אגרות שנשלחו לר"מ ישראל, לחברי הממשלה ולחברי בית המחוקקים הישראלי 

אגרת ראשונה 16.8.2015

 

עד היכן מגיע הבלוף, המרמה, והסילוף בשכתוב ההיסטוריה של ה"ציונים", ש-45-40 משפחות מוכי פרעות חסרי-כול, ו-9 ביל"וים הפכו ל-45 אלף עולים אינטלקטואלים; ויהודי האסלאם שעמדו להם וביססו אותם -  הועלמו, נעשה להם רצח אופי והפכו אותם לגויים 'כבדהו וחשדהו'! זאת היא עצת חז"ל;

 

נאמר, אין הווה ללא עבר. אך עובדה היא שלפני הכתב לא היה היסטוריה, ומי שאין לו היסטוריה - לא קיים ולא נספר בהווה

 

 

אני קובל בפני הממשלה ובית המחוקקים הישראלי, על סילוף ועיוות התיעוד ההיסטורי, וטוען שמנהיגי מפלגות השלטון, המוסדות האקדמאים, היסטוריונים ופובליציסטים, מחקו את העבר הישראלי של יהודי פלסטין ה"ספרדים" ויהדות האסלאם מתוך ספרי ההיסטוריה.

ההטיה והסילוף של התיעוד ההיסטורי אינו מצטמצם במחיקתם של יהודי האסלאם מהתיעוד ההיסטורי וספרי הלימוד, אלא שהוא מקיף את כל תחומי חייו של האדם היהודי בארץ ובעולם. עד שהחוקר וההיסטוריון המסתמך על התיעוד הישראלי המוטה, יוצר מסה של בלוף ומרמה. והמסה של בלוף ומרמה, יצרה תרבות של בלוף, עד שקשה למצוא בהיסטוריה, בתרבות ובפוליטיקה הישראלית, דבר אמת. פשוט בנו מגדלים שיסודותיהם במרמה, וכל קומה מעצימה את הבלוף והמרמה.

 

דוגמה, על קצה המזלג,  להטיית התיעוד ההיסטורי, ומחיקתם של הישראלים, יהודי האסלאם וה"ספרדים", להלן: "בעלייה הראשונה" הגיעו 25 אלף עולים מרוסיה"

"הספריה הורטואלית של מט"ח -  המרכז לטכנולוגיה חינוכית"

"ראשוניותה של "העלייה הראשונה"

ה"סופות בנגב" - הפוגרומים של 1881 ברוסיה הצארית - החמירו את מצב היהודים ועוררו אותם לחפש פתרונות אחרים. אחד הפתרונות האלה היה עלייה לארץ ישראל. בשנים 1882 - 1904 עלו למעלה מ - 25.000 יהודים. lib.cet.ac.il › ... › עליה ראשונה

 

לא! ב"עלייה ראשונה" הגיעו 52 אלף עולים

"חלקם [של אנשי העלייה הראשונה] היו צעירים עד גיל 25 שהאמינו בחברה ‫שוויונית וחילונית והגיעו לא"י כחלק מהתקומה של העם היהודי, ‫קבוצה זאת נקראת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה)‫‪ במסגרת עלייה זו הגיעו כ-52 אלף עולים. ‫‪אנשי העלייה התיישבו בעיקר בערים וחלקם במושבות שעסקו ‫בחקלאות. ‫‪ רובם הגיעו בעקבות הפרעות שהתרחשו ברוסיה וברומניה כלפי ‫היהודים, במטרה לשפר את מצבם. ‫‪ העולים היו בעיקרם בגילאי 40-30, בעלי משפחות, מהמעמד הבינוני. ‫דתיים ומסורתיים. ברובם בעלי השכלה אשר למדו בחדרים ובישיבות.

[1] www.slideshare.net/dvirkap/ss-7587543

זאת כאשר עקב הבטחתו של אוליפנט לרב מוהליבר, להשקיע בהתיישבותם בארץ 50 מיליון לי"ש, הגיעו לארץ כ-400 משפחות, ובמקום אוליפנט והמיליונים שלו, מצאו כמרים, שביקשו לגאול את נפשם,וחרמות ונידויים מצד רבני ירושלים האשכנזים. הם חזרו לרוסיה ורק כ-20 משפחות נותרו בארץ, ומתוך 24 ביל"וים, שהגיעו עקב הבטחתו של אוליפנט, להשקיע בהתיישבות 500 מיליון לי"ש - נותרו בארץ 9.

 

;"וב"עלייה שנייה" הגיעו 35.000 עולים מרוסיה – כך טוען התיעוד ה"ציוני";

"עליה שנייה (1914-1904) צוות היסטוריה. חט"ב "נחשון". שוהם. מבוא. בשנים 1904-1914 הגיעו לארץ ישראל מרוסיה למעלה מ- 35,000 עולים. היו אלה אנשי "העלייה השנייה".

  www.youtube.com/watch?v=w2yber3ty7o

 

ב"עלייה שנייה"  עלו מרוסיה 55 אלף!

"עליה שנייה 1904 - 1914. מי היו העולים. בשנים אלו עלו לארץ במס' גלי עלייה כ-55 אלף יהודים . רובם עלו ממזרח אירופה רוסיה פולין ומתימן. עיקר עיסוקם של אנשי העלייה הראשונה היה.

kadoorie.org.il/magicclass/.../עליות%20לפני%20קום%20המדינה.pps

 

נתחיל ב"עלייה ראשונה" ו"ביל"ויים"; הפוגרומים של 1881 הותירו מאות אלפי פליטי חרב. ציטוט ממכתבם של הסופרים שפר, מל"ל, יהל"ל, יעקב ליפשיץ ושלום פרידברג למיליונר היהודי הרוסי גינצבורג: "זרם צדקה שוטף בכול ארצות החיים, מלבד הארץ הריקה מאנשי אמת וצדק"; ד"ר מנדלשטם, (היהודי הגרמני), היחידי שתמך בהגירה, כתב: "יש לנצל את הרגע כשכול הסימפטיה של אירופה  ואמריקה לצדנו, וברשותנו הוכחות מעשיות לסימפטיה זו בצורת כמה מיליוני פרנקים.("העבר", לדברי ימי יהודי רוסיה,  ד', עמ' 44)

 

והגירת יהודי רוסיה יצאה לכול מקום שהיה בו אפשרות קיום ובטחון הנפש, ורק לא לפלסטין. שפ"ר: "לאמריקה. בארץ יהיה קשה להסתגל לעבודת האדמה"; יהל"ל: "לא לארץ ישראל בגלל החרדים"; ליוואנדה: לאמריקה;  ש. דובנוב: "רק לאמריקה. לא"י - "עלוקות הקהל" ובטלנים"; סמולנסקין: "השפה העברית מתה ונגד חזרת היהודים לעבודת האדמה"; זמנהוף: "מולדת ליהודים באמריקה"; המשורר יל"ג, כאשר על הפרק עמדה הקמת מושבה בארץ על שמו של מונטפיורי, במלאת לו 100 שנה: "קודם כול יגרשו מירושלים ושאר ערי הקודש את היהודים הגרים שם, למען נוכל להעביר את הריחות הרעות והמעופשים..."

כאן הופיע אוליפנט, הוא מתנגד להגירת היהודים לאמריקה, אך על אף הבטחתו ליהודי לבוב לתרום מיליון לי"ש להתיישבותם בפלסטין, הם נסעו לאמריקה (ד"ר ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 176); אוליפנט לרב מוהליבר: "אעמיד 50 מיליון לי"ש ליישוב א"י"; וישראל בלקינד: "תקוות ביל"ו ה-500 מיליון פונט שטרלינג של אוליפנט, אך בקושטא התברר מצבם של 16 בחורים, שנשארו בארץ נכריה בלי אמצעי קיום. "אך לאשרנו נסע עמנו באניה ה' ראובן יודלביץ, והוא הלווה לנו מאה רובל. (ש. יבנאלי, "תקופת חיבת ציון, א', עמ' 199).

 

חיים חיסין, היחידי מבין 24 הביל"ויים שהגיעו לארץ, נשאר בארץ כחמש שנים והוא רשם יומן. שבועיים לאחר בואם כתב: "אודה על האמת גם שוויון משקלי המוסרי מתחיל לנוד, הקרקע נשמט מתחת רגלי, ...הצירים שאין בלבם כל רגש אנושי, ששללו מהם את ערך האדם. מתוך אהבת כבוד שפלה, מתוך רצון להיות חותכי-גורל של שתי עשרות אנשים הרעילו חיינו. מררו את הלבבות, זורעים שנאה ומדנים. עליהם איני יודע ללמד כל זכות. עליהם נופלת האחריות בעד אי-הסדרים.'   (חיסין, "מיומן אחד הביל"ויים", עמ' 30)

 

ה"ביל"ויים" מריצים מכתבים וקול-קורא; "היום קרא אותנו בלקינד למועצה"; "רבותי, צריך לשלוח אדם לפריז, דרוש 400 רובל, ולנו אין אפשרות להשיגם. ועוד ספק גדול, אם תסכים אליאנס לסדר אותנו בארץ-ישראל; היא תציע לנו בודאי, שנסע לאמריקה. ממוהילוב הבטיחו לשלוח כסף, אך הכסף אינו עד היום, ובינתים עלו החובות עד ל-280 רובל. מכל צד תובעים ממני, האופה והחנווני אינם רוצים להקיף יותר. אם תחליט הקבוצה להתפזר, נוכל לבקש עזרה מידי המסיתים. ימים אחדים אחרי המועצה הזאת נסע עוד אחד מאתנו. אנו מונים כעת רק 14 איש. לעבודה יוצאים, בדרך כלל, כשמונה אנשים, לא יותר.(חיים חיסין, "מיומן אחד הביל"ויים",עמ' 43)

 

"יש פרנסה! בין השאר, פינס קיבל בשבילנו 200 רובל"; (ח. חיסין, "מיומן אחד הביל"ויים",עמ' 43); "בונים בשבילנו שלושה בתים בעלי שתי קומות. תנאינו החומריים הוטבו בהרבה, היות שהתחלנו לקבל תרומות תכופות: תפרנו בגדים, לבנים, נעליים... (חיים חיסין", מיומן אחד הביל"ויים", עמ' 46) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 127)

 

"דבר אגודתם ומסעם [של הביל"וים] נדמה למסע הצלב, שנסעו ילדי הצרפתים בשנת 1212 לסה"נ, לקחת את קבר מחוקקם מיד הישמעאלים, ואחריתם הלא תדעו*). אכן, מה  התועלת אשר תצא מכם  גם אם יעלה בידכם להיאחז בארץ, החסרים איכרים אנחנו? ... (ש. לסקוב, "הביל"ויים", עמ' 351) (מ. גבאי, "רוכב", עמ' 149)

*) בשם "מסע צלב הילדים" כונה מסעם של נערים כפריים ועירוניים, שיצאו בקיץ 1212 משני מרכזים, מצרפת ומגרמניה. המסע הגרמני נכשל והתפורר עם הגיעו אל מימי המזרח-התיכון כשהוא מדולדל וחסר-כל; ואילו המסע הצרפתי הסתיים בנמל מארסי, שם הוטענו הנערים על ספינות ונמכרו לעבדים בשוקי צפון-אפריקה.

 

"מתקנות ביל"ו שהוגשו לרוטשילד"; [קטעים] "בדבר הכסף אומר סעיף כ"ב: 'אם יפול למנה לאיש סכום כסף, אז הכסף עד... (הסכום לא פורש) ילך לאוצר החברה, ורשות לה להוציא את הכסף לדברים הנחוצים לחברה ככל אשר תחפוץ. הכסף יותר מהסכום הזה יהיה מונח למשמרת ביד החברה, ובבוא עת החבר בעל הכסף להיבנות, תיקח בעדו החברה על הכסף הזה אדמה ובית ושאר הדברים הנחוצים'.

"אסור לחבר ללכת לעבוד במקום אחר בלי הסכמת רוב החברים, או לקבל את שכר עבודתו בלי המפקח על העבודה (סעיף כ"ז); "החברה ביל"ו תשתדל להפיץ גם 'את המסחר, אשר קרוב הוא אל עבודת האדמה, ובלעדיו העובד העברי יהיה טרף לשיני אוכלי אדם, אשר יפשטו את עורו מעליו'; חברת ביל"ו תייסד אפוא מחלקה שתעסוק במסחר (סעיף י"א).

"הרווחים מן העסקים האלה, ממלאכה, מתעשייה וממסחר, ייכנסו לקופת החברה. הכספים האלה יתנו לה אפשרות לייסד עוד מושבות 'ולפנות דרך לדבר הנשגב והקדוש' (סעיף י"ב).

ובנוסח ב' 78 סעיפים, גם כאן נעשה התרגום לעברית על-ידי ר' מיכל פינס, שתיקן ושינה; "משמעת וכניעה מוחלטת להנהגת החברה"; על החבר-הפעיל למלא ללא תנאי כל מה שתטיל עליו החברה, 'עליו להיכנע לכל אשר תאמר ובל ימרה את פיה'. אסור לו בלי רשות לשנות את מקום מגוריו, או את מקום עבודתו, 'לסור מאת חבריו ולקבל ביייחוד חלף עבודתו, לכתוב ולבקש תמיכה בשביל החברה, או להגן על דעת עצמו עליה'. כל שנה יקבל חופשה לשמונה ימים. 'החברים המובהקים יחד ישבו ובל ייבדל איש מרעהו באופן חייו. החברה תכלכל את כולם ויוכל(ו) לחיות חיי עובד ואיכר, ובל יאמר איש בלבו: עליתי על רעי' (סעיף 25) לכל החברים-הפעילים יהיה כיס אחד 'ואין לאיש קניין עצמי' (סעיף 43)

התקנון של ביל"ו הכעיס את הברון רוטשילד. "זה תקנון  של כנופיה ונדליסטית שביקשה להשתלט על גופו וממונו של העם ולעשותו עבדים תולעים. התקנון, שחלקו הובא לעיל, הינו גרסה מעודנת בעבוד ר' פינס.(ד"ר ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 427)

 

ויסוצקי, שליח שלטון הקהל הרוסי, שחזר לקדמת הבמה בכספי העזרה למוכי הפרעות, התחיל לשאול את תשעת הביל"ויים בגדרה (1984), כמה זמן הם יושבים בארץ, מהי השכלתם ומקצועם. נתברר לו, כי רק אחד מהם יושב בארץ מראשית העלייה החדשה, מעטים מהם עלו לפני כשנתיים והשאר באו לפני חצי שנה; שנים מהם למדו בבית-ספר תיכון, השאר עבדו כפועלים בבתי-חרושת או הם מחוסרי כל מקצוע שהוא. ויסוצקי הציע להם, בהתאם להוראות שקיבל בביאליסטוק, שימנה מנהל לגדרה, ורמז להם שיהיה זה איש משלהם. בקרב חברי ביל"ו קמה התנגדות להצעה; - - ויסוצקי יצא מגדרה זועף. וסבר שיש לפזרם בפ"ת כפועלים. (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 75)

 

לאחר מכן סידר אברהם מויאל, בונה פ"ת, את הביל"וים בגדרה, והם היו מחוברים לעטיני הצדקה במשך 20 שנה. זהו סיפורם של הביל"וים הרוסים. כעת נפנה למהגרי רוסיה שהגיעו לארץ.

 

דיינרד בוחר מרי נפש ורעבים; "ורבבות אלפים מבני יהודה גוועו ברעב בראש כל חוצות ערי רוסיה הדרומית. כי על כן בחרתי מהם כל נקשה ורעב, ואשלחם לבירת תוגרמה, ומספרם היה כשמונה מאות איש. ובעת ההיא הלכתי לקונסטנטינופול להשתדל בעד האומללים האלה לבל יובדו בעניים. ('המגיד' גל' 20, 1882; אפרים דינרד, 'מסע באירופה')

 

התכונן ועד עזרה - "נאספו מעט אמצעים"; [הס מלהזכיר את יהדות טורקיה שנחלצה לסייע לפליטי רוסיה..!] "חלק מהעליה ההמונית אשר התרכזה בקושטא, נתפזר לערי תורכיה ומצרים ולאירופה, ואולי גם לאמריקה. בקושטא התכונן ועד עזרה למהגרים [כיצד התכונן? מי כונן?]. ה'כי"ח' שלחה כמה אלפי פרנקים, בתנאי שהמהגרים לא ישלחו לא"י, ומלבד זאת נאספו מעט אמצעים בקושטא עצמה.("ש. יבניאלי, "תקופת חיבת ציון", א', עמ' 69)

 

לבונטין הפסיד כסף הנדוניא ויצא לעסקים; "בהיות הנער זלמן דוד ליבונטין בן שמונה עשרה, בשנת 1874, נשא לאישה את צפורה פייגה בת הלל הכהן, הוא מנסה את מזלו במסחר ואינו מצליח ומכל הנדוניא שקבל נשאר אך מעט. (ד. יודלוביץ, ספר יובל "ראשון לציון", עמ' 37)

 

ליבונטין מקבל באלכסנדריה המלצות והבטחות; "בדרכו מאודסה ליפו התעכב ליבונטין שבוע ימים באלכסנדריה, ושם, כפי שהוא מספר ב'המגיד' (גל' 14, 1882), נתקבל על ידי נכבדי העדה  בכבוד,  והם  נתנו  לו מכתבי המלצה  מאת הברון דה  מנשה*) לקונסול הספרדי ולקונסול האנגלי (הוא חיים אמזלג) ביפו, ובמכתב פרטי מהימים ההם הוא כותב: 'עוררתי את הנדיבים בעמנו פה והם הבטיחו לי לאסוף סך חמשת אלפים פפונד שטרלינג עבור ישוב א"י'. (ש. יבניאלי, "חבת ציוןן", א', עמ' 58)

*) הברון יעקב דוד דה מנשה, ובנו הבכור, שימשו בזה אחר זה נשיאי הקהילה היהודית באלכסנדריה

 

                        "התיצבתי בפני הקונסול דורש שלום אחינו הנרדפים"; "ביום ד' העבר י"ז אדר באתי בשלום לעיר הקודש יפו. התייצבתי בפני נכבדי עמנו בפה אשר היה לי מכתבי הכרת הפנים להם ובראשם הקונסול האנגלי אשר קבלני בסבר פנים יפות ויבקשני לסור לביתו ולשבת אתו ויבטיחני להיות לי לעזר בכל מה שיהיה ביכולתו (הוא מאחינו בני ישראל וחיים אמזלג שמו). האדון הנכבד הזה אשר בכל לבבו הוא דורש שלום אחינו הנרדפים, נתן לי מכתב לבן אחיו העומד על משמרת המזכיר אצל הפאשא בירושלים. דרויאנוב, "כתבים לתולדות חיבת ציון", א', עמ' 188)

 

"עזרה לעניי העם - יהודי אלכסנדריה"; "מצב העניים אשר כבר באו, ודאגותינו להם לימים יבואו עוררונו ללכת לאלכסנדריה של מצרים לחלות פני עמנו שם, כי יושיטו יד עזרתם לעניי העם. ונסע אני ורעי ה' פיינברג ונבוא שמה ובקשתנו נתקבלה ברצון. אנשים אחדים מנכבדי העיר החלו לאסוף נדבות למטרה הזאת, ויציעו לפני מנהלי העדה לעזרנו בסך 40.000 פרנק. העדה הסכימה לזה וגמרה אומר לקנות אדמה בארץ הקודש בסך הזה ולתתה לעניים על ידי הועד. טרם נגשו אל המלאכה נועצו לשאול את הועד הנוסד ב'מנשן האוז' בלונדון אולי יאבה הוא לקנות אדמה בעד העניים, והיה כסף עדת אלכסנדריה להוצאות בנין בתים. [בביקור הקודם הבטיחו לאסוף כסף, ובביקור השני - הוא קיבל את הכסף..! זה וודאי - גבאי]  ('לארץ אבותינו', עמ' 15).  (ש. יבניאלי, "חיבת ציון", א', עמ' 61)

 

במקום אוליפנט ומיליוני הלי"ש - מצאו כמרים; "המיסיון הבריטי, שהיה לו סוכנים בכל ערי ארץ-ישראל, רובם יהודים מומרים, התחיל לפעול באופן  שיטתי כדי לצוד את העולים ברשתו. הוא הושיט עזרה על ידי מתן מעונות ועבודה קלה; לא דרש שום דרישות דתיות-נוצריות, ואפילו סיפק תשמישי קדושה, כמו תפילין ואתרוגים. הוא משך את לב העולים בהבטחה, שייסד בשבילם מושבה . (ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 307)

 

הכתובת לעזרה - אמזלג - בא-כח אנגליה"; "- - הועד [חיים אמזלג] חלק לעניים לחם, שכר להם דירות, אך כסף הנדבות לא הספיק לפי המחסור שהלך וגדל, ההמון דפק יום יום על דלתות הועד, הקים שאון ודרש לחם. על ראשי המנהיגים המסכנים ירדו קללות, האשימום במעילת כספים, נשמעו צעקות, איומים.

"- צריך לכתוב אליה, לגלות לה את כל השערוריה!

"- סבורים הם, שלא נדע לפנות אליה!

"- היא הייתה מפסיקה מזמן את המעוות, אילו ידעה את הנעשה פה; היא לא היתה נותנת לקפח אותנו! "היא - ויקטוריה מלכת אנגליה, לא פחות ולא יותר." (ח. חיסין, "מיומן אחד הביל"ויים", עמ' 38)

 

"נדבות מיחידים וילדי העולים במיסיון"; "חברת כי"ח שלחה 8.000 פרנק לעזרה לפליטי רוסיה שבמסיון, שבקשו לחזור לרוסיה. ד"ר לחמן שלח 1000 פרנק; משפחת עזרא בכלכותה שלחה כמאתיים לי"ש [4000 פרנק].

"הם [המיסיון] קבלו ילדים של משפחות עולים לטיפול ולחינוך, ונתנו כסף לראשי המשפחות לנסיעה חזרה לרוסיה; באופן כזה השתדלו להפריד בין הילדים ובין הוריהם, בסוף שנת 1882 היו בידי המיסיון ארבעים ילד. (ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם",עמ' 308)

 

"הקדם לחתום וזכה באחוזה"; "דויד גורדון זירז לאסוף חתימות 'מכל איש הנכון להתיישב על אדמת ארץ הקודש', והבטיח בתמימותו ש'כל הקודם בחתימתו יזכה אם ירצה השם באחוזת נחלה'.(ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם",עמ' 178)

 

סיר יוסף נבון הציע וסיר חיים אמזלג קנה; "...ונפגוש את ה' יוסף נבון, בא בעגלה עם ערבי אחד, שהוא בעל הקרקע ... ויתאספו יתר החברים ויבוא גם האדון נבון, ונתן לו יפוי כוח לקנות את הקרקע בשבילנו. וילך סי' נבון ויחל להתעסק בקנין הקרקע החדשה הזו ובעשיית השטרות בבית משפט הממשלה. - - ולפי החשבון שנתנו לנו סי' אמזלג וסי' נבון עלתה הקרקע עם כל ההוצאות שלושה עשר פראנק וחמשה ושבעים סנט לכל דונם. (יבנאלי, "תקופת חיבת ציון", א', עמ' 224)

 

רשיונות בניה - על אחריות אמזלג; "נתעוררה שאלת השגת רישיון הממשלה לבניה. ודבר זה היה בבחינת NON POSSUMUS מכיוון שכל ענין ההתיישבות נאסרה. ויודיע להם אמזלג שיבנו, והוא לוקח על עצמו את האחריות להשיג מהממשלה את הרישיונות. ולמרות שאמזלג רק קנה שטח קרקע ולא התאחז בין עשרת המייסדים בראשון-לציון, נתן לו בכל זאת מקום כבוד בין מייסדי ראשון-לציון. [איזה רוחב לב!]; אמזלג - גם קונסול פורטוגל בירושלים; "בתרמ"ה, 1885 נתמנה אמזלג גם לקונסול פורטוגל בירושלים; ובהיות שהיה תושב יפו, מנה את יוסף נבון בהסכם ממשלת פורטוגל למלא מקומו בירושלים, והוא נשאר ביפו.(דוד יודילביץ,"ספר היובל ראשון-לציון", עמ' 34); פרט שולי, את הכסף עבור אדמת ראשל"צ שילם אמזלג בהלוואה מהבנק.

 

יוסף אפנדי קריגר בראש ועד בירושלים להתגבר על קשיים; "לבונטין ועוד שנים מחברי הועד נסעו לעזה, לקנות שטח אדמה שעמד למכירה בסביבה; השטח נראה מתאים וליבונטין נתן מכספו דמי-קדימה. שנים עשר עולים בעלי אמצעים מסוימים באו והכניסו דמי-קדימה לרכישת הקרקעות; בירושלים הוקם ועד בראשותו של יוסף אפנדי קריגר, מזכירו של הפחה; הועד הירושלמי צריך היה לעזור להתגבר על הקשיים מצד הרשות.  (ישראל קלויזנר, "בהתעוררות עם", עמ' 238)

 

ייסוד זכרון-יעקב  -  אליהו פשה

"ויסוצקי הגיע לקושטא בערב חג הפסח. בימים הראשונים של החג נפגש עם ד"ר שלמה שווארץ, שהיה פעיל בענייני  יישוב  ארץ-ישראל כבר בשנת תרמ"ב - -

"שלמה פרנאנדז, יושב-ראש חברת 'כל ישראל חברים' בקושטא לא היה בעיר. ד"ר שווארץ הציג את ויסוצקי ואת מזכירו לפני ד"ר אליהו פשה, רופאו של הסולטאן, שהיה בעל השפעה רבה בחצר הסולטאן ומקורב לשרים. אליהו פשה שמע מפי אליהו שייד על המושבה סמרין (זכרון יעקב) וסייע בידו להשיג אישור על העברת הקרקעות על שמו של ארלנגר ורשיון לבנות שם בתים. אליהו פשה סיפר לויסוצקי ולחבריו, כי בהשתדלותו בוטל האיסור על יהודים נתיני תורכיה לבוא לארץ-ישראל ולהשתקע שם, והוא חל רק על יהודים נתיני ארצות-חוץ, הרוצים להתיישב בארץ מבלי לקבל את נתינות המדינה. ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 70)

 

ויסוצקי לפינסקר: אדוני, יום-בשורה אברהם מויאל  נרו יאיר; "ב' דר"ח תמוז, שנת תרמ"ה, לד"ר פינסקר; "אדוני! יום בשורה הוא לי היום הזה, ליום זכרון אחשבהו ועד נצח לא אשכחהו. היום  לפנות ערב בא אלי הגביר הנכבד ה' אברהם מויאל נ"י [נרו יאיר] ויביא אלי דיפישה מהגביר הנכבד אוהב עמו ה' מיכאל ארלנגר נ"י, בה מצוה על ה' מויאל לתת לארדר שלי סך שלושים אלף פרנק! לא אוכל להביע עתה התפעלות נפשי בשמעי את הדברים האלה. אגלי דמעות זלגו מעיני, וכמעט לא האמנתי למשמע אזני.(ספר היובל "פתח תקווה", עמ' רפב)

 

ויסוצקי חוזר לרוסיה עם כסף מכירת תמונות מונטפיורי שהביא אתו; "לאחר קילומטרים של פיתולים ומעשה-קוסם, ולאחר שחלק את ה"כתרים", כמו "ויסוצקי בנה בתים ובריכה בפ"ת"... מספר ד"ר קלויזנר על פעולתו של מויאל , עם דחיסת "בכספי חובבי-ציון" חוזרת ונשנית.., גם כאשר מחוור, לפי התיעוד בספר, שלרשות מויאל עמדו ה-30.000 פרנק של הברון ועוד 12.000 פרנק, ש"לווה" פינסקר מהירש, ורק לאחר  שפנה ודרש נשלחו 30.000 פרנק מרוסיה, ובס"ה נמסרו למויאל 72.000 פרנק. כלומר שויסוצקי חזר לרוסיה עם 15.000 הרובלים שהביא איתו. בנוסף לכך פורט החוקר את מפעל-הענקים, שהרים אברהם מויאל למעות קטנות וזרה לרוח, וראה להלן:

 

מתנדב אברהם מויאל - נציג חובבי-ציון; "בחירתו של אברהם מויאל*) כנציגם של חובבי-ציון בארץ הייתה מוצלחת ביותר. כבן שלושים ושבע, נמנה בין הסוחרים הגדולים ביפו והיה בעל השפעה בחוגי השלטון; נהנה מאמון הבארון רוטשילד, שהיה מעביר על-ידו את כספי התמיכה למושבות; היה בעל רצון חזק ולא נרתע ממעצורים. בשעה שקיבל עליו את התפקיד פנה אל פינסקר בדרישה לתת לו חופש פעולה, ביקש לא לשלוח לו עצות רבות מרחוק ולא להרכיב לראשו אלופים, שאינם מכירים את תנאי המקום ואינם יודעים את אשר לפניהם.  (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 150)

*) ויסוצקי חרש את הארץ הקים ועדים עם רכיכות, כמו בן-יהודה שביקש להיבנות בכספי הצדקה. לכן העמיס מויאל את המכשלה על שכמו. ה"בחרו", להמעיט ערכו

 

מויאל בונה פ"ת במתכונת אירופית שיעור לדוגמא בהתנדבות;  "מויאל נגש לפעולה במרץ רב. הוא הקדיש תשומת-לב רבה לביסוסה של פתח-תקווה; בנה בתים, בנה בריכה ו'מקוה', קנה בהמות, נתן זרעים וכלי עבודה (דו"ח מההכנסות וההוצאות מהזמן שהיה מויאל סוכן חובבי-ציון פורסם ב'המגיד' 1886, גל' 9, וב'המליץ' 1886, גל' 18. הדו"ח נשלח כחוזר מן ההנהגה בווארשה, י. ניסן תרמ"ו, באוסף דרויאנוב, תיק 41). המושב 'יהוד', שבו התיישבו העולים, בגלל אוירו הצח, על שטח סלעי קטן, בנו בתים ובנייני צבור וחפרו באר - הלך והתרוקן, ואילו פתח-תקווה הלכה ונבנתה. - - מויאל שלח לפ"ת וליהוד את המזכיר ואת אחיו שלום מויאל, ואלה קבעו כי יהוד הולכת ונעזבת.  (ד"ר ישראל קלוזנר, "מקאטוביץ עד באזל", עמ' 151)

 

דניאל ברוך מתנדב לעזרת יסוד המעלה; "מויאל ניגש לפעולה גם למען יסוד-המעלה. הוא שאל את אנשי יסוד-המעלה, כמה כסף דרוש להם לכל צרכיהם; הם אמדו את הסכום ב-6000 פראנק, ובזה לקחו בחשבון הוצאות לקבלת שטרי-המקנה על האדמה ורישיון לבניית בתים. כיוון שהמושבה רחוקה מיפו, בהסכמתו של פינסקר [לגמד!], שלח לשם איש מיוחד, את דניאל ברוך, יהודי ספרדי מכובד מתושבי יפו, שניהל את המושבה ודאג לה. המנהל קנה לבני המושבה בהמות עבודה ושתי פרות, נתן זרעים והם ניגשו לעבודה. המתיישבים החליטו לבנות להם סוכות מקנה וסוף, שגדלו בים-החולה, ולהעביר את משפחותיהם מצפת למושבה. בחודש תשרי תרמ"ו בנו להם בני יסוד-המעלה את הסוכות, והמשפחות עברו לגור ולעבוד יחד עם ראשיהן.

 

"קפיצה נחשונית לפ"ת", בלי להזכיר את מחוללה; בספר יובל השבעים לפתח-תקווה, (תש"ח 1948), אין מזכירים את שמו של אברהם מויאל, אך הסטטיסטיקה על משקה של פתח-תקווה, מאת עקיבא ליברכט, מציינת "קפיצה נחשונית לפ"ת", המודגמת בטבלה שאין לה כל בסיס

מציאותי, בה מופיעים בפ"ת לפני מויאל 22 בניינים; 28 פרות; 14 עגלות, וכו' וכו'. את מה שבנה והקים מויאל חילקו למספר שנים, להלן:

 

 

 

ובכן "הקפיצה" היא הרבה יותר "נחשונית", כל המופיע בטבלה, והמפוזר על גבי שלוש שנים , הוא פועלו של אברהם מויאל, וכל מה שנוסף ברובליקה של שנת תרמ"ז הוא תוספת משפחות מתיישבים, ולעומת זאת פחת מספר הפרות מ-57 ל-50. ובניינים לא היו כלל בפ"ת לפני תחילת פעולתו של מויאל, אמנם החלו בבניית שני בתים, אך הם נהרסו בידי בוניהם בפקודת השלטונות. חזרתי והפכתי ב"ספר יובל השבעים לפ"ת" ולא מצאתי זכר למתנדב העניו, בונה פ"ת באונו, ממונו וגופו, שכן, אברהם מויאל, אחד מגדולי סוחרי יפו, נפטר והוא בן 38, עם סיום בניין בתי פ"ת. אם זה עקב דריכה על מסמר או מחלת הסכרת, רופאים כרתו את רגלו אך לא הצילו את חייו.

 

ובכן עלות בניית  38 הבתים, 13 הרפתים, האסמים ואורוות, בנוסף בניין הבריכה והמקווה; רכישת 60 דונם קרקע של גוטמן, לבנין  הבתים עבור משפחות ה"חוסים", רכישת 57 פרות-חולבות, 74 שוורים, 39 סוסים, 22 עגלות ושאר אינוונטר, נוסף לכך התמיכה החודשית לכול המתיישבים, והשוחד לרשויות (ספר יובל השבעים לפ"ת, עמ' תד). אברהם מויאל תמך גם ביסוד המעלה ובגדרה והוציא עליהם 25-20 אלף פרנק. וההוצאה של א. מויאל הייתה צריכה להגיע ליותר מ-200.000 פרנק, בהערכה מינימלית.

 

עלות בניית בית על פי הערכת פקידי הברון היה 5.5-5 אלף פרנק, ללא הקרקע והוצאות הציבוריות. אברהם מויאל קיבל רק 72 אלף פרק. המפעל שהרים אברהם מויאל, אמור היה לעלות הרבה יותר מ-200 אלף פרנק. אילו היה אברהם מויאל מקבל סכום כסף נוסף על 72 אלף הפרנקים שקיבל. הדבר היה מתפרסם. מאין בא הכסף ששימש את מויאל לבניין 38 בתים, רכישת 60 דונם האדמה, תשלום כספי תמיכה לקרבנות הפרעות וכו' וכו', את זה אף אחד לא חקר. שכן, לאחר מותו, עשו לו ה"ציונים" רצח אופי.

 

"רק הודות לקונסול האנגלי אין העולים מתים ברעב"; "... במכתבו ל'ראזסביט' (י"ב אייר, 1.5.82), מתאונן ליבונטין שדווקא ברוסיה לא נעשה דבר לטובת א"י, בה בשעה שמספר המהגרים הבאים עם כל אנייה הולך וגדל, ורק הודות לקונסול האנגלי, הנשיא הנכבד של הועד שלנו, אין הם מתים מרעב. - עזרה מרוסיה לא הגיעה. ואפילו 'חובבי ציון' המעטים לא נענו ולא שלחו עזרה עבור אחיהם בני ארצם. (ש. יבניאלי, "תקופת חבת ציון",א' עמ' 61)

 

מסכסכים, סרסורים, קנטרנים שברחו מן האש; "קטנה הייתה אז העדה של יפו; מהגרים נהרו אליה מן הגולה ובהם קצת מסכסכים, קצת סרסורים, קצת קנטרנים, בעד עשרים פרנק שהכניסו לוועד חלוצי יסוד המעלה' בתורת דמי קדימה, להוצאות יסוד המושבה, חפצו תיכף ומיד 'קולוניה' על שם כל אחד ואחד מהם. רובם היו מרי נפש, שברחו מן אש הפרעות, והיה קשה לדבר אתם בהגיון. (ד. יודלוביץ, "ראשון לציון", עמ' 28)

 

ב.דינבורג [דינור], ב"חיבת ציון"; "עלינו לזכור כי ספרדי הוא  - כבדהו וחשדהו!"; "הרבה 'בשבחו של האדון הזה ותאר אותו בתור אדם המעלה'; הוא גם הכיר אותו 'לאיש ישר ונעלה', בכל זאת הרגיז את ויסוצקי האמון המופרז במויאל: 'עלינו לזכור, כי ספרדי הוא וכבד לנו לבוא עד תכונתו'... 'כבדהו וחשדהו'! זאת היא עצת חז"ל, ועל עצה זו עלינו לשמור. ואמונו של ויסוצקי במויאל נפגע. מכמה וכמה טעמים. מויאל 'נחפז בהוצאת כסף הצדקה על דעת עצמו'. הוא מרבה להוציא כספים על גדרה, בשעה ש'כל עמלנו ליסוד קלוניה בגדרה ישא רוח'...  (ב. דינבורג, "חיבת ציון", ב', עמ' 29)

 

חובבי-ציון רוסיה-פולין תורמים ליישוב א"י; "ובמשך כל הקיץ, אחרי כל התעמולה הגדולה 'לישוב ארץ-ישראל' בכל עתוני רוסיה, ובמקצת גם ב'הלבנון' וב'המגיד' נאספו במערכת ה'רזסויט' 125 פרנק (5 לא"י), ובמערכת 'רוסקי יוורי (עברי) 155 פרנק, ועוד ב'רזסויט' 77.50 פרנק, לתכלית קניית מושבה לעניים ולשכלולם, בסך הכל 357.50 פרנק, סכום קימא לן, של 14 לא"י! " (ד. יודלוביץ, "ראשון לציון", עמ' 30)

 

דמיון ובלוף ב"המהפכה הציונית" "לעזי-הנפש שהגיעו לא"י הסתבר שאין להם לצפות לעזרה אלא ממזרח-אירופה"; "...עזי-הנפש המעטים שהגיעו לארץ גילו עד מהרה, כי בתנאים החומריים והפוליטיים השוררים שם, ובהעדר אמצעים מינימליים להתיישבות אין כלל לדבר על זרם עליה מהיר, גדול ומתמיד, ולכל-היותר אפשר לקוות להמשך החלחול האיטי של קצת יהודים מרוסיה, פולין ורומניה, הנידונים להיאבק בלי הרף עם הפקידות התורכית ... ומשהחל להתברר באותה שעה, שאין להם לצפות לעזרה אלא ממזרח-אירופה בלבד' השתקעה התנועה כולה בטיפול במצבן הרעוע של המושבות. (דוד ויטל "המהפכה הציונית", עם עובד והספרייה הציונית, ע"י ההסתדרות הציונית העולמית, כרך א', עמ' 119)

 

 

נתן שור חפש אשכנזים ומצא "ישוב ספרדי סוער ומסוער ורציפות  היסטורית"; "הישוב היהודי בירושלים על פי כרוניקות פרנציסקניות וכתבי נוסעים"; "לסיכום ייאמר, שספרי הנוסעים, ובעיקר הכרוניקות הפראנציסקאניות, חושפים לענינו יישוב יהודי שהוא סוער ונסער יותר משהצטייר לפנינו על-פי המקורות האחרים שבידינו. אותם יהודים, הנאבקים על זכויותיהם בהר ציון ובהר הזיתים, המונעים ומכשילים את חידוש קיומן של התהלוכות הקתוליות מבית פגי, המחבלים מדי שנה ביבול הזיתים של מוסלמי המסרב למכור להם את חלקתו לצורכי הרחבת בית העלמין שלהם, המתפרעים ב'ויה דולורוזה', היורים ברובים ליד כנסיית הקבר והמנהלים מלחמה עיקשת בניסיון לפתוח פעילות מסיונרית בארץ במאה הי"ז - נתקיימה כאן רציפות היסטורית ומותר לומר שהיישוב היהודי, שחי בירושלים באותם ימים רחוקים שתיארו כאן, אף השפיע השפעה ישירה על חיי הדורות שבאו אחריו. ...  (נתן שור, "פרקים בתולדות ירושלים", 362/422)

 

אותה רציפות היסטורית התקיימה מאז חורבן בית שני, מלבד תקופת מסעי הצלב, שהשמידו את היהודים והמוסלמים החולפים. חלק מהישוב היהודי הצליח לעבור לסוריה ולמצרים, קהילת יהודי בבל הצליחה לעבור למצרים והיא הותירה לנו את הגניזה באל-פוסטט.

ככלל מי שהיגר לארץ אחרת, כולל היהודי, הסתדר בכוחות עצמו. כך היה גם עם המהגרים-העולים לארץ-ישראל במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. כול עולה-מהגר, הסתדר בכוחות עצמו העשירים הבוכרים בנו ארמונות והכורדים, שהגיעו לארץ על רגליהם בנו שכונת פחים. התימנים התגוררו בראשונה במערות סילואן, ובמשך הזמן בנו את שכונותיה של תל-אביב, שקמה 25 שנים לאחר מכן, בכוחות עצמם.

רק רבני מזרח אירופה, גם אלה מביניהם שהתפקרו, הם וצאצאיהם לא היו מסוגלים לעבוד לפרנסתם, הם הרעישו את העולם שיחוס, יחמול וירחם על מוכי גורל, ולאחר שהתעשרו בכספי הצדקה, ושעבדו את סביבתם.   באיגרת הבאה ידובר ב"עלייה השנייה" עם 55-35 אלף העולים מרוסיה.                          

 

מרדכי גבאי

 

 

 

אגרת 1 - עליה ראשונה

הישראלי הוירטואלי

"תיעוד אמת מול ה"ציונות