רשמיים בסוכנות, אבל הם צריכים להיות מוזמנים על ידי הסוכנות, ורק אלה יוזמנו, שאנחנו נהיה בטוחים בעמדתם ובנאמנותם.         (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", כרך רביעי, עמ' 459) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 157)

 

"מונע יציאת יהודים מגהינום ורק כעדרים - לא"י בשליטתו"; 13.11.1938 - "ב"ג בישיבת הועד הפועל הציוני בלונדון; "ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות. מציעים לנו מקום בטנג'ניקה, בגויאנה, באנגולה ועוד כמה ארצות...  (בן-גוריון, "כנסת לזכר ביאליק", כרך חמישי, עמ' 375) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 158)

 

"יש כששה-עשר מיליון יהודים  שמולדתם המוכרת היא  א"י"; "יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי א"י והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני, אם כי חלק חשוב מפני מצבו הגיאוגרפי....  (ב"ג, "כנסת לזכר ביאליק", כרך חמישי, עמ' 376) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 158)

 

"הממשלה ויתרה לנו -  והזמינה רק את הסוכנות"; "משטר האלימות והרשע בגרמניה מתנשא לשלוט בעולם כולו, ואחת ממטרותיו של משטר זה היא השמדה גמורה, והשמדה פיסית, של העם היהודי. לא בגרמניה  בלבד אלא בעולם כולו. מה שהטלר עושה בגרמניה הוא זומם לעשות  גם בארץ-ישראל. וסוכניו מסיתים את הערבים לא רק להלחם על הפסקת העליה היהודית וחיסול הבית הלאומי - אלא לגרש את היהודים מן הארץ. -

"התנגדנו להזמנת יהודים מחוץ לסוכנות. עמדנו על זכותנו שבמנדט, יש רק נציגות אחת של עם ישראל למען ארץ-ישראל - הסוכנות היהודית. בנקודה זו וותרה לנו הממשלה והזמינה רק את הסוכנות היהודית. (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ה', עמ'  373) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 160)

 

"העם הערבי, -  מספרו   כמספר היהודים בעולם"; נובמבר 1938 - ברל כצנלסון, בועד הפועל הציוני; "אנחנו שליחים של עם גדול. העם הערבי, אשר מספרו בערך כמספר היהודים בעולם. (ברל כצנלסון, "כתבים", כרך ט', עמ' 19) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 162)

 

"יש כששה-עשר מיליון יהודים שמולדתם המוכרת היא  א"י"; 13.11.1938 - "ב"ג בישיבת הועד הפועל הציוני בלונדון; "יש כאן דין ודברים בין העם היהודי ובין העולם הבלתי-יהודי כולו. ערביי א"י והארצות השכנות אינם אלא חלק קטן של הצד השני, אם כי חלק חשוב מפני מצבו הגיאוגרפי. ... יש כששה-עשר מיליון יהודים שמולדתם המוכרת היא ארץ-ישראל. .   (בן-גוריון, "כנסת לזכר  ביאליק", חמישי, עמ' 376) (מ. גבאי,

 

"בנובמבר  1938 - ב"ג כבר השמיד את 800.000 יהודי גרמניה ואוסטריה; "... חודש נובמבר שנת 1938 משמש תאריך חדש, או פרק חדש, שלא היה כמותו בתולדות המרטירולוגיה היהודית. לא רדיפות, לא גירושים - זוהי השמדה מאורגנת, השמדה פיסית, מלוה התעללות סדיסטית, של קיבוץ יהודי שלם, של 600.000 יהודי גרמניה ואוסטריה. אולם לא זה בלבד. הפוגרום הנאצי בנובמבר שנה זו היא אות נתון להשמדת עם היהודים בעולם כולו...    (ב"ג, "במערכה",  כרך ב', עמ' 85) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 165)

 

"מציעים לנו טנגניקה, גויאנה אנגולה ועוד כמה ארצות";  "העם היהודי ואומות העולם הוצגו בפני בעיה בוערת ואיומה של מאות אלפים פליטים - ומי יודע, אם מחר לא יגיע מספרם למיליונים. ומן ההכרח שיצופו תכניות ואידיאולוגיות טריטוריאליסטיות - גם בקרב היהודים וגם בקרב הגויים.

  "... מאות אלפים יהודים נדרסים ונשמדים - אנשים, נשים, זקנים וילדים. ועם כל הטמטום המוסרי שהתפשט בעולם, עם כל האלימות שנשתלטה בארצות גדולות, יש עוד מצפון אנושי, והמצפון אינו שקט. ודוקא משום כך - צפויה סכנה לארץ ישראל, ממשלת אנגליה ממטירה עלינו הצעות טריטוריאליסטיות, מציעים לנו מקום בטנגניקה, גויאנה, אנגולה ועוד כמה ארצות.

"אני מציין זאת לא בלגלוג ולא בכפית טובה אלא בצער וחרדה. כי הצעות  אלו  יתבדו,  מוכרחות להתבדות  [...]: הציונות בסכנה ... (ב"ג, "במערכה", ב', עמ' 86) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 166)

 

"נכשיל -אך לא ניתן שיאמרו הכשלנו!"; נובמבר 1938 - בן-גוריון; "וברגע זה יזדמנו שני העמים, העם היהודי והעם הערבי, בבירה של אימפריה גדולה בעולם, בלונדון, לשיחה עם ממשלת-המנדט. אנו הולכים - מפני שאי-הליכתנו תתן חרב מסוכנת לאויבנו, והסיכויים מהפגישה האפשרית עם הערבים הם קלושים, כמעט אפסיים. עלינו להתכונן לגזירות קשות, שהממשלה תטיל עלינו, לאחר שלא ימצא בסיס לסידור מוסכם בינינו ובין הערבים. אנגליה עשתה נסיון להביא לידי הסכם יהודי-ערביי שלוש שנים עמדה ממשלת-המנדט במערכה, נלחמה בטרור הערבי, הקימה תליות בארץ, עוררה נגדה חמת העולם הערבי והמוסלמי - וכל זה מתוך אי-רצון להפסיק את העליה היהודית, וכשרצתה פעם לנסות כוחה בעשית שלום, כשהוזמנו היהודים והערבים יחד, למען חפש פתרון משותף ומוסכם, סירבו היהודים לבוא - לאחר שהכריזו כל השנים על רצונם לשלום, להבנה הדדית ולהסכם עם הערבים... (בן-גורון, "במערכה", עמ' 88) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 167)

 

בן-גוריון (בכינוס הישובי של הועד הלאומי) ירושלים 12.12.38; "עליה  מהירה  של  מאות  אלפים  יהודים  צעירים"; "ובזאת נלך גם עכשיו לשיחות לונדון, הסכם יהודי-ערבי - כן! פתרון טריטואלי לשאלת העם היהודי - כן, אולם פתרון טריטואלי יתכן רק בארץ אחת -  בארץ-ישראל, והסכם יהודי-ערבי יתכן רק על בסיס אחד: על בסיס פתרון שאלת היהודים בארץ-ישראל.

"... המאורעות בעולם  מחייבים  אותנו למלחמה חדשה.  ... עד כמה שאפשר מתוך הסכם יהודי-אנגלי, עד כמה שאפשר מתוך הסכם יהודי-ערבי,  עד  כמה  שאפשר  מתוך  הסכם   יהודי-אנגלי-ערבי.  ואם  אי    אפשר  - גם  בלעדי  כל אלה.   (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ'  376)

 

  

"ממסד 'ציוני'? - הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם"

 

23.12.1938 - ברל כצנלסון, - הרצאה בבית ארלזורוב בת"א; "... בויכוח בבית-הנבחרים נאמר עלינו שאנו הננו הקולוניזטורים הגדולים ביותר שקמו לעולם. אנגליה, המדינה הקולוניזטורית האדירה, אומרת שהיהודים מצטיינים כמיישבים ושצריך לקחת אותם וליישבם בארצות חדשות. (ברל כצנלסון, "כתבים", כרך ט', עמ' 314; מ. גבאי, "שואה", עמ' 170)

 

"גורל העם היהודי וגורל א"י  בידי הקומץ הקטן"; "כמעט יום יום מציעים לנו טריטוריות חדשות בשביל אינפילטרציה של היהודים, בשביל פיזור היהודים בכל קצווי תבל. וידוע הדבר שפיזור היהודים ירבה את האנטישמיות בכל העולם. מה שחשוב לדעת זהו: שגורל העם היהודי וגורל ארץ-ישראל נתון בידי הקומץ הקטן בלבד הנמצא בארץ...      (ברל כצנלסון, "כתבים", כרך ט', עמ' 314)  (מ. גבאי, "שואה", עמ' 171)

 

"נשמע הפעם נימוק חדש נימוק כוחנו בארץ";  22.3.1939- בן-גוריון  - על השיחות עם משלחות ארצות-ערב בלונדון; "אמנם נפגשנו לא בפעם הראשונה עם מדינאים ערבים. היו אלה פגישות רבות לפני כן - גם עם סורים, גם עם מצרים, גם עם עיראקים, וגם עם באי-כוח אבן-סעוד. אבל זוהי הפעם הראשונה, שנפגשנו אתם יחד - ובמעמד הממשלה האנגלית, ובאוזני שניהם גם יחד השמענו דברים, שלא נשמעו אף פעם קודם במסבה אנגלית-ערבית... נשמע הפעם נימוק חדש, שעשה את שליחותו: נימוק כוחנו בארץ.(ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ה', עמ'  387) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 176)

 

"נלחם בפילנטרופיה - המבקשת לפזר את שבויי הטלר בעולם"; "... עלינו להילחם בתרופות-האליל של הפילנטרופיה היהודית לכל צורותיה, גם כשהיא מקבלת לפעמים צורה של פילנטרופיה קונסטרוקטיבית. עלינו להילחם במדוחי האמיגרציה והניסיונות האומללים לפזר עוד יותר את בני-ישראל,

"הפתרון היחידי - ציונות גדולה. "לאור החורבן של מיליונים יהודים עלינו להתאזר בציונות גדולה. לשבר העם היהודי בימינו אלה יש רק תרופה אחת ויחידה: העברה מהירה בגמר המלחמה, לאחר ניצחונה של אנגליה, (בן-גוריון, "במערכה", ג', עמ' 56) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 261); המאפיה הרוסית רצחה וירשה..!

 

"יש בארץ הרבה פליטים ותלושים - הם באו הנה באונס"; " דרושה עכשיו הסתערות ציונית על כל יהודי בארץ. יש בארץ הרבה פליטים ותלושים - הם באו הנה באונס, כי נעקרו באכזריות ממולדת-חורגת ונמלטו הנה בעל-כרחם. נביא להם בשורת המולדת ותקוות-המולדת ונשתף אותם בחזונינו ובהיאבקותינו. (ב"ג, "במערכה", כרך ג', עמ' 60) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 264)

 

"מוסיפים להבדיל בין הצלה לגאולה"; "ושוב עלו על הפרק תכניות טריטוריאליסטיות, שוב התחילו לחפש ארצות ומדינות, שאפשר יהיה ליישב בהן חלקים מפליטי היהודים, [...]

"על-אף כל ייסורי התוכחה, שניתכו על יהודי אירופה, מוסיפים להבדיל בין הצלה ובין גאולה, כאילו יש מקום להצלה בתקופות של חורבן וחיסול תפוצות הגולה*) שבאירופה המזרחית והתיכונה מחוץ לגאולה... מתוך קוצר ראות ומתוך פחד רואה היהודי באותן הארצות את פעולות העזרה למעונים ונרדפים כצורך ראשון, המתמלא על-ידי המעשים הרגילים של הצלה מרעב ומקור וכדומה, ואינו מעריך את פעולות הגאולה כערכן... (המסתכל, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ה', עמ'  414)  (מ. גבאי, "שואה", עמ' 208)

 

תמונות מ"סלמנדרה" של ק. צטניק (הארי פרלשניק);

"1.9.1939, [יום אחד לפני כיבוש פולין]

"לחשמלית, בה נסע הארי לביתו, נכנס טירון-צבא פולני. 'יהודיה מצורעת!' גער בגברת והדפה ממושבה: 'את לא יודעת מעצמך לפנות מקום לחייל פולני?' הנמצאים בקרון פרצו בצחוק. אחד מהם רקק אחרי הגברת, כשנהדפה מחוצה לקרון, וקרא אחריה בפולנית עילגת שמבטאה גרמני מובהק: 'רק להטלר אנחנו זקוקים פה בשביל לטפל ביהודים הארורים. כעכברושים היה משמיד אותם!'

 

[3.9.1939] ,,'כל הגברים החוצה!!!'

"השאגות הלמו באזניו עם הלמות קתותיהם של רובים בשערי-החצרות. חבושי-קסדות ולוטשי-מקלעים הקיפו חיילים גרמנים את הרחובות והבתים: 'כל הגברים לרחבת-העיריה!'

"מתוך הבתים חרדו אל החצרות גברים מבוהלים. הגרמנים, זוקרי-מקלעים, סגרו עליהם, והגברים הגביהו ידיהם, כדבר המובן מאליו.

 

,,'לרוץ! לרררוץ!!' לא היתה זאת צריחה אנושית, אלא מין נהמת-טורפים. פרי אימונים. שיטה ותורה. 'כל גבר שיימצא בבית יירה ככלב!'

"בחוץ הדביקוהו צריחות הגרמנים: 'לרוץ!! לרררוץ!!!' הארי רץ וידיו מוגבהות מעלה, כמניף את דגל כבוד-האדם המחולל על קצות אצבעותיו המורמות. הגרמני דפק בו על כתפו בקת-הרובה: 'לרררוץ, שק-טינופת שכמותך!..'

"אלפי גברים כבר הובהלו לרחבת העיריה, וכל אחד מהם הודף ונהדף אל טבור ההמון, להתרחק ככל האפשר מסכנת מכות-מוות. בירכתי השורות מוטלים היו על הארץ הפצועים, שיללו באימה והתפלשו שותתי-דם בעפר. ההמון נעמד אל צד, והתדבק באמצעיתו כגוש בצק.

"כל הלילה רבצו על האדמה. איש לא נתן דעתו לרעב ולא לייסורי-גוף. מעל גגות הבתים, סביב-סביב, בלשו אליהם זרקורים וקני מכונות-היריה. האויר נדחס והלךבצפוי הבלתי-ידוע.

"את הבוקר הביאו גרמנים שחורי-מדים. 'כל הספרים אלי!' הכריז מפקדם. 'עד שתים-עשרה בצהרים יגולחו שערותיהם וזקניהם של כל היהודים!'

"בשתים-עשרה בצהרים עדיין רבים מן היהודים בעלי-זקן שטרם נגזזו. אלה הובהלו אל תוך אולם מרוקן של בית-החרושת.

,,'כולם לכרוע ברך!..'

"באימה מפני הנעלם כרע ההמון על ברכיו, והפחד מיתמר מעיניהם כהבל. - -    (ק. צטניק, "סלמנדרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 31)

 

[ולאחר שהתעללו ורצחו];

,,'כולם החוצה!' נצרחה הפקודה, עם מטח-יריות אל תוך הקהל. היה עליהם להימלט דרך שני טורי גרמנים אוחזי-פרגולים המוצבים על הפתח, כשמשני העברים מומטרות עליהם מהלומות-רצח.

"מבותקי ראשים, ממוסמסי-עיניים ושבורי-צלעות נפלטו אל הרחבה. הביטו זה אל זה ולא הכירו איש את אחיו. בנים ראו בחרפת אבותיהם, ואבות היו מבכים את מיתתם המשונה של בניהם.

"במרכז הרחבה הבעירו הגרמנים מדורה. העלו על המוקד את כובעי-המצחה האופייניים ליהודי-פולין יראי-השמיים; טליתות קטנות מצויצות; קפוטות ארוכות; פיאות וזקנים שנתלשו עם עור-הבשר - תלבושת-עם, מסורת דור לדור. ומראה למקום כעמק-מצורעים.    (ק. צטניק, "סלמנדרה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 34)

 

הנאצים ביקשו לגרש את היהודים עוד לפני עלותם לשלטון. הם גירשו יהודים בכל דרך אפשרית, וב-1939 הם העמידו אוניות להעברת יהודים לא"י; רות זריז כתבה:

"...בקיץ 1939 הציעו הגרמנים באמצעות פון הופפנר לשליח 'החלוץ' ו'עליה ב' בגרמניה', פינו גינזבורג, להעמיד לרשות עליה ב' ארבע אניות של חברת הספנות הגרמנית 'האפאג לויד'. כל אחת נועדה להסיע 1000 עולים.      (רות זריז, "מאסף לתולדות  ההצלה", בעריכת אניטה שפירא,עם עובד, 1990, עמ' 128)

 

ארבע אניות עם כ-4.000 עולים, רובם ציונים ומעוטם נערים מהכשרות "החלוץ", מאוסטריה וגרמניה, שנבחרו על-ידי המשרד הארץ-ישראלי בגרמניה, עלו על ארבע האניות, בדרכם לא"י. עוד לפני הגעתם הופצו בארץ שמועות שבין העולים  נמצאים מרגלים גרמנים; רות זריז ממשיכה:

 "עם בואם של המעפילים לנמל חיפה החלו השלטונות הבריטים להעביר את הנוסעים לאניה 'פאטריה', כדי לשלחם מהארץ. כדי למנוע את הגירוש, פוצצו אנשי 'ההגנה' את חדר המכונות ב'פאטריה'. הפיצוץ גרם לטביעת האניה. 250 אנשים מצאו את מותם בטביעת ה'פאטריה'. (רות זריז, "מאסף לתולדות ההצלה", בעריכת אניטה  שפירא,עם עובד, עמ' 129)

 

ב"ג (במסיבת חברים) ת"א (8.9.1939); "מלחמת-העולם הביאה  הצהרת בלפור; הפעם עלינו להביא מדינה יהודית"; "...בעמדתנו עכשיו על סף המלחמה עלינו להבהיר לעצמנו את הדרך, בה נלך, והמטרה, לה נשאף. מלחמת-(העולם בשנת 1914-1918 הביאה לנו הצהרת בלפור; הפעם עלינו להביא לידי מדינה יהודית.

"...הדבר השני, שהמלחמה מטילה  עלינו   הוא - הקמת צבא יהודי,  וקודם כל בארץ ובשביל הארץ.

"אנחנו עומדים בראשית המלחמה. כאן בארץ רחוקים עדיין משדה הקרב, אולם בשביל מיליוני יהודי פולין כל יום מביא קרבנות חדשים. אם תארך המלחמה, נרגיש אותותיה גם בארץ ונעמוד בפני מצבים קשים ומסובכים - ודרוש לנו מצפן פוליטי, שיכוון את דרכנו בסבך האפל, שבו אנו נכנסים... בעיני  המצפן  הפוליטי  הזה  הוא – חתירה לקראת הקמת מדינה עברית בארץ.  (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ששי, עמ'  403) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 210)

 

- בן-גוריון (בישיבת הועד הלאומי) ירושלים(17.9.1939) ; "אנו בארץ, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים"; "קשה לדבר על מצב מדיני בשעת רעידת-אדמה...  "אולם דווקא על סף מאורעות מחרידים, שאין לראות מראש את כיוונם וסופם, עלינו פה להתרכז לא רק בצרכי שעה של הישוב - אלא בצרכי-עולם של האומה היהודית. כי מי יודע, אם ברעידת-אדמה זו אין אנו בארץ, מלבד יחידי-סגולה בגולה, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים, המסוגלים עדיין להגות את מחשבת האומה ולהסתכל באופק ההיסטורי של עתידנו... (בן-גוריון,  "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, כרך  ששי, עמ'  405) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 211)

 

 

"הבחינה הציונית יודעת דבר אחד להחיש העברת המוני ישראל לארץ"; 14.3.1940 - בן-גוריון (בועד הפועל הציוני) ירושלים; "יש לי מידה אחת ובחינה אחת - המידה הציונית. ואת מצבנו ודרכנו יש לבחון בחינה ציונית בלבד. אין א"י אחת הארצות, שיש בהן יהודים, ואין השאלה מה יאונה ליהודי פלוני ואלמוני בגלל מעשה זה או אחר, מעניינת אותנו. החשבון, שיש ליהודי בגולה הגרמנית או אפילו בגולה האמריקנית, אינו חשבוננו. (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ששי, עמ'  411) (מ. גבאי, "שואה",  הוצאת "קום התנער", עמ' 223)

 

"ומה לנו פתרון שאלת היהודים, אם אינו פתרון ציוני?"; "מבחינה ציונית - ואיני יודע בחינה אחרת - מצבנו גרוע ממצב היהודים בגולה החשכה ביותר. הרדיפות בכל ארץ וארץ פוגעות אך ורק ביהודי אותה הארץ. מה שקרה פה פוגע בלב העם, מתנקש בנשמתו. [פתרון ציוני – זה להביא להעלמתם וכריתתם של היהודים..!]

" אבל מדוע סבורים, שידונו על השאלה היהודית בקשר לארץ-ישראל. ועוד בועידת-השלום? ידונו על צרת ישראל? - יתכן. אבל למה  ידונו על  פתרון ציוני - אם אנו מסתלקים עכשיו מציונות ומשליכים יהבנו על ועידת-שלום. ומה לנו פתרון שאלת היהודים, אם אינו פתרון ציוני? (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך ששי, עמ' 412) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 224)

 

"הציונות היא "ההרפתקה" הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי"; 18.4.1940 - בן-גוריון (בועד הפועל הציוני. בגמר הויכוח) ירושלים; "הציונות היא פרי אמת פשוטה: יש לו רק יהודים - אלא יש עם יהודי... מיליוני יהודים נחנקים עכשיו ונתונים במחנה-הסגר גדול, ששמו שלטון נאצי. אולם יש גם מיליוני יהודים חפשים - הם קשורים לארץ, ואין דבר המסכן את הקשר הזה מהשלמת הישוב עם גזירות הספר הלבן...

"... הציונות היא 'ההרפתקה' הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי. ו'הפקחים' ו'אנשי המעשה' בגולה ראו סכנה ממשית - ולא לגמרי בלי יסוד (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  6, עמ' 417) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 229)

 

 

בן-גוריון (בועד הפועל הציוני. בגמר הויכוח) ירושלים (18.4.1940); "הגיעה שעת סכנה לציונות - לחשוב מחדש,  -  ולחפש תשובה"; " קשה לחשוב כציוני. מפני שבכלל אין זו מלאכה קלה - לחשוב היא מלאכת מחשבת קשה מאוד, ומעט מאוד אנשים עושים מלאכה זו, וגם העושים כך - עושים זאת לעתים רחוקות מאוד....

"הציונית לא ירדה מן השמים שלמה ומשוכללת ועונה מראש על כל השאלות. כשם שהמפעל הציוני החל בקטנות והוא צומח וגדל ומסתעף ומתרחב ומוסיף נדבך על גבי נדבך, גם המחשבה הציונית כך..- -   (ב"ג, "כנסת", לזכר  ח.נ. ביאליק,  כרך  ששי, עמ'  416) (מ. גבאי, "שואה",עמ' 227)

 

"הציונות היא 'ההרפתקה' הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי"; "הציונות היא פרי אמת פשוטה:  יש  לו  רק  יהודים  -  אלא  יש עם  יהודי... כי יש כוח כלשהו ויכולת כלשהי לעם זה - אם יש לו הרצון להשתמש בהם לטובתו הלאומית.  ואין שום  דבר שעם אחר יכול  לעשות  למען  הגנת  עצמו,   אשר  יבצר  וימנע  מהעם  היהודי.

"עלינו לדאוג גם לשמירת 'הקיים' הציוני בגולה. מיליוני יהודים נחנקים עכשיו ונתונים במחנה-הסגר גדול, ששמו שלטון נאצי. אולם יש גם מיליוני יהודים חופשים.

"הציונות היא 'ההרפתקה' הגדולה ביותר בתולדות העם היהודי לאחר החורבן. ו'הפקחים' ו'אנשי המעשה' בגולה ראו סכנה ממשית - ולא לגמרי בלי יסוד - ב'הרפתקה' זו.  (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ששי, עמ'  417 והלאה) (מ. גבאי, "שואה",עמ' 229)

 

"הציעו אוסטרליה המערבית, אלסקה, אקוואדור, סן-דומינגו, חבש ו - - "; 1940 - שנת ת"ש בחיינו - מאת המסתכל; "הוכרחו לעזוב בתיהם וללכת לצרפת - שלא נכבשה עדיין; "ואותה שעה עולות ומבצבצות מדי פעם בפעם הצעות שונות על 'טריטוריות' בשביל העם היהודי הנודד, בשביל פליטי תפוצותיו שבאירופה המבקשים מקום מנוח ואין. במשך השנה שחלפה עלו על הפרק וירדו: אוסטרליה המערבית, אלסקה, אקוואדור, סן-דומינגו, חבש, וכמובן גם בירוביג'אן. להעביר את יהודי אוקראינה המערבית, בסרביה, ליטא ולטביה.

"בעיית הפליטים החמירה בשעת המלחמה ואין לה פתרון, ואילו לאחר המלחמה וניצחונה של בריטניה הגדולה תחמיר עוד שבעתיים. אם גם יוכרז על שוויון אזרחי ועל זכויות המיעוט היהודי בכל ארצות אירופה, הרי יישארו מיליוני יהודים, שנעקרו משרשם ושיהפכו לפליטים, המחפשים להם ארץ ומולדת. תעודתנו, תעודת התנועה הציונית והישוב בארץ, תהיה למצוא פתרון לבעיה זו ולאפשר לפליטים אלה לבנות את מולדתם.  בזה תבחן הציונות,      (המסתכל, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  ששי, עמ'  437) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 274)

 

"ההנהגה הציונית לא הרבתה לעסוק בשאלת מצבם של היהודים בארצות הכיבוש הנאצי. למעשה הקדישה הנהלת הסוכנות לנושא זה מאז פרוץ המלחמה ישיבות בודדות בלבד. אחת מהן התקיימה עם בואם של שני עסקנים ציונים מוארשה הכבושה בראשית 1940, [בהערה: דו"ח א' הרטגלאס וא' קרנק בישיבת הנהלת הסוכנות 11.2.1940]. ושנייה בסוף 1941. ההרגשה הכללית הייתה, שסבלם של יהודי אירופה הוא אחת מתופעות הלוואי של המלחמה, שתוכל לבוא על פתרונה רק עם סיומה, ולפיכך אין מה לעשות בינתיים להקלת מצוקתם. 'איש מאתנו אינו יודע מה לעשות למען עזור ליהודים האלה' אמר קפלן בדיון בסוף 1941. ...בסיכומו של הדיון הוחלט להקים ועדה שתדון באפשרויות להגשת עזרה ו'לשלוח 200 לא"י לעזרת החלוצים הנמצאים בטאשקנט'.  (יואב גילבר, "המדיניות הציונית וגורל יהודי אירופה", "קובץ מחקרים", י"ג, יד ושם, 1979, עמ' 144)

בן-גןריון והנהלה ציונית ידעו בזמן אמת על המתרחש בשלטון הטלר..!; "נתן שוואלב קיבל לז'נווה כ-400 גלויות ומכתבים מעשרות מכותבים ויישובים בגנראל-גוברנמנט. מרביתם - בתקופה שבין אביב 1940 לקיץ 1942, דהיינו כ-15 מכתבים בממוצע לחודש. מבחינה גיאוגראפית כיסתה רשת ההתכתבות את הגנראל-גוברנמנט מוארשה בצפון עד קראקוב בדרום, מצ'נסטוחובה שבמערב ועד לבוב במזרה... (רעיה אדלר-כהן, "הקשרים בין לשכת הקשר של 'החלוץ' בז'נווה ל'גנראל-גוברנמנט', מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא,  עם עובד, 1990, עמ' 148)

 

 

"אנו בארץ, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים"; "קשה לדבר על מצב מדיני בשעת רעידת-אדמה..."; "כי מי יודע, אם ברעידת-אדמה זו אין אנו בארץ, מלבד יחידי-סגולה בגולה, היחידים שנשארו לפליטה לעם היהודים, המסוגלים עדיין להגות את מחשבת האומה ולהסתכל באופק ההיסטורי של עתידנו... (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, כרך  ששי, עמ'  405) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 211)

 

"מנדב היהודים ללחום בכל חזית - תחת הדגל הציוני"; 22.9.1939 - בן-גוריון - (ללא ציון מסיבה או נמען) תל-אביב; "-בשעה זו אין אנו יכולים עדיין לקבוע בוודאות את דרכנו לכל משך המלחמה. טוב עשינו, שעוד ערב המלחמה הודענו לממשלה האנגלית, שאנו מוכנים לעזור בגדודים יהודיים ארצישראליים לשרות בארץ, ובגדודי יהודים מחו"ל לשרות בכל חזית...  (ב"ג, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  6, עמ' 405)(מ. גבאי, "שואה", עמ' 216)

 

24.5.1939 - בן-גוריון (בכנס הסתדרויות הנוער)  - ירושלים; "אנחנו נאבקים על זכותם של היהודים שאינם בארץ"; היהדות בגולה מדוכאת עד היסוד. קבוצים יהודים גדולים נחרבים והולכים בתפוצות ואין בכוחם אפילו לזעוק חמס...

"... כאן אנו עומדים לא מחוסרי-ישע וקצרי-יד. זוהי הפנה האחת בעולם שבה יעמוד היהודי וילחם. ילחם וגם יוכל. ילחם על ארצו וגם על כבוד עמו. מלחמתנו זו תמחה את העלבון של חולשתנו בגולה.    (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  כרך  ה', עמ'  395/98) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 185)

 

ב-1938 הגיעה האלימות האנטי-יהודית של המפלגה הנאצית לשיא חסר תקדים. ראשיתה הייתה ב"אנשלוס", סיפוח אוסטריה אל הרייך ב-12.3.1938 עם פלישת הצבא הגרמני לאוסטריה החלה המפלגה הנאצית האוסטרית לפעול ועוררה גל של אלימות אנטי-יהודית משלה שכוון נגד יהודי אוסטריה. המדיניות החדשה כללה אריזציה והחרמת רכוש, מאסרים ואלימות פיזית. ...

"יוזף גבלס - שר התעמולה והממונה מטעם הרייך על התעמולה של המפלגה הנאצית והגאולייטר של ברלין: "דיווחתי על הדבר לפירר. הוא החליט: יש לאפשר את המשך ההפגנות. יש להרחיק את המשטרה. על היהודים לחוש אחת ולתמיד את זעם העם. נתתי את הפקודות המתאימות למשטרה ולמפלגה. ואז דיברתי קצרות ברוח זו לפני הנהגת המפלגה. מחיאות כפיים סוערות..(א. נולצן, "אלימות כמושג היסטוריוגרפי", יד ושם, עמ' '208)

 

"מלחמת-העולם הביאה  הצהרת בלפור, הפעם עלינו להביא מדינה יהודית"; 8.9.1939 - בן-גוריון (במסיבת חברים) תל-אביב; "הדבר  השני,  שהמלחמה  מטילה  עלינו  הוא  - הקמת צבא יהודי,  וקודם כל בארץ ובשביל הארץ.

" ודרוש לנו מצפן פוליטי, שיכוון את דרכנו בסבך האפל, שבו אנו נכנסים. - - בעיני המצפן הפוליטי  הזה  הוא  -  חתירה לקראת הקמת  מדינה עברית   בארץ.   (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק,  ו', עמ'  403) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 210)

 

"להכין דעת קהל בעולם פיצויים מגרמניה !"; 1940,  זלמן ארן  - בכינוס העולמי של פועלי ציון : "... תשלום פיצויים לעם העברי על ידי גרמניה. ואסביר נקודה זו: בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית הועמד העולם בפני חזיון שעם אחד שדד עם שני בלי כל קשר למלחמה. זה נחרת בהכרת העולם ואינו זקוק אפילו למאמץ של הוכוחה. לפיכך, על באות-כוחו של העם העברי, -  הקונגרס היהודי העולמי או התנועה הציונית העולמית, - להכין כבר מעכשיו את דעת- הקהל בעולם כי בוועידת השלום העתידה, יוגש החשבון של העם העברי לגרמניה. הפיצויים האלה צריכים להיות מופנים לרקונסטרוקציה כלכלית של המוני היהודים בארצות שנחרבו ונשדדו ולבניין ארץ-ישראל העברית כמקלט להמוני העם היהודי.(זלמן ארן, "חזית וחזות", עמ' 119) (גבאי, "שואה", עמ' 244)

 

"על סבלותם ועינוייהם של היהודים בפולין, וביחוד בוארשה, בימים הראשונים לכיבושה ע"י צבאות הגרמנים (ספטמבר - נובמבר 1939)

א. - מן הדין-והחשבון של העו"ד ש הרטגלס

"מצור וארשה ארך מן ה-8 עד ה-29 בספטמבר 1939 במשך כל הזמן היו הרעשות אויר והפצצות בתותחים. כתוצאה מההרעשות נהרסו בוארשה כליל כ35- אחוז מהבתים. היום האיום ביותר היה יום ה-25 בספטמבר. כ-250 אוירונים גרמניים טסו בשמי וארשה והרעישו את העיר מ-9 בבוקר ועד 6 אחר הצהרים. דלקות פרצו בכל פנות העיר. אותו זמן נמצאה העיר וארשה זה כמה ימים בלי מים ואי-אפשר היה לכבות את הדלקות. הרעשות כאלו היו גם קודם. בערב ראש השנה הרעישו את הרובע היהודי, ביום הכפורים שוב הורעש הרובע היהודי. למרות זה הלכו היהודים הדתיים לבתי הכנסת ואף היו מהלכים ברחובות.

"ב-29 בספטמבר נכנסו לעיר הכובשים הגרמנים. בו ביום החלו לחלק לחם לתושבים. האוכלוסייה הייתה שרויה שלושה שבועות בלי לחם. הדבר גרם לאינצידנטים ברובעים היהודיים. גם היהודים בקשו לקבל לחם, למחרת הופיעה הודעה של ראש העיר, שהשלטונות הגרמניים לא ירשו שום קיפוח ביחס לאוכלוסייה היהודית. אולם השלטונות לא עמדו בדבורם.

"בימים הראשונים חלקו בין האוכלוסייה - וגם היהודים בכלל - לחם ומרק. לאחר ימים אחדים התחילו לגרש את היהודים מה'תור' ולא נתנו להם לקבל את חלקם. ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 1)

                       

                       

"מועצת הזקנים"

"ב4- באוקטובר 1939 פזרה הגסטפו את ועד הקהלה היהודית [בוורשה] ומנתה במקומה 'מועצת-זקנים', שהייתה מורכבת 24 חברים בנשיאותו של המהנדס צ'רניאקוב. תפקידה של המועצה הזאת היה לא לנהל את עניני הקהלה, אלא - כפי שנאמר במינויים של חבריה - למלא את הוראות הגסטפו. אין זו אפוא נציגות יהודית, אלא מוסד מוציא-לפועל של הגסטפו לגבי היהודים. המועצה העליונה הזאת אינה מייצבת את הקהלה ואינה יכולה לספק את הצרכים של היהודים. וגם לא היה סיפק בידה לעסוק בפעולה ממשית כל שהיא. בתי הספר היהודיים סגורים, עזרה סוציאלית לאוכלוסייה היהודית לא יכלה המועצה להגיש מחוסר אמצעים. ובכלל לא ניתן לה לעשות שום דבר. כל פעם שעמדה המועצה להתחיל באיזו פעולה, באה הגסטפו והפריעה לה, תכף לארגונה - נתקבלה פקודה לערוך מפקד ליהודים והמועצה כולה צריכה הייתה לעסוק במפקד זה; בהגמר המפקד, בסוף אוקטובר, והמועצה ניגשה לעשות משהו, - בא ענין הגטו, ושוב אי אפשר היה לה, למועצה, לעשות פעולה אחרת מלבד הטיפול בענין זה; נגמר ענין הגטו - ב10- בנובמבר - והנה באה שאלה הקונטריבוציה; נגמרה שאלת הקונטריבוציה - ובא ענין בית החולים היהודי, ואח"כ - ענין המגפה...

"...כוונתם הפוליטית של הגרמנים היא ברורה: לא לתת ליהודים להתארגן מחדש. כל מגמתם של הכובשים היא - להביא כליה על היהודים, הן במובן הפיסי והן במובן החומרי. הם שואפים להביא לידי כך, שכל האוכלוסייה היהודית תגוע ברעב, או תהפך להמון מעונים ומבוזים המחזיקים טובה על ששובקים להם חיים. למן הרגע הראשון אחזו הגרמנים באמצעים המכוונים אל המטרה הזאת...

"אחד האמצעים הכלכליים המטריד ביותר: תפיסת אנשים ברחובות, או בדירותיהם, לעבודת כפייה. מצב זה שולל מהיהודים את האפשרות לנהל פעולה כל שהיא; שום עסק, שום משרד יהודי אינו יכול לעבוד, כיון שגם הבעלים וגם הפקידים אינם בטוחים שיגיעו למקום עבודתם. תופסים אף את הפקידים של המועצה היהודית בשעה שהם הולכים לעבודתם.

"בפקודת הגטו התכוונו הכובשים להרוס את מעמדם של היהודים. הן מן הנמנע היה, כי 160-150 אלף יהודים, - על משפחותיהם ועל כלי-ביתם - הדרים מחוץ לגבולות השטח שהוקצה ל'גטו', יוכלו לעבור במשך שלושה ימים לשטח של הגטו, ביחוד לאחר חורבנה של העיר, כשהרחובות היו חסומים בעיי-מפולת ומתרסים, כלי-הובלה לא יכלו לעבור ברחובות, וגם לא היו בנמצא. ולאן לעבור ? - לרובע שהצפיפות בו הייתה גדולה מאד גם בלאו הכי ? הכוונה הייתה ברורה: להכריח את היהודים להשאיר את כל רכושם בדירותיהם העזובות על מנת להקל על הגרמנים את השוד. ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 2)

                       

"מגפות

"מובן מאליו שבתנאים אלה המגפה מתפשטת והולכת. תחילה פשטה מגפת טיפוס הבטן. עכשיו פשט גם טיפוס הבהרות. שום אמצעים סניטאריים לא יועילו, מפני שאין מקום רחיצה, הלכלוך גדול, ההזנה רעה, הצפיפות בדירות איומה, וכסף - אין. בתנאים כאלה אין זה אלא טבעי שהטיפוס יתפשט. הפליטים הנודדים מעיר לעיר לנים בבתי התפילה, ואף הם משמשים גורם להפצת הטיפוס. הכל הולך בכיוון של כליון הישוב היהודי.

 

"עבודות כפיה

"לפני כמה שבועות נתפרסמה פקודה שכל היהודים מגיל 14 עד 60 חייבים להרשם לעבודות כפיה. בפקודה נאמר, שהחובה חלה גם על הנשים. לפי שעה הודיעו שהנשים פטורות מהרשמה, ההרשמה נדחתה עד ה2- במרס 1940. אז ירשמו את כל הגברים וישלחום לעבודות כפיה. מה פירושה של 'עבודת כפיה' יודעים יפה. הרי זה כהרי מחנות הריכוז. גם אצל הפולנים הייתה הרשמה, אבל רק של מחוסרי העבודה בלבד; אמרו להם שתחילה יצטרכו לעבוד בלי כסף ואחר כך יקבלו גם תשלום. מה שאין כן היהודים, שהחובה חלה על כולם ובלי מתן שכר, גם זה עשו כדי להחיש את הכליון הפיסי של היהודים...

 [קטעים מהד"וח של עו"ד הרטגלס, שהגיע לארץ בסוף שנת 1939]   ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 6-5)

   

 

6.2.1940 - בן-גוריון - "במסיבה לבירור יחסי יהודים וערבים" - ירושלים; "כיבוש הארץ יביא להשמדה גמורה של הישוב בארץ"; "העם היהודי תובע את מקומו המגיע לו בזכות במלחמה נגד הנאצים. הקמת צבא יהודי*), כחלק מצבאות בנות-הברית,

"יתכן שהארץ תותקף ואולי גם תיכבש ע"י האויב. מקרה זה יעמיד את היהודים בסכנה איומה. אפילו כיבוש זמני של הארץ**) ע"י האויב עלול להביא לידי השמדה גמורה של הישוב בארץ על-ידי פעולה משותפת של הפולשים הזרים ותומכיהם המקומיים.(בן-גוריון, 12.9.39, "במערכה", ג', עמ' 43)(מ. גבאי, "שואה", עמ' 197)

*) היהודים השתתפו במלחמה נגד הנאצים בצבאות כל הלאומים, כפולנים, צרפתים, אנגלים וכו' אך בן-גוריון  רצה צבא יהודי, שבכל מקרה יהיה כפוף ל"בא-כוח העם היהודי".

**) אילו הנאצים היו כובשים את הארץ, וזו הייתה תכניתם המקורית, לרדת דרך טורקיה ואיראן ולכבוש את המזרח התיכון, וברגע האחרון חל שינוי ופנו לרוסיה. אילו היו כובשים את הארץ, אין לי ספק שהיו ממנים את ארתור רופין, כזקן היהודים, ובשירות "האדם על" היה משלח את כול ה"חיות", ללא הבדל דת.

 

"מרכזי היהדות הגדולים באמריקה ובפולניה לא  התייצבו  במערכה  כראוי"; 11.5.1939 - בן-גוריון (בכנוס הסתדרויות הנוער) ירושלים; "העם היהודי כבול ומשותק כאשר לא היה כן זה שנים רבות. הוא במצב של חבוש שאינו יכול להתיר עצמו מבית-האסורים***). מרכזי היהדות הגדולים באמריקה ובפולניה לא התייצבו במערכה כראוי, כפי שמחייבת הסכנה הצפויה לעתיד העם היהודי.  (בן-גוריון, "כנסת", לזכר ח.נ. ביאליק, ה', עמ'  398) (מ. גבאי, "שואה",   עמ' 195)

 

"... עצם הקשר עם נציג מהארץ (וכמובן - גם היתרונות שהופקו מהקשר עם שוואלב - מידע, פתחי הצלה אפשריים, חבילות מזון, כסף וסיוע אחר) תרם לחיזוק מעמדה של הנהגה צעירה ובלתי מוכרת זו ... וכך כתב קפלן כבר בנובמבר 1940 לשוואלב בהקשר לסיוע חומרי שביקש מחו"ל: 'הכרחי לציין שהמוצרים חייבים להימסר כאן לרשותו של מר קירשנבאום [מנהיג הציונים הכלליים בגיטו], אשר אליו יש לי אמון מלא, והוא ימסור לי הכל.  ... (רעיה אדלר-כהן, "הקשרים בין לשכת הקשר של 'החלוץ' בז'נווה ל'גנראל- גוברנמנט', מאסף לתולדות ההצלה, בעריכת אניטה שפירא,  עם עובד, עמ' 158

***)תוצאת הכיבוש הנציונל-ציוני ששיתק את היהדות. הברית של אחד-העם עם בריטניה להעמיד את היהודים כאויב לערבים ולאסלאם, דרישת האוטונומיה-איקס-טריטוריאלית, שהעלתה את הטלר לשלטון, וב"ג שהניח מגף על צוואר היהודים בברית עם הטלר

 

"ספר הזוועות" -  "הגרמנים בוארשה - פרוטוקול"; (נמסר בועד המאוחד לעזרת יהודי פולין, בירושלים, ביום 24 ביוני, 1940); "אני הח"מ, הרב ש. ד. כ. הייתי בוארשה והריני למסור את הדברים הבאים: "רב מכיר אחד מלודז, הוציאוהו הגרמנים מביתו, הובילוהו ברחובות באוטו משא וצוו עליו לירוק בספר תורה. וכשתם הרוק מפיו צוו על השמש לירוק ,לתוך פיו, כדי שהרב יוכל להמשיך ולירוק בספר התורה.     ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 24)

 

"ביום 17.6.40 הופיע במשרד הוועד המאוחד ל'עזרת יהודי פולין' בתל-אביב, הרב י. ק, מוארשה והעיד : "יום אחד, והדבר אירע כשבועיים לאחר חג הסוכות, הזעיקו את כל היהודים אל הרחבה שלפני משרד המחוז. אותה שעה שהיהודים נאספו בככר, בזזו הגרמנים את דירותיהם שנתרוקנו מאדם, שהרי ציוו להוציא משם אפילו את החולים, שצריך היה לשאתם. מהנאספים על יד משרד המחוז דרשו שימסרו כל מה שבידם. התחיל חיפוש. הפשיטו את כולם ערומים. כן נורו כל אלה שנמצאו דולרים בידם, כאלה היו 48. המיתו בירייה גם את כל החולים.

"הגרמנים העמידו שתי חביות; לאחת מהן ציוו לזרוק את הממון, שהיה בידי הנאספים, ולשנייה את התעודות שלהם, שנצטוו לקרען תחילה. לאחר הבדיקה נאלצו לעבור בין שני טורי חיילים, שהיו מכים את העוברים בקתות רוביהם משני הצדדים; אחר-כך הניסו את הנשארים בחיים ליערות שבסביבה ושם ירו בהם מרובים ממוכנים לשם 'משחק' בלבד. הניצולים ממות ברחו לעבר הגבול הרוסי... ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, עמ' 93)

 

"יחס הערבים לשיבת ציון"; [או מדוע רצו הערבים את היהודים?] "ואשר לבירור הפוליטי - יש לבחון תחילה את יחסינו עם הערבים"; "בשנת 1926 פרסם ג'עפר פשה אל-עסכרי, מי שהיה אז ראש הממשלה בעיראק, מאמר בכלי המבטא של 'החברה המלכותית לאסיה התיכונית' ובו אמר: 'שטח עיראק הוא 150.000 מיל מרובע, פי שלושה בערך משטחה של אנגליה, ואוכלוסיה הם רק כשלושה מיליון - - מה שנחוץ לעיראק יותר מכל זהו  ישוב נוסף'*).[1]

"הוא הדין לגבי סוריה. כל יודעי-הכלכלה בסוריה מודים, שהמספר המועט של אוכלוסיה ודלות אמצעיה מונעים פיתוחה הכלכלי של הארץ. מיעוט האוכלוסים בארצות ערב מהוה לא רק מפגע כלכלי, אלא גם סכנה מדינית לעצמאותן, וקריעת אלכסנדריתה מסוריה תוכיח.(בן גוריון, "במערכה", הוצאת מפא"י, תש"י, 4, עמ' 34)

 

*) איזה יישוב נוסף יכלו לרכוש,  אם לא את היהודים-השמים אחיהם לגזע, למולדת,  להיסטוריה ולתרבות.

 

 

"על סבלותם ועינוייהם של היהודים בפולין, וביחוד בוארשה, בימים הראשונים לכיבושה ע"י צבאות הגרמנים (ספטמבר - נובמבר 1939)

א. - מן הדין-והחשבון של העו"ד ש הרטגלס

"מצור וארשה ארך מן ה-8 עד ה-29 בספטמבר 1939 במשך כל הזמן היו הרעשות אויר והפצצות בתותחים. כתוצאה מההרעשות נהרסו בוארשה כליל כ35- אחוז מהבתים. היום האיום ביותר היה יום ה-25 בספטמבר. כ-250 אוירונים גרמניים טסו בשמי וארשה והרעישו את העיר מ-9 בבוקר ועד 6 אחר הצהרים. דלקות פרצו בכל פנות העיר. אותו זמן נמצאה העיר וארשה זה כמה ימים בלי מים ואי-אפשר היה לכבות את הדלקות. הרעשות כאלו היו גם קודם. בערב ראש השנה הרעישו את הרובע היהודי, ביום הכפורים שוב הורעש הרובע היהודי. למרות זה הלכו היהודים הדתיים לבתי הכנסת ואף היו מהלכים ברחובות.

"ב-29 בספטמבר נכנסו לעיר הכובשים הגרמנים. בו ביום החלו לחלק לחם לתושבים. האוכלוסייה הייתה שרויה שלושה שבועות בלי לחם. הדבר גרם לאינצידנטים ברובעים היהודיים. גם היהודים בקשו לקבל לחם, למחרת הופיעה הודעה של ראש העיר, שהשלטונות הגרמניים לא ירשו שום קיפוח ביחס לאוכלוסייה היהודית. אולם השלטונות לא עמדו בדבורם.

"בימים הראשונים חלקו בין האוכלוסייה - וגם היהודים בכלל - לחם ומרק. לאחר ימים אחדים התחילו לגרש את היהודים מה'תור' ולא נתנו להם לקבל את חלקם.  ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 1)

                       

                       

"מועצת הזקנים"

"ב4- באוקטובר 1939 פזרה הגסטפו את ועד הקהלה היהודית [בוורשה] ומנתה במקומה 'מועצת-זקנים', שהייתה מורכבת 24 חברים בנשיאותו של המהנדס צ'רניאקוב. תפקידה של המועצה הזאת היה לא לנהל את עניני הקהלה, אלא - כפי שנאמר במינויים של חבריה - למלא את הוראות הגסטפו. אין זו אפוא נציגות יהודית, אלא מוסד מוציא-לפועל של הגסטפו לגבי היהודים. המועצה העליונה הזאת אינה מייצבת את הקהלה ואינה יכולה לספק את הצרכים של היהודים. וגם לא היה סיפק בידה לעסוק בפעולה ממשית כל שהיא. בתי הספר היהודיים סגורים, עזרה סוציאלית לאוכלוסייה היהודית לא יכלה המועצה להגיש מחוסר אמצעים. ובכלל לא ניתן לה לעשות שום דבר. כל פעם שעמדה המועצה להתחיל באיזו פעולה, באה הגסטפו והפריעה לה, תכף לארגונה - נתקבלה פקודה לערוך מפקד ליהודים והמועצה כולה צריכה הייתה לעסוק במפקד זה; בהגמר המפקד, בסוף אוקטובר, והמועצה ניגשה לעשות משהו, - בא ענין הגטו, ושוב אי אפשר היה לה, למועצה, לעשות פעולה אחרת מלבד הטיפול בענין זה; נגמר ענין הגטו - ב10- בנובמבר - והנה באה שאלה הקונטריבוציה; נגמרה שאלת הקונטריבוציה - ובא ענין בית החולים היהודי, ואח"כ - ענין המגפה...

"...כוונתם הפוליטית של הגרמנים היא ברורה: לא לתת ליהודים להתארגן מחדש. כל מגמתם של הכובשים היא - להביא כליה על היהודים, הן במובן הפיסי והן במובן החומרי. הם שואפים להביא לידי כך, שכל האוכלוסייה היהודית תגוע ברעב, או תהפך להמון מעונים ומבוזים המחזיקים טובה על ששובקים להם חיים. למן הרגע הראשון אחזו הגרמנים באמצעים המכוונים אל המטרה הזאת...

"אחד האמצעים הכלכליים המטריד ביותר: תפיסת אנשים ברחובות, או בדירותיהם, לעבודת כפייה. מצב זה שולל מהיהודים את האפשרות לנהל פעולה כל שהיא; שום עסק, שום משרד יהודי אינו יכול לעבוד, כיון שגם הבעלים וגם הפקידים אינם בטוחים שיגיעו למקום עבודתם. תופסים אף את הפקידים של המועצה היהודית בשעה שהם הולכים לעבודתם.

"בפקודת הגטו התכוונו הכובשים להרוס את מעמדם של היהודים. הן מן הנמנע היה, כי 160-150 אלף יהודים, - על משפחותיהם ועל כלי-ביתם - הדרים מחוץ לגבולות השטח שהוקצה ל'גטו', יוכלו לעבור במשך שלושה ימים לשטח של הגטו, ביחוד לאחר חורבנה של העיר, כשהרחובות היו חסומים בעיי-מפולת ומתרסים, כלי-הובלה לא יכלו לעבור ברחובות, וגם לא היו בנמצא. ולאן לעבור ? - לרובע שהצפיפות בו הייתה גדולה מאד גם בלאו הכי ? הכוונה הייתה ברורה: להכריח את היהודים להשאיר את כל רכושם בדירותיהם העזובות על מנת להקל על הגרמנים את השוד. ("ספר הזוועות", "ועד ההצלה המאוחד ליד הסוכנות היהודית", ראובן מס, תש"ה, עמ' 2)

                       

"מגפות

"מובן מאליו שבתנאים אלה המגפה מתפשטת והולכת. תחילה פשטה מגפת טיפוס הבטן. עכשיו פשט גם טיפוס הבהרות. שום אמצעים סניטאריים לא יועילו, מפני שאין מקום רחיצה, הלכלוך גדול, ההזנה רעה, הצפיפות בדירות איומה, וכסף - אין. בתנאים כאלה אין זה אלא טבעי שהטיפוס יתפשט. הפליטים הנודדים מעיר לעיר לנים בבתי התפילה, ואף הם משמשים גורם להפצת הטיפוס. הכל הולך בכיוון של כליון הישוב היהודי.

 

"עבודות כפיה

"לפני כמה שבועות נתפרסמה פקודה שכל היהודים מגיל 14 עד 60 חייבים להרשם לעבודות כפיה. בפקודה נאמר, שהחובה חלה גם על הנשים. לפי שעה הודיעו שהנשים פטורות מהרשמה, ההרשמה נדחתה עד ה2- במרס 1940. אז ירשמו את כל הגברים וישלחום לעבודות כפיה. מה פירושה של 'עבודת כפיה' יודעים יפה. הרי זה כהרי מחנות הריכוז. גם אצל הפולנים הייתה הרשמה, אבל רק של מחוסרי העבודה בלבד; אמרו להם שתחילה יצטרכו לעבוד בלי כסף ואחר כך יקבלו גם תשלום. מה שאין כן היהודים, שהחובה חלה על כולם ובלי מתן שכר, גם זה עשו כדי להחיש את הכליון הפיסי של היהודים...

 [קטעים מהד"וח של עו"ד הרטגלס, שהגיע לארץ בסוף שנת 1939]

 

[1] ואיזה יישוב נוסף יכלו לרכוש? אם לא את היהודים-השמים אחיהם לגזע, למולדת, ולתרבות.

 אגרת 8 - בהסכם עם היטלר שם ב"ג מגף על צוואר היהודים

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות