אגרות שנשלחו לר"מ ישראל, לחברי הממשלה ולחברי בית המחוקקים הישראלי

אגרת שניה 16.9.2015

 

מדכאים, מבזים, משעבדים ומרעיבים את התימנים 

 

יפו, 20 מרץ 1900 - להרצל - אדוני הנשיא; "אל תקווה למצוא כאן אלמנטים אידיאליים בעלי אחריות, ישרים והגונים". (ד"ר הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 288) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 40)

 

התימנים מייסדים אגודת "פעולת שכיר"; ההסתדרות הראשונה של עובדים בארץ. 

 

 בשנת 1902 היו ביפו למעלה משמונים משפחות מעולי תימן, שרובן הצטופפו בשכונה החדשה, שהקימו באמצעיהם, 'מחנה יהודה'. בגלל החרם של "חובבי-ציון" והקולוניסטים, שהתעלמו מקיומם, מצבם היה קשה מאוד. במראיהם, בלבושם, דלות-גופם ועניים. זאת על אף העובדה שכל עולי תימן היו בעלי-מלאכה ואומנים, בניגוד לרבני "חובבי ציון", שלא נמצא ביניהם אחד שהתפרנס מיגיע כפו.

"מטרת חברתנו היא לצאת לישע אדמתנו הקדושה באתותינו, במחרשותינו, במעדרינו ובמזמרותינו. מספר חברי האגודה היה 97, מהם 77 בעלי-משפחה ולהם 134 ילד, ו-20 רווקים. 8 מהם הועסקו בראשון לציון ובעקרון. 32 היו מחוסרי-עבודה. הגיל הממוצע של חברי האגודה היה 32 שנה.

 

 

"כותב וועד האגודה: 'כמעט כל חברינו פוטרו מעבודתם בלי כל סיבה אחרי אשר סבלו בגופם ובמשכורתם די די, ויבואו וילונו עלינו על התפטרותם בלי כל סיבה, ובפרט התלוננו אלה חברינו אשר הבאנו מירושלים לפתח-תקווה על הצחוק אשר צחקו עליהם בני המושבה בהעבידם אותם כשלושה ימים ויפטרום'.  (יהודה רצהבי, לקורותיה של אגודת העובדים התימנית 'פעולת שכיר', שיבת ציון תשי"א-תשי"ב, עמ' 404-425, וכן כל יתר הציטטות בפרק משנה זה. (יוסף שפירא, "עבודה ואדמה",  א', עמ' 49-51) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 44)

 

"אלה הידיים החזקות, אלה הזרועות הנטויות לעבודה ועמל, עוזבות אותנו מחוסר עבודה",

"כמדי שנה יצאו גם הפעם בימי-הספירה [עומר] רבים מאוד מצעירנו את ארצנו לנדוד לארצות מרחק עד המקומות אשר מי יודע אם ישובו עוד אלינו מהם. אלה הידיים החזקות, אלה הזרועות הנטויות לעבודה ועמל, עוזבות אותנו מחוסר עבודה, ותמורתן מי יביא לנו? כמה עמל ויגיעה דרושים לכנסת ישראל עד אשר תצלח לה להושיב משפחה חדשה בא"י על בסיס נכון, ומזה נודדים למאות.  (דוד ילין, "ירושלים של תמול",  סיון תרס"ג, עמ' 396) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 49)

 

"בשנת 1887 נוסדה השכונה העברית הראשונה מחוץ ליפו, 'נוה צדק', שבה התרכזה האינטליגנציה היהודית של אותם הימים, שלא היה בה אף אשכנזי.

"בשנת 1903 הקימו יוצאי תימן את שכונת 'מחנה יהודה', הייתה זו שכונת-עוני ובה דירות רעועות. חלק מהמשפחות גרו בסוכות או במרתפים, ללא כל תנאים סניטריים.

"בשנת 1904 הוקמה שכונת תימנים נוספת בשם 'מחנה יוסף', בגבול 'נוה שלום' לצד הים, שכונה זו הייתה מעין המשך של שכונת 'מחנה יהודה'.

"בשנת 1909 הוקמה שכונת 'כרם התימנים', שהייתה צמודה לשכונה הערבית הגדולה 'מנשיה' שהשתרעה לאורך חוף הים במשך הזמן 'בלעה' 'כרם התימנים' את 'מחנה ישראל'. (רזיאל ממט, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 163) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 50); יש לציין שעד כניסת הבריטים לארץ ב-1918, היהודים הפלסטינים מנו פי 50-40  מהאשכנזים. המוע'רבים מנו פי 5, והתימנים פי שמונה לפחות. אך האשכנזים ישבו על הברזים, ושירתה אותם מעצמה עולמית.

 

כאשר חוגי שלטון הקהל "מקבלים  250 דונם אדמה, בית, אורווה וגם סכום של 2.500 פרנק",  בתשלומים ל-40 שנה, [הם לא החזירו פרוטה, והמשיכו לסחוט כספי צדקה במשך 40 שנה]. מי שאינו נמנה על שלטון הקהל, כולל התימנים לא קיבלו פרוטה מאף מקור, ואת מחיר האדמה עליה הקימו את הבית או הסוכה, שילמו בעצמם, כאשר עשרות אלפי דונם קרקע שנקנו בכספי השקל מוחזקים ללא עיבוד בידי "הציונים".

 

"אהרן אייזנברג  לז. גלוקסין (תרס"ד); "הקולוניסטים שלנו אינם שמים לב למצבם של האומללים האלה הסובלים פשוט רעב ואין אף אחד בכל המושבה (רחובות) שקבל פועל יהודי אחד לעבודה. ולא עוד אלא משתדלים הם להוכיח שעל ידי הפועל העברי מתייקרת העבודה. (אהרן  אייזנברג, עמ' 126) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 51)

 

 

"אוסישקין שכר את בר בורוכוב, להטות זרם ההגירה מרוסיה לפלסטין;

כתב בורוכוב ב"לשאלת ציון וטריטוריה": "בארץ-ישראל כבר מצוי מספר ניכר של יהודים, שנשתקעו שם מכבר, יש התחלה. יש פועלים-פשוטים בריאים מקרב הספרדים והתימנים - פרוליטריון בכוח, רבים מהם - חפרים, גמלים, סבלים;

"האוכלוסייה המקומית בא"י קרובה ליהודים לפי ההרכב הגזעי יותר מכל עם אחר אפילו מן העמים ה'שמיים',   (בר בורוכוב, "לשאלת ציון וטריטוריה", כתבים א', עמ' 48)(מ. גבאי, "צר ואויב",  עמ' 57)

 

"אם ניתן אל לבנו, כי פלח המדבר עברית", המתלבש כיהודי, המסגל לו השקפת עולמם ומנהגיהם של פשוטי-עם יהודים, לא ייבדל במאומה מן היהודי. נבין, כי במדיניות נבונה נמשוך את תושבי-הארץ אלינו בלי כל כפיה, אף בלי שנכניס יהודים חדשים מן הגולה. (בר בורוכוב,  "לשאלת ציון וטריטוריה", כתבים א', עמ' 149)  (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 58)

 

יוכלו לקרבנו אל הצ'רטר...

יוסף ויתקין אל מנחם אוסישקין, (תרס"ה 1904); שלושה דברים, נחוצים לצאת לפועל תכף על-ידי הקונגרס והציונים בכלל; א) יסוד לשכת מודיעין בארץ-ישראל על ידי האנגלו-פלשתינה בנק; ב). ארגון גדוד צעירים משכילים, אשר ישימו להם למטרת חייהם החדירה אל שדרות הממשלה התורכית בקושטא ובארץ-ישראל, יכול לקרות שאחדים מהם יוכלו לקרבנו אל הצ'רטר... (יוסף ויתקין, "כתבים", עמ' 145)(מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 79)

 

"ומי הוא 'העם היהודי? - אלה הם היהודים 'שבהסתדרות הפועלים היהודית ברוסיה, ליטה ופולין', ופולין הרוסית בלבד! יהודי שנמצא באותה תקופה מעבר לגבול הרוסי - אינו בא בחשבון. ("כתבי ברל כצנלסון",  י"א, עמ' 65/6) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 68)

 

"בלודז' ממלאים הקבצנים את הרחובות, פרנסה אין ובעתיד - רעב נורא"

"בעקבות המלחמה הרוסית-יפנית התחולל במדינה משבר כלכלי, זהו ים ייסורים של אנשים דלים ועניים, שאין לדלותו בטיפות הזעירות של הצדקה היהודית וכל צדקה אחרת. - בלודז' ממלאים הקבצנים את הרחובות. באודיסה נאבקים המוני זקנים, נשים וצעירים על יום עבודה של 20-12 קופיקות, אולם גם עבודה במחיר זה מועטה מאוד. פרנסה אין ובעתיד - רעב נורא. על כך יש להוסיף את אווירת הפחד מפני הפרעות, שבה חיו ערים ועיירות רבות בתחום המושב. (יהודה  סלוצקי, "העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה"  כ"ב, עמ' 5 והלאה) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 80); וה"ציונים" לא אפשרו לאף אחד מאותם מיליוני חלכאים רעבים במזרח הרוסי, העובדים בפרך לפרנסתם להגיע לפלסטין

 

"המתיישבים וה'פועלים' התארגנו בדרישה לקבל לעצמם את המיליונים של רוטשילד";

לאחר למעלה מ-15 שנות תמיכה מסיבית ברבני שלטון הקהל שהפכו ל"מתיישבים" - בעלי-בתים, שדות, פרדסים וכרמים, והוסיפו לשאוב כספי תמיכה. שמעו שהברון העביר עשרה מיליון פרנקים לידי יק"א (1900) לתמיכה בהתיישבות. סערו ורעשו וכל חוגי המתיישבים וה"פועלים" התארגנו בדרישה לקבל לעצמם את המיליונים של רוטשילד. נלחמו כזאבים והוציאו מרוטשילד אדמות ומיליוני פרנקים. תעודה 180, ב"ספר העליה הראשונה",  א', עמ' 344, מכתבו של אהרן אייזנברג מרחובות, לגלוקסין, שעורכי הספר שינו, שפצו והרחיקו את הקטעים שאינם מתיישבים עם הילת הזוהר שיצרו לעצמם.

 

"לא כדאי לבזבז 6-5 מיליונים רק כדי לתמוך ב-150 -200 משפחות"

ד"ר הלל יפה לרוטשילד; "הרעיון הנכון והצודק הוא למסור את היקב לאיכרים. אבל הדבר צריך עיון. עליך להיות בטוח, כי הכסף שתוציא לשם זה במשך שנים לא יוצא לריק. לא כדאי לבזבז 6-5 מיליונים רק כדי לתמוך ב-150 -200 משפחות.   (הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 356) (מ. גבאי "צר ואויב", עמ' 89)

 

"התימני, בבואו אל המושבה מוכרח הוא להתגולל תחת כיפת השמים, בלי בית, בלי שום חיים ציבוריים, וזאת היא הסיבה שהם עוזבים תיכף את המושבה. כשהם באים אליה לפעמים בעת הבציר..     (יוסף שפירה, "הפועל הצעיר", עמ' 44) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 125)

 

"מי אשם בזה שהפועלים שלנו האמיתיים נוסעים לאמריקה ולא הלום..?"

"... 'מי אשם בזה שהיהודי אינו מוכשר להיות פועל טוב?.. באו צעירים אחדים, איזה מנינים של בחורי-ישיבה, במחילה, ולקחו על עצמם תפקיד שאינו לפי כוחם... עובדים שבוע - ובורחים!.. לפני חצי שנה, בראשית החורף היו ב'יזרעאל' שלושים פועלים, היו? אה? ועתה כמה הם?' ...  (י. ח. ברנר)

"כמה פעמים הגיע מספר הפועלים היהודים במושבה גדולה ל-150-100, ובסופו של דבר  לאחר חדשים אחדים -  הלכו. מי שהלך הגלילה ומי שעזב את הארץ. ובגליל? - הנה: הייתה לנו שנה טובה מאוד: היו תשעה פועלים ועכשיו לא נשארו בלתי אם שנים...  (ברל כצנלסון, "כתבים", כרך י"א, עמ' 144) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 134)

 

ה"פועלים" משגרים שליח לרוסיה לגיוס "שבלים"!;

"... לאחר 'תקופת-היאוש', ופועלים 'בעלי הכרה' היו מלגלגים על כרוזו של ויתקין ... הצעתי אז לשלוח מן הארץ שליח ראשון לארגון חלוצים. שליח זה לקח אתו את 'המניפסט' שחיברתי אז,  [מתוך פרוטוקול ישיבת המזכירות המורחבת של הקיבוץ המאוחד ב'הכובש'] (מ. גבאי, "צר  ואויב", עמ' 143)

 

"לרגל עזיבת הארץ בהמון הקיבוץ הלאומי בביירות מחפש פתרונות – 1910"

 "בטבע הדברים היה, שהקיבוץ הלאומי בבירות יתעורר לרגל החזיון הזה. קיבוץ זה, שתמיד היה מטפל בחיבה רבה באורחים בדרכם לארצנו ומקיים בהם מידת הכנסת אורחים. הרגיש שמוכרחים לנקוט צעדים כדי לעכב. בדרך של פעולת עזרה. בעד התנועה של היציאה. ההכרה הזאת הביאה לקריאת אסיפה מיוחדת של הפועלים ויתר צעירים בביירות. לדון בדבר דרכי פעולה מתאימות למצב הנוכחי ובדבר השתתפותם של הביירותים בפעולה זו, הנאספים באו לידי החלטה, עלינו להשתדל להמציא עבודה בשכנותה של ארצנו, עד שהמשבר יעבור. "אפשר למצוא בסוריה עבודה ליהודים הרוסים. שאין ביכולתם להסתדר בא"י ומוכרחים לעזבה - עבודה חלקית האפשרית בבירות. (יוסף שפרינצק, "אגרות", עמ' 3) (גבאי, "צר ואויב", עמ' 195)

 

בבאר יעקב 2-3 חלקות ויושבים בחוץ; "משנחתם בסוכות תרס"ח 'כתב החוזה' בין חברת 'גאולה' ו'חובבי-ציון' ובין באי כוח המושבה החדשה שמתחילה להתייסד, 'באר יעקב', צוין, כי 'האדמה - 2059 דונם - נתחלקה ל-39 חלקים. 50 דונם עולה לכל חלק - - אחדים מהם לקחו שני חלקים וגם שלושה. באופן שאי אפשר להם כעת, בכוחות עצמיים, לעבד את אדמתם כראוי' ...

"ומה קשרים בין 25 המתנחלים המחזיקים ב-40 חלקים ובין מושבתם - על כך הובאו אז ללמד המספרים הבאים: 'יושבים ישיבת קבע בבאר יעקב - 8 מתנחלים; בראל"צ - 21; בירושלים - 2; ביפו - 1; ברוסיה - 3. ומעיר הכותב: 'נקל להאמין, כי גם בבאר יעקב יתפתח על ידי זה אותו המין 'איכרים ומשגיחים הידועים לנו ולא עובדים, והאם לזה שואפים אנו?    (ברל כצנלסון, "אגרות",  1904-1914, עמ' 443)

                                      

משגיחים, שהספיקו לרכוש כרמים של חמשים ומאה דונם;

"כפר-סבא. על ידי חברת 'עזרא' [של יהודי גרמניה] נבנו שם שנים-עשר בתים. בחירת המתנחלים נעשתה על פי המלצות של בעלי השפעה ועל ידי חברי הוועד של המושבה. הנכנסים רובם משגיחים, ביניהם כאלה שהספיקו מקודם לרכוש כרמים של חמשים ומאה דונם.  (ברל כצנלסון, "כתבים", א', עמ' 39)

 

הביל"ויים נצטרפו למעמד החי על ניצול; "הפועל שנתאכר, יצא למעשה מכלל המעמד העובד ונצטרף למעמד המתנגד לעובד, ...

"... בקרב הפועלים נשתרר הלך-רוח של יאוש. התחילה בריחה מן הכפר אל העיר, למשרות קלות יותר; וכשלא נמצאה עבודה או משרה - ועל הרוב לא נמצאה - התחילה גם יציאה מן הארץ. לבטים אלה משתקפים בכמה מרשימותיו וסיפוריו של י. ח. ברנר.  (בן-צבי, "זיכרונות  ורשומות", עמ' 156)

 

מדוע שלחו להביא תיימנים כאשר אלפי ילידים מובטלים..?

כצלבנים מימי החושך כובשים ומדכאים הילידים; כאשר מוסכם היה בין  קלגסי שלטון הקהל, שהיהודי התימני, ה"ספרדי" והאחרים אינם נמנים עם מרכיבי העם ה"עברי" שלהם, כאשר אלפי תימנים, כורדים צפון אפריקנים ו"ספרדים" מובטלים, כאילו הוכרז עליהם חרם, על ידי המוסדות ה"ציונים", שלא להעסיק אותם, שולחים את יבניאלי לתימן, לעורר אותם לבוא לארץ, לשם מה הביאו את התימנים? כדי לשבור באמצעותם את הפועלים הפלסטינים, והערבים היהודים ..!

 

יבנאלי נשלח להביא יהודים מתימן; את הרעיון לנסוע לתימן להטיף לעלייה הגה שמואל יבנאלי בעצמו. "יוסף אהרונוביץ הביא אותו בקשר עם ראשי המשרד הארצישראלי. הרעיון נתקבל. ... וכבר ביום ט"ו כסלו (16 בדצמבר 1910) הפליג בספינה לעדן....   (אברהם יערי, "זיכרונות  ארץ-ישראל", עמ' 893)

 

ברובם אורגים, קדרים, צורפי-כסף;

"שלחתי אדם מיוחד לתוך הארץ שילך למחוז ידוע, לעיר צאלע וסביבותיה, לבשר שם כי מעתה הוזל שכר האנייה וכי כל אדם הרוצה לנסוע לא"י צריך לשלם בערך 38 פראנק, ולעורר את העם שיעלו על מנת להיות שם פועלים עובדי אדמה בשדה ובכרם. היהודים יושבי אותם המקומות, הנם ברובם אורגים, קדרים, צורפי כסף. בשעה שהייתי אני במקומות האלה מצאתי אותם לאלמנט טוב: אנשים מגושמים כפריים. ...

"באלול הגיעה לעדן שיירה קטנה בת 50 נפש ונשלח אותה אל המושבות. העם התעורר יותר. השמועות בארץ הולכות ונעשות יותר ויותר משמחות, אגדתיות; והתנועה הולכת הלוך וגבור, הלוך ועלה. (ש.יבנאלי, "זיכרונות  א"י", א. יערי, עמ' 900) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 247)

 

"בצאלע היו היהודים עומדים בשוק ומוכרים בחצי חנם כל מה שהיה להם. זו הייתה יציאה מהגלות בפומבי, בריש גלי. המלך קרא את היהודים והזהיר אותם שלא יניח אותם ללכת מהעיר. אבל הם השיבו לו, שהם אינם משועבדים לו כלל, הם אינם עבדים, הם בני חורין! ... מרוב כעס גזר המלך גזרה: איש מבני הארץ לא יהין לקנות את ביתו של שום אחד מהיהודים. ילכו להם באשר ילכו, אבל את כספינו לא נתן. ישאירו את בתיהם וילכו. זו הייתה מכת שוט חזקה. נגמר. הם הולכים מפה סוף סוף. ... (ש.יבנאלי, "זיכרונות  א"י", עמ' 902) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 247)

 

"היהודי התימני הגאה מוותר על ביתו ורכושו ועולה לא"י"

יבנאלי עוד בעדן ושש מאות עולים כבר בדרכם לארץ; "עוד בדרך התחילו להגיע אלי שמועות, שעדן מלאה יהודים, שהמוני יהודים  רבים ירדו מתימן לעלות לארץ-ישראל. באתי לעדן, וזאת אשר מצאתי שם: כשש מאות נפש נסעו על מנת להכנס לארץ. החלק היותר גדול כבר נכנס בארץ והתיישב בה. והנה במשך ימים אחדים באו עוד שיירות, ועוד מתכוננות שיירות רבות לבוא. והארץ הומיה, והתכונה רבה!   (שמואל יבנאלי, "זיכרונות  א"י", עמ' 903) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 248)

 

מגורים - ברפתים ובאורוות

"מצבם של אחינו עולי תימן בפתח-תקווה - ראוי שנשים אליו לב במיוחד. פה, יחד עמנו, יושבים ועימנו עובדים עשרות ומאות מאחינו ואין אנו דואגים להם לקרבם ולשתפם בעבודתם-עבודתנו. העובדה המתמיהה, שועידת פועלי יהודה השלישית הייתה אך ורק ועידה של פועלים אשכנזים,

"הרבה צרות סובלים התימנים בארץ-מושבם החדשה, בחומר וברוח, משכורתם הדלה אינה מספיקה למלא את צרכיהם המינימליים, מפני היוקר הגדול שבמושבות א"י. - הולכים קרועי בגדים, יחפים ולבושי סחבות, הם ונשיהם וילדיהם. מקום מגורם - ברפתים ובאורוות, שהם שוכרים מאת האכרים בכסף מלא, שלושה-חמשה פראנק לחודש, ויש שמשלמים עד ששית משכרתם החדשית. במעונות האפלים והטחובים האלה, שאין בהם לא חלונות ולא רצפה, בלי רהיטים וכמעט בלי כלום.  (בן צבי, "זיכרונות  ורשומות", עמ' 397)  (מ. גבאי, "שלטון הקהל", עמ' 252)              

 

"במשך השנה האחרונה התישבו במושבות מאתיים וחמשים ועד שלוש מאות משפחות של תימנים. [כל ה"עלייה ראשונה" וה"עלייה השנייה" הרוסית, מנתה פחות מ-250/200 משפחות] הנדידות של התימנים ממושבה למושבה חדלו אף הן. היציאה חזרה לתימן פסקה' [ש. יבנאלי, 'אחרי העלייה', 'הפועל הצעיר', גל' 23, ה' אדר ב' תרע"ג].

במנוגד לאופיו של הפועל מעדת האשכנזים צוין אז: 'כל התימנים, מלבד יוצאים מן הכולל, נשארים בארץ, מסתגלים לעבודה ולחיי פועל, נהיים לפועלים טבעיים ואמיתיים, - וכל ישעם וחפצם להכות שרשים במקום זה, להתאחז בו באיזה אופן שהוא, להשיג חלקת אדמה ולבנות עלייה בית קטן - והרי הם נטועים במקום זה בשרשים בל יעקרו. [א. מ. קולר, 'מתוך המחנה', 'הפועל הצעיר', גל' 40, כ' תמוז תרע"ג]. (ברל כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 420) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 256)

 

בנו בתים לתימנים רק לאחר שנמצאו מנדבים

ששילמו עבור האדמה ובניין הבתים

אך "גם לאחר שנאספו סכומים, נדבת מנדבים מחו"ל בשביל יהודי תימן", בונים להם "בית ננסי, ד' על ד' אמות", ומחייבים אותם לשלם 3 לירות צרפתיות לשנה במשך עשרים שנה". לפי שעה עומדים הבתים [בפתח-תקוה] ריקים מלבד אחד שנכנס בו בעל-מלאכה אשכנזי אחד, ועוד אחד שעומד להיכנס. וכי בשביל הללו ניבנו  הבתים?  (בן-צבי,"זכרונות ורשומות", עמ' 387) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 280);  כאשר כתוצאה מהחרם ה"ציוני", אלפי יהודים  עוזבים את הארץ מדי שנה, ומאות תימנים דחוסים במתבנים ובאורוות של הקולוניסטים, עשרות אלפי דונם אדמת לאום עומדים בשיממונם.

 

דת החסד וההתנדבות זרה לחוגי הנציונל-אשכנזים; שאול בן שלמה יחזקאל קנה בשנת 1860 עשרות חלקות  מאדמות מוצא, אחיו בנימין, נתן לעולה תרמ"ב, שטח קרקע לבניית בתים; "משאת בנימין", שפורסם על-ידי ראשי ומנהיגי עדת התימנים בירושלים: "...מעלת הגביר בנימין יחזקאל... התנדב בטובו לתת לנו מתנה הראויה להתכבד נחלת קרקע גדולה מתנת חינם אין כסף, ... בכפר מוצא הנקרא קולוניא, למען נבנה בתים למושב ויהי לנו גם חצר גדול... (א. יערי, "שבות תימן", עמ' 27)

 

"וינדב האיש מחצה מנחלתו"

 

"בועז הבבלי בן יהונתן מזרחי, הקדיש בשנת תרמ"ה (1885) שטח אדמה גדול לצורכי צדקה וחסד בירושלים. ר"י גולדמן כתב עליו: 'ואיש בירושלים ושמו בועז הבבלי, ולו ששה עשר אלף אמות קרקע בצלע הר הזיתים, מקודם סילואן. וינדב האיש מחצה מנחלתו לבנין בתים לעניי הספרדים... אשר נתנוהו לבנות בתים לתימנים.   (אברהם בן יעקב, "יהודי בבל בארץ-ישראל", עמ' 480) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 326)

 

"האיכר י. מ. מצא בכרמו שלוש תימניות המלקטות ענפים. ולא הסתפק בזה שהכה את המלקטות, אלא שאסר אותן והובילן שבויות למושבה. והתפוסות - אסרו את ידיהן בחבלים, קשרו אותן לזנבו של חמור, וככה הובילון אל המושבה. והנשים תושבות קבועות של המושבה...' (ברל כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 446) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 52)

 

נבזים ושפלים אנחנו בעיניכם! ואומרים לנו כלבים, גויים...!; "גם התימנים בנס-ציונה תינו ברבים את קובלנותיהם על העבודה הקשה והשכר המועט ועל יחס רע מצד האיכרים. במודעה שפרסמו נאמר: "נתתם לנו עבודה כמו הגוים, ושכר מועט. עכשיו, נודיע לכם, נבזים ושפלים אנחנו בעיניכם, ואומרים לנו: כלבים, גויים! ... (יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 236) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 53)

 

"בשנת 1909 הגיעה לארץ קבוצת עולים ממחוז חידאן בצפון תימן. הם הגיעו ליפו. הערבים של יפו הובילו אותם ל'חארת אל ימן' היא 'חארת דנוך' - מקום שבתם של התימנים. באי-כוח החברה 'מנוחה ונחלה' זאב אלטשולר הזמין את התימנים, בשם אהרון אייזנברג מנהל 'נטעים' ו'מנוחה ונחלה'. בחורף 1910 נהרסו הסוכות בגלל הגשמים, והתימנים חזרו לגור במחסנים ובארוות של איכרי רחובות.

"... אחד האיכרים אשר צלצלה נאקת התימני באזנו, פתח את רפת הבקר שלו והכניס שם בתוכו איזה שלוש ארבע משפחות, להציל אותם מהקור המתנפל עליהם ומרעיד את כל עצמותם. עד אשר תמצא כל משפחה ומשפחה רפת בפני עצמה להתגולל שם בין רגלי הסוסים וצפיעי הבקר, לקיים מה שנאמר: וגר יהודי עם הסוס, ותימני עם השור ירבץ... (רזיאל ממט, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 173) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 331)

 

"במקום קבלת פנים של אחים, נתקבלו ביחס אחר לגמרי: 'האיכר עובר על פני ועל פני הערבים העומדים על-ידי, מניח את היהודי ולוקח את הגוי'... - כך מספר תימני אחד על יחס האיכרים הללו; 'מי קרא לכם, כי באתם הנה? מה לכם פה בארץ הזאת?' - שואלים אותנו האיכרים האשכנזים. 

"היאוש, שבו שקעו התימנים, מונע בעדם מלמצוא מוצא ממצבם והם מתהלכים אובדי עצות. הם רואים את עצמם נבוכים במידבר, שסגר עליהם, ואין מורה דרך ומנהל עצה.  (בן-צבי,"זיכרונות ורשומות", עמ' 399-400) (מ. גבאי, "צר ואויב", 2000, עמ' 182)

 

"כאשר צר להם ברפתות, ויש נשים הרות אשר עתם ללדת, בקשותיהם מושבות ריקם. ורק לאחר שנתיים בקירוב נמצא המוצא, ברכישת כרם שיש לעוקרו בדרומה של רחובות, כדי לשכן בו את התימנים, בשכונה מיוחדת הסמוכה למושבה רחובות. השטח הראשון נקנה על-ידי ועד המושבה [בכספי מנדבים יהודים, משום שהמשרד הא"י לא הוציא פרוטה על יהודים] היה כ-35 דונם. את השטח חילקו ל-35 מגרשים בני דונם.

"בעוד הם בונים את הבתים הראשונים לתימנים, הגיעה מתימן שיירת עולים בת 100 נפשות לערך. שוב נוצרה מצוקת דיור. ובינתיים, אלה מיוצאי תימן שכבר היו להם בתים איכסנו את העולים החדשים בבתיהם במשך שנה. בשנת 1913 נרכש שטח אדמה בן 80 דונם הגובל עם בתי התימנים. שטח זה, חולק ל-68 מגרשים, שעלייהם נבנו בתים עבור התימנים. כך קמה שכונת התימנים הראשונה במושבות, היא 'שעריים', (רזיאל ממט, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 174) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 332)

 

"בשנת 1909 באו לראשון-לציון משפחות עולים ממחוז ד'מאר שבתימן, וגם הן מצאו את קיומן בעבודת היקב. ב-1910 הגיעו 30 משפחות מחידאן שבצפון תימן. שמנו כ-120 נפש. את העולים אכסנו במשך ששה חדשים ברפתות ובאורוות, ובעיקר בבית-העם, שגם דמה לאורווה. אחר-כך הוקמו להם צריפים על-ידי פיק"א. גם עלייה זו מצאה את פרנסתה על-פי-רוב בעבודת היקב, אולם הם התחילו לעבוד גם בשמירה ובבציר ובכל עבודה בכרמים.     (רזיאל ממט, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 175) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 333)

 

"בשנת 1914 הגיעו לראשון-לציון עוד כ-30 משפחות עולים משרעב שבדרום תימן. כולם יצאו מיד לעבודת השדה והצליחו בה. בתחילה הקימו להם אהלים ממחצלות, ומקצתם גרו במרתפי האיכרים. כעבור שישה חדשים הוקמו עבורם צריפים, ...

"למזלם נזדמנה לשכונה נדבנית ידועה מסינגפור, הגברת שרה לוי, והיא תרמה לשכונה בית-כנסת מפואר, ולצדו מקווה ובאר. בין שתי שורות של תשעה-עשר בתים. (רזיאל ממט, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 175) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 335); "הוקמו עבורם צריפים", הגב' שרה לוי תרמה בית-כנסת ומקווה, ו"שתי שורות של תשעה-עשר בתים" צמחו מאליהן..!

 

"התימנים מכניסים אוצרות קולטורה יותר עשירים מאשר הצעירים שלנו"; (ב. כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 420) (מ. גבאי, "צר ואויב", עמ' 337)

 

אבי הנאציונל-"ציונים" היהודי אחד העם מגיע ודכוי ורדיפת התימנים מתעצמת; ”אחד העם: התימנים עלולים לשנות תכונת הישוב". (יוסף שפירא, "הפועל הצעיר", עמ' 91) (מ. גבאי, "צר  ואויב", עמ' 276)

 

ביזוי והרעבה - ועצל "מגיע לי"; "בארץ תוארו עולי תימן בהתיישבות החקלאית: 'דרושים משגיחים ופועלים שילמדום לעבוד. צריך שישננו להם איך להתנהג';

"במכתבי העולים למשרד הארץ-ישראלי חוזר המשפט הבא: 'אני הלכתי לכל המושבות הקרובות אלינו ולא מצאתי עבודה'. (ד"ר ניצה דוריאן, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 197)( גבאי, "פורע", עמ' 27)

 

רמת התרבות של המאפיה ה"ציונית"

ברל כצנלסון בסמינר לבכירי הממסד,  בנושא: "להכרת עצמנו": "כל האופי הזה של הפועל היהודי התבטא לא רק בפסיכיקה אינדיבידואלית - הוא גם התבטא ביחסי חברה, בסגנון דיבור. עובדה היא: הפועל היהודי לא היה נוח לנותן העבודה. אילו, לפחות, היה פועל טוב, אילו ידע לעבוד! אבל האמת היא שהפועל העברי לא היה בשום פנים רגיל לעבודה.(ברל כצנלסון, כרך י"א, עמ' 136/7) (גבאי, "צר ואויב", עמ' 238)

 

"חמישים ושתים נפשות בחדר אחד"

דף מזכרונותיו של א. טביוב מראשון-לציון; "כתבנו המכתב הראשון אל משרד א"י. המכתב היה מלא בקשות ותחנות. בו תיארנו את מצבנו המביש ואיך רצופים חמישים ושתים נפשות בחדר אחד. דרישותינו נתקבלו אך לא נתקימו. (יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 233) (מ. גבאי, "שלטון הקהל", עמ' 213)

 

"הבתים, או יותר נכון - הצריפים, שנבנו פה על-יד המושבות, אינם מספיקים לכל משפחות התימנים ברחובות ובראשון-לציון, והרבה מהן מוכרחות להתגולל ברפתים ובמרתפים בדוחק גדול - וזה מכביד בעד התערותו הגמורה של האלמנט הנחוץ הזה במושבות. (בן-גוריון, "הפועל העברי והסתדרותו", עמ' 41/44)  (מ. גבאי, "צר ואויב", 2000, עמ' 274)

 

 

עולים ויורדים "אשכנזים" ו"ספרדים"; "... בינואר 1912 נכנסו לארץ 44 גברים אשכנזים, ויצאוה - 50. בסך הכל נכנסו אותה שנה 2.270 נפש (אשכנזים), ויצאו 1316, 'אולם אם נזכיר שבין הנכנסים תפסו הצעירים 30% ובין היוצאים 60% נבין, כי חסר למספר פעוט זה כל ערך, אחרי שנשארו בעיקר הזקנים הבאים ירושלימה'. 'לעומת זה יש ערך רב יותר לתימנים שנכנסו במספר 950 ויצאו 35 - - 'הפועל הצעיר', גליון18 , כ"ג שבט תרע"ג. (ב. כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 324) ("פורע", עמ' 290)

 

אחרי בית-משפט "ציוני", ששימש בית-מטבחיים לילידי הארץ, שלטון הקהל מנחית על הישוב  לשכות אינפורמציה, לשכות מודיעין ומשרד פלשתינאי;  (ב. כצנלסון, "אגרות", 1904-1914,  הערה 2 לאגרת מס' 90, עמ' 374) (מ גבאי, "צר ואויב", 2000, עמ' 301)

 

קלגסי המאפיה הרוסית מחזיקים בעשרות אלפי דונם קרקעות הלאום. לדוגמה; 4.800 דונם בכפר-אוריה ל"עיבוד" ל-6  גלדיטורים;  (מתוך הד"וח השנתי של חברת 'גאולה' לשנת 1912, ספר 'גאולה', עמ' 61);

ו- 11 קומיסרים "מעבדים" 6.000 דונם;  (ב. כצנלסון, "אגרות", 1914-1909, עמ' 404), וה"השומר"  מחזיק ב-2.000 דונם גן-ירק בתל-עדשים (ברל כצנלסון, "אגרות", עמ' 554) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 60/58)

 

"התימנים שפוטרו מעבודתם לחם דורה ומרק קטניות למאושרים"; ("ספר היובל פתח-תקוה", עמ' תקן/תקז) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 71)

 

"שוברים את הסתדרות פועלי הגליל, שלא הבחינה במוצאם העדתי  של חבריה";  (אליעזר יפה, "כתבים", א', עמ' 17/18) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 72);

 

"אפשר וצריך שבמושב כנרת יהיו תימנים וגם ספרדים";

"אפשר וצריך שחלק גדול מהתושבים במושב זה יהיה מהתימנים גרי כנרת, וכדאי היה שימצאו בו גם אחדים מבין הספרדים בני טבריה";  (אליעזר יפה, שם, מ. גבאי, "פורע", עמ' 73)

 

"לפני שבועות אחדים, העיז [משה גליקין] להכות פועל - ('ספרדי' אמנם) - לעיני כל הפועלים. וכשהפועלים הביעו רגשי תיעוב למעשים כאלה, התקצף הפקיד וכעס: איך אתם מעיזים לדרוש שאבטיח לכם כי לא אוסיף לעשות כה?! האני לפניכם אצטדק! (אליעזר יפה, "כתבים", א', עמ' 23) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 75)

 

"9 תימנים, 4 אשכנזים ו"ספרדי" אחד מועמדים להתישבות בכנרת"; "אליעזר יפה, ששימש אז כמזכיר הסתדרות פועלי הגליל, ציין בשם: תשעה תימנים, ארבעה אשכנזים, ספרדי אחד ('רשימה שמית של המועמדים ב"אגרות", ב. כצנלסון, עמ' 431). (ברל כצנלסון, "אגרות", עמ' 481) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 76)

"בכנרת היתה בצה, והתימנים יבשוה";  (ברל כצנלסון, "אגרות", 1904-1914, עמ' 310) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 78)

 

אליעזר יפה; מזכיר הסתדרות פועלי הגליל:  "מבקשים להמית ההסתדרות  ולהמליך את המפלגות!"; "מוביליזציה וגיוס קומיסרים לכבוש הסתדרות פועלי הגליל"; אליעזר יפה, "כתבים", כרך א', עמ' 27) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 78);

"אליעזר נפגע מאוד, הוא ביקש מאת הוועדה שהיא תרשה, לפועלי הבצה האורחים לומר את דבריהם - [פועלי הביצה התימנים הם רק אורחים - מ. גבאי] - איש לא אישר את דברי האשמה, אדרבה, הרימו על נס את סובלנותו, את אורך-רוחו ואת אבהותו. ...  (יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", כרך א', עמ' 289) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 79)

 

"יהדות ביירות נחלצת לעזרת ב"ג ו-300 קומיסרים, התליינים של יהודי פלסטין";

"רצינו לרדת בבירות, אבל שלטונות בירות טענו, שהרישיון לרדת חל רק על יפו ולא על בירות. פנינו לרב-החובל שיקח אותנו ליפו, והוא סירב מהטעם של חוסר נפט. פנינו לקהילה היהודית בבירות והם אספו סכום כסף גדול, מסרנו אותו לרב-החובל והוא הוביל אותנו ליפו. סוף-סוף הגענו הביתה והבאנו את העולים. (בן גוריון, "זכרונות", א', עמ' 66) (מ. גבאי, "שלטון הקהל", עמ' 231)

 

שנת המלחמה הראשונה; "שכר-העבודה פתקה, שאם תוחלף בפתקה יקבל הפועל בעדה מצרכים או ארוחה..!"; שוק העבודה הצטמצם מאד והפועלים מופקרים לחרפת רעב"...;

"האניות הביאו מאות משפחות - והמהגרים מכתתים רגליהם ממושבה למושבה"...;  ['האחדות', גיליון 43, אלול תרע"ד]". (בן-צבי, "זכרונות ורשומות", עמ' 485/490) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 86/83)

 

"התימנים מתיישבי כנרת מכים שרשים ומתבססים"; "התימנים שהתיישבו בכנרת בלי אפוטרופסות זקני ציון, בנו בתים, גידלו ירקות ויצאו לסוריה, במשך כול שנות המלחמה [זאת ללא תמיכה וללא ייעוץ] סיפורו של יוסף מרגלית, ממתישבי כנרת, ומראשוני כפר מרמורק, לאחר ש"הציונים" גרשו אותם מכנרת.  (יוסף מרגלית, "סעי יונה, יהודי תימן בארץ-ישראל", עמ' 133) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 86)

 

מחסן שאין בו חלק ליהודים - בכספי תימנים ואשכנזים; "קדמה ליסוד 'המשביר' הקמת המחסן של פועלי שומרון. בשנות המלחמה עבדו בחדרה וסביבתה מספר פועלים גדול בחטיבת עצים. תנאי עבודתם היו קשים. שכר העבודה לא שולם במועדו. ומששולם - שולם בפתקאות שונות ובשטרות. בחורף תרע"ו 1916 הוקם 'מחסן' של פועלי שומרון. פועלי המושבות, תימנים כאשכנזים, רכשו את המניות שהוציא מוסד זה. ..." (יוסף שפירא, "עבודה ואדמה", א', עמ' 290) [בחטיבת העצים של רוקח עבדו תימנים ו"ספרדים", "אשכנזים" היו רק הקומיסרים - מ. גבאי] 

 

"איכרי הגליל עשו מכסף העזרה  האמריקאית - חלוקה"; "האיכרים והפועלים הגליליים בחרו לפורר את העזרה לפתותים-פתותים בתור חלוקה עלובה לכל מושבה וחווה לפי מיכסת הנפשות.  (בן-צבי, "זכרונות ורשומות", עמ' 493) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 95); הווה אומר שהם לא השתתפו בג'נוסייד ביהודים הערבים.

 

"זכרון-יעקב, נובמבר 1914 - לד"ר רופין, המשרד הארצישראלי; "הנני פונה אליך בבקשה, כי תסייע לבית החולים של זכרון; פועלים רבים עובדים באזורי המלריה, באים גם מהגליל, בית החולים הזה נועד לפועלים חסרי אמצעים ולמקום מנוחה. פניתי לועד העזרה האמריקאי בהכרה כי זו אחת מחובותיו התכופות לישוב, אבל הועד, אינו משיב.  (ד"ר הלל יפה, "דור מעפילים", עמ' 487) ("פורע", עמ' 97) רופין? לאשכנזים...!

 

"אשראי לעבודה - לקבוצה ולקומונה"; "האשראי, שקבלה המושבה בשביל להמציא עבודה לפועלים, הם אלה: מהקופה האמריקאית, בפעם הראשונה 6.500, בפעם השניה 2000 פראנק. מאת ד"ר רופין קבלה המושבה אשראי בחיטה על סכום של 4000 פרנק למטרת תשלומין עבור עבודה. הלואה של 380 פרנק ע"י הועד הזמני לעניני עבודה, עבור סדור מכבסה ומאפיה.  (ספר היובל, "פתח תקוה", עמ' תק"ו) (מ. גבאי, "פורע", עמ' 98)

 

"לשכה פוליטית באלכסנדריה לעזרת הישוב"; "- - הגיעו לאלכסנדריה השמועות הנוראות על הרדיפות והגזירות על היהודים ועל הישוב בא"י. "ז. גלוקסין, ז. ד. ליבונטין, מרדכי מרגלית, ז. ז'בוטינסקי וד. יודילוביץ ואחוזת מרעיהם סדרו ועד עזרה לפליטים הרבים, פליטי חרב, מארץ ישראל, מספר הגולים עלה קרוב לשנים-עשר אלף נפש. ובעיקר להצלת הישוב מהסכנה הגדולה הצפויה לו.

"אניות אמריקאיות ורבי החובלים שלהם, וביחוד רב החובל בנטון דקר, עזרו להעביר לארץ-ישראל הכספים בזהב ממש שנתקבלו באלכסנדריה בקופת ה'רילף פונד' שגלוקסין היה הגזבר בה ויודילביץ ממלא מקומו. הם העבירו במשך התרע"ה [1915] לארץ-ישראל דרך האניות האמריקאיות 127.000 (מאה ועשרים ושבע אלף) פונד שטרלינג בזהב, , בתורת RELIEF, וחמשת אלפים פונד דרך קושטא, על ידי ציר אמריקה מורגנטוי. הביאו מאמריקה אניה מלאה מזונות, ובה גם מצות לפסח לגולי ארץ-ישראל שנמצאו באלכסנדריה. כן מסופר על הלואה בסכום של 300.000 פרנק, שהשיגו גלוקסין ואפשטיין באמריקה עבור הכורמים, ונשלחו דרך קונסטנטינופול." (דוד יודילוביץ, "ספר יובל ראשון לציון", עמ' 297)

 

בכבוד רב (-) מרדי גבאי

 

 

 

 

אגרת 3 - עליה שניה

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות