אגרות שנשלחו לר"מ ישראל, לחברי הממשלה ולחברי בית המחוקקים הישראלי

אגרת שביעית  15.11.2015

 

בן-גוריון, בעוצמת מעצמות המערב והפיהרר הנאצי שם מגף כבד על צוואר היהודים, מנע את כניסתם לארץ, ועשה מצרתם מנוף לקידום שלטון הכנופיה ה"ציונית" הרוסית. הפלסטינים הסכימו לדון בדרישותיו ההולכות ותופחות של בן-גוריון, גם דרישתו לפלסטין, עבר הירדן וחלקים מסוריה ולבנון, אך הוא דרש הסכמה של אנגליה. ב-19.12.1937, כאשר ארצות העולם הנוצרי נעולות היו בפני היהודים, הציעו הפלסטינים וארצות ערב, כניסת 100.000 יהודים לשנה לפלסטין ופתיחת שערי ארצות ערב בפני יהודי אירופה, בהסכם. בן-גוריון דחה את הצעתם מפני שלא רצה ב"גלויות חדשות".

 

 

ה"ציונים" טורפים את יהודי גרמניה

 

"גולדמן: תכנית פיתוח מקיפה ושיתוף הערבים במפעלים שלנו"; "בישיבת הועדה הפוליטית (16.10.1934); "גולדמן מסכים לבן-גוריון רק בזאת, שהשאלה הערבית נעשית עכשיו רצינית; מסכים גם לפתרון תקופת המעבר - להשתתפות פריטטית בשלטון - אבל מפקפק אם האנגלים יסכימו לכך עכשיו. לפתרון הכללי הוא מסכים בכללו. לא רק תכנית פיתוח מקיפה, אלא שיתוף הערבים במפעלים שלנו זה הכרח. אם א"י תשתייך לקבוצה אחת - תעמיד את היהדות העולמית במצב איום. אם נהיה קשורים בפדרציה ערבית ניבלע בששים, אין זה מונע קשר כלכלי.

"שוורצברט: "פסימיות שלי ביחס לערבים מבוססת על דברי בן-גוריון, אין עם מוותר על ארצו לטובת אחר. יש לנו רצון לצדק, אבל שלום עם אנגליה ושלום עם הערבים זהו תרתי דסתרי. לאנגליה יש פוליטיקה של 'הפרד ומשול'.  (ב"ג, "זכרונות", ב', (16.10.1934)עמ' 188) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 26)

 

וויכוח סוער פרץ בשל תביעת הציונים לקבל לידיהם את ההנהגה במוסדות היהודיים בגרמניה, או להגדיל בהם את ייצוגם ל-50% לפחות. חילוקי הדברים שנתעוררו בנושא זה נתנו אותותיהם גם ביחסים הבין-סיעתיים במוסדות הקהילה. אך בהתערבות השלטונות [הנאצים] נקבעו הסדרים חדשים בהנהגת קהילת ברלין, שהניחו את דעת הציונים. "אברהם מרגליות, הפולמוס בשאלת הנהגתה של יהדות גרמניה", יד ושם, י', תשל"ה, עמ' 105)

"הצעת הסכם עבודה בין ההסתדרות ובין העובדים הרביזיוניסטים (26.10.1934); "הסתדרות העובדים הכללית והסתדרות העובדים הלאומית כורתות ביניהן הסכם על דבר חלוקת עבודה צודקת, שמירה על תנאי עבודה ותיקון של יחסי חברים לשם הגברת  העבודה העברית והמפעל הציוני בארץ.

[ולאחר 13 סעיפים]    ( - ) ז'בוטינסקי ( - ) ד. בן-גוריון

 

בן-גוריון - "לחברי המפלגה" לונדון, סודי (28.10.1934); "לפני ימים אחדים קיבלתי טלגרמה מדובקין, שהמפלגה 'מגנה בהחלט מאורע חיפה', וכשהבאתי את ז'בוטינסקי לידי כך שהתחייב בשם מפלגתו להימנע מטרור, אלימות, מהטפה למעשה טרור ואלימות, מעלילות, דיבות, פגיעה בכבוד אישי של יחידים או קיבוצים, הפצת ידיעות שקר, מלשינות, עלבון לסמלים ולדגלים ותלבושת של מתנגדים, פיצוץ והפרעות אסיפות של מתנגדים ולהימנע בכלל מכל אמצעי מלחמה, היוצאים מגדר ויכוח אידיאולוגי ופוליטי - רגש ציבורנו, ומשה וקפלן טלגרפו לי לשוב מיד באווירון, כי נקראת מועצה דחופה לדון על המעל אשר מעלתי, והמרכז מטלגרף לי: 'הופתענו: הסכם כזה בלי אישור המרכז?!' ...(בן-גוריון, "זכרונות" ב', עמ' 200) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 32)

 

"ההצעה שהגיש לי ז'בוטינסקי, הטעונה אישור משני הצדדים, מורכבת מששה פרקים [פסקה]: "הצדדים יבטיחו חרם ממשי גם של הבחירות וגם של כל ניסיון למנות יהודים מטעם הממשלה. במקרה שיימצאו יהודים או קיבוצים יהודיים, שיתמכו בתכנית של המועצה באיזו צורה שהיא, יבטיחו שני הצדדים תגובה מתאימה וממשית כלפי אלמנטים אלה מצד הישוב והעם כולו. שני הצדדים יתאמצו גם להביא לידי מצב שיגרום לחיסול המועצה המחוקקת. [בהסכם  פרקים וסעיפים רבים.  (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ'  205) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 33)

 

"ל'ברקליס' נכנס הסכום של 3.000.000 לא"י מיהודי גרמניה בלבד"; 26.10.33 - בן-גוריון במכתב לד"ר וייצמן (26.10.1933); "ובשובי ארצה לאחר הקונגרס ראיתי שאמנם יש מקום בארץ לעליה רחבה, לא של מיליונים ולא של מאות אלפים, אבל של רבבות, ובקרוב גם ליותר. זרם ההון הנוהר ארצה גדל מחודש לחודש. אמרו לי ממקורות בני סמך שבשבועות האחרונים נכנס ל'ברקליס' הסכום של 3.000.000 לא"י מיהודי גרמניה בלבד. השאלה הגדולה העומדת לפנינו: איך להפרות הון עצום זה, איך לגייס אותו בשביל יצירת מפעלי חרושת וחקלאות. הלחץ האדיר המעיק עכשיו על היהודים בגולה מזרים לארץ שפע של אפשרויות כאשר לא היה מעולם.    ב"ג, "זכרונות", א', עמ'  674) (מ. גבאי, "אוליגרכי", עמ' 359)

 

"אוספים כספים ליהודי גרמניה ומוציאים למטרות אחרות"; "מר בלומנפלד עומד על מצבם הקטסטרופלי של יהודי גרמניה ועל חובת הציונות להראות להם, שהיא נכונה להצלתם. יהודי גרמניה רואים בדאגה רבה, שההתעניינות במצבם נחלשה, ובו בזמן מצבם הולך ורע מיום ליום.

"ד"ר פינר מדבר על האפשרות להשיג מלוה לשם רפטריאציה של יהודי גרמניה. יהודי גרמניה יקנו את האובליגציות של המלווה הזה,  ויש לאפשר זאת רק על-ידי סידור בינלאומי על-ידי הסכמים עם הממשלות, חברות 'חבר הלאומים'. גופים ואישים שונים נלחמים נגד ה'העברה' אצל ממשלת גרמניה, אולם הסוכנות היהודית, אשר אישרה את ה'העברה', היא צריכה לנהל משא-ומתן ישר עם ממשלת גרמניה, כממשלה עם ממשלה.    (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 519)(מ. גבאי, "טורף", עמ' 113)

 

"אנו צריכים לטפל בפעולות מסחריות כבירות"; "אם אנו מוציאים את הון יהודי גרמניה, הרי יש לעשות זאת רק במידה שתצמח מזה תועלת לארץ-ישראל*). העולה לא יקבל את כספו במזומן. הכסף יושקע בחברה להתישבות בארץ-ישראל, שתוציא אגרות-חוב, הנושאות רווחים. תפקיד ההון היהודי יהיה ליצור שוק בשביל האגרות האלה. (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 520) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 115)

*) וא"י בגבולותיה ההיסטוריים, לכוהני אחד העם, המוציאים לפועל גזרתו: "קהילות ישראל ייעאלמו וייכרתו"

 

"נמצא העוז לעמוד נגד הממשלה ואינם נרתעים מפני יריות ומאסרים"; בן-גוריון לחברי ההנהלה בלונדון (2.11.1933); "הפעולה הערבית הפעם מתנהלת בחריצות ובמשמעת, מודרכת בכישרון, אינה נרתעת מאבידות דמים, ועלולה לעשות רושם אדיר על דעת-הקהל בעולם. מתוך שיטה אינם מתנפלים על יהודים ולוחמים רק בממשלה.

"התנועה הערבית נתגלתה במאורעות האחרונים באור חדש. ציבור מאורגן ובן-משמעת, מפגין את רצונו הלאומי מתוך בגרות פוליטית וכשרון של הערכה עצמית. אינו מתנפל על המיעוט החלש, אינו שופך דמי נקיים, אלא תוקף אך ורק את הממשלה ואינו נרתע מפני יריות, מאסרים ואבידות. נערכות הפגנות בירושלים, יפו, שכם, טול-כרם, חיפה. יש התנגשויות קשות עם המשטרה, יש קרבנות - פצועים והרוגים - מבין המפגינים. ההתרגזות והמתיחות גדולה, ואם-כי כל הפעולה מכוונת נגד העליה והבית הלאומי - אין ההמון הנרגז תוקף אף פעם את היהודים; הסיסמה שניתנה על-ידי המנהיגים להילחם רק בממשלה ולא לנגוע ביהודים נשמרת בעקביות ובכיבוש יצר שאי-אפשר היה לשער כלל את מציאותם בציבור זה. (בן-גוריון, "זכרונות", א', עמ'  683) (מ. גבאי, "אוליגרכי", עמ' 359)

 

"מנעו כניסתם לא"י של פליטים מגרמניה; הארץ תוצף במהגרים אלה" דצמבר 1933; "בתקופה זו גבר זרם היהודים מאירופה, שעשו דרכם אל הקהילות היהודיות בסוריה ובלבנון, ומשם, בעזרת הפעילים הציונים, הובלו ארצה בפעילות מחתרתית... אך למרבה הצער נבלמה הברחת העולים מגרמניה בהמלצת אליהו אפשטיין.

הטיעון של אליהו אפשטיין (כיום אילהו אילת, מי שהיה שגריר ישראל בלונדון ונשיא האוניברסיטה העברית בירושלים) היה מבוסס על "החשש" שהארץ תוצף במהגרים אלה ולא תוכל לעמוד בנטל קליטתם... [ארכיון ציוני מרכזי 5/3561S 2.12.1933].   (נחום מנחם, "מתחים ואפליה עדתית בישראל", הוצ' רובין, עמ' 323) (מ. גבאי, שואה", עמ' 235)

 

"הצלת חיי אלפי  יהודים - חיי שעה"; ד"ר וייצמן - בישיבת הועד הפועל הציוני בירושלים (אפריל 1935); "חושש אני, שאנו מחליפים כיום את מושג הצלת היהודים במושג הגאולה. דבר גדול הוא להציל יהודים, כשאני רואה אוניה נושאת אלף עולים באה לחיפה, וכשאני יודע מה שהשאירה כאן האניה, הרי אני שמח כאדם מישראל, אבל כשאני שוקל בדעתי אם יכולים אנשים אלה להיכנס למסגרת החיים שאנו בונים כאן, הרי אני מוצא את עצמי בסתירה כלפי עצמי, ועלי לומר בגלוי: לא.  כי הציונות היא חיי עולם והצלת אלפי יהודים אינה לגבי זה אלא חיי שעה.   הניגוד בין חיי עולם וחיי שעה מורגש יום-יום, בכל חזיון החיים ובכל קרן זוית של הישוב... (ד"ר חיים וייצמן, "דברים" ד', עמ' 789) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 20)

 

"בן-אהרן, במכתב לזיאמה (10.10.1935), מתאר את המצב בגרמניה – מחריד ומזעזע, ועלול לשגע כל אדם, שלא טומטם עדיין לגמרי בתקופת שיגעון עולמי זה. ובהסתדרות הציונית - דמורליזציה. המנהיגים קובעים לעצמם משכורות גבוהות ודאגתם - איך להשתחרר מהשמאל.

"באו אצלי הנריקס וגרונמן. 'איך יתכן הדבר, שיהודי א"י, אשר נעזרו על-ידי הגולה, יבגדו בעם ובמקום לעזור לחרם, יסייעו למסחר גרמניה'. אמרתי להם שקודם-כל אני שולל את חובת התודה, שהם מטילים עלינו. כאחד מיהודי ארץ-ישראל אני מוחה נגד תביעת התודה. לא קיבלתי שום עזרה ממישהו, יהודי הגולה עזרו לעצמם, לחלק מעצמם להינצל מהגולה. (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 454) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 98)

 

"הכסף הוצא כבר מגרמניה,  גם השאר יוצא"; "בן-גוריון – לונדון (14.10.1935); "בגרמניה וקצת באנגליה מכרה 'הקרן הקיימת' אובליגציות במאתים אלף פונט. הכסף בחלקו הגדול הוצא כבר מגרמניה, גם השאר יוצא. יש צורך בנאמנים בשביל האבליגציות (לעשרים שנה 4% בכל שנה פודים 5%). בתור ביטחון נותנים ערבות; לא על הקרקע, אלא על הכנסות ורכוש אחר. מתחייבים גם לא למשכן בשום מקום אחר את הרכוש. הופיין מציע להקים בארץ 'מוסד נאמנים'. (בן-גוריון, "זכרונות", כרך ב', עמ' 464) (מ. גבאי, "טורף",  עמ' 103)

 

ישיבת הועדה הפוליטית; "כובשים כספי יהודי גרמניה לביצור ממלכת הכוהנים" (8.10.1935); "ד. פרומקין: מספר  היהודים בעבודת הרכבת ירד בהרבה. עלינו להבטיח לכל הפחות כניסת 1000 איש לנקודות עבודה אלה הרי יש לדעת, שבלי סידורים מתאימים לא יעשה הדבר. מוכרחים להבטיח דירה חינם לפועלים, ששכר עבודתם הוא למטה ממינימום ידוע, וכן צריך להבטיח חינוך חינם לילדיהם וזכות בכורה בקבלת סרטיפיקט. - - דרושים 10 אלפים פונט לפחות, ודרוש חומר אנושי מתאים. (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 446) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 93)

 

"א. הרצפלד: "כל אחד מבין, שעכשיו היא השעה לפעול בגרמניה. יש לנו מכשיר פעיל בעל עבר, שרכש לו אמון בפעולותיו בגרמניה, הוא 'ניר'. פקפקנו קודם, אם כדאי להגדיל את התחייבויותיה, אבל עכשיו המצב הוא כזה, שאם 'ניר' לא תפעל בגרמניה, לא יפעל אף אחד.

"י. שפרינצק: לדעתי, נוצרה סיטואציה חדשה, שלא חשבנו עליה בהיותנו בלוצרן, "אנו חיים עכשיו לא בתקופה אידיאלית שמלפני המלחמה. הישוב עכשיו הוא מאוד-מאוד מגוון. הכישלון הראשון של הישוב, זה שנתרבו בו אלמנטים כאלה שלא חפצנו בהם במשך שנים רבות.

מ. שרתוק: "יש לזכור שהכיוון היסודי של האוריינטציה הערבית היא לטובת אנגליה, ואנגליה יודעת זאת. הערבים בוחרים באנגליה ולא באיטליה. הם יודעים, כי שלטון צרפת פירושו השתלטות גמורה, בעוד שאנגליה די לה בהבטחת האינטרסים שלה, ובשאר העניינים היא נותנת חופש לעם.... (בן-גוריון, "זכרונות",  ב', עמ' 451) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 97)

 

"אחרי ועידת נירנברג יהודי גרמניה במצב קטסטרופלי"; "המצב הפוליטי - ישיבת מרכז מפא"י (15.10.1935); "לפי הידיעות הזורמות לארץ-ישראל אחרי ועידת נירנברג עומדים יהודי גרמניה לפני פאזה קטסטרופלית חדשה,

"לשאלה על דבר פעולת נאצ"ו: אין לי מושג מפעולות נאצ"ו, על כל פנים לא קיבלתי ידיעות כאלה מלונדון. יש איזה שמועות על פעולת הנאצ"ו*) בברלין, על איזו 'העברה' נפרדת, ויש ידיעה בדבר מסירה גלויה של הרביזיוניסטים כלפי הציונים שם.  (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 475) (מ. גבאי, "טורף",  עמ' 104)

*) נאצ"ו - כינוי של ז'בוטינסקי

 

"וינסטון צ'רצ'יל - אנגליה זקוקה לארץ-ישראל יהודית"; "קטעים מיומן" (15.10.1935); "שיחה במשך שעתים עם מלצ'ט. אינו מתפעל הרבה ממציאת ה'חביות'*). בטוח, שיחס האנגלים לעמדתנו בארץ השתנה לטובה בחדשים האחרונים. דעתם נתונה יותר לסכנת מלחמה, וידידות היהודים בעולם ובטחון בעזרת היהודים בארץ גדלו בחשיבותם. הערבים אף הם עכשיו פרו-בריטים, אבל כל אנגלי יודע, שאין לסמוך עליהם. וינסטון צ'רצ'יל - שהוא סובר, שיהיה בקרוב בממשלה - אמר לו, שאנגליה זקוקה לארץ-ישראל יהודית. - -

"טלגרמה מההנהלה: 'המצב בגרמניה מחייב פעולה רחבה ונמרצת. כיווניה: עזרה מדינית להקלת המצב מיד ולאפשר הוצאת הון, סידור אשראי ליוצאים  HAMOS HIREM רכושם ותכניות למימוש הרכוש, אולי משא-ומתן ישר.  (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 479) (מ. גבאי, "טורף",  עמ' 106)

*) נשק נמצא בחביות מלט שנפרקו בנמל יפו

 

בן-גוריון; "בגרמניה עצורים עכשיו 14.000.000 מרק דמי "העברה"; (30.10.1935); "הסידור השני של 'העברה', שנעשה עוד לפני הקונגרס, כולל גם הוצאת סחורות לארצות מלבד ארץ-ישראל, אם היהודים הרוצים לקבל הכסף בחוץ-לארץ מוכיחים, שהעסק נעשה הודות למאמציהם, ואז הם מקבלים 80% מהדויזים בחוץ-לארץ תמורת המרקים של יהודים בגרמניה.  (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 498) (מ. גבאי, "טורף",  עמ' 106)

 

כמה מיהודי גרמניה שקנו אובליגציות של ה"ציונים", קיבלו את כספם או חלק מכספם, כאשר ה"ציונים" רואים ביציאתם מתחת למגף הנאצי, סכנה ל"ציונות"? לא נתקלתי באף מחקר, שיעקוב אחר אותם סכומי כסף ורכוש של יהודי גרמניה, אוסטריה ושאר ארצות בשליטת גרמניה, ששישה מיליונים מהם שולחו אל מותם מפני ש"הציונים" ראו בהם אויב, וקיבלו תמורתם מדינה וסאלית. נושא זה מחכה לגואל, שינבור בגנזכים.

 

"תמימים יכולים לתאר קליטת יהודי גרמניה בא"י"; בן-גוריון - 'מכתב ללורד מלצ'ט' (2.11.1935); "אם נביא לתודעת דעת-הקהל על הסכנה הנוראה האורבת ליהדות גרמניה, ואם ננסח תכנית מפורטת ורחבה לעלית יהודים מגרמניה, ומארצות אחרות (במקום שהסבל היהודי אינו פחות) -  אם בזאת נביא לשינוי המדיניות הבריטית כלפי פלשתינה. המשטרה הבריטית הפגינה מידה מעודדת של הבנה כלפי הגורם הגרמני-יהודי. ולסימפטיה זו עלינו לפנות להנפת פעילותינו המדינית. - - חוששני אם לא נהלום עתה כל-עוד 'הברזל אדום', ניתן לאפשרות טובה ביותר לחלוף מבעדנו; "רק אנשים עם רעיונות תמימים ביותר באשר למציאות הקיימת בפלשתינה יכולים לתאר אפשרות פינוי יהודי גרמניה וקליטתם בפלשתינה שלא במסגרת העליה היהודית הכללית ומחוץ למסגרת הכללית של הארץ,

"בטוחני, כי הן במישור הפוליטי והן במישור הכלכלי המערכה למען יהודי גרמניה חייבת להיות האמצעי, אשר בעזרתו נגביר את היקף כל פעילותנו.  (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 500)  (מ. גבאי, "טורף", עמ' 108)

 

ב-7.11.1935 בהיתקלות חוליה של המשטרה הבריטית, במורד הגלבוע עם קבוצת ערבים, נהרג הסרג'נט היהודי רוזנפלד. בתגובה הרגה המשטרה הבריטית ב-20 בנובמבר ערבים, ביניהם  השיך עיז אל-דין אל קסאם, מטיף באחד המסגדים בחיפה..

"על-פי ב"ג, שיודע לומר רק אמת, נודע לבריטים שעז אלדין אלקסאם עמד בראש כנופיה שגנבה תפוזים, ב'קרב', שנתקיים בסביבות ג'נין  נהרג עז אלדין ושמונה מחבריו. וזה הסעיר את דעת הקהל הערבית. העיתונים הערביים הכריזו על הנהרגים כעל 'קדושים', שמתו על קידוש הדת והאומה הערבית. העיתונים הערבים קראו להמונים להשתתף בהלווייתם, ומנהיגים שלחו טלגרמות של השתתפות באבל למשפחות ה'קדושים'. ראש החבורה הוכרז  לגיבור לאומי. למעשה, הייתה הזדהות גמורה מצד המנהיגות והעיתונות הערבית עם פעולת החבורה.  (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 562) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 155)

 

"רבים רואים בציונות  את מקור הרדיפות בגרמניה"; "מתוך ישיבת הנהלת הסוכנות (15.12.1935); "בן-גוריון: '... רבים רואים בציונות את מקור הרדיפות בגרמניה. כעת יגידו, שא"י אינה יכולה להציל את יהודי גרמניה ויש לחפש דרכים אחרות'. (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 550) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 148)

 

"עזרה  ליהודי גרמניה  רק פה, ורק בתכנית התיישבותית"; "מכתב לסימון מרכס" - ירושלים (31.12.1935);  "סימון מרכס היקר, "בישיבת ההנהלה היום המשכנו לדון על המפעל של יהודי גרמניה ואני רואה לי לחובה למסור לך את הדברים, אשר אמרתי בישיבה, מפני שחלק מדברי היה מכוון נגדך. "אמרתי:

"גורל יהודי גרמניה בידינו ולא בידי העשירים האלה. ...עלינו להודיע לסימון מרכס, שאנו אוסרים עליו ללכת לאמריקה בלי ידיעתנו ובלי תכנית מוסכמת.. אם הלא-ציונים יחליטו לתת רק עזרה ליהודי גרמניה מחוץ לארץ-ישראל, כמו שאני רואה ממכתבו של מכס ורבורג אלי, נוכרח להיפרד מהם ולהכריז עליהם מלחמה.  (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 570) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 162)

 

"הולכים לאסוף כסף ליהודי גרמניה שלא על דעת הסוכנות"; "ברוך וגולדה היקרים, "... בינתים באה צרה חדשה: אנשי לונדון עיבדו תכנית חדשה, ועומדים לנסוע לאמריקה, הרברט סמואל, לורד ברסטד וסימון מרכס, לאסוף כסף ליהודי גרמניה שלא על דעת הסוכנות ולא דווקא בשביל א"י. זה יפגע במגבית שלנו, בשלמות התנועה ובארץ-ישראל. ... אני הצעתי בהנהלה שנשלח קומיסר, ואם תצא משלחת כאשר הצעתי, אני מוכן לקבל עלי את תפקיד זה לשנים-שלושה חדשים... (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ' 572)  (מ. גבאי, "טורף", עמ' 167)

 

לדאוג שהדגים לא יברחו מהרשת..! "הם [יהודי גרמניה] ילכו למקום אחר וענין א"י ייהפך לענין של חובבים"; מרץ 1936 - בן-גוריון בישיבת הועדה הפוליטית; "...היהודים בגרמניה נמצאים במצב כזה שמוכרחים להוציא אותם משם, ואם אי-אפשר יהיה להוציאם לארץ-ישראל - הם ילכו למקום אחר.  ועניין ארץ-ישראל ייהפך לעניין של חובבים.

"וסכנה לאבדן העמדות שלנו";  "אינני רואה על מי נישען ואיך נעמוד נגד רצון ההשתלטות של אנשי ה'ג'וינט'. ברור לי, שאם הציונות תיכנע לפני כוחות אלה, יהיה זה אבדן העמדה הפוליטית שלנו...(בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ'  85) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 220)

 

"עומדים במ"ומ עם ממשלת גרמניה על פעולת טרנספר מחוץ לא"י"; "מישיבת הנהלת הסוכנות, דו"ח מר שרתוק מנסיעתו למצרים" (5.1.1936); "מר שרתוק מוסר, שיחס יהודי מצרים ל'העברה' היה מתחילה יחס של התנגדות מוחלטת, ... הם טוענים ש'העברה' פועלת במצרים גם כיום, וכאשר הכחיש זאת טענו שפלוני ואלמוני עוסקים בהפצת סחורות גרמניה מטעם 'העברה' במצרים.(ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 6) ("טורף", עמ' 172)

 

"ז'בוטינסקי דרש סרטיפיקטים עניתי: "שזוהי פריבילגיה"; "השיחה נמשכה בשעת הארוחה. ז'בוטינסקי דרש סרטיפיקטים. זוהי זכותו של כל יהודי. עניתי: שזוהי פריבילגיה (כי אין סרטיפיקטים לכל יהודי) ורק הממלא תנאים ידועים זוכה בה. (ב"ג, "זכרונות", ב', עמ'  194) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 31)

 

"פרחי מבקש מחלקה לטיפול ביהודים ה"ספרדים"; בן-גוריון - מתוך היומן (8.1.1936); "בא אצלי פרחי - הספרדים מוזנחים. מציע מחלקה על-יד הסוכנות לטיפול בספרדים. מוציאים דיבה בקרב העדות המזרחיות שעושים הפליה בין אשכנזים וספרדים והדבר עושה רושם רע.  (ב"ג, "זכרונות", ג', ע' 13) ("טורף", עמ' 179)

 

"600 מחוסרי-עבודה בפ"ת הסכימו להוריד שכר-העבודה"; "מר גרינבוים מוסר, שבפתח-תקווה נמצאים כ-600 מחוסרי-עבודה. הפועלים הסכימו להוריד את שכר-העבודה והועד החקלאי הסכים לתנאים.

"סמילנסקי אומר שאיחרנו את המועד והאיכרים התרגלו כבר לעבודה ערבית.  (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 18) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 185)

 

"האסון הגרמני צריך לשמש מנוף יש התעניינות  בגורל יהודי גרמניה";  "ב"ג - מתוך היומן" (16.1.1936); "באנו שנינו, משה ואני, מירושלים להיפגש כאן עם וייצמן ולהידבר אתו על המצב הפוליטי.

"האסון הגרמני צריך לשמש מנוף. דעת-הקהל הבריטית מושפעת מהמכתב של ג'ימס מקדונלד ומגלה התעניינות וסימפטיה בגורל יהודי גרמניה. על יסוד זה עלינו לבוא לראש-הממשלה בתביעה של עזרה פוזיטיבית לעליה גדולה ומניעת כל הגבלות...   (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 23) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 186)

 

"לתבוע הקלות לעליה בהתחשב עם המצב בגרמניה"; "מישיבת הסוכנות - עניינים פוליטיים (19.1.1936); "עלינו להשתמש ברגע זה בהתעניינות ובסימפטיה של דעת-הקהל הבריטית לגורל יהודי גרמניה -. ה'טיימס' מוסר כמעט יום-יום ידיעות ורשימות על מצב יהודי גרמניה. עלינו להפוך עובדה זו למנוף בפעולתנו הפוליטית.  (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 27) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 188)

 

יבול הפרובוקציות של ה"ציונים" נגד היהודים היה עצום, וכדי להתגבר על איסוף היבול הופכים המנהיגים הנציונל-ציונים לסוחרים, המשווקים את סחורות גרמניה בעולם.

"ב"ג בישיבת הנהלת הסוכנות ב-23.11.1935: "לא סוכנים להפצת תוצרת גרמניה, אלא סוכנים להצלת הרכוש היהודי בגרמניה והשקעתו בבנין הארץ אנו צריכים להיות"...(ב"ג, "זכרונות", ב',, עמ' 523) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 121)

 

"גם ממגביות למען יהודי גרמניה ניטול חלק לארץ-ישראל"; "בתכנית של י.ל. כהן יש סעיפים טובים, אבל יש בה גם מגרעות, כגון העדר סעיף על התיישבות. ויש גם להגיד שליקבידציה של הרכוש הגרמני לא תיתכן בלי טרנספר, - -  (בן-גוריון, "זכרונות", כרך ג', עמ' 40) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 196)

 

"במצוקה האיומה של יהדות גרמניה נצליח לשנות המדיניות הבריטית"; "מכתב ללורד מלצ'ט" (4.2.1936); - "... אנו נצליח לשנות המדיניות הבריטית בעניין ארץ-ישראל, אם נדע לגייס את דעת-הקהל ולמקדה במצוקה האיומה של היהדות הגרמנית, ואם נדע לנסח תכנית חיובית לעליה יהודית גדולה יותר מגרמניה ומארצות אחרות... (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 64)

 

"לאשרנו יש לנו מלבד המנדט יש לחץ של מצבנו בעולם וישנם אינטרסים. בשביל אנגליה א"י נוחה מאוד ונחוצה לה מאוד. אנחנו מחלישים גם את הגורם הערבי. ויש להם בנו אינטרסים.  (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 200)  (מ. גבאי, "טורף", עמ'  231)

 

"קודם תבלעו את א"י אחר-כך את סוריה ועיראק"; המשך ישיבת הנהלת הסוכנות (19.5.1936); "היה לי משא-ומתן עם ערבים בארץ. היו למשה פגישות עם ערבים פה ועם ערבים בסוריה ובמצרים. הם אומרים: קודם תבלעו את ארץ-ישראל אחר-כך את סוריה ואחר-כך את עיראק. וזהו פחד אמיתי. זאת אינה אמירה בעלמא. זה לא היה באסיפה פומבית. ישבנו על-יד כוס תה. (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 206) ("טורף",  עמ'  232)

 

"מדינת יהודים בפדרציה ערבית  תחת חסות האימפריה הבריטית"; "בן-גוריון: מדינת יהודים בקשר עם פדרציה ערבית. עד כמה שאני מכיר את העניינים האלה, זוהי שאלה פוליטית אקטואלית. ...אני מדבר על הסכם יהודי-ערבי רק אחרי הסכם יהודי-אנגלי...  (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 206) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  233)

 

"וייצמן דבר עם הצרפתים שלא יתנו חופש לסורים"; (29.5.1936) - "מתוך היומן"; "ריאד [מנהיג סורי] התאונן שנזכרים בערבים רק בזמן של פרעות. היהודים הם נגד השחרור הערבי. סיפר לו בסודי-סודות, שוייצמן היה בפריס ודיבר עם הממשלה הצרפתית שלא יתנו חופש לסורים. אם היהודים רוצים בהבנה עם הערבים - עליהם קודם-כל לגלות דעתם ברבים לטובת התנועה הערבית. רק אז אפשר יהיה לדון על הסכם.   (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 218) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  233)

 

הסכם שלום עם הפלשתינאים, היה/הינו עבור הנהגת המאפיה הרוסית כמעשה התאבדות, מפני שהוא דומה, עבורם, לבעל מכלאות של סוסים, פרות וצאן, המשלחם לחופש. ממשלות ההסתדרות והסוכנות הידקו את שיתוף הפעולה עם האנגלים, במלחמתם בפלשתינאים והיהודים בתחומים שונים, ופנו לטרור;

 

"תמיכה לבעל-משפחה [רוסי] מובטל 25 גרוש לשבוע" (11 ביולי 1936); "דיון בדבר הגשת עזרה למחוסרי-עבודה, בעיקר לבעלי-משפחה. 'משען' מחלק כבר כ-250 לא"י לשבוע. יש להשיג אמצעים נוספים מקרן חוסר-העבודה ומהסוכנות היהודית ; הוקמה ועדה קבועה לפעולת העזרה והוחלט על משא-ומתן דחוף עם קרן חוסר-עבודה והסוכנות היהודית על הקצבת סכומים למטרה זו.  (אהרן בקר, "בשליחות העובד", עמ' 404) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  213)

 

"שרויים בפחד מבגידת הממשלה וכמה יהודים"; "מתוך היומן" – (7.6.1936); "בשטח העליה אי-אפשר לנו לרדת (מתוך הסכמה) למטה מרמת 1935: 65.000. אך יש ללחוץ על מינימום של 80.000. אם נבטיח לחמש השנים הבאות הכפלת מספרנו בלי סכסוכים - הרי זה כיבוש עצום.  (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 267) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  249)

 

"הכינותי שורה של שאלות  בשביל ידידנו בפרלמנט"; "מתוך היומן" (17.6.1936); השאלות פורובוקטיביות

להלן אחדות: "1. - מדוע תומכים הקומוניסטים בארץ ובאנגליה בערבים ונלחמים ביהודים?; "2. - מנין לקחו הערבים כסף לשביתה ולנשק?; "14. - מה יחס הועד הערבי לטרור ולהשמדת הרכוש היהודי? ; "15. - היש בטחון שאם לא יהיו יהודים בארץ לא יטבחו המוסלמים את הנוצרים?; "16. - מה מלמד טבח האשורים בעיראק?  (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 275) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  254)

 

"הסיטואציה האינטרנציונלית הולכת ונקבעת לטובתנו"; בן-גוריון, מכתב למרכז המפלגה (18.6.1936); "קיבלתי היום את פרוטוקול הישיבה מיום 9.6.1936, רואה אני כי השאלה המטרידה אותי כל הזמן - [משא-ומתן עם הערבים] - מטרידה גם אתכם, - (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 279) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  258)

 

"כשהמרד הערבי נגד אנגליה כבר החל (24.4.1936); לאטמן בן-גוריון דרישות מינימאליות מהמנהיגות הערבית. בן-גוריון דרש את א"י, עבר-הירדן וחלקים מסוריה ולבנון, וכאשר מסכימים לדון גם על בסיס תנאים אלה, הוא מתנה זאת בהסכמה אנגלית.

"בן-גוריון מוסר, שבהמשך לניסיונות שנעשו עוד לפני שנה לבוא בדברים עם מנהיגים ערביים על אפשרות  של הסכם יהודי-ערבי הוצע לו לפני זמן-מה להיפגש עם ג'מאל חוסייני, אבל הלה (בן-גוריון) סירב כי לדעתו לא הגיע עוד הזמן לשיחות כאלה, בימים האחרונים הייתה לו שיחה מוקדמת עם ערבי בעל-השפעה על אפשרות של הסכם יהודי-ערבי, הפגישה השנייה התקיימה ביום ד' שעבר, 2.4.36. השיחה נמשכה כשלוש שעות, וחברי ההנהלה יקבלו פרוטוקול ממנה.

"לשאלתו, לאיזה שטח ב.ג. מתכוון, ענה שהוא מתכוון לארץ-ישראל ולא לפלשתינה - היינו, ארץ-ישראל ועבר-הירדן, ולא רק בשטח המנדט הבריטי, על זה העיר הערבי שהשטח הוא מחוץ לגבולות המנדט,

בסוף השיחה העיר, שאם תהיה תכנית מעובדת אפשר יהיה לדון ברצינות עם מנהיגי סוריה וא"י הרוצים בהסכם כזה. ב.ג. שאל אותו עוד איך אפשר להגיע לידי הסכם ביחס לשתי ארצות מנדט נפרדות. הלה ענה, שאם היהודים והערבים יתאחדו ויופיעו יחד לפני העולם בהסכמת אנגליה תצטרך צרפת לעזוב את סוריה. ב.ג. אמר לו שהיהודים לא יעשו שום דבר פוליטי נגד אנגליה ושלא בהסכמת אנגליה, הערבי אמר, שלדעתו יוכלו היהודים והערבים בכוח המוסרי המשותף להכריח את צרפת לעזוב את סוריה.

מובן שלכל יהודי ויהודי תהיה הרשות להתיישב בכל סוריה. היות ועלולים להיות חיכוכים בקשר עם הסוברניות של הפרובינציות הסכים הערבי שיש למצוא מוצא על-ידי שלטון-חוץ - נציב עליון. הרושם של בן-גוריון הוא שהערבים רואים עתה את היהודים ככוח שאין לזלזל בו. הערבי גם דיבר בפתוס על אחדות ערבית-יהודית. עיקר השאלות אצלם הוא: שחרור סוריה..." (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 130) (מ. גבאי, "טורף", עמ' 223)

 

"יאוש שחור וחוסר-אונים  חדלון-ישע וחוסר-מוצא"; "בן-גוריון - ביקור בפולין; "הגעתי לוארשה ביום א' בבוקר (21.6.1936) ; "יתכן שמצב הבלהות של היהדות הפולנית, מצב של פוגרום פרמננטי, גם פוליטי וגם פיסי, גם כלכלי וגם מוסרי. - טמטם את הרגשות. דלות מבהילה, עלבון עובר כל גבול, אין שמץ של תקווה להטבה, יאוש שחור וחוסר-אונים, חדלון-ישע וחוסר-מוצא. אני דברתי על הקשיים הפוליטיים והסכנות החמורות, ובאולם הייתה התלהבות ללא גבול, כאילו הבאתי בשורת המשיח.

"שלושה מיליון יהודים מופקרים לפרעות, עלבונות וחורבן כלכלי, ללא סיכוי ותקווה, ללא הנהגה והדרכה, ללא ארגון וסעד פנימי. (ב"ג, "כנסת לזכר ח.נ. ביאליק, ספר שני, עמ' 484)

 

"הערבים מבקשים להגיע להסכם";  מישיבת הנהלת הסוכנות "המצב הפוליטי" (2.6.1936); "מר שרתוק: במשך כל זמן המאורעות, וכן לפני המאורעות, נעשו על-ידינו ניסיונות לבוא בקשרים עם חוגים ערביים ולברר את האפשרות להסכם יהודי-ערבי.

"הסכם יהודי-ערבי נחתם בראשי-תיבות"; "הייתה פגישה של 5 אנשים כדי להיוועץ בשאלה: מגנס, נובומייסקי, פנחס רוטנברג, משה סמילנסקי וג. פרומקין. כבר בשיחה הראשונה הוסכם ביניהם, שכאשר יגיעו לכלל דעה מוסכמת בינם לבין עצמם הם יודיעו להנהלת הסוכנות על עמדתם ולא יעשו שום פעולה בלי אישור מצדנו. בפגישתם השנייה החליטו להיפגש עם מר שרתוק, ומר רוטנברג הציע לשתף בפגישה גם את מר ב. כצנלסון. בין הפגישות הראשונה והשנייה נפגש ד"ר מגנס עם ערבי שהוא המקשר עם האישים הערבים במשא-ומתן זה, והפעם דיברו באופן יותר קונקרטי על העניינים. ד"ר מגנס ניסח את הדברים בכתב בתור ראשי פרקים של הצעה ושנייהם, ד"ר מגנס והערבי, חתמו עליו בראשי-תיבות. מובן שראשי פרקים אלה אינם מחייבים כל מוסד בישוב. מר שרתוק הודיע בפגישה שימסור את הדברים להנהלה.

"בעניני העליה הצעתם היא כי תהיה עליה יהודית של 30,000 לשנה במשך 10 השנים הבאות. ההנחה היא שבמשך הזמן הזה יהיה בארץ ריבוי טבעי של 100,000 יהודים והישוב יגיע אפוא כעבור 10 שנים ל-800,000 או להכפלת מספרם כיום. הערבים ימנו אז 1,200,000 והיהודים יהוו אז 40% מכל הישוב.

"מר אוסישקין אומר, אילו ידע שארץ-ישראל יכולה לקלוט במשך חמש השנים הבאות רק 300,000 יהודים, והיו מציעים לו הסכם להכניס במשך אותה תקופה 400,000 יהודים לא היה מקבל אותו. - -

"...עלינו גם להגיד ברורות לממשלה, שאין אנו מוכנים לשום ניסיון של משא-ומתן עד שהארץ תירגע, וזה יעמיד את הנציב לפני ברירה: להפסיק את העליה או לדכא את המהומות. (בן-גוריון, "זכרונות", ב', עמ' 226 והלאה) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  238)

 

מישיבת הנהלת הסוכנות - המצב הפוליטי - 14.6.1936; "משא-ומתן עם הערבים"; "ד"ר הכסטר מעיר שד"ר מגנס מוכן לעזור בפעולה וגם מוכן להסתלק מהמשא-ומתן עם הערבים אם ידרשו זאת ממנו.

"מר שרתוק מעיר, שבשאלה הקרדינלית הזאת הייתה בהנהלה מחלוקת שלא הגיעה לידי הכרעה. דעת מר בן-גוריון היא, כפי ששמענו אותה, שצריך לנהל משא-ומתן על יסוד מידות לעליה. הוא מציע מ-65.000 עד 80.000 לשנה. אם יש הצעה מצד הערבים על קביעת מידות לעליה בהתאם לעליה בשנת 1935 תשמש ההצעה יסוד למשא-ומתן.   (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 267/9)(מ. גבאי, "טורף", עמ'  252)

 

"מלחמה אנטי יהודית מתנהלת לפי חוקי המדע", 1936; "יהדות פולין דרכיה אבלות, חייה חיי גיהנום, סיכוייה כליון. גורלה הוא הטרגי ביותר בין כל פזורי ישראל באירופה המזרחית והתיכונה. עצם היותה ישוב יהודי בן שלושה מיליונים ורבע מעמיד אותה במצב חמור פי כמה מאשר ישובי היהודים בארצות אחרות. דלותה היא כמעט יחידה במינה.

"בעשר השנים האחרונות? גבר העוני, רב מספר מחוסרי העבודה. התמוטטו אשיות הכלכלה. אבל כל אלה אינם ממצים את עומק הבעיה. גם לפני עשרות בשנים הייתה הקבצנות והאביונות ביהדות הפולנית רבה מאוד. אבל לפני עשרות בשנים הייתה המלחמה הכלכלית ביהודים מלחמת אימפרוביזציה. כיום המלחמה האנטי-יהודית היא מלחמה שיטתית, המתנהלת לפי כל חוקי המדע, ונוצרה טכניקה מפותחת ומבוססת המסייעת בידי המדינה והמפלגות בפעולתן התכניתית. (פנחס לבון, "בנתיבי עיון ומאבק", עמ' 206-193) ("טורף", עמ' 273-265)

 

29.6.1936 - מכתב ממשה שרתוק; "בפעולת הצבא בא מפנה יריות קולעות, רדיפה נמרצת"; "בפעולת הצבא בא מפנה ברור: יריות קולעות, רדיפה נמרצת, תגובה לא לשם הדיפה בלבד אלא כדי לעשות כלה באויב, שיתוף האווירונים. אכן, אלה האחרונים משתמשים רק במכונות יריה אך לא בפצצות. נראה שהרשות להמטיר פצצות טרם ניתנה והעיכוב לא כאן אלא בלונדון.

"גם פעולות העונשין בכפרים מחמירות ולובשות צורה של שפטים ממש: קנסות כבדים (5.000 לא"י על עיירה כלוד), החרמת מקנה ותבואה (בסביבות נצרת יש קושי בהחזקת המקנה המוחרם עד למכירתו הפומבית ופנו למשקים שלנו לעזרה), הריסת בתים. אף-על-פי-כן אין לראות עדיין שכל האמצעים האלה בהשפעתם המצטברת מכריעים את הכף. ברחבי העם נתלקחה מדורת השנאה אלינו ואליהם ואין לדעת איך ומתי תכבה. (בן-גוריון, "זכרונות", ג', עמ' 301)

 

"לאחר רצח יהודים ביערות הכרמל ב-20.8.1936, תקפו אנשי ה'הגנה' בחיפה ביריות ערבים שעשו את דרכם מהכפר לעיר. אישה אחת נהרגה ושני גברים נפצעו.'

"אהרון חייכמן, מפקד סניף האצ"ל ברמת גן, קיבל אישור לפעולות תגובה טרוריסטיות. ב-20 באפריל 1936, הוא ירה לעבר ערבים ממערב לתל בנימין ובסביבות תל ליטווינסקי (תל השומר), ופצע כמה מהם. ב-16 באפריל 1936, הרגו חייכמן וחנוך קלעי שני ערבים ליד כפר סבא (סמוך לגשר הירקון). ארבעה ימים לאחר מכן נורו ערבים שרכבו על גמל ליד תל בנימין, אחד נהרג וחברו נפצע. (דן יהב, "טוהר הנשק" "אתום מיתום ומציאות",תמוז, עמ' 39)

 

"מצד 'החמישה' גדול הרוגז. היו לי ולאליעזר שתי שיחות עם נובומייסקי, ארוכות וטורדניות עד לכיליון כוחות, השיחה השנייה בביתו ובהשתתפותו של אוסישקין. הדבר העיקרי המרגיז אותם הוא החלטת ההנהלה שאין היא יכולה להכיר בקבוצתם בתור גוף והודעתי אני שלא נוכל להסכים שייווצר מרכז לדיון פוליטי בשאלת המו"מ מחוץ להנהלה.  (ב"ג, "זכרונות", ג', עמ' 303/4) (מ. גבאי, "טורף", עמ'  277)

 

"מישיבת הנהלת הסוכנות - המצב המדיני" - ירושלים, 12.12.1937; "יש עניין לבריטניה בחיזוק הכוח היהודי"; "ד"ר וייצמן: ...ההתפתחות האינטרנציונלית הביאה  במידה ידועה לחיזוק עמדתנו הפוליטית באנגליה. כתוצאה מהלחץ הפוליטי החזק של המדינות הפשיסטיות באירופה התחילו באנגליה לראות את ארץ-ישראל כנקודה אסטרטגית ופוליטית חשובה, בשביל האימפריה הבריטית. הממשלה הבריטית משוכנעת, שהיא יכולה לסמוך על היהודים בא"י כעל בעלי בריתה ויש עניין לבריטניה בחיזוק הכוח היהודי.

"חל שינוי בנוגע לנגב, ויש לחשוב שהנגב לא יימסר למדינה הערבית. ממשלת מצרים מתנגדת [הכוונה לממשלת הכיבוש האנגלי במצרים – מ. גבאי] שבשכנותה תהיה מדינה ערבית, אשר תשמש מקום נוסף לאינטריגות איטלקיות וגרמניות נגד ממשלת מצרים. למצרים יש נסיון מר לגבי גבולותיה עם לוב הנמצאת בידי האיטלקים. הנטיה היא שהנגב יישאר תחת מנדט בריטי.    (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 467)

 

"חיימסון, מגנס וידידיהם התעוררו פתאום לפעולה. אינו סבור שיש ערך גדול להופעתם, אבל הוא זוכר שהצהרת בלפור ניתנה בצורה מצומצמת לרגל התנגדותם של חוגים מתבוללים. כפי שאמר כבר, אינו מייחס חשיבות מרובה להופעות אלו.

"הזכירו את שמו של ליונל כהן. הוא משוכנע שאם מר ליונל כהן ישמע מהממשלה הבריטית כי דבר הקמת מדינה יהודית בא"י חשוב לפוליטיקה הבריטית הוא יסתלק מהתנגדותו, כי הוא הנהו קודם-כל פטריוט בריטי. (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 468)

 

"ד"ר סנטור: ליונל כהן וחבריו הבטיחו לא לשלוח את התזכיר למשרד המושבות עד שיביאוהו לפני ד"ר ויצמן. בנוגע למשא-ומתן עם חיימסון ומגנס הייתה החלטה ידועה של ההנהלה. אם עמדת ד"ר וייצמן לעצם המשא-ומתן היא שלילית, הרי על ההנהלה לשנות את החלטתה.

"ד"ר וייצמן: יש משא-ומתן של חיימסון, מגנס ואחרים. אנשים אלה מוכנים להסכים שהיהודים יישארו בארץ לצמיתות כמיעוט, ועל כן כאילו יש להם גם הסכמת המופתי. אנו כמובן נילחם בכל הכוחות העומדים לרשותנו נגד המזימה הזאת. (בן-גוריון, "זכרונות", ד', עמ' 468/9)

 

 "ד"ר מגנס רואה אפשרות להסכם עם הערבים"; 21.11.1937 - מישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים; "לפני ימים אחדים הייתה למר שרתוק שיחה עם מר קלואריסקי, שמסר לו כי בשיחה עם ערבים, דובר על הסכם יהודי-ערבי. השאלה העיקרית שדיברו עליה הייתה העליה היהודית, ומר קלואריסקי הביא את אנשי-שיחו לידי הסכמה פרינציפיונית שיסוד ההסכם צריך להיות שוויון במספר היהודים והערבים בארץ.

"הצינור השני הוא ד"ר מגנס. מר אוסישקין מסר לו על שיחתו עם ד"ר מגנס, הרואה אפשרות להסכם עם הערבים. לד"ר מגנס היו שיחות עם הערבים, שגם הם דיברו על שוויון במספרים, אבל הוסיפו עוד תנאי אחד: כניסת א"י לקונפדרציה הערבית. במכתב לנויל לאסקי אמור, שמנהלי המשא-ומתן הם חברי הועד הערבי העליון המפורק, ואילו רצה היה גם יכול להזכיר את המופתי. עוד אמור במכתב כי ד"ר מגנס קיבל העתק מהצעת ההסכם של חיימסון והראה זאת לד"ר הכסטר. שניהם הסכימו שההצעה היא בסיס מספיק למשא-ומתן.

 

"כדי להגיע ל-40% בעוד 10 שנים נצטרך עליה של 90.000-80.000 לשנה"; "ד"ר מגנס מחשיב מאוד את ההצעה הראשונה (של חיימסון), כי היא מדגישה שמספר היהודים בארץ יהיה פחות מ-50%, וזה יכול להיות אפילו 49%. כשהעיר מר שרתוק לד"ר מגנס שפירוש הצעת ההסכם שהיהודים יישארו מיעוט בא"י ובעבר-הירדן לצמיתות אמר ד"ר מגנס, שהדברים אמורים רק על תקופת ההסכם,  "מר אוסישקין: דעתו היא שתקופת ההסכם הזה יכולה להיות 10 שנים. ... בעבר-הירדן ובא"י יש כעת 1.200.000 ערבים. אם נקח בחשבון שהגידול הטבעי במשך 10 השנים יהיה 400.000, הרי כעבור 10 שנים יהיו בשני עברי-הירדן 1.600.000 ערבים, ואם נרצה במשך תקופה זאת להגיע ל-40% של התושבים נהיה זקוקים לעליה של 80.000-90.000 לשנה. רק על יסודות אלה אפשר לנהל את המשא-ומתן.(ב"ג, "זכרונות", ד', עמ' 440) (מ. גבאי, "שואה", "קום התנער", עמ' 127); וכדי להגיע ל-49%, צריך הרבה יותר מ-100.000 לשנה.

 

"מישיבת הנהלת הסוכנות" - ירושלים,19.12.1937; "מיעוט  בארץ-ישראל והגירה לארצות ערב"; "למר קלוריסקי היו כמה פגישות עם ערבים. במשא-ומתן הייתה התקדמות ידועה, ומיד  לאחריה  - נסיגה. בהמשך המשא-ומתן הגיעו כאילו לידי הסכם על שוויון מספרי של יהודים וערבים בארץ במשך תקופה מסוימת, וההנחה הייתה שלאחר תקופת ההסכם ייתכן שהערבים יסכימו כי היהודים יהוו רוב בארץ.

 

"לפני נסיעת של ד"ר שהבנדר לאירופה היו לו שיחות עם מר וילנסקי בקהיר, והוא הציע שהיהודים  יסכימו  לסטטוס  של  מיעוט  בא"י עם אפשרות הגירה לארצות ערב  האחרות. מר וילנסקי ענה לו על כך, שהיהודים לא יסכימו ליצור גלויות חדשות בלי התבצרות שלמה. ד"ר שהבנדר חזר עתה למצרים; ומר וילנסקי ייפגש עמו שוב.  (בן-גוריון, "זכרונות",כרך ד', עמ' 476/7)

 

"התנגדו ל-90-80 אלף עולים לשנה בהסכם - ומסכימים לקבל מאות אחדות"; 2.5.1937 - בן-גוריון - מישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים; "מר אוסישקין: העיתונות הערבית פרסמה היום ידיעה כי הממשלה לא תאשר שדיול, אלא תתן רישיונות ל-300 עולים לחודש למשך 3 חודשים, עד להתפרסם הדין-וחשבון של הועדה המלכותית.  (ב"ג, "זכרונות", ד', עמ' 167) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 35)

 

) A LARGER ESTATE WILL BE GIVEN TO THE  JEWS4.6.1937) - בן-גוריון - מתוך היומן , 4.6.1937 - לונדון;  "ב'ניו-יורק טיימס' מ-26.5.37 נתפרסמה טלגרמה מעניינת מלונדון: - - מצפים שבקרוב יתפרסם הדין-וחשבון של הועדה המלכותית אשר יציע חלוקת הארץ.  A LARGER ESTATE WILL BE GIVEN TO THE  JEWS   וחלק יותר קטן לערבים ...   (ב"ג, "זכרונות", ד', עמ' 206) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 43)

4.7.1937 -  "עם פרסום הדין וחשבון";  "העיתון הממשלתי הפולני יצא נגד החלוקה, וזה מתוך חשש שהשטח היהודי יהיה קטן מדי ולא יאפשר הגירה מספיקה מפולין לא"י. העיתון מזכיר את הצעתו של ז'בוטינסקי על אבקואציה. [פינוי 1.500.000 מיהודי פולין לא"י]. (ב"ג, "זכרונות", רביעי, עמ' 285) (מ. גבאי, "שואה",  עמ' 56)

"המדינה הערבית תעשה כל שנעשה בשטח שלנו"; "קיום 'מדינה עברית' בתקופה זו, ערב מלחמה עולמית, - הוא אסון. ברור שה'חלוקה' גוררת עמה יצירת מדינה ערבית ארץ-ישראלית - בפעם הראשונה בהיסטוריה, ובמדינה זו יעשו הערבים כל מה שאנחנו נעשה בשטח שלנו; אנחנו נגביל את האפשרויות של חדירת הערבים לתוך השטח שלנו - גם הם יעשו כך בשטח שלהם; אנחנו נגביל את מכירת קרקעות להם - גם הם יעשו כך. וכל הדבר ייגמר בצמצום איום של אפשרויות פעולתנו. (בן-גוריון, "זכרונות", רביעי, עמ'  212) (מ. גבאי, "שואה", עמ' 46)                                                              

 

 

 

 

 

 

 אגרת 7 - הציונים טורפים את יהודי גרמניה

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות